חוב מיסי ועד של בן ממשיך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב מיסי ועד של בן ממשיך: 1. תמצית המחלוקת. ענינה של תביעה זו בחוב שתובעת אגודה שיתופית מחבר האגודה, נתבע מס' 1, ומבנו שהוא בן ממשיך, נתבע מס' 2. החוב הנתבע הוא בגין אי תשלום מיסי ועד וכן בגין תביעת האגודה לתשלום שכ"ד אשר לטענתה נתבע מס' 2 חב. בכל הנוגע לחוב בגין אי תשלום מיסי הועד - הנתבע מודה בסיכומיו בקיומו של חוב. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בעניין תשלומי שכ"ד. הנתבע 2 טוען כי האגודה אינה זכאית לגבות ממנו תשלום עבור שכ"ד מאחר והדירה בגינה נתבע החוב כבר נמכרה לתושבי מושב אחרים בשם משפחת יוסף. בהתאם, כך טוען נתבע 2, אין האגודה זכאית לתביעת שכ"ד עבור אותה דירה וכן טוען הנתבע כי שכ"ד ששולם על ידו לאגודה לאורך שנים שולם כאשר לאגודה לא היה זכות לגבות ממנו את שכ"ד. בהתאם, כך טוען הנתבע 2, כל סכום ששולם על ידו לאגודה בגין תשלומי שכ"ד יש לראותו כסכום ששולם לאגודה מבלי שלאגודה תהיה זכות לגבות סכום זה. בהתאם יש לראותו כמי שמצוי ביתרת זכות באגודה ויש לקזז את יתרות הזכות להם הוא טוען כנגד החוב בגין מיסי ועד. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בסיכומיהם החלטתי לפסוק לטובת התובעת. להלן טעמי. 2. כרטיס החוב באגודה כרטיס החוב של הנתבעים באגודה נוהל במשותף עבור שניהם מאחר ונתבע מס' 2 הינו בן ממשיך. הנתבעים לא פנו מעולם בבקשה להפריד את כרטיס החיוב לשני כרטיסים נפרדים ובהתאם יש לראותם כמי שהסכימו בפועל לניהול כרטיס חוב משותף. הכרטיס מצביע על יתרת החוב כפי שנתבעה תוך פירוט של מקור החיוב (מיסי ועד או שכ"ד). פנקס של אגודה שיתופית מהוה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בכרטיס ובתנאי שבוקר ע"י ברית פיקוח. כפי שעולה מעדות מנהל החשבונות של האגודה, שהוא גם מנהל החשבונות של הנתבעים, בוקר כרטיס החוב ע"י ברית פיקוח ואושר במאזני האגודה אשר גם הוצגו כראיה (ת6/). הוראות תקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה1975- הקובעת כדלקמן: "פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ומלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין; הטוען שהרישום אינו נכון, לרבות חבר האגודה - עליו הראיה". בהתאם מהווה הכרטיס ראיה לכאורה לסכומי החוב הנקובים בו ועל הנתבעים הנטל לסתור את האמור בכרטיסים. לעניין תוקפה המשפטי של תקנה 1 א' לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה - 1975 חלוקות הדיעות. כב' השופט בנאי בבימ"ש המחוזי בבאר שבע קבע בת.א. 19/89 גוטפלד נ' חצבה (טרם פורסם) וכן בפסק הדין בעניין ת"א 383/88 (באר שבע) מושב מסלול נ' סולימנאי פורסם בתקדין מחוזי כרך 91 (3) עמ' 1013, כי תקנה 1 א' הנ"ל הותקנה בחוסר סמכות ובהתאם בטלה. לגישתו של כב' השופט בנאי, כפי שפורטה בפסקי הדין הנ"ל, הוראה הסוטה מהכלל הבסיסי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" צריכה להיות מעוגנת בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. בנוסף פסק כב' השופט בנאי כי אין בהוראות פקודת האגודות השיתופיות הוראה המסמיכה את השר להתקין תקנות שעניינם הפיכת נטל הראיה בתביעות כנגד האגודה. בהתאם, ובהעדר התיחסות ספציפית לנושא בסעיף 65(2) לפקודת האגודות השיתופיות לא ניתן לראות את סעיף 65(1) כמקור סמכות להתקנת התקנה שעניינה נטל הראיה. גישה שונה לפיה התקנה תקפה הובעה בפסקי דין של רשם האגודות השיתופיות. רשם האגודות השיתופיות פסק בשורה של פסקי דין כי התקנה תקפה, וזאת בהתבסס על סעיף 23(2), סעיף 35 וסעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות. לגישתו סעיפים אלו הם מקור הסמכות להתקנת התקנה. סעיף 23 לפקודת האגודות השיתופיות, שענינו חובות שחברים חייבים לאגודה, קובע כדלקמן: "(1 ) כל הכספים המגיעים לאגודה רשומה מאיזה חבר עפ"י פקודה זו או עפ"י תקנותיה של האגודה או בקשר עם עסקיה, יהא דינם כדין חוב המגיע לאגודה מאותו חבר, וכן ייגבו. (2 ) לצורך פעולת הוצאה לפועל זמנית לגבי חובות המגיעים לאגודה מחבריה, הרי תעודה החתומה ע"י הפקיד או הפקידים הממונים באותה שעה על הנהלת עסקי האגודה והטבועה בחותמת האגודה תחשב כמסמך מקויים בגדר סעיף130 מהחוק העותומני של דיון אזרחי." סעיף 35 לפקודת האגודות השיתופיות, שעניינו קיום העתקות של פרטים רשומים, קובע כדלקמן: "(1 ) העתקה מכל פרט רשום בספר או בפנקס או ברשימה שהאגודה מנהלת אותם בקביעות אגב עסקיה והנמצאים ברשותה, אם קוימה כהלכה באופן שנקבע בתקנות, תקובל כהוכחה על קיומו של הפרט הרשום, ותקובל כעדות על הענינים והעסקים הרשומים בו בכל מקרה שאילו הוגש בו המקור כחומר עדות היה מתקבל כהוכחה על הענינים האלו, וכדי אותו שעור שהמקור מתיחס אליו. (2 ) אין להכריח שום פקיד מפקידי האגודה, במו"מ משפטי שהאגודה אינה צד לו, להראות אחד מפנקסי האגודה שאת תכנו אפשר להוכיח עפ"י סעיף קטן (1 ), או להופיע כעד לשם הוכחת הענינים, העסקים, והחשבונות הרשומים בפנקס, אלא עפ"י צו מאת בית המשפט או מאת שופט שינתן מפאת סיבה מיוחדת." (ההדגשה הוספה. ר.ש.) סעיף 65 (1) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כדלקמן: " (1 ) יכול הנציב העליון להתקין תקנות לשם גישום מטרות פקודה זו בין לכל הארץ כולה או לכל חלק מישראל ובין לאגודה אחת או לסוג של אגודות ." לגישתו של כב' הרשם מהווים סעיפים אלו את מקור הסמכות להתקנות תקנות שעניינם נטל הראיה ובהתאם הותקנו התקנות בסמכות ותקנה 1 הנ"ל תקיפה. במחלוקת זו דעתי כדעתו של רשם האגודות השיתופיות ואולם מטעמים שונים. סבור אני שאין בסעיפים 23 ו35- עליהם השתית כב' רשם האגודות השיתופיות את פסיקתו כדי להוות סעיפים מסמיכים לעניין התקנת תקנות בענין נטל ראיה או סדרי דין. ענינם של סעיפים אלו בקבילותם של מסמכים כראיות ולא במשקלם או בהשפעתם על נטלי הראיה במסגרת הדיונית. בהתאם סבור אני כי אין לראות בהם כסעיפים מסמיכים לצורך התקנת תקנה 2 הנ"ל. לעניין פירוש הסעיפים הנ"ל ראה כדלקמן: א. לעניין הוראות סעיף 23 והגדרת "מסמך מקוים", דהינו מסמך בעל תוקף המקיים את דרישות החוק. ראה על דרך ההיקש: 1). סעיף 69 לפקודת השותפיות [נ"ח] תשל"ה1975-; 2) סעיף 230 לפקודת החברות [נ"ח] תשמ"ג1983-; 3) סעיף 35 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז1957-; 4) סעיף 11ג' לחוק הסדרי משפט ומינהל [נ"מ] תש"ל1970-; 5)סעיף 72 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נ"ח] תשכ"ט1969-; 6) סעיף 34 לפקודת העיתונות. ב. לענין היות סעיף 35(1) לפקודה סעיף העוסק בקבילות העתקות וללא התיחסות לנטלי ראיה ראה: ע"א 373/69, יצחק ויפה חנן נ. "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, פד"י כג' (2) עמ' 347; זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהד' 7) עמ' 664. יחד עם זאת שותף אני לדעתו של רשם האגודות השיתופיות כי תקנה 1 הנ"ל הותקנה בסמכות וכי מקור הסמכות הם סעיפי פקודת האגודות השיתופיות, כפי שיפורט להלן. בכל הנוגע לעצם האפשרות של קביעת נטלי ראיה וסדרי דין בנוגע להצגת ראיות במסגרת של חקיקת משנה שונה דעתי, בכל הכבוד, מדעתו של כב' השופט בנאי וסבור אני כי אין בתקנה 1 הנ"ל כל חריגה מהמקובל בחקיקת משנה. הוראות בדבר סדרי דין בהבאת ראיות ונטלי ראיות מופיעות בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, בתקנות התעבורה (תקנה 89ד'), בתקנות ניירות ערך (הצעת רכש) התשנ"ד1994- (תקנה 95) ועוד. אמנם יש בכל קביעה של סדרי דין ודיני ראיות כדי להשפיע על זכויות של צדדים במובן זה שלעיתים הוראה לכאורה דיונית מכריעה בזכויות מהותיות של צדדים. ואולם אין להסיק מכך כי לא ניתן להסדיר את סדרי הדין, לרבות בעניין ראיות או בכל עניין אחר שיש בו כדי להשפיע על זכויות המתדינים, בדרך של חקיקת משנה, הכל בכפוף לסעיף מסמיך בחקיקה ראשית. בכל הנוגע להסמכה שניתנה לשר העבודה והרווחה בפקודת האגודות השיתופיות סבור אני כי ניתנה הסמכה להתקנת תקנות משנה, לרבות בעניין סדרי דין ודיני ראיות ובמיוחד כשהדבר נוגע לחשבונות האגודה. סעיף 40 לפקודת האגודות השיתופיות עוסק בקביעת מנגנון לחלוקת רווחים. סעיף 44 לפקודת האגודות השיתופיות קובע נוהלי בדיקת פנקסי האגודה. סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות עוסק ביישוב סכסוכים באגודה. תקנה 65(1) מסמיכה את השר בסמכות כללית להתקין תקנות לצורך "…גישום מטרות הפקודה…". התקנת תקנות כגון תקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה1975- עומדת במסגרת של התקנה לצורך הגשמת מטרות סעיף 40, 44 וסעיף 52 לפקודה בהיותה יצירת מכשיר דיוני לבירור מחלוקות בעניין חשבונות וספרי האגודה. מעבר להסמכה הכללית שבסעיף 65(1) לפקודת האגודות השיתופיות הרי שבמסגרת סעיפי המשנה בסעיף 65(2) סעיפים המסמיכים את השר להתקין תקנות שמטרתם בדיקת שווי נכסי האגודה, חיובים וכד' (ראה למשל סעיפי משנה (ד), (ה), (ח), (יד), (טו) - סעיף שענינו קביעת פרוצדורה לבירור מחלוקות בעניני התחשבנות, ו-(כג)). ניתן לראות בסעיפים אלו שענינים התקנת תקנות לצורך בירור ענינים הנוגעים להתחשבנות כסעיפים המסמיכים גם את התקנת תקנה 1 הנ"ל. לעניין זה סבור אני כי אין לחפש בסעיף המסמיך הוראה מפורשת המתיחסת להתקנת תקנה שענינה נטל הראיה ודי בלשון ההסמכה הכללית להתקין תקנה שמטרתה הסדרת הנושא המפורט בסעיף החוק המסמיך . ראה לעניין זה, על דרך ההיקש את הוראות סעיף 108 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), שהוא הסעיף המסמיך מכוחו הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי, אשר גם הוא נוקט בלשון כללית ומסמיך את השר להתקין תקנות לצורך קיום הוראות החוק. בסיכומו של דבר סבור אני אין בסעיפים 23 ו35- לפקודת האגודות השיתויפיות כדי להוות סעיפים מסמיכים להתקנת תקנה 1 הנ"ל. יחד עם זאת סבור אני כי תקנה 1 הנ"ל הותקנה בסמכות ומהטעמים שפורטו לעיל. בהתאם מהווים ספרי האגודה ראיה לכאורה המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, אם ברצונו לסתור את האמור בספרי האגודה. מעבר לאמור לעיל בעניין תקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה1975- סבור אני כי ספרי אגודה שיתופית המקימים את הוראות תקנה 1 הנ"ל מהווים גם רשומה מוסדית כמשמעה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971- הקובעת כדלקמן: "35…… "רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד; 36 . קבילות רשומה מוסדית (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1 ) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2 ) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; " "מוסד" מוגדר לצורך סעיפים אלו, בין היתר, גם כ"עסק". בהתאם, ומאחר והאגודה השיתופית של התובעת הינה גם גוף עסקי, ובשים לב לעובדה כי מדובר בחשבונות אגודה שעל פי הראיות נעשים באופן שוטף ואשר בוקרו ע"י ברית פיקוח לצורך הכנת המאזן, אני סבור כי יש לראות בחשבונות האגודה כ"רשומה מוסדית" בהתאם להוראות פקודת הראיות. בהתאם ניתן לעשות בהם שימוש גם להוכחת תוכנם של המסמכים. 3. טעוני הנתבעים. כאמור אין מחלוקת אמיתית לעניין חיובים בגין מיסי ועד. למעשה אין גם מחלוקת לעניין עצם הרישומים בכרטיס האגודה שעניינם חיובי שכר הדירה. המחלוקת הינה בעניין זכותה של האגודה לגבות תשלום שכ"ד עבור דירה המוחזקת ע"י נתבע מס' 2. לטענתו הדירה נמכרה למשפחת יוסף ובהתאם אין האגודה זכאית לגבות ממנו שכ"ד. יצוין כי הנתבעים אינם משלמים שכ"ד למשפחת יוסף הנ"ל. אין חולק כי משפחת יוסף שילמה לאגודה התובעת עבור רכישת המגרש בו בנויה הדירה אשר בה מתגורר הנתבע 2. אלא שבפועל טרם הושלם הליך העברת הזכויות למשפחת יוסף ובפועל, כך על פי כל העדויות, טרם נקטה משפחת יוסף הנ"ל בצעדים כדי לתפוס חזקה במקרקעין. העיכוב בהעברת הזכויות למשפחת יוסף נובע, ככל הנראה, מעיקולים שהוטלו על נכסי האגודה. בכל מקרה, וכל עוד לא הועברו הזכויות במקרקעין למשפחת יוסף והעסקה טרם הושלמה ברישום כדין יש לראות את מערכת היחסים שבין משפחת יוסף לאגודה כהתחייבות להעברת זכויות המקרקעין, התחיבות שטרם מומשה. בנסיבות אלו, ועל פי כל העדויות, הזכויות במקרקעין מסורות בשלב זה לאגודה ובהתאם האגודה זכאית לגבות שכ"ד מהנתבע השוכר את הנכס. יצוין כי לכאורה, ואם סבור הנתבע 2, כי משפחת יוסף היא הזכאית לגבות את שכ"ד, היה עליו לנקוט בהליך של טען ביניים. הנתבע 2 לא עשה כן. כמו כן לא זימן את בני משפחת יוסף לעדות בעניין זכויותיהם במקרקעין, על אף שלכאורה לא הייתה כל מניעה לזמנם לדיון. הלכה היא כי הימנעות מזימון עד הנמצא בשליטת צד לדיון יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד אינה תומכת בגירסת בעל הדין שנמנע מלזמנו לדיון. ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' פרץ רוזנברג ואח', פד"י מ"ז (2) 605; ע.א. 548/78 אלמונית ואח' נגד פלוני, פד"י ל"ה (1) 736; ע.א. 465/88 בנק למימון וסחר נגד מתיתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651; בנסיבות העניין ההמנעות מזימון משפחת יוסף לעדות על ידי הנתבעים פוגם באמינות גרסת הנתבעים. מעבר לנטל המוטל על הנתבעים מכוח הוראות תקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) תשל"ה1975- הרי שיש בטענתו של נתבע מס' 2 משום הודאה והדחה. הנתבע מודה כי הוא מתגורר בדירה ואף מודה כי שילם בעבר דמי שכירות לאגודה. כעת, כך לטענתו, על האגודה להשיב לו את דמי השכירות שנגבו, לטענתו, שלא כדין בדרך של קיזוז חשבונאי. בנסיבות אלו עליו הנטל להוכיח את טענתו. הנתבע לא הרים את הנטל, לא הוכיח כי למשפחת יוסף הזכויות במקרקעין ולא הוכיח כי האגודה גבתה ממנו בעבר דמי שכירות ללא בסיס בדין או מחייבת אותו בכרטיס האגודה בגין תשלום דמי שכירות שלא כדין. טענותיו של נתבע 2 כי האגודה אינה גובה דמי שכירות משוכרי דירות זהות הופרכה בעדויות נציגי האגודה שהיו אמינות והתובעת אף הציגה כראיה את חוזה ת5/ המעיד כי מבן ממשיך אחר נגבים דמי שכירות זהים עבור דירה דומה. בכל הנוגע לדירה נוספת שאוזכרה - אמינה עלי עמדת האגודה כי מדובר בדירה קטנה שאינה ראויה למגורים והמשמשת חבר מושב לצרכים אחרים. בכל מקרה - האגודה זכאית לכלכל צעדיה ולגבות שכ"ד שונה בגין שימוש בדירות שונות והעובדה שבנוגע לדירה מסוימת קיים הסדר אחר אין בה כדי לפטור את הנתבע 2 מחובו בגין תשלום דמי שכירות. מעיון בכרטיס החוב באגודה עולה כי הנתבע 2 שילם דמי שכירות לאגודה לאורך זמן. הטיעון כי למעשה משפחת יוסף היא הזכאית לגבות דמי שכירות עלה רק לאחר שהאגודה דרשה להגדיל את סכום דמי השכירות החודשי. צירוף נסיבות זה, ביחד עם העובדה כי הנתבע לא שילם מעולם דמי שכירות למשפחת יוסף הנ"ל ואף לא הציע להם כל תשלום משמיטה את בסיס האמינות מגרסתו ובהתאם אני קובע כי גרסתו אינה אמינה. בסיכומו של דבר אני קובע כי הנתבעים לא הציגו תשתית עובדתית התומכת בגרסתם ובהתאם לא עלה בידיהם לסתור את הנתונים המפורטים בכרטיס החוב המתנהל באגודה. 4. סיכום בסיכומו של דבר אני קובע, מהטעמים שפורטו לעיל, כי האגודה הוכיחה את תביעתה. בהתאם אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 15,353 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/12/97 וכן את אגרות המשפט ששולמו ע"י התובעת (263 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/12/97 ו200- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/11/98). בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ש"ח + מע"מ כחוק שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חובבן ממשיךמושבים נחלות ומשקיםמיסים