עדויות קטינים בפני חוקרת ילדים מכוח סעיף 9 לחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים)

בכתב האישום הנדון ארבעה אישומים, ומדובר בעבירות שבוצעו כלפי שלושה קטינים שהם כבני 12-11 שנים. הנאשם כבן 26. אין מחלוקת לגבי העובדה שהנאשם עבד בדוכן בשוק באשקלון והעסיק הקטינים בעבודות הקשורות בממכר ירקות ופירות. האישום הראשון מתייחס להדחת הקטינים כולם לשימוש בסם מסוג קנבוס, והדחתם לשימוש במשקאות משכרים וכן מתייחס האישום לשימוש בסם קנבוס ואחזקתו שלא לשימוש עצמי. האישומים 4-2 מתייחסים כ"א לקטין מסויים ובכולם מואשם הנאשם בביצוע מעשים מגונים בקטין, הדחת קטין לשימוש בסם ומתן משקאות משכרים לקטין. נדון להלן באישומים 4-2 אחד לאחד, ומן הנסיבות שיוכחו תהא השלכה לנסיבות נשוא האישום הראשון. 2. נטען באישום השני כי בין השנים 2000-1999 ביצע הנאשם מעשה מגונה בקטין, שמו מיכאל, כבן 11, בשתי הזדמנויות. העבירה בוצעה במקלט בסמוך לביתו של הנאשם. נטען כי הנאשם הפשיט מכנסיו של הקטין והחדיר איבר מינו של הקטין לפיו, לשם גירוי, ביזוי, או סיפוק מיני. עוד נטען כי הנאשם הדיח הקטין לשימוש בסם מסוג קנבוס וסיפק לו משקאות משכרים. הנאשם איים לפגוע בקטין אם יגלה מעשיו לאיש. מרינה, אימו של קטין בשם אלכס, מתארת בעדותה בביה"מ כיצד החלה לחשוד במעשיו של הנאשם, עקב קשריו עם הקטינים, וכיצד הגיע מיכאל לגלות לה העבירות שביצע בו הנאשם. ביוזמתה פנו אימהות הקטינים נשוא כתב האישום למשטרה ונפתחה חקירה בענין (ראה פרוט' 14-13). להלן הראיות שהובאו לענין אישום זה. 2.1 מיכאל נחקר ע"י חוקרת ילדים שאסרה את העדתו בביה"מ. הוגשו קלטת החקירה (ת/14), תמליל (ת/13), טופס עדות ילד (ת/11) ודו"ח הערכת מהימנות (ת/12). 2.2 בעדותו מצביע מיכאל על התיחכום בו נהג הנאשם. בתחילה נתן הנאשם למיכאל משקה משכר ומשמשקה זה החל להשפיע עליו, פשט הנאשם את מכנסיו וביצע בו המעשה המגונה המתואר באישום (ראה ת/13 עמ' 10-6). מיכאל מתאר שני מעשים מגונים דומים שבוצעו בו (ראה ת/13 עמ' 15-10). בד בבד עם ביצוע המעשים המגונים סיפק הנאשם גראס למיכאל וגרם לו לעשן אותו (ת/13 עמ' 5). מיכאל יודע לתאר המקום בו החזיק הנאשם בסם (ת/13 עמ' 16). מיכאל גם מתאר בפרוטרוט המקלט בו אירעו חלק מהמעשים (ת/13 עמ' 11 ו- 17). מוסיף ומעיד מיכאל כיצד איים הנאשם לפגוע בו, היה ויגלה מעשיו (ת/13 עמ' 18). 2.3 בדו"ח הערכת מהימנות קובעת חוקרת הילדים, הגב' חודדי, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שמיכאל חווה את האירועים המתוארים בעדותו. הוא מתייחס לאירועים המעוגנים במקום ובזמן. הוא הדגים תנוחות בהן בוצעו העבירות ותיאר את הסם שניתן לו. (ראה ת/12). 2.4 הובאו ראיות שיש בהן משום סיוע לעדותו של מיכאל. צילומי המקלט בו בוצעו העבירות תואמים את גירסתו של מיכאל (ראה ת/1), וגם נתפס הסם נשוא האישום הראשון, קנבוס במשקל 30.08 גרם, במקום שתיאר מיכאל. הנאשם עצמו, בהודעתו, מודה בביצוע מעשים מגונים במיכאל (ת/16 עמ' 6-4 ועמ' 7), בנסיבות דומות לאלה שמתאר מיכאל, ולאחר שאלות חוזרות הוא מאשר גם שמיכאל עישן גראס בביתו (ת/16 עמ' 8). הוא מודה כי סיפק לו משקה משכר, הוא בירה (שם עמ' 8). מכלול הראיות שפורטו לעיל יש בהן כדי להוכיח העבירות המיוחסות לנאשם באישום השני, וחלק מהעבירות המיוחסות לו באישום הראשון. 3. באישום השלישי מיוחסות לנאשם עבירות של מעשה מגונה בקטין, הדחת קטין לסם, ומתן משקאות משכרים לקטין. נטען כי העבירות הנ"ל בוצעו במספר הזדמנויות כלפי הקטין המכונה סלוואה, בביתו של הנאשם ובמקלט הסמוך לו. המעשה המגונה התבטא בכך שהנאשם הושיב את סלוואה על ברכיו לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני. סלוואה הוא יליד 27.12.89, ובעת חקירתו, ביום 17.7.01, היה כבן 11. באשר לאישום זה הובאו הראיות המפורטות להלן. 3.1 בשל גילו של סלוואה בעת חקירתו, הוא נחקר ע"י חוקרת ילדים, היא לאה דנינו. חקירתו תועדה בוידאו ומשום שחוקרת הילדים אסרה על עדותו בביה"מ, הוגשו קלטת החקירה (ת/6), תמליל החקירה (ת/5), טופס עדות ילד (ת/3) ודו"ח הערכת מהימנות (ת/4). חוקרת הנוער נימקה האיסור על העדת המתלונן בביה"מ בכך שאינו זוכה לתמיכה משפחתית (פרוט' 3). 3.2 סלוואה מפרט כיצד נוצרה היכרותו עם הנאשם בשוק מגדל באשקלון (ת/5 עמ' 4). הנאשם נתן לו ולילדים נוספים לשתות משקאות חריפים - בירה ו-וודקה הן בביתו, הן במחסן סמוך (ראה ת/5 עמ' 5). סלוואה נתן תיאור מפורט של המחסן, הוא למעשה המקלט הצמוד לבית הנאשם. הוא גם יודע כתובתו של הנאשם (ראה ת/5 עמ' 8 ו- 15). סלוואה מפרט בהודעתו בפני חוקרת הילדים, כיצד הנאשם גרם לו לעשן גראס. הוא מתאר בפרוטרוט כיצד הנאשם הכין הגראס לעישון (ת/5 עמ' 7 ועמ' 10-9). מוסיף ומספר סלוואה כיצד נהג הנאשם להושיבו על ברכיו, למרות שהתנגד לכך וטען שאינו רוצה בכך. הדבר אירע הן בביתו של הנאשם, הן במקלט הסמוך, עדיין טוען סלוואה, כי לא אירע כלום, לאחר שהנאשם הושיבו על ברכיו (ראה ת/5 עמ' 14-12). סלוואה נחקר ביום 17.7.01 ומהעדות משתמע כי האירועים שפורטו לעיל לא אירעו באותה שנה אלא קודם לכן (ראה ת/5 עמ' 15-14). 3.3 חוקרת הילדים ערכה חוו"ד לענין מהימנותו של סלוואה (ראה ת/4), היא קובעת כי קיימת סבירות גבוהה שהוא חווה את האירועים עליהם דיווח. הוא מוסר תיאורים מפורטים באשר למה שאירע, מקום האירועים והמעורבים בהם. לכן, יש לזכות את הנאשם מעבירה של ביצוע מעשה באישום זה. 3.4 הובאו ראיות שיש בהן כדי לתמוך בעדותו של סלוואה. צילומים שבוצעו מהמקלט הסמוך לבית הנאשם, תואמים את תיאוריו של סלוואה. בעדותו, הקטין אלכס מאשר גרסת סלוואה, כי היה אירוע בו הנאשם הוציא כל הילדים, פרט לסלוואה, אז הנאשם נתן לו לשתות (ראה ת/9 עמ' 8-5). הנאשם עצמו מודה בהודעתו, כי נתן לקטינים כולם לשתות בירה בביתו ובמקלט (שם עמ' 8). הוא מאשר שנתן לילדים לעשן גראס פעם אחת (שם עמ' 10). הוא נתן לסלוואה לשתות בירה (שם עמ' 4, אף שקודם טען כי אינו מכירו כלל), ויתכן כי גם נתן לו לעשן גראס (שם עמ' 4). ממכלול הראיות שפורטו לעיל, לענין האישום השלישי עולה, כי הוכח שהנאשם הדיח את סלוואה להשתמש בסם מסוג "גראס" (קנבוס) בניגוד לסע' 21 (א) (1) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973 וכן סיפק לו משקאות חריפים ומשכרים בניגוד לסע' 193 (א) (א) לחוק העונשין תשל"ז 1977. דעתי היא כי לא די בעובדה שהנאשם הושיב את סלוואה על ברכיו ע"מ להוכיח ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סע' 348 (ב) לחוק העונשין. אין בראיות הוכחה כי המעשה בוצע לגירוי או סיפוק מיני. 4. באישום הרביעי מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטין, הדחת קטין לסם ומתן משקאות משכרים לקטין. העבירות בוצעו כלפי קטין, שמו בוריס, כבן 11. נטען שהעבירות הנ"ל בוצעו במספר רב של הזדמנויות בין השנים 2001-2000, בבית הנאשם ובמקלט הסמוך לו. המעשה המגונה התבטא בכך שהנאשם החדיר איבר מינו של הקטין לפיו לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני. הראיות שהובאו לענין אישום זה יפורטו להלן. 4.1 הקטין קרבן העבירה לא אותר כלל ע"י המשטרה (ראה ת/20-ת/23). הפרטים האישיים של הקטין מופיעים בפלט המחשב ת/22. 4.2 בהודעתו, מאשר הנאשם, כי הוא מכיר את בוריס, והוא ביצע בו אותם מעשים מגונים שביצע במיכאל - דהיינו החדיר איבר מינו של בוריס לפיו. מעשים אלה בוצעו במקלט הסמוך לביתו. הוא כופר בכך שביצע מעשים אלה לקטינים אחרים פרט למיכאל ובוריס. הסתייגות זו מביצוע המעשים בילדים אחרים מוסיפה יתר אמינות להודאת הנאשם שכן אין מדובר בהודאה גורפת או הכחשה גורפת. לעומת הודאתו בביצוע המעשים המגונים בבוריס, הוא מכחיש שסיפק לו סם או נתן לו לשתות משקאות משכרים (ראה ת/16 עמ' 9-8). 4.3 בהודעתו בפני חוקרת נוער מציין מיכאל, כי אמנם הנאשם ביצע אותם מעשים מגונים שביצע בו, גם בקטין הנוסף ששמו בוריס. הילדים ראו זאת דרך חלון המקלט ובוריס עצמו אף סיפר לו. מיכאל מציין שמו המלא של בוריס ויודע כי הוא לומד בבית ספר רותם (ראה ת/13 עמ' 13-12). ההלכה היא שאין להרשיע אדם אף עפ"י הודאתו, אלא מביאים ראיה נוספת שהיא בגדר "דבר מה נוסף". סבור אני כי עדות מיכאל אינה עונה על דרישה זו. מיכאל מציין כי ילדים ראו את הנאשם מבצע העבירה בבוריס, אך אינו אומר כי היה ביניהם. הוא מעיד על דברים ששמע מבוריס ועדותו לענין זה הינה עדות שמיעה הפסולה כראיה. בוריס עצמו לא אותר ולא נחקר כלל. בנסיבות שכאלה יש לזכות הנאשם מהעבירות שבאישום הרביעי מחמת הספק. 5. הודעת הנאשם, בה הודה בחלק מן העבירות המיוחסות לו, הוגשה בהסכמה (ת/16). לא הועלתה כל טענה כנגד קבילות ההודעה. הסניגור, מודה כי טענותיו בסיכומיו לענין קבילות ההודאה, היה עליו להעלות במשפט זוטא. לסניגור טענות, כי לא הובא לידיעתו שהחוקר נתן לנאשם להבין שיקלו עימו, אם יספר האמת, והנאשם בחר להודות בחלק מן העבירות, לאחר שניתן לו זמן לחשוב - כעשר דקות. עובדות אלה עלו רק מעדותו של המתורגמן מר יבגני גיטרמן. לכן מתבקש ביה"מ לפסול קבילות ההודאה, או להמנע מלייחס לה משקל כלשהו. כך במיוחד, על רקע אופיו של הנאשם, כפי שתואר בחוות דעת פסיכיאטרית - "רמת אינטילגנציה נמוכה עם פיגור שכלי קל". הנאשם הובא גם בפני וועדת איבחון, שם נקבע לעומת זאת, כי אינו סובל כלל מפיגור. יש להדגיש, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית ודו"ח ועדת האיבחון הוגשו לביה"מ רק לאחר תום הבאת הראיות ואף לאחר שהוגשו סיכומים בכתב, וביום שנקבע להשלמת סיכומים בע"פ. נטען ע"י התביעה כי אין לייחס כל משקל למסמכים אלה, משלא הוגשו במועד ולא ניתנה הזדמנות לתביעה לחקור את עורכיהם ואת העדים בענינן. בסיכומים המשלימים בע"פ, טען הסניגור עוד, כי אין לו טענות כנגד החוקר, הואיל והוא עצמו לא עמד על מגבלותיו של הנאשם. הוא אף אינו בטוח כלל אם העלאת הטענות במועד, במשפט זוטא, היה בכך כדי להשיג תוצאה שונה. הסניגור, כאמור, מסתמך על עדות המתרגם, מר יבגני גיטרמן, וחוות דעת שהוגשו. אומר המתרגם בעדותו, כי החוקר אמר לנאשם, שיש עדים לביצוע העבירות ויהיה לו קל יותר אם יספר את האמת. לא נאמר מילה וחצי מילה לשדל או להניע הנאשם לומר דבר שאינו אמת, וגם לא נעשה נסיון כלשהו לכפות עליו לומר דבר שאינו מרצונו החופשי. בשל הדברים שנאמרו לנאשם, אין איפוא כל עילה לפסול קבילות הודאתו. מוסכם על הצדדים שהנאשם נתבקש לשקול עמדתו בהתחשב בעדויות האחרות והחל להשיב על כך לאחר הפסקה מעמ' 8 שורה 11 בהודעתו. יש להדגיש כי הנאשם לא הודה באופן גורף, ועל חלק נכבד משאלות החוקר עדיין השיב בשלילה. הוא מודה כי ביצע עבירת מין במיכאל, אך כופר בביצוע מעשים מגונים בסלוואה ואלכס. הוא כופר במתן סם לבוריס. הוא גם כופר בסחר בסם שברשותו. הוא כן מודה במתן סם למיכאל. בחקירתו הנגדית בביה"מ, הנאשם מודה כי הוא מכיר את הקטינים נשוא האישום ומודע לכך שהם בני 15-13. הוא מאשר כי בחקירתו הודה בביצוע המעשה המגונה במיכאל ואין לו הסבר לכך. אין לו הסבר לדברים שמסר בהודעתו ומדוע הוא מתכחש להם בחקירתו הנגדית, לעומת הודעתו בפני החוקר. הסתבר במהלך עדותו בביה"מ, כי ידיעתו בעברית אינה קלושה והוא הבין היטב שאלות שהוצגו בעברית ללא תרגום. (ראה עדותו בפרוט' 31-26). בהתחשב בנאמר לעיל יש לקבוע כי הודאתו של הנאשם ת/16 הינה קבילה ויש לייחס לה משקל כפי שפורט לעיל לענין העבירות השונות. 6. עדויות הקטינים בפני חוקרת הילדים נתקבלו כעדויות כשרות מכוח סע' 9 לחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים) תשט"ו 1955. עפ"י סע' 9, אותן עדויות הן כשרות, ככל שהן מתייחסות לעבירות נגד המוסר, עפ"י המפורט בתוספת. לפיכך, עדויות אלה הינן כשרות, ככל שמתייחסות הן למעשים המגונים שביצע הנאשם בניגוד לסע' 348 (ב) לחוק העונשין. דבר לא נאמר ע"י מי מהצדדים לענין כשרות עדויות אלה, ככל שמתייחסות הן לעבירות האחרות המיוחסות לנאשם. גם לענין העבירות נגד המוסר לא די בעדויות הקטינים בפני חוקרת הילדים, אלא יש להראות שיש לעדויות אלה סיוע כנדרש בסע' 11 לחוק הנ"ל. נפסק כי הסיוע הנדרש לעדות ילדים, בדבר עבירת מוסר, אשר לא נחקרו בפני ביה"מ הינו סיוע מהותי, זאת גם אם ביה"מ מייחס לעדות כשלעצמה אמינות רבה (ראה ע.פ. 4721/99 פלוני נ. מ"י פד"י נה (1) 684 בעמ' 696). עדיין, המשקל ההוכחתי של ראיית הסיוע עשוי להשתנות בהתאם לטיבה ולמשקלה של הראיה המרכזית הטעונה סיוע (ראה ע.פ. 1121/96 פלוני נ. מ"י פד"י נ (3) 353 בעמ' 360). במקרה הנדון העידה חוקרת הילדים, עפ"י חוו"ד המתייחסות למהימנות הקטינים, כי עדויות הקטינים מהימנות מאותם טעמים שכבר פורטו לעיל לגבי כ"א מהקטינים. הלכה פסוקה היא שחוות דעת חוקרת ילדים הינה ראיה קבילה, אשר ביה"מ רשאי לאמצה בהכרעת הדין. חות דעת זו הינה חיונית כאשר לביה"מ לא היתה הזדמנות להתרשם ישירות מן העדים (ראה י. קדמי "על הראיות" חלק ראשון מהד' תשנ"ט עמ' 179-177). 7. הגענו, כאמור, למסקנה, כי מן הנכון להרשיע הנאשם במעשה מגונה בקטין בשל הראיות שהובאו לענין האישום השני בלבד. שם ראיות הסיוע לעדות הקטין היו מהותיות וכללו צילומים מזירת העבירה שתאמו תיאוריו של הקטין, והודאת הנאשם עצמו. גם עדות הקטין היתה מפורטת וחוקרת הנוער ייחסה לה מהימנות. עדיין, עומדת בפני ביה"מ הדילמה אם מן הנכון להרשיע הנאשם בעבירות האחרות המיוחסות לו, פרט לעבירה של מעשה מגונה, עבירות אשר אינן עבירות כנגד המוסר. לענין זה לא נטען ע"י התביעה, כי עדויות הקטינים בפני חוקרת הילדים הינן עדויות כשרות. סביר בעיני היה לקבוע, כי משבוצעו מספר עבירות כנגד קטין, ביניהן עבירות נגד המוסר, יש להכשיר כל עדותו בפני חוקרת הנוער, שכן המטרה הינה למנוע העדתו בפני החשוד בביצוע עבירה נגד המוסר. אך משלא נטען דבר לענין זה ע"י מי מהצדדים, נראה כי ביה"מ אינו אמור ליזום נקיטת עמדה מצידו לענין זה. בבואנו לבחון העבירות האחרות המיוחסות לנאשם ומעבר לעבירות נגד המוסר, יש איפוא לבחון הראיות האחרות שהוגשו, מעבר לעדויות הקטינים בפני חוקרת הנוער. בעיקר יש לייחס משקל להודאת הנאשם, בהודעתו שהוגשה כראיה קבילה לביה"מ. ידוע הכלל שאין מרשיעים עפ"י הודאת נאשם כעדות יחידה, אלא אם כן מצוי בחומר הראיות "דבר מה נוסף" התומך באמיתותה. להבדיל מראיית הסיוע, הצריכה להצביע היא עצמה על אשמת הנאשם "הדבר מה" הינה תוספת ראיה המאפשרת רק להעמיד ההודיה במבחן של אמת. הלכה פסוקה היא כי הודעה של קטין שנרשמה ע"י חוקר נוער עפ"י החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), יכולה לשמש כסיוע להודעה כזו של קטין, קרבן העבירה. נאמר כי דרישת הסיוע מצטמצמת להודעת קרבן העבירה המשמשת בסיס להרשעה. על כן, אין לראות את הודעות העדים הקטינים, להבדיל מעדות הקורבן, כטענות סיוע ומכאן שאין כל מניעה למצוא בהן סיוע להודעת הקורבן (ראה י. קדמי הנ"ל עמ' 204-203). אם הודעת קטין הטעונה סיוע יכולה לשמש כסיוע לעדות קטין אחר שעדותו משמשת בסיס להרשעה, מקל וחומר שהודעת קטין הטעונה סיוע יכולה לשמש "דבר מה" נוסף להודעת נאשם. באישום השני, הודה, כאמור, הנאשם עצמו הן במעשה המגונה המיוחס לו, הן באספקת סם לקטין, הן במתן משקאות משכרים. הוא כופר באיומים על הקטין. באשר למעשה מגונה הוכח שיש סיוע לעדותו של הקטין. העבירות של מתן משקה משכר לשבש דעתו של הקטין, ואיומים על הקטין, לבל יגלה את אשר נעשה בו, יש לראות כמכלול אחד עם עבירה של מעשה מגונה. לגבי כולן די בהודעת הקטין בתוספת ראיות הסיוע המתייחסות למעשה המגונה. הלכה פסוקה היא שאין ראיית הסיוע חייבת להתייחס לכל העובדות השנויות במחלוקת ודי לה אם תתייחס לאחת או אחדות מהן ובלבד שתהא זו בנסיבות הענין עובדה מהותית (ראה י. קדמי הנ"ל עמ' 201-196). מן הדין, איפוא, להרשיע הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו באישום השני. באשר לאישום השלישי, נקבע כי יש לזכות את הנאשם מביצוע מעשה מגונה בקטין. הנאשם כאמור הודה במתן משקה משכר - בירה - לקטין, כמו גם סיפק לו סם מסוג קנבוס. עדות הקטין כאמור יש בה משום "דבר מה" נוסף, הנדרש כדי להרשיע הנאשם בעבירה של הדחת קטין לסם ומתן משקה משכר לקטין. יש להרשיע הנאשם בעבירות אלה. נקבע כי יש לזכות הנאשם מן העבירות המיוחסות לו באישום הרביעי. באשר לאישום הראשון, הודה הנאשם כי החזיק בסם מסוג קנבוס במשקל 30.08 גרם. הסם עצמו נתפס. הנאשם הודה כי סיפק הסם לקטינים מיכאל וסלוואה, ויש להרשיעו בכך. כמות הסם שנתפסה הינה כמות המעידה על אחזקת סם שלא לשימוש עצמי. יש איפוא להרשיע הנאשם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. העבירות האחרות המיוחסות לנאשם באישום הראשון, באשר להדחת קטינים לשימוש בסם ומתן משקאות משכרים לקטינים, נדונו באישומים הנוספים. 8. סוף דבר, איפוא, אם דעתי תתקבל, יש להרשיע הנאשם בעבירות כדלקמן: 8.1 יש להרשיע הנאשם בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בקטין, עבירה לפי סע' 348 (ב) בנסיבות סע' 345 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977, כמפורט באישום השני. יש לזכות הנאשם מביצוע עבירות אלה, המיוחסות לו באישומים השלישי והרביעי. 8.2 יש להרשיע הנאשם בעבירה של הדחת קטין לשימוש בסם לפי סע' 21 (א) (1) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג 1973, הן עפ"י האישום השני הן האישום השלישי. 8.3 יש להרשיע הנאשם בעבירה של איומים לפי סע' 192 לחוק העונשין הנ"ל, עפ"י האמור באישום השני. 8.4 יש להרשיע הנאשם במתן משקאות משכרים לקטין, עבירה לפי סע' 193 (א) (א) לחוק העונשין הנ"ל, עפ"י האמור באישום השלישי. 8.5 יש לזכות הנאשם מן העבירות המיוחסות לו באישום הרביעי. 8.6 יש להרשיע הנאשם באחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סע' 7 (א) לפקודת הסמים המסוכנים הנ"ל, בשל האישום הראשון. י. טימור - סגן נשיא השופטת דברת : אני מסכימה השופטת ש. דברת השופטת סלוטקי : אני מסכימה השופטת ח. סלוטקי לפיכך הוחלט כאמור בפסה"ד שניתן ע"י סגן הנשיא י. טימור. ראיותדיני ראיות (הגנת ילדים)קטיניםחוקר/ת ילדים