ארנונה על מחסן חלק מדירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על מחסן חלק מדירה: רקע עובדתי 1. המערער, מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, חייב את המשיבים, המחזיקים בדירה ברח' הדישון, בארנונה כללית לשנת הכספים 1996. המשיבים חויבו בארנונה לפי שטח של 141.29 מ"ר, כמפורט להלן: (א) שטח המבנה נטו 119.79 מ"ר (ב) מחסן 12.00 מ"ר (ג) מרפסת מקורה סגורה 4.50 מ"ר (ד) מרפסת לא סגורה 6.00 מ"ר 2. המשיבים הגישו השגה למערער על חיוב זה בטענה כי המחסן הוא חלק נפרד מדירתם, ומשום כך אין לחייבם בשיעור של מחצית שטח המחסן. בנוסף על כך טענו המשיבים, כי עיריית ירושלים כללה בתוך שטח הדירה את המרחב המוגן הדירתי (להלן - "ממ"ד"), שהוא חדר אטום, האסור בשימוש רגיל ומיועד לצרכים בטחוניים. שטחו של הממ"ד הוא 5 מ"ר. ביום 14/4/96 דחה המערער את השגת המשיבים, וביום 22/4/96 הגישו המשיבים ערר על החלטת המערער. החלטת ועדת הערר 3. לענין המחסן קבעה ועדת הערר כי מאחר שהמחסן אינו מצוי בתוך הבניין שבו נמצאת הדירה, אלא מחוצה לו, אין לחשב את שטחו בכלל הדירה של המערערים. לגבי הממ"ד קבעה ועדת הערר לענין זה, כדלהלן: "שטחו של הממ"ד איננו מיועד או משמש למגורים. הממ"ד הוא בתוך הדירה לצרכים ביטחוניים בלבד. רצוי אף שיהא אסור לשימוש אחר. הצורך בשימוש בממ"ד הינו רחוק, בעיתות מלחמה או סכנה פתאומית ורק לצורך זה. השיטה של הקמת הממ"ד בין כתלי הדירה נעשתה בשנים האחרונות. לפני כן ההיערכות הביטחונית נעשתה על ידי הקמת מקלטים ציבוריים בשכונות, לאחר מכן בנו מקלטים בתוך הבניינים אשר משרתים את כל תושבי הבניין. בעקבות השינוי בתפיסה של פיקוד העורף, מומלץ עתה, הממ"ד, שהוא בתוך הדירה, הממ"ד איננו מיועד לשימוש יום יומי. מקלט בבניין, שתכליתו לשרת את תושבי כל הבניין, לאותם מטרות (כך במקור - ע"ק) אשר משמש הממ"ד, איננו נכלל בשטח הדירות של כל אחד מהדיירים, באופן יחסי, לעניין הארנונה הכללית, השינוי בשיטת המיגון הביטחוני הכניס את המקלט לתוך הדירה. הממ"ד של המערערים איננו שמיש למגורים, איננו מאוורר, הינו אטום ורצוי כי לא יעשה בו שימוש מגורים רגיל. לפיכך אין מקום לחייב את המערערים בתשלום ארנונה כללית עבורו". לפיכך החליטה ועדת הערר כי אין לחייב במקרה זה את המערערים בארנונה כללית עבור המחסן ועבור הממ"ד, וכי הארנונה תחושב לפי שטח של 119 מ"ר. ערעור זה מתייחס רק להחלטתה של ועדת הערר שאין לחייב את שטח הממ"ד הנמצא בדירה בארנונה כללית. 4. להשלמת התמונה אציין כי במקרה דנא הוספת שטח הממ"ד מהווה נטל גדול על המשיבים, שכן צירוף שטח הממ"ד לשטח הדירה - מעלה את שטח הדירה, לצורך קביעת ארנונה, ליותר מ- 120 מ"ר, וכתוצאה מכך מסווגת הדירה כסוג 1, דבר המגדיל את תשלום הארנונה על הדירה ב21%-. שטח הדירה לצורך חישוב ארנונה 5. דבר החקיקה המפורט ביותר לחישובם של שטחי בניין הוא תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל1970-. מתקנות אלה ניתן ללמוד, בדרך ההיקש, לעניין נכסים שבעליהם חבים באגרות והיטלי פיתוח. התוספת השלישית לתקנות האמורות כוללת הגדרות מפורטות לשטח הבניין, שטח קומה וחלקים בבניין שיש להוציאם מגדר הגדרות אלה. ההגדרות האלה עשויות לשמש אמת מידה מוצלחת לתיאור הגדרתו של המונח "שטח בניין" בחוקי העזר, ואכן רשויות מקומיות רבות מפנות בחוקי העזר שלהן לתקנות אלה כאמת מידה להגדרת שטחים בנויים (וראו: רון שפיר, "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", כרך א', הוצאת נבו, עמודים 132-131). תקנות לחישוב שטחים יוצרות הבחנה בין שטח למטרות שימוש עיקריות ושטח למטרות שרות. המחוקק בחר בחלופה לפיה שטחו של ממ"ד, לפחות בכל הנוגע לשטח המינימלי הדרוש לפי התקנות, ייחשב כשטח למטרת שירות ואינו נכלל באחוזי הבנייה. לפיכך, אין מקום לכלול את שטח הממ"ד בשטח הדירה. לעניין זה יש לציין את תשובתו של סגן שר הביטחון מ' גור, ביום 30/11/94, לשאילתה שהוצגה בכנסת בדבר "מרחב מוגן דירתי", כדלקמן: "ייתכן שהחיוב לבנות מרחב דירתי מוגן מייקר בניית תוספת לדירה קיימת, אם כי במקביל ניתנו בתקנות הקלות באחוזי בנייה, וכן שטח הממ"ד לא נכלל בחישוב ארנונה על פי תקנות מכוח חוק התכנון והבנייה" (הישיבה המאתים ושבעים ותשע של הכנסת השלוש עשרה). עם זאת, ניתן לייחס את דבריו של סגן שר הביטחון דאז, בדבר אי הכללת שטח הממ"ד בחישוב הארנונה, רק למקרים שבהם הוסף שטח ממ"ד לדירה קיימת ולא לבנייה חדשה הכוללת בתוכה את הממ"ד. תשובה לשאילתה אינה דבר חקיקה, אך ניתן ללמוד אף ממנה על הגישה של רשויות השלטון המרכזי למהותו של ממ"ד. 6. הגדרות אלה מיועדות לחיוב באגרות בניה על-פי חוק התכנון והבנייה, ואין להן, כשלעצמן, כל קשר סטטוטורי או ענייני עם תשלומי הארנונה. לפיכך, יכולות הגדרות אלה לשמש כלי עזר פרשני על דרך ההיקש, רק מקום בו אין קיימת הגדרה למונח "שטח הבניין" בדבר חקיקה הנוגע לענין, או מקום שההגדרה אינה ברורה. בכל מקרה לעולם תגבר ההגדרה שבחוק העזר על ההגדרה המקבילה בתוספת השלישית. (וראה: רון שפיר, "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", כרך א', הוצאת נבו, עמודים 132-131). נספח ג3/ של שיעורי הארנונה הכללית והגדרת האזורים לשנת הכספים 1996, לגבי ירושלים, שעליו מבססת ועדת הערר את החלטתה, מגדיר בסעיף 3 יחידת שטח כדלהלן: "(ב) בשטח היחידה נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות חדרי כניסה, מטבח, הול, אמבטיה, מקלחת שירותים, חדרי משחקים וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסת מקורה ו/או חלקה מקורה ו/או מרפסת חיצונית ובריכת שחיה" (ההדגשה אינה במקור - ע"ק). העולה מן האמור הוא, כי לצורך מדידת יחידת השטח ייחשב כל השטח שביחידת הבניין, ובין היתר יחידות שונות שפורטו בסעיף 3 דלעיל, ואין לראות בפירוט האמור רשימה סגורה, ולכך יש להוסיף כל שטח מקורה אחר המצוי בשטח היחידה. לפיכך, לפי הגדרות אלה, בחישוב שטח הדירה יש לכלול את הממ"ד, המצוי בתוך יחידת הבניין ואף נכלל בהגדרה "כל שטח מקורה אחר". אומנם, ישנן הגבלות על השימושים האפשריים בממ"ד, כפי שעולה מתקנה 199 לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התש"ן1990-, שזו לשונה: "מרחב דירתי מוגן לא ישמש מטבח, חדר אמבטיה או שירותים". אולם, לא ניתן לראות בכך הגבלת השימוש כדי סגירת החדר בעתות שלום ושימוש בו אך ורק בעת חירום. ניתן ללמוד על כך גם מהעובדה שישנם חדרים ומרחבים אחרים בדירה שלא ניתן לעשות בהם שימוש שוטף ויומיומי לכל מטרה שהיא. ועוד זאת, סעיף 9 (ב) (12) לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתוכניות ובהיתרים), התשנ"ב1992-, (להלן - "תקנות חישוב שטחים") קובע כדלקמן: "מטרות שירות בחלקים בבניין אם הם מיועדים גם לשימוש מהשימושים המפורטים בפסקאות (1) עד (11), למעט השטח המזערי של מרחב דירתי אשר ייחשב לשטח שירות גם אם שימושו למגורים" (ההדגשה אינה במקור - ע"ק). הנה כי כן, המחוקק נתן דעתו לכך שאפשר שייעשה בממ"ד שימוש לצורכי מגורים. ועוד זאת: אין לקבל את החלטת ועדת הערר הקובעת כי הממ"ד אינו מיועד לשמש למגורים, וכי הוא מצוי בדירה לצרכים ביטחוניים בלבד וכי רצוי אף שיהא אסור לשימוש אחר. הרעיון המרכזי בהקמת הממ"ד הוא כי בתוך שטח הדירה יהא מרחב מוגן, שבימי שגרה, רוגע ושלום ייעשה בו שימוש כבכל חדר אחר, בהתאם למגבלות האמורות, ואילו בימי מלחמה ולפי צרכים בטחוניים - יעשה בו שימוש לפי ייעודו של הממ"ד. 6. על אף האמור לעיל, שטחו של הממ"ד המצוי בדירת המשיבים הוא כ5- מ"ר בלבד, הוא אטום, אינו מאוורר, ולא ניתן לעשות שימוש לצורכי מגורים רגילים. לפיכך ומבלי לקבוע עמדה כללית בעניין, נראה כי יש להחיל את הוראות סעיף 3(ז) לנספח ג3/ של שיעורי הארנונה הכללית והגדרת האזורים לשנת הכספים 1996, לפיהן מבנה לאחסון חפצי בית בבניין המשמש למגורים, יחויב בארנונה כללית ב50%- משטחו של המחסן, וייכלל בשטח הדירה. 7. לאור האמור, מתקבל הערעור במובן זה שהממ"ד בנכס האמור יהיה חלק משטח הדירה, אך שיעור הארנונה עליו יהיה על מחצית כאמור בסעיף 6. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. מחסן (ארנונה)מחסןארנונה