בקע מפשעתי כתאונת עבודה - סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקע מפשעתי כתאונת עבודה: ההליך 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מא/574-0) שדחה את עתירת המערער להכיר בבקע שפקד אותו ביום 3.11.1980 כתאונת עבודה. 2. בישיבה המקדמית בפני השופט המלומד הועלתה פלוגתה אחת: "האם נתקיימיו בתובע תנאי סעיף 40 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]. תשכ"ח-1968" (להלן: החוק), כלומר, האם נתמלאו התנאים המאפשרים להכיר בבקע מפשעתי כתאונת עבודה. המערער שלא היה מיוצג על-ידי עורך-דין לא טען שלקה בבקע מפשעתי. במהלך עדותו התייחס ל"שבר מצד שמאל". הדיבור "בקע מפשעתי" הוכנס ל"זירת ההתדיינות" בכתב הגנתו של המוסד. 3. העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן: "ביום 3.10.1980 עבד התובע, שהוא קבלן עצמאי, במפעל לייצור תנורים באזור, בהתקנת אינסטלציה של חשמל. אותו יום החל בעבודתו שם ב- 07.00 בערך ועסק בקידוחים בקירות בטון באמצעות מקדחה חשמלית. בערך בשעה 9.30 החל להרגיש בכאבים באזור הבטן, אך המשיך בעבודתו. משגברו הכאבים פרץ בצעקה, ואז בא שותפו והורידו מהסולם; התובע נלקח לטיפול רפואי לקופת חולים, משם הועבר מייד לבית-החולים ביילינסון ועוד באותו יום נותח (בקע מפשעתי)". 4. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, מפני שהמערער "לא ציין כל מאמץ בלתי-רגיל שעשה באותו יום", כנדרש בסעיף 40 לחוק. 5. המערער הגיש ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי וטען לעצמו בעת הדיון בערעור. 6. בעת לימוד החומר לקראת הכנת פסק-דין התעורר הספק, שמא אין ולא היה מקום להזדקק לסעיף 40 הנ"ל. בהודעה שמסר לחוקר המוסד ביום 31.12.1980, נשאל המערער שאלה זו: בחדר מיון נרשם שהתקבלת בגלל חסימת מיעיים מזה 72 שעות כתוצאה מבקע פמורלי כלוא עם הקאות והעדר יציאת גזים מזה 48 שעות. כיצד תסביר זאת". אם האמור בשאלה הנ"ל נכון הוא, כי אז המדובר בבקע כלוא וספק רב אם ניתן להחיל עליו הוראות סעיף 40(ראה דב"ע מב/46-0, מרצל מאיר נ' המוסד - לא פורסם). ואם המדובר בבקע פמורלי (כלוא או לא כלוא) בוודאי שאין להזדקק לסעיף הנ"ל מלכתחילה או בדיעבד, כי לא הרי בקע פמורלי כהרי בקע מפשעתי. השניים מסווגים בנפרד בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 156- פריט 19א. עד ח. עוסק בבקע מפשעתי ופריט 19ט. בבקע פמורלי. בית-הדין ראה איפוא צורך לעיין בחומר רפואי שלא עמד לנגד עיני בית-הדין האזורי. כל-פי החלטת הנשיא הומצאו כרטיס מרפאת קופת-חולים של המערער ותיק האשפוז. 7. מתיק האשפוז עולה, כי המערער הופנה לחדר המיון של בית-החולים ביילינסון בשל תלונות על "אולקוס פפסי". הוא נותח בו ביום בשל "בקע פמורלי כלוא משמאל". בסיכום המחלה נאמר: "... בקע פמורלי ידוע מזה 8שנים". 8. משהוברר שלא בבקע מפשעתי עסקינן וכי אין להידרש לסעיף 40 לחוק על דרישותיו השונות, כולל "מאמץ לא רגיל" כגורם ל"הופעת הבקע", החליט בית-הדין להזדקק לחוות-דעת רפואית בדבר אפשרות של קשר סיבתי בין עבודה מאומצת לבין כליאת בקע פמורלי. לשם כך השלים בית-הדין את מערכת העובדות מעבר לאלה שבית-הדין קמא קבען (סעיף 3 דלעיל) שעה שעיניו היו נשואות לבירור משפטי במסגרת 9. בהמשך להחלטת בית-הדין מינה הנשיא את ד"ר שרמק כיועץ-מומחה רפואי, הציג לפניו מערכת העובדות וכן שתי שאלות לחוות-דעתו, הכל כמפורט להלן: (1) העובדות - "(א) המערער הינו קבלן עצמאי לעבודות חשמל. (ב) המערער סבל כ- 25 שנה עובר למקרה נשוא הערעור, מכיב בתריסריון שגרם לו מדי פעם לכאבים ברום הבטן, שהיו חולפים. המערער היה נזקק לגלולות שקנה בעצמו בבית מרקחת על סמך מרשם רפואי ישן. (ג) ביום ו' (31.10.1980) נתקף המערער כאבים הדומים לכאביו "הרגילים", עם הקאות, והכאבים חלפו וחזרו חליפות. (ד) ביום ב' (3.11.1980) החל המערער את עבודתו בשעה 00 :7; בעודו עוסק בקידוח חורים בתקרת בטון, בעומדו על ראש סולם גבוה, פקדוהו כאבים ברום הבטן. אף על פי כן המשיך לעבוד במשך כמחצית השעה עד שהכאבים החריפו לפתע בצורה קשה, והמערער השמיע צעקות. שותפו חש לעזרתו וסייע לו לרדת מהסולם. (ה) שותפו של המערער הסיעו למרפאת קופת חולים, אשר הפנתה אותו לחדר המיון של בית-החולים ביילינסון תוך ציון של תלונות על .ulcus pepsi (ו) בבית-החולים אובחן בקע פמורלי כלוא, והמערער נותח בו ביום". (2) השאלות - "(א) האם סביר להניח שעבודתו של המערער, על נסיבותיה (קידוח חורים בתקרת בטון תוך עמידה על ראש סולם גבוה), בהמשך כמחצית השעה לאחר התקף חוזר של כאבים ברום הבטן, גרמה או תרמה להיותו של בקע פמורלי לבקע כלוא? (ב) האם סביר להניח שהבקע "נכלא" ברגע בו התעצמו לפתע הכאבים, מקץ מחצית שעה של עבודה תוך כאבים?" .10בחוות-דעתו מיום 19.1.1984, קבע ד"ר שרמק, בפרק "דיון", כי - "לפי תיאור הקבלה בבית-החולים ייחס הרופא את כאבי הבטן אשר החלו ב-31.11.1980 לכליאה של הבקע, ולאו דווקא לכאב כיב התריסריון הידוע למערער. התופעה הקלינית אשר מחזקת את דעת הרופא הינה ההקאה שעליה סיפר החולה בקבלתו, הקאה ירוקה עכורה וחוסר פעולת מיעיים מזה 72שעות (העדר גזים ויציאות). גם בתיאור הניתוח צוין ממצא שהוא תוצאה של לחץ ממושך על המעי". תשובותיו של המומחה לשאלות בית-הדין היו: "מס' 1- לא. הכאב ב- 3.11.1980 שמר לסלו ייחס אותו לכיב התריסריון היה בעצם ביטוי של הבקע הכלוא כבר 3 ימים. העבודה שביצע ב- 3.11.1980 לא רמה לכליאה, כי היו סימנים קליניים ברורים לכך כבר בימים שקדמו לתאריך זה. מס' 2- לא. זאת מאותם הנימוקים". 11. העתק מחוות-הדעת נשלח לשני הצדדים עם אפשרות להשלים טענות אם תוגש בקשה תוך 14 יום. חלפו 14 יום ואף יותר מזה וצד מן הצדדים לא ביקש שהתיק ייקבע לדיון להמשך טיעון. אי לכך ניתן פסק-הדין שלהלן על-פי החומר שבתיק. פסק-דין 1. משסולק המכשול שבסעיף 40 לחוק על כל תנאי-תנאיו ונקבע, כי בבקע פמורלי - ולא "מפשעתי" - יש לנו עניין, לא נושע המערער. עמדה עדיין האפשרות שהמוסד יוכיח את הטעון הוכחה, על-פי סעיף 39 סיפא לחוק, כדי לסתור את חזקת הסיבתיות הפועלת לטובת המבוטח. לשון אחר, שומה היה להוכיח שהשפעת העבודה (קידוח חורים בתקרה) היתה פחותה הרבה על כליאת הבקע מהשפעת מצב בריאותו של המערער. 2. חוות-דעתו של ד"ר שרמק פיזרה כל ספק אפשרי בדבר השתלשלות העניינים: העבודה המאומצת במשך כמחצית השעה לא גרמה לכליאת הבקע והבקע לא נכלא ברגע בו גברו לפתע הכאבים; הבקע היה כלוא מקודם, בטרם בא המערער לעבודה - והעבודה לא גרמה ולא תרמה כהוא זה להופעת הכאבים (שבגינן הפסיק לעבוד, אושפז ונותח). 3. הערעור נדחה ופסק-הדין של בית-הדין האזורי מתאשר, אף כי לאו דווקא מטעמיו. אין צו להוצאות.בקעביטוח לאומיתאונת עבודההכרה בתאונת עבודהבקע מפשעתי