1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. 2. ואלה העובדות המוסכמות שנקבעו בדיון המוקדם ביום 24.1.10: א. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.11.73 ועד 28.2.07. ב. אין חולק כי התובע התפטר. ג. התובע עבד כנהג במהלך כל תקופת עבודתו. ד. התובע השתכר סך של 2,660 יורו, כאשר יש מחלוקת האם זה נטו או ברוטו. ה. התובע חתם על ההסכמים אשר צורפו כנספחים לכתב ההגנה. ו. התובע קיבל את הסכומים שהוא חתום על קבלתם וצורפו כנספחים לכתב ההגנה. 3. התובע טוען כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, שכן התפטר בשל מצבו הרפואי. התובע היה נהג אצל הנתבעת, ולא מילא תפקידים אחרים. התובע התפטר מעבודתו כנהג משום שלא יכול עוד להמשיך ולמלא את תפקידו זה של מחלת הוורטיגו שבה לקה, והנתבעת לא הציעה לו להמשיך לעבוד בתפקיד אחר כלשהו. המסמכים הרפואיים שהציג התובע תומכים בטענתו כי לקה בוורטיגו. טענות הנתבעת כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים במשך תקופת עבודתו מידי 3 שנים נדחו כבר פעמיים על ידי בית דין זה, והינן בגדר השתק עילה והשתק פלוגתא בתיק זה. על פי הדין לא ניתן לשלם לעובד פיצויי פיטורים במהלך תקופת עבודתו, אלא באישור שר העבודה, ואישור כזה לא התקבל בענייננו. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, בצירוף החלק היחסי של משכורת 13, ומשכורת 13 אחרונה שלא שולמה. 4. מנגד טוענת הנתבעת לא הוכחו התנאים להחלת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע, והוא לא הרים נטל זה. התובע עסק בתפקידים שונים בקונסוליה, ולא היתה כל מניעה שימשיך בעבודתו. האישורים הרפואיים שהציג התובע אינם חתומים, והרופאים לא הוזמנו לעדות מטעם התובע. התובע קיבל תשלום השווה לפיצויי פיטורים מידי 3 שנים בהתאם לחוזה שנחתם עמו, ואישורי התובע, בחתימתו על קבלת פיצויי הפיטורים עבור התקופות השונות צורפו לתצהיר הנתבעת. ניסיונו של התובע להתנער מחתימותיו מקומם ונגוע בחוסר תום לב. משכך, שולמו לתובע פיצויי פיטורים עד ליום 31.12.02, ואם ייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, יש להפחית את הסכומים שקיבל עד למועד זה. 5. תביעה זו הינה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. לצורך מתן תשובה לשאלה האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, יש ליתן תחילה תשובה לשאלה האם התפטר התובע בדין מפוטר, או לענייננו: האם התפטר התובע בשל מצבו הבריאותי, והוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. כדי להכריע בשאלה זו יש לברר מה היה תפקידו של התובע אצל הנתבעת, והאם היה נהג, או שמא מילא תפקידים רבים אחרים. כמו כן, לאור טענות הנתבעת, יש לברר אם התובע ממלא אחר תנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. אם ייקבע כי התובע אכן התפטר בדין מפוטר, יש לדון בטענת הנתבעת כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים מידי 3 שנים. 6. מה היה תפקידו של התובע בקונסוליה? על אף שהוסכם בין הצדדים במהלך הדיון המוקדם כי התובע עבד כנהג במהלך כל תקופת עבודתו (סעיף 2.ג לעיל), העלתה הנתבעת טענה חדשה על פיה התובע לא מילא רק תפקיד של נהג, אלא גם תפקיד של מרכזן. התובע הכחיש זאת, וטען כי ענה לטלפון רק מפעם לפעם, כאשר איש לא עשה זאת, וכי הוא סובל מקשיי שמיעה מזה למעלה מ-20 שנה. התובע הוסיף כי מידי יום ביומו עסק בנהיגה, וכי כל הנהגים יושבים במרכזיה (ע' 3 ש' 25-32, ע' 4 ש' 1-19). נציין כי הטענה כי התובע היה מרכזן לא הועלתה בכתב ההגנה. אמנם בסעיף 3 לכתב ההגנה נכתב כי: "התובע, מר אבו גוש ג'אלב הועסק בנתבעת החל מיום 1.11.73 במטרה למלא תפקיד עזר". אולם פרט לכך לא נאמר דבר באשר לתפקידים שמילא התובע במהלך תקופת עבודתו הארוכה, וכפי שהודגש לעיל, בדיון המוקדם נקבעה מוסכמה כי התובע עבד כנהג. יתר על כן, גם במסמך שעליו חתם התובע עם התפטרותו נכתב כי: "איני יכול עוד לבצע את חובותי כנהג בקונסוליה הכללית של איטליה בירושלים בשל מחלת ורטיגו. לפיכך אני מודיע בזה על התפטרותי מיום 1 במרס 2007" (נספח י"א לתצהיר עדת הנתבעת גב' מריה גראציה רוטילי). לא נכתב במסמך דבר לגבי תפקידים אחרים שמילא התובע, ובעדותה אמרה הגב' רוטילי כי מסמך זה נכתב על ידה ועל ידי הקונסול (ע' 23 ש' 20-32). מסמך זה מעיד כאלף עדים כי זה אכן היה תפקידו של התובע, ואין מקום להתייחס בעניין זה לאמור בחוזה העבודה של התובע, כאשר זה התפקיד שמילא התובע בפועל, ובמשך שנים רבות. נוסיף עוד כי קשה מאד להניח כי התובע מילא תפקידים אחרים בקונסוליה שכן אינו דובר איטלקית או אנגלית. 7. כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע התפטר. בעדותו אמר התובע כי כאשר לקה בוורטיגו הודיע לקונסול על כך, ואמר כי אינו יכול להמשיך לעבוד (ע' 5 ש' 26-28). התובע הוסיף עוד כי: "אני אמרתי לו שאני לא יכול להמשיך בגלל הורטיגו ושיש לי תעודה מהרופא, הוא אמר לי אם אני רוצה להמשיך עוד חודש אם אני רוצה, ואמרתי לו שבינתיים אני בחופשת מחלה, אם במשך החודש הזה הכל יעבור בשלום אני אחזור לעבודה, אני רוצה. אבל במשך החודש קרה לי 6-7 פעמים". (ע' 6 ש' 30-32, וראו גם ע' 7 ש' 1-5) התובע הדגיש בעדותו כי חש שאינו יכול להמשיך לנהוג בשל מחלתו. גם עדת הנתבעת אישרה כי: "הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב לנהוג, ואז הוא החליט להתפטר". (ע' 20 ש' 21-22). בהמשך ציינה העדה שוב כך: "ש. אבל אמרת שההתפטרות לא היתה בגלל מחלתו. ת. לא, הוא בא למשרדי ואמר שהוא לא יכול לנהוג יותר, והוא רוצה להתפטר. ש. האם ההתפטרות שלו היתה בגלל מחלתו. ת. לא. ש. זה היה בגלל שהוא לא רוצה לעבוד יותר בקונסוליה, למה? ת. שוב, הוא בא ואמר לי שהוא לא יכול לנהוג ולבוא לעבודה, ולכן הוא מתפטר. ש. ומה היתה תגובתך לבקשתו להתפטר ת. אם בן אדם אומר לך שהוא רוצה להפסיק לעבוד, אוקיי. ש. את לא שאלת למה הוא רוצה להפסיק לעבוד. ת. זה לא תפקידי" (ע' 21 ש' 12-21). עדת הנתבעת אישרה, אם כן, את גרסת התובע כי התפטר בשל חוסר יכולתו למלא את תפקידו כנהג בשל מחלתו. העדה אמנם שבה והדגישה כי התובע מילא גם תפקידים אחרים, ואולם לא זו בלבד שלא הוצעה לתובע עבודה אחרת, אלא שהעדה אף לא מצאה לנכון, לפי דבריה, לשאול את התובע מדוע החליט להתפטר מעבודתו, לאחר תקופת עבודה בת כ-33 שנים. אף על פי כן לא נדרש התובע ליתן הודעה מוקדמת בת 3 חודשים, כפי שמקובל לגבי עובדי הקונסוליה (ע' 21 ש' 6-8). העדה לא הבהירה מדוע פטרו את התובע מחובה זו. מסקנתנו הינה, איפוא, כי התובע היה נהג בקונסוליה. גם אם מילא מדי פעם בפעם תפקידים אחרים, זה היה תפקידו העיקרי, ומשהתפטר התובע לא הוצע לו להמשיך ולעבוד בתפקיד אחר כלשהו. 7. האם התפטר התובע בדין מפוטר? סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי: ”התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".   על העובד מוטל הנטל להוכיח כי מתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 6, המקנה לו זכאות לפיצויי הפיטורים (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514). שלושת היסודות הנזכרים בסעיף: ממצאים רפואיים, תנאי עבודה, ושאר נסיבות העניין, מהווים ביחד אמצעי ביקורת, שבעזרתו ניתן לבחון את השאלה האם ההתפטרות מטעמי בריאות הייתה מוצדקת, והיא מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. על פי לשון הסעיף ההתפטרות הינה "לרגל" מצב בריאות של העובד, ללמדנו כי הגורם לא רק שצריך להיות קיים אלא, והוא העיקר, שאותו גורם היה הפועל, המניע והמביא לתוצאה. יש להוכיח כי הגורם הרפואי האובייקטיבי הוא זה שפעל בבחינת "המניע והמביא" להתפטרות. גם כאשר קיימים מניעים נוספים להתפטרות, אשר אינם קשורים למצב הרפואי, אין בכך כדי לשלול קיום מצב משפטי מסוג התפטרות בדין פיטורים, ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וממשי. זאת ועוד. על העובד להציג תעודות רפואיות המתייחסות לתקופה הרלבנטית להפסקת העבודה, אם כי אין הכרח כי אלו יוצאו במועד שקדם להתפטרות. די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה, ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה ביכולת עבודתו של העובד (דב"ע לא/3-17 שרה רפפורט - שולמית אסולין, פד"ע ב, 25). אין גם הכרח כי מצב הבריאות הלקוי ימנע מן העובד להמשיך בעבודתו, ואולם נדרש כי מצב זה יהווה רקע להחלטתו לפרוש מעבודתו. לאחר שבחנו את חומר הראיות שהוצג לפנינו לאור ההלכות המפורטות לעיל, הגענו למסקנה כי התובע הוכיח כי מצבו הרפואי היה בבחינת ה"מניע והמביא" להתפטרותו. ראשית, הן התובע והן עדת הנתבעת הגב' רוטילי, אישרו כי התובע הודיע על התפטרותו משום שאינו יכול עוד להמשיך בעבודתו כנהג. כמו כן מן המסמכים הרפואיים שהוצגו לפנינו עולה כי כבר בחודש ינואר 2007 קיבל התובע חופשת מחלה בשל מחלתו, ובמסמך מיום 24.1.07 של המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שערי צדק נכתב כי זו הפעם החמישית במשך חודשיים שהתובע מתלונן על סחרחורות. ביום 13.3.07 כתב הרופא התעסוקתי ד"ר אלכס גודקין, מן המרפאה התעסוקתית של קופת חולים כללית כי: "לאור ממצאי הבדיקה ועיון בחומר הרפואי ניתן לסכם כי הנ"ל סובל מבעיות רב מערכתיות עם החמרה לאחרונה. לא מסוגל לבצע את תפקידו במצבו הנוכחי" (המסמכים הרפואיים צורפו לתצהיר התובע). מסמך זה אמנם נכתב לאחר שהתובע כבר התפטר מעבודתו, אולם הוא משקף את המצב שהיה בעת ההתפטרות. התובע הגיש לנתבעת מסמכים רפואיים המעידים על מצבו עוד לפני ההתפטרות, והנתבעת היתה מודעת היטב לכך שהתובע לקה במחלה, ואינו מסוגל למלא עוד את תפקידו, לא חלקה על האמור בהם, אישרה את אישורי המחלה, ושולמו לתובע דמי מחלה עבור הימים שבהם נעדר מעבודתו (ע' 17, 23). לפיכך אנו קובעים כי התובע התפטר בדין מפוטר בשל מצב בריאות לקוי, והוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 8. מה דין תשלום פיצויי פיטורים מידי 3 שנים ? הנתבעת טוענת כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים מידי 3 שנים עד ליום 31.12.02, ועל כן גם אם ייקבע, בניגוד לעמדתה, כי התובע התפטר בדין מפוטר, יש להפחית סכום זה מן הסכום שייפסק לטובת התובע. השאלה מה דינם של תשלומים ששולמו לעובדי הנתבעת מעת לעת, והאם בכך מילאה הנתבעת את חובתה לשלם להם פיצויי פיטורים נדונה כבר בפסק דינו של כב' השופט אייל אברהמי ונציג הציבור וילי גולדנברג בתיק עב 1796/00 כראם פריד - הרפובליקה האיטלקית באמצעות הקונסול הכללי (ניתן ביום 7.12.03). שם נפסק כי מעביד רשאי לשלם תשלום שוטף שנועד לבוא במקום פיצויי פיטורים רק אם ניתן לכך אישור מראש של שר העבודה, על פי הוראות סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, ואישור כזה לא ניתן בענייננו. המסמכים שעליהם חתם העובד אינם עומדים בדרישות סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, ולא הוכח שהסכומים ששולמו היו בסכום ובשיעור של פיצויי פיטורים - 1/3% 8 מהשכר. פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1010/04 הרפובליקה האיטלקית באמצעות הקונסול הכללי - כארם פריד, ניתן ביום 24.11.04). הדברים הללו יפים גם לענייננו. נדגיש עוד, לגבי חתימת התובע על המסמכים המעידים כי קיבל את התשלומים הנטענים, כי כל המסמכים שצורפו לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבעת הם באיטלקית (ראו עדות העדה מטעם הנתבעת ע' 16 ש' 25-26), והתובע אינו דובר שפה זו, מלבד מלים ספורות (6 ש' 18-19), ולדבריו לא ידע מה כתוב במסמכים שעליהם חתם (ע' 13 ש' 12-25, ע' 14 ש' 7-13). בניגוד לדברי ב"כ הנתבעת בסיכומיו לגבי עדות התובע, עשה עלינו התובע רושם אמין ומהימן, ומכל מקום היה על הנתבעת לדאוג לכך שהמסמכים המובאים לחתימת התובע יהיו בשפה שהוא בקיא בה, ואם בחרה הנתבעת להחתים את התובע על מסמכים הכתובים בשפה האיטלקית, היה עליה לדאוג לתרגומם לשפה שהתובע שולט בה. משנקבע כי מדובר בתשלום שאינו עומד בדרישות החוק, אין מקום גם להפחית את הסכומים ששולמו מסכום פיצויי הפיטורים שלו זכאי התובע. לנוכח האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים במלואם. 9. חישוב פיצויי הפיטורים אין מחלוקת בין הצדדים כי שכרו של התובע היה 2,660 יורו. הנתבעת טוענת כי אין מקום להוסיף עליו משכורת 13. בתצהירה הצהירה עדת הנתבעת גב' רוטילי כי שכרו של התובע כלל בתוכו מרכיב של משכורת 13 (סעיף 21 לתצהיר). כך נטען גם בכתב ההגנה (סעיף 22). טענתה זו של הנתבעת לא נסתרה. במאמר מוסגר נציין כי בעניינו של התובע כראם פריד טענה הנתבעת כי אינה נוהגת לשלם משכורת 13 (סעיף 11 לפסק הדין). מכל מקום, טענת הנתבעת כי השכר המצויין לעיל כולל אף משכורת 13 לא נסתרה. כמו כן תלושי השכר של התובע שצורפו לתצהיר הנתבעת אינם מצביעים על כך שמדובר בשכר נטו כפי שנטען. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 88,666 יורו. הסכום ישולם בשקלים על פי השער היציג ביום התשלום. משנתקבלה טענת הנתבעת כי משכורת 13 היתה כלולה בשכר, נדחית התביעה לתשלום משכורת 13 נוספת. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של 8,500 ₪. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, יב' סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציגת עובדיםגב' נחמה אנג'ל נציג מעבידיםמר גדעון שמיר ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד רפואההתפטרות בגלל מצב רפואיהתפטרות