קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאי עבודה של עובדי מחקר בשירות המדינה: .Iההליך .1המבקשת היא חטיבה עצמאית אוטונומית במסגרת הסתדרות המהנדסים (להלן- החטיבה). היא מאגדת את עובדי המחקר בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות, למעט עובדי המחקר במערכת הביטחון, המאוגדים במסגרת אחרת. המדינה מכירה בחטיבה כנציגת ציבור העובדים המאוגדים בה, מנהלת עימה משא-ומתן על תנאי העבודה של עובדים אלה ועורכת עמה הסכמים קיבוציים, עליהם חותמת החטיבה; הסתדרות המהנדסים אינה משתתפת במשא-ומתן ואינה חותמת על ההסכמים הקיבוציים הללו. .2עובדי המחקר במערכת הביטחון, כאמור, אינם מיוצגים על-ידי החטיבה; תנאי העבודה שלהם נקבעים בהסכמים קיבוציים נפרדים, הנחתמים על-ידי ההסתדרות הכללית של העובדים (להלן - ההסתדרות) והוועד הארצי של עובדי המחקר במערכת הביטחון. יש להניח, כי עובדי מערכת הביטחון הצליחו להשיג תנאי עבודה טובים במיוחד, כנראה בעקבות הדיון בפני בית-הדין הארצי בדב"ע לו/90-3, [1], והעובדים המאורגנים בחטיבה עמדו ועומדים במגעים עם הממשלה על הדרישה שיובטחו להם כל ההטבות שהושגו, או יושגו על-ידי עובדי מערכת הביטחון. מאמציהם הוכתרו בהצלחה ובהסכם הקיבוצי מיום 19.9.1974(ראה נספח א' לבקשת צד בסכסוך קיבוצי) נקבע בסעיף 17, כי "במידה שיחולו שינויים בנושאים המוסדרים בהסכם זה לגבי עובדי המחקר במערכת הביטחון, יחולו שינויים כאלה גם על עובדים עליהם חל הסכם זה". נוסח זה חוזר מילולית גם בסעיף 12להסכם הקיבוצי מיום 8.2.1977בין אותם צדדים (ראה נספח ב' לבקשה). .3עתה טוענת החטיבה, כי לפחות בנקודה אחת הפרה המדינה התחייבות זו. וסיפור המעשה כך הוא: ביום 13.2.1976 נחתם "זכרון דברים - הסכם קיבוצי כללי" בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בשם הארגונים החברים בה, ובין ההסתדרות (להלן - זכרון הדברים), ובו נקבע, כי הואיל והצדדים הסכימו שיש לשפר ולקדם את מעמדם ואת תנאי עבודתם של עובדי הייצור, יוענקו לעובדי הייצור הטבות שונות, ובין היתר יועלה שכרם בשנת 1976/77ב-% 6ובשנת 1977/78- ב-% 3(במקום % 5בכל שנה לגבי עובדים אחרים) (ראה צירוף א' לסיכומים המקוריים של המדינה). .4הוראות זכרון הדברים אומצו גם על-ידי המדינה (שלא היתה צד להסכם זה), וביום 3.11.1976נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה ובין ההסתדרות (להלן הסכם עובדי המדינה) הקובע, כי "העובדים המועסקים במפעלים המפורטים ברשימה מוסכמת בין הצדדים (להלן - "המפעלים") יקבלו תוספת שכר כ"עובדי הייצור" כמוגדר בזכרון הדברים. הרשימה המוסכמת של "המפעלים" מופיעה בתוספת להסכם עובדי המדינה וכוללת את "תעש", ממ"ג, קמ"ג ורפא"ל, וכן עובדים אזרחיים בצה"ל, למעט העובדים אשר ייקבעו ברשימה מיוחדת המוסכמת על הנהלת משרד הביטחון ועל ארגון העובדים האזרחיים בצה"ל. .5טענת החטיבה היא, כי בניגוד לסעיפי ההצמדה בהסכמים הקיבוציים אתה ניתנו הטבות אלו מכוח זכרון הדברים והסכם עובדי המדינה לעובדי המחקר במערכת הביטחון, אך לא ניתנו לחבריה, על אף שאלה האחרונים היום עובדי ייצור באותה מידה בדיוק כמו עובדי המחקר במערכת הביטחון. לאחר שפניותיה לנציבות שירות המדינה לא נשאו פרי, הגישה החטיבה בזמנו לבית-הדין הארצי בקשת צד בסכסוך קיבוצי (בדב"ע לז/101-4), ובה ביקשה לקבוע, שהעובדים המיוצגים על-ידיה זכאים לתוספת שכר בשיעור של % 6ו-%3, לחייב את המדינה לשלם את ההפרש בין התוספות הללו ובין התוספות שהם קיבלו למעשה, וכן לחייבה לשלם לחטיבה או לעובדים פיצויים מוגדלים מכוח סעיף 37(ד) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, אולם הליך זה בוטל בהסכמה עוד בשלבי הדיון המוקדם בפני נשיא בית-הדין הארצי, הן מפני שהסתבר כי בית-הדין האזורי הוא המוסמך לדון בה, והן מפני שתשומת לבם של הצדדים הופנתה לכך, שלפי ההסכמים הקיבוציים עליהם להביא את הפרשה תחילה לדיון בוועדה הפריטטית. .6 ואכן העניין הובא לפני ועדה פריטטית, אך זו לא הצליחה להגיע למסקנה מוסכמת, וכתוצאה מכך הוגשה הבקשה שלפנינו. המבוקש בבקשה הוא להצהיר, שהמדינה הפרה ביודעין את ההסכמים המיוחדים עם החטיבה, לצוות על המדינה לשלם לכל חברי החטיבה, לרבות אלה שהיו חבריה ביום 1.4.1976ופרשו, את תוספת השכר בשיעור של % 6למפרע מיום 1.4.1976ובשיעור של % 3למפרע מיום 1.4.1977, וכן לפסוק לחטיבה פיצויים מוגדלים מכוח סעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה. .7 במקורה הופיעה בבקשה רק המדינה כמשיבה יחידה, אולם במהלך הדיון החליט המותב, על-פי בקשת בא-כוח המדינה, לצרף גם את ההסתדרות כמשיבה נוספת בהליך, מאחר שגם ההסתדרות חתמה כמקובל יחד עם החטיבה על שני ההסכמים הקיבוציים שעליהם מסתמכת הבקשה. .8 טענת המדינה, בתשובה ובדיונים שלפנינו, היתה, כי החטיבה ויתרה כבר על הדרישה הנדונה והיא מנועה מלהעלותה מחדש; כי מתן התוספות שלהן טוענת החטיבה הוגבלה בהסכם עובדי המדינה לעובדי המפעלים שפורטו בתוספת לאותו הסכם, והעובדים שבשמם מופיעה החטיבה אינם מועסקים באחד מהמפעלים הללו; כי התוספות לא ניתנו לכל עובדי המחקר במערכת הביטחון, אלא רק לאלה המועסקים ב"מפעלים" האמורים. .9 ההסתדרות, לאחר שצורפה להליך, הגישה תשובה שבה נאמר: " .1ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - האגף לאיגוד מקצועי מאשרת את העובדות שבסעיף ב', סעיף 1, 2, 3, מבקשת המבקשת. .2ההסתדרות בדעה שאת ההסכמים שאוזכרו בבקשת המבקשת יש לקיים". .10לאחר הסיכומים החליט המותב, כי קיים הצורך להשלים את הסיכומים בשאלה, האם כל עובדי המחקר קיבלו את התוספות בשיעור % 6ו-%3, או שיש במערכת הביטחון גם עובדי מחקר שלא קיבלו תוספות אלו, משום שלא הוכרו כעובדי ייצור. תוך כדי השמעת הסיכומים הסתבר, על דעת כל הצדדים, כי לא ניתן לסכם זו מבחינה עובדתית באופן סופי ללא הבאת ראיות נוספות. בהתאם לכך הושמעו בפנינו, בנקודה זו, עדויותיהם של הממונה על מערכת הביטחון בנציבות שירות המדינה, מר זלמן וידנפלד, ושל מר שמעון גילמן, חבר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, המטפל, בין היתר, בעובדי מערכת הביטחון. לאחר מכן הובאו הסיכומים המושלמים. .Iiפסק-הדין .1השאלה הראשונה שעלינו לענות עליה היא, על איזה בסיס שולמה התוספת המוגדלת לעובדי ייצור שבשירות המדינה בשיעור של % 6ו-% 3(להלן התוספת המוגדלת). את התשובה לשאלה זו עלינו לבקש במסמך שמכוחו שולמה התוספת המוגדלת לעובדי המדינה, היינו בהסכם עובדי המדינה (ראה סעיף 4להליך). בהסכם זה שומה היה על המדינה ועל ההסתדרות להגדיר את הביטוי "עובדי ייצור" על מנת שיהיה ברור למי יש לשלם את התוספת, ומה עוד שביטוי זה לא הוגדר בזכרון הדברים בין הסתדרות העובדים ובין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, אשר בעקבותיו באו בהסכם עובדי המדינה להעניק את התוספת המוגדלת גם ל"עובדי הייצור" בשירות המדינה. ואכן בא הסכם עובדי המדינה וקבע, כי התוספת תשולם לעובדים המועסקים באחד המפעלים שהוסכם עליהם לעניין זה בין הצדדים להסכם ושנכללו למעשה ברשימה המופיעה בתוספת להסכם (ראה סעיף 4להליך). .2מכאן, שהסכם עובדי המדינה הגדיר את "עובדי הייצור" לעניין הזכאות לקבלת התוספת המוגדלת - ולעניין זה בלבד - לא על בסיס הכשירויות של העובד וסוג העבודה המבוצעת על-ידיו, אלא על בסיס מקום העבודה, על בסיס המפעל שבו הוא מועסק; מי שמועסק באחד "המפעלים" שפורטו ברשימה המוסכמת - כגון ברפא"ל, במכון למחקר גרעיני, בצה"ל - זכאי לתוספת המוגדלת אפילו לפי טיב עבודתו אין לראות בו "עובד ייצור" במשמעות שמקובל לייחס לביטוי זה; מאידך גיסא, מי שמועסק במפעל שלא פורט ברשימה - לא הוענקה לו הזכות לתוספת זו, אפילו אין ספק שהוא מבצע פעולות יצרניות במו ידיו. אפשר כמובן להטיל ספק אם שיטה, שלפיה תוספת המכוונת לשפר את תנאי עבודתם של עובדי הייצור בהשוואה לעובדי השירותים, כמודגש בזכרון הדברים. ניתנת גם למנהל החשבונות ולמנקה המועסקים במפעל יצרני, ואינה ניתנת לעובד המשתתף בפועל ממש בתהליך היצרני במפעל שלא פורט ברשימה, אכן משיגה את המטרה שהוצגה לה. אולם זה עניין של מדיניות ושיטה, והצדדים להסכם עובדי המדינה בחרו במדיניות זו, ואין בית-הדין מוסמך להתערב בכך. .3אין ספק, כי עובדי המחקר המיוצגים על-ידי החטיבה אינם מועסקים באחד המפעלים שפורטו ברשימה, ולפי האמור בהסכם עובדי המדינה לא הוקנתה להם הזכות לתוספת המוגדלת. מאידך גיסא ברור, כי אותם עובדי המחקר במערכת הביטחון המוסקים באחד מהמפעלים המוסכמים זכאים לה. אך כאן מתעוררת השאלה, האם תוספת זו ניתנה לכל עובדי המחקר במערכת הביטחון, גם לאלה שאינם מועסקים באחד "המפעלים". אילו היה מסתבר שהתוספת משתלמת לכל עובדי המחקר שבמערכת הביטחון, ללא כל התייחסות למקום העבודה, היה לדעתנו מקום לקבוע שניתנה פה הטבה מיוחדת לכל העובדים האלה, החורגת ממה שנקבע בהסכם עובדי המדינה, ולפי מה שנקבע בהסכמים הקיבוציים עם החטיבה. גם עובדים המאורגנים בה זכאים לקבלה (ראה סעיף 2להליך). זו היתה הסיבה שבית-הדין החליט לקבל ראיות משלימות וסיכומים משלימים במיוחד בשאלה זו. .4 מעדותו של מר זלמן וידנפלד, העובד הממונה על מערכת הביטחון בנציבות שירות המדינה, למדנו, כי רק עובדי המפעלים שהוזכרו לעניין זה כאמור מקבלים את התוספת. במפעלים אלה מקבלים אותה עובדי המחקר וגם טכנאים וגם מנהלי חשבונות; ואילו עובדי המחקר במשרד הביטחון אינם מקבלים אותה, כפי שגם טכנאים ופקידים שם אינם מקבלים אותה (ע' 17בפרוטוקול, שורות 10-16). .5 בדומה לכך העיד גם שמעון גילמן, חבר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המטפל בעובדי מערכת הביטחון, כי את התוספת המוגדלת משלמים לעובדים המועסקים במפעלים שהוכרו כ"יצרניים", "ואז יקבלו כל עובדי אותה יחידה, למשל גם מנהל החשבונות בה" (ע' 19, שורה 4-5). .6 הנובע מכל זה הוא, כי עובדי המחקר במפעלים שהוכרו מקבלים את התוספת המוגדלת לא מתוקף היותם עובדי מחקר, אלא מפני שהם עובדים באותם מפעלים, ומפני שבאותם מפעלים מקבלים אותה כל העובדים ללא התייחסות לטיב עבודתם; ואילו עובדי המחקר במוסדות אחרים שלא נכללו ברשימה, בין במערכת הביטחון ובין בענפים אחרים של שירות המדינה, אינם מקבלים אותה, בדיוק כפי שאינם מקבלים אותה גם מכונאים ועובדי מיכון במוסדות אלה. .7 כאמור מתבססת בקשתה של החטיבה על הטענה, כי אי-תשלום התוספת המוגדלת לחבריה מהווה הפרה של "סעיפי ההצמדה" בהסכמים הקיבוציים שנערכו עמה, ושבהם הובטח כי כל הטבה שיקבלו עובדי המחקר במערכת הביטחון, תוענק גם לעובדי המחקר המאורגנים בחטיבה. לאור האמור לעיל, אין לקבל טענה זו. כפי שראינו, התוספת המוגדלת לא הוענקה לעובדי המחקר במערכת הביטחון בתור עובדי מחקר, לא כל עובדי המחקר המועסקים במערכת הביטחון קיבלו אותה, ולא מפני שהם "חוקרים" קיבלו אותה, אלא מפני שהם עובדים במקומות עבודה אשר הוכרו בהסכם קיבוצי, הוא הסכם עובדי המדינה, כמפעלים "יצרניים" אשר העבודה בהם, כשלעצמה, מקנה זכות לקבלת התוספת האמורה. .8 דבר זה ניתן גם לבטא בדרך אחרת: את סעיפי "ההצמדה" בהסכמים הקיבוציים יש, לדעתנו, להבין כך, שכל הטבה בשכר או בתנאי עבודה שתוענק לעובדי מחקר במערכת הביטחון תינתן גם לעובדי החטיבה, שנתמלאו לגביהם התנאים הנדרשים מעובדי מערכת הביטחון לקבלת ההטבה; כך, לדוגמה, אם תיקבע בהסכם קיבוצי תוספת מיוחדת לעובדי המחקר במערכת הביטחון שיש להם תואר אקדמאי שלישי, או שפרסמו ספרי מחקר, תינתן התוספת גם לכל עובד מחקר המיוצג על-ידי החטיבה שהוא בעל תואר שלישי או פרסם ספר מחקר. במקרה הנדון הוענקה תוספת מוגדלת לכל חוקר במערכת הביטחון המועסק במפעל הכלול ברשימת המפעלים על-פי הסכם עובדי המדינה. ואכן, אם רשימה זו תתוקן ותכלול גם מפעלים שבהם מועסקים חברים של החטיבה, יהיו גם אלה זכאים לתוספת המוגדלת, אולם זאת יכולה להשיג רק ההסתדרות במשא-ומתן עם הממשלה; בית-הדין אינו יכול לעשות זאת. .9לאור כל האמור לעיל אין מנוס מדחיית הבקשה. מאחר שהמדובר הוא בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.מחקרשירות המדינה