שנת שבתון זכויות מימוש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שנת שבתון זכויות מימוש: .1זו תביעה לחיובה של הנתבעת לשלם לתובע תמורת זכויות שבתון שנשללו ממנו בסכום של 971.92, 2שקל ישן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ולחילופין ליתן צו המורה לנתבעת לאפשר לתובע לממש את זכותו לתקופת שבתון. .2להלן עובדות המקרה: א) התובע, הועסק על-ידי הנתבעת כמדען ראשי במשרד התקשורת בתקופה מ- 31.8 .1978ועד 30.11.1982; ב) בתקופה מ- 31.8.1978ועד 1.12.1978עבד התובע בהתנדבות בהיותו בחופשת פרישה מצה"ל; ג) בתאריך 15.11.1978נחתם בין הצדדים חוזה מיוחד להעסקת עובד (להלן - החוזה) - נספח א' לתצהירו של התובע; ד) להלן מספר סעיפים רלבנטיים מאותו חוזה: .1חוזה זה נעשה לפי תקנה 1(3) של תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך- 1960ולפסקה 16.415בתקשי"ר. .3משכורתו של העובד תהיה לפי דרגה ט"ו+של דירוג עובדי המחקר כולל התוספות וההטבות המקסימליות הניתנות מעת לעת בדרגה זו ובדירוג זה. .4תקופת חוזה מיוחד זה היא מיום 1.12.1978ולמשך 3שנים. .8מלבד האמור בחוזה מיוחד זה, תחולנה על העובד הוראות תקנון שירות המדינה והודעות נציבות שירות המדינה, כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק על-פי חוזה מיוחד בהתאם לסעיף 1לעיל, והוראות אלו תיחשבנה לחלק בלתי נפרד של חוזה זה. .16ימי השבתון שיצטברו לזכות העובד בעת עבודתו ינוצלו על ידו על פי המקובל במוסדות להשכלה גבוהה. .17החוזה ניתן להארכה אוטומטית אם לא ניתנה על כך הודעה אחרת על-ידי העובד או הממשלה"; ה) בתום 3שנים יוארך אוטומטית החוזה (ראה מוצגים נ/ 1ו-נ/3); ו) בתאריך 21.10.1982כתב התובע לשר התקשורת דאז מר מרדכי ציפורי, מכתב ובו הודיעו כי הוא נאלץ להתפטר מעבודתו הואיל ומספר דברים שבהם ראה אתגר לא מומשו (נספח 2לתצהיר התובע); ז) במכתבו מ- 25.10.1982הודיע השר לתובע כי הוא מקבל את התפטרותו (נספח 3לתצהיר התובע); ח) עם פרישתו מהעבודה ביקש התובע להסדיר את זכויות השבתון להן הוא זכאי על-פי החוזה בשיעור יחסי לתקופת העסקתו; ט) הנתבעת סירבה להכיר בזכויות השבתון של התובע, בטענה כי זכות השבתון פוקעת אם אין העובד חוזר לשירות בתום תקופת השבתון; י) בפגישה במשרדו של המשנה לנציב שירות המדינה דאז מר אברהם נתן, שהתקיימה ב- 17לנובמבר 1982, אמר מר גורדון, הממונה על ענייני עובדים בשירות המדינה, כי ישנה דרך תיאורטית אפשרית לפתרון בעייתו של התובע, לפיה הוא יבקש לבטל את בתפטרותו, יחזור לשירות ואזי יצא לשנת שבתון לפי הכללים המקובלים (ראה עדותו בע' 11לפרוטוקול). כמו כן הבהיר מר גורדון לתובע באותה ישיבה כי רק שר התקשורת מוסמך לאשר את חזרתו של התובע לשירות לאחר שהתפטרותו נתקבלה על ידו; יא) בעקבות אותה פגישה כתב התובע לשר התקשורת בתאריך 19.11.1982 (נספח 12לתצהירו) כי הוא מבקש לצאת לשבתון החל מ- 1.12.1982למשך התקופה המגעת לו, וכי הוא מתחייב לחזור להמשך השירות למשך שנה אחת; יב) במכתבו מיום 28.11.1982(נספח 13לתצהיר התובע), הודיע שר התקשורת לתובע כי התפטרותו של התובע נתקבלה כבר על ידו, וכי לא מקובל עליו שום סידור שיאפשר את החזרתו לעבודה לתקופה כלשהי. .3מעדותם של עדי הנתבעת מר גורדון הנ"ל ומר זלמן וידנפלד (שלא נסתרו) עולה כי החטיבה האוטונומית של עובדי המחקר בשירות המדינה שליד הסתדרות המהנדסים אימצה את תקנון השבתון לעובדים המדורגים בדירוג מחקר במערכת הבטחון מתאריך 25.6.1973, שהנהיג לראשונה שנת שבתון בשירות המדינה, בתחולה ריטרואקטיבית מיום .1.4.1967התקנון זהה לתקנון המקובל במוסדות להשכלה גבוהה (סעיף 8לתצהירו של מר וינפלד). סעיף 55.191לתקשי"ר אימץ את התקנון, וקבע כי עובדים המדורגים בדרגה ג' ומעלה בדירוג עובדי מחקר יהיו זכאים לצאת לשנת שבתון לפי: "התנאים והכללים שנקבעו בהסכם בדבר תקנון שבתון לעובדים המדורגים בדירוג עובדי המחקר במערכת הבטחון מיום 25.6.1973". .4בהתאם להוראות התקנון הנ"ל (נספח א' לתצהירו של מר וידנפלד) יהיה עובד זכאי לחופשת שבתון לאחר שהשלים שירות רצוף של 4שנים לפחות (סעיף 5א'), ואם יחזור לשירות לאחר תום תקופת השבתון לשנה אחת לפחות (סעיף 11א'). כל מהותו של התקנון מצביעה על זכאות זו, כאשר קיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד (ראה לדוגמא הגדרת "עובד מחקר" סעיף 14). בעניין זה קבע בית-הדין הארצי לעבודה בדיון לו/131- 3([1] בע' 313): "מעצם העובדה שהמדובר הוא ב'חופשה' עולה, כי אין זאת אלא זכות הקיימת לפרק הזמן שבו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. מי שאינו יותר עובד אצל פלוני, אינו זקוק כלל ל'חופשה' מהעבודה. ממטרתה של חופשת השבתון גם עולה, כי אותה חופשה היא מאותן זכויות נלוות, שלעובד עניין לקבלן ולמעביד עניין לתיתן, ואין למעביד עניין בחופשת שבתון למי שאינו נמנה יותר עם הסגל" (ראה גם: דב"ע מו/89- 3[2]). .5ברור, איפוא, מהוראות התקנון, התקשי"ר ומהלכת ד"ר קלר [1] הנ"ל כי התובע אינו זכאי לחופשת שבתון לאחר שהתפטר מהשירות עובר ליציאה לשבתון, הואיל ולא עמד בקריטריון הנדרש, שבעת השבתון יהיה עובד הנתבעת ויחזור לשירות למשך שנה אחת. .6בסיכומיו אין התובע חולק על האמור בסעיף 5לפסק-דין זה, אלא טוען כי מקור זכאותו לתקופת שבתון אינה מעוגנת בתקנון הנ"ל אלא זוהי הטבה מיוחדת שניתנה לו בסעיף 16בחוזה שנחתם עימו. את סעיף 16הנ"ל יש, לטענת התובע, לפרש על-פי האמור בו ובהרמוניה עם סעיפי החוזה האחרים, הווה אומר כי ההפניה למקובל במוסדות להשכלה גבוהה הינה לעניין אופן הניצול של ימי השבתון, ולא לגבי הזכאות עצמה. פרשנות זו עולה - לדעתו - הן מהמינוח של "ימי שבתון", שהוא מינוח חריג מהמינוח המקובל בתקנון שבו משתמשים ב-"שנת שבתון" ו"תקופת שבתון", היינו שמדובר לאו דווקא בתקופת שבתון מלאה אלא בימי שבתון שנצטברו באופן יחסי לתקופת עבודה התובע, והן מהעובדה כי החוזה במקורו נחתם לתקופה של 3שנים, כאשר הזכאות לשבתון קמה רק לאחר 4שנים, ולא ייתכן כי נציגי הנתבעת חתמו על חוזה ביודעם מראש שזכות זו לא תגיע לתובע בתום החוזה ל- 3שנות עבודה. מוסיף עוד התובע וגורס כי סעיף 16לחוזה היה דרוש על מנת להעניק לו זכויות עודפות לעניין השבתון היינו, יציאה לשבתון לאחר 3שנות עבודה בלבד, באופן יחסי לתקופת עבודתו, ומבלי שיחזור לשירות לאחר תום תקופת השבתון, ובלבד שינצל את ימי השבתון כמקובל במוסדות להשכלה גבוהה, שאם לא כן, די היה בכך כי צויין בחוזה שהתובע מועסק בדרגה א + של עובדי מחקר כדי להקנות לו את זכות השבתון שבתקנון, ולא היה צורך בהוספת סעיף 16הנ"ל. כל פירוש אחר, הופך את סעיף 16למיותר ולמשולל תוקף. .7על כללי הפירוש בחוזה עמד בית-הדין הארצי בדיון מה/17- 3([3], בע' 7-466): "עת המדובר בחוזה - המפרש הוא בית-המשפט. כאשר בית-המשפט בא לפרש חוזה, יהיו הכללים אשר יהיו - חובתו לנסות להגיע לכוונת הצדדים. השאלה היא, באילו כללים ייעזר בית-המשפט. לנו נראה, כי הדרך הטובה ביותר שתקרב לגילוי כוונת הצדדים היא לראות את החוזה כשלמות, לעמוד על מהותו ומטרתו, ולאור אלה - לפרש את החוזה על קטעיו. אלה הם כללי העזר ולא 'פירוש מילולי', פירוש כל קטע וקטע בפני עצמו, כפי שגרסו בבית-הדין האיזורי בשם הנתבעת-המערערת, גרסה שפסק הדין שבערעור אימץ אותה". (ראה גם מאמרו של פרופסור ברק [4], "פרשנות ושפיטה; יסודות לתורת פרשנות ישראלית" עיוני משפט כרך י' בע' 467). .8בבואנו ליישם את ההלכה הנ"ל על העניין הנדון בפנינו, וכשאנו מתבוננים בחוזה כשלמות אחת, אין לנו ספק כי מטרתו של החוזה היתה להעסיק את התובע בהתאם לתנאי השירות הנהוגים במדינה, כפי שהם באים לידי ביטוי בתקנון השירות ובהודעות הנציבות. באותה המקרים בהם היתה כוונה לחרוג מההוראות הללו או להיטיב עם התובע, נרשמו הדברים במפורש. לדוגמא: לעניין גמלה ופיצויים (סעיפים 11ו-12), לעניין עבודה נוספת (סעיף 13) ולעניין ותק מצטבר (סעיף 14). כידוע זכות השבתון אינה מוסדרת בחוק כלשהו, כך ששימוש במינוח סתמי של "ימי שבתון" כשלעצמו אינו מלמד על מהותה של הזכות ל"ימי שבתון", אלא אם כן הוסדרה זכות זו בחוזה עבודה, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי וכד'. בחוזה שבפנינו - פרט למובאה שבסעיף 16הנ"ל - אן התייחסות לעניין השבתון. מכאן כי השימוש הסתמי במילים "ימי שבתון", מצביע בעליל על כוונת הצדדים להקנות לתובע את הזכות שמוענקת לעובדים האחרים בשירות המדינה, כפי שהיא באה לביטוי בתקשי"ר. אחרת, לא תמצא בסעיף 16בחוזה - אם ננתקו מסעיפי החוזה האחרים - כל הוראה המסדירה את הזכות לגופה, היינו תחומה, גובה התשלום המגיע בתקופת השבתון, התנאים לקבלתו וכו'. .9אם יש ספק בפירוש זה הרי באו דברי מר גורדון והבהירו את כוונת הצדדים בסעיף 16הנ"ל (בע' 10לפרוטוקול): "לסעיף 16לחוזה אני אומר כי המילים 'על-פי המקובל במוסדות להשכלה גבוהה' הוספו על-ידי ובכתב ידי, והחתימה בצד המילים היא של התובע. לא אוכל לומר אם המילים 'ימי שבתון' הוא מינוח מקובל בחוזים כאלה. לא היתה משמעות למילה 'ימי השבתון' להבדיל 'מחודשי השבתון' כפי שמופיע בתקנון, הכוונה היתה להחיל עליו את התקנון. כאשר הוספתי את המילים הללו התכוונתי לתוכן של התקנון שיחול על התובע עמו על כל עובד אחר. אם אומרים לי כי לפי ניסוח הסעיף עולה כי ניצול ימי השבתון - ולא הזכאות לשבתון - תהיה על-פי המקובל, אני חוזר ואומר כי הוספתי את המילים הללו על מנת להחיל את תוכן התקנון כולו על התובע. היה לי ברור כי התקנון כולו חל על התובע - אי אפשר אחרת, והדבר אמור גם לניצול שבתון לאחר 4שנות עבודה בלבד". .10התובע בחקירה נגדית (בע' 4לפרוטוקול) אומר: "במילים 'על-פי המקובל במוסדות להשכלה גבוהה' בסעיף 16לת/1 (נספח א' לתצהיר) חותר להדגיש כי יש זכאות לשבתון גם אחרי 3שנים במידה שאחליט לפרוש". דבריו אלו אינם מקובלים עלינו. לו היתה זאת כוונת הצדדים, היו צריכים הם לציין כי הזכות לשבתון אחרי 3שנות עבודה תגיע לתובע גם אם יחליט לפרוש - שלא בהתאם למקובל במוסדות להשכלה גבוהה. .11מאחר שכאמור בחוזה היתה אופציה להארכה אוטומטית, הרי בהתאם לכללי הפרשנות יש לקרוא את החוזה כמקשה אחת, וברור כי הזכות לשבתון שבסעיף 16כפופה וכרוכה בהארכה האוטומטית מעבר ל- 3שנות עבודה שבסעיף 17לחוזה. אין, איפוא, לקבל את טענתו החילופית של התובע כי סעיף 16לכשעצמו הוא ריק מתוכן כאשר מדובר בהעסקה של 3שנים בלבד, וכי הנתבעת בחתמה על סעיף כזה פעלה בחוסר תום לה. .12נעבור לטענה האחרונה של התובע הנשענת על סעיף 11ד' לתקנון שירות המדינה, ועל עדות מר וידנפלד בע' 12לפרוטוקול (שורות 31-29), לפיהם עובד שפוטר לאחר שחזר מהשבתון אינו חייב לעבוד שנה תמימה. אליבא דהתובע, מאחר שהתפטר בנסיבות שיש לראותן כפיטורים (הנסיבות פורטו בהרחבה בתצהירו), הרי זכאי הוא לקבל את חופשת השבתון בתום 4שנות עבודתו כאילו פוטר. לא נוכל לקבל טענה זו משני טעמים. הראשון הוא כי התפטרות שרואים אותה כפיטורים, מקומה רק בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ולא בכל הוראות חוק או חוזה אחרים, אלא אם כן הוחל העניין במפורש, דבר לא נעשה בתקנון. אין בתקנון הוראה לפיה עובד שהתפטר בדין פיטורים ייחשב לצורך הוראות התקנון כעובד מפוטר. הטעם השני הוא כי סעיף 11(ד') הנ"ל מתייחס לעובד שפוטר לאחר שחזר מחופשת השבתון, ולא לגבי מי שפוטר או התפטר בדין פיטורים בטרם יצא לחופשת שבתון. .13אנו קובעים, אם כן, כי התובע אינו זכאי לצו המורה לנתבעת להוציאו לשבתון, הואיל והתפטר בטרם יצא לשבתון, כך שבתקופת השבתון המבוקשת לא היה עובדה של הנתבעת, וממילא לא יכול היה לחזור ולעבוד אצלה שנה נוספת בתום תקופת השבתון. בהתאם לאמור בהלכת קלר [1], אין התובע זכאי גם לפדות את זכות השבתון, ואין צורך להרבות על כך במילים. .14לסיום נתייחס לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בדיון לה/89- 3ד"ר בניאל נגד תמ"י - מכון למחקר ופתוח (לא פורסם), שהובא על-ידי התובע בתשובתו לסיכומי הנתבעת. בדיון זה אמר בית-הדין הארצי (בע' 22): "משהוכיח ד"ר בניאל כי החברה באמצעות אחד האורגנים שלה, המחייב אותה בפעולותיו, הפרה תניה בתניות חוזה העבודה שבינה לבין העובד, נוצרה עקב הפרת התניה עילת תביעה לפיצויים. הדיון שלהלן יהיה, איפוא, לא אם ד"ר בניאל זכאי "לפדיון חופשת שבתון", אלא אם הוא זכאי לפיצויים בגין הפרת חוזה העבודה כמוסבר לעיל. ההבדל בין השתיים איננו 'סמנטי', אלא מהותי, באשר יש הבדל מהותי בין תביעה המסתמכת על זכות כביכול לפדיון חופשת השבתון מכוח חוזה העבודה, לבין תביעה לפיצויים - המבוססת על שלילת הזכות לחופשת שבתון גופה, שלילה שהיא הפרה של חוזה העבודה. צדק, איפוא, בא-כוחו של הד"ר בניאל בטענתו כי 'הלכת קלר' איננה חוסמת דרכו לתביעת פיצויים". אין פסק-דין זה דומה לענייננו, באשר לד"ר בניאל נפסקו פיצויים עקב הפרת חוזה העבודה מצד הנתבעת, אשר התבטאה בסירוב להוציאו לחופשת שבתון למרות בקשותיו החוזרות ונשנות (בע' 6לפסק-הדין), ואילו בעניננו לא הפרה הנתבעת את חוזה העבודה עם התובע בקשר לחופשת השבתון. התובע הוא זה שהתפטר, וקבע את מועד סיום יחסי העבודה בטרם ניצל את חופשת השבתון, כך שאילמלא התפטר היה רשאי לצאת לחופשת שבתון ולחזור לעבודתו לאחר סיומה. אין פסק-הדין הנ"ל יכול להועיל לתובע. .15לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע נגד הנתבעת. .16התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 600ש"ח (שש מאות ש"ח) בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 14יום מיום קבלת פסק-דין זה על ידי התובע. .17התובע ישלם את אגרת בית-הדין הדחויה.שנת שבתוןשבתון