פיטורים של מורה בבית ספר יסודי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של מורה בבית ספר יסודי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הרדוף - דן יחיד; תב"ע שם/1420-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - המעבידה) בעתירה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים "בצירוף פיצויי הלנה ו/או ריבית והצמדה", וכן לתשלום ריבית והצמדה על חלק מפיצויי פיטורים אשר שולם בפיגור לפני הגשת התובענה. בית-הדין האזורי נענה לתביעה בחלקה, ומכאן הערעור של המעבידה והערעור שכנגד של העובד. .2עובדות המקרה, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן כדלקמן: א) העובד, שהוא מורה במקצועו, עבד בבית-ספר על-יסודי של המעבידה, מיום 1.9.1973ועד יום 15.2.1979; ב) "במערכת החינוך העל-יסודי נוהגים לראות כמשרה שלמה של מורה 24 שעות הוראה לשבוע (להלן - 24ש"ש); אין חובה על מעביד במערכת חינוך זו לתת למורה קבוע משרה שהיקפה עולה על 24ש"ש": ג) במשך כל תקופת עבודתו אצל המעבידה, פרט לשנה הראשונה, עבד העובד בממוצע 31.2ש"ש. בעד כל שעה העודפת על 24ש"ש (להלן - שעה עודפת), שילמה לו המעבידה שכר בשיעור של חלק יחסי מהשכר שהעובד היה זכאי לו עבור המשרה המלאה של 24ש"ש. בשנים האחרונות לעבודה אף נערך חשבון כולל של השכר, כולל השעות העודפות; ד) בנק הפועלים מקיים תכנית חסכון בשם "חסכון למורי בתי-ספר על-יסודיים" (להלן - תכנית חסכון) שהעובד השתתף בה. מטרתה של התכנית היא "עידוד חסכון למורי בתי-ספר על-יסודיים עבור עבודה בשעות נוספות" (ראה נספח 2למוצג נ/ 8בתוך ההליך בבית-הדין האזורי); ה) התקנות של תכנית החסכון קובעות, כי המורה הוא "החוסך" והוא המפקיד כספים בתכנית. הסכומים שנצטברו בתכנית החסכון ניתנים למשיכה, על-ידי החוסך, רק במקרים הבאים: (א) לאחר שתים-עשרה שנים; (ב) עם פרישת החוסך לגמלאות; (ג) עם פרישתו ממקצוע ההוראה; (ד) במות החוסך. תכניות דומות למורים על-יסודיים קיימות גם בכמה בנקים אחרים; ו) ביום 7.4.1974נחתם הסכם קיבוצי בין הממשלה לבין הסתדרות המורים וארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים (מוצג נ/4) (להלן - ההסכם הקיבוצי). סעיף 10בפרק ג' להסכם הקיבוצי קובע, כי מורה שנדרש על-ידי משרד החינוך "או הבעלות על בית-הספר" לעבוד שעות נוספות, "יפריש המשרד או הבעלות על בית-הספר לקופת חסכון עד % 13.3משכר השעות הנוספות"; ז) ביום 1.8.1974נחתם הסכם בין הממשלה ומרכז השלטון המקומי מצד אחד, הסתדרות המורים וארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים מצד שני, בנק "מסד", בנק לאומי לישראל ובנק הפועלים, מצד שלישי (מוצג נ/5) (להלן - הסכם הביצוע) ובו אושרה, בין היתר, תכנית החסכון בבנק הפועלים, לעניין הפרשות לפי סעיף 10בפרק ג' להסכם הקיבוצי; ואכן כך נהגה המעבידה; ח) תוספות שונות שקיבל העובד, כגון תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה, חושבו ושולמו על בסיס כל שעות עבודתו בפועל, כולל השעות העדפות; ט) ביום 15.2.1979נפסקה עבודתו של העובד אצל המעבידה עם התגייסותו לשירות קבע בצה"ל. לא היתה מחלוקת על זכותו לפיצויי פיטורים; י) לאחר סיום עבודתו קיבל העובד מ"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - מבטחים), כספים שהצטברו לזכותו מהפרשות המעבידה לפיצויי פיטורים בסך 312.40, 3שקלים. כמו כן קיבל העובד מהמעבידה ביום 28.9.1979, כלומר כשבעה חודשים לאחר הפסקת העבודה, פיצויי פיטורים בסכום של 549.60, 2שקלים. בסך-הכל קיבל אפוא העובד מהמעבידה וממבטחים פיצויי פיטורים בסכום של 862, 5שקלים; יא) העובד משך מתכנית החסכון שבבנק הפועלים את הסכום שהצטבר שם לזכותו מהפרשות בשיעור של %13 1/3; יב) הן פיצויי הפיטורים שקיבל העובד מידי המעבידה והן ההפרשות למבטחים חושבו על בסיס שכר העבודה עבור 24ש"ש בלבד. השעות העודפות לא הובאו בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו; יג) העובד לא הסכים לחישוב זה של פיצויי הפיטורים וטען, כי בחישוב הפיצויים המגיעים לו יש להביא בחשבון את השעות העודפות שעבד דרך קבע בתקופת עבודתו, וכי המעבידה חייבת לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לכך. משנדחתה טענתו על-ידי המעבידה, הוגשה התובענה לבית-הדין האזורי כמפורט בסעיף 1לעיל. .3עיקר טיעונה של המעבידה בבית-הדין האזורי היה, כי אין העובד זכאי לפיצויי פיטורים עבור שעות עבודה שהן מעבר לעבודה במשרה אחת שלמה, וזאת על-פי תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964(להלן - תקנות פיצויי פיטורים). לחלופין טענה המעבידה, כי הפרישה לתכנית החסכון בבנק הפועלים, בגין השעות העודפות, סכומים שבאו במקום פיצויי פיטורים. מכל מקום, גם תכנית החסכון שילמה את הכספים האלה לעובד, ואם המעבידה תחויב לשלם פיצויי פיטורים עבור אותן שעות - יצא העובד זוכה בכפל פיצויים; ומה עוד שסך-כל הכספים שהעובד קיבל ממבטחים, מהמעבידה ומתכנית החסכון, עולה על סכום פיצויי הפיטורים שהיה זכאי להם אילו הובאו בחשבון גם השעות העודפות. למעשה עם התשלום מתכנית החסכון נסתמה כל טענה שההפקדה בתכנית לא היתה לצורך פיצויי פיטורים. .4בית-הדין האזורי פסק כדלקמן; א) אין מקום להסתמכות על תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים, מפני שבית-הדין הארצי פסק, בדב"ע לו/69- 3(לא פורסם), כי שר העבודה חרג מסמכותו בהתקינו תקנה זו; ב) את הרכיבים המובאים בחשבון חישוב פיצויי פיטורים, כאמור בתקנה 1 (א) לתקנות פיצויי פיטורים (שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר ותוספת משפחה), קיבל העובד בעד כל שעות עבודתו, ללא הבחנה בין שעות רגילות ושעות עודפות, ובשנים האחרונות לעבודתו בשירות המעבידה אף נעשה חישוב כולל לכל שעות העבודה, והוא זכאי שכך יחשבו גם את סכום פיצויי הפיטורים; ג) במקרה הנדון לא היו לעובד שתי התקשרויות עם המעבידה. היתה לו "משרה אחת במובן זה שנושא ההתקשרות היה עבודה בתפקיד אחד ובמקום אחד שהיקפה השתנה מדי פעם"; ד) עובד שהיקף משרתו משתנה מדי פעם, "מחשבים את פיצויי הפיטורים שלו באופן יחסי להיקף משרתו כפי שהיה בתקופות השונות - .pro rataהיקף המשרה נמדד על-פי רוב לפי מספר שעות העבודה, תהיה אשר תהיה הנורמה בעניין השעות, ובלבד שאין מביאים בחשבון לעניין פיצויי הפיטורים שעות עבודה המזכות בגמול שעות נוספות"; ה) לגבי הטענה החלופית של המעבידה, שהיא יצאה ידי חובה עת הפרישה סכומים לפיצויי פיטורים לתכנית החסכון; לא בהסכם הקיבוצי, לא בהסכם הביצוע, ולא בכל מסמך אחר שהוגש לבית-הדין, לא נקבע כי התשלומים לתכנית החסכון נעשו לצורך פיצויי פיטורים, לא נקבע כי ההפרשות לתכנית החסכון באות במקום פיצויי פיטורים, ואף אחד מהמסכים האלה אינו עונה על דרישות שבסעיפים 14, 20או 28לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים); ו) לשם שחרור הפרשות המעביד מקופת גמל דרושה הסכמת המעביד; "לא הוכח שלגבי תכנית חסכון יש למעביד מעמד כלשהו בבנק" ומהעדויות עולה המסקנה, כי הזכות לקבלת הכספים מתכנית החסכון לא היתה קשורה בהתגבשות הזכות לפיצויי פיטורים; ז) נקבע איפוא, כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים בסכום המחושב על בסיס כל שעות עבודתו. מאחר שלא היתה למעשה מחלוקת לגבי סכום ההפרשים, חייב בית-הדין האזורי את המעבידה לשלם לעובד הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 875, 1שקלים; ח) בית-הדין האזורי קבע, כי היתה קיימת מחלוקת של ממש בדבר עצם הזכות להפרשי הפיצויים וביטל את פיצויי ההלנה, אך חייב את המעבידה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; ט) אשר לתביעה לפסוק לעובד פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 549.60, 2שקלים אשר שולם בפיגור, הרי פיצויי ההלנה התיישנו משלא הוגשה התביעה תוך 14יום מיום התשלום; ולגבי הפרשי הצמדה קבע ביתהדין האזורי, כי אין לפסוק הפרשי הצמדה ו/או ריבית בגין חוב ששולם לפני הגשת התובענה. .5המעבידה הגישה ערעור לבית-דין זה על חיובה לשלם לעובד הפרשי פיצויי פיטורים. עיקר טיעוניה של המעבידה בערעור היה, כי בית-הדין האזורי טעה מסיבות אלו: א) פיצויי פיטורים יש לשלם "רק על היקף משרה ולא על שום דבר שהינו חורג מעבר לזה", וזאת לאור תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים; ב) אם ייקבע "שאין לסטות מבטלות התקנה, עדיין נכונה ההלכה הנ"ל לאור האמור בתקנת 1(ג) ותקנה 7"; ג) השעות העודפות אינן נחשבות לחלק מהמשרה של מורה בחינוך על-יסודי, ואין הן מהוות "רכיב מוכר" לעניין תקנה 1לתקנות, ודינן הוא "כדין משכורת 13, ספרות מקצועית ותוספת מאמץ"; ד) מכל מקום, הסכומים שהפרישה המעבידה לתכנית החסכון בבנק הפועלים באו במקום פיצויי פיטורים. ההסדר הזה מעוגן בסעיף 10לפרק ג' בהסכם הקיבוצי, בהסכם הביצוע, בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (נ/8) ועוד; ה) מטרת הסעיפים 14ו- 15לחוק פיצויי פיטורים הינה - למנוע תשלומי כפל של גמלה ופיצויי פיטורים. עצם התשלום בפועל מקופת התגמולים של כספים שהצטברו בקופה למען העובד, פוטר את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים; ו) בית-הדין האזורי מנע מהמעבידה להביא ראיות לגבי התשלום של %13 1/3, אך מצד שני קבע בפסק-דינו, כי לא הוכח שלמעביד יש מעמד כל שהא כלפי הבנק בכל הנוגע לתכנית החסכון (סעיף 4(ו) לעיל). .6העובד הגיש ערעור שכנגד ובו השיג על קביעת בית-הדין האזורי, כי אין לפסוק פיצויי הלנה, ואף לא הפרשי הצמדה וריבית, על הסך של 549.60, 2שקלים ששולם בפיגור להשלמת פיצויי פיטורים. עיקר טענת העובד בערעור שכנגד היה: א) בהתאם למוסכם על הצדדים לקראת הדיון בבית-הדין האזורי, המועד לתשלום פיצויי הפיטורים חל בתוך שבועיים, היינו היתה קיימת חובה לשלם את הפיצויים לא יאוחר מיום 14.4.1979, וזאת מכוח סעיף 20(א) (5) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; ב) למעשה שילמה המעבידה את הפיצויים ביום 28.9.1979; ג) תביעת העובד לפיצויי פיטורים הוגשה לבית-הדין האזורי ביום 14.4.1980ובאותו תאריך עוד לא התיישנה התביעה לפיצויי הלנה; ד) לחלופין - אפילו התיישנה התביעה לפיצויי הלנה, הרי מכל מקום מן הדין היה לחייב את המעבידה בהפרשי הצמדה וריבית; ה) חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970(להלן - חוק התרופות), קובע, כי הפרת החובה שנקבעה בחיוב מזכה בפיצוי לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- .1961אי-תשלום הפרשי פיצויי הפיטורים במועד שנקבע, יש לראות כהפרת חיוב לשלם כסף כאמור בסעיף 11(א) לחוק התרופות. .7בתום הדיון בערעור החליט בית-הדין, כי על מנת שבית-הדין יוכל להכריע בשאלה, האם התשלומים בשיעור % 13 1/3באו במקום פיצויי פיטורים, "ימציאו באי-כוח הצדדים אישור מ'מבטחים' שממנו ניתן ללמוד כיצד נהוג לחלק דמי גמולים בשיעור של % 13 1/3למטרות השונות, ובעיקר - מהו האחוז השמור במקרה כזה לעניין פיצויי פיטורים". בית-הדין הוסיף, כי הוא ער לכך שמבטחים אינה צד להליך, "אך יעריך אם מבטחים תקל על ההתדיינות ותמציא לצדדים אישור כאמור". .8אישור כאמור מבטחים לא הומצא. הצדדים הודיעו, כי אין מבטחים מוכנה להמציא אישור בעניין זה. בא-כוח המעבידה המציא במקום זה אישור ממשרד החינוך, שהמשרד פועל בעניין זה לפי פרוטוקול המצורף לאישור. צירוף זה מהווה למעשה נסח מ"הבהרות ותוספות לפרוטוקול" של ישיבה שהתקיימה ביום 27.1.1981"בנושא שעות נוספות ופיצויי פיטורים". נאמר במסמך, כי בשיחה שקיים סמנכ"ל המשרד, מר סרלין, עם נציג המשרד "שניהל בזמנו את המשא-ומתן בנושא", הוסבר כי הסכום של % 13 1/3כולל בתוכו שני רכיבים: % 8 1/3עבור פיצויי פיטורים, ועוד % 5עבור פנסיה. "המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, שהמעביד בשלמו את הסך של % 13 1/3משלם פיצויי פיטורים עבור השעות הנוספות ועל כן אין לחייבו בתשלום פיצוי נוסף". .9בא-כוח העובד הודיע, כי פנה מספר פעמים למבטחים, אך לא נענה; הוא ביקש בכל זאת לעכב את פסק-הדין, מאחר שיש תקווה שההבהרה תתקבל. ואכן לבסוף המציא מכתב ממבטחים בחתימת עו"ד מ' הראל, ובו נאמר, כי אין לנושא כל קשר למבטחים, ואין למבטחים "כל מעמד בקביעת עמדה בנושא". .Iiפסק-הדין .1לשתי שאלות יידרש בית-הדין בפסק-דין זה: א) האם בדין קבע בית-הדין האזורי, כי העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים גם עבור השעות העודפות, בנוסף לפיצויי הפיטורים ששולמו לו על-ידי המעבידה ועל-ידי מבטחים, ומבלי שיובאו בחשבון הכספים שהוא משך מתכנית החסכון: ב) האם העובד זכאי לפיצויי הלנה או להפרשי הצמדה וריבית על אותו חלק מפיצויי הפיטורים ששולם בפיגור לפני שהוגשה התובענה לבת-הדין האזורי. .2לגבי השאלה הראשונה: טענתה העיקרית של המעבידה היא, כי העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בגין השעות העודפות, לאור תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (סעיף 5(א) בחלק I). דא עקא שבית-דין זה פסק כבר בדב"ע לו/69- 3לא פורסם), כי שר העבודה חרג מסמכות הנתונה לו בחוק פיצויי פיטורים, בהתקינו תקנה זאת. פסק-הדין האמור אוזכר בדב"ע לז/87-3, [1], ובית-הדין חזר והזכיר (בע' 28), כי "תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), הוכרזה על-ידי בית-דין זה כ-.ultra vires .3אולם המעבידה יש לה גם "חלופות" לתקנה 1א. לטענתה, אפילו יקבע ביתהדין, "שאין לסטות מדעתו בדבר בטלות תקנה 1א", הרי ניתן להגיע לאותה מסקנה לאור האמור בתקנה 1(ג) ובתקנה .7אין לקבל טענה זו: תקנה 1(ג) דנה במקרה ששכרו של עובד אינו משתלם "לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א)". במקרה שלנו שכרו של העובד עבור השעות העודפות דווקא חושב והשתלם על בסיס כל הרכיבים המנויים באותה תקנת משנה: הוא חושב בשיעור של חלק יחסי מהשכר שהעובד היה זכאי לו עבור 24ש"ש, וצורפו כל התוספות המנויות בתקנה 1(א), היינו תוספת ותק, תוספת משפחה ותוספת יוקר המחיה (סעיף 2(ג) ו-(ח) לחלק I). .4תקנה 7בכלל אין עניינה לכאן. כל שתקנה זו קובעת הוא, כי העובד העובר מעבודה מלאה לעבודה חלקית, או מעבודה חלקית למלאה, יחושב שכרו לעניין פיצויי פיטורים לגבי כל אחת מתקופות העבודה "באופן יחסי לחלקיות העבודה". במקרה הנדון העובד מעולם לא עבד עבודה חלקית ומעולם לא עבר מעבודה חלקית למלאה או להיפך. .5המעבידה טוענת, כי למעשה העובד עבד ביותר ממשרה אחת מלאה, וגם אם לא יראו את העבודה בשעות העודפות כעבודה במשרה נוספת, הרי מכל מקום הן אינן נחשבות לחלק ממשרתו השלמה, והסכום המשתלם עבורן איננו רכיב המובא בחשבון שכר העבודה לעניין תקנות פיצויי פיטורים, אלא תוספת בדומה למשכורת שלוש-עשרה, תוספת מאמץ או קצובת ספרות מקצועית (סעיף 5(ג) לחלק I). .6נראה שהמעבידה נתפסה פה לכלל טעות. העובד לא עבד בשתי משרות, ובינו לבין המעבידה היה קשר חוזי אחד שנושאו היה אותה העבודה, הוראה "פרונטלית" בבית-הספר. הוא לא עבד מעבר למכסה של 24ש"ש באופן ספוראדי וכמות משתנה, אלא באופן קבוע ורצוף במשך כל תקופת עבודתו (פרט לשנה הראשונה), כשמכסות השעות נקבעות מדי שנה לכל השנה. עבור שעות אלו שולם לו אותו שכר המחושב על בסיס של שעות, והוספו עליו אותן התוספות: הלכה למעשה לא הבדילו בין השכר בעד 24 ש"ש ובין זה עבור השעות העודפות, וערכו חשבון אחיד וכולל של כל השכר (סעיף 2(ג) לחלק I). .7כפי שקבע בית-הדין האזורי "נהוג בחינוך העל-יסודי לראות כמשרה שלמה של מורה 24ש"ש; אין חובה על המעביד במערכת חינוך זה לתת למורה קבוע משרה שהיקפה עולה על 24ש"ש" (סעיף 2(ב) בחלק I). פירושו של דבר הוא, כי אין המורה זכאי לתבוע ממעבידו שיעבידו במשרה בהיקף של יותר מ- 24ש"ש. לא עולה מכך, כי הוגבלה זכותו של המעביד לקבוע למורה משרה בהיקף של פחות מ- 24ש"ש, ובהתאם למקובל בחינוך העל-יסודי תהיה זאת משרה חלקית; כן יכול הוא לקבוע לו משרה שבה העובד יועבד יותר מ- 24ש"ש, אך על-ידי כך לא ייווצרו שתי משרות, אחת שלמה ואחת חלקית, אלא שהעובד יעבוד במשרה שלמה שהיקף העבודה בה עולה על המקובל בדרך כלל בחינוך העל-יסודי. למעשה הקביעה, כי משרה שלמה היא משרה של 24ש"ש, באה "למקם" את הגבולבין משרה שלמה ומשרה חלקית - זה ותו לא. .8מכאן, שהשעות העודפות היו לגבי העובד שעות עבודה במסגרת המשרה "השלמה" שוסכמה בינו לבין מעבידתו, והשכר המשולם עבורן היה שכר עבודה ולא "תוספת" בדומה לתוספת מאמץ או קצובת ספרות מקצועית, והעובד זכאי לכך שהשכר אשר שולם לו עבור השעות הללו יובא בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו. .9לחלופין טוענת המעבידה, שאם ייקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים גם עבור השעות העודפות, הרי שהיא יצאה ידי חובתה בהפרישה כספים לזכותו לתכנית החסכון. על מנת לעמוד על טענה זו יש לפנות להוראות חוק פיצויי פיטורים. לפי החוק האמור הכלל הוא, כי במקרה של פיטורים, או של התפטרות שרואים אותה כפיטורים, חייב המעביד בתשלום פיצויי פיטורים, זולת אם נתקיימו הנסיבות שהחוק האמור רואה אותן כפוטרות את המעביד מחובה זו. מכל הנסיבות הללו יכולות לבוא בחשבון במקרה הנדון הנסיבות המתוארות בסעיף 14לחוק. גם סעיף 14קובע ככלל, שהתשלומים לקופת גמל אינם באים במקום פיצויי פיטורים, זולת אם נתמלא אחד התנאים הבאים: א) נקבע כך בהסכם קיבוצי החל על העובד והמעביד; ב) התשלומים אושרו על-ידי שר העבודה בצו. אין מחלוקת כי ההפרשות לתכנית החסכון לא אושרו על-ידי שר העבודה כאמור. גם עיון בהסכם הקיבוצי נ/ 4מגלה, כי לא נקבעה בו הוראה כנדרש בסעיף 14, ולמעשה אין בו כל התייחסות לפיצויי פיטורים, ותשומת לבנו לא הוסבה לשום הסכם קיבוצי אחר הקובע הוראות כלשהן לנושא. .10הפרקליט שייצג את המעבידה, ביסס את הטענה, שההפרשות לתכנית החסכון באו במקום פיצויי פיטורים, גם על סעיף 20וסעיף 28לחוק פיצויי פיטורים. סעיף 20לחוק קובע, כי מותר שהסכם קיבוצי יקבע דרכים ושיטות לתשלום פיצויי פיטורים, לרבות הפקדתם לזכותו של העובד. כפי שכבר נאמר לעיל, לא הובא בפני בית-הדין האזורי כל הסכם קיבוצי הכולל הוראות בדבר תשלום פיצויי פיטורים בגין השעות העודפות. ואשר לסעיף 28לחוק הקובע, כי הסכם בין מעביד לעובד, שנקבע בו כי הפיצויים כלולים בשכר העבודה, וההסכם אושר על-ידי שר העבודה, יבוא לעניין פיצויי פיטורים במקום הוראות חוק פיצויי פיטורים - לא נטען כי היה קיים הסכם בין המעבידה ובין העובד בעניין הכללת פיצויי הפיטורים בשכר העבודה, או שהפיצויים נכללו בצורה כל שהיא בשכר העבודה, ולא כל שכן שלא היה כל הסכם שאושר על-ידי שר העבודה. קשה להבין למה הוזכר פה סעיף זה. .11ועוד טענה בפי המעבידה והיא, שגם אם לא נתקיימו בהפרשות לתכנית החסכון הוראות הסעיפים 14, 20או 28לחוק פיצויי פיטורים, והן לא באו במקום פיצויי פיטורים בגין השעות העודפות, הרי מכל מקום העובד "משך" מתכנית החסכון בבנק הפועלים את הכספים שהופקדו שם לזכותו, ואם כספים אלה יצורפו למה שקיבל ממבטחים ולהפרשים ששילמה לו המעבידה, יתקבל סכום העולה על סך כל פיצויי הפיטורים שהגיעו לו עם הפסקת עבודתו, כולל השעות העודפות. מטרת סעיפים 14- 15לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע תשלומי כפל של גמלה ופיצויי פיטורים, והוא הדין בכל תשלום לקופת תגמולים, אף אם לא ניתן לו השם של גמלה או פנסיה (סעיף 5(ד) (ה) בחלק I). .12אכן, הצורך במניעת תשלומי כפל אינו שנוי במחלוקת, אבל במה הדברים אמורים? במקרה שהכספים אשר העובד קיבל מקופת גמל או מוסד אחר לביטוח סוציאלי, או ממוסד בנקאי, אכן הופקדו שם לצורך פיצויי פיטורים, ובתקנות הקרן שבה מופקדים הכספים נקבעה זיקה בין הפיטורים והזכות לקבלת הכספים. במקרה הנדון אין בהסכם הקיבוצי כל קביעה כי הכספים אשר המעביד מפקיד בתכנית החסכון מכוח סעיף 10בפרק ג' להסכם הקיבוצי ישמשו להבטחת פיצויי פיטורים. והרי לא כל הפרשת סכומים על-ידי מעביד לקופת תגמולים או לקרן ביטוח נעשית למטרת פיצויי פיטורים וניתנת לקיזוז "מסכום פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים שעל המעביד לשלם לעובד" (דב"ע לח/87-3, [2], בע' 67; דב"ע לו/34-3, [3], בע' 111-112). בהרבה הסכמים קיבוציים נקבעה חובת המעביד להפריש לקופת הגמל הפרשות לדמי חופשה או לביגוד, אך ברור שהפרשות אלו לא יקוזזו כנגד פיצויי פיטורים. הוראה כזאת אין למצוא גם בהסכם הביצוע (נ/5), שאגב לא נרשם כהסכם קיבוצי ולא הוכח כי הוגש לרישום. אין גם למצוא בתקנות של תכנית החסכון, אשר אושרו לעניין סעיף 10בפרק ג' להסכם הקיבוצי, כל זיקה לפיטורים. אף אחד מהאירועים שבהם ניתנים הכספים שנצטברו לזכות החוסך למשיכה אינו קשור בפיטורים, ופרט לפטירת העובד אינו מעניק, כשלעצמו, זכות לפיצויי פיטורים. העובד היה זכאי למשוך את הכספים מהתכנית לאחר 12שנים ולהמשיך בהוראה בבית-הספר של המעבידה. מאידך גיסא, לדוגמה, אילו המעבידה היתה מפטרת אותו אחרי שבע שנים, הוא לא היה מקבל את כספי החסכון. הכספים שולמו לו על אף שלא תמו עוד שתים-עשרה שנים לחסכון, מפני שעם התגייסותו לשירות חובה בצה"ל הוא פרש ממקצוע ההוראה ולא מפני שפוטר. .13הפרקליט שטען למעבידה המציא לבית-הדין "הבהרות ותוספות לפרוטוקול" מישיבה שהתקיימה ביום 27.1.1981במשרד החינוך והתרבות בנושא "שעות נוספות ופיצויי פיטורים" (סעיף 8בחלק I). ב"הבהרות" לא נאמר מי השתתף בישיבה ומה סוכם בה. כל שמובא בהן הוא קביעה, כי בשיחה שקיים סמנכ"ל משרד החינוך עם עובד בכיר אחר של המשרד התברר, כי ההפרשה בשיעור של % 13 1/3כוללת בתוכה רכיב של % 8 1/3עבור פיצויי פיטורים. ברור שאין נפקות משפטית למסמך זה. .14זאת ואף זאת: בתקנות של תכנית בחסכון נאמר במפורש בסעיף 2, כי מטרת התכנית היא "עידוד החסכון של כספים המשתלמים למורים על-יסודיים עבור עבודה בשעות נוספות". התכניות מופנות לעובד: הוא המוסמך לחסוך, הוא המפקיד כספים בתכנית. המעביד בכלל אינו גורם פעיל בתכנית, פרט להעברת הכספים לתעודתם. מה שנקבע בהסכם הקיבוצי הוא, שהמעביד יממן למורים העל-יסודיים המועבדים ב"שעות עודפות" חסכון בשיעור מוסכם משכר אותן שעות. .15העולה מכל האמור לעיל הוא, כי דין הערעור של המעבידה להידחות. .16לערעור שכנגד של העובד: העובד מערער כאמור על דחיית תביעתו לחייב את המעביד בפיצויי הלנה או בהפרשי הצמדה וריבית על הפיגור בתשלום חלק מפיצויי הפיטורים. בא-כוח העובד חזר, אם כי בחצי פה, על התביעה לפיצויי הלנה אשר נדחתה בגלל התיישנות, אך עיקר הערעור מופנה לעניין החיוב בהפרשי הצמדה וריבית (סעיף 6בחלק I). בטיעונו מסתמך הפרקליט שטען לעובד בערעור על סעיף 11(ב) לחוק התרופות, הקובע: "הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית-המשפט שיעור אחר". .17בית-הדין האזורי דחה תביעה זו של העובד ובדין דחה אותה. אכן סעיף 11(ב) האמור מחייב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית את מי שהפר חיוב לשלם סכום כסף. אך הוראה זו נקבעה במסגרת חוק שעניינו הפרת חוזה ותרופות על הפרה כאמור, וההוראה חלה על חיוב שמקורו בחוזה ולא בחיקוק או בנוהג או בנזיקין. למעשה, את התשובה לפלוגתה זו יש למצוא בפסיקה של בית-דין זה. בדב"ע לו/26-3, [4], קבע בית-הדין (בע' 390-391), כי מקום שקיימת הוראה בהסכם קיבוצי בדבר תשלום פיצויי פיטורים, ולא נקבע מועד לתשלומם, הרי יום הפרעון הוא היום שהעובד זכאי לתבוע את הפיצויים וכל פיגור בתשלום הפיצויים מעבר למועד זה מהווה הפרה של חיוב לשלם סכום כסף, והמפוטר זכאי להפרשי הצמדה וריבית. מנוסח זה עולה, כי המדובר הוא במקרה שקיים הסכם קיבוצי הקובע הוראות כאמור; ובאין הוראות כאלה בהסכם הקיבוצי או בחוזה עבודה, אין מקום להפעלתו של סעיף 11(ב). על קביעות אלו חזר בית-הדין גם ב"דב"ע לו/61-3, [5], בע' 395-.397 .18למותר להוסיף, כי במקרה דנן אין בהסכם הקיבוצי כל הוראה בדבר תשלום פיצויי פיטורים. פרקליטו של העובד טען, כי הצדדים הסכימו בדיון המוקדם לפני בית-הדין הארצי, שהמועד לתשלום פיצויי פיטורים היה בתום 60יום מהיום שבו נסתיימו יחסי עובד-מעביד, אולם הסכמה זו באה רק להעיד על קיום החיוב ולא על מקורו בהסכם קיבוצי או חוזה עבודה. ניתן, אפוא, לפנות רק לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, והוראות החוק האמור אינן חלות במקרה הנדון, מפני שהחוק מסמיך את ה"רשות השיפוטית" לפסוק ריבית או הפרשי הצמדה רק כאשר היא פוסקת סכום כסף, ואילו במקרה דנן הסכום שבפיגור שולם לפני שהוגשה התביעה לתשלומו. המסקנה המתבקשת היא, איפוא, כי גם הערעור שכנגד דינו להידחות. .19סיכומו של דבר: הערעור של המעבידה והערעור שכנגד של העובד נדחים, ופסק-הדין של בית-הדין האזורי מתאשר. אין צו להוצאות.מוריםבית ספרפיטוריםדיני חינוך