דמי גמולים על עובדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי גמולים על עובדים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מא/4-6) התבררה תובענה של המשיבה (להלן - "מבטחים") נגד המערערת (להלן המפעל) בעתירה לשלם ל"מבטחים" "דמי גמולים" בגין עובדי המפעל, לשלם פיצויי הלנה על דמי הגמולים שלא שולמו במועד, ולחייב את המפעל להמציא פרטים כאמור בכתב התביעה, בגין עובדי המפעל. בית-הדין האזורי נעתר חלקית לתביעה שהוגשה, ובבית-הדין זה ערעור של המפעל. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) המערערת היא הבעלים של מפעל המקבל ממפעל אחר חלקי ממטרות ומרכיב מאותם חלקים ממטרות מוגמרות, המוחזרות למפעל שמייצר את החלקים; ב) העבודה הקשורה בהרכבת הממטרות נעשית בידיים. .3בכתב התביעה מתייחסת הפרקליטה אשר ייצגה את "מבטחים" לשלושה צווי הרחבה ואומרת: "הנתבעת חייבת לשלם את התשלומים הנ"ל (מבלי שנאמר קודם באיזה תשלומים מדובר) על-פי צווי הרחבה בתעשיה שפורסמו בי"פ 2116מתאריך 12.6.1975, ע' 1808, וצווי הרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה שפורסם בי"פ 1976, מתאריך 30.12.1973". למרות שמדובר ב"צווי הרחבה" בענף המתכת מובא מקום הפרסום של צו אחד בלבד, ובכל אופן לא נאמר בכתב התביעה על איזה מהצווים מבססים את העילה וברור כי אין הם זהים. .4עיקר הטענות שהועלו בכתב ההגנה היו: 9"אין יריבות בין התובעת לנתבעת"; ב) "הנתבעת איננה מפעל לייצור ממטרות". היא מקבלת ממפעל אחר חלקים של ממטרות ופועליה מרכיבים אותם בעבודת ידיים; ג) "צווי ההרחבה הנזכרים...בכתב התביעה אינם חלים אליה (על הנתבעת)". .5צו ההרחבה שפורסם בי"פ 1292מיום 31ביולי 1966(להלן - צו 1966) חל "על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשיה, במלאכה ובתחנות דלק". צו ההרחבה שפורסם בי"פ 1976מיום 30בדצמבר 1973(להלן - צו המתכת) חל "על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשיה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה". .6כשאלה מרכזית לדיון נקבעה השאלה, אם הרכבת הממטרות מחלקים שמיוצרים במפעל אחד היא בגדר "תעשיה או מלאכה", ואם צווי ההרחבה שהוזכרו בכתב התביעה חלים על הנתבעת. באי-כוח הצדדים הגישו טענותיהם בכתב. .7עיקר טענותיו של פרקליטה של "מבטחים" היו: א) על הנתבעת חל הן צו 1966והן צו המתכת שעליו הושם הדגש; ב) "הרכבה" היא בגדר "ייצור" לעניין צו המתכת והיא גם בגדר "תעשיה או מלאכה" לעניין צו 1966; ג) צו המתכת חל משום שבהסכם הקיבוצי נאמר במפורש כי הוא חל על "פועלים מאומנים העובדים...בהרכבה", ובסעיף 10לפסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], נאמר "ראוי לציין, שמשמצא מחוקק המשנה בישראל לכלול 'תיקונים או הרכבה' בענף חרושת (תעשיה ומלאכה) עשה זאת במפורש, באמרו כי הדיבור 'תעישה' כולל תיקון או הרכבה (תקנות הביטוח הלאומי ביטוח מפני פגיעה בעבודה, תשי"ד-1954)". .8בסיכום טענותיו סמך אף הפרקליט אשר ייצג את הנתבעת על פסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], וביקש ללמוד שבו נקבע כי: א) "רק כל מה שמסווג כתעשיה מסווג גם כמלאכה"; ב) "כל הבא במסגרת ייצור מסווג כתעשיה או כמלאכה"; ג)הרכבה איננה נכללת בענף החרושת (תעשיה או מלאכה). במידה ומחוקק המשנה רצה לכלול הרכב בענף החרושת עשה זאת במפורש. כאשר לא עשה כך, הרכבה איננה נכללת בענף החרושת (תעשיה ומלאכה). .9בפסק-הדין שבערעור נאמר: " .6את הלכות פסק-הדין הנ"ל (הכוונה לדב"ע לו/5-6, [1] אפשר לתמצת, בכל הנוגע לענייננו, כדלהלן: א) צו ההרחבה קבע את סוג העובדים עליהם חל הצו - המתחייב מסעיף 28לחוק הסכמים קיבוציים - לא באופן עצמאי אלא כפועל יוצא מסוג המעבידים שהוחל עליהם הצו; ב) אין בין 'תעשיה' ל'מלאכה' אלא הבדל כמותי בלבד, ולא הבדל איכותי, ושניהם 'עוסקים' בצורה זו או אחרת בייצור; ג. לגופו של עניין של אותה תביעה, מוסך אינו תעשיה או מלאכה, אלא הוא מקום שנותן שירותים של תיקון מכוניות ואינו עוסק בייצור. .7נראה לי שאין להבין את פסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], הנ"ל כמתכוון דווקא ל'ייצור' בניגוד ל'הרכבה' כפי שקיים בענייננו. ההבחנה שם היתה לניגוד בין 'ייצור' לבין 'מתן שירותים'. גם מפעל שבו מרכיבים פרטים מתוך חומר גלם שקיבל את צורתו במפעל אחר עוסק בייצור במובן אותו פסק-דין, והוא מהווה 'תעשיה' או 'מלאכה' בהתאם לגודל המפעל. אין לומר כלל כי הנתבעת עוסקת במתן שירותים של הרכבת ממטרות. הנתבעת רוכשת חלקים מהמפעל המייצר אותם במחיר מסוים, עוסקת בהרכבה ומוציאה מוצר השונה בתכליתו מהחומרים שקנתה. היא קונה חומרים ומוכרת מוצר גמור. .8על-כן אני מחליט כי צווי ההרחבה הנ"ל חלים על הנתבעת, בהיותה עוסקת בתעשיה או מלאכה. על כן, הנתבעת חייבת להעביר לנתבעת רשימת עובדים כמבוקש, ולשלם עבורם סכומים המיועדים לביטוחם של עובדי הנתבעת על-פי הצווים. מאחר ולא פורטו סכומים בכתב התביעה, אין אני יכול לפסוק פיצויי הלנה בצורה הצהרתית". .10את עיקר דבריו בערעור מיקד פרקליטו של המפעל סביב צו המתכת. אשר לצו 1966טען הפרקליט, כי "הרכבה" אינה בגדר "תעשיה" או "מלאכה", באשר בשתיהן "ישנו אלמנט של ייצור", וסמך על פסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1]. .11בעיקרי טיעון שהגיש פרקליטה של "מבטחים" שוב סמך הפרקליט גם על צו המתכת. בטיעון בעל-פה אמר, כי התביעה היתה "מעילות חלופיות", וביקש להתייחס בערעור רק ל"צו 1966". לגופו של עניין - במסגרת צו 1966חזר על טענותיו בבית-הדין האזורי וביקש לאשר את פסק-הדין מטעמיו. הפרקליט שוב חזר ואמר כי האמור בסעיף 10לפסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], תומך בגרסתו כי "תיקונים והרכבה" הם בגדר "תעשיה ומלאכה". .12בהחלטה מיום 6.5.1981חייב בית-הדין את התובעת בהוצאות לדוגמה בסך 000, 2שקל בשל אי-הופעה, אולם בהחלטה מיום 11.6.1981ביטל בית-הדין החלטה זו, לאחר ששוכנע שמלכתחילה לא היה לה מקום. גם על ביטול זה מערער המפעל. .Iiפסק-דין .1בכתב התביעה השתיתה "מבטחים" את תביעתה על שלושה צווי הרחבה: צו 1966, צו המתכת, וצו שלישי שאליו לא התייחסו כלל לאחר מכן. רק בשלב הטיעון בעל-פה במסגרת הערעור זנח פרקליטה של "מבטחים" את התבססותו על צו המתכת והגביל את עילתו לצו .1966 טוב עשה הפרקליט שזנח את הטענות לעילה מצו המתכת וחבל שעשה זאת באיחור רב. ההתייחסות לצו המתכת סיבכה את הדיון והיה טעם, לכאורה לפחות, לטענת פרקליטו של המפעל כי מאותו צו כלל אינה עולה חובה לשלם דמי גמולים שאותה תובעים ממנו (מסעיף 15שבתוספת לצו אינה עולה חובת תשלום). עמידתו של פרקליטה של 'מבטחים' על צו המתכת, עד לטענות בעל-פה במסגרת הערעור, הביאה גם לכך שבפסק-הדין שבערעור מדובר ב"צווי הרחבה" ולא ב"צו הרחבה". .2נותר, אפוא, צו 1966, עת השאלה שתקבע גורלו של הערעור היא, אם יש לסווג את המערערת כ"מעביד בתעשיה ובמלאכה". .3לשאלה 'תעשיה ומלאכה', בקשר לאותו צו, מה היא - נדרש בית-דין זה לראשונה בדב"ע לו/5-6, [1], שעליו סמכו שני הצדדים, ועל אותו פסק דין מושתת פסק-הדין שבערעור. פסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], ניתן לאחר שבית-הדין שמע עדות מומחה מפי הממונה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על נושא הדמוגרפיה והעבודה. בדברי עדותו הסביר העד "את העיקרים שלפיהם בונים סיווג משלחי היד וסיווג של ענפי הכלכלה". לדבריו, הדיבור ,מלאכה" אינו מוכר כלל לעניין הסיווגים האמורים. "השוני (הגבול) שבין מלאכה ותעשיה הוא כמותי". בדברי העד לא היתה כלל התייחסות ל"הרכבה". היתה התייחסות לתיקונים, באשר לדיון עמדה שאלת סיווגו של מוסך, ולעניין תיקונים נאמר: "מקומות שבהם מבצעים תיקונים יסווגו, בדרך כלל, כ'שירות'. 'מוסכים' מסווגים במפתח הבינלאומי כ'שירותים'". בית-הדין פנה לפרסום הרשמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, 1970, הבנוי על המפתח הבינלאומי, ומצא בו 9ענפים, שאחד מהם הוא "תעשיה", ובמסגרת "תעשיה" מצא "תעשיית כלי הובלה" הכולל ייצור והרכבה של מכוניות אך אינו כולל "מוסכים" (שם, [1], ע' 326). בית-הדין מצא, אפוא, כי לפי המפתח הבינלאומי והמפתח שקבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "הרכבה" יכול ותבוא בגדר "תעשיה". מכל אותו פסק-דין עולה ברורות, שהמושג "מלאכה" כלל אינו משמש לסיווג ענפי כלכלה, באשר ההבדל בין "תעשיה" לבין "מלאכה" הוא כמותי גרידא. .4אשר ל"תיקונים" - אפשר לראות את פסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], כפסק-דין שנפסק בו ש"בדרך כלל" יסווגו תיקונים כ"שירות"; על-כל פנים זאת התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין. שאלת "הרכבה" לא עמדה להכרעה באותו פסק-דין, אם כי בדבריו התייחס הממונה על הנושא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאותה שאלה (שם, [1], ע' 324, סעיף 6). .5בפסק-הדין בדב"ע לו/5-6, [1], אכן נאמר: "כל הבא במסגרת 'יצור' מסווג כ'תעשיה'", והדברים נאמרו בעיקר, בהקשר הדברים, כדי לקבוע ש"מוסכים כלליים" לתיקון כלי רכב מוצאים במפורש מגדר תעשיה. השאלה אם "הרכבה" היא בגדר "ייצור" כלל לא נדונה באותו פסק-דין. באותו פסק-דין נאמר: "ראוי לציין, שמשמצא מחוקק המשנה בישראל לכלול 'תיקונים או הרכבה' בענף חרושת (תעשיה ומלאכה) עשה זאת במפורש באמרו, כי הדיבור 'תעשיה' כולל תיקון או הרכבה (תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד-1954)" (שם, [1], ע' 326, סעיף 10). פרקליטה של מבטחים טען, וחזר וטען, שאותו סעיף בפסק-הדין פועל לטובתו (סעיף 7וסעיף 11שבחלק iלעיל). לטובת הטוען אותו סעיף ודאי שאינו פועל, מהטעם שאפשר ללמוד ממנו שבאין הוראה מפורשת בדין - אין "הרכבה" בגדר תעשיה. יחד עם זאת יהיה זה לא נכון ללמוד מאותו סעיף קביעה הפוכה, היינו ש"הרכבה" אינה בגדר "תעשיה". ייתכן ובית-הדין לא דייק בלשונו, אך קביעת הלכה אין באמור. עיון נוסף בתקנות הביטוח הלאומי האומורות מלמד, שאף אותן בנו על "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה" כפי שהיה בשעתו והמלים "בענף זה 'יצור' או 'תעשיה' - כולל תיקון או הרכבה" באו רק כהערה מסבירה. .6חוזרת, אפוא, השאלה למקומה: המושג "ייצור" כולל "הרכבה" או שאינו כולל פעולה זאת? התשובה תבוא הן מהמשמעות המילונית והן מהמשמעות הטכנית לעניין סיווג ענפי כלכלה ולעניין יחסי עבודה. במילון אבן-שושן נאמר - "יצור - עיבוד והתקנה של סחורות או מכשירים וכדו'" - פירוש שלכל הדעות כולל "הרכבה"; ואשר לספר "הסיווג האחיד", צוין כבר שגם בו תעשיה כלל אינה מוגבלת ל"ייצור". כך למשל תמצא ב"ענף ראשי 19- תעשיית גומי", גם "חידוש צמיגים ואבובים". מאידך, מדובר בהרבה תתענפים בייצור מבלי להגדיר. .7לענייננו מספיק שייאמר, שלדיבור "ייצור" יש ליתן את המשמעות הרחבה שתמנע מצב שבו פעולה כלכלית מוצאת מגדר כל תשעת הענפים שלפיהם מסווגת כל הפעילות. יש ובמפעל שהמוצר שלו הוא רכיב קטן ביותר למוצר מורכב יראו "תעשיה" וייצור, ויש ובייצור של כל הרכיבים למכונה או למתקן, מבלי להרכיבם, יראו "תעשיה". במציאות התעשייתית שבימינו אין כל סיבה לכך שמפעל, אשר כל פעילותו היא בכך שמביאים חלקים שייצרו אותם במפעל אחר או במפעלים אחרים, ותוצאת הפעולות במפעל היא מוצג מוגמר, לא יבוא בגדר "תעשיה". ולראיה - ב"סיווג האחיד של ענפי הכלכלה", רואים אפילו באריזת מוצרי מזון כגון מלח שולחן, גרעיני מאכל קלויים ומקולפים, אורז, אטריות, קמח וכדו' - תעשיה (תת-ענף 1288). בכל ספר הסיווג לא תמצא ענף או תת-ענף אחר שבו תוכל לסיווג את אותו המפעל, אלא במסגרת "תעשיה" ולענייננו "תעשיה ומלאכה". .8במציאות הכלכלית של היום, בפיצול ובהתמחויות, מעשה שבכל יום הוא שמפעל אחד מייצר חלקים ומפעל אחר מרכיבם ומוציא מוצר מוגמר, בין שזה מכשיר רדיו ובין שזה, לענייננו, ממטרה שהורכבה מחלקים מוכנים ממפעל אחר. .9מכאן לערעור שעניינו ביטול החלטת הביניים אשר חייבה את "מבטחים" בתשלום הוצאות (סעיף 12שבחלק iלעיל). בית-הדין האזורי ביטל את החיוב לאחר ששוכנע, כי מלכתחילה לא היה לו מקום. משבית-הדין שחייב ב"הוצאות לדוגמה" שוכנע שלא היה כלל מקום לחייב ולמעשה בא החיוב בשל טעות בנתונים, לא נתערב ולא נחזיר את החיוב לתוקפו. .10בכתב התביעה ביקשה "מבטחים" לחייב את הנתבעת, בין השאר, "לשלם לתובעת פיצויי הלנה מתאריך היווצרות החוב ועד התשלום בפועל". בית-הדין האזורי דחה עתירה זאת ואמר "מאחר ולא פירטו סכומים בכתב התביעה, אין אני יכול לפסוק פיצויי הלנה בצורה הצהרתית". על כך לא הוגש ערעור. השאלה, אם החיוב שבפסק-הדין מונע חיוב בפיצוי הלנה מהטעם ששימש לדחיית העתירה, צריך שתישאר בצריך עיון. כן תיטיב "מבטחים" לעשות, אם תשקול אם קיימה חובתה כלפי העובדים שלמענם משתלמים דמי הגמולים, עת לא הגישה ערעור ובכך, ייתכן וגרמה למצב שבו לזכותו של כל עובד יעמוד סכום קטן יותר מהסכום שהיה עומד לזכותו לו עמדה מבטחים על תשלום פיצויי הלנה. גם שאלת זכותו של העובד נגד "מבטחים" במצב כזה צריך שתישאר בצריך עיון. .11התוצאה היא שדין הערעור להידחות ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי כי יאושר בשינוי קל, הנובע מכך שאין מקום להחלת שני הצווים אלא צו אחד בלבד - צו .1966 .12בשים לב לעובדה ש,מבטחים" תרמה להתדיינות ולערעור, ובמידת מה גם לפסק-דין שבמרכזו צו המתכת, ורק בשלב מאוחר ביותר חזרה בה מאותו יסוד - אין צו להוצאות.דמי גמולים (פנסיה)פנסיה