פטירה לפני חתימה על פסק דין

בין מתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לבין הדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק נפטר נציג הציבור שלא חתם בשעתו על פסק-הדין, כך שלמעשה אי-אפשר היה לפעול על-פי האמור של בית-הדין הארצי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטירה לפני חתימה על פסק דין: .Iההליך .1בבית-דין זה ערעור על החלטה של השופט הראשי בבית-הדין האזורי בתל-אביב (דב"ע מא/1251-3) מיום 22.9.1981, אשר קבע כי תהליך שבין הצדדים יידון בפני מותב בראשות השופט מורל, במקום בפני מותב בראשות השופט גוטמן, שדן בעניין עד לאותה החלטה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) העניין נדון בפני מותב בראשות השופט גוטמן, ובטרם ניתן פסק-דין נפטר אחד מחברי המותב; השופט הראשי מינה חבר מותב אחר במקום זה שנפטר, וניתן פסקדין החתום על-ידי אב-בית-הדין, השופט גוטמן, ואחד מנציגי הציבור, אך לא על-ידי נציג הציבור שמונה במקום זה שנפטר; ג) העניין הובא בפני בית-דין זה, שפסק שמאחר ואחד מחברי המותב לא חתם על פסק-הדין, יש להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי, כך שכל חברי המותב יקיימו התייעצות, ואזי יחתמו על פסק-הדין; ג) לאחר שבית-הדין הארצי פסק כאמור, עתר בא-כוח המשיב (להלן - העובד) לבית-הדין הגבוה לצדק בעתירה שיורה על דיון בפני מותב חדש שלא יכלול את השופט גוטמן ונציג הציבור שכבר פסקו בעניין. בין מתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לבין הדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק נפטר נציג הציבור שלא חתם בשעתו על פסק-הדין, כך שלמעשה אי-אפשר היה לפעול על-פי האמור של בית-הדין הארצי. בית-המשפט הגבוה לצדק, בדחותו את העתירה כתב: "לאחר מתן פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה נתברר, שאחד מחברי המותב של בית-הדין האזורי נפטר ולפיכך לא ניתן לקיים את החלטת ביתהדין הארצי כלשונה. תקנתו של העותר היא לעתור לפני בית-הדין האזורי לעבודה להקים מותב בהרכב אחר שישמע את המשפט מתחילתו ובית-הדין יחליט, אם מן הראוי, לאור הנסיבות, להיעתר לבקשה. לעניין זה אין אנו מחווים דעה. אך העובדה של פטירת חבר המותב הופכת את הדיון בעתירה המקורית לאקדמי. לפיכך אנו דוחים את העתירה"; ד) בעקבות האמור בפסק-הדין של בית-המשפט הגבוה לצדק (ראה סעיף 2, פסקה ג', דלעיל) פנה העובד לבית-הדין האזורי בתל-אביב בבקשה "לדון מחדש בפני מותב חדש". העניין הובא בפני השופט הראשי, אשר העביר את הבקשה למותב שישב בדין (השופט גוטמן ונציג ציבור) והציג בפניהם את השאלה: "אם יש מקום שהעניין יובא לדיון בפני מותב בהרכב אחר". השופט גוטמן ונציג הציבור השיבו בחיוב על אותה שאלה. בעקבות תשובתם מינה השופט הראשי מותב בראשות השופט מורל; ה) על ההחלטה האמורה של השופט הראשי הגיש פרקליטו של המערער (להלן המעביד) ערעור לבית-הדין הארצי, שמשמעותו לחייב המשך דיון בפני מותב בראשות השופט גוטמן. לאחר הגשת הערעור, כאמור, התקיימה ישיבה בפני המותב בראשות השופט מורל, ופרקליטו של המעביד ביקש שלא להמשיך לדון, עד אשר יוחלט בערעור האמור שהוגש בבית-הדין הארצי. השופט מורל קבע, במסגרת סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), מועד לדיון מוקדם, וכן מועד להוכחות. .3עיקר טענותיו של פרקליטו של המעביד היו: א) החלטת השופט הראשי (ראה סעיף 2, פסקה ד', דלעיל) אינה נכונה, ועל המותב בראשות השופט גוטמן ונציג הציבור לסיים את הדיון, "כיוון שהרכב של שלושה שופטים אינו חוק בל-יעבור בבית-הדין לעבודה", והעיקר הוא כי מותב בית-הדין לא יפחת משניים; ב) "הדיון נמשך כבר מספר שנים, באשמת התובע", ואם יועבר למותב חדש יגרום הדבר "עינוי דין מיותר וסחבת ללא סוף"; ג) לא היתה סיבה שהשופט גוטמן ונציג הציבור יפסלו את עצמם, משום ש"אין פוסלים שופט מלשבת בדין אלא אם ניתן להצביע על אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת", ובענייננו לא ניתן להצביע על כך. על כן ניתן להסיף עוד נציג ציבור למותב בראשות השופט גוטמן ולהמשיך בדיון. .4עיקר טענות פרקליטו של העובד היו: א) פסק-הדין הראשון בוטל, השופט גוטמן קבע כבר את דעתו והתוצאה בדיון מחדש ברורה מראש. מה שאין כן לגבי מותב חדש: "הכל פתוח והתוצאות יכולות להשתנות"; ב) השופט גוטמן ונציג הציבור פסלו עצמם בעניין לפי מצפונם ובית-הדין הארצי לא צריך להתערב ולכפות את השתתפותם במותב החדש. לא קיים פסקדין בו כופה ערכאת ערעור על שופט שפסל את עצמו לדון בעניין למרות הפסילה. .Iiפסק-דין .1גורלו של ערעור זה ייחרץ לאו דווקא על-פי שתי טענות שהועמדו על-ידי באי-כוח הצדדים, במרכז טענותיהם. הטענה האחת שהרכבו של בית-דין אזורי (מותב בית-הדין האזורי) ודין הרכב חסר (מותב חסר); הטענה השניה - מה הדין עת שופט פוסל את עצמו או נפסל. יחד עם זאת, מן הדין להתייחס לשתי שאלות אלה, ולו רק בשל המאמץ הרב שהפרקליטים השקיעו בניתוחן ובתשובות שהציעו, כל אחד לדרכו. .2טענתו של הפרקליט אשר ייצג את המעביד, כי אין הכרח במותב של שלושה ודי באב-בית-דין ונציג ציבור אחד (ראה סעיף 3, פסקה א', בחלק iדלעיל), מתעלמת מהוראת יסוד שבחוק בית-הדין לעבודה. הוראת היסוד היא, שמותב של בית-דין מורכב משלושה: שופט ושני נציגי ציבור (סעיף 18(א) לחוק בית-הדין לעבודה). לעניין שלמות ההרכב או המותב, אין הבדל בין השופט לבין נציגי ציבור. כשם שאין מותב ללא שופט, כן אין מותב ללא נציגי ציבור. תרומתו של השופט ותרומתם של נציגי הציבור שונות בטבען זו מזו, אך מעמדם לעניין שלמות ההרכב אינו שונה. האמור אינו חל עת הדיון בהליך הוא בפני שופט כדן יחיד, כאמור בסעיף 18(ב) לחוק בית-הדין לעבודה. מבחינה זאת אין שוני בין דרישת המחוקק להרכב של שלושה בבית-דין אזורי לעבודה לבין דרישת המחוקק להרכב של שלושה בבית-משפט מחוזי (סעיף 15לחוק בתיהמשפט, תשי"ז-1957), או להרכב של שלושה שופטים (בנוסף לנציגי ציבור) בבית-הדין הארצי לעבודה (סעיף 20לחוק בית-הדין לעבודה). הפרקליט המלומד ביקש ללמוד שאין מום בבית-דין אזורי המורכב משופט ונציג ציבור אחד, מהאמור בסעיף 22(א) לחוק. מאותו סעיף ביקש הפרקליט המלומד ללמוד על מעמד נחות של נציג ציבור לעניין עצם ההרכב. מסעיף 22אין ללמוד אשר מבקשים ללמוד ממנו, כשם שמסעיף 18(ב) אין ללמוד הכשר להרכב חסר. כל אשר נאמר בסעיף 22(א) לחוק הוא, שאם נציג ציבור שהוזמן לא בא - אפשר לקיים את הדיון, בתנאים מסוימים, ללא השתתפותו. אותו סעיף יוצא מהנחה ברורה שישנו הרכב הכולל שני נציגי ציבור, שניהם הוזמנו, ואחד לא בא מטעמים כאמור בסעיף. אמור מעתה שגם לפי סעיף 22(א) לחוק אין לקיים דיון אלא אם "קיימים" שני נציגי ציבור (ראה דב"ע לב/4-2, [1], בע' 296). .3השנייה מטענות אלה עניינה פסילת שופטים, דא עקא שאין לפנינו מצב שבו שופט נתבקש על-ידי אחד הצדדים לפסול את עצמו, או ששופט פסל את עצמו מיזמתו הוא. .4בפני השופט הראשי היתה בקשתו של העובד "למנות מותב בהרכב אחר" שידון בעניין, ולכל היותר, בקשה לכך שב"הרכב האחר" לא ייכלל השופט גוטמן ונציג הציבור שכבר דנו בעניין. כל הבעייתיות של פסילת שופט לפי בקשת צד או פסילה מיזמת השופט, כפי שעולה בנסיבות רגילות, לא עלתה כאן, ולו גם מהטעם שכלל לא הוגשה בקשה לשופט ולנציג הציבור שבהם מדובר. כאשר השופט הראשי צריך היה למנות הרכב חדש מכוח סעף 19לחוק בית-הדין לעבודה, חופשי היה לפעול בדרך שנראתה לו הטובה ביותר במכלול הנסיבות. טוב עשה השופט הראשי שבטרם החליט, ביקש לשמוע את עמדת השופט ונציג הציבור (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iדלעיל), אך ברור שבחשבון סופי ההחלטה היתה של השופט הראשי. .5בטיעוניו העלה הפרקליט המלומד אשר ייצג את העובד גם טענה, שכלל אין לערער על החלטת שופט ביזמתו הוא לפסול את עצמו, להבדיל מהחלטת שופט שלא לפסול את עצמו (ראה סעיף 4, פסקה ב', בחלק iדלעיל). אין בית-דין זה צריך לפסוק בשאלה זאת, אך די שייאמר, כי לכאורה לפחות, יש לאבחן בין השניים. למתדיין טענה לכך שבהתקיים נסיבות מסוימות, לא ידון שופט פלוני בעניינו, אך לא שנינו שלמתדיין טענה לכך שבעניינו ישב בדין שופט פלוני ולא פלמוני. לסיכום האמור עד כאן: אין לייחס חשיבות מכרעת להשתלשלות הדברים שקדמה למינוי המותב בראשות השופט מורל, מאחר והערעור שבפנינו הוא על החלטתו של השופט הראשי למנות מותב בראשות השופט מורל (סעיף 2, פסקה ד, בחלק iדלעיל). .6מכאן לגופו של עניין, עת השאלה המכרעת היא אם ישנו פגם בכך שהשופט הראשי קבע מותב בראשות השופט מורל ושני נציגי ציבור היושבים עמו בדין. עד שנשיב על השאלה, טוב שיהיה לנגד עינינו המצב העובדתי לפני ההחלטה האמורה, ובו, למעשה, לא קיים היה מותב שרשאי היה לדון בתובענה, באשר כאמור בסעיף 2דלעיל באין שופט ושני נציגי ציבור - אין מותב. השופט גוטמן ונציג הציבור היחיד לא יכלו להמשיך ולדון בעניין. בתקנות סדר הדין בבית-הדין לעבודה לא תמצא תשובה לשאלה, כיצד יש לפעול במצב כזה. בדב"ע לב/4-2, [1], נתן בית-הדין דעתו לתקנה 191לתקנות סדר הדין האזרחי ולמעשה, אין סיבה שבמקרים נאותים לא יאמץ בית-הדין לעבודה, במסגרת סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, את האמור באותה תקנה. מאותה תקנה אין לעמוד שאף אם מדובר בשופט יחיד, חייב השופט שבא במקום השופט שנמנע בעדו לסיים את הדיון, "לנהוג בעדות שנרשמה לפי התקנות כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו". השופט הממשיך לדון בעניין רשאי לפעול כאמור, אך אין הוא חייב לפעול כאמור. הכל תלוי בנסיבות. לא הרי מצב בו מסכימים הצדדים להמשך הדיון מהשלב אליו הגיעו, כמצב בו הצדדים אינם מסכימים (ראה דב"ע לב/4-2, [1]) ולא הרי מצב שבו סיימו שמיעת עדויות, אך טרם שמעו סיכום טענות הצדדים, כהרי מצב שבו שמעו כבר את טענות הצדדים, ואף חתמו על פסק-דין, הפגום בכך שהשופט השלישי נפטר בטרם חתם. כל האמור לעניין האפשרות להמשיך בדיון בתקנה 191, מתייחס למצב שבו יושב בדין שופט אחד, ולא ברור כלל אם האמור חל גם במצב שבו יושבים בדין שלושה שופטים, ורק מאחד מהם נמנע לסיים את הדיון ויצורף שלישי. והטעם ברור: במותב של שלושה, כשיבוא אחד השופטים במקום זה שנמנע ממנו להמשיך לדון, ייווצר מצב שבו לא יהיה שוויון נתונים המשמשים לפסיקה בידי שלושת השופטים. (ראה זוסמן, [3], סדר הדין האזרחי, סעיף 414, הסומך על ע"א 16/44, [2]). לסיכום קטע זה, אין זה ברור כלל וכלל, שאף אם השופט הראשי היה ממנה מותב חדש בראשותו של השופט גוטמן, ובו נציג הציבור שכבר ישב בדין, והיה מתווסף רק נציג ציבור אחד שטרם ישב בדין, היה השופט גוטמן, לאחר שמיעת הצדדים, מחליט להמשיך לדון בעניין "מן השלב שבו הפסיק קודמו". והרי "קודמו" - קרי "המותב הקודם" - הפסיק ברגע שכבר היתה סיומה של פסק-די, כך שנציג הציבור הנוסף בא למעשה אל המוכן, או "מברך" למעשה "על המוגמר". מכאן שאין לקבל את טענת פרקליטו של המעביד, כי נגרם לו עוול על-ידי מינוי מותב חדש בראשות השופט מורל מאחר ולו (כנתבע) ייגרם "עינוי דין מיותר וסחבת ללא סוף" (ראה סעיף 3, פסקה ב', בחלק iדלעיל). .7השאלה שהוצגה בסעיף 4לעיל, עולה מהאמור עד כאן. בפני השופט הראשי היתה בקשה למנות מותב חדש. השופט הראשי פעל במסגרת סעיף 19לחוק בית-הדין לעבודה. הוא היה רשאי למנות מותב חדש בראשות כל אחד משופטי בית-הדין האזורי, בצירוף נציגי ציבור שיושבים בדין עם אותו שופט. איש מאותם השופטים לא היה פסול למינוי, אך השופט הראשי גם לא חייב היה למנות דווקא שופט זה או אחר. אין אנו מוצאים כל עילה להתערבות במסגרת ערעור בהחלטה שהחליט השופט הראשי למנות מותב שלא בראשות השופט גוטמן, אלא בראשות השופט מורל. השופט הראשי שקל את כל אשר צריך היה לשקול ומצא, שלמען עשיית הדין עדיף למנות מותב כפי שמינה. .8מהמועדים שנקבעו בבית-הדין האזורי על-ידי המותב בראשות השופט מורל להמשך הדיון לומדים אנו, שהמותב החדש רואה ליתן עדיפות לדיון בעניין. בית-דין זה מניח כי תימצא הדרך להחשת הדיון, כולל התייחסות לראיות או לחלק מהן כפי שהוגשו בשלבים הקודמים - כמובן בתנאי שהצדדים יסכימו לכך, כך שפסק-הדין יינתן בהקדם. .9מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב 000, 1שקלים, כולל מע"מ, הוצאות ערעור זה.מסמכיםשופט