פרשנות חוק הסכמים קיבוציים

נקודת המוצא לפירוש חוק הסכמים קיבוציים היא היותו של החוק אחד מיסודות משפט העבודה האוטונומי, ובעקבות זאת אי-התערבותו של המחוקק בתכנם של הסכמים קיבוציים. בחוק הסכמים קיבוציים הגביל המחוקק את התערבותו לקביעת הנושאים להסכם קיבוצי, לקביעת מעמדו במשפט של הסכם קיבוצי ולקביעת נפקותו המשפטית. ואם תאמר שב"מוסד" של צו הרחבה ישנה התערבות בתוכנם של יחסי עבודה קיבוציים - הרי צו הרחבה יונק מהסכמים קיבוציים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות חוק הסכמים קיבוציים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב; נציגי ציבור - ה"ה קורצגורן ובן-משה; תב"ע מ/748-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - "תדיראן") בעתירה לחייב את "תדיראן" לשלם לו יתרות שכר. במסגרת הכנת הדיון נקבעה כשאלה השנויה במחלוקת השאלה, אם הסכם מסוים שנערך ביום 18.8.1979בין מועצת פועלי תל-אביב לבין "תדיראן" חל על העובד. משהובא העניין לדיון בפני מותב בית-הדין, החליט אב-בית-הדין שבשלב ראשון תידון נפקותה של הוראה מסוימת בהסכם האמור. באי-כוח הצדדים נדרשו לטעון בכתב לאותה שאלה. בית-הדין האזורי פסק, כי אותה הוראה חלה על היחסים שבין העובד לבין "תדיראן", ומכאן הערעור של "תדיראן" לבית-דין זה. הערעור הוא ברשות בית-הדין האזורי. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) בין העובד לבין "תדיראן" התקיימו יחסי עובד-מעביד בפרק הזמן שמיום 1.3.1972ועד ליום 30.6.1979; ב) ביום 18.8.1979נחתם "הסכם" בין מועצת פועלי תל-אביב לבין "תדיראן", שהוראותיו הרלבנטיות מובאות בסעיף 3להלן (להלן הסכם אוגוסט 1979). .3(א) להלן הסעיפים הרלבנטיים בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים): " .15הסכם קיבוצי מיוחד חל על - (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים המיוצגים, לעניין אותו הסכם, על-ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על-ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם. .16הסכם קיבוצי כללי חל על - (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תוקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועברים, על-ידי מעביד כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם"; (ב) להלן הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם אוגוסט 1979; " .2תוקף הסכם זה בתחולה מיום 1.1.1979ועד ליום .10 .31.12.1980ההסכם חל על כל עובדי המינהלה אשר עובדים ב'תדיראן' ביום חתימת ההסכם. ההפרשים למפרע מ- 1.1.1979ישולמו רק לעובדים במינהלה ביום חתימת הסכם זה. .11תחולתם של הסעיפים 6(ב), 6(ג) ו- 8להסכם זה - 1.10.1979". .4א) בכתב התביעה נאמר לעניין אותו הסכם: "ביום 18.8.1979נחתם בין הנתבעת לעובדיה, באישור ובהסכמת ההסתדרות אשר צירפה אף היא את חתימתה, הסכם הקובע "תוספות שכר ותנאים סוציאלים...". במסגרת הכנת הדיון נקבע, כי אחת השאלות השנויות במחלוקת היא "תחולת ההסכם מ- 18.8.1979על התובע". בישיבה הראשונה בפני אב-בית-הדין, ביום 3.11.1980, קבע השופט כי בשלב זה תידון שאלת נפקותה של ההוראה בהסכם הקיבוצי (ברור שהכוונה היא להסכם אוגוסט 1979) הקובעת כי "התוספות והזכויות שתחולתן למפרע לא יחולו על עובד שכבר לא עבד בעת חתימת ההסכם"; עד לאותו שלב לא טענו כי הסכם אוגוסט 1979הוא הסכם קיבוצי, והתייחסו אליו, בבחינת המובן מאליו, כלהסכם קיבוצי מיוחד; ב) אב-בית-הדין קבע, כי "הצדדים יגישו סיכומים בכתב בשאלה האמורה, כל אחד תוך 45ימים, וביחד - שלושה חודשים, והראשון -פרקליטה של 'תדיראן'". הפרקליטים פעלו כפי שבית-הדין חייבם; ג) את טענותיו פתח פרקליטה של "תדיראן" באומרו: "בית-הדין הנכבד הביע דעתו בעת ישיבת ה- 3.11האמורה, לפיה ההסכם יחול למרות כל האמור בו, על כל העובדים במינהלה (ב'תדיראן') מיום 1.1.1979, וזאת לאור הוראות סעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים", או במלים אחרות, אין "העובדים המועבדים ביום חתימת ההסכם בעלי מקצוע או תפקיד שניתן להוציאם מתחולת ההסכם". הפרקליט שייצג את "תדיראן" ביקש להעמיד את בית-הדין על כך, כי אין הוא טוען כלל כפי שגורס בית-הדין, שעובדים שחדלו לעבוד בתאריך מסוים הם "קטיגוריה המותרת" (להוצאה מתחולת ההסכם) על-פי סעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים. לדבריו "הנתבעת אינה טוענת כלל, כי התובע הינו בגדר קבוצת עובדים שהוצאו מתחולת ההסכם על-פי סעיף 15(3), ולכן אין מקום לגדר ספקות זה...". בטענותיו מתייחס הפרקליט לפסקי-הדין בדב"ע לט/44-3, [1]; דב"ע לד/8-3, [2]; לג/2-7, לג/56-3, [3]; לד/30-3, [4]; לא/2-4, [5]. מאלה מבקש הפרקליט להסיק, כי "קיימת חזקה נגד פירוש המקנה תוקף למפרע", אך יחד עם זה אין מניעה שהוראה מפורשת בהסכם קיבוצי תיתן "תוקף למפרע לתאריך שבו פג תוקפו של ההסכם הקודם". הפרקליט ביקש ללמוד מנוסח ההסכם, כי במקרה הנדון לא התכוונו הצדדים ליתן תוקף למפרע, אלא במידה מוגבלת נאותה. ההגבלה אינה קשורה בסעיף 15(3) לחוק. הפרקליט הוסיף, כי אין מדובר "בשלילת זכויות מעובדים... אלא להגביל זכות לתוספת לעובדים מסוימים"; ד) הפרקליט אשר ייצג את העובד פתח טענותיו באומרו: "כבוד בית-הדין גילה את דעתו שההסכם הקיבוצי חל על התובע, אך תוך מגמה ללבן את הנושא באופן יסודי מצא לנכון לאפשר לצדדים להעלות את טיעוניהם בכתב, לפני הכרעתו בנקודה זו". אף פרקליטו של העובד סמך על פסיקתו של בית-הדין הארצי לעבודה, והוא לומד מהפסיקה ואמר כי "סעיפים בהסכמים קיבוציים כנוסחו של סעיף 2הנ"ל (הכוונה לסעיף 2שבהסכם אוגוסט 1979) נדונו בפסיקה המקומית... (ו)ההלכה הכללית היא שיש לתת תוקף רטרואקטיבי להסכם לאור הסעיף הנ"ל" (דב"ע לג/2-7, לג/56-3, [3] (בע' 49). אשר לסעיף 10שבהסכם אוגוסט 1979אומר הטוען, כי אף א המלים "יום חתימת הסכם זה" שבאותו סעיף יש לקרוא, לאור סעיף 2שבהסכם, "1.1.1979" ולא "יום החתימה הפורמלי 18.8.1979". כן טוען הוא, כי "כל פירוש אחר לסעיף 10להסכם הקיבוצי יהא נוגד לחוק ולכן בטל ומבוטל, וזאת לאור הוראות סעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים". לטענתו, "ניתן להוציא מכלל תחולתו של ההסכם, לאור נוסח סעיף 15(3), אך ורק קבוצות עובדים בהתאם למקצועם או תפקידם, אך לא ניתן להוציא מכלל תחולת ההסכם עובדים שאינם מועסקים יותר ביום החתימה הפורמלי... הקטיגוריה של 'עובדים מועסקים' ביחס לאלו 'שאינם מועסקים' אינה מסוג הקטיגוריה שניתן להוציא על-פיהן קבוצת עובדים מכלל תחולתו של ההסכם הקיבוצי, וזאת על-פי הנוסח הברור של סעיף 15(3) לחוק זה...". .5בהחלטה נשוא הערעור עומד בית-הדין האזורי על משמעותו של סעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים ואומר, כי אמנם "יש הוראה מפורשת (בנדון) בהסכם הקיבוצי הקובעת, שהתחולה למפרע לא תחול על מי שכבר לא היה 'עובד' בעת חתימת ההסכם", אך מציג את השאלה, שהעלה כנראה מיזמתו הוא, בישיבה שבה הוחלט על הגשת טענות בכתב, והיא: "אם יש נפקות להוראה כאמור לאור הוראות סעיף 15(3) לחוק". בבואו להשיב על השאלה אומר בית-הדין: " .8אולם אפילו אם נלך לפי פירוש רחב של הסעיף שבחוק ונקבע שמותר להוציא מתחולת ההסכם סוגי עובדים שנקבעו בהסכם ולאו דווקא לפי מקצועות או תפקידים אלא גם לפי מבחנים אחרים, גם אז נראה לנו שאין החוק מאפשר להוציא מתחולת הסכם שתוקפו למפרע מי שכבר לא היה 'עובד' בעת חתימת ההסכם. כאשר החוק מדבר על סוגי עובדים יש לפרש את הדיבור 'סוג עובדים' פירוש המתיישב עם שיטות סיווג עובדים המקובלות בענייני עבודה. לא מצינו שיטה של סיווג עובדים המבדילה בין שהיה 'עובד' בעת חתימת ההסכם ובין מי שכבר איננו כזה. מצויים בישראל הסכמים קיבוציים שחלים על עובדים מוגבלים בכושר עבודתם או של נערים או של חניכים בלבד. מכאן הנטיה לפירוש רחב של אפשרויות החלת ההסכם על סוגי עובדים גם שלא לפי מקצועות או תפקידים. כלל זה מתיישב יפה עם העיקרון של אוטונומיה מירבית לשותפים ביחסי העבודה הקיבוציים (דב"ע לו/7-4; לו/8-4; לו/9-4, [6], ו-בג"צ 410/76, [7], באותו עניין). כל זה יפה כאשר אין בחוק הנוגע לדבר הוראה כופה (קוגנטית) המונעת זאת. למה הדבר דומה - האם היינו נותנים תוקף להוראה בהסכם הקיבוצי הקובעת תוספת שכר רק לעובדים שהם חברים בארגון העובדים היציג, הצד להסכם הקיבוצי. האם זה קנה מידה לסיווג עובדים לעניין הכללתם בהסכם. אין ספק שהתשובה היא שלילית וכך גם שלילית התשובה לשאלה שבדיון שבפנינו". בית-הדין האזורי ממשיך ואומר: " .9האמור לעיל עונה גם לטענת בא-כוח הנתבעת, שאין לראות בסעיפים שבהסכם הנוגעים לעניין הוצאת עובדים מסוימים מתחולת ההסכם אלא שמלכתחילה ההסכם לא הוחל על מי שכבר לא היה 'עובד' בעת חתימת ההסכם או במלים אחרות - התחולה למפרע מתייחסת רק לגבי מי שעמו קיימים יחסי עובד-מעביד בעת חתימת ההסכם. לדעתו הבחנה כזאת אין לה נפקות משפטית ולכן אין לה תוקף. אין ספק שזו היתה כוונת ומטרת הצדדים שנתנו לה ביטוי מפורש בהסכם ולכן אין זו שאלה מה היתה כוונת הצדדים לאור הסתירה לכאורה בין שני הסעיפים שבהסכם. הכוונה ברורה אלא שאין לה תוקף. אפילו לא התה נקבעת בהסכם תחולה למפרע כפי שנקבע בסעיף 2להסכם ואז לפי הוראות סעיף 11לחוק, תחילתו מיום חתימתו, ורק היתה הוראה שלגבי מי ש'עובד' בעת חתימת ההסכם יינתנו התוספות למפרע ממועד מסוים, שיכול שיהיה מועד סיום ההסכם הקודם, כטענת בא-כוח הנתבע בסעיף 1.2לפרק ד' לסיכומיו, גם אז התוצאה לא היתה שונה. מכלל 'הן' אתה שומע 'לאו' ואין הצדדים להסכם בני חורין לשלול ממי שכבר אינו 'עובד' בעת חתימת ההסכם הטבה שזכאי לה למפרע מי שהמשיך להיות 'עובד'. או שהתוספת לא תחול למפרע על אף אחד או שתחול למפרע על כל מי שהיה מועבד באותו סוג או תפקיד". .6בערעור חזרו, למעשה, פרקליטי הצדדים על עמדותיהם בבית-הדין האזורי. הפרקליט שייצג את "תדיראן" הדגיש, כי כל העומד לדיון הוא מתחום מועד תחילת ההסכם, ולא מהתחום של "תחולה פרסונלית". הוא גם הדגיש שאין כל מניעה לקבוע בהסכם תוספת שכר המותנית בכך שתחול רק לגבי מי שימשיך לעבוד אחרי תאריך נקוב, וסמך על פסק-הדין בדיון שם/9-4, [8]. הפרקליט שייצג את העובד הדגיש, שיש לקרוא את ההסכם כלשונו ואזי מגיעים למסקנה שמדובר ב"תחום פרסונלי", וכי לפני שהעובד פרש מעבודתו - ידע כי מתנהל משא-ומתן על הסכם קיבוצי חדש, ובמסמך שחתם עובר לסיים עבודתו שמר על זכויות שתוקנינה בעתיד וכי את הסעיפים 2ו- 10שבהסכם יש לקרוא בנפרד. הפרקליט ביקש לטעון גם לפסול בפעולת ההסתדרות עת הסכימה לנוסח ההסכם, אך פרקליטה של "תדיראן" לא נדרש להתייחס לאותה טענה, מהסיבה שההסתדרות כלל לא היתה צד להליך בבית-הדין האזורי ואינה צד לערעור. .7הדיון בערעור היה קבוע ליום 21.10.1981, ולפי בקשת פרקליטו של העובד נדחה למועד מאוחר יותר. משנדחה הדיון לפי בקשת פרקליטו של העובד, לא מצאה המזכירות מועד פנוי לפני יום .3.1.1982 .Iiפסק-דין .1השאלה שהציג בית-הדין האזורי היתה, אם האמור בסעיף 10להסכם אוגוסט 1979, על אף הכוונה הברורה של הצדדים, תופס לאור האמור בסעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים (סעיף 5שבחלק iדלעיל). התשובה ניתנה מתוך ראיית האמור בסעיף 10להסכם כ"הוצאה" מגדר היקפו של ההסכם של "סוג" עובדים שאינו סוג, ועל כן פעולה הנוגדת את סעיף 15(3) לחוק. .2גורלו של ערעור זה לא ייקבע רק על-פי פירוש סעיף 15לחוק הסכמים קיבוציים, שעניינו "היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד", אלא גם על-פי סעיף 11לחוק, שעניינו "תחילתו של הסכם קיבוצי", ועל-פי תשובה לשאלת "מוקדם ומאוחר" בין השניים, ומהו הדין עת, לכאורה, השניים "באין כאחד" (לשון מסכת גיטין, דף עז ע"ב). גורלו של הערעור לא יוכרע, אמנם, רק על-פי הפירוש לסעיף 15לחוק, אך מאחר ופירושו של אותו סעיף ויישומו הועמדו במרכז הדיון, מן הדין שאף אנו נתייחס לאותו סעיף ולו רק לשם הבהרת הסוגיה. .3נקודת המוצא לפירוש הדיבור "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם" שבסעיף 15ובסעיף 16לחוק הסכמים קיבוציים, צריך שתהיה אותה נקודת מוצא המשמשת לפירוש חוק הסכמים קיבוציים כולו. נקודת מוצא זאת היא היותו של החוק אחד מיסודות משפט העבודה האוטונומי, ובעקבות זאת אי-התערבותו של המחוקק בתכנם של הסכמים קיבוציים. בחוק הסכמים קיבוציים הגביל המחוקק את התערבותו לקביעת הנושאים להסכם קיבוצי, לקביעת מעמדו במשפט של הסכם קיבוצי ולקביעת נפקותו המשפטית. ואם תאמר שב"מוסד" של צו הרחבה ישנה התערבות בתוכנם של יחסי עבודה קיבוציים - הרי ם צו הרחבה יונק מהסכמים קיבוציים. .4על אוטונומיה זאת ועל המתחייב מכך לעניין מידת התערבותו של בית-משפט בתוכנם של הסכמים קיבוציים - על שתי הפנים שבדבר: פן ה"לא תעשה" ופן ה"עשה" עמד כבר בית-הדין הזה בשורה של פסקי-דין. נביא תחילה מהפסיקה לעניין "לא תעשה", ובכל הקשור לפן השני - "עשה" ו"התערב" ידובר בסעיפים 14- 17שלהלן. פסק-הדין הראשון שממנו נביא הוא פסק-הדין בדב"ע לג/25-3, (9] (עניין "הדיילות"). באותו פסק-דין נאמר: "על כך, שאין להתערב בתוכנם של הסכמים קיבוציים אין עוררין; כלל זה עולה לא רק מאמנת העבודה הבינלאומית בדבר הזכות להתארגן, ולמשא- ומתן קיבוצי (כתבי אמנה, כרך 9, ע' 453) שאושרה על-ידי ישראל (צ. ברניב, [11], העבודה במשפט העמים, ע' 115). הכלל עולה גם מחוק הסכמים קיבוציים. עיון בחוק הסכמים קיבוציים מעלה, כי המחוקק נמנע מלהתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי..." (שם, [9], ע' 376; וכן ראה דב"ע לו/7-4, [6], בע' 215, סעיף 10). פסק-הדין השני שממנו נביא הוא דב"ע לו/7-4, [6] (עניין הנווטים באל-על). באותו פסק-דין נאמר: "טענו להתערבות בית-הדין בתוכנו של ההסכם מתוך אנלוגיה להתערבות בית-משפט עת לפניו חקיקת משנה מכוח חקיקה ראשית, כך שבית-הדין יבחן כל נורמה שבהסכם הקיבוצי אם סבירה היא או לא, ואם אינה סבירה - יפסול אותה בשל חריגה מסמכות. אנלוגיה זאת אינה תופסת כלל וזה מהטעם הפשוט, שבתחום משפט העבודה האוטונומי - השותפים ליחסי עבודה קיבוציים פועלים לא כקובעי נורמות משניות אלא כ'מחוקק' ראשי. הם פועלים בתחום שמדרכו של המחוקק הממלכתי לא להתערב בו" (שם, [6], בע' 21). בהמשך מביא בית-הדין, תוך אימוץ העמדה ממקורות חוץ, דברים אלה: "ביבשת אירופה, המצב הוא פרי התפתחות ממושכת, לא תמיד בעקבות התערבות המחוקק, כך ש'גוון המקוריות והמיוחד שבחלק מהם תורם מהותית למקוריות של משפט העבודה, ולכך שבאף ענף אחר של המשפט - פלורליזם של מקורות מקבל בו אופי כה אורגני... במדינות הקהיליה (בשוק המשותף), המקורות האוטונומים של משפט העבודה, אף אם אין הם תופסים את השורה הראשונה - נתון להם משקל שאינו ידוע בכל ענף אחר של המשפט אשר באותן המדינות... הביטוי המובהק של המשפט האוטונומי - ההסכם הקיבוצי - בא לשרת מנגנון ראשוני של כלכלה בהיווצרותה'. על מהותה של אותה אוטונומיה נאמר: 'בניגוד לחקיקה ממלכתית, מדובר בהקשר של הסכם קיבוצי - על חקיקה אוטונומית. רעיונית, יש להפריד בין אוטונומיה וכוח חקיקתי. אך מאחר שהצדדים להסכמים הקיבוציים קיבלו על עצמם עוד בטרם באה חקיקה ממלכתית כלשהי, הסדר של תנאי עבודה ותנאים כלכליים, יש מקום לדבר על אוטונומיה ראשונית. מאידך, העובדה שלכללים אשר נקבעו בדרך אוטונומית על-ידי הצדדים להסכם קיבוצי - תכונות של חוק, מבוססת על מעשה חקיקה ממלכתית. על-ידי חוק ההסכמים הקיבוציים, הקנתה חקיקה ממלכתית תכונות של חוק לתנאים שבהסכם קיבוצי' (, sollner. 105arbeitsrecht, p) [12]. ובדומה נאמר: 'בחלקו הנורמטיבי, מהווה ההסכם הקיבוצי מקור משפט אוטונומי, אשר מביא למשפט אובייקטיבי... הסכמים קיבוציים הינם חוקים במשמעות המטריאלית... החוק האובייקטיבי שנקבע על-ידי ההסכם הקיבוצי הוא חוק אוטנומי המבוסס על הסמכה בדרך פריבילגיה (habilitierung) ממלכתית... לאוטונומיה זאת תכונות מקוריות, על אף העובדה שאלה שהוסמכו לאותה פעולה חקיקתית שואבים זכות זאת מפריבילגיה שהוענקה להם על-ידי המדינה. ,nipperdey-hueck ( lehrbuch des347-. 346, Pp(1) arbeitsrechts ii[13])" (שם, [6], בע' 213). .5ברור שעניין "היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד" (סעיף 15לחוק) ועניין "היקפו של הסכם קיבוצי כללי" (סעיף 16לחוק) היינו: מי הם המעבידים ומי הם העובדים שעליהם יחול הסכם קיבוצי - הם מהעניינים שבמובהק שייכים לתחום "תוכנו" של הסכם קיבוצי. מכאן שהאמור עד כאן לעניין "לא תעשה", לעניין אי-התערבותם של בתי-משפט בתוכנם של הסכמים קיבוציים, תופס גם לפירוש ויישום של הסעיפים 15ו- 16לחוק הסכמים קיבוציים. .6האמור מחייב ליתן פירוש רחב ביותר לסעיפים האמורים, פירוש המקנה מירב החופש לשותפים ליחסי עבודה קיבוציים לקבוע על מי יחול הסכם קיבוצי מסוים, עת נושא פסלות הוראה בנושא זה מוצא פתרונו במישור השני, שאינו קשור באותם הסעיפים דווקא, והוא שייך לפן השני של ההתערבות - פן "עשה" ו"התערב" שבהם ידובר להלן. .7קריאה בסעיף 15ו- 16לחוק, בכל אחד מהם כשלמות ולאור העקרונות הנ"ל, אינה מעוררת קושי מיוחד לפרשם וליישמם. נצטמצם לדרוש לסעיף 15, פסקה 3, לחוק. פסקה זאת מאפשרת תיחום היקף החלות, מבחינת העובדים, לפי שניים: תחילה - "סוג העובדים הכלולים בהסכם", ואחר-כך - עובדים "במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם". בכך בא המחוקק למצות את כל האפשרויות בשטח. ישראל אישרה את אמנת העבודה הבינלאומית בדבר חופש ההתאגדות והמשא-ומתן הקיבוצי. אין להניח שהמחוקק התכוון להגביל חופש קביעה לעניין תוכנו של הסכם קיבוצי עת חקק את חוק הסכמים קיבוציים, כיהרי אותה הגבלה אינה מתיישבת עם האמנה האמורה. פירוש ויישום כאמור אינם מתיישבים עם הגבלת הדיבור "סוג" לעניין סיווג עובדים למטרות אחרות, כגון - "סיווג" לעניין שכר ודירוג. .8אף ההחלטה, נשוא הערעור, מתייחסת "לעיקרון של אוטונומיה מירבית לשותפים ביחסי עבודה קיבוציים" (דב"ע לו/7-4, [6], ואח') אך אומרת: "כאשר החוק מדבר על סוגי עובדים יש לפרש את הדיבור 'סוג עובדים' פירוש המתיישב עם שיטות סיווג עובדים המקובלות בענייני עבודה. לא מצינו שיטה של סיווג עובדים המבדילה בין מי שהיה 'עובד' בעת חתימת הסכם ובין 'מי שכבר איננו כזה'. בית-הדין האזורי קובע שאין החוק מאפשר להוציא מתחולת ההסכם שתוקפו למפרע מי שכבר לא היה "עובד בעת חתימת ההסכם", ומשווה את המצב למצב שבו "בחוק הנוגע לדבר הוראה כופה (קוגנטית) המונעת זאת" (הכוונה לפירוש המקיים את עקרון "האוטונומיה המירבית לשותפים ביחסי העבודה הקיבוציים", שבה מדובר בקטע קודם של ההחלטה). בית-הדין האזורי משווה את ההגבלה לעובדים שפרשו מהעבודה לפני תאריך החתימה על הסכם אוגוסט 1979עם הוראה "בהסכם קיבוצי הקובעת תוספת שכר רק לעובדים שהם חברים בארגון היציג, הצד להסכם". .9עד שנתייחס ל"הלכה" - לשיקולים שבהחלטה נשוא הערעור ולתוצאה שאליה הביאו, נפנה ל"מעשה", למציאות בשטח - להקשר התעשייתי; ונראה כיצד השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, שבידיהם הופקדה האוטונומיה, רואים את המושג "סוג" לעניין היקפם של הסכמים קיבוציים. בדרך זאת, של העזרות בהסכמים קיבוציים לשם פירוש מושג שאין לו משמעות אחת לכל המטרות ובכל הקשר, נזקק כבר בית-הדין, בין השאר עת היה עליו לפרש רכיב מסוים של שכר עבודה ולקבוע אם הוא חלק מהשכר הבסיסי או שמא הוא "תוספת" לאותו שכר (דב"ע לה/70-3, [10]). סקירה באקראי של ההסכמים קיבוציים, לעניין "היקפו של הסכם קיבוצי", מעלה, ראשית כל, קביעת היקף "על כל העובדים", והרי "כל העובדים" ודאי אינם "סוג", וכבר יכול ויימצא מי שיפסול "סיווג" כזה; בהסכם הקיבוצי לענף הדפוס והכריכה נקבע "היקף ההסכם" - "על כל עובד... פרט לנוער עובד"; בהסכם הקיבוצי לתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה נקבע, לעניין "היקף התחולה", כי הוא חל על "כל עובד" ו"עובד" מוגדר - "כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי-מקצועי) כולל נוער עובד"; בהסכם לענף הפרמצבטיקה נקבע שהוא חל על "כל הפועלים"; בהסכם לענף האפיה נאמר שהוא חל על "כל הפועלים" ופועל מוגדר - "כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע או בלתי-מקצועי, זמני או קבוע) כולל נוער עובד"; לענף המזון והסיגריות ופרמצבטיקה קיים הסכם קיבוצי כללי מיום 24.9.1970החל רק על נוער עובד; קיים הסכם קיבוצי כללי החל רק על "מוגבלים וקשישים", היינו - לפי ההגדרה שבהסכם - מי ש"ועדה מיוחדת לכך של רשות התעסוקה תקבע כי הוא מוגבל בכושר עבודתו בשל מצב בריאותו או קשישותו (גילו)"; בהסכם הקיבוצי לעובדים סוציאליים נאמר כי הוא חל "על העובדים הסוציאליים הכשירים, הקבועים, הארעיים, המקבלים משכורת לפי סולם הדירוג של העובדים הסוציאליים וכן העובדים בחוזה מיוחד" וכן "על עובדים סוציאליים שאינם כשירים... במגבלות הקבועות" באותו הסכם. .10הדוגמות שהובאו בסעיף הקודם מלמדות כמה רחב הוא המושג "סוג" בפי השותפים ליחסי עבודה קיבוציים, עת באים לקבע היקף תחולתו של הסכם קיבוצי. אין כל סיבה ואין כל צידוק לכך שבית-דין לעבודה יפגע במציאות וב"הקשר התעשייתי" על-ידי פירוש משלו, פירוש צר, שישבש את מערכת ההסכמים הקיבוציים, עת הפירוש המקובל על השותפים ליחסי עבודה קיבוציים - אינו נוגד כל הוראה מפורשת בדבר חקיקה. .11לאמור נוסיף, כי לא סעיף 15לחוק ולא סעיף 16לחוק דנים בשאלה, את מי ניתן להוציא מתחום היקפו של הסכם קיבוצי. הסעיפים דנים בהיבט החיובי של הנושא. אין הם מגבילים "הוצאה" מתחום ההיקף, כך ש"הוצאה" נשארת פתוחה למשא-ומתן, בכפוף לפיקוח שיפוטי כללי, במסגרת ההתערבות של בית-משפט בתוכנו של הסכם קיבוצי, התערבות שבה ידובר בסעיפים 14- 17שלהלן. במסגרת אותו משא-ומתן חופשי בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, בכל קביעה פוזיטיבית של סוג העובדים שעליהם חל ההסכם, ממילא מוצאים כל האחרים ואין נפקא מינה אם "ההוצאה" היא דווקא לפי סוגים. כך למשל, יכול ויהיה הסכם קיבוצי שעניינו "מענק יובל" של בנק, והיקף תחולתו של אותו הסכם ייקבע כך שיחול רק על מי שהחל לעבוד לפני תאריך נקוב בהסכם. סייג זה להיקף תחולה אינו "מוציא" מתחולת ההסכם "סוג" מסוים במשמעות של "סיווג עובדים" למטרות אחרות, אינו מוציא מתחולת ההסכם "תפקיד" או "מקצוע", ועל אף זאת אין הוא נוגד את האמור בסעיף 15לחוק, באשר אותו סעיף כלל אינו דן בנושא "הוצאת" סוגים או מקצועות מתחולת הסכם קיבוצי. במישור אחר לחלוטין תמצא הסכם קיבוצי לתחום ההוראה והמחקר במוסדות להשכלה גבוהה, החל רק על "חברי סגל בכיר" ובכך מוצאים מכלל תחולה "חברי סגל זוטר". והרי שוב אין לאמר כי מדובר ב"סוגים" שונים לפי סיווג למטרות אחרות, וגם לא בתפקידים או מקצועות שונים. .12מהאמור עולה, כי הגבלת המוש "סוג עובדים" ל"מתיישב עם שיטות סיווג עובדים המקובלות בענייני עבודה" (כמובא בסעיף 8להחלטה נשוא הערעור - סעיף 5שבחלק iלעיל) אינה מתיישבת עם הפירוש המתחייב מההקשר התעשייתי, עם המקובל על השותפים ליחסי עבודה קיבוציים, ואינה מתחייבת ממשמעות המושג "כמקובל בענייני עבודה". למושג "סיווג עובדים" אין משמעות אחת וכוללת בענייני עבודה. את המושג "סוג עובדים" שבסעיף 15לחוק, מהקשר הדברים ומהנושא אין הכרח לפרש כמכוון ל"סיווג עובדים" במשמעות של job classificationעל-פי הפרסום המקובל על הכל של ארגון העבודה הבינלאומי, שאומץ במידה רבה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בפרסום "סיווג משלחי היד", [14]. אותו פירוש יפה להקשר ולמטרה שלשמם בא המונח, אך אין הוא יפה להקשר אחר ולנושא אחר, אם יביא ללא צורך לשיבוש במערכת יחסי העבודה הקיבוציים. .13ההסבר השני שניתן בהחלטה, נשוא הערעור, לפסול שבסייג שנקבע בהסכם אוגוסט 1979מודגם במקרה שבו היה בית-משפט נותן "תוקף להוראה בהסכם הקיבוצי הקובעת תוספת שכר רק לעובדים שהם חברים בארגון העובדים היציג, הצד להסכם הקיבוצי". שואל בית-הדין - "האם זה קנה מידה לסיווג עובדים לעניין הכללתם בהסכם"?, ועונה "אין ספק שהתשובה היא שלילית וכן גם שלילית התשובה לשאלה שבדיון שבפנינו". אכן "אין ספק שהתשובה היא שלילית" לעניין הדוגמה, אך היא שלילית לא מכוח סעיף 15(3) לחוק, אלא מעיקרא, על-פי אמות המידה להתערבות בית-הדין לעבודה בתוכנו של הסכם קיבוצי על-פי המבחנים שבהם ידובר להלן. הבעיה אינה אם חברי ארגון עובדים הם בגדר "סוג עובדים" לעניין סעיף 15 (3) להסכם. ניתן בהחלט להעלות על הדעת מקרים שבהם "חברי ארגון עובדים יציג" או לעניין הדוגמה שנביא - "מי שאינם חברי ארגון עובדים יציג", יהוו "סוג עובדים" לעניין הסכם קיבוצי מסוים וההוראה המטריאלית תהיה כשרה, בעוד שלעניין הוראה מטריאלית אחרת יהיה פסול בהסכם, אך הפסול לא יבוא בשל פירוש המושג "סוג עובדים". הדיבור "עובדים שאינם חברי ארגון עובדים יציג" בא בהחלט לציין "סוג עובדים"; אם ההסכם הקיבוצי שבו נדרשו לאותו מושג, בא להסדיר ניכוי "דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג... משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים..." (סעיף 25(א) (3ב) לחוק הגנת השכר), ה"סוג" הוא סוג, וההוראה המטריאלית כשרה. אם ההסכם הקיבוצי שבו נדרשו לאותו מושג בא לקבוע זכויות יתר לעובד שהוא חבר ארגון העובדים היציג, או שהוא מוציא מכלל הזכאים לזכויות מסוימות מהמעביד - עדיין מדובר ב"סוג עובדים", אך ההוראה המטריאלית או התוצאה המטריאלית פסולה, מטעמים שישמשו לבית-משפט עילה להתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי. .14כאמור בסעיף 2לעיל, לא ייקבע גורלו של ערעור זה רק על-פי הפירוש לסעיף 15(3) לחוק, והדברים שנאמרו כאן, נאמרו בעיקר לשם הבהרת הסוגיה שהועלתה על-ידי בית-הדין האזורי. עד שנידרש לשתי הסוגיות שעל-פיהן יוכרע הערעור (סעיף 2, קטע שני, לעיל), טוב לעמוד על הפן השני של "האוטונומיה", והמתחייב ממנה לעניין התערבותו של בית-משפט בתוכנם של הסכמים קיבוציים - פן ה"עשה" - "התערב" (סעיף 4לעיל). נעשה כן, בשלב זה, באשר העקרונות דרושים גם לסיווג האמור עד כה, וגם למה שייאמר לעניין סעיף 11לחוק הסכמים קיבוציים. .15ההלכות שקבעו את עיקרי האוטונומיה על השלכותיה לעניין אי-התערבות הרשות השיפוטית בתוכנו של הסכם קיבוצי, הן שקבעו גם סייגים לכלל, כך שמגיים לאיזון בין שתי מערכות של זכויות וחובות. .16לראשונה נקבע הסייג כבר בפסק-הדין הראשון - דב"ע לג/25-3, [9] - המובא בסעיף 4לעיל. באותו פסק-דין מציג בית-הדין את השאלה "באיזו מידה יש בפסילת הוראה שבהסכם קיבוצי הנוגדת את 'הסדר הציבורי', 'טובת הכלל' או 'תיקון העולם', משום התערבות פסולה בחופש המשא-ומתן הקיבוצי" (שם, [9], ע' 376). על שאלה זאת עונה בית-הדין: "בא-כוח ועד-העובדים ביקש, לעניין זה, לאבחן בין חוזה רגיל ובין הסכם קיבוצי, ולהעדיף את חופש המשא-ומתן הקיבוצי על פני התערבות בית- המשפט בתוכנו של ההסכם. עיקר טענתו היא, שאף אם בחוזה רגיל היה מתערב בית-משפט, אל לו לעשות זאת בהסכם קיבוצי. חלקית, ניתנה כבר תשובה לטענה זו. עת נדחתה הטענה שאין לשנות את המצב הקיים בשל מקורו (סעיף 18דלעיל). נוסיף ונאמר, שאם בחוזה רגיל יפסול בית-משפט הוראה שיש בה 'אפליה' הנוגדת 'תיקון עולם' - בהסכם קיבוצי מקל-וחומר כן. כשם שבתחום המשפט המינהלי לא היסס בית-המשפט העליון לפסול 'אפליה', כן אין מקום להיסוס עת מדובר בהסכם קיבוצי. בחלק האובליגטורי אין הרי הסכם קיבוצי אלא חוזה בין הצדדים; בחלק הנורמטיבי - קרוב הוא יותר לדבר חקיקה, להטלת נורמות על הפרט על-ידי גורם חיצוני, גורם המייצג אינטרס של הפרט אך לא את הפרט כפרט. אם בחוזה רגיל היתה נפסלת משום 'תיקון העולם', הוראה שהפרט הסכים לה במפורש, על אחת כמה וכמה ראוי לפסול הוראה כזאת מאותו טעם, עת המדובר הוא בהוראה החלה על הפרט בשל היותו אחד מציבור - במקרה זה ציבור אנשי צוות אוויר בשירות אל על" (שם, [9], בע' 378). הפיקוח השיפוטי, ההתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי, יסודו לא מפיקוח של "ייצוג" הפרט על-ידי ארגון שהוא חבר בו, ייצוג הוגן או לא הוגן, ייצוג טוב או רע - באשר כלל לא מדובר ב"ייצוג" במשמעות הרגילה שמדיני שליחות, בעיקר עת מדובר בפרט שאינו חבר הארגון. הפיקוח וההתערבות באים מכך שמשפט העבודה האוטונומי - ההסכם הקיבוצי - "מבוסס על הסמכה בדרך פריבילגיה" (תב"ע לו/7-4, [6], בע' 213), על אצילת סמכות במשמעות הרחבה - על כל המתחייב לכך באנלוגיה למשפט הציבורי בשאלת פיקוח הרשות השיפוטית על פעולות מכוח "פריבילגיות" ואצילת סמכויות. סמכות זאת, היונקת ממקורות המשפט הציבורי, תואמות יותר את המיוחד למשפט העבודה ויש בה ליתן תשובה למצבים רבים שבהם מוצדקת התערבות, תוך ריסון ואיזון אינטרסים. על הדרכים לאותה התערבות ועל נסיבות שיש בהן כדי להצדיק התערבות נאמר אשר נאמר באותו פסק-דין בע' 222-.223 .17מכוח סייגים אלה התערב בית-הדין בתוכנו של הסכם קיבוצי וביטל הוראה שיש בה 'אפליה' (דב"ע לג/25-3, [9]), ומכוח אותם סייגים ביטל בית-הדין הוראה בהסכם קיבוצי שנתנה תוקף למפרע לפגיעה בזכות קניינית של הפרט על-ידי שלילת זכות לתוספת יוקר (תב"ע לט/44-3, [1], בע' 103-106). .18מכאן, שאם אכן מצויה בהסכם אוגוסט 1979הוראה שמן הראוי שבית-הדין יראה בה פסול, עד כדי להצדיק התערבותו על אף "האוטונומיה" אשר לצדדים ליחסי עבודה קיבוציים - הכלים להתערבות קיימים. .19במרכז כתב התביעה כפי שהוגש בשם העובד הטענה, שהסכם אוגוסט 1979"מקנה לעובדים, רטרואקטיבית (החל מיום 1.1.1979והוא פירש אחרי אותו יום) הטבות שונות". כנגד זה טענו בכתב ההגנה, כי ההסכם האמור קובע במפורש ש"הפרשים לפרע מ- 1.1.1979ישולמו רק לעובדים העובדים במינהלה ('תדיראן') ביום חתימת הסכם זה". בסיכומיהם בבית-הדין האזורי, ייחדו באי-כוח הצדדים משקל רב לכל השאלות הקשורות בנפקות למפרע של הסכמים קיבוציים, תוך התייחסות לסעיפים 2ו- 10להסכם אוגוסט .1979לשאלת התחולה למפרע של ההסכם הקיבוצי נדרש גם בית-הדין האזורי בהחלטה נשוא הערעור. .20בסעיפים 25- 26שלהלן נעמוד על שאלת "מוקדם ומאוחר": תחולה רטרואקטיבית או תחולה - היקף. אך תחילה נעמוד על שאלות הצריכות לעצם שאלת התחולה למפרע, על הסייגים לכך, ועל המתחייב מכך לעניין הסעיפים 2ו- 10שבהסכם אוגוסט .1979 .21במידה הדרושה לענייננו, התשובות כבר ניתנו בפסיקה של בית-דין זה. מהפסיקה עולים עיקרים אלה: א) הסכם קיבוצי בא לקבוע "תנאי עבודה", הוא חל על "המועבדים" על-ידי המעביד שעליו חל ההסכם. בין המעביד ובין מי שפרש כבר מהעבודה אין יותר יחסי עובד-מעביד ועל כן הכלל הוא, שאין הסכם קיבוצי חל על מי שפרש מעבודה בטרם נערך ההסכם (לג/2-7, [3], בע' 48; אגב, באותו פסק- דין דוגמה לשימוש רחב בדיבור "סוג עובדים" לעניין סעיף 15לחוק, הכולל "עובדים קבועים, זמניים ועובדים על-פי חוזה מיוחד"); ב) בהסכם קיבוצי שנקבע בו תאריך למפרע, יש לפרש את הדיבור "עובד" בהתאם לכך, היינו, כמכוון למי שהיה מועבד באותו תאריך (דב"ע לג/2-7, [3], בע' 49); ג) "עניינו של סעיף 11לחוק הסכמים קיבוציים הוא 'תחילתו של הסכם'. נאמר בו, שתחילת ההסכם 'מהיום שנקבע בהסכם, ובאין תאריך קבוע מיום חתימתו; זה ולא יותר. מכאן, שיכול ובהסכם קיבוצי יקבעו הצדדים תאריך לתחילת תוקפו ויכול ולא יקבעו: קבעו תאריך - הוא הקובע; לא קבעו - רואים את תאריך החתימה כתאריך תחילת ההסכם" (דב"ע לט/44-3, [1], בע' 102). ד) בגבולות שנקבעו בפסיקה "הצדדים למשא-ומתן הקיבוצי הם הם שקובעים את תאריך תחילתו (של הסכם קיבוצי) וחופשיים הם גם לקבוע סייגים לכך, ובית-הדין חייב ליתן נפקות לרצונם כפי שזה מוצא את ביטויו בהסכם הקיבוצי" (ההדגשות לא במקור; דב"ע לד/8-3, [2], בע' 194). .22אלו הן ההלכות. מה היא העובדה הצריכה ליישומן של ההלכות? העובדה היא, שבהסכם אוגוסט 1979מצויים הסעיפים 2, 10ו- 11(הסעיפים מובאים במלואם בסעיף 3שבחלק iדלעיל). ראשית לכל יש לחזור על דבר שהוא מהמפורסמות: את המסמך יש לקרוא ולפרש כשלמות. העובדה שמדובר בשלושה סעיפים - אחד בראשיתו של המסמך ושניים בסופו לא תשנה את המהות. המהות היא בשלושה הסעיפים הדנים למעשה ב'תחילת' תוקפו של ההסכם. סעיף אחד - סעיף 2- קובע את הכלל והוא, שההסכם הוא לשנתיים "מיום 1.1.1979ועד ליום 13.12.1980" ומאחר ותאריך החתימה הוא 18.8.1979, הרי תחולה למפרע. שני הסעיפים האחרים - סעיף 10וסעיף 11קובעים סייגים לתחולה למפרע. לולא הפסיקה של בית-דין זה - התוצאה המשפטית של סעיף 10היתה שההסכם חל רק על "עובדי המינהלה ('תדיראן') אשר עובדים בה ביום חתימת ההסכם, ביום .18.8.1979באה הפסיקה (ראה סעיף 19(ב) לעיל) ועושה "הפנייה לעבר"- 'referring back" ובענייננו ליום .1.1.1979כנגד זה בא ההסכם וקובע במפורש סייגים לתוצאה של אותה "הפנייה לעבר" ואומר, שסעיפים מסוימים "תחולתם מיום 1.10.1979" ולניין תשלום "הפרשים למפרע מ-1.1.1979" התחולה היא "רק לעובדים בה ('תדיראן') ביום חתימת הסכם זה". .23ההסכם שבו מדובר הוא פרי משא-ומתן חופשי בין מעביד וארגון עובדים יציב סעיף תחולה למפרע אינו בגדר המובן מאליו ורשאי המעביד להסכים לתחולה למפרע, בסייגים מסוימים, או לסרב לתחולה למפרע, ללא סייג. ברור שסייגים לתחולה למפרע נתונים לפיקוח שיפוטי ולהתערבות בית-המשפט באותה מידה, ורק באותה מידה, שמצדיקה פסילת סעיף בהסכם קיבוצי מהטעמים שעליהם כבר עמדנו בסעיפים 14- 17לעיל. כמובן שתמיד מתעוררת גם השאלה, אם ניתן להפעיל את כלל ה"הפרדה" ולמחוק רק חלק מהוראות התחולה למפרע. לאור התוצאה שאליה אנו מגיעים, אין צורך לעמוד על האמור בקטע השני שבסעיף 9להחלטה נשוא הערעור (מובא בסעיף 5שבחלק iלעיל). נציין רק זאת: אין זה ברור כלל וכלל, כי אכן מכלל "הן" אתה שומע "לאו", ואין הצדדים להסכם בני חורין לשלול ממי שכבר אינו "עובד" בעת חתימת ההסכם הטבה שזכאי לה למפרע מי שהמשיך להיות 'עובד', שהתוספת לא תחול למפרע על אף אחד, או שתחול למפרע על כל מי שהיה מועבד באותו סוג או תפקיד. במשא-ומתן קיבוצי, כבכל משא-ומתן אחר, התהליך אינו יכול להיות נוקשה ואין "או הכל או לא כלום". אין כל פסול בכך שיגיעו לפשרה. השאלה אינה "שלילה ממי שכבר אינו עובד". אין לדבר על "שלילה" של זכות שטרם קמה. השאלה היא הענקת זכות, עת מי שצריך לשלם מוכן ללכת כברת דרך מסוימת, אך אינו מוכן ללכת עד הסוף. כאן בא הצד השני, החייב באיזון אינטרסים של כל אלה שהוא חייב לפעול למענם. אין זה ברור כלל, אם לא ימעל בתפקידו, עת תוך עמידה על קוצו של יוד יפגע באינטרס של הרוב המכריע. ככלות הכל, תמיד תעמוד השאלה, אם הסייג או הגבול שקבעו לזכות בא משיקולים ובנסיבות שבית-דין יתערב בהם עד כדי תוצאה שתוספת מסוימת "לא תחול למפרע על אף אחד או שתחול למפרע על כולם". .24בענייננו לא הועלתה כלל טענה מהטענות לפסילה כאמור. העלו אמנם טענה נגד ההסתדרות, אך, מבלי שנתייחס כלל לאותה טענה, יש לציין שההסתדרות לא היתה ואינה צד להליך. .25באים לשאלת "מוקדם ומאוחר" עת, לכאורה, השניים - סעיף 15(3) וסעיף 11לחוק הסכמים קיבוציים "באין כאחד". מהאמור בסעיפים 3- 12לעיל עולה, שגם בסעיף 15(3) אין כדי להביא לביטול הסייג שבסעיף 11להסכם, לעניין "הפרשים למפרע". אך לא זה בלבד יקבע. בהנחה, שסעיף 15(3) אמנם מהווה מכשול להכשרת אותו סייג, וזאת הנחה בלבד - נכנסים ל"מעגל שוטה": סעיף 41מכשיר וסעיף 15פוסל. זהו המצב שבו דן המנוח פרופסור זילברג במאמרו "באין כאחד, או מעגל קסמים" (משה זילברג, [15], "באין כאחד אסופת דברים שבהגות ובהלכה", הוצאת מגנס, תשמ"ב). כבדוגמה המשמשת לאותו מאמר, כן גם בענייננו נאמר גם אנו, בשינוי גרסה, "יהיה זה משונה מאד לסכל כשרותו של סייג בשל הוראה שבאה להכשיר" (שם, [15], ע' 178). עד שבאים לשקול, אם הסייג כשר לעניין ה"היקף" של ההסכם, צריך להשיב על השאלה, אם ההסכם עצמו הוא בתוקף מבחינת "תחולתו" לאותו מועד. בקביעה, שלעניין סעיף 11לחוק הסכמים קיבוציים הסייג הוא כשר לכל הדעות, התשובה לשאלה שהועמדה לדיון על-ידי בית-הדין האזורי ועמדה לדיון בערעור זה. .26יצוין, שלכאורה לפחות נראה, מעל פני כתב התביעה, כי התובע כלל לא ביסס את תביעתו על פסלות הסייג שבהסכם אוגוסט 1979, אלא על טענה שבמסמך שצירף לכתב התביעה (נספח ג' לכתב התביעה) שמר לעצמו זכויות ל"הפרשי שיגיעו לו (לי) בתוקף רטרואקטיבי". משפוצל הדיון ביזמת בית-הדין האזורי טרם נדונה אותה טענה. .27התוצאה היא שהערעור מתקבל כך, שהעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שידון בתובענה על-פי כתב התביעה וכתב ההגנה שהוגשו, מבלי לפסול האמור בסעיף 10שבהסכם אוגוסט .1979 אין צו להוצאות.הסכם קיבוציחוזה