העדר כיסוי ביטוחי עקב אזעקה לא תקינה

חברת הביטוח הנתבעת, מסרבת לשלם לתובעת את נזקי הפריצה משני טעמים עיקריים: ראשית - טוענת המבטחת כי מערכת האזעקה אצל הנתבעת לא היתה תקינה ולפיכך אין כיסוי ביטוחי. ושנית - מכחישה הנתבעת את גובה הנזק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר כיסוי ביטוחי עקב אזעקה לא תקינה: 1. בין התאריכים 29/1/93 (יום ו') לבין 31/1/93 (יום א'), נפרץ מפעלה של התובעת, חברה העוסקת בייצור שיפוץ ושיווק של מכללים חשמליים לרכב. לטענתה, נגרם לה נזק בשווי 100,209 ש"ח, בשלו היא תובעת את חברת הביטוח הנתבעת. 2. לקראת סוף חודש דצמבר 1992, כרתה התובעת חוזה ביטוח עם הנתבעת לפיו הוצאה פוליסת "רימון עסקים" (מס' 00-00-580845-93) (להלן: "הפוליסה"). 3. על פי הפוליסה, ניתן כיסוי ביטוחי, בין היתר למלאי וציוד בבית העסק הנמצא באזור התעשיה במגדיאל (להלן: "בית העסק") מפני פריצה וגניבה החל מיום 1/1/93 למשך שנה. העתק מהפוליסה על פי התנאים המוסכמים הופק על ידי הנתבעת ביום 26/1/93. 4. בפוליסה אשר הופקה ביום 26/1/93 לא הותנה הכיסוי הביטוחי בתנאי מיגון של מערכת אזעקה. לאחר הפריצה, הפיקה הנתבעת פוליסה הכוללת תניית מיגון. הן הפוליסה שהופקה כמוסכם בין הצדדים, והן הפוליסה שהנתבעת הפיקה לאחר הפריצה, לא הומצאה לתובעת. 5. חברת הביטוח הנתבעת, מסרבת לשלם לתובעת את נזקי הפריצה משני טעמים עיקריים: ראשית - טוענת המבטחת כי מערכת האזעקה אצל הנתבעת לא היתה תקינה ולפיכך אין כיסוי ביטוחי. ושנית - מכחישה הנתבעת את גובה הנזק. 6. לשאלת הכיסוי על פי הפוליסה: טוענת התובעת כי בפוליסה שהופקה ב26.1.93 והתקבלה אצל התובעת לאחר ארוע הפריצה כלל לא מופיעה תנית מיגון לרכב. רק לאחר הפריצה הופקה פוליסה הכוללת תנית מיגון. טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי הפוליסה הופקה על בסיס פוליסה קודמת שהיתה לתובעת בחברת הביטוח "מגדל" (מסמך ת3/), פוליסה המהווה למעשה "הצעת ביטוח " עבור חברת הביטוח הנתבעת, וכוללת את תנית המיגון. העדר תניה זו בפוליסה הראשונה שהוציאה הנתבעת ב26.1.93 מוסברת על ידה כטעות סופר בהקלדת הפוליסה. 7. טענת העדר תנית המיגון בפוליסה דינה להתקבל. זאת, בהתבסס על פסק דין שעובדותיו דומות וכמעט זהות לעניננו אנו: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, פ"ד מט (2) 749. גם בענין זה הציג התובע פוליסות קודמות על פיהן הוכנו פוליסות חדשות. באחת הפוליסות החדשות לא הותנה הביטוח באמצעי מיגון מסוג "בטכונית". המשאית נגנבה וחברת הביטוח סרבה לשלם בשל העדר מיגון. נקבע בפסק הדין כי ראשית כל- הצעת ביטוח אינה מחויבת אמנם מחוק חוזה הביטוח אך העדרה מרחיב את חובת הגילוי כלפי המבוטח. משמע- היות וגם בעניננו לא נתבקש התובע למלא הצעת ביטוח כי אם הסתפקה חברת הביטוח בפוליסה קודמת שלו מורחבת חובת הגילוי כלפי התובע. המדובר באחריות אקטיבית: חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לב המבוטח לתנאי הפוליסה, בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את עירנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים. 8. בענייננו כל שהראתה הנתבעת הינו כי מנהל התובעת נפגש עם סוקר מטעם חברת הביטוח אשר "ההגנות (כולל האזעקה) מצאו חן בעיניו".(עמ' 68 לפרוטוקול). לא נטען כלל מטעמה כי תשומת ליבה של התובעת הופנתה לתנית המיגון כמסייגת את אחריות חברת הביטוח, וזאת למרות שחובה היה עליה לעשון כן, במיוחד שמנהל התובעת מצידו חזר והעיד כי לא התענין בכתוב בפוליסות ולא קרא אותן. "מה שמענין אותי זה היה החלק הכספי, שזה היה 7000 ש"ח יותר זול. לחברה שבקושי מגלגלת את המשכורות של העובדים, זה מה שעמד מול עיניי...."(עמ' 48 לפרוטוקול). נסיבות אלה דומות לפסק הדין בענין ע"א 4819/92 בו קבע בית המשפט כי "מעייניו של המשיב התמקדו בגובה הפרמיה..." וכי משהוכח כי המערערים לא הקדימו לעריכת החוזה הצעת ביטוח ואף לא מסרו את הפוליסה לא עמדו בחובת הגילוי. 9. נקבע בפסק הדין כי העובדה שהפוליסה לא היתה מצויה ביד המשיב עד קרות המקרה מהווה הפרה של ס' 2(א) לחוק ויש בה כדי למנוע את השענות הנתבעת על הסייגים המופיעים בפוליסה זו. לפי ס' 2 לחוק המבטח חייב למסור את הפוליסה. משלא נמסרה הפוליסה לא יכול היה המבוטח להיות ער לכל הסייגים שנכתבו על ידי החברה המבטחת. "פער הזמנים שעלול להווצר בין לימוד המבוטח על הקף כיסוי הפוליסה לפי הכתוב בה לבין ידיעתו של המבטח יכול להיות מהותי ובעל השלכות קריטיות לגבי מימוש זכותו של המבוטח". (ע"א 4819/92, עמ' 774). משלא קיבל המבוטח בעניננו את הפוליסה, אף לא את הראשונה בהן שהוצאה ב26.1.93- ושהיתה חסרה את תנית המיגון, הרי שלא יצאה המבטחת ידי חובתה להבאת קיומו של התנאי לתשומת ליבו של המבוטח. 10. משלא יצאה הנתבעת ידי חובת הגילוי באשר לתנית המיגון המסיגת את חבותה, הרי ששאלת תקינותה של מערכת האזעקה אצל התובעת אינה מונעת את חובתה של הנתבעת לכסות את נזקו של המבוטח עת ארע מקרה הביטוח. 11. משהוכרעה שאלת החבות, יש לדון בשאלת הנזק. ראשית כל יש לציין כי טענתה של התובעת, כאילו יש בטענות הנתבעת לגבי הנזקים משום שינוי חזית (עמ' 11 לסיכומי התובעת) אינה נכונה. טענה כנגד גובה הנזקים הועלתה כבר בכתב ההגנה (ס' 4). בעניין הנזק הובאו שתי חוות דעת של מומחים בתחום ראית החשבון. חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, רו"ח אביב ברוש, מעמידה את שיעור הנזק בגין הגנבה על 100,705 ש"ח (עמ' 9 לחווה"ד). 12. כנגד חוות הדעת מטעם מומחה התובעת טוענת הנתבעת שתי טענות.הראשונה הינה כי חוות הדעת מטעם התובעת מבוססת על טאוטולוגיה: על מנת לחפש את שווי הגנבה היא מתבססת על הערכת שווי הגנבה. ואמנם צודקת הנתבעת בקביעתה זו. רשימת המלאי של 31.12.92 אבדה, הן לחברה התובעת והן לרואה החשבון שלה. רואה החשבון של התובעת מסביר את נסיבות אי קיומה של הרשימה במשרדו: "ש. הדו"ח של 31.12.92 שנעלם בפריצה, לטענתכם, האינך צריך לשמור העתק במשרדך של מפקד זה? ת. נכחתי בעת ספירת המלאי מספר שעות, בתומן לקחתי 4 דפים של הספירה...נסעתי לספירות אחרות, ואף אחד מטעם התובעת לא הביא לי את יתרת הספירה בכל שלב כלשהוא לא היה בידי דו"ח הספירה למלאי 92" (עמ' 17-18 לפרוטוקול). אשר לתובעת, רשימת המלאי נעלמה בזמן הפריצה, לטענתה, כפי שהוצהר בס' 8 לתצהיר מנהל התובעת ממרוד ציון. 13. נוכח העלמות רשימת המלאי של ה31.12.92 הרי "המלאי ליום 31.12.92 מוצג בחלקו לפי הצהרת המנהלים עקב אבדן חלק מרשימות המלאי בפריצה מיום 31.1.93. ההצהרה מבוססת על שחזור כמויות המלאי בהתאם למפקד המלאי שנערך ביום 8.2.93 ובתוספת עלויות המלאי שנגנבו לפי הפרוט בביאור 8". (דו"ח המבקרים לבעלי המניות של אלקטריק סטרט בע"מ, מתוך חוו"ד המומחה רו"ח ברוש). משמע על מנת לחשב את הנעלם של שווי הגנבה יש צורך בנתונים אודות רשימת המלאי של 31.12.92, אולם משנעלמה רשימת יום 31.12.92, הרי שעל מנת לשחזרה חייב רואה החשבון להעזר בהצהרת המנהלים לגבי אותו נעלם של שווי הגנבה. קרי: הנתון אשר אותו על התובעים להוכיח, הקף הגנבה, נלקח כעובדה נתונה בהסתמך על הצהרת המנהלים ששימשה להרכבת הדוחות הכספיים ליום הגנבה. אכן זוהי טאוטולוגיה. 14. הטאוטולוגיה נוצרה בשל חסר בנתונים עובדתיים אשר לא ניתן להשלימם. ובמילות רו"ח בינשטוק, מומחה הנתבעת: "ש. בהנחה שלמבוטח אין רשימת מלאי ואין מסמכים של כניסה ויציאה של טובין האם לגישתך כזה מבוטח יכול להוכיח כלפי חברת הביטוח את תביעתו. ת. לא ש. ניקח לדוגמא מבוטח שלא היתה פריצה לעסק אלא נשרף, כולל רשומות המלאי ומסמכי יציאה וכניסה של טובין הוא לא יכול להוכיח את תביעתו. ת. הוא יכול להוכיח אך לא בודאות" (עמ' 21 לפרוטוקול). 15. נשאלת השאלה מה גורלה של תביעה אשר לא ניתן להוכיח את שיעור הנזק בה בודאות. אומר מומחה הנתבעת כי "מבוטח כזה...נכנס ברצונו או שלא ברצונו למו"מ על גובה הפיצויים" (עמ' 24 לפרוטוקול). אולם ההלכה אחרת היא, ונקבעה בפסק הדין ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד" לה (2) 800: "כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי...נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק...אין להשאיר ענין אחרון זה לאומדנו של השופט...(אולם) מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדויק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק...תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי...כל שנדרש הוא כי הנפגע- התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה...כלומר באותה מידת ודאות המתבקשת בנסיבות הענין...על כן באותם מקרים בהם- לאור אופיו וטיבו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים- על התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת באותם מקרים אשר בהם- לאור אופיו וטיבו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ודי לו שיביא נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (עמ' 808-809). 16. הכלל הוא כי במקרה של נזק למלאי על הניזוק להוכיח מהו הנזק אשר נגרם לו. לשם כך עליו לנקוט במספר הליכים כפי שנקבע בפסיקה: א. נטילת נתוני ספירת המלאי האחרונה עובר לאירוע והמצויה בידי הניזוק. ב. עריכת תחשיב מה הוא שווי הסחורה ביום האירוע וזאת על ידי בחינת תעודות המשלוח, והחשבוניות - יש לבחון מהי כמות הסחורה אשר נכנסה אל המפעל בערכה הממוני בניכוי כמות הסחורה אשר יצאה מן המפעל לאחר הפחתת מרכיב הרווח, וכל זאת מיום ביצוע ספירת המלאי האחרונה הידועה, ועד למועד האירוע. ג. עריכת וחישוב כמות המלאי עובר לאירוע הביטוח על ידי צירוף הנתון שהתקבל מנתוני ספירת המלאי האחרונה לפני האירוע. ד. עריכת וחישוב כמות המלאי לאחר אירוע הביטוח בדרך של עריכת מפקד מלאי מיידי בתומו. ומכאן שעל הניזוק להראות את שווי המלאי לסוף השנה לפי ספירת המלאי, בתוספת שווי המלאי שהוסף עד לפריצה, בניכוי המלאי (מרכיב הרווח) שנגרע עד לאירוע ובניכוי המצאי שהינו המלאי שנותר לאחר האירוע. וראה: ע.א. 12563/93 (בימ"ש מחוזי ת"א) שמעון שטרית נ' מנורה (מיום 18/12/94) (טרם פורסם, צורף לסיכומי ב"כ הנתבעת). וראה גם: ע.א. 410/82 בעניין קומט (פד"י מ (4) עמ' 682). 17. הביקורת שערך רו"ח התובעת התבססה על כמויות שנלקחו מהצהרת המנהלים וממחירי עלות חומרי הגלם וחלקי חילוף אף הם מהצהרת המנהלים. 18. לא בכדי לא קיבל פקיד השומה את הפסד הנזק מן הגניבה, כפי שנטען ע"י התובעת (חוו"ד רו"ח אביב ברוש, עמ' 3 סעיף ב'); בהיותו מחוסר בסיס ראייתי. 19. מנהל התובעת מר ממרוד טען כי שוחזרו כל תנועות המלאי ממועד ספירת המלאי האחרונה (עמ' 59 לפרוטוקול) אולם נתונים אלו לא הוצגו לבית המשפט וחוו"ד רו"ח אביב התבססה על סבירות רשימת הפריטים, רשימה שאין לה כל משקל בראיות, אשר לטענת התובעת נגנבו. 20. רו"ח מטעם הנתבעת, רו"ח בינשטוק, קבע בחוות דעתו כי למרות שביקש מסמכים בדבר שיעור הנזק קיבל דוחות מבוקרים שלגביהם נאמר: "... בדוחות אלה נרשמה הסתייגותם המפורשת של רואי החשבון לגבי המלאי בדוח המבקרים עצמו, וכן נתקבלו דוחות מבוקרים מתוקנים מחודש ינואר 1994 אשר גם בהם לא הוסרה הסתייגות המבקרים מפרטי המלאי אשר לגביו מתייחסת תביעת המבוטחים... במקרה זה חוות הדעת של המבקרים מסתייגת מפריט המלאי נשוא התביעה" (סעיף 1 לחוו"ד בינשטוק). 21. מקובלת עלי חוות דעתו של רו"ח בינשטוק כי במקרה שבפנינו לא מדובר על הצהרת המנהלים, אלא על הדו"ח הכספי שמסתמך על הצהרת המנהלים. 22. הכלל הוא, כפי שנקבע בע.א. 355/80 נתן אניסימוב נ' טירת בת שבע, פד"י לה(2) 800, עמ' 809: "תנאי למימוש זכות הפיצויים שהמשיב יוכיח את נזקו... משלא הוכיח את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להדחות". ע.א. 294/92 דרוך נ' אליסיאן, פ"ד מז (3) 32, 33: "... על הנפגע להוכיח לא רק את עובדות הנזק אלא גם את שיעורו כך שאפילו הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזקים" וראה: ע.א. (מחוזי חיפה) 4187/96 עזרא בן טוב נ. אברהם אבו חצירה; תקדין מחוזי (1) 2064, 2067: "משנכשל המערער בעניין הוכחת גובה הפיצוי, הצדיק הדבר את דחיית התביעה". 23. מאחר והתובעת לא הוכיחה נזקיה בדרך סבירה - התוצאה היא כי דין התביעה להדחות. ומשלא טרחה הנתבעת ולא הוכיחה את שיעור הנזק - תביעתה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.כיסוי ביטוחיאזעקהביטוח פריצה / גניבהפוליסה