עיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים מכוח חוק הבוררות: .Iההליך .1לפנינו ערעור על החלטה של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט הראשי נגבי; נציגי ציבור - ה"ה קדר ורשפון ז"ל; תב"ע שם/382-2) לעכב, מכוח סעיף 5לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הבוררות), את ההליכים בתובענה אשר הגיש המערער (להלן - העובד) נגד המשיבה (להלן - תנובה). .2להלן העובדות הצריכות לערעור זה: א) בשם העובד, הוגשה לבית-הדין האזורי בירושלים תובענה ובה נאמר, בין היתר, שביום 24.1.1980מסרה תנובה לעובד מכתב, שבו הודיעו לו על פיטוריו. כן נאמר בכתב התביעה, כי "מה שמתיימר להיות הודעת פיטורים ששלחה הנתבעת (תנובה) לתובע (העובד) הוא למעשה אפס ונוגד את הוראת החוקה" (הכוונה היא ל"חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות"), וכי "פיטורים שנעשו שלא כחוק אינם פיטורים והתובע לא חדל להיות עובד של הנתבעת ולפיכך גם זכאי לשכרו". בסעיף "העתירה" שבכתב התביעה ביקש פרקליטו של העובד לחייב את תנובה "לשלם לתובע שכר מולן (בסכום נקוב) עם פיצויי הלנת שכר כחוק..."; ב) בסעיף 1ש"בכתב ההגנה" נאמר: ".1א. הנתבעת תטען כי יש לעכב את ההליכים בתביעה ולהעביר את הדיון להכרעת ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות וזאת בהתאם לסעיף 16בפרק 21לחוקת העבודה החדשה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן 'החוקה') הקובע כדלקמן: 'כל חילוקי הדעות בין העובד לבין המוסד שעליהם חלה חוקה זו, יתבררו ויוכרעו לאחר שמוסדות הביקורת... מיצו את הנהלים ליישוב חילוקי דעות שנקבעו בפרק זה'. וכן בהתאם לסעיף 17בפרק 21לחוקה הקובע כדלקמן: 'הכרעת ועדת הביקורת המרכזית תהיה סופית ומחייבת את כל הנוגעים בדבר כהחלטת בוררות לכל דבר, ואין צורך בשטר בוררין'. ב. הנתבעת תטען כי החוקה הנ"ל חלה על הצדדים וכי התובע קיבל על עצמו לנהוג בהתאם להוראות החוקה הנ"ל ועל כן הוא מנוע מלתבוע את הנתבעת בבית-דין נכבד זה". .3באי-כוח הצדדים טענו לעניין הבקשה לעיכוב הליכים, הובאו ראיות והושמעו עדים ולבסוף החליט בית-הדין, כי יוגשו "סיכומים בכתב לשאלת עיכוב הליכים". בעקבות אותה החלטה הגישו פרקליטיהם של הצדדים, בכתב, את טענותיהם לעניין הבקשה לעיכוב ההליכים - טענות מפורטות הסומכות על תקדימים שבפסיקה. 3.1עיקר הטענות שהעלה פרקליטו של העובד היו: א) "יסודה של התביעה בחוק הגנת השכר, תשי"ח- ...1958מאחר ולא ניתן להתפשר על עניין המוסדר בחוק מגן, אין למסור עניין כזה לבוררות, שדינה כדין פשרה, ולפיכך העניין הנדון בתובענה אינו בר-בוררות"; ב) אמנם, נכלל ב"חוקת העבודה", בנוסח שקדם לשינוי בשנת 1980(להלן "חוקת העבודה טרם תיקון"), סעיף בוררות, אך עם תיקון חוקת העבודה בחודש ינואר 1980(להלן - "חוקת העבודה המתוקנת"), נפל הסעיף ותיקון שבא בחודש יולי 1980אינו רלבנטי; ג) תנובה "ויתרה על קיום הבוררות"; ד) קיים "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליך בבית-הדין לעבודה. 3.2בתשובת תנובה לטענות העובד נאסר, כי טענת העובד הוא לאי-נפקותם של פיטורים ולזכאות לשכר עבודה, ואלה נושאים כשרים לבוררות. .4בפסק-הדין שבערעור דחה בית-הדין האזורי את הטענה, כי אף אם יש "הסכם בוררות" - אין העניין שבפניו בר-בוררות. גם את הטענה, כי ב"חוקת העבודה המתוקנת" אין למצוא הסכם בוררות, דחה בית-הדין. בית-הדין הגיע למסקנתו לאחר השוואת נוסח "חוקת העבודה טרם תיקון" ו"חוקת העבודה המתוקנת". בית-הדין האזורי דחה את הטענה שקיים טעם מיוחד שלא לעכב את הדיון בבית-הדין האזורי, ועשה כן תוך הזדקקות לפסיקה הקשורה בפעולת "ועדת הביקורת המרכזית". .5פרקליטו של העובד ביקש רשות לערער על ההחלטה של בית-הדין האזורי. הרשות ניתנה לו, כשהיא מוגבלת לטענות אלה: א) "יש שוני מהותי בין הנוסח הישן של החוקה, על-פיו פסק בית-הדין עד כה, ובין הנוסח החדש"; ב) קיים "טעם מיוחד" לאי-עיכוב ההליך בבית-הדין האזורי; ג) לא מוצו ההליכים המוקדמים להפעלת הבוררות. .6במהלך ההתייעצויות לקראת מתן פסק-דין עלה הצורך לוודא, אם הנוסח של חוקת העבודה אשר ברשות בית-הדין, בעיקר הסעיפים הרלבנטיים שבו, הוא הנכון והמעודכן. בעקבות החלטה - נמסרו לבית-הדין, בתצהיר, ההבהרות שנתבקשו. .7להלן סעיפים רלבנטיים שבחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות: א) החוקה, טרם תיקון בשנת 1980 סעיף 22, פרק שלושה עשר - "כל חילוקי הדעות בין עובד לבין המוסד שעליהם חלה חוקה זו יתבררו ויוכרעו על-ידי האיגוד המקצועי או על-ידי מוסדות הביקורת - הכל לפי העניין, כאמור בחוקה זו. ההכרעה היא סופית ואין צורך בשטר בוררין"; ב) חוקת העבודה המתוקנת, בתחולה מיום 1.1.1980 סעיף 16ו-17, פרק עשרים ואחד " .16כל חילוקי הדעות בין העובד לבין המוסד שעליהם חלה חוקה זו יתבררו לאחר שמוסדות הביקורת (קרי הוועד המבקר או מזכירות ועדת הביקורת - הכל לפי העניין) מיצו את הנהלים ליישום חילוקי הדעות שנקבעו בפרק זה (פרט למקרים שבתחום טיפולו של האגף לאיגוד מקצועי, כאמור בחוקה זו). .17הכרעת ועדת הביקורת המרכזית תהיה סופית ומחייבת את כל הנוגעים בדבר כהחלטת בוררות לכל דבר, ואין צורך בשטר בוררין"; ג) חוקת העבודה בתחולה מיום 13.7.1980 סעיף 16- "כל חילוקי הדעות בין העובד לבין המוסד, שעליהם חלה חוקה זו, יתבררו ויוכרעו לאחר שמוצו הנהלים ליישוב חילוקי דעות שנקבעו בפרק זה, על-ידי האגף לאיגוד מקצועי או על-ידי ועדת הביקורת המרכזית, לאחר מיצוי הנהלים בוועד מבקר מקומי - הכל לפי העניין, כאמור בחוקה זו. ההכרעה היא סופית ומחייבת ואין צורך בשטר בוררין". .8בערעור חזר פרקליטו של העובד על טענותיו בבית-הדין האזורי והדגיש: א) בנסיבות המקרה, לא ניתן היה למצות את ההליכים המוקדמים לבוררות; ב) מדובר בעבירה פלילית. ועדת הביקורת המרכזית אינה הפורום המתאים לבירור העניין, מאחר ומדובר בעבירה פלילית והמערער מעוניין ב"קביעה משפטית"; ג) ועדת הביקורת המרכזית "כבר חרצה את הדין", לאחר ההליך בפניה. .9גם פרקליטה של תנובה חזר כל טענותיו בבית-הדין האזורי, והדגיש: א) השינויים בחוקת העבודה לא פגעו בהיות הוראותיה בגדר "הסכם בוררות"; ב) אין תנובה טוענת לגניבה או מעשה פלילי, אלא ל"מעילה באמון" במשמעות חוקת העבודה; ג) ועדת הביקורת המרכזית "לא חרצה כלל את הדין, ודנה בשאלה מיקדמית בלבד". .Iiפסק-דין הקיים "הסכם בוררות" בין הצדדים .1כי "חוקת העבודה" בנוסח שקדם לתיקון בחודש ינואר 1980(כמובא בקטע א' שבסעיף 7שבחלק iלעיל) היוותה "הסכם בוררות" לעניין חוק הבוררות, נקבע בפסיקה שקדמה להקמתם של בתי-הדין לעבודה (עניין רוזנבלום נ' קופת חולים; ע"א 523/67, [1]) ונקבע בפסיקתו של בית-דין זה, החל מפסק-הדין בעניין בנק הפועלים - יהושע בן אריה (דב"ע לד/41-3, [2], בע' 371-372). למעשה לא כפר המערער, כי אכן כך היה. .2טען פרקליטו של העובד, שעקב השינוי, שתחולתו מיום 1.1.1980(הנוסח המובא בקטע ב' שבסעיף 7לחלק iלעיל) חדלה חוקת העבודה להוות "הסכם בוררות". הפרקליט הסכים שנוסח חוקת העבודה כפי ששונה ביולי 1980(מובא בקטע ג' שבסעיף 7לחלק iלעיל) החזיר ל"חוקת העבודה" את הדרוש להיות "הסכם בוררות", אך אות נוסח בא אחרי פיטורי העובד ואינו תופס לענייננו. .3האמנם איבדה "חוקת העבודה" את המשמעות של "הסכם בוררות" עקב התיקון מחודש ינואר 1980והאבידה חזרה למקומה רק בחודש יולי 1980? כל המעיין בפרק עשרים ואחד לחוקת העבודה בנוסח החדש ומשווה אותו לפרק שלושה-עשר שבנוסח הקודם, בו היו ההוראות שעליהן נאמר בפסיקה כי יש בהן "הסכם בוררות" ופרקליטו של העובד לא טען אחרת (סעיף 1לעיל), חייב להגיע למסקנה אחת. המסקנה היא, שהיסוד לא השתנה. כל אשר בא בפרק עשרים ואחד שבנוסח החדש, ולא היה בפרק שלושה-עשר בנוסח הקודם, הוא קביעת מנגנון מוקדם "ליישוב חילוקי דעות" וקביעת נהלים להפעלתו של אותו מנגנון מוקדם. במעמדה של ועדת הביקורת המרכזית לא חל שינוי ועמדה, בכל השלבים, ההוראה, כי "ההכרעה (של ועדת הביקורת המרכזית) היא סופית ואין צורך בשטר בוררין" (לשון הסעיף לפני תיקון ינואר 1980) או "הכרעת ועדת הביקורת המרכזית תהיה סופית ומחייבת את כל הנוגעים בדבר כהחלטת בוררות לכל דבר, ואין צורך בשטר בוררין" (לשון סעיף 17בתיקון מחודש ינואר 1980, שהיה בתוקף בעת הפיטורים). למשמעות של פיתוח המנגנון המוקדם לשם יישוב חילוקי דעות נתייחס בהמשך. .4זאת ואף זאת. אף אם נניח שהנוסח בעקבות השינוי מחודש ינואר 1980- פיצול הסעיף הרלבנטי לשניים, לסעיף 16ולסעיף 17- יכול להביא לספקות, ועל כן חזרו ואיחדו את הסעיפים בחודש יולי 1980, עדיין עומדת השאלה, אם דקדוקי לשון ופרשנות צריכים להביא לפירוש המייחס למנסח כוונה לבטל מוסד לבוררות - שהיה קיים ופעל במשך עשרות בשנים וקיומו הוכר בפסיקה - תוך התעלמות מהוראות כשלמות. התשובה ברורה: לא. לא כך יפרשו את המסמך, בגלגולי התיקונים, ולא כוונה זאת, כוונת שינוי מרחיק לכת, ייחסו המעיינים בו כשלמות למנסחיו. האם הסכסוך בין הצדדים הוא כר-בוררות .5לעניין עיכוב הליך בבית-הדין, כך שיתברר בבוררות, קובעת מהות הסכסוך כעולה מכתב התביעה ומהעתירה שבכתב התביעה. מכתב התביעה, כשלמות, עולה ברורות, כי מדובר בביטול פיטורים והחזרה לעבודה, עת הסעד המבוקש - "חיוב לשלם (לתובע) שכר מולן... עם פיצויי הלנת שכר כחוק..." - הוא רק פועל יוצא מהעיקר. קיום חוזה עבודה או הפרתו אינם מתחום העניינים שבמשפט העבודה המגן ואין אלה מתחום העניינים הקובעים "מעמד", שאין להתנות עליהם (עניין קופת חולים "מכבי", דב"ע לה/111-9, [3]). לא כן עניין פיצויי הלנת שכר, להבדיל מהשכר עצמו. בענייננו נושא "פיצויי הלנת השכר" הוא משני בלבד, והשאלה עשויה להתעורר רק אם יפסקו לטובת העובד בשאלה העיקרית - בטלות הפיטורים מעיקרם - ותקום חובה לשלם שכר למפרע, על העולה מכך לעניין פיצויי הלנה והצד השני יסרב. כל אלה, יכול ויעלו בשלב מאוחר, אם בכלל, ואין בהם כדי להוציא את העיקר מגדר בוררות. הקיים "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליך בבית-הדין .6להלכה יש בטענות שהעלה פרקליטו של העובד כדי "טעם מיוחד" שלא לעכב ההליך בבית-הדין האזורי (סעיף 8שבחלק iלעיל), כדי שיקום הדבר לא רק להלכה, אלא אף למעשה, צריך שאחרי התענות תעמודנה העובדות לביסוסן. אף אם מקבלים את הגרסה, ש"בנסיבות המקרה" לא ניתן היה למצות את ההליכים המוקדמים לבוררות", לא הוכח שהדבר היה שלא מטעמים הקשורים בעובד. על כל פנים, וזה העיקר - תנובה אינה טוענת שאין לקיים בוררות באשר תנאים מוקדמים לא קוימו וגם לא שמענו שהטריבונל לבוררות - ועדת הביקורת המרכזית - ממאן לפעול כבורר מהטעם שלא מוצו הליכים מוקדמים. הנימוק שתנובה עומדת להעלות להצדקת הפיטורים אינו עבירה פלילית, אלא עבירת משמעת העולה מחוקת העבודה (סעיף 9, פסקה ב', שבחלק iלעיל). ייתכן, אמנם, שעבירת משמעת תהווה גם עבירה פלילית, אך הקובע הוא, הן בבירור "פנימי" על-פי ההסכמים הקיבוציים והן בהליכי בוררות, כיצד מועמד הנושא לדיון, מה יש להוכיח ומה המטרה. בענייננו הועמד הנושא על ההיבט המשמעתי גרידא ואין להניח שתנובה תנסה להוכיח דבר מעבר לדרוש לעניין המשמעת. גם לטענה, שוועדת הביקורת המרכזית כבר "חרצה את הדין", אין יסוד עובדתי, נהפוך הוא: על הגישה הפתוחה של ועדת הביקורת המרכזית, יכולה אולי לשמש העובדה, שעניינו של העובד השני, אשר נגדו פעלה תנובה מתוך חשד דומה לזה ששימש לפעולה נגד המערער, התברר כבר בפני ועדת הביקורת המרכזית וניתנה הוראה להחזירו לעבודה (סוף סעיף 10שבפסק-הדין שבערעור). .7לכל הטענות שהועלו בשם העובד וכאמור - אין לקבלן, מן הראוי להוסיף דבר הקשור במהות התרופה - הסעד המשפטי. יש ותרופה מסוימת עומדת לרשות בית-משפט ואותה תרופה אינה עומדת לרשות בוררים. מצב כזה יכול וישמש "טעם מיוחד" שלא לעכב הליך בבית-משפט. בענייננו המצב הוא הפוך. ביטול פיטורים והחזרה לעבודה הם מהתרופות שאין עוררים כי בוררים רשאים ליתן, בעוד שאם מדובר בבית-הדין לעבודה - שאני. .8התוצאה היא - שדין הערעור להידחות ודין פסק-הדין שבערעור שיאושר, מטעמיו. המערער ישלם למשיבה 000, 10שקלים, בתוספת מע"מ - הוצאות.בוררותיישוב סכסוכיםעיכוב הליכים