פיצוץ מיכל דלק תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוץ מיכל דלק תאונת דרכים: (לעניין החבות) 1. התובע יליד 17.9.86, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים, לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), וזאת עקב אירוע המהווה לטענתו תאונת דרכים, שבה היה מעורב בתאריך 29.10.90 באור עקיבא, אשר כתוצאה ממנה, נגרמו לו נזקי גוף וזאת כתוצאה מהתפוצצות מיכל דלק של רכב מ.ר. 113-386 (להלן: "הרכב"), שהיה בבעלות הנתבע מס' 1 - (להלן יקרא לאירוע הנ"ל: "התאונה"). התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), מאחר ולרכב הנ"ל לא היה ביטוח לפי פקודת הביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) (נוסח חדש) תש"ל1970-, המכסה את השימוש בו. 2. הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), היה במועדים הרלוונטים לעובדות נשוא התביעה הבעלים של הרכב. הרכב חנה במגרש החניה של בניין דירות משותף שבו התגורר הנתבע. 3. במועד התאונה היה התובע בן 4 שנים. עפ"י העובדות נכנס התובע לרכב, אשר חסרו בו דלת אחת או שתיים וזאת על מנת לשחק כפי שילדים אחרים שיחקו ברכב. בשלב מסויים, נטל התובע קופסת גפרורים והצית גפרור, תוך שהוא מנסה להציץ לתוך "החור השחור" שהיה פתח מיכל הדלק של הרכב שהיה ללא מכסה ולא סגור ואזי תוך כדי אחיזת הגפרור הבוער, אירעה התפוצצות של אדי הדלק או הדלק של הרכב והתובע נפגע בפניו ובעיניו ונגרמו לו נזקי גוף קשים לטענתו. 4. התובע טוען כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים וזאת מאחר והמקרה נכנס בגדר החזקה המרבה של "מאורע שארע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על ידי גורם שמחוץ לרכב" (סעיף 1 לחוק הפלת"ד). 5. הנתבעת כפרה בכך שמדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד וטענה כי אין מדובר בתאונת דרכים, מאחר ולא מדובר ב"רכב" אלא בגרוטאה שאינה יכולה לבוא בשום מקרה בגדרו של "רכב מנועי". יחד עם זאת, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד הנתבע, למקרה וביהמ"ש יקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים, כי אז לטענתה יש לחייב את הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבעת בגין כל סכום שתחוב בו כלפי התובע וזאת עקב כך שלא היה לצד השלישי ביטוח לפי פקודת הביטוח לכיסוי השימוש ברכב או שלא היה לו רשיון נהיגה תקף (סעיף 3 להודעה לצד שלישי). 6. הנתבע כופר גם הוא בטענה כי מדובר בתאונת דרכים וטוען גם הוא כי אין מדובר ברכב מנועי אלא ברכב שהיה גרוטאה, אשר נזנחה וננטשה על ידו, מכיוון שהתייאש ממנה עקב הליקויים שנתגלו ברכב ואשר לטענתו לא היו ניתנים לתיקון. הנתבע גם הוא הגיש הודעה, אשר לצורך ההבחנה בין הודעה זו לבין ההודעה של הנתבעת, נקראת הודעה לצד רביעי וזאת כלפי הוריו של התובע. בהודעה מייחס הנתבע לצד הרביעי, פרטי רשלנות וההעדר השגחה, אשר גרמו לאירוע התאונה נשוא הדיון (סעיף 5 להודעה). 7. הדיון הופרד באופן שתחילה נשמעו ראיות לעניין החבות של הנתבעים ו/או מי מהם עפ"י חוק הפלת"ד. 8. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי התאונה נשוא הדיון הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. להלן אנמק את מסקנתי. 9. עפ"י סעיף 1 לחוק הפלת"ד, הגדרת "תאונת דרכים" הינה: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיונים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב...". בהתאם להליך הפרשני כפי שהותווה בפסיקה (רע"א 95/8061, עוזר נ' אררט חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3), 532), יש לבדוק תחילה האם חלה ההגדרה הבסיסית, דהיינו האם מדובר ב"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ובמידה והתשובה לכך שלילית, יש לעבור ולבדוק האם חלים על המקרה, אחד מהחזקות המרבות ובהם החזקה המרבה הראשונה, הרלוונטית לענייננו הקובעת כי: "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיונים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב...". הבחינה עפ"י ההליך הפרשני האמור, צריך שתהיה גם לעניין החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, אולם במקרה שבפני, אין צורך לדון בה והצדדים לא טענו בעניין זה. במקרה שבפני, עולות מספר שאלות ובהם השאלה האם התאונה ארעה ב"רכב" או בקשר עם "רכב" ושאלה נוספת האם התאונה הינה בגדר "שימוש" ברכב, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. אדון בשאלות לפי הסדר הנ"ל. 10. בבחינת המקרה שבפני, אין מחלוקת כי אילו היה מדובר ברכב תקין, היה נופל המקרה, דהיינו התפוצצות מיכל הדלק כתוצאה מהצתת גפרור, בגדר החזקה המרבה הראשונה, המצוטטת לעיל. אלא מאי, הנתבעים כופרים בטענה כי התאונה אירעה בקשר עם "רכב מנועי" או "רכב" ועל כן יש לקבוע תחילה אם אכן יש ממש בטענה זו של הנתבעים. 11. בטעוניהם של הנתבעים כי לא מדובר ברכב, נאחזים הנתבעים בכך שהרכב עמד ושימש מוקד למשחק ילדים וכן כי הרכב היה חסר מנוע וכן חסר דלת וגלגל אחד או יותר וכן כי הוא עמד על בלוקים. 12. בשאלה האם מדובר ב"רכב מנועי" או "רכב" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, נראית לי עמדת התובע עדיפה על זו של הנתבעים. המונח רכב מנועי מוגדר אף הוא בחוק הפלת"ד וזו ההגדרה: "רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות;" (סעיף 1 לחוק הפלת"ד). 13. אין חולק כי כאשר רכש הנתבע את הרכב, היה הרכב תקין ושמיש והנתבע השתמש בו במשך כשנתיים ימים. רשיון הרכב היה תקף עד ליום 6.5.90. בעדותו במשטרה מסר הנתבע כי עד כ6- חודשים לפני התאונה הוא השתמש ברכב אבל המנוע התקלקל ולכן החנה אותו בחניה ליד הבלוק. 14. הנתבע ציין בעדותו כי הוא בקיא בעבודות המכונאות ולא היתה בעיה עבורו לפרק את ראש המנוע ברכב והוא אמנם פירק אותו ורצה למסור אותו לתיקון, אולם לטענתו נמסר לו כי לא ניתן לתקן (עמ' 16, ש' 6 ואילך). הנתבע עשה ככל יכולתו לשכנעני כי מדובר ברכב "זרוק" וללא שימוש. בחקירתו הנגדית אמר הנתבע: "אני פירקתי בעצמי את ראש המנוע. לשאלתך אם אני מבין בזה אני משיב כי אני נהג משנת 1966. אני יודע להחליף שמן ולהחליף פלגים ופלטינות ולפרק ראש מנוע. פרקתי את ראש המנוע. אם הראש היה בסדר הייתי מרכיב אותו גם" (עמ' 17, ש' 8 ואילך). אולם, מיד לאחר מכן ביקש הנתבע לתקן את דבריו ואמר: "אני מתקן גם אם ראש המנוע היה בסדר אני יודע להרכיב אותו, אבל לא הייתי עושה זאת כי הרכב ישן וגרוטאה וצריך לזרוק אותו. פרקתי כי רציתי לראות אם ראש המנוע בסדר וגם לקחתי לבדיקה במוסך. רציתי לראות מה יש לו לראש המנוע. אני למדתי מכונאות בקווקז מקום הולדתי" (ראה שם). לשאלת ביהמ"ש, השיב הנתבע: "אין לי הסבר למה השקעתי עבודה ולמה פרקתי את ראש המנוע והלכתי לבדוק אותו אם התכוונתי לזרוק את האוטו" (ראה שם, ש' 18 ואילך). 15. הנתבע על אף רצונו "לזרוק את האוטו" כטענתו ועל אף העובדה שטען בעדותו כי הודיע לעיריה כי צריך לזרוק את האוטו (עמ' 16, ש' 13), לא הביא כל ראיה לחיזוק הדברים, ומה שנותר בסיום הדיון הוא מסמך נ/6 מיום 23.11.95, לפיו מאשר משרד התחבורה כי הרכב מופיע עדיין על שמו של הנתבע וזאת מיום 1.7.88 וכי האגרה שולמה עד ליום 6.5.90. 16. אינני מייחס משמעות רבה מדי ל"פרשנות" לביטויים שנתנו העדים או מי מהם לביטויים "רכב" או "גרוטאה", כאשר הנתבעים עשו מאמצים להדגיש את העובדה כי גם אמו של התובע כינתה את הרכב כגרוטאה. כנגד טיעון זה, ניתן להביא את דבריו של הנתבע במשטרה (ת/4), שם הוא משתמש בביטויים "רכב" ו"אוטו" ולאו דווקא "גרוטאה". אין לתשובות העדים כדי לחרוץ את הדין בשאלה שבפני, שכן מדובר בראיה סובייקטיבית של כל אחד מהעדים, בעוד שעל ביהמ"ש ליתן לביטוי האמור משמעות אובייקטיבית הנשענת על העובדות ועל הדין. 17. באשר למצב העובדתי, אינני מקבל את טענת הנתבעים כי הרכב היה מחוסר מנוע. בהתאם לתיאור העדים, ראש המנוע ברכב הוצא ממנו וכן הרכב היה חסר דלת אחת או יותר וספק אם חסרו ברכב גלגלים וזאת לנוכח עדותו של השוטר, רס"ר ציון מרואני (עמ' 9 - 10 לפרטיכל) וכן דו"ח ביקור והצבעה (נ/1) שבו נרשם: "ראיתי שהרכב הרוס כשחלונותיו פתוחים וארבעת גלגליו מפונצ'רים, מיכל הדלק פתוח ללא מכסה... כמו כן ללא פנסים קדמיים ואחוריים". אני מעדיף תיאור זה של העד, רס"ר מרואני, על פני יתר התיאורים; זה של אמו של התובע ומצד שני התיאור של הנתבע בעצמו. לנתבע יש אינטרס כי ביהמ"ש יקבע כי מדובר בגרוטאה כטענתו ולאמו של התובע, כך התרשמתי, אין ככל הנראה ידע טכני או תיאורי מספיק, על מנת לתאר נכונה את מצב הרכב ואילו רס"ר מרואני הינו עד המעיד על עיסוקו ועל מהלך הדברים כפי שנרשם בדו"ח ביקור והצבעה שהינם אותנטיים ליום אירוע התאונה. יש לציין כי בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 6 לנ/5), מאשר הנתבע את עדותו של השוטר ומוסיף כי המנוע היה מקולקל. 18. השאלה הנשאלת הינה איפוא, האם רכב אשר גלגליו מפונצ'רים ומנועו מקולקל, חדל להיות רכב כמשמעותו בחוק הפלת"ד. התשובה לשאלה זו הינה שלילית. אין מדובר במקרה שבו נרכשת משאית לצורכי פירוק ומכירת חלקים (ת.א. 87/2952 (עכו), שתאוי נ' נג'אר וקרנית, צלטנר, עמ' 2.10 ו184-(ל"ב)). כמו כן, אין מדובר במשאית שמנועה הוצא ממנה לצמיתות לצורך הפיכתה למגדל קידוח, כאשר היא נגררה ממקום למקום באמצעות גורר (ע"א 85/674, אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' לאון ז'ק, תקדין עליון, כרך מ"ג, עמ' 356), אלא במקרה שבפני, מדובר ברכב אשר עמד כאשר מנועו מקולקל וכאשר הנתבע פירק את ראש המנוע שלו לצורך תיקון, אשר לפי עדותו יכול היה לעשותו בעצמו. לפיכך, לא שוכנעתי שמבחינת מצבו הפיזי של הרכב ומצבו הנפשי של הנתבע, אמנם איבד הרכב את התכונות והמרכיבים הדרושים לצורך הגדרת "רכב" כמשמעותו בחוק הפלת"ד. 19. עפ"י תקנה 289(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, רכב הננטש על ידי בעליו או מפורק, על הבעלים להודיע לרשות הרישוי על פי טופס שנקבע וכן להחזיר לרשות הרישוי את רשיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחיות הזהוי. אין מחלוקת שהנתבע במקרה שבפני, לא עשה דבר מהאמור לעיל. 20. זאת ועוד, הנתבעת בכתב ההגנה טוענת כי מדובר ב"חניה כדין" ועל כן אין מדובר בתאונת דרכים. עצם טיעון זה, משמעותו שגם הנתבעת רואה ברכב נשוא הדיון "רכב" עפ"י הדין, שכן אחרת כיצד ניתן לטעון לחניה כדין. 21. סיכומו של פרק זה, אני קובע כי רכבו של הנתבע במקום חנייתו היה "רכב" כמשמעותו בחוק, גם אם מנועו היה מקולקל, גלגליו מפונצ'רים וחלקים ממנו הוסרו. 22. מכאן לשאלה הנוספת העולה בתיק זה והיא האם במקרה של התפוצצות מיכל הדלק, מדובר ב"שימוש ברכב", והתאונה ארעה "עקב" שימוש זה. בעניין זה, יש להפנות לפסק הדין בעניין ע"א 81/236, לסרי נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ב(3) 705, שם ארעה תאונה כתוצאה מהתלקחות בנזין שבתוך הרכב ושם קבע כב' השופט א. ברק (כתוארו דאז) כי עצם: "המצאות בנזין במיכליו של רכב חונה הינה חלק מה"שימוש" ברכב. נזקי גוף כתוצאה מהתלקחות הבנזין הוא נזק הנגרם "עקב" אותו שימוש" (עמ' 710 מול האות ה'). וממשיך ואומר כב' הנשיא ברק, לגבי סיכום התלקחות הדלק כי: "היא איפוא סיכון שכל מכונית נושאת עמה" (ראה שם). באשר לשאלה האם המסקנה הנ"ל תשתנה כאשר מדובר ברכב חונה, משיב כב' הנשיא ברק: "האם יש בכך כדי לשנות את המסקנה? לדעתי, התשובה היא בשלילה" (עמ' 710 מול האות ז'). ובהמשך אומר כב' הנשיא ברק: "המצאותו של דלק במיכלי הדלק של מכונית מאפיין את המכונית וקשור קשר הדוק לשימוש העיקרי שלה לתנועה..." "...על כן, פגיעה בשל שריפת הדלק היא פגיעה הנובעת מ"שימוש" במכונית" (עמ' 711 מול האות ג'). 23. לשאלה האם דרך התרחשותו של הנזק במקרה שנדון בפסק הדין הנ"ל, הינו "עקב השימוש", משיב כב' הנשיא: "התשובה על כך הינה בחיוב. כפי שראינו, המבחן לסיבתיות המשפטית הינו מבחן "הגורם הממשי"... כאשר הממשיות של הגרימה נקבעת על מבחן הסיכון...". "השאלה הינה אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות המזיקה. לעניין זה אין חשיבות לעלילותיו של הנזק, ודי בכך שהנזק שנגרם נופל לסוג הנזק הנופל לגדר הסיכון שהפעילות יצרה. תנאים אלה מתקיימים בעניין שלפנינו. תהליך הגרימה, בקוויו הכלליים, נופל למסגרת הסיכון, שסיכוני דלק במכונית יוצרים" (עמ' 711 מול האות ד'). כב' השופט בך בפסק הדין הנ"ל, לא מוצא הבדל בין התלקחות כתוצאה ממכת ברק במכונית לבין התלקחות: "עקב זריקת סיגריה בתחנת דלק בה נעצרה המכונית לצורך מילוי דלק" (עמ' 715 לפסק הדין). גם כב' השופטת ש. נתניהו סבורה כי: "... עצם הימצא הדלק במיכל (ולא דווקא תידלוקה) הוא ה"שימוש" " (עמ' 715 מול האות ז'). ובהמשך קובעת כב' השופטת ש. נתניהו כי: "הימצאותו של דלק במיכלה של מכונית היא חלק מהשימוש הרגיל במכונית למטרתה ככזו והסיכון הכרוך "בשימוש" זה קיים בין במכונית נוסעת, ובין במכונית חונה ובין במכונית שלא נעשה בה שימוש לנסיעה או לחניה, והיא עומדת כקיר..." (עמ' 716 מול האות ג'). 24. לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, ניתן פסק הדין המנחה בעניין עוזר הנ"ל (רע"א 95/8061, פ"ד נ(3), 532, בעמ' 558 מול האותיות ד' - ז'), ונשאלת השאלה האם יש שינוי בגישה בנוגע לשאלה מה היחס בין היסוד של ה"שימוש" שבהגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק הפלת"ד לבין החזקה החלוטה המרבה הראשונה או החזקות החלוטות בכלל, אומר כב' הנשיא ברק: "23. החלוקה הדוגמאטית בין השלבים השונים של התהליך הפרשני מסייעת בפתרונה של שאלת הפרשנות אשר הטרידה את בתי המשפט, והמתעוררת גם בערעור שלפנינו. השאלה היא זו: מה היחס בין היסוד השל "השימוש" המוגדר בתיקון מס' 8 לבין החזקות החלוטות המרבות? טול את המקרה הבא: נגרם נזק גוף עקב התפוצצות בלתי מכוונת המתרחשת אגב תיקון הרכב במוסך. מכוח החזקה החלוטה המרבה ("יראו תאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות...") יש לראות באירוע זה תאונת דרכים. לעומת זאת, תיקון רכב במוסך - כלומר תיקון שאינו "תיקון דרך" - אינו "שימוש" ברכב, כהגדרת הדיבור "שימוש". האם ניתן לראות בנזק הנגרם עקב תיקון בית, בנסיבות אלה, "תאונת דרכים"? שאלה זו התעוררה בבתי השמפט ונחלקו לגביה הדעות. מספר בתי משפט פסקו כי במצב דברים זה יד החזקה החלוטה על העליונה... בתי משפט אחרים פסקו כי היסודות של ה"שימוש" חייבים להתקיים גם לעניין החזקות החלוטות המרבות... . 24. נראה לנו כי הגישה הפרשנית שלפיה יד החזקה החלוטה המרבה על העליונה, היא הנכונה" (עמ' 558 לפסק הדין). 25. המסקנה העולה מפסק הדין המנחה בעניין עוזר, הינה כי אין צורך להוכיח את האלמנט הכלול בביטוי "שימוש" שיהיה ל"מטרות תחבורה" כפי שמופיע בהגדרה הבסיסית וזאת כאשר מדובר בחזקות החלוטות המרבות ובכלל זה, החזקה החלוטה המרבה הראשונה נשוא הדיון שבפני. המבחן הקובע לעניין הקשר הסיבתי המשפטי בנוגע לחזקות המרבות הוא "מבחן הסיכון", אשר ממשיך לעמוד, גם לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד ועל כן הפסיקה אשר עמדה ערב תיקון חוק הפלת"ד בעניין זה (ובכלל זה פסק הדין בעניין לסרי הנ"ל), תמשיך ותעמוד גם לאחריו. 26. פסק דין נוסף שניתן לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפלת"ד הוא פסק הדין בעניין קואסמה (ע"א 93/6000, עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' רג'בי, פ"ד נ(3), עמ' 661). בפסק דין זה מאזכר כב' הנשיא ברק את פרשת שולמן ואומר: "על פי מבחן זה מתקיים הקשר הסיבתי-משפטי אם נזק הגוף שנגרם לניזוק הוא בתחום הסיכון שיצרה התנהגות של המזיק. השאלה היא מה הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע. ומשנקבע "מתחם הסיכון" כל תוצאה מזיקה, הנופלת לאותו מתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי הדרוש" (עמ' 671 מול האות ב'). למטה מזה אומר כב' הנשיא ברק: "מבחן הסיכון כמבחן לקשר סיבתי משפטי, קובע כי ניתן לראות בפעילות ברכב מנועי - בין אם זה "שימוש" ברכב מנועי למטרות תחבורה עפ"י ההגדרה הבסיסית, ובין אם זה אחד הארועים שהחזקות החלוטות עוסקות בהם - כדבר אשר "גרם" לנזק גוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה" (עמ' 672 מול האות ו'). 27. סיכומו של פרק זה, הוא כי בעוד שלצורך ההגדרה הבסיסית לאחר תיקון מס' 8 בניגוד לפרשת שולמן המבוססת על הסיכון הייעודי - מחוייבים אנו לשקול הסיכון "סיכון תחבורתי" ולכן לצורך ההגדרה הבסיסית צריכים אנו לשאול האם נזק הגוף שנגרם נופל למסגרת השימוש (העיקרי או המשני) של הרכב למטרות תחבורה (ראה ת"א כ"ס 93/5901, צלטנר 2113 וכן ע"א י-ם 92/84, צלטנר, 1253), הרי כאשר מדובר בחזקה המרבה בעניין "מאורע שארעה עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיונים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, ..." (החזקה החלוטה המרבה הראשונה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד), המבוסס אף הוא על מבחן הסיכון כאמת מידה לקשר הסיבתי-משפטי, אין מדובר "בסיכון תעבורתי" ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב לפי ההגדרה הבסיסית, אלא ל"שימוש" עפ"י החזקה החלוטה המרבה הנ"ל. ובעניין זה אומר כב' הנשיא ברק בפסק הדין בעניין קואסמה הנ"ל: "סיכון זה (בחזקה החלוטה המרבה לעניין ניצול הכח המיכני שנדון שם י.ו.) קשור למבחן היעודי, ובוחן את יעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב" (שם בעמ' 673 מול האות ד'). הנשיא ממשיך ואומר דברים מפורשים: "נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון במסגרת החזקה החלוטה בענין "ניצול הכוח המיכני של הרכב" הוא במתן תשובה לשאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכח המיכני ליעודו המקורי הלא תעבורתי יצר" (שם בעמ' 673 מול האות ה'). 28. סיכומו של דבר, הוכח כי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב מנועי ועקב מאורע שארעה עקב התפוצצות מיכל הדלק של הרכב שנגרם עקב המצאותו של דלק במיכל הדלק ועל כן התאונה נופלת במסגרת החזקה החלוטה המרבה הראשונה עפ"י ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד וכן כי הדיבור "שימוש" כפי שפורש ונקבע בפסק הדין בעניין לסרי, נותר על כנו גם לאחר תיקון מס' 8 לחוק זה. 29. אשר על כן, אני קובע כי התאונה נשוא הדיון הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד והנתבעת אחראית לפצות את התובע עפ"י סעיף 12(א) לחוק זה. לאור התוצאה האמורה ומאחר ואין מחלוקת כי הנתבע לא עשה ביטוח חובה המכסה את השימוש ברכב וגם החזיק את הרכב ללא טסט במקום בו הוא נמצא עובר לתאונה, הפר הנתבע את חובתו על פי הדין ועל כן ההודעה לצד שלישי כלפיו מתקבלת, באופן שהנתבע יפצה וישפה את הנתבעת בגין כל סכום שיפסק לתובע (ראה ע"א 84/483, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם עוזי, פ"ד מ"א(4), 754, שם נקבע שזכות החזרה של "קרנית" מכח סעיף 9 לחוק הפלת"ד מבוססת על חבותם המוחלטת של המשתמש ושל מתיר השימוש לפי סעיף 2(ג) לחוק ולפיכך, היא קיימת גם ללא אשם בנזיקין). מאידך, בשל עיקרון ייחוד העילה עפ"י סעיף 8(א) לחוק הפלת"ד, אין מקום להעלות טענות בדבר רשלנות הורי התובע ועל כן ההודעה לצד רביעי נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות. 30. בהתאם להוראת תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני קובע מועד להמשך בירור שאלת הנזק ליום 15.11.98 בשעה 11.00. בהתאם לתקנה 143 לתקנות הנ"ל הריני מורה לסיים, לא יאוחר מ7- ימים קודם למועד הנ"ל, כל הליכי גילוי מסמכים, הצגת שאלונים ומסמכים בהסכמה הדדית. במידה ותהיה הסכמה למינוי מומחים על ידי ביהמ"ש, היא תוגש בכתב תוך 30 יום. בישיבת ביהמ"ש יגישו הצדדים רשימת עובדות ורשימת פלוגתאות מוסכמות. היה ולא תושג הסכמה יציג כל צד רשימת עובדות ופלוגתאות מטעמו. בקשות מטעם הצדדים תוגשנה לא יאוחר מ7- ימים קודם למועד שנקבע לקדם המשפט והן תידונה במועד קדם המשפט. במועד זה, תידון גם הבקשה למינוי מומחים רפואיים. דלקתאונת דרכים