זכויות עובדים רטרואקטיביות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות עובדים רטרואקטיביות: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הרניב; נציגי ציבור ה"ה גרדשטיין ואוסטרינסקי; תב"ע לט/892-3) התבררה "תובענה ייצוגית" בשם המשיבים (להלן - העובדים), בעתירה ראשית "להצהיר שעל הנתבעת מס' 2(משיבה מס' 2, ולהלן - רשות שדות התעופה) להעניק לתובע ואח' (הכוונה למשיבים, ולהלן - העובדים) זכויות של עובדיה, רטרואקטיבית מיום 15.6.1977, על כל הנובע ומשתמע מכך" וכן "להצהיר שהימנעותה של הנתבעת מס' 2(רשות שדות התעופה) מלקבל את התובע ואח' (העבדים) כעובדיה, רטרואקטיבית מיום הקמתה, הינה בניגוד לחוק, להסכמים, להצהרות ולהתחייבויות מפורשות ו/או מכללא של הנתבעות 1ו/או 2(המדינה ורשות שדות התעופה)". בית-הדין האזורי הצהיר, "כי יש לראות את התובעים (העובדים) כעובדי הרשות מיום כניסת החוק (חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977) לתוקפו, דהיינו מיום 15.6.1977, על כל ההשלכות בדבר זכותם לשכר ותנאי עבודה אחרים, כפי שנקבעו לעובדי הרשות, הכל למפרע מהתאריך האמור". המדינה ורשות שדות התעופה מערערים על פסק-הדין. .2העובדות הצריכות לערעור, כעולה מתיק בית-הדין האזורי, הן: א) ביום 23.2.1977פורסמה הצעת חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977; ב) עוד בטרם הגישה הממשלה לכנסת הצעת החוק, התנהל משא-ומתן בין הממשלה לבין ההסתדרות וועדי העובדים הנוגעים בדבר, אשר סוכם בכתב מיום 12.11.1976והחתום על-ידי נציגי הממשלה, ההסתדרות, ועד עובדי התעופה האזרחית וועד עובדי המהנדסים, ההנדסאים והטכנאים (להלן - זכרון דברים - 1976); ג) הסעיפים הרלבנטיים שבזכרון דברים - 1976מובאים בסעיף 3 שלהלן; ד) ביום 16.3.1977התקבל בכנסת חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז- 1977(להלן החוק), וסעיף 58שבו קובע, כי תחילתו 90יום מיום קבלתו בכנסת, היינו ביום 15.6.1977; ה) ביום 14.6.1977כתב שר התחבורה מכתב למנהל הכללי של משרדו, ליושב-ראש מועצת רשות שדות התעופה ולראש מינהל התעופה האזרחית (להלן - מכתב השר - 1977), שקטעים רלבנטיים ממנו מובאים בסעיף 3שלהלן; ו) ביום 9.5.1978כתב שר התחבורה למנהל הכללי של משרד הביטחון, ליושב-ראש מועצת רשות שדות התעופה, למנהל רשות שדות התעופה ולראש מינהל התעופה האזרחית, עם העתקים, בין השאר, למנהל הכללי של משרדו, לסגן המנכ"ל למינהל ולנציב שירות המדינה, קטעים רלבנטיים מאותו מכתב (להלן - מכתב השר - 1978) מובאים בסעיף 3שלהלן; ז) בעקבות מכתב השר - 1978כתב מנכ"ל רשות שדות התעופה למנכ"ל משרד התחבורה (להלן - מכתב מנכ"ל הרשות) וקטעים רלבנטיים ממנו מובאים בסעיף 3שלהלן; ח) הסעיפים הרלבנטיים שבחוק רשות שדות התעופה מובאים בסעיף 4 שלהלן. .3(א) זכרון דברים - 1976: "שר האוצר ומ"מ שר התחבורה הביאו לידיעת נציגי ההסתדרות הכללית של העובדים וועד עובדי התעופה האזרחית וועד המהנדסים, ההנדסאים והטכנאים כדלקמן: .1בהמשך להחלטת ועדת השרים לענייני כלכלה מיום 17.10.1976והחלטת הממשלה מהיום תגיש הממשלה לכנסת הצעת חוק בדבר הקמת רשות סטטוטורית - רשות שדות תעופה בישראל. הרשות היא תאגיד שסמכויותיו יוגדרו כחוק. .2תנאי העבודה והשכר של עובדי הרשות יסוכמו בהסכם שייערך בין הנציגות המוסמכת של העובדים לבין הנהלת הרשות, על דעת הממשלה, ויינתן להם תוקף מיום הקמת הרשות. .3הרשות תפעל לסיכום המשא-ומתן בדבר תנאי העבודה, כאמור לעיל, תוך פרק זמן שיסתיים לא יאוחר מ- 1לאוגוסט .1977 .4לעובדי מינהל התעופה האזרחית תינתן אפשרות לעבוד ל'רשות שדות התעופה' במסגרת תקן הרשות ועל-פי כישוריהם המקצועיים". (ב) מכתב השר - 1977: "הנני להודיעכם כי החלטתי להטיל על רשות שדות התעופה את האחריות למתן שירותי הבקרה והפיקוח על התנועה האווירית האזרחית במרחב האווירי של מדינת ישראל, ובכלל זה את האחריות להפעלה, האחזקה, תכנון ופיתוח של מגדלי הפיקוח בשדות התעופה של הרשות, בשדות התעופה האזרחיים המופעלים מכוח חוק הטיס, 1927, במרכזי הבקרה המרחבית ושירותי העזר הנלווים לכך, לרבות עזרי הניווט וההדרכה המופקדים על התנועה האווירית. עובדי השירותים האמורים העובדים היום בנמל התעופה בן-גוריון ובשדות התעופה ירושלים ואילת, ימשיכו בשירותם זה כעובדי רשות שדות התעופה מיום כניסת חוק רשות שדות התעופה לתוקפו. סדרי העברת השירותים האמורים שאינם בתחום נמל התעופה בן-גוריון ובשדות התעופה ירושלים ואילת ייקבעו בהסכם בין הנהלת משרד התחבורה ורשות שדות התעופה. עובדי השירותים שיוסכם על העברתם ייחשבו כעובדי הרשות מיום כניסת החוק לתוקפו באותם תנאים החלים על העברת עובדי המדינה לרשות שדות התעופה בהתאם לסעיף 26לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977". (ג) מכתב השר - 1978: "האחריות להפעלת כל שדות התעופה הפנים-ארציים, קרי שדה תעופה חיפה, בן-יעקב (מחניים), הרצליה ושדה דב תועבר ממינהל התעופה האזרחית לרשות שדות התעופה. באותו תאריך תועבר ממינהל התעופה האזרחית לרשות שדות התעופה גם האחריות להפעלת שירותי הבקרה והפיקוח על התנועה האווירית האזרחית במרחב האווירי של מדינת ישראל, ובכלל זה האחריות להקמה, להפעלה, ולאחזקה של מגדלי הפיקוח בשדות התעופה של הרשות ובשדות התעופה הפנים-ארציים לעיל, של מרכזי הבקרה המרחבית. עובדי שדות התעופה, הפיקוח על התנועה האווירית והשירותים הנלווים האמורים ימשיכו בשירותם זה כעובדי רשות שדות התעופה, החל ב-1.6.1978, וזכויותיהם הנובעות מעבודתם כעובדי המדינה ייחשבו כזכויות הנובעות מעבודה בשירות הרשות. רשימת עובדי מינהל התעופה האזרחית שיעברו לרשות תיקבע על דעת נציבות שירות המדינה בין נציגי מינהל התעופה האזרחית, סגן מנהל כללי למינהל של המשרד ומנהל הרשות שדות התעופה". (ד) מכתב מנכ"ל הרשות: "בהסתמך על המוסכם בדיון שקוים אצלך ביום 16.5.1978, בהשתתפות המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, סמנכ"ל למינהל משרד התחבורה ואחראי למינהל ומשק במינהל התעופה האזרחית, יועברו החל ב- 1.6.1978תחומי העבודה הבאים ממינהל התעופה האזרחית לרשות שדות התעופה כולל העובדים שמועסקים ביחידות אלה. מצ"ב רשימת העובדים שיועברו ממינהל התעופה האזרחית לרשות שדות התעופה, החל ב-1.6.1978". .4להלן הסעיפים הרלבנטיים שבחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977: " .5(א) ואלה תפקידי הרשות: (1) להחזיק, להפעיל, לפתח ולנהל את שדות התעופה המפורטים בתוספת (להלן - שדות התעופה של הרשות), לבצע בהם פעולות תכנון ובניה ולתת בהם שירותים נלווים לכל הפעולות האלה; .25(א) סדרי קבלת העובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה. (ב) תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות ובאישור הממשלה. (ג) המועצה רשאית, באישור שרי התחבורה והאוצר ולאחר שהביאה לידיעת ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע משרות או סוגים של משרות שעליהן לא תחול הוראת סעיף קטן (ב). .26(א) עובדי המדינה שהיו מועסקים ערב תחילתו של חוק זה באחד השירותים שיעברו לידי הרשות, ימשיכו בשירותם זה כעובדי הרשות, בתנאי שלא יהיו גרועים מתנאי שירותם ערב תחילת החוק. (ב) זכויות עובדי הרשות שהועברו לשירותם הנובעות מעבודתם כעובדי המדינה ייחשבו כזכויות הנובעות מעבודה בשירות הרשות. (ג) ההסדרים לגבי זיכוי הרשות בסכומי התשלומים אשר עובדים שיועברו לשירותה יהיו זכאים להם, ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין הממשלה. .55(א) שר התחבורה רשאי בצו, בהתייעצות עם המועצה, להוסיף שדה תעופה לרשימה שבתוספת או לגרוע ממנה; גרע שר התחבורה שדה תעופה מהתוספת יביא את הדבר לידיעת ועדת הכלכלה של הכנסת. (ב) גרע שר התחבורה לפי סעיף זה שדה תעופה פלוני מהתוספת, רשאית הממשלה אם ראתה שמן הצדק לעשות כן, להורות שנכסי הרשות המשמשים אותו שדה תעופה, כולם או מקצתם, יוקנו למדינה במועדים ובתנאים שתקבע, בתמורה או בלעדיה; נכסים שהוקנו כאמור יירשמו על שם המדינה בכל פנקס המתנהל על-פי חיקוק. (ג) הוסיף שר התחבורה שדה תעופה לתוספת, יחולו הוראות סעיף 26והוראות פרק ז' כאילו במקום יום תחילתו של חוק זה בא יום תחילתו של הצו שעל-פיו הוסף שדה התעופה לתוספת". .5ביום 9.5.1978חתם שר התחבורה על "צו בדבר הוספת שדות התעופה לרשימה שבתוספת" ("בתוקף סמכותו(י) לפי סעיף 55(א) לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977"; י"פ תשל"ח, ע' 1871). .6הטענות אשר העלתה בבית-הדין האזורי הפרקליטה אשר ייצגה את העובדים הן: א) "רשות שדות התעופה חייבת" לקלוט את התובעים כעובדיה, "רטרואקטיבית מיום הקמת הרשות" וזה מכוח מכתב השר - 1977, במשולב עם זכרון דברים - 1976; ב) "אין לסתור את תוכנם" של שני המסמכים האמורים "על-ידי עדות בעל-פה של עד אחד", ואף אם "לא הגיע נספח ג' (זכרון דברים 1976) לדרגת הסכם קיבוצי, כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים ובפסיקה" לעניין פירוש הסכמים קיבוציים "יש להחיל (עליו) את כללי הפירוש כפי שנקבעו בחוק החוזים"; ג) מזכרון דברים - 1976קמה לעובדים הזכות שלה הם טוענים והזכות קמה גם ממכתב השר - 1977, בהיותו "מסמך המיב את הנתבעות 1ו- 2(מדינת ישראל ורשות שדות התעופה) בהיותו (ה) ... נשען(ת) על החלטת הממשלה ועל הסכם בינה לבין נציגות העובדים". בטענותיה סמכה הפרקליטה המלומדת על שורה של פסקי-דין שעניינם הסכמים קיבוציים וסכסוכים קיבוציים. .7כנגד זה טען מי שייצג את המדינה ואת רשות שדות התעופה כי מכתב השר - 1977"אינו מהווה התחייבות כלשהו כלפי התובעים ו/או כל אדם אחר....". .8בפסק-הדין שבערעור נאמר: " .5נגיד מייד שנראה לנו שהדין הוא עם התובעים. אין אנו מקבלים את גרסת בא-כוח התובעים כי סעיף 2לסיכום (זכרון דברים - 1976) יש לו שייכות לעניין וכי ממנו נובעת התחייבות כלשהי כלפי התובעים. בעניין זה נראית לנו גרסת בא-כוח הנתבעים. אולם בעניין תוקפו ומשמעותו של נספח ד' (מכתב השר - 1977), אנו מקבלים את עמדת בא-כוח התובעים. מהו נספח ד' - מסמך חתום על-ידי השר הממונה על ביצוע החוק. אם כי המסמך מנוסח בצורת מכתב המופנה לגורמים הנוגעים בדבר אינו אלא תקנה במסגרת סמכויות השר להתקין תקנות לביצוע החוק. ראה לעניין זה הגדרת תקנה בפקודת הפרשנות. .6בא-כוח הנתבעים מסתמך על מסמך דומה חתום על-ידי שר התחבורה הבא, מר עמית, מיום 9.5.1978נספח ב' לתצהירו של מר שילו, מנכ"ל משרד התחבורה (מכתב השר - 1978) (כפי שהיה אז). גם מסמך זה של שר התחבורה הוא בגדר תקנה כאמור שנותנת תוקף להסדרים שסוכמו בין משרד התחבורה לבין הרשות - אולם בשום מקום אין ביטול לא במפורש ולא מכללא למה שנקבע על-ידי השר הקודם בדבר מתן תוקף למפרע למעמד העובדים שיעברו. ייתכן שהיה בסמכותו של השר עמית לעשות זאת - ואילו עשה כך בדרך הנכונה ייתכן שמה שנקבע על-ידי השר הקודם היה מבוטל. אם היה בכך הפרת התחייבויות כלפי העובדים או לאו זו שאלה אחרת. אולם אין צורך לדון בה כי כאמור מה שנקבע לגבי מעמד העובדים בנספח ד' לא בוטל מעולם. .7במאמר מוסגר - יש אולי מקום להרהר אחר התקיפות המשפטית של כל האמור במסמך החתום על-ידי השר עמית - כי הוספת שדות תעופה לאלה שנקבעו בתוספת לחוק לפי סעיף 5(א)(1) אפשרית לפי סעיף 55לחוק רק על-ידי צו של שר התחבורה ולא מצאנו שצו כזה פורסם אי-פעם. אולי אפשר לראות במסמך עצמו צו כזה - אם כי המסמך לא מנוסח כצו". .9עיקר הטענות שהעלתה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה בערעור היו: א) בית-הדין האזורי ביסס את פסק-הדין על נימוקים שלא הועלו כלל בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים; ב) מכתב השר - 1977אינו "תקנה" ושר התחבורה כלל לא היה מוסמך להתקין תקנה אשר תטיל חובה כספית על רשות שדות התעופה, ומכל שכן בתוקף למפרע; ג) ביום כתיבת מכתב השר - 1977החוק טרם נכנס לתוקפו, "ולא היה זה בסמכותו של השר לכתוב את הפסקה השלישית שבנספח ד' (הכוונה למכתב הנ"ל) מאחר שזו לא היתה דרושה או ראויה להפעלת החוק, ולכן היא בטלה"; ד) הפסקה השלישיתשבמכתב השר - 1977נוגדת את החוק (סעיפים: 26, 37, 55); ה) מכתב השר - 1977הינו מסמך פנימי "אשר ביטא לכל היותר את כוונותיו וציפיותיו של השר באותה עת... ואין לראות בו השתקפות של הסכם כלשהו או הבטחה חד-צדדית"; ו) לשר התחבורה לא היתה כל סמכות לחייב את רשות שדות התעופה בהוצאה כספית; ז) מכתב השר - 1978ביטול את מכתב השר - 1977; ח) העובדים היו לעובדי רשות שדות התעופה, בעקבות הסכמה בין שלושה גורמים - המדינה, הרשות והעובדים - החל מיום .1.6.1978 .10עיקר הטענות של הפרקליטה אשר ייצגה את העובדים היו: א) "בית-הדין האזורי התבסס על נימוקים שהועלו בכתבי הטענות ובסיכומי המשיבים. לחלופין, מוסמך היה בית-דין קמא לבסס את פסק-דינו על כל נימוק אחר שנראה לו ואשר מהווה מסקנה משפטית מההוכחות שהובאו בפניו ואין הוא מוגבל לנימוקים שהעלו הצדדים"; ב) צדק בית-הדין האזורי בקבעו כי מכתב השר - 1977מהווה "תקנה" ומכוחה קמה הזכות של העובדים להחשב כעובדי רשות שדות התעופה, רטרואקטיבית מיום תחילת תוקפו של החוק; ג) "לחלופין, יש לקיים את פסק-הדין מנימוקים אחרים שהועלו על-ידי העובדים בבית-הדין קמא ואשר לא התקבלו על-ידו". .Iiפסק-דין הטענה הראשונה שהועלתה על-ידי הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה בערעור אינה חסרת משקל, אך לא על-פיה יוכרע גורלו של ערעור זה. הטענה היא, שבית-הדין האזורי פסק לא על-פי כתבי בית-הדין. כולל הטענות לסיכום (סעיף 9, פסקה א', שבחלק 1דלעיל). בית-הדין האזורי פסק כפי שפסק משום שראה במכתב השר - 1977"תקנה", על כל העולה מכך לעניין הקניית זכויות לעובדים. בכתב התביעה, בשאלות שהועמדו לדיון במסגרת הכנת הדיון ובסיכום הטענות - אין זכר לדבר, שכך ביקשו העובדים לראות את המכתב ועל נפקות כזאת בנו (סעיף 6שבחלק 1דלעיל). עניין ה"תקנה" עלה לראשונה בפסק-הדין שבערעור, כך שלצדדים לא היתה כל הזדמנות לטעון: בעיקר לא היתה הזדמנות לפרקליט אשר ייצג את הנתבעים לטעון ולסייע לבית-הדין להגיע למסקנה שהטוען היה רואה אותה כנכונה. זאת ואף זאת: בפסק-הדין שבערעור, בסעיף הראשון שלאחר תיאור ההליך (סעיף 5לפסק-הדין, המובא בסעיף 8שבחלק 1דלעיל), אומר בית-הדין, כי "בעניין תוקפו ומשמעותו של נספח ד' (במכתב השר - 1977) אנו מקבלים את עמדת בא-כוח התובעים", והרי בא-כוח התובעים כלל וכלל לא טען ל"תוקף ומשמעות" של "תקנה", כפי שפסקו והמשמש יסוד לכל פסק-הדין. .2באים לשאלה שהתשובה לה תכריע בערעור זה - השאלה, אם בדין קבע בית-הדין האזורי, כי מכתב השר - 1977הוא בגדר "תקנה" וממנה - מאותה תקנה - קמה לעובדים הזכות שעליה ביקשו להצהיר, ועל-פיה הוטלה על רשות שדות התעופה החובה העולה מאותה הצהרה. .3פסק-הדין קובע, כי מכתב השר - 1977"אינו אלא תקנה במסגרת סמכויות השר להתקין תקנות לביצוע החוק", וכל כך למה ? משום היותו מסמך "חתום על-ידי השר הממונה על ביצוע החוק". כך, על אף היות בית-הדין מודע לכך ש"המסמך מנוסח בצורת מכתב המופנה לגורמים הנוגעים בדבר"; האסמכתה היא "הגדרת תקנה בפודת הפרשנות". .4אכן נאמר בפקודת הפרשנות, בסעיף 1, כי בכל חיקוק המילה "תקנה" פירושה גם "....הוראה, הודעה, או מסמך אחר, שניתנו... מכוח החוק....". תהא התוצאה של אותה הגדרה אשר תהא - דבר אחד ברור הוא: צריך שעל פני אותו כתב ייאמר שהוא בא מכוח חוק מסוים, כך שיראו על פניו שניתן מכוח שלטוני, ואינו רק מכתב מהמכתבים הרבים ששר הממונה על ביצועו של חוק כותב למנהל הכללי או לפקיד מפקידי משרדו, בנושא הקשור בביצוע חוק שהשר ממונה על ביצועו. המכתב שבו מדובר מופנה למנהל הכללי של המשרד, ליושב-ראש מועצת רשות שדות התעופה ולראש מינהל התעופה האזרחית, והוא פותח במילים "הנני להודיעכם כי החלטתי..." לפעול כאמור באותו מכתב. לשון אחר - הודעת שר לגורמים פנימיים וליושב-ראש מועצת הרשות, על מדיניות שבה החליט לנקוט. אם מכתב כזה הוא בגדר "תקנה" ולא "תקנה" סתם, אלא "תקנה" המקנה זכויות לצד שלישי ומטילה חובות על צד שלישי, הרי מלאים רבבות התיקים שבמשרדי הממשלה "תקנות"; ברור שאין הדבר כך. .5למעשה פטורים אנו מלייחד את הדיבור ולעמוד על כך, באיזו נסיבות יראו "הוראות" כ"תקנה". אף אם מכתב השר - 1977הינו "תקנה" ורחוקים אנו מלקבוע זאת - לא יביא הדבר לתוצאה שבפסק-הדין שבערעור. כמה טעמים לדבר, ומספיק בכל אחד מהם. אותה "תקנה", המטילה חובה על רשות שדות התעופה - גורם חיצוני עצמאי ולא יחידה מיחידות המשרד ששר התחבורה מופקד עליו - אינה בגדר תקנה שהשר רשאי להתקין "לביצועו" של החוק. תקנה שיש בה כדי להטיל חובות ולהקנות זכויות צריך שתבוא מכוח הוראה מפורשת בחוק אשר מקנה כוח להתקין תקנה כזאת. לא מצאנו בחוק רשות שדות התעופה סעיף המקנה לשר התחבורה כוח זה. זאת ואף זאת. מכתב ה שר 1977, במידה והוא מתייחס לשדות תעופה "שאינם בתחום נמל התעופה בן-גוריון, ושדות התעופה ירושלים ואילת" - אינו בא לבצע דבר ואינו יכול לבצע דבר. ביום שאותו מכתב נכתב, החוק כלל לא חל על שדות תעופה מעבר למפורטים מעלה. בהרחבת החוק מכוח סעיף 55, כך שיחול גם על שדות תעופה בצפון הארץ ידובר בסעיף 7שלהלן. .6אותה "תקנה" נשארה בגדר מכתב בתיק המכתבים ומעולם לא פורסמו ב"רשומות". סעיף 17לפקודת הפרשנות מחייב לפרסם ברשומות כל תקנה בת-פועל תחיקתי. ה"תקנה" שבה מדובר אינה "מופנית לאדם אחד שבשמו נקבו או למספר אנשים או גופים שבשמם נקבו" אלא "....לציבור בני אדם המזוהים לא בשמותיהם אלא במאפיין המשותף להם" בענייננו ציבור עובדים מסוים (ע"פ 213/56, [1], בע' 701, מול האותיות ה-ו). ואחרון אחרון - מכתב השר - 1977נושא את התאריך 14.6.1977בעוד שהחוק נכנס לתוקפו ביום 15.6.1977(סעיף 2, פסקה ד', שבחלק 1דלעיל). הכלל הוא שאין "תקנה" מכוח חוק חסר-תוקף. אלא מאי? סעיף 19לפקודת הפרשנות קובע, כי אפשר להשתמש בסמכות להתקין תקנות "בכל שעה לאחר נתינתו של החיקוק" אף בטרם תחילת תוקפו. הוראה זאת סייג לה. ומהו הסייג? הפעולה אפשרית "במידה שהדבר נראה דרוש או ראוי כדי להפעיל את החוק ביום תחילת תוקפו". החוק כפי שיצא מבית המחוקקים, כלל לא חל על שדות תעופה שאינם מפורטים בתוספת, והפעלתו ביום תחילת תוקפו, כלל וכלל לא היתה מותנית בהתקנת "תקנות" לעניין שדות תעופה שהחוק כפי שניתן לא חל עליהם. .7עד שנסיים פרשה זאת, מן הדין להתייחס למכתב השר - 1978(סעיף 2, פסקה ו', שבחלק 1דלעיל). אותו מכתב, אף הוא אינו בגדר "תקנה", למרות, שבניגוד למכתב השר - 1977,עולה מפניו כי ל"הוראה" מכוון ולא להודעה על כוונה, וברור שההוראה שבו ניתנה עת החוק כבר היה בתוקף. בפסק-הדין שבערעור מצויה פסקה המתייחסת לאותו מכתב, ולמניעת תקלה בעתיד, מן הראוי להידרש לה. הכוונה לסעיף 7שבספק-הדין (מובא בסעיף 8שבחלק 1דלעיל). באותו סעיף תמצא הרהור אחר "התקיפות המשפטית של כל האמור במסמך" בהקשר ל"הוספת שדות תעופה לאלה שנקבעו בתוספת לחוק". כל כך למה? משום שלא מצאו צו לפי סעיף 55לחוק. מתברר שצו כזה אכן ניתן ומצאנו כי פורסם כדין (סעיף 5שבחלק 1דלעיל). .8מהאמור עד כאן עולה, כי צדקה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה בערעור שבפנינו, בטענתה שמכתב השר - 1977אינו בגדר "תקנה" שעליה יכלו לבסס את עילת התביעה (סעיף 9, פסקה ב', שבחלק 1דלעיל). הטענות שטענו בערעור, נטענו רק בשלב זה מהטעם הפשוט: עד לשלב הערעור לא יכלו הטוענים למדינה ולרשות שדות התעופה להתייחס לשאלה, כי רק מפסק-הדין שבערעור יכלו ללמוד כי יראו באותו מכתב "תקנה". ועל-פי זה יפסקו. .9בטיעונה לערעור ביקשה הפרקליטה אשר טענה למשיבים, כבקשה חלופית, לקיים את פסק-הדין, "מנימוקים אחרים שהועלו על-ידי המשיבים" בבית-הדין האזורי (סעיף 10, פסקה ג', שבחלק 1דלעיל). נימוקים אלה בחלקם לא נתקבלו על-ידי בית-הדין האזורי, ובחלקם לא התייחסו להם. נציין, שכל פסקי-הדין שאליהם התייחסו ועליהם סמכו בבית-הדין האזורי, והושקע מאמץ רב בריכוז ובניתוח - באו במסגרת הליכים בסכסוך קיבוצי, ובמרכזם - הסכמים קיבוציים. בענייננו - לא זה ולא זה: לא סכסוך קיבוצי ולא הסכם קיבוצי. התובענה היתה במסגרת סכסוך היחיד, אם כי בדרך "תביעה ייצוגית", ואשר סמכו עליו לא היה "הסכם קיבוצי". אכן אין ספק שהמדינה חייבת לקיים את אשר התחייבה לו והיא חייבת לפעול כך בתום לב. הדבר נכון בכל התחומים (בג"צ 135/75, [2], בע' 676) ובתחום יחסי עבודה קיבוציים, בשל המיוחד שבהם - מכל שכן. דרך זאת אין בה כדי להביא את המשיבים למחוז חפצם. ברור שבמסגרת יחסי עבודה קיבוציים, אף שזכרון דברים 1976אינו הסכם קיבוצי, אין להתעלם ממנו, כאמור בפסק-הדין שבדב"ע לט/5-4, [3] (בע' 294-295). התחייבויות שבזכרון דברים - 1976אינן כלפי כל אחד ואחד מהעובדים, אלא כלפי ארגון העובדים הייציג. קיום העולה מאותו מכתב יכול לדרוש רק הארגון וטרוניה על אי-קיום, יכולה לבוא רק ממנו; לא כך היה. מכל האמור עולה, כי דין הערעור להתקבל. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.זכויות עובדיםרטרואקטיביות