פיטורים של מהנדס בכיר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של מהנדס בכיר: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת הרדוף: נציגי ציבור - ה"ה פורט ומס) התבררה תובענה של מר חיים גלנצר (להלן - המהנדס) נגד ג. את ר. אור-בך - מהנדסים יועצים בע"מ (להלן - החברה) לחייב את החברה לשלם למהנדס 204,000ל"י, על-פי ראשי תביעה כמפורט בסעיף 3שלהלן). עם הגשת כתב ההגנה הגיש בא-כוחה של החברה תביעה שכנגד על סך 000, 153ל"י, על-פי ראשי תביעה כמפורט בסעיף 4של-הלן). בית-הדין פסק חלקית לטובת המהנדס ודחה כליל את תביעותיה של החרה. בפני בית-דין זה ערעור של החברה וערעור שכנגד של המהנדס. .2.1העובדות הצריכות לערעור, שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן: א) המהנדס התחיל עבודתו בשירות החברה ביום 1.9.1973וסיימה ביום 7.4.1978, עקב פיטורים; ב) העבודה בחברה היתה "עבודתו האזרחית" הראשונה של המהנדס והוא הגיע בקטע האחרון של עבודתו למעמד של "מהנדס בכיר"; ג) החברה עשתה במתן שירותי תכנון ופיקוח הנדסיים בתחום הבניה, ומר גדעון אורבך, אחד משני מנהלי החברה, הוא עצמו מהנדס במקצועו; ד) בחודש מרץ 1978מצאה הגברת רות אורבך, אף היא מנהלת החברה, על שולחנה של המזכירה: א. "ניר פירמה" הנושאת את הכותרת "ח. גלנצר, מ. מ. - תכנון ויעוץ הנדסי": אותו ניר פירמה הוזמן ביום 19.3.1978והתחייבו לספקו תוך יומיים; ב. טיוטת מכתב אל הנהלת הבנק הבינלאומי ובו הצעה להגיש שירותים הנדסיים תוך ציון שהמציעים "עוסקים" בתכנון הנדסי, להם נסיון באותו שטח וביצעו פרוייקטים כמפורט בהצעה; ג. טיוטת מכתב אל הנהלת הבנק הבינלאומי, המתייחסת לפגישה מיום 16.3.1978ובו שוב הצעה להגיש שירותי הנדסה, תוך פירוט השכר; ד. גליון ניר ובו רשימת "אנשים לפגישה", "אנשים לשלוח מכתב" ורשימת "עובדים פוטנציאליים"; ב"רשימות הנ"ל" נכללו לקוחות של החברה ואנשים שעבדו בשירות החברה; ה) לא הובאו ראיות, "כי בזמן שעדיין עבד התובע (המהנדס) אצל החברה הציע את שירותיו כמהנדס עצמאי למישהו זולת הבנק הבינלאומי... הבנק הבינלאומי לא היה לקוח של החברה במרץ 1978, אך הוא בוודאי היה לקוח בכוח; ו) "לפני סיום עבודתו אצל החברה, עשה התובע הכנות להתחיל בעבודה כמהנדס עצמאי. לא הוכח כי אז (עובר ליום 1.4.1978) עבד בפועל כמהנדס עצמאי". .2.2א) בחברה היה נהוג לשלם לעובדים "משכורת 13" - מחציתה ערב חג הסוכות ומחציתה ערב חג הפסח; ב) עד ליום סיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא שולמו מחצית משכורת 13שנהגו לשלמה ערב פסח; ג) החברה "נהגה לתת לעובדיה שי לחג פעמיים בשנה", אחת הפעמים - "שי לפסח"; ד) המהנדס היה זכאי לחופשה שנתית של 20ימי עבודה. עם סיים יחסי עובד-מעביד שולם למהנדס "פדיון חופשה" לפי 14ימים, ולפי הרשום ב"פנקס החופשה" וב"כרטיס החופשה" לא נותרו ימי חופשה ל"פדיון"; ה) החברה נהגה לשלם בחודש יולי של כל שנה לעובדיה "דמי הבראה". בגין השנה 1977/78שולמו דמי ההבראה; ו) בחודש ינואר 1978סוכם בין החברה לבין המהנדס על צירופו של המהנדס ל"קרן ההשתלמות למהנדסים", כך שהן החברה והן המהנדס יפרישו דמי השתתפות. ביום 30.3.1978נמסר לידי המהנדס מכתב לקרן ההשתלמות בצירוף המחאה. מספר ימים לאחן מכן, פוטר המהנדס. הוא החזיר לחברה את ההמחאה וקיבל מידי החברה את סכומי ההפרשה שנוכו ממשכורתו; ז) במסגרת תאי העבודה הוצאה פוליסת ביטוח מנהלים על שמו של המהנדס. מחצית דמי הביטוח שולמה על-ידי החברה והמחצית השניה על-ידי המהנדס באמצעות החברה. דמי הביטוח היו % 10מהמשכורת. המהנדס טען, שהחברה לא העבירה למבטחים דמי ביטוח מעודכנים למשכורת ונותר הפרש בסך 663, 68ל"י. "החישוב לא הוגש בכל שלב שהוא של ההליך, אך התובע הסביר בעדותו כי הכפיל % 10ממשכורתו האחרונה במספר חודשי עבודתו וניכה את סך כל הכספים שהופקדו לזכותו... "; ח) במסגרת תנאי עבודתו של המהנדס, מימנה החברה את לימודי המהנדס באוניברסיטה העברית, במקצוע מינהל עסקים, ונשאה בהוצאות שכר לימוד. סמוך לפני הפיטורים הגיש המהנדס לחברה קבלה על תשלום שכר לימוד. הסכום ששולם לא הוחזר למהנדס. בכתב התביעה נתבע בראש תביעה זה סכום של 008, 1ל"י. בכתב ההגנה אין הכחשה לאמור לעניין זה בכתב התביעה, אך ישנה טענה שגם הסכום ששולם, 760, 9ל"י, שולם "מתוך תנאי מכללא כי יעבוד (המהנדס) אצלה תקופה ממושכת וסבירה... והיא זכאית לקזז את סך הוצאות שכר הלימוד הנתבע, מתוך הודעה שאיננו מודים בו". בעדותו "לא נקב המהנדס בסכום, ולא הובאה ראיה בכתב". .2.3א) החברה טענה, כי עקב פיטורי המהנדס נאלצה להטיל על מהנדס אחר בשירות החברה את תפקידיו של המהנדס שפוטר ו"להגדיל את משכורתו שיסכים לקבל על עצמו את תפקידי" המהנדס שפוטר; ב) עקב לימודיו - לימודים שמומנו על-ידי החברה - נעדר המהנדס מעבודתו יום אחד בשבוע, במשך 40שבועות; ג) "כחודשיים לפני פיטוריו של התובע, הוטלה עליו הצבת מיכלי תערובת בחוות לולים בכסלון. התובע קבע את המקום לבסיסים. לאחר ביצוע התברר לו, כי כבל מתח גבוה עובר מעל למיכלים. הסוכנות, שהזמינה את העבודה, נאלצה לתקן את טעותו של התובע. ביום 17.4.1978היא (הסוכנות) שלחה לחברה מכתב שבו ביקשה ממנה להעביר לה את ההוצאות בסך 000, 18ל"י שנגרמו לה כתוצאה מהטעות". אותו סכום שולם לסוכנות על-ידי החברה. בית-הדין האזורי "לא יכול היה לקבוע", על-פי חומר הראיות, "אם נהג התובע (המהנדס) בתשומת לב סבירה או לא". בית-הדין האזורי לא יכול היה לקבוע, "אם הביצוע הלקוי של העבודה בכסלון היווה הפרת חוזה"; ד) כל השנים היתה החברה מבוטחת למקרה של תביעה עקב נזק לצד שלישי כתוצאה מרשלנות, אך החברה לא הגישה תביעה לחברת הביטוח בגין הנזק שנגרם לה; ה) אחרי העבודה בכסלון "לא הזמינה עוד הסוכנות היהודית שירותים אצל החברה", אך בחומר הראיות לא מצא בית-הדין האזורי די "כדי להוכיח קשר סיבתי בין טעותו של התובע ובין אי-הזמנת שירותים נוספים על-ידי הסוכנות היהודית". כן קבע בית-הדין האזורי, כי לא הוכח כי במעשיו של המהנדס לקראת פתיחת משרד משלו "פגעו בשמה הטוב (של החברה) ובמוניטין שלה"; ו) המהנדס הזמין שירותי מחשב לפרוייקט שעליו פיקח. בית-הדין האזורי דחה עובדתית טענת החברה, כי אותה פעולה היתה "במסגרת לימודיו של התובע". .3המהנדס תבע מהחברה: א) פיצויי פיטורים: ב) תמורת הודעה מוקדמת; ג) מחצית משכורת 13ו"שי לחג הפסח"; ד) יתרת משכורת חודש אפריל 1978; ה) יתרת פדיון חופשה; ו) דמיהבראה; ז) "שכר עבודה מפרוייקטים"; ח) קרן השתלמות; ט) "הוצאות שכר לימוד"; י) הפרש תשלומים בגין "ביטוח מנהלים". .4בתביעה שכנגד תבעה החברה: א) פיצויים בשל "נזקים שנגרמו לחברה עקב פיטוריו הפתאומיים של הנתבע, כולל "פגיעה בשמה המקצועי ובמוניטין המצוין שהיא זכתה להם בשוק" שהועמדו על 000, 10ל"י: ב) הטבת נזק בסך 000, 18ל"י "מחמת רשלנותו המקצועית של הנתבע"; ג) החזרת שכר לימוד באוניברסיטה שהחברה שילמה בעד המהנדס; ד) החזרת שכר עבודה של 40ימי עבודה, בהם נעדר המהנדס מעבודתו עקב לימודיו; ה) החזר תשלום עבור שירותי מחשב שהמהנדס "הזמין לצרכיו". .5בית-הדין האזורי פסק לטובת המהנדס: א) פיצויי פיטורים בשיעור של %85; ב) "שכר בגין פרוייקטים"; ג) יתרת משכורת חודש אפריל 1978; ד) יתרה בסכום קטן ( 39שקלים) לקופת גמל. את יתר ראשי התביעה - דחה בית-הדין האזורי. כן דחה בית-הדין האזורי את התביעה שכנגד. .6בערעורו בשם החברה, הלין פרקליטה על עצם החיוב בפיצויי פיטורים, ולחלופין על הפחתתם ב-% 15בלבד; כן הלין כל דחיית התביעה שכנגד. .7ערעורו של המהנדס נסוב על הפחתת פיצויי הפיטורים ועל דחיית תביעות אלה: א) תמורת הודעה מוקדמת; ב) יתרת פדיון חופשה; ג) הפרש תשלומים בגין ביטוח מנהלים וקופת גמל; ד) מחצית משכורת 13ו"שי לפסח"; ה) קרן השתלמות; ו) השלמת שכר לימוד; ז) התאריך הקובע לעניין הפרשי הצמדה וריבית בגין 872, 4ל"י - יתרת "שכר בגין פרוייקטים". .Iiפסק-דין .1עד שבית-הדין יידרש לשאלות שתכרענה גורלו של הערעור והערעור שכנגד, טוב להדגיש שלושה נתוני יסוד; א) המהנדס עבד בשירותה של החברה, לא על-פי חוזה לתקופה קצובה - כך שרשאי היה להתפטר בכל עת, תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים; ב) בעשייתו של עובד, במסגרת הזמן שבו קיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין הזולת, לשם חיפוש עבודה אצל אחר או לשם ראשית פעילות כ"עצמאי" - בעשיה זאת כשלעצמה, אין כל פסול ואין בה הפרת חובה חוזית או אחרת. עשיה או מחדל שחורגים מעצם החיפוש - דינם, ככל עשיה או מחדל אחר (דב"ע מב/73-3, [1], בע' 21); ג) המעשה היחיד שהוכח במסגרת הכנות לשם ראשית פעילות כעצמאי היה פניה לבנק הבינלאומי, שלא היה לקוח של החברה, אלא "לקוח בכוח" (סעיף 2.1, פסקה ה', שבחלק iלעיל). פיצויי פיטורים .2בבואו לפסוק בשאלת פיצויי פיטורים מתייחס בית-הדין האזורי למהותם של היחסים החוזיים שבין עובד למעבידו, ולחובות העולות מאותם יחסים. וקובע, כי "התובע הפר את חובת הנאמנות בכך שהציע את שירותיו כמהנדס עצמאי ללקוח בכוח של החברה ובכך שהתיימר במקימי הפרוייקטים שצוינו במכתב נ/ 4היו לקוחות שלו. במעשה השני עלול היה התובע לפגוע בזכות קניינית של החברה, דהיינו, במוניטין שלה. בשני המעשים ניסה התובע להתחרות בעסקיה של החברה, דבר שעלול היה לפגוע באינטרס עסקי שלה" (ההדגשות לא במקור). .3בערעור טען פרקליטו של המהנדס, שכל התייחסותו של בית-הדין האזורי לחוק החוזים, בהקשר לפיצויי פיטורים, "היתה מיותרת". בטענתו זאת צודק הטוען, במיוחד עת נותנים את הדעת לכך, שלדיון כלל לא עמדה שאלת עצם הפיטורים. יצוין, שעל מסלול זה הועלה בית-הדין האזורי על-ידי פרקליטה של החברה, בסיכום טענותיו בבית-הדין. התוצאה היא סיבוך במקום פישוט ודיון לעניין - דבר, שבהקשר דומה מתח עליו ביקורת חמורה השופט ,donaldson[8]: "עולה השאלה, אם בתי-המשפט... אינם מתעלמים מהדרישה החיונית של פשטות במשפט העבודה... בתחום זה פשטות, והמהירות המתלווה, חיוניים וחשובים הרבה יותר מאשר 'פרפקציה' (, janata bank[8] ; court of appeal 805, . 791I.l.r. p(1981) v. Ahmed). נוסיף ונאמר - כאשר התשובה מצויה בחוק ספציפי מתחום משפט העבודה ובפסיקתו של בית-דין זה - אין כל צורך ואין טעם בחיפוש מעבר לכך. .4הזכות לפיצויי פיטורים אינה זכות חוזית: לא המעביד מקנה לעובד זכות זאת ומקורה אינו חוזה. את הזכות לפיצויי פיטורים - או בשם הראוי יותר "מענק פרישה, ,severance pay"מענק" ולא פיצויים, על משקל "הענק תעניק לו" (במדבר ט"ו, י"ד)- העניק המחוקק עצמו. גם שלילת הזכות אינה בידי המעביד מכוח חוזה, אלא בראש ובראשונה בידי משפט העבודה האוטונומי, ובכפוף לכך בידי בית-הדין לעבודה, בהיותו מונחה על-ידי משפט העבודה האוטונומי - הסכם קיבוצי (סעיף 17לחוק: דב"ע לה/17-3; לה/20-3, [2], בע' 400). .5פיצויי פיטורים והלכות חוזים, כולל "תרופות" על הפרת חוזה, פועלים במישורים שונים, להשגת מטרות שונות ומכוח מקורות דין שונים. הכלל הוא שבפיטורים חייב המעביד לשלם פיצויי פיטורים (דב"ע ל/1-3, [3], בע' 24). הפחתה או שלילה של פיצויי פיטורים יכולים לבוא רק במסגרת סעיף 16או סעיף 17לחוק; בענייננו - סעיף 17- חייבים, אפוא, לפנות להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר במדינה; ההסכם הקיבוצי מיום .19.9.1962המחוקק הפנה לאותו הסכם קיבוצי, לא בכדי: ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, לא רק שמעיד הוא על נורמות בתחום משפט העבודה האוטונומי, אלא שאפשר ללמוד ממנו על "נוהג", אם מתקיים כל השאר הדרוש ללימוד "נוהג". .6בית-הדין האזורי הנחה את עצמו על-ידי סעיף 53להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה (להלן - ההסכם הקיבוצי), וראה את "מעשיו" של המהנדס כ"מגיעים לדרגת החומרה המיוחסת למעשים המנויים בסעיף 53לתקנון (להסכם הקיבוצי)", כל זה - משום "שהתובע היה עובד בכיר של החברה". באותו סעיף מדובר במעשים ומחדלים החמורים ביותר שאפשר להעלות על הדעת מבחינת משמעת בעבודה, כגון קלקול ציוד במזיד, מסירת סודות המפעל ו"עבודה במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל". טען פרקליטו של המהנדס, כי לא היה מקום ליישם אותו סעיף, וטען פרקליטה של החברה, כי היה מקום ליישם את הסעיף בכל חומרתו, ולא להסתפק בהפחתת הפיצויים ב-% 15בלבד. לכאורה צדק פרקליטו שלה המהנדס בטענתו, שסעיף 53להסכם הקיבוצי אינו הסעיף המתאים, אף אם נותנים את הדעת לעובדה שמדובר ב"מהנדס בכיר" בחברה. העובדה היחידה שהוכחה וחייבת היתה להנחות בברירת הסעיף והעונש היא, שבמסגרת פעולה לגיטימית כשלעצמה - חיפוש עבודה חלופית או הכנות למעבר מ"עובד" ל"עצמאי" (סעיף 1(ב) לעיל) - פנה המהנדס ל"לקוח בכיר" של החברה והציע שירותיו בעתיד, ומודגש שמדובר לא בלקוח בפועל אלא בלקוח בכוח. פגיעה באמון שמעביד רוחש לעובדו, והאמון המתחייב מיחסי עובד-מעביד, במיוחד עת מדובר במהנדס בכיר בשירות החברה, יכול ותשמש עילה לפיטורים במסגרת היחסים החוזיים, אך היא כשלעצמה, בהעדר הוכחות על מעשים שבוצעו - אינה בגדר עבירת משמעת הפוגעת בזכות לפיצויי פיטורים שהקנה המחוקק. .7עד שלא מגיעים לסעיף 53- אין פוגעים בפיצויי הפיטורים; אף הסנקציה החמורה ביותר שבסעיפים 51ו- 52היא "פיטורין מהעבודה בלי הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורין" (סעיף 52ד'). פסק וחזר ופסק בית-דין זה, כי עצם הפיטורים מהווים "עונש" (תב"ע לא/3-3, [4], בע' 219). המיוחד בענייננו הוא, שהמהנדס היה בשלב סופי לקראת התפטרות ומעבר ל"עצמאי", כך שפיטורים תוך תשלום פיצויי פיטורים, לא היו מהווים כל עונש ואולי היו מהווים השגת מטרה. משמודעים למהותם ולמטרתם של פיצויי פיטורים, שביסודו של דבר אינם "פיצויים" כלל אלא מענק פרישה - ברור ששלילת התשלום לא היתה מתיישבת עם סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים, כשם שתשלום מלוא הסכום, לא היה מתיישב עם ההסכם הקיבוצי שבית-הדין חייב להיות מונחה על-ידו. .8על כן דוחה בית-דין זה הן את טענותיו של פרקליטו של המערער והן את טענותיו של פרקליטה של החברה לעניין פיצויי הפיטורים, ומשראה בית-הדין האזורי להפחית ב-% 15לא נתערב בהחלטתו. תמורת הודעה מוקדמת .9בפני בית-הדין האזורי לא חלקו על עצם החובה של מעביד המפטר עובד ליתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, עת בעובד חודשי מדובר. את תביעתו של המהנדס ל"תמורת הודעה מוקדמת" ראה בית-הדין האזורי כ"תביעה לפיצויים בשל הפרת החובה (החוזית) שהיתה מוטלת על החברה לתת הודעה מוקדמת של חודש". בעקבות זאת הציג בית-הדין האזורי את השאלה, "האם על-פי דיני החוזים זכאי התובע לפיצויים אלה?" שוב הזדקקות במין שלא למינו. "תמורת הודעה מוקדמת", אינה פיצוי מדיני חוזים על אי-מתן הודעה מוקדמת. "תמורת הודעה מוקדמת", באין הסדר חוזי, היא חלופה להודעה מוקדמת - מאותו מקור משפטי שההודעה המוקדמת עצמה, בענייננו הנוהג. אותו נוהג עצמו שממנו באה זכות להודעה מוקדמת, גם קובע מתי לא תינתן הודעה מוקדמת. על כך למד בית-דין זה גם מההסכם הקיבוצי כאסמכתא ל"נוהג תעשייתי" (דב"ע לז/38-3, [5], בע' 308). באותם המקרים שאין חייבים בהם ליתן הודעה מוקדמת, אין חייבים ב"תמורת הודעה מוקדמת". אחד המקרים שבהם פטור מעביד ממתן הודעה מוקדמת הוא, פיטורים בשל מעשה שמצדיק הנחה של המעביד, כי המשך העבודה תוך תקופת ההודעה המוקדמת יאפשר המשך הפגיעה במעביד. זה היה המקרה שבו מדובר. זאת ואף זאת: מטרת ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד לחפש עבודה; בענייננו ברור, שהמהנדס לא חיכה בפעילותו לפתיחת משרד פרטי עד שיקבל הודעה מוקדמת על פיטוריו, כך שגם פונקציונלית לא היה טעם להודעה מוקדמת ועל כן - גם לא לתמורתה. מחצית משכורת 13ו"שי לפסח" .10את התביעה למחצית משכורת 13דחה בית-הדין האזורי, מהטעם שלא הוכח כי הגיע מועד תשלומה בטרם הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים; כן לא הוכח כי משכורת 13היתה משתלמת יחסית למספר חודשי העבודה (דב"ע לב/21-3, [6], בע' 10). צדק, אפוא, בית-הדין הן בהחלטתו והן בנימוקיו. .11את התביעה ל"שי לפסח" דחה בית-הדין האזורי, תוך הסתמכות על חוק המתנה, תשכ"ח- .1968אשר נאמר על מהותה של "משכורת 13", יכול ויתפוס בהתקיים התנאים שהופכים משכורת 1לחלק מתנאי העבודה (דב"ע לב/21-3, [6], הנ"ל) גם לגבי "שי לפסח". הקובע אינו השם אלא המהות. אשר קובע בעניננו לעניין "שי לפסח" הוא מה שקבע לעניין מחצית משכורת .13לא הוכח שעוד בטרם הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים - ניתן השי לעובדים אחרים ולכן בדין נדחתה התביעה לעניין זה. פדיון חופשה ודמי הבראה .12את התביעה לאלה דחה בית-הדין האזורי על-פי ממצאים עובדתיים ואין כל סיבה שבית-דין זה יתערב. קרן השתלמות .13על צירופו של המהנדס ל"קרן ההשתלמות" סוכם בין הצדדים בחודש ינואר 1978(סעיף 2.2, פסקה ו', שבחלק iלעיל). המהנדס קיבל לידיו את ההמחאה למען קרן ההשתלמות חמישה ימים לפני שפוטר, והחזיר את ההמחאה כנגד תשלום הסכומים שהופרשו ממשכורתו. יצויין, שכבר ביום 19.3.1978הוזמן "נייר הפירמה" שצריך היה לשמש את המהנדס כ"עצמאי" (סעיף 2.1, פסקה ד', שבחלק iלעיל). אין להניח שרק באותו תאריך גמלה החלטתו של המהנדס לפרוש מעבודתו בחברה, ועולה השאלה, אם פעל המהנדס בתום לב, עת סיכם בחודש ינואר 1978עם החברה בנושא קרן ההשתלמות. על כל פנים, משהחזיר את ההמחאה וקיבל לידיו תשלום מסוים - אין לקבל טענת טעות וטובה יותר המסקנה, שבביטול הסכם על-ידי הסכם חדש - novatio- מדובר. ביטוח מנהלים וקופת גמל .14בעניין זה היו חילוקי דעות בין הצדדים בשאלת תחילת הביטוח. בית-הדין האזורי העדיף את גרסת החברה, ובכך לא נתערב. עלתה גם שאלת חישוב הפרשים וביתהדין קבע, כי לא הוגשו חישובים שבית-הדין יכול לפסוק על-פיהם. לאמור בפסק-הדין נוסיף זאת: משמדובר בזכות חוזית אינדיבידואלית - קובע החוזה, ואם "סוכם שלא להגדיל פוליסת ביטוח מנהלים", והסכומים שנוכו ממשכורתו של המהנדס היו קטנים מהמתחייב לעניין אותו ביטוח - גם לכך השלכה לעניין תביעות המהנדס להשלמת החסר. על כל פנים קביעתו של בית-הדין שהנתונים אשר הובאו בפניו "לקו בחסר" - די בה לתוצאה שאליה הגיע בית-הדין האזורי. השלמת שכר לימוד .15את התביעה ל"השלמת שכר לימוד" דחה בית-הדין מהטעם שלא הוכח הסכום. בכתב התביעה נקטו אמנם בסכום - 008, 1ל"י - אך בכתב ההגנה נאמר, בנוסף להכחשת החבות, כי אין "מודים" בסכום. בנסיבות אלה היה על התובע, שהיה מיוצג על-ידי עורך-דין, להוכיח מהו הסכום ששילם ואת החזרתו תבע. משלא עשה כן - בדין קבע בית-הדין האזורי את אשר קבע. הפרשי הצמדה וריבית .16התביעה המקורית כללה סכום של 000, 14ל"י - "שכר עבודה מפרוייקטים". בישיבת בית-הדין האזורי מיום 6.7.1980, תוקנה התובענה והסכום הועמד על 872, 18ל"י. במהלך הדיון בבית-הדין האזורי הודתה החברה בחוב של 872, 18ל"י ובית-הדין האזורי פסק בהתאם. אשר להפרשי הצמדה וריבית אומר בית-הדין האזורי: "אין אנו יודעים מתי היה על החברה לשלם את השכר בגין פרוייקטים. יש להניח כי הסך של 000, 14ל"י, שנתבע בכתב התביעה המקורי, הגיע מועד פרעונו לפני הגשת כתב התביעה. לגבי היתרה בסך 872, 4ל"י נפסוק הפרשי הצמדה וריבית רק לתקופה המתחילה ביום תיקון כתב התביעה, הוא יום 6.7.1980". טען פרקליטו של המהנדס, כי לאותה אבחנה אין צידוק. עיון בפרוטוקול בית- הדין האזורי, שבו תוקן הסכום והועמד על 872, 18ל"י במקום 000, 14ל"י, אינו מגלה כל נקודת אחיזה לשוני בין הסך של 000, 14ל"י לבין היתרה בסך 782, 4ל"י, מבחינת מועד התשלום. על-כן מתקבל, בקטע זה, הערעור כך, שבסעיף 20(גג) לפסק-הדין שבערעור יבוא חיוב "בהפרשי הצמדה ורבית על הסכום של 887, 1שקלים מיום 2.7.1978עד לתשלום", במקום החלוקה לפי הסכומים: 400, 1שקלים ו- 487.20שקלים. .17משבאים לדון בטענות החברה, להוציא הטענה הקשורה בפיצויי פיטורים שכבר נדונה בסעיפים 2-8, יש לתת את הדעת לנתוני היסוד שהודגשו בסעיף 1לעיל. פיצוי על "הפרש משכורת" .18החברה טענה, ולכאורה הוכיחה, כי משפוטר המהנדס, הוטלו על עובד אחר משימות שקודם לכן בוצעו על-ידי המהנדס, והחברה הוסיפה על שכרו של אותו עובד, כך שבחשבון סופי שולמה תשעה חודשים משכורת בסכום העולה על משכורתו של המהנדס. לעניין זה מכרעת העובדה, שהיחסים החוזיים שבין החברה לבין המהנדס לא היו לתקופה קצובה, כך שכל אחד היה רשאי להביאם לדי סיים בהודעה מוקדמת של חודש אחד, וכלל אין מקום לדבר על פיצויים בגין תקופה ארוכה, כפי שתבעו. זאת ואף זאת. אין להעלות על הדעת, שבחודש ספטמבר 1973, תחילת עבודתו של המהנדס בשירות החברה, שהוא גם, כנראה, "תאריך כריתת החוזה", ראה "המפר" (המהנדס) מראש את הנזק או "שהיה עליו לראותו מראש" - הכל כלשון סעיף 10לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- .1970כן לא עולה, לכאורה לפחות, שאחרי שנחסכה עבודתו של המהנדס - עדיין נגרמו הוצאות עודפות. ואם תאמר - המהנדס לא נתן הודעה מוקדמת והוא שגרם, בעקיפין, לסיים היחסים - עולה השאלה, מהי התרופה בגין אי-מתן הודעה מוקדמת: פיצוי בסכום השווה למשכורת חודש אחד, או למעלה מזה? התשובה תפעל בשני הכיוונים - אי-מתן הודעה מוקדמת על-ידי עובד ואי-מתן הודעה מוקדמת על-ידי מעביד - ואין ענייננו מחייב להידרש לה. על כל פנים בדין דחה בית-הדין האזורי תביעה זאת. פיצויים על הפגיעה במוניטין של החברה .19המעשה היחיד שהוכח הוא פניית המהנדס ל"לקוח בכוח", בהצעת שירותים בעתיד. אף אם נתעלם מכל הבעיות המשפטיות, והן רבות וכולן בצריך עיון - לא הוכח כיצד אותה פניה פגעה ב"מוניטין" של החברה. ואם תאמר, שביצוע העבודה במושב כסלון (סעיף 2.3, פסקה ג', שבחלק iלעיל), היא שגרמה לפגיעה במוניטין - הרי לא הוכח שחלקו של המהנדס חרג מ"שגיאת אנוש" (סעיף 2.3, פסקה ה', שבחלק Iלעיל) ולא הובאה עדות מפי הלקוח לכך, שהפסקת ההזדקקות לשירותי החברה באה בשל ביצוע אותה עבודה. פיצויים על הצורך לשלם לסוכנות 000, 18ל"י .20טענת החברה היא, שבעקבות ביצוע העבודה בכסלון נאלצה לשלם ללקוח סכום של 000, 18ל"י - לתיקון המתקן. סכום זה תבעה החברה מהמהנדס כפיצוי על נזק. כאן ייאמר, בנוסף לעובדה שלא הוכח שיש לייחס את אשר ארע ל"רשלנות" המהנדס ולא ל"טעות אנוש", כי החברה היתה מבוטחת בפני תביעות כאמור, והיא, מטעמים אשר עמה, לא עשתה להטבת הנזק על-ידי הגשת תביעה לחברת הביטוח (סעיף 2.3, פסקה ד', שבחלק iלעיל). מכאן שגם תביעה זאת בדין נדחתה על-ידי בית-הדין האזורי. .21כאן המקום לציין, כי האמור בשני הסעיפים הקודמים מבוסס ביסודו על העובדות שקבע בית-הדין האזורי, מבלי להתייחס לשאלה הסבוכה ביותר, והיא - אם, באיזו מידה ובאילו נסיבות, חייב עובד לפצות - מדיני חוזים - את המעביד על נזק שנגרם למעביד עקב הפרת חוזה. כי סבוכה הבעיה, לומדים מפסק-הדין האחרון בשאלה זאת שניתן באנגליה בעניין ,janata bank v. Ahmed[8]. אותו פסק-דין סוקר את הפסיקה בנושא, מסתייג מפסק-דין קודם של לורד דנינג (במיעוט) וחוזר למעשה לפסק-דין משנת 1858בעניין - 246, . 236C.b.n.s 5(1858) ,harmer v. Cornelius[9]. פסק-הדין מצטט מדברי לורד . Tucker l.jבעניין ,romford ice and cold storage co. Ltd. V. Lister[10] 179- . 184Q.b 2,(1956) אשר אמר, כי "צריך שתהיה עדות משכנעת ביותר לשינוי בנסיבות החלות על משרת ואדון - master and servantכדי להצדיק הכנסת שינויים חדישים ממש לחוזה העבודה". באותו פסק-דין פסק בית-המשפט לערעורים באנגליה חד-משמעית בשאלה, אם האחריות היא חוזית או בנזיקין בלבד, וקבע, כי היא חוזית. על עצם הבעייתיות עמד השופט . Ackner l.j(שם, [8], ע' 809-810). יש ליתן את הדעת לכך שבאותו פסק-דין מדובר ברשלנות שמידתה רבה ביותר: מנהל בנק איפשר לפלוני לפתוח חשבון ולהגיע למשיכת יתר של 000, 5$, מבלי שייעשה דבר לבדיקת השאלה, אם אותו לקוח הוא "בר-אשראי". כי סבוכה הבעיה וכי אכן במספר הולך וגדל של מדינות נותנים פיתרון בדרך חקיקה מיוחדת לעניין חוזה העבודה, לומדים מסקירה מקיפה שנערכה על-ידי משרד העבודה הבינלאומי ( 1976,. ,International survey of civil liability of workers, i.l.o([11]). על כל פנים - כאמור, אין ענייננו מחייב להידרש לנושא וליתן תשובה כוללת. החזר שכר לימוד ושכר עבודה בעד ימי העדרות מהעבודה עקב לימודים .22בשני ראשי תביעה אלה סמכה החברה על תנאי מכללא בחוזה העבודה שבין הצדדים לחוזה, לפיו התחייב המהנדס להחזיר לחברה את הסכומים ששילמה בעד שכר לימוד ולהחזיר את שכר העבודה שקיבל בעד ימי העדרות מהעבודה לשם לימודים. אם "לא ימשיך לעבוד בשירותה תקופה ממושכת וסבירה" (סעיף 2.2, פסקה ח', שבחלק iלעיל). לא כל תנאי שצד לחוזה יכול היה לעמוד עליו וסביר היה שיעמוד עליו הוא "תנאי מכללא". תנאי מכללא הוא אותו תנאי, שאף כי לא נכלל בחוזה יאמרו הבריות כי מיותר היה לכלול אותו, באשר "מובן מאליו" כי לכך התכוונו. (דב"ע שם/7-2, [7], בע' 344). בדין סרב בית-הדין האזורי לאמץ טענתה של החברה, כי אכן בתנאי מכללא מדובר. נוסיף ונציין, שידוע לבית-דין זה הנוהג, כי עת מתכוונים להחזרת מלגות לימוד וטובות הנאה מכגון אלה - מתנים זאת במפורש, כחלק מהענקת הזכויות. על כן בדין דחה בית-הדין האזורי את התביעה בגין אלה. .23התוצאה היא, שבכפוף לאמור בסעיף 16, דין הערעור ודין הערעור שכנגד להידחות. אין צו להוצאות.הנדסה / מהנדספיטורים