ערעור על עבירות בנייה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עבירות בנייה: .1דירות חן גינדי בע"מ (להלן - "גינדי") הואשמה בבית-הדין האזורי בתל-אביב בעבירות המפורטות בסעיף 2שלהלן. בית-הדין האזורי הרשיע את "גינדי" בדין וגזר עונש כמפורט בסעיף 3שלהלן. לפנינו ערעורה של "גינדי" הן על ההרשעה והן על מידת העונש. .2העבירות שבהן הואשמה "גינדי" הן: א) "אי-משלוח הודעה על מינוי מנהל עבודה עם התחלת פעולת הבניה" (תקנה 2(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשט"ו- 1955(להלן תקנות הבניה); ב) "אי-הצגת שלט במקום בניה" (תקנה 8לתקנות הבניה); ג) "אי-הספקת קובע-מגן לעובד" (תקנות 11(א), 12(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשכ"ט-1968; ד) "העבדת עובד בתהליך בניה ללא קובע" (תקנה 22לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשכ"ט-.1968 לעניין העבירות א', ב' ו-ג' דלעיל סמכו על הסעיפים 191, 219ו- 225לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970; בעבירה ד' דלעיל סמכו על הסעיפים 173(א), 219ו- 225לפקודה. .3בית-הדין האזורי גזר קנס בסך 500, 1שקלים בגין עבירה (א); קנס בסך 750שקלים בגין עבירה (ב); קנס בסך 500, 1שקלים בגין עבירה (ג); וקנס בסך 500, 1שקלים בגין עבירה (ד). .4בכתב האישום נכלל גם מר אברהם גינדי, אך במהלך הדיון ביקשה הפרקליטה שייצגה את המדינה לזכותו "כי לא הביאה ראיות להיותו מנל הנאשמת מס' 1("גינדי"). בית-דין זה רואה לציין, למען מנוע תקלות בעתיד, כי במידה ומדובר במר גינדי, כתב האישום כולו פגום. הוא נכלל בנשימה אחת עם החברה עצמה ונאמר שהשניים "החלו... בביצוע שני בנייני מגורים... לא שלחו הודעה...". לא זאת הדרך המקובלת לניסוח כתב אישום עת כוללים בו מנהל תאגיד מכוח סעיף 222לפקודה. .5אחרי שהוקרא כתב האישום הודה פרקליטה של "גינדי" בעובדות שלהלן, מהמפורטות בכתב האישום: א) "בתאריך 19.5.1980נמצא כי במקום הבניה הנ"ל (" 2בנייני מגורים ברחוב עמדן, פינת רחוב אישיאו בתל-אביב, גוש 6957חלקה 143"; להלן - אתר הבניה) לא הוצג שלט בו צוינו שמו ומענו של מנהל העבודה"; ב) "בתאריך 19.5.1980נמצא כי במקום הבניה הנ"ל (אתר הבניה) עבדו עובדים באתר הריסות מבלי שסופקו להם קובעי מגן"; ג) "בתאריך 19.5.1980במקום הבניה הנ"ל (אתר הבניה) עבדו 2עובדים בעבודות בניה - הוצאת לבני סילקית - מבלי שחבשו קובעי מגן. .6באותו שלב הודה פרקליטה של "גינדי" בעובדה ש"עד תאריך 5.6.1980לא שלחו למפקח עבודה אזורי הודעה על מינוי מנהל עבודה כשיר במקום". לאחר מכן, עת עמד לעלות על דוכן העדים מפקח העבודה, הודה הפרקליט בשם הנאשמים בכל העובדות שבסעיף הרלבנטי שבכתב האישום, שהמלים "עד תאריך 5.6.1980לא שלחו..." מובאות משם. היינו, כי "בחודש מאי 1980החלו נאשמת מס' 1('גינדי') שהינה חברת בניה ונאשם מס' 2(אברהם גינדי), שהינו מנהלה, בביצוע 2בנייני מגורים ברח' עמדן פינת רח' אישיאו בתל-אביב, גוש 6957חלקה 143, ועד תאריך 5.6.1980לא שלחו למפקח עבודה אזורי הודעה על מינוי מנהל עבודה כשיר במקום". בשלב הטענה לעובדות - טען פרקליטם של הנאשמים, כי "ביצוע ההריסה הנטענת בכתב האישום נעשה על-ידי קבלן משנה ששמו 'איציק את פרץ, קומפרסורים שותפות', וצירף את ההסכם שבין 'גינדי' לבין אותה שותפות". הוא טען ש"הפועלים שעסקו בהריסה היו של קבלני המשנה. הנאשמת מס' 1('גינדי') עלתה על החלקה למעשה בספטמבר 80". .7במסגרת עדות ראשית מטעם התביעה הגיש מפקח העבודה "הודעה על פעולת בניה'. לפי סעיף פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל- 1970(סעיף 192). אותה "הודעה" הוגשה ללא התנגדות פרקליטם של הנאשמים. באותה הודעה בפריט "פרטים על מבצע העבודות - שם החברה המבצעת" נאמר: "דירות חן גינדי"; בפריט "פרטים על עבודה המבוצעת - מהות העבודה" נאמר: " 2מבנים - בית מגורים"; בפריט "מינוי מנהל עבודה לעבודות בניה" - באה הודעה "בהתאם לתקנות 2ו- 3לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה...)" ונאמר "מיניתי את מנהל העבודה ולהלן ניתנים הפרטים הנוגעים אליו... פרטים אישיים: שם משפחה גרוסמן ברוך" (בהערה בדיו אדומה שתאריכה 28.5.1980והמכוונת למפקח העבודה גרינברגר, כנראה איש מנגנון הפיקוח על העבודה המטפל בנושא "מנהלי עבודה" נאמר: ("הנ"ל (גרוסמן ברוך) לא מופיע ברשימת מנהלי עבודה"). ה"הודעה" נושאת תאריך 8.5.1980ועליה חותמת "משרד העבודה - מחלקת פיקוח סניף תל-אביב 27.5.1980"; על ה"הודעה" במקום המיועד ל"חתימת מבצע הבניה" מצויה חותמת "דירות חן גינדי בע"מ" וחתימה. .8ביום 22.5.1980כתב משרד העבודה ל"גינדי" בעניין אי-מינוי מנהל עבודה ועבירות אחרות על החוק. על אותו מכתב השיבה "גינדי", כי "המינוי נשלח אליכם בתאריך ...8.5.1980עם קבלת מכתבם הנ"ל הוריתי למנהל העבודה באתר להפיק את עבודתו של כל פועל אשר לא צויד כראוי או שאינו חובש קסדת מגן". .9בהסכם שהוגש על-ידי "פרקליטה של 'גינדי'" (סעיף 6לעיל) נאמר שהוא "בין איציק את פרץ קומפרסורים (שותפות) (להלן - ההורס) לבין בנייני אברהם גינדי בע"מ (להלן -הבונה)". באותו הסכם מצהיר "ההורס" "שהוא עוסק בעבודות הריסה מסובכות", שהוא "מקבל על עצמו לבצע את כל עבודת ההריסה... ומשך העבודה נקבע 30יום מיום התחלת הביצוע... כן נאמר בהסכם "הבונה (הכוונה ל'גינדי') ידאג לגדר השטח וכן לשלטו". .10אחרי שבית-הדין האזורי החליט בהחלטת ביניים, "שהתובעת הוכיחה לכאורה את כל הטעון הוכחה לפי כתב האישום, ועל הנאשמת להשיב לאשמה", העיד מטעם "גינדי" "מנהל הביצוע הראשי" של החברה. הוא אמר בעדותו, בין השאר: "התחלנו לבנות במקום בסביבות ספטמבר 1980, 'התחלנו' פירושו שהתחלנו לארגן את המקום להתחלת הבניה". בעבודה ממש התחלנו בסביבות אוקטובר .1980לפני כן עמד במקום מבנה ששימש כמפעל קרח ובית קירור, אני חושב שאחד הגדולים בארץ. הנאשמת רכשה זכויות בשטח לפני 1980, וכדי להתחיל בבנייה צריך היה תחילה להרוס את המבנה הקיים. כיוון שהיה מדובר במבנה מיוחד במינו שהריסתו צריכה מיומנות רבה, הוציאה הנאשמת מכרז והתקשרה עם חברה שעוסקת בהריסות מבנים וחתמה את ההסכם, ההסכם נ/ ...1על-פי רוב, כשיש צורך להרוס מבנה, כולל הוצאת יסודות - הנאשמת מבצעת זאת בעצמה... אני חותם על הסכמים עם קבלני משנה מטעם הנאשמת. על נ/ 1לא חתמתי, כי לי אין סמכות לחתום עם חברה שהיא קבלן עצמאי, אלא עם קבלני משנה. אני חתמתי על ת/ .1כי אז התחלנו רק בארגון ובמקום הזה נציג הנאשמת, אבל לא עבדו בבניה... האיש מטעם הנאשמת שהיה במקום... תפקידו היה לשמור על רכוש הנאשמת וכן להשיב לקונים פוטנציאליים... הרכוש של הנאשמת היה צינורות, מעלית, חומרי בידוד, ועוד. חומרים אלה היו במקום לצורך הקמת הבניין". .11בסיכום טענותיו בבית-הדין האזורי טען הפרקליט אשר ייצג את "גינדי", בין השאר, שהמכתב מיום 22.5.1980"נכתב רק בגלל רצונה של הנאשמת להתנדב לעזור למשרד העבודה". הפרקליט ביקש "לזכות את הנאשמת על-פי תקנה 7(א) לתקנות הבניה ועל-פי פסק-הדין בע"פ 701/78, [1]. לעניין סעיף 191לפקודה טען הפרקליט, כי אותו מכוון "למי שנטל עליו ביצוע עבודה, דהיינו על מצב של ביצוע פיזי. אם תקנה קובעת חזקות לעניין ביצוע שהוא איננו ביצוע פיזי - התקנה בטלה (אולטרה ווירס) ובין היתר תקנה 7(ב)". ייאמר מייד, שלטענה זאת אין שחר באשר אין זכר בסעיף ל"ביצוע פיזי" על-ידי מי ש"נוטל על עצמו" את הפעולה. .12בהכרעת דין מפורטת ומנומקת דחה בית-הדין האזורי את כל טענות פרקליטה של "גינדי". .13עיקר הטענות שהעלה פרקליטה של "גינדי" בערעורו היו: א) לא הוכח, כי "גינדי" הינה "חברת בניה"; ב) לא הוכח שעבודת הבניה שבה מדובר בוצעה "דרך משלח יד או עסק או לצורך עסק תעשייתי או מסחרי" כאמור בסעיף 191לפקודת הבטיחות בעבודה; כן לא הוכח, לעניין מסירת הודעה כאמור בסעיף 192לחוק, שלא היה יסוד להניח שהבניה תושלם תוך שישה שבועות; ג) לעניין ההריסה - "גינדי" לא היתה מבצע הבניה; ד) בית-הדין האזורי טעה בכך שלא פטר את "גינדי" מאחריות לאור התקנות 7(א) ו-7(ג) לתקנות הבניה, "בהיותה בעלת הקרקע ומזמינה עבודה מקבלן הריסות ראשי"; ה) בית-הדין טעהבהטילו "עונש כה חמור לאור העובדה שהעבירות דלעיל לא בוצעו על-ידה (על-ידי 'גינדי'), שלא ידעה אודותן ומשנודע לה עשתה הכל לאל ידה שהתרתה בחברת ההריסה ולאור מזעריות הרשעותיה הקודמות". .14פסק-הדין שבערעור מתייחס למעשה לרוב הטענות שפרקליטה של "גינדי" העלה בפני בית-דין זה והתשובות שנתן בית-הדין האזורי בפסק-הדין המנומק, ביסודן, נכונות. אשר ייאמר להלן - בא רק להשלים, תוך התייחסות לטענות כפי שהושמעו בפנינו. .15עד שנתייחס לטענות, אחת לאחת, מן הדין להעמיד במקומם מספר מונחי יסוד, כך שתסולק אי-הבנה או פירוש מוטעה. סעיף 191לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, מקורו בסעיף 66 לפקודה המקורית משנת .1946בפקודה המקורית מדובר ב- building operationsוב- .Any person undertaking any such operationsבנוסח העברי של הפקודה המקורית מדובר ב"פעולות בניה" וב"כל אדם המקבל על עצמו כל פעולות כאלה". במקביל באות המלים "אדם המקבל על עצמו" במקום any person undertakingבמקומות אחרים בפקודה. בכך שהמתרגם לעברית הזדקק לדיבור "מקבל על עצמו" כתרגום למלה ,undertakesיש אולי להסביר את הטעות המושגית בפי רבים, שחשבו כי מדובר ב"קבלן" ובקבלן דווקא, היינו - במי שמכוח התקשרות חוזית עם אחר מתחייב לפעולת בניה עבורו. הדיבור undertakesבפקודה משנת 1946בא מהחוק האנגלי, factories 1937, actוהדיבור , any person undertakingבחוק האנגלי, לא פורש כמוגבל ל building contractor( redgrave's factories acts[4]). .16האמור לעיל אינו שונה ביסודו ממה שנאמר כבר בדב"ע לב/35-8, [2] (בע' 185-186, מול האותיות ו-ז), שם נאמר: " .8משבאים לדון בכל עניין מתחום הבניה בהקשר לבטיחות בעבודה, יש ליתן, ראשית לכל, את הדעת לסעיף 66שבפקודת הבטיחות בעבודה, 1946(סעיף 191שבנוסח החדש), הוא הסעיף המחיל את הפקודה על 'פעולות בניה'. ההוראה החשובה לענייננו היא זאת האומרת, כי הפקודה חלה 'על פעולות בניה שמקבלים לבצען... לצורך מפעל תעשייתי'. המלים 'שמקבלים לבצען' יש בהן, אולי להטעות באשר יימצא שיפרשן כמכוונות לפעולת קבלנות, היינו קבלת עבודה על-ידי אחד למען אחר (ראה הגדרת 'קבלן לעבודות הנדסה בנאיות' שבחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969). מהנוסח האנגלי של הפקודה, ומהחוק האנגלי ששימש כבסיס לחוק הישראלי, ברור שהמדובר הוא בכל אדם היוזם, או בלשון הנוסח החדש, 'הנוטל על עצמו' - -פעולות בניה. ברור שהבעלים של מגרש, undertakesכגון חברה לשיכון הרוצה במסגרת עסקית להקים בניין על המגרש, יכול ויעשה זאת מבלי להזדקק כלל לקבלן או לקבלנים, הוא אדם 'המקבל על עצמו פעולת בניה'. יחד עם זאת אין אדם חדל להיות מי ש'קיבל על עצמו פעולת בניה' לעניין סעיף 66(2) לפקודה, בשל הזדקקותו לקבלן או לקבלנים אשר עליהם הוא מטיל קטעים של הפעולה, כגון הכנת המגרש לבניה, הקמת השלד, עבודות אינסטלציה, נגרות, ריצוף, התקנת מעליות, עבודות חשמל וכו'. .9מאחר ופקודת הבטיחות בעבודה מטילה, ככלל, את האחריות על 'המחזיק במפעל' (סעיף 82(1) לפקודה: 'תופש המפעל' בסעיף 219(א) לפקודה בנוסח החדש), ואין דרך זאת ישימה לפעולות בניה, בא סעיף 66(2) לפקודה וקובע, כי במקום 'המחזיק במפעל' בא, בגין 'פעולות בניה', 'כל אם המקבל על עצמו' כל פעולות בניה (בנוסח החדש של הפקודה מכונה אותו אדם 'מבצע', אך אין להניח שאותו מונח בא לשנות, וסביר שבחרו בו רק למען נוחות הניסוח)". .17בהתקינו את תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשט"ו-1955, נדרש כבר מחוקק המשנה לדיבור "מבצע בניה", ובפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] אין מדובר עוד באדם "המקבל על עצמו" אלא באדם "הנוטל על עצמו" ובאדם "המבצע" פעולות. ברור שבמעבר מהנוסח המקורי לנוסח החדש לא חל שינוי תוכן, אך נותקה המחשבה בכיוון קבלן". עתה ברור, שאם חברת "שיכון ופיתוח", "שיכון עובדים", "רסקו" או כל חברה אחרת שלה קרקע, והיא עושה להקמת בניין על אותה קרקע, בלי להתקשר עם "קבלן בניה נוטל על עצמו" את כל הדרוש למוצר הסופי - כל אחת מהחברות האמורות "נוטלת על עצמה" פעולת בניה והיא מבצעת בניה. העובדה שחברה כאמור מתקשרת עם קבלנים מטרות מוגדרות כגון - הקמת שלד הבניין, מערכת אינסטלציה, נגרות, חשמל, חפירת יסודות וכדו' אינה הופכת אותה ל"קבלן ראשי" ואלה שאתם התקשרו אינם הופכים לקבלני משנה; כל אחד מהם הוא קבלן ראשי מבחינת היחסים שבין היזם-מבצע הבניה ומי שאתו הוא התקשר. כל זה עת מדובר בפעולת בניה המבוצעת "דרך משלח יד או עסק או לצורך עסק תעשייתי או מסחרי" (כאשר אין הפעולה "תיקון או קיום" (אחזקה?) בלבד - ההג בלה לעסק או משלח יד אינה חלה). .18המושג השני שצריך כי יועמד על משמעותו הנכונה לעניין הפקודה הוא "בניה". מושג זה מוגדר בסעיף 1לפקודה. ההגדרה היא: "עבודות הכנה והנחת יסודות לבניין, הקמת בניין, הריסתו, שינוי מבנהו...". לעניין סעיף 191לפקודה אין לראות כל שלב ושלב של הקמת בניין כפעולת "בניה" העומדת בפני עצמה, כעולה מטענות פרקליטה של "גינדי", על כל פיצול החובות והאחריות על-פי החוק שיכולה לבוא מכך. אין "עבודות הכנה" בגדר פעולת בניה אחת, "הנחת היסודות" בגדר פעולת בניה שניה, הקמת השלד במבנה בגדר פעולת בניה שלישית, התקנת אינסטלציה בגדר פעולה רביעית, וכו', וכו'. פעולת "הריסה" מחייבת הסבר והתייחסות מיוחדת. בהגדרת "בניה" כלולה "הריסתו" של בניין. אותה הריסה יכול ותעמוד בפני עצמה, כגון המקרה שבו על חלקת קרקע עומד בניין והבעלים החליטו לשנות את השימוש בקרקע, כך שבמקום השימוש עת עמד על הקרקע בניין, יבוא שימוש כמגרש חניה-עסקי, והשגת המטרה מחייבת הריסת הבניין. אותה הריסה יכול ותהווה חלק מפעולת בניה אחרת, כגון המקרה שבו בעל הקרקע הנ"ל החליט במקום הבניין הקיים - אולי צריף - להקים על הקרקע בניין רב קומות. במקרה כזה פעולת ההריסה היא בגדר "עבודות הכנה" כאמור בהגדרת בניה, לקראת "הנחת יסודות". הגבול בין השניים אינו קל לסימון וייקבע על-פי נתונים בשטח, ובמידה רבה לפי התשובה לשאלה, אם במועד שבו מדובר - פעולת ההריסה עמדה בפני עצמה או שהיתה שלב ביתר פעולות הבניה. יחד עם זאת יובאו בחשבון נתונים אחרים, כגון היקף הבניין העומד להריסה והמיוחד שבו, כך שמבחינה טכנית-מקצועית ייאמר כי פעולת ההריסה חרגה כבר מ"פעולת הכנה" לקראת "בניה". לעניין זיהוי "מבצע הבניה" הבחנה זאת לא תשקול, אך יכול ויכול כי תשקול לעניין תקנה 7(א) לתקנות הבניה. הפרק השמיני שבתקנות הבניה, שעניינו "הריסות", מתייחס ל"מבצע הבניה" - מבלי לאבחן בין הריסות להריסות בשני המובנים דלעיל, וכולל רק הוראות משלימות, למיוחד שב"הריסה". .19גורלו של ערעור זה ייקבע על-ידי סיווג פעולת ההריסה שה מדובר - האם היתה זאת פעולת "בניה" בפני עצמה או שהיתה זאת "עבודת הכנה" כחלק מפעולת הבניה שהיא הקמת הבניין באתר הבניה שבו מדובר. .20עד שנסווג את פעולת ההריסה ונקבע, אם היתה זאת פעולת "בניה" בפני עצמה או "עבודת הכנה", מן הדין לעמוד על הטענות אשר פרקליטה של המערערת העמיד במרכז טענותיו. טענות אלה ניתן לסכם כך שהן נסובות על השאלות אם "גינדי" "בונה" או "מבצע בניה"? .21טען הפרקליט המלומד, כי לא הוכח ש"גינדי" הינה "חברת בניה", שלא הוכח שעבודת הבניה שבה מדובר בוצעה "דרך משלח יד או עסק" או שלא הוכח כי לא היה יסוד להניח שתושלם תוך שישה שבועות (סעיף 13- פסקאות א', ב' ו-ג' לעיל). טענות אלה כולן חסרות שחר ומסוג הטענות שעליהן נאמר לא פעם אחת, כי טוב היה שלא יטענו אותן, משיטענו. בעובדות שבהן הורה הפרקליט בבית-הדין האזורי בשם "גינדי" (סעיף 5וסעיף 6לעיל), בחומר הראיות - בעדות שנמסרה בבית-הדין האזורי מטעם "גינדי" (סעיף 10לעיל), במסמך שהוגש לבית-הדין במהלך עדות מטעם התביעה ונתקבל ללא התנגדות (ה"הודעה" שבה מדובר בסעיף 7לעיל) - בכל אלה הוכחה מלאה וחד-משמעית לכל אשר הפרקליט טען כי לא הוכח. מפי העד מטעם "גינדי" למדים שהוא "מנהל הביצוע הראשי" של "גינדי", ש"גינדי" רכשה זכויות בשטח לפני מאי 1980, על מנת להקים בניינים למכירה או להשכרה. מטעם "גינדי" היה במקום אדם שתפקידו היה לשמור חומרי הבניה וציוד של "גינדי" המיועדים לבניה ו"כן להשיב לקונים פוטנציאליים". מי תם ויאמר ש"גינדי" אינה "בונה" ופעילותה אינה "דרך עסק". "גינדי" לא היתה בעלת זכויות במקרקעין על מנת לסחור בהן. היא היתה בעלת זכויות במקרקעין, "נטלה" על עצמה הקמת בתי מגורים על המקרקעין והתקשרה בחוזה עם אחד על מנת לבצע פעולות הריסה, כך שהשטח יהיה פנוי לבניה. בכל אלה די והותר כדי להוכיח כי "גינדי" היתה "מבצעת בניה" לעניין פקודת הבטיחות בעבודה. הוסף לכל אלה את העובדות שבהן הודה הפרקליט בבית-הדין האזורי בשם "גינדי" ואת ה"הודעה" שנמסרה בשם "גינדי", על-פי תקנות הבטיחות בעבודה, והוגשה כראיה לבית-הדין האזורי ואת תוכנה - בין היתר ציון "גינדי" בתור "מבצע הבניה", ותבין כמה חסרות שחר היו כל טענותיו של הפרקליט אשר טען ל"גינדי", לעניין אי-היותה של "גינדי" "מבצעת הבניה", על כל העולה מכך לעניין התקנות האמורות. .22נותרה טענה אחת, והיא הטענה הקשורה בתקנה 7לתקנות הבניה (סעיף 13, פסקות ג' ו-ד' לעיל). התייחסות לטענה זאת מחייבת סיווג פעולת ההריסה, כאמור בסעיף 19לעיל. על מהותה והיקפה של פעולת ההריסה ניתן לעמוד מעדות "מנהל הביצוע הראשי" של "גינדי" (סעיף 10לעיל) ומההסכם "שבין 'גינדי' לבין 'ההורס'" (סעיף 9 לעיל). מהעדות עולה, כי "מדובר במבנה מיוחד במינו - מבנה ששימש מפעל קרח ובית קירור שהריסתו צריכה מיומנות רבה". על אף העובדה "שעל-פי רוב, כשיש צורך להרוס מבנה, כולל הוצאת יסודות - הנאשמת מבצעת זאת בעצמה", היה צורך "להתקשר עם מי שמומחיותו בדבר". מההסכם עולה, כי התקשרו עם מי שהצהיר כי "הוא עוסק בעבודות הריסה מסובכות", שהתחייב לבצע את עבודת ההריסה כולה וכל אשר על "גינדי" היה לעשות בשטח, בעת עבודות ההריסה, היה רק גידור ושילוט. מהעדות גם עולה, כי כל עוד עשה "ההורס" בפעולת הריסה - לא היה מקום לכל פעולה אחרת בקשר להקמת הבניינים. בנסיבות מיוחדות אלה יש לסווג את הפעולה כ"הריסה" המהווה "פעולת בניה" בפני עצמה. .23אף משסווגה פעולת ההריסה כ"עבודת בניה" בפני עצמה, עדיין "מבצע הבניה" - מי שנטל על עצמו אותה פעולה הוא "גינדי". בתור "מבצע הבניה" נותרה "גינדי" חייבת במתן הודעה כאמור בסעיף 192לפקודה. בעבירה על אותה חובה, בקשר לפעולת ההריסה, לא נאשמה "גינדי", מה גם שמההסכם בין "גינדי" לבין "ההורס" עולה, כי היה "יסוד סביר להניח שהבניה (קרי - ההריסה) תושלם תוך פחות משישה שבועות" (" 30יום מהתחלת העבודה" - לשון ההסכם; סעיף 9לעיל). החובה מסעיף 192לפקודה ממשיכה לחול על "מבצע הבניה", על אף התקשרות עם "קבלן ראשי", באשר העמדת קבלן ראשי בגדר "מבצע הבניה" מכוח תקנה 7לתקנות הבניה באה רק לעניין "החובות המוטלות בתקנות אלה" (תקנות הבניה). טעם רב לדבר. ההודעה על-פי סעיף 192לחוק באה לשמש סימן לעירנות מנגנון הפיקוח על העבודה וכדרכו לעניין תקנות הבניה כל חובה מוטלת על מי שמפתח הביצוע בידיו. לעניין מסירת הודעה באותו שלב המפתח הוא בידי "מי שנטל על עצמו את ביצוע פעולת הבניה". .24שונה המצב לעניין חובות המוטלות בתקנות הבניה -בעניננו הצגת שלט תקנה 8; מינוי מנהל - תקנה .2חוזרים לטענת פרקליטה של "גינדי" בקשר לתקנה 7(א) לתקנות הבניה (סעיף 13, פסקה ד' לעיל). אין ספק שלעניין ההריסה היה "ההורס" שהתקשר בהסכם עם "גינדי" "קבלן ראשי" ופעולת הבניה שבה מדובר - הריסת הבניין ששימש מפעל קרח ובית קירור נעשתה "באמצעות קבלן ראשי אחד" (תקנה 7(ג)). מכאן שחלה תקנה 7(א) - בביצוע פעולת בניה (עסק) קבלן ראשי (אחד) ועל כן רואים את אותו הקבלן "כמבצע הבניה והחובות המוטלות בתקנות..." חלות עליה לא היה איפוא מקום להאשים את "גינדי" בעבירה על שתי התקנות האמורות מתקנות הבניה בקשר לפעולת הבניה שבה מדובר - הריסת המבנה. נחזור ונציין שוב שבפעולת בניה אחרת - הקמת המבנים, טרם התחילו בזמן הרלבנטי. .25נותרו העבירות על תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשכ"ט-1968 (פריטים ג' ו-ד' שבסעיף 2לעיל). תקנות אלה (להלן - תקנות ציוד מגן אישי) הותקנו בשנת 1968, היינו לפני תיקון תקנות הבניה, כך שבאה תקנה 7בנוסח דעתה. .26על הדין בטרם תוקנו תקנות הבניה ובא הנוסח דעתה, עמד בית-דין זה בפד"ע לב/35-8, [2] (בע' 187), שם נאמר: " .15מעיון בתקנות הבניה כשלמות ניתן ללמוד, כי מגמתו של מתקין התקנות היתה, מחד גיסא, להטיל אחריות על מי שמהות הפעולה מחייבת הטלת האחריות עליו ו'ברז הבטיחות' בידיו, ולשם כך בא 'מנהל עבודה', ומאידך גיסא - לקבוע 'כתובת' מוגדרת לאחריות. .16ביטוי בולט למגמה זו ניתן בתקנה 7לתקנות הבניה. עניינה של אותה תקנה הוא ביצוע פעולות בניה, שעוסקים בה הן קבלן ראשי והן קבלן משנה או קבלני משנה רבים. אליבא דדרכה של הפקודה, צריך היה לראות בכל אחד מקבלני המשנה, והם יכולים להיות רבים ביותר, 'אדם שקיבל על עצמו' פעולת בניה ולהטיל עליו אחריות לקיום ההוראות. בדרך כזאת הלך מתקין התקנות האנגלי ( 1966, regulations(working places) the construction) והטיל את האחריות על 'כל קבלן ועל כל המעביד פועלים', המקבל על עצמו פעולת בניה או בניה הנדסית. לא בדרך זאת בחר מתקין התקנות שלנו. הוא בחר בדרך אשר 'באה למנוע מצב שבו יטיל האחד את האחריות על השני, כך שמריבוי 'אחראים' תפחת אחריות, ויצא השלישי, הפועל, ניזוק' (דב"ע מס' לא/3-8, [3], ע' 193). על כן נקבע בתקנה 7לתקנות הבניה, שעת 'עוסקים בביצוע פעולות בניה הן קבלן ראשי והן קבלן משנה, וראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה כולה', ללמדך שהאחריות היא על מבצע הבניה; עוסק בביצוע הבניה קבלן ראשי - הרי הוא בא במקום מבצע הבניה. נשאלת השא- לה, מה הדין עת אין מבצע הבניה מזדקק לקבלן ראשי, כגון חברה לשיכון הבונה לעצמה, או בעל מפעל תעשייתי גדול המקים בחצריו מבנה מבלי להזדקק ל'קבלן ראשי', אלא לקבלנים רבים, שווי-מעמד, ואותה חברת שיכון או אותו בעל מפעל תעשייתי הם מבצעי הבניה". .27משתוקנו תקנות הבניה, ושיחררו - בהתקיים תנאים מסויימים - את מבצע הבניה מחובות, והעבירו את החובות על "קבלן ראשי", לא בא, במקביל, תיקון בתקנות ציוד מגן אישי. כאמור לא בא גם עת בשנת 1980הוחלפה תקנה .22 אם קוראים את תקנות ציוד מגן אישי, כפשוטן - הדין הוא כי "חייב מבצע הבניה לקיים הוראות תקנות אלה, אם לא נתמנה מנהל עבודה..." (תקנה 4(ב) לתקנות ציוד מגן אישי). אין כל התייחסות למצב שבו "עוסק בביצוע פעולות הבניה קבלן ראשי", וקבלן ראשי אחד בלבד (תקנה 7, תקנות משנה א' ו-ג', לתקנות הבניה). התוצאה היא: עת "עוסק" בביצוע הבניה קבלן ראשי אחד, פטור מבצע הבניה מכל החובות שמתקנות הבניה, כולל מינוי מנהל עבודה, אך אם לא מונה מנהל עבודה על-ידי הקבלן הראשי, חייב מבצע הבניה, שלמעשה אינו קיים בשטח ופטור מכל חובה, להמציא הודעה לפי סעיף 192לפקודה, לספק ציוד מגן אישי לעובדיו של קבלן ראשי והוא אחראי לקיום חובת חבישה של קובע-מגן. פירוש ויישום כזה מביא לאי-סבירות התקנות ומכשיל את מטרתן. מטרת התקנות היא להביא ל"כתובת אחת לאחריות" באתר הבניה ולא לאנדרלמוסיה שתבוא כתוצאה מאותו פירוש ויישום. .28התוצאה היא, שלא היה מקום להאשים את "גינדי" בעבירה על תקנות ציוד מגן אישי ולהרשיעה בעבירה על אלה. .29בסיכום: דין הערעור להתקבל כך, שהן הכרעת הדין והן גזר-הדין בטלים. יצוין, שבית-הדין הגיע לתוצאה על אף דחיית מרבית הטענות שהעלה פרקליטה של "גינדי"; בית-הדין הגיע לתוצאה מטעמים שתפסו מקום שולי בטענותיו בבית-הדין האזורי.ערעורבניה