הלנת שכר עובד רשות השידור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת שכר עובד רשות השידור: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציג ציבור - מר גרבלסקי: תב"ע מא/224-2) התבררה תובענת המשיב (להלן - העובד) בעתירה לחייב את המערערת (להלן - המעבידה) בתשלום שכר עבודה בעד פרק הזמן שמיום 18.5.1981ועד ליום 31.5.1981, וכן פיצויי הלנת שכר. בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו ממנו. בפנינו ערעור המעבידה על החיוב כאמור. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי וכעולה מחומר הראיות, הן: א) העובד עבד בשירות המעבידה כאחראי על המחסן המספק צרכיהם של אולפני השידור בירושלים, בתל-אביב ובחיפה; ב) שכרו של העובד שולם לפי "דירוג הטכנאים" והוא אף השתתף בבחירות ל"ועד טכנאי הרדיו בירושלים"; ג) בראשית חודש מאי נקטו טכנאי הרדיו, עובדי אולפנים, ב"עיצומים" אשר שיבשו את המהלך הרגיל של השידורים; ד) תחילה "השלימה" המעבידה עם ה"עיצומים". וזאת על מנת לקיים את לוח השידורים. במידת האפשר, ו"קיבלה" את עבודתם החלקית של הנוקטים ב"עיצומים"; ה) העובד לא היה "עובד אולפנים" ואת עבודתו במחסן, שהוא היה "ממונה על ניהולו, לא השבית (השבתתי) לא חלקית ולא טוטאלית" (דברי העובד בתצהיר מלווה לוח "רישום שעות עבודה", שהגיש כעדות ראשית, ואישור מנהל ענף בדק ואחזקה מיום .22.12.1981שעמדו בחקירה נגדית); ו) ביום 18.5.1981כתב המשנה למנכ"ל רשות השידור, ל"ועד עובדי ההנדסה - רדיו ירושלים" מכתב כמובא בסעיף 3להלן (מוצג נ/2); ז) ביום 24.5.1981כתב המשנה למנכ"ל רשות השידור מכתב ל"ועד עובדי הנדסה רדיו ירושלים" מכתב שבו נאמר, בין השאר:ו"אנו מפנים תשומת לבכם לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, תיק שם/35-2, קוזולוביץ נגד אורדן בע"מ (טרם פורסם). בפסק-דין זה ניתנה לגיטימציה מלאה להשבתת- מגן ולאי-תשלום שכר לעובדים". העתק של אותו מכתב נשלח, בין השאר, לסגן פרקליט המדינה; ח) החל מיום 19.5.1981נמנעה עבודה מהעובדים שאליהם היה מכוון המכתב האמור בפסקה ו' לעיל והמובא בסעיף 3להלן, "הפיקוח המרכזי והאולפנים נסגרו על מנעול ובריח והוחתמו". בעוד ש"דלת המחסן הטכני" לא הוחתמה "עם שעווה אדומה" (דברי העובד בתצהיר שהוגש כעדות ראשית, ולא נחקר עליו חקירה נגדית); ט) העובד לא הודיע לממונים עליו כי "אינו משתתף בסנקציות וכי הוא עובד כרגיל", אך עד יום 19.5.1981עבד כאמור בפסקה ה' לעיל ולאחר מכן "התייצב מדי יום ביומו לעבודתו במחסן, אותו פתח במפתח שהיה בידיו, ויחד עם עוזרו סיפק את מעט הפריטים שהיו דרושים..." (לשון פסק-הדין שבערעור); י) "עוזרו של העובד מדורג בדירוג המינהלי ושולם לו שכר עבודה בעד פרק הזמן שעד יום 31.5.1981, כפי ששולם לכל העובדים בשירות המעבידה ב'דירוג המינהלי', עמם לא היה לנתבעת (המעבידה) סכסוך" (לשון פסקהדין); יא) העובד השתתף בפעולה (הפגנה או תהלוכה) שבאה לתמוך בדרישות העובדים שנקטו בעיצומים. .3להלן נוסח המכתב האמור בסעיף 2, פסקה ו', לעיל: "התנהגותכם בעת האחרונה אינה מאפשרת הפעלה תקינה של השידורים ברדיו. על כן, בגלל העיצומים המתמשכים והמחריפים שלכם, הפוגעים בשידורים ובעבודת הרדיו כולה, ואשר לא קיבלו אישור של האגף לאיגוד מקצועי והסתדרות ההנדסאים והטכנאים, החליט מנכ"ל רשות השידור, לאחר שהוסמך לכך על-ידי הוועד המנהל של הרשות, להשבית את עבודתכם בירושלים מיום 19.5.1981בשעה 05.00ולא לחדשה כל עוד לא תחזרו לעבודה תקינה. הנהלת רשות השידור מודיעה לכם, כי אתם מתבקשים שלא להופיע לעבודה, וכי בתקופת השבתת-המגן לא תהיו זכאית לשטר". .4את התביעה לבית-הדין האזורי הגיש העובד בטופס המיועד ל"תביעת שכר עבודה מולן", ועתר לחייב את המעבידה לשלם לו שכר עבודה בסכום נקוב בעד פרק הזמן 18.5.1981-31.5.1981, בתוספת פיצויי הלנת שכר. .5בכתב ההגנה שהוגש ביום 11.11.1981, נאמר: "טכנאי הרדיו ברשות השידור נקטו עיצומים אשר שיבשו את מהלך העבודה התקין של השידורים. כתוצאה כך סרבה הנתבעת לקבל עבודה חלקית ומשובשת והשביתה הפכה מלאה מיום 19.5.1981ועד ליום 30.5.1981" (ההדגשות לא במקור). .6בטענותיו לסיכום התביעה אמר העובד, כי "עבודתו(תי) במהותה היתה נפרדת מהאולפנים. היחידה שהייתי ממונה עליה לא שבתה (כהוכחה סמך על מכתב מאת מנהל ענף בדק ואחזקה שהוגש כמוצג ובו נאמר 'הריני מאשר בזה שהמחסן הטכני המשיך לתפקד כרגיל בכל התקופה וסיפק את צרכיה של מחלקת הבדק עד להשבתה של הרשות (השבתת-מגן)'). היות שלא נתתי לרשות עילה להשבית אותי, חייבת (הרשות) לשלם לי שכר וגם שעות נוספות. על-ידי כך שהנתבעת השביתה את העבודה לא היתה לי אפשרות לעבוד שעות נוספות". כנגד זה טען הפרקליט אשר ייצג באותו שלב את המדינה, כי העובד "השתתף בפועל בשביתה" וזה מצא את הביטוי בלוח רישום שעות עבודה שהגיש העובד, "בהשתתפות בהפגנה מחוץ לבניין", הוא "לא נקט אקט שהוציא עצמו (מהכלל). התנהגות התובע לא היתה שונה משאר העובדים... למרות הוראה לא לעבוד, ניצל את המפתח שברשותו. בפועל לא היתה לו עבודה, כמות העבודה פחתה". .7בפסק-הדין שבערעור דוחה בית-הדין האזורי את העתירה לתשלום בעד שעות נוספות. אשר לעתירה לשכר עבודה ללא שעות נוספות אומר בית-הדין האזורי: "השאלה העיקרית הניצבת בפנינו במקרה זה היא: האם 'החלת' השבתת- המגן (וזאת כשאנו יוצאים מתוך הנחה, כי אכן היתה זו השבתת-מגן בה פטור מעביד מתשלום שכר עבודה) 'על כל העובדים בדירוג הטכנאים, יהא תפקידם אשר יהא,...' (סעיף 3לתצהיר עד הנתבעת עמרם עמר, ע' 11לפרוטוקול), יש בה כדי לפטור, בנסיבות העניין, את הנתבעת מתשלום שכר עבודה לתובע בעד תקופת ההשבתה. וביתר חדות: האם די בכך שעובד משתייך לקבוצת עובדים שנציגיה החליטו על נקיטת עיצומים, בעקבותיהם השבית מעביד את העבודה במפעלו השבתת-מגן, כדי שאותו עובד לא יהיה זכאי לשכר עבודה, בעד תקופת ההשבתה, גם אם מבחינה תפעולית אפשרי המשך העבדתו של העובד. תשובתנו לשאלה זו היא, כי על-פי ההלכה שבאה מפי בית-הדין הארצי לעבודה, בדב"ע לו/13-4, [1], הרי לעניין זכאותו של עובד לשכר עבודה בתקופת השבתת-מגן 'הקובע הוא אם אפשרי מבחינה תפעולית המשך העבדתו של העובד המושבת, על אף הפעולות שנוקטים האחרים...' (שם, [1], בע' 135). קבלת הטענה, כי מעביד רשאי 'להחיל' את השבתת-המגן, תוך שלילת שכר, על כל מי שמיוצג בידי ועד העובדים המורה על נקיטת עיצומים לחבריו, מבלי להעמיד מעשהו של המעביד במבחן 'אפשרות התפעול' שבהלכת אלקו, [1], כמוה כמתן היתר למעביד 'ללמד לקח' את העובד על מעשהו של ועד העובדים (ראה דב"ע שם/35-2, [2], בע' 213- סעיף 17לפסק-הדין). במקרה שלפנינו לא הוכח לנו על-ידי הנתבעת כי מבחינה תפעולית לא ניתן היה לאפשר לתובע להמשיך בעבודתו. נהפוך הוא, עלה בידי התובע להוכיח לנו, מפי עד הנתבעת עמרם עמר, כי 'נכון שהמחסן אינו מושפע מעומס העבודה' (ע' 13, שורה 10, לפרוטוקול). זאת ועוד. התובע עבד בתקופת ההשבתה (ת/1, ת/2) או לפחות עמד לרשות העבודה באותה תקופה. הטענה, כי התובע עשה דין לעצמו כיוון שהיה בידו מפתח של המחסן, אינה ממין הטענות הראויות שתושמענה מפי הנתבעת". .8עיקר טענות בא-כוח המעבידה בפנינו הן: א) טעה בית-הדין האזורי בהנחתו כי מדובר בהשבתה בכללו/או בהשבתת- מגן; ב) טעה בית-הדין האזורי בכך שלא פסק כי המדובר היה בשביתה חלקית מאורגנת של טכנאי הרדיו בלבד, אליהם השתייך העובד, וכי שביתה חלקית זו הפכה לשביתה מלאה של הטכנאים בלבד בשל סירוב המעבידה לקבל מהטכנאים עבודה חלקית ושידורים חלקיים משובשים. השימוש על-ידי המעבידה במונחים כגון "השבתת-מגן" היה לפני שפורסם פסק-הדין בעניין אורדן, [2], ואינו צריך לשנות את מהות הפעולות שננקטו; ג) טעה בית-הדין האזורי בכך שהחיל על העובד, טכנאי שהשתתף בשביתה מאורגנת של הטכנאים, את המבחנים של השבתת-מגן, החלים על עובדים אחרים שאינם מעורבים בסכסוך; ד) טעה בית-הדין האזורי בכך שלא הסיק, מהשתתפות העובד בהפגנה (כמפורט בסעיף 2(י"א) לעיל) ומן העובדה שהוא לא הודיע לממונים עליו כי "אינו משתתף בסנקציות וכי הוא עובד כרגיל", כי העובד השתתף בשביתה; ה) לחלופין, טעה בית-הדין האזורי בהפעלת המבחנים של השבתת-מגן, ובראשם מבחן ההכרח התפעולי, שכן משנפסקו השידורים של הרדיו בירושלים לא היה כל טעם להעסיק טכנאי בודד במחסן הטכני, כאשר כל המערכת הטכנית אינה פועלת. במיוחד אמורים הדברים כשהיה במחסן עובד מינהלי נוסף, שלא היה מעורב בשביתה, והיה מסוגל למלא בעצמו את התפעול המצומצם של המחסן בזמן שהטכנאים לא עבדו. .9עיקר טענות העובד, שטען לעצמו, בפנינו הן: א) "לא הייתי קשור לסכסוך; המשכתי לעבוד במחסן הטכני על אף השבתתהמגן מפני שהמחסן אינו קשור לאולפנים ואסור היה לי לגרום שם אנדרלמוסיה וזאת על אף היותי טכנאי"; ב) הממונים עלי לא ידעו את אשר מתרחש בשטח המחסן. לא הרצבי הוא שעבד במחסן שלי, אלא אורגד. הרצבי עבד במחסן לשירותי חוץ; ג) "עולה מכל מסמכי המעבידה כי התכוונה ל'השבתת-מגן'"; ד) העובד ביקש "לפסוק לו ריבית והצמדה, דבר שלא עשה בית-הדין האזורי". .Iiפסק-דין .1מהלך הדיון בבית-הדין האזורי ופעולות המעבידה, שקדמו להליך, נבעו מתפיסה מוטעית של שביתה השבתה והאמצעים שעומדים לרשות מעביד במסגרת "הקונפליקט התעשייתי". העמדת אלה על הבסיס הנכון תחזיר את הדיון למסלולו הנכון. .2נפתח במכתב מיום 18.5.1981שהמשנה למנכ"ל רשות השידור הפנה לעובדים (סעיף 3בחלק iלעיל). באותו מכתב מודיע הכותב שהמנכ"ל החליט "להשבית" את העבודה החל מיום .9.5.1981להלן יוסבר שעצם ההשבתה היתה מיותרת ולא היה לה מקום. נמשיך בכתב ההגנה. בסעיף 2של כתב ההגנה נאמר, שהמעבידה "סרבה לקבל עבודה חלקית ומשובשת והשביתה הפכה מלאה" (סעיף ב בחלק iלעיל). ברור שעצם נקיטת העיצומים כפי שננקטו היוותה "שביתה", ובתור שכזאת הביאה להשעיית יחסי עובד-מעביד (דב"ע לו/5-4, [3]). אין, איפוא, לומר ש"סירוב המעבידה לקבל עבודה חלקית" הפכה את "השביתה" ל"שביתה מלאה". הסירוב לקבל עבודה חלקית הביא לכך, שהמעבידה דחתה היווצרות חוזה חדש במקום החוזים הקיימים בינה לבין כל אחד מן העובדים. על התוצאה אשר לכך לעניין תשלום שכר העבודה. מכאן למכתב מאת סמנכ"ל המעבידה מיום .24.5.1981שהעתק ממנו נשלח לסגן פרקליט המדינה (סעיף 2, פסקה ז', בחלק iלעיל). אשר החלו בו במכתב מיום 18.5.1981הועמק במכתב זה. באותו מכתב ניתן פירוש לא נכון לפסק הדין בעניין אורדן, [2], שטרם פורסם באותה עת. נאמר באותו מכתב, כי "בפסק-דין זה" (הכוונה לפסק-הדין בעניין אורדן, [2]) "ניתנה לגיטימציה מלאה להשבתת-מגן ולאי-תשלום שכר לעובדים". סיכום כזה של פסק-הדין בעניין אורדן, [2], היה כוללני מדי והיה בו כדי לשבש את התנהגות הצדדים. על כל המתחייב מפסק-הדין בעניין אורדן, [2], ועל הפירוש הנכון של ההלכות אשר בו עמד בית-דין זה בפסק-הדין בעניין מפעלי ים המלח (דב"ע מא/18- .4[4]). לא נסתכן בסכום האמור בפסק-דין ים המלח, [4], על-ידי פסוקים ספורים, כי יש לקרוא אותו כשלמות, אך די לענייננו שנביא מהאמור בו (שם, [4], בע' 252), ישירות. לעניין אורדן, [2]: " .30למעשה לא חידש פסק-דין 'אורדן', [2], דבר לעניין השבתת-מגן ולעניין דין השובת שביתה חלקית בקשר לכך. הדברים צריכים פירוט; א) בשאלה 'אם דין שביתה כדין השבתה, אם יש לאבחן בין השבתת סתם לבין השבתת-מגן ואם יש לאבחן, לעניין השבתת-מגן, בין הפעלתה לגבי שובתים ולגבי שאינם שובתים'. לא חידש פסק-הדין בעניין 'אורדן', [2], דבר, והוא נדרש לשאלות רק 'על מנת לסלק מכשול אפשרי מהעושים בתחום יחסי עבודה'...; ב) פסק-הדין בעניין 'אורדן', [2], ראה כשאלה מכרעת את השאלה, 'מתי בשלו התנאים שבהם סביר היה לראות חוף לעיצומים שנקטו העובדים, כך שסביר היה לדרוש מ'אורדן', [2], שלא תנהג בתובעים כפי שמעביד רשאי לנהוג בעובדים השובתים שביתה חלקית' (שם, [2], ע' 207, מול האות ב). לעניין העיצומים - השביתה וסיומה - מייחס בית-הדין משקל מירבי לעובדה, שבאותו עניין השביתה היתה 'שביתה פראית'; ג) ...; ד) אשר לתוצאה האמורה של שביתה חלקית, אומר פסק-הדין בעניין 'אורדן', [2]: ' .10בשביתה מלאה וסדירה, התוצאה ברורה - זה אינו חייב לבצע עבודה ואינו מבצעה, וזה אינו חייב בתשלום שכר עבודה. ב"שביתה חלקית", ב"עיצומים" היורדים לעצם ביצוע העבודה, התוצאה היא שונה, אם כי לא שוני עקרוני. השוני הוא בתוצאת הלוואי. גם בשביתה שמוצאת את ביטויה ב"עיצומים" כאמור, מושעה החוזה האינדיבידואלי כפי שהינו קיים בין הצדדים. חוזה זה מחייב את העובד לבצע עבודות מסוימות, למלא תפקיד מסוים או להיות מוכן לכך, ואת המעביד - לשלם שכר מוסכם. חוזה זה - מושעה עם הפעלת העיצומים. התוצאה הישירה היא, שהמעביד חופשי לומר לכל עובד ועובד המשתתף בעיצומים - "החוזה מושעה ובינתיים אינו פועל. אין בינינו חוזה לעבודה חלקית, אין בינינו חוזה לעבודה שונה, בתוקף, בטיב ובתנאים, מאלה של תמול שלשום. ואני מסרב לקבל ממך שירות אחר מהמתחייב מהחוזה". אין זאת "השבתה", אלא, בגדר סירוב לערוך חוזה חדש, במקום החוזה לעבודה מלאה - חוזה לעבודה חלקית, יהא הביטוי של החלקיות אשר יהא. במצב זה אין התוצאה שונה מזאת אשר בשביתה מלאה וסדירה - זאת היא אחת הברירות אשר בידי המעביד. הברירה האחרת, ואף היא בידי המעביד ולא בידי העובד, היא, שהמעביד מסכים לקבל מהעובד שירות שונה מזה המתחייב מהחוזה; כך שבדיעבד קם זמנית חוזה חדש, ולפיו העבודה היא זאת שהעובד מבצע למעשה, והתמורה - השכר אינה מוסכמת, ומכאן - "שכר ראוי" לפי העבודה) המבוצעת, על כל העולה מכך לעניין חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, בקשר לסעיף 18שבו, לעניין "חילוקי דעות... שיש בהם ממש" ובהקשר להלכה ש"שכר ראוי" כלל אינו בגדר "שכר מולן". כל אלה עד שהסכימו על שיעור השכר, או ששיעור השכר נקבע בדרך אחרת (דב"ע לה/1-1, [5], בע' 326). מובן שאותו "חוזה חדש" יכול המעביד להביא לידי גמר, בכל עת שירצה; אזי יחזרו למצב של סירוב לקבל שירותים שונים מהמתחייב הרגיל. הברירה בין השניים היא למעביד, משיקוליו התפעוליים' (שם. [2] ע' 210-211). אכן מקנה פסק-הדין בעניין 'אורדן', [2], ברירה בידי המעביד, אך הברירה אינה בין השבתת-מגן לבין סירוב לשלם שכר לשובת - באשר את השובת, ולו גם שביתה חלקית, אין מקום להשבית, כי הרי החוזה מושעה - אלא בין סירוב 'לקבל' שירות שונה מהחוזי וסירוב לשלם שכר חוזי, לבין קבלת השירות החלקי ותשלום 'שכר ראוי'". לסיום קטע זה. על אף מכתביו של המשנה למנכ"ל רשות השידור - הראשון מיום 18.5.1981(סעיף 3בחלק iלעיל) והשני, שהעתקו הועבר לבא-כוח המעבידה, מיום 24.5.1981(סעיף 2, פסקה ז', בחלק iלעיל) - ועל אף הטענות בבית-הדין האזורי (סעיף 5בחלק iלעיל) בא בא-כוח המעבידה בשלב הערעור בטענה כנגד בית-הדין האזורי, על כי יצא בית-הדין מתוך הנחה שמדובר בהשבתה; אך אין לו על מה להלין כמי שבעצמו תרם להדריך את בית-הדין להניח את אותה הנחה. .3מכאן לדרוש ישירות לערעור שבפנינו. יצוין, שכל אשר ייאמר להלן אינו בא לשנות את התוצאה שאליה הגיע בית-הדין האזורי, אלא להדגיש ולהוסיף גוון. .4עובדות היסוד הן, בתמצית, אלה: א) במפעל של המעבידה שבתו עובדים שביתה חלקית (סעיף 2, פסקה ג', בחלק iלעיל); ב) העובד-התובע המשיך בזמן השביתה החלקית לעבוד בהיקף הרגיל כפי שהעבודה חייבה (סעיף 2, פסקה ה'. בחלק Iלעיל). העובדה שהוא השתתף ב"הפגנה" אינה מהווה השתתפות פעילה בשביתה, היינו פעילות המוצאת את ביטויה בביצוע העבודה; ג) העובד-התובע היה מדורג בדירוג הטכנאים (סעיף 2, פסקה ב', בחלק iלעיל); ד) העובד-התובע - התייצב לעבודה במשך כל הזמן הרלבנטי. היחידה שבה הוא עבד המשיכה לפעול וגם עוזרו של העובד עבד ואף קיבל שכר רגיל (סעיף 2, פסקות ט-י, בחלק iלעיל). .5מה למדים מעובדות אלה? מעובדות אלה למדים, שמדובר בעובד אשר לא השתתף בשביתה החלקית ועל כן לא הושעה חוזה העבודה האישי עמו בימי השביתה החלקית ומקל וחומר שלא הושעה חוזה העבודה האישי עמו החל מיום .19.5.1981 טענו, שבעצם העובדה, שהעובד היה מדורג בדירוג הטכנאים, יש כדי להביאו למסגרת העובדים ששבתו כאמור. טענה זאת אין לקבל. ראשית, לא שמענו ולא למדנו שמעביד יהיה מעוניין להביא ל"סולידריות של עובדים", כך שיכתיבו לעובד פלוני להצטרף לשביתה. כל אשר בא בחשבון הוא, שעקב שביתה ייווצר מצב שבו לא יוכל המעביד לספק עבודה לעובד שאינו משתתף בשביתה. אך זאת סוגיה שעניינו אינו מחייב להידרש לה. העובדה שפלוני מדורג בסולם דירוג מסוים אינה אומרת, שכל אימת שקבוצת עובדים המדורגת באותו סולם דירוג שובתת - שובתים כל המדורגים באותו סולם דירוג. בענייננו, "מקום עבודתו" של העובד היה ה"מחסן" (האמור בסעיף 2, פסקה א', בחלק iלעיל). אותו מחסן שרת גם את האולפנים בתל-אביב ובחיפה ואלה פעלו כרגיל והם קיבלו את השירות מן המחסן שעל הפעלתו היה אחראי העובד. .6עת אלה הן העובדות, ואלה הן המסקנות המשפטיות העולות מהעובדות - בדין חייב בית-הדין אזורי את המעבידה לשלם לעובד את שכר העבודה כאמור בפסק-הדין. .7אשר לבקשת העובד שבית-הדין יפסוק לו הפרשי הצמדה וריבית: בית-הדין האזורי חייב את המעבידה לשלם את השכר בעד פרק הזמן שבו מדובר ופיצויי הלנה בשיעור של % 2לשבוע מיום 16.6.1981, היינו היום מהחל ממנו הולן השכר. כן קבע בית-הדין האזורי, שאם השכר לא ישולם תוך 30יום ייווספו פיצויי הלנה במלוא השיעור הקבוע בחוק הגנת השכר, תשי"ח- .1958העולה מכך הוא, שאם הקרן שולמה, אך פיצויי ההלנה לא שולמו - נותרו אלה בערכם הנומינלי לתאריך שהוא 30יום מיום מתן פסקהדין. תוצאה זו אין לקבל. פיצויי ההלנה הפכו לחוב ביום שנפסקו. מכוח סעיף 17לחוק הגנת השכר אין לשלם פיצויי הלנה על פיצויי הלנה, אך אין כל סיבה שלא לחייב בהפרשי הצמדה וריבית על אותו סכום. על כן ייווסף לחיוב שבפסק-הדין שבערעור תשלום ריבית בשיעור של % 3לשנה וכן הפרשי הצמדה למדד שפורסם בחודש נובמבר 1982ועד התשלום בפועל. כל זה בהנחה שפיצויי ההלנה שנפסקו בפסק-הדין שבערעור לא שולמו במועד. .8מאחר שהעובד לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין ומקום מגוריו בירושלים, אין צו להוצאות.רשות השידורהלנת שכר