אין ספק שלא היה קיים קשר חוזי בין העובד לבין מקום העבודה. השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא אחת: האם התקיימו בין העובד למקום העבודה יחסי עובד-מעביד. נפסק בעבר כי לעומת יחסי עובד ומעביד, שביסודם הכוונה לקשר חוזי היוצר מערכת זכויות וחובות בין המתקשרים, קיימים יחסים שביסודם מעמד (סטטוס), כפיה, התנדבות וכיוצא באלה יחסים, שהצדדים לא התכוונו בהם לקשר חוזי. אלה אינם יחסי עובד ומעביד" (דב"ע לה/19-3, בע' 420). ##להלן פסק דין בנושא הוכחת יחסי עובד מעביד ללא חוזה עבודה:## ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט מורל; נציג ציבור ה"ה זילברמן והררי: תב"ע שם/302-3) התבררה תביעה של המערער נגד המשיב (להלן - האיגוד) לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה, וכן לתשלום הפרשות המעביד לקופת התגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן הערעור לבית-דין זה. 2. עובדות המקרה, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן כדלקמן: א) המערער עבד בעירית רחובות (להלן - העיריה) בתפקיד של גזבר העיריה; ב) העיריה חברה באיגוד, אשר הוקם מכוח חוק איגוד ערים, תשט"ו-1955, וצו בדבר הקמת איגודי ערים לשירותי כבאות, תשכ"א- 1961 (להלן - הצו המקים), והיא מיוצגת במועצת האיגוד (להלן - המועצה) על-ידי נציגים הנקבעים על-ידיה; ג) ביולי 1961 קבעה העיריה את המערער כאחד מנציגיה במועצה. המועצה בחרה את המערער לתפקיד יושב-ראש; ד) לטענת המערער, הוא קיבל משכורת מהאיגוד בעד מילוי תפקידיו במועצה; ה) כאשר המערער פרש משירות העיריה לגמלאות, קבעה העיריה נציג אחר למועצה, ועקב זה המערער חדל לשמש יושב-ראש המועצה. 3. המערער הגיש תובענה לבית-הדין האזורי נגד האיגוד כמפורט בסעיף 1 לעיל; לטענתו הוא פוטר על-ידי האיגוד מתפקידו במועצה ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים; האיגוד גם "לא הפריש עבורו תגמולים מדי חודש בחודשו את ההפרשים שהיה חייב להפריש, ולפיכך זכאי הוא לפיצוי". 4. בין יתר טענותיו העלה האיגוד את הטענה, שבין המערער והאיגוד לא התקיימו יחסי עובד-מעביד; על דעת הצדדים הוחלט לדון ולהכריע בשלב ראשון בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד. 5. בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו, כי לא היו קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, מאחר שהקשר ביניהם מקורו "לא היה בחוזה אלא על-פי חוק". לפיכך דחה בית-הדין האזורי את התביעה. 6. עיקר טענותיו של המערער בערעור היו: א) כי הוא היה עובד של האיגוד; ב) כי בנוסף לתפקידיו הרגילים של יושב-ראש המועצה, הוא ביצע גם תפקידים נוספים כגון פיקוח על הקמת בית המועצה: ג) כי העובדה שהאיגוד שילם לו משכורת מעידה על קיום יחסי עובד-מעביד. 7. עיקר טענותיו של האיגוד בערעור היו: א) כי בהעדר קשר חוזי בין הצדדים לא ניתן לדבר על קיום יחסי עובד-מעביד; ב) כי לפי סעיף 4 לצו המקים, מעמדו של יושב-ראש המועצה הושווה למעמדו של ראש רשות מקומית, "וכשם שמעמדו של ראש רשות מקומית אינו כשל עובד, אלא כשל נבחר כך גם על המערער; ג) כי "לא ייתכן שיושב-ראש המועצה יהיה גם עובד של האיגוד, כשם שראש רשות מקומית אינו יכול להיות גם עובד של הרשות המקומית". 8. אחד מנציגי הציבור, שהוזמן בדין, לא בא ללא מתן הסבר. הדיון התקיים בהעדרו. ##פסק-הדין## 1. השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא אחת: האם התקיימו בין המערער לבין האיגוד יחסי עובד-מעביד. 2. בפסיקת בית-דין זה נקבע כבר, כי "לעומת יחסי עובד ומעביד, שביסודם הכוונה לקשר חוזי היוצר מערכת זכויות וחובות בין המתקשרים, קיימים יחסים שביסודם מעמד (סטטוס), כפיה, התנדבות וכיוצא באלה יחסים, שהצדדים לא התכוונו בהם לקשר חוזי. אלה אינם יחסי עובד ומעביד" (דב"ע לה/19-3, בע' 420). 3. אין ספק שלא היה קיים קשר חוזי בין המערערת ובין האיגוד. המערער היה עובד של העיריה, העיריה ייעדה אותו לשמש אחד מנציגיה במועצה, והמועצה בחרה אותו ליושב-ראש. מכאן שהוא מילא תפקיד ציבורי מטעם העיריה במוסד הראשי של האיגוד, אבל על-ידי כך עוד לא נוצרה כל התקשרות חוזית בינו ובין האיגוד, וממילא גם לא היו יחסי עובד-מעביד בינו ובין האיגוד. הוא לא היה עובד של האיגוד, כשם שעובד המדינה, המתמנה על-ידי הממשלה לשמש נציגה ברשות הנמלים או ברשות הבינוי והפינוי של אזורי שיקום, איננו הופך על-ידי כך לעובד של אחד הגופים האלה. ביסודו של הקשר שלו עם האיגוד היה "מעמד" ולא התקשרות חוזית בין עובד ומעבידו. 4. מהקביעה שהמערער לא היה עובד של האיגוד נובעת בהכרח המסקנה, שהפסקת כהונתו כחבר המועצה לא היוותה פיטורים מעבודה. פיטורים, במשמעות הנתונה לביטוי זה במשפט העבודה, קיימים רק עת המעביד מביא לידי סיום את קשר העבודה עם עובדו; אין פיטורים מקום שבכלל לא קיימים יחסי עובד-מעביד. לפיכך, המערער לא פוטר; עם פרישתו משירות העיריה, הוא חדל לשמש נציגה של זו במועצה, והעיריה קבעה נציג אחר במקומו; וכשם שראש עיריה שלא נבחר מחדש חדל לכהן בעיריה, אך אין לראות בכך "פיטורים" מעבודה עיריה, כך גם המערער לא פוטר מהאיגוד, ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או לזכות אחרת הנתונה עקב פיטורים. 5. זאת ואף זאת: הזכות לפטר היא אחד מסימני ההיכר לזיהויו של מעביד. במקרה הנדון - האיגוד לא היה בכוחו לפטר את המערער מהמועצה. לעומת זאת, העיריה היתה זכאית להחזיר את המערער מהמועצה ולייעד לו תפקידים אחרים. 6. הפרקליט שייצג לפנינו את המערער טען, כי העובדה שהמערער קיבל משכורת מהאיגוד מעידה על קיום יחסי עובד-מעביד. טענה זו בטעות יסודה. לא כל שימוש בביטוי "משכורת" מעיד שהמדובר הוא בשכר עבודה דווקא כל שניתן לומר הוא, כי המערער קיבל "תשלום" עבור פעולתו במועצה. הפרקליט המלומד עצמו ציין, בדיון בבית-דין זה, כי במקרה הנדון אף לא כונה התשלום בשם "משכורת" או "שכר", אלא בכינויים שונים אחרים, שהשתנו מדי פעם, "מסיבות מיסוי". תשלומים שונים המשתלמים לאדם לרגל מילוי תפקידיו אין בהם, כשלעצמם, כדי להעיד על מעמדו של אותו אדם כעובד. יושב-ראש רשות השידור וממלא מקומו מקבלים "גמול" בסכום קבוע, עבור מילוי תפקידיהם בוועד המנהל של הרשות, אבל אין לראות בהם עובדי רשות השידור. גם נציג ציבור בבית-דין מקבל שכר בעד הופעותיו לדיון, אך בדב"ע לה/19-3, שצוטט בסעיף 2לעיל, נקבע שנציג הציבור, כמוהו כשופט, איננו עובד המדינה המועבד בבית-הדין. 7. העולה מכל האמור לעיל הוא, כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם לאיגוד הוצאות בסך 500, 1 שקלים בתוספת מע"מ.חוזהחוזה עבודהיחסי עובד מעביד