מונחת בפני תביעה של המנוח ז"ל (להלן: "התובע"), כנגד חברת המזרח לשיווק מכוניות (1994) בע"מ (להלן:"הנתבעת"). להלן בקצירת האומר עובדות הצריכות לענין; הנתבעת היא היבואנית הבלעדית לארץ של רכבים מסוג "רובר", המיוצרים באנגליה. עניינה של התביעה הינו ביטול עסקת טרייד אין לרכישת כלי רכב. ב- 11.9.98 נחתם זכרון דברים, בין הצדדים, לרכישת רכב מסוג "רובר" דגם 825, שנת 1997, יד ראשונה, במחיר מחירון של כ- 155,000 ₪ (להלן: "העסקה"). במסגרת זכרון הדברים, הוסכם, בין היתר, שהתובע ייקח את הרכב לבדיקה, ביום 13.9.98 וכי ככל שתתגלנה תקלות מכניות או חשמל, אלה יתוקנו על חשבון הנתבעת. מספר ימים לאחר החתימה על זכרון הדברים, נמסר הרכב לידי הנתבע. גדר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב טענת התובע, לפיה, הנתבעת הפרה את חיוביה החוזים כלפיו, בכך שמסרה לידיו רכב, שנתגלו בו תקלות חוזרות ונישנות. לשיטתו של התובע, כתוצאה ממעשיה ומחדליה של הנתבעת, נגרמו לו נזקים בסכום כולל של 373,955₪ בגינם הוא תובע מהנתבעת לפצותו. דיון; בהחלטה מיום 13.10.2002 ,בהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר אליהו אגרנט (להלן: "המומחה"). המומחה בחוו"ד התבקש להתייחס למספר שאלות, כדלקמן; האם נגרמה ירידת ערך לרכב כתוצאה מהמצב שבו נמכר לתובע, האם התיקונים שנעשו ברכב בתקופה שבו היה הרכב ברשות התובע הם תיקונים סבירים, או תיקונים הנובעים מליקויים ברכב שאינם בגדר בלאי סביר, האם תכיפות התיקונים והטיפולים ברכב היא סבירה בהתחשב במצבו של הרכב כפי שנמכר לתובע קרי גילו ומספר הק"מ שבוצעו ברכב לפני מכירתו לתובע, האם החלפת המנוע השנייה היתה סבירה בהתחשב בגילו ובקילומטרים שבוצעו בו לאחר רכישתו של התובע והאם הרכב נמכר במחיר נמוך משוויו עפ"י המחירון בהתחשב בגילו ובמצבו. בהחלטת ביהמ"ש, מיום 5.5.03, נקבע, כי יש להתעלם מחלקים בחוו"ד כמפורט בס' קטן ג' לבש"א 158047/03. אותם חלקים, שקבע ביהמ"ש כי יש להתעלם מהם, אינם בפני לצורך הכרעתי זו. טענת אי גילוי מצבו האמיתי של הרכב; התובע טוען כי הנתבעת הציגה למכירה בעיתון, רכב ללא פגמים, נדיר, שנמסר לה בעסקת "טרייד אין" ע"י רופא זקן. לטענת התובע מכרה לו הנתבעת רכב, בידיעה שהיא מוכרת לו רכב פגום, בעוד שהיא יצרה מצג שווא לפיו מדובר ברכב במצב של "רכב חדש". לטענת התובע, לאחר חתימת זיכרון הדברים, משביקש לעיין בכרטיס הרכב, בטרם ייצא עם הרכב לבדיקה, גילה לו מנהל המכירות של הנתבעת, מר קובי אל גיא (להלן: "מר אל גיא), כי ברכב הוחלף מנוע. לטענתו, ניסתה הנתבעת "להיפטר" מן הרכב על חשבונו של התובע. לטענת התובע, הנימוק שנימקה בפניו הנתבעת את החלפת המנוע היה מחדל של הבעלים הקודמים, ששכח למלא מים במנוע. לדברי התובע, הנימוק הזה הופרך לאור שיחה, שהוא קיים עם הבעלים הקודמים של הרכב. בנסיבות אלה, הוא החליט לבטל את העסקה והנתבעת סירבה. התובע טוען, כי לאור העובדה שהנתבעת סירבה לבטל את העסקה עימו, הוא נאלץ להקטין את נזקו ולנסות להטיב את מצבו, בין היתר, ע"י קבלת אחריות מוגדלת ותיקון בעיות נוספות שהתגלו ברכב. הנתבעת מכחישה את הטענה, שהיא נמנעה מלגלות לתובע את מצבו האמיתי של הרכב. מר אל גיא בס' 2 לתע"ר מודה שמעולם לא אמר לתובע "מדובר ברכב מרופא זקן" או שזה "רכב נדיר". בס' 4 לתע"ר מודה מר אל גיא, כי סוכם, שבמידה ויתגלו ברכב תקלות לאחר הבדיקה, הנתבעת תתחייב לתקן אותן על חשבונה. הנתבעת מוסיפה, כי טענת התובע לפיה הוא ביקש לבטל את העסקה, כשנודע לו שברכב הוחלף מנוע, היא טענה כוזבת. מר אל גיא מודה, בס' 9 לתע"ר: "התובע לא ביקש ולא דרש לבטל את העסקה, ממילא הוא לא ביקש להחזיר לו את כספו. להפך, הוא רצה להשלים את העסקה". ב- 14.9.98, לטענת הנתבעת, התובע העביר למר אל גיא מכתב מפורט (ת/ו), שבו הוא פירט את השתלשלות העניינים מאז חתם על זיכרון הדברים. לטענתה, במכתבו אין זכר לרצונו לביטול העסקה. אכן, מעיון במכתב של התובע (ת/ו), לא מצאתי אף רמז לכך, שהתובע דרש את ביטול העסקה. נהפוך הוא, במכתב התובע מגלה את רצונו להשלים את העסקה גם לאחר בדיקת הרכב וגם לאחר שידע שהוחלף מנוע ברכב. לא רק זאת אף זאת, התובע, בעדות שנשמעה בביתו (עפ"י החלטת ביהמ"ש מיום 20.01.03), מודה שמשקולי כדאיות, שלו הוא, לא ביקש לבטל את העסקה "ואז התברר שאני צריך להקטין את הנזק שלי כי אני להתחיל להישפט אז באותו מועד עם חברת מזרח ולוותר על הכסף ללכת לבתי משפט לשלם עשרות אלפי שקל לעורך הדין ושהכסף כולו ישכב 155 אלף במזרח ואני אהיה בלי רכב ובלי 155 וגם להוציא כמה עשרות אלפים על עורכי דין אז לא יכולתי להרשות לעצמי,..." (עמ' 9 ש' 20-12, עמ' 10 ש' 20-1). הנה כי כן, התובע מודה, שמשקולי כדאיות כלכליים, מסחריים משלו, הוא בחר שלא לבטל את העסקה. בהסתמך על דברי התובע עצמו, אני דוחה את טענת התובע, שלפיה הוא ביקש לבטל את העסקה. טענת החלפת המנוע השני ; אין מחלוקת כי ברכבו של התובע הוחלפו 2 מנועים, האחד ב- 16.2.98 והשני ב- 4.6.98 וזאת עוד בטרם רכש התובע את הרכב מהנתבעת. התובע טוען, כי הנתבעת הסתירה ממנו בכוונה ברורה את העובדה שברכב שרכש הוחלפו שני מנועים וניסתה למכור לו רכב פגום במחיר מלא, ששווה "רכב חדש". מנגד, טוענת הנתבעת, כי החלפות המנועים, שנעשו ברכב, שתיהן מופיעות בכרטיס הרכב, שעמד לעיונו של התובע בעת ביצוע העסקה (נ/1). ס' 2(א)(15) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 קובע "לא יעשה עוסק דבר- במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה ( להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה" . מעיון בכרטיס הרכב (נ/1), ניתן לראות בברור, כי לא כתוב בו במפורש, שהוחלף ברכב המנוע השני. רוכש סביר של רכב, שקורא את כרטיס הרכב הנ"ל, אומנם יכול להבין, שהוחלף ברכב המנוע בפעם הראשונה אלא, שלא ניתן להבין מהכרטיס שהייתה החלפת מנוע נוספת. לאור זאת, מועדפת עלי גרסתו של התובע, שבעת הרכישה הוא לא ידע שלרכב הוחלף פעמיים המנוע. השאלה המתעוררת היא מה הנפקות של החלפת מנוע פעמיים, בהפרשי הזמן שבו הוחלפו המנועים. קריאת כרטיס הרכב כמו שהיא, היה בה כדי להטעות את הקונה, התובע, לחשוב שלרכב הוחלף המנוע פעם אחת. מה גם שהנתבעת נמנעה מלהפנות את תשומת ליבו, של התובע, באופן מפורש, לכך שלרכב הוחלפו שני מנועים. בכך הטעתה הנתבעת את התובע. המומחה בחוו"ד קובע (שאלה א') "מצבו של הרכב היה ירוד מערכו כפי שהוצג על ידי הנתבעת, עם תאונה קלה בחלקו האחורי ושתי החלפות מנוע בפרק זה כה קצר". מקובלת עלי חוות דעתו זו של המומחה. לאור ממצאיה, שוכנעתי, כי התנהגותה של הנתבעת אינה עלה בקנה אחד עם הציפייה הסבירה של רוכש פוטנציאלי אשר מבקש לרכוש רכב מיבואנית בלעדית בארץ של רכבי חברת "רובר". ומהכלל אל הפרט, מקובלת עלי גרסת התובע, שהוא לא היה רוכש את הרכב הזה במצבו אילו ידע שלרכב הוחלף פעמיים המנוע. אי הגילוי המפורש של הנתבעת בדבר החלפה שניה של המנוע, עולה כדי התנהגות בחוסר תום לב בכריתת החוזה. "חובת הגילוי מהווה אחת ההשתקפויות המובהקות של עיקרון תום הלב...". "סעיף 12 לחוק החוזים קובע את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. מחובה כללית זו נגזרת גם חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המשא ומתן. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 מהווה הטעיה, על פי הסיפא של סעיף 15". (ג' שלו, דיני חוזים, עמ' 221, 223). ס' 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, קובע "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו- 15 או בכל הסכם ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". אומנם אין מחלוקת, שהנתבעת שלחה מכתב לב"כ התובע, שבו היא מודיעה לו על החלפה נוספת של המנוע. אלא שהמכתב נשלח רק ב- 6.1.03 ( ת/מט) ואילו כאמור זיכרון הדברים ניכרת קודם לכן, ביום 11.9.98. טענת ביצוע "אוברול" למנוע הרכב; ביום ה- 6.12.01 הושבת המנוע השני ברכב, לאחר שחלפה תקופה של למעלה מ- 3 שנים, מיום שנרכש הרכב ע"י התובע מהנתבעת. התובע טוען, כי הנתבעת הבטיחה לו הבטחות שונות, בין היתר, באמצעות שליחו מר צבי דאובר, להחליף את המנוע כולו, על חשבונה, לרבות העמדת רכב חלופי לתובע. לגרסת התובע, הנתבעת פנתה ליצרן האנגלי, לבדיקת האפשרות שהוא ישתתף בהחלפת המנוע לחלופין, לביצוע "אוברול" למנוע. אולם מאחר ופנייתה נענתה בשלילה ע"י היצרן, הנתבעת הציעה לתובע הנחה עבור "האוברול" שיש לבצע במנוע ובתמורה דרשה שיחתום על וויתור גורף על כל טענותיו בנוגע לתקלות, שנתגלו ברכב במהלך ה- 3 שנים האחרונות. לגרסת הנתבעת, מתוך רצון ללכת לקראת התובע, היא הציעה לתובע הנחה של 70% בתיקון המנוע ואחריות על המנוע, זאת בתנאי שתמוצנה דרישותיו בעניין המנוע. בכל מקרה, ביום 13.1.02, הושב הרכב לתובע, לאחר שעבר המנוע שיפוץ. עבור שיפוץ זה, התובע שילם סכום של 24,786 ₪. בתע"ר, מעיד מר ציון ברוך, מנהל השירות של הנתבעת (להלן: "מר ברוך"), שהעובדה שרק לאחר שנעשה שימוש במנוע הרכב במשך כמעט 4 שנים, היה צורך בתיקונו, מעידה שלא מדובר במקרה החורג מגדר הסביר והרגיל וזאת בהתחשב בגיל הרכב, ובקילומטרז' שעבר (ס' 43 לתע"ר). המומחה בחוו"ד קובע "מנועי בנזין, כאשר הינם מטופלים כיאות ומתוחזקים בצורה נאותה יכולים להגיע לאורך חיים של כ- 300,000 ק"מ לערך. לכן החלפת המנוע הראשונה אינה סבירה כמובן והינה תוצאה של סדרת מנועים פגומה. כך גם השנייה ואמר כאן בכנות, שאף אנו הופתענו מהחלפת המנוע השניה שבוצעה כ- 2,000 ק"מ בלבד לאחר ההחלפה הראשונה. גם שיפוץ המנוע שבוצע על ידי התובע כאשר הרכב גמע כ-60,000 ק"מ לערך אינו בלאי סביר מאחר והרכב עבר כ- 45,000 ק"מ בלבד לאחר החלפת המנוע השניה. בדיקת כרטיס העבודה אני למד כי התובע טיפל ברכבו בצורה נאותה - שיפוץ המנוע בוצע ב- 200,000 - 250,000 ק"מ מוקדם מן המקובל" (עמ' 6, שאלה ב'). המומחה ממשיך וקובע " החלפת המנוע השנייה בוצעה ברכב טרום רכישתו על ידי התובע ובלי כל קשר היא אינה סבירה ( כפי שציינתי כבר מספר פעמיים) לאחר שרכש התובע את הרכב (כאשר הוחלפו בו שני מנועים) ונסע עימו כ- 45,000 ק"מ המנוע שופץ - שיפוץ שאינו סביר לגילו הצעיר של הרכב והמנוע החדש שהוחלף בו" (עמ' 6, שאלה ד'). עוד הוא מציין "...התקלות החוזרות ונשנות במנועים יצא שם רע בשוק הרכבים המשומשים, כך שהביקוש לדגם זה הינו נמוך..." (עמ' 6 ד, שא' ה'). בחקירתו מאשר המומחה, שהייתה סדרת מנועים פגומה והסביר שהפרט הסדרתי שאליו הוא מתייחס היה: "פיצוצים בגוף המנוע, במה שקרוי הבלוק. כוונתו לסדקים שגרמו ליציאת מים מגוף מהמנוע ולחימום יתר של המנוע". הוא לא ידע להשיב מה ההסבר לזה (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 17-11). לדבריו "...יש מחלות ילדות למנועים. זה דבר ידוע. זה קיים גם אצל יצרנים אחרים." "יש רכבים עם מחלות ילדות, והן נלמדות במשך הזמן במוסכים המורשים. מחלות ילדות הכוונה לפגם שנבע במהלך היצור או במהלך השימוש והמוסכים והיבואנים לומדים מהנסיון." (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 4, 20-22). מחקירת המומחה מבקשת הנתבעת ללמוד, שמהות הפגם במנוע היא סדקים בבלוק המנוע (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 13-15). אומנם, בחקירתו הנגדית, המומחה מסכים, כי התקלה אינה חייבת להיות כתוצאה מפגם במנוע אלא יכולות להיות לה סיבות שונות כמו נסיעה ללא מים או מצנן סתום או מאוורר פגום (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18-26, עמ' 9 ש' 1-2 , 20-23). דא עקא, הנתבעת יכולה הייתה להסתמך על דבריו אלה של המומחה לפיהם התקלה של סדקים בבלוק המנוע יכולה להיגרם מסיבות שונות ולא רק מפגם במנוע, אילו טענה והוכיחה בראיה של ממש, שבנסיבות העניין הספציפי התקלות ברכב נגרמו מסיבות אחרות ו/או נוספות. גם כשעדותו של מר ברוך בעניין, מצטרפת לחוו"ד המומחה, אין בה די כדי להרים את הנטל המוטל על כתפי הנתבעת להוכיח, שהתקלה נגרמה מסיבות שאינן תלויות בה אלא מסיבות אחרות כלשהן. ממקבץ הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, שהצורך בביצוע "אוברול" לרכב במצבו בעת שבוצע, אינו סביר ומעיד על כך, שאכן נפל פגם ברכב. טענות התובע לפגמים ברכב; התובע טוען, שהוא מצא עצמו פעמיים רבות חוזר בנוגע לאותן בעיות לטיפולים חוזרים ברכב אצל הנתבעת, על אף העובדה, שתחזק את הרכב ברמה הגבוהה ביותר, תוך ביצוע טיפולים במוסכי הנתבעת בלבד. לטענתו, הוא נאלץ לטפל שוב ושוב בבעיית הבלמים וזו נותרה בעינה, כפי שתיאר את השתלשלות הענייניים בתע"ר ( ס' 31- 39). לדבריו, הוא נאלץ גם לטפל בבעיות שונות אחרות שנגרמו לרכב, כפי שתיאר "להפתעתי גיליתי כי אחד מצמיגי הרכב הקדמיים, שהוחלפו על ידי ימים ספורים טרם החל הטיפול ברכב, הוחלף במהלך הטיפול צמיג אחר" ( ס' 65 לתע"ר). "...5 ימים בלבד לאחר החזרת הרכב ה"משופץ" לידיי, כשל הרכב מלהתניע... ושוב הוחזר הרכב..., הפעם לתיקון תקלת הטעינה" (ס' 66-67 לתע"ר). "...הודה מר ברוך כי אותרה תקלה באלטרנטור אשר נבעה מהעבודות שבוצעו במוסך הנתבעת, ונטל אחריות על ביצוע התיקון. אלא שגם הפעם כל שהנתבעת עשתה על מנת "לפצות" אותי על רשלנותה הוא התקנת אלטרנטור ישן ומשומש ברכב..." (ס' 68 לתע"ר). לטענת התובע, בנוסף לאירועים אלה, הוא נאלץ לשוב מידי פעם למוסך הנתבעת בשל כשלים, כאלה ואחרים, במערכות הרכב השונות לרבות ביקורים מיותרים, שיזמה הנתבעת. לגרסת הנתבעת, רוב הכניסות למוסך היו לצורך טיפולים שגרתיים לחלוטין ברכב, המבוצעים בו דרך שיגרה, כל 10,000 ק"מ. הנטל הוא על התובע להוכיח קשר סיבתי בין כניסות ויציאות מרובות למוסך בעקבות בעיות שונות אחרות, כפי שהוא טוען להם. זהו ענין שדורש חוו"ד שבמומחיות ובמקצועיות. המומחה, בתשובה לשאלה ב' לחוו"ד, מתייחס לעניין: "...מבדיקה שערכתי מתברר כי בדגם רכב זה, פרק הזמן שבו מתבלות רפידות והן טעונות החלפה וחורטים את צלחות הבלם הוא כ- 10,000 ק"מ לערך. ייתכן כי פרק זמן זה נראה קצר לתובע מאחר ובדגמי רכב של יצרנים אחרים הערכים יותר מכפולים". (עמ' 6 לחוו"ד). לאור דברי המומחה, מספר התיקונים שבהן נעשתה החלפת רפידות הבלמים וחריטת צלחות הבילום, היו סבירים. לפיכך, תביעת התובע להחזר כל התשלומים ששילם בגין הטיפולים בבלמים נדחית. הסעדים הנתבעים; עילת ביטול מכר הרכב וביצוע השבה; התובע טוען, כי כתוצאה ממסכת הייסורים שעבר עם הרכב, הוא ביקש למכור אותו. לטענתו הוא תלה מודעות על חלון הרכב לרבות ניסיונות רבים לפרסום הרכב בעיתונים. אולם, מספר הפניות היה מועט ואלה שפנו וגילו את התקלות, שהיו ברכב, לא הגיעו כלל לשלב הבדיקה. בנסיבות אלה, התובע לטענתו, פנה לנתבעת, שתואיל לרכוש ממנו את הרכב. לטענת התובע, הנתבעת סירבה להצעה כאמור והתנתה את רכישת הרכב בעסקת "טרייד אין" עם התובע ולכך הוא לא הסכים. לגרסת הנתבעת, התובע לא הוכיח כלל כי נקט בצעדים הנדרשים לצורך מכירת הרכב במחיר המחירון או קרוב אליו. לטענתה, התובע נמנע ביודעין מלהגיש לביהמ"ש את המודעות שהוא טען בעלמא שהוא פרסם. לטענתה המחיר היה נמוך מהמחירון מכיוון, שהתובע סיפר לרוכשים הפוטנציאלים, שפנו אליו, כי הרכב "מרובה תקלות" וגם את מר עודה, שקנה ממנו את הרכב, הוא יידע בכל הפרטים הרלוונטיים נשוא התובענה (ס' 74, 80 לתע"ר). העובדה שהתובע פרש את שורת התקלות ברכב, בפני הרוכשים הפוטנציאלים ובפני מר עודה , מראה כי התובע פעל בתום לב בניהול מו"מ למכירת הרכב, תוך גילוי של העובדות לאשורן. אין בפני שום ראיה מטעם התובע לרוכשים פוטנציאלים שפנו אליו, כשם שאין בפני כל ראיה מטעם הנתבעת, שרוכש פוטנציאלי כלשהו "הוברח" ע"י התובע. גם לא הובאו ראיות מטעם התובע, להוכיח טענותיו בדבר פרסום מודעות הרכב ולא הוצגו חשבוניות התשלום לגביהן. מדובר בראיות, שהן ראיות מהותיות להוכחה ושהיה על התובע לצרפן. לעניין זה טובים וישימים דברי כבוד הש' בדימוס י' קדמי בספרו על הראיות וכל הפסיקה המצוטטת שם: "כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על-ידו. התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". (עמ' 1649). בפועל אין מחלוקת , שהתובע מכר את הרכב למר עודה. לפי הסכם מכירה (מוצג ת/ מח), שנערך בין התובע לבין חב' רצף פתרונות שיווק בע"מ. הרכב נמכר ב- 40,000 ₪ נכון ליום 3.10.02. עה' מר ברוך מודה, שבהתאם למחיר מחירון הרכב, מחיר רכב התובע באוקטובר 2002 עמד על 80,000 ₪ (ס' 46 לתע"ר). לפיכך, השאלה שעומדת כעת במחלוקת, היא למי יש לייחס את האחראיות לכך, שהרכב נמכר במחצית מחיר המחירון. המומחה בחוו"ד מטעמו קובע, שהרכב נמכר במחיר נמוך משוויו על פי המחירון בהתחשב בגילו ובמצבו. "מעבר לעובדה כי לרכב זה - בגלל התקלות החוזרות ונשנות במנועים יצא שם רע בשוק הרכבים המשומשים כך שהביקוש לדגם זה הינו נמוך, נודע לנו על רכבים כאלה שנמכרו ב- 50%- 60% מערכם" ( עמ' 6 שא' ה'). המומחה מוסיף בחקירתו "... כך גם הסיפור של הפיצוצים בגוף המנוע. הם למדו את זה כי זה חזר על עצמו. לכן הרכב קיבל סטיגמה כזו ולכן ערכו ירוד מזה שרשום במחירון. הכל צוין בחוו"ד". (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 28-26). אין בפני ראיות לא מצד זה ולא מצד זה לדרך, שבה ניהל התובע את כל הליך מכירת הרכב נשוא התובענה. בנסיבות אלה, בהתחשב בחוות דעת המומחה, הגעתי לכדי המסקנה שהרכב נמכר במחיר הטוב ביותר, שהתובע יכול היה להגיע במכירתו. מכיוון, ששני הצדדים, ראו במחיר של 80,000 ₪ את מחיר השוק, אני מעמידה את הנזק הממשי שנגרם לתובע במכירת הרכב במחיר נמוך, על כדי הסכום של 40,000 ₪ (40,000-80,000). תביעה לפיצוי בגין הפסד של למעלה מ- 40 שעות עבודה התובע טוען שנגרם לו נזק בסך של 70,320 ש"ח בגין אובדן סך של כ- 40 שעות עבודה. סך זה "משוערך" ליום הגשת התביעה בסכום של 90,585 ₪. לסימוכין, התובע מצרף הודעה מהרואה חשבון (ת/נ). לגרסת הנתבעת, הטענה לעלות שעת עבודה של התובע, היא בלתי מוכחת ודינה להדחות. לטענתה, בהיותו של התובע עצמאי, הפסד השכר היה צריך להיות מוכח באמצעות הצהרות מס. באשר למכתב רואי החשבון (ת/נ), טוענת הנתבעת, כי התובע עצמו אינו יכול להעיד על מסמך שנערך ע"י אחרים משום, שזו עדות שמיעה פסולה ובלתי קבילה ולפיכך יש לפסול את המסמך. אכן הודעת רואה החשבון, היא לא הוגשה באמצעות עורכה. רואה החשבון לא עמד לחקירת תוכנו של המכתב. המכתב הוא ראיה לא קבילה. כך או כך מדובר ב"הנחה סתמית", שלא יכולה לשמש לתובע כראיה להוכחת טענתו בדבר שיעור הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפסד שעות עבודה. בכל מקרה אין הוכחה למספר שעות העבודה הנטען. חרף האמור, אני מוצאת כאן לנכון לציין שמכלול הנסיבות המוכחות כפי שפורטו לעיל, מצביע על כך שהתובע נאלץ לבזבז זמן בשל הצורך להעמיד את הרכב לתיקונים שונים, שהיו תוצאה של מצבו הפגום של הרכב ככל שפורט לעיל. התחשבתי בכך, כאשר אני דנה להלן בטרחה ובעגמת הנפש שנגרמה לתובע. טענת התובע לנזקים מיוחדים נוספים בסך 50,000 ₪ התובע טוען, שנגרם לו נזק בסך של 34,508 ₪ בגין טיפולים חוזרים ונשנים באותה בעיה, עבור טיפולים שלא בוצעו כפי הנראה, ועבור טיפולים אינספור שלא פתרו דבר, אשר בגין כולם חויב התובע ע"י הנתבעת בתשלום מלא. סך זה "משוערך" ליום הגשת התביעה בסכום של 44,453 ₪ (ס' 87 לתע"ר). לתמיכה בגרסתו, צירף התובע לתצהיר עדותו הראשית חשבוניות וקבלות. הנתבעת טוענת, שהרוב המכריע של הכניסות למוסך, 7 במספר, הן לטיפולים שגרתיים ושוטפים, טיפולי 10,000 רגילים. שתיים לצורך טיפול בבלאי בבלמים, מצבר ובורג אלטרנטור ואחד לתיקון המנוע. כבר עמדתי לעיל, על טענות התובע בדבר החלפה לא סבירה של רפידות הבלמים וחריטת צלחות הבילום, וטענותיו בעניין זה נדחו. לפיכך, התובע לא זכאי להחזר כספי של החשבוניות שהגיש, בגין ראש נזק זה. בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, אני סבורה שהתובע זכאי להשבת כספו בגין החלפת המנוע, בסך של 24,786 ש"ח. התובע טוען, כי במסגרת מעשים ומחדלים אלו של הנתבעת, הוא נאלץ להשתמש ברכבים חילופים לרבות בשירותי גרר. אומנם הנתבעת סיפקה לתובע רכב חלופי למשך שבועיים. דא עקא, שהרכב החלופי לא עמד לרשותו של התובע כל תקופת שהותו של הרכב במוסך והוא נאלץ לשכור רכב חלופי. דרישה זו של התובע, נסמכת על ראיות של ממש. התובע הציג חשבוניות (מוצגים טז, יט, לב, מ לתע"ר), המעידות על כך שהוא נאלץ לשכור רכב חלופי, מעבר לתקופה, שהעמידה לו הנתבעת רכב חלופי. התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאה זו. לפיכך, התובע זכאי להחזר כספי, בסך של 5,361 ₪. התובע טוען גם לנזק בגין גרירות הרכב למוסך בסך של 500 ₪. בתצהיר עדותו הראשית (ס' 89), התובע מעמיד הוצאה זו על סך של 500 ₪ ואולם התובע מצרף להוכחת טענתו זו, חשבונית אחת המעידה על גרירה, שעלותה 250 ₪ (ת/לז). מדובר בגרירת הרכב, סמוך לאחר שהרכב "בילה" במוסך, בשל תקלה. בנסיבות אלה, אני סבורה, שהתובע זכאי להוצאת הגרירה המוכחת בחשבונית, בסך של 250 ש"ח. התובע תבע פיצוי, בגין הוצאות אחרות, עפ"י חשבוניות שהוא צירף. אני רואה בהן, הוצאות שגרתיות, של טיפול שוטף ברכב, שהוא לא זכאי לפיצוי בגינם. סך הכל, אני מעמידה את הפיצוי בגין "נזקים מיוחדים נוספים" על כדי סכום של 30,397₪. התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש בתביעתו התובע תובע סך של 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, חוסר הנוחות והעדר ההנאה מהרכב נשוא התובענה. הנתבעת טוענת כי תביעה זו היא מופרכת ומוגזמת. ממכלול הנסיבות, שוכנעתי שלתובע נגרמה טרחה רבה, בצורך החוזר ונשנה שלו לשוב למוסך לצורך טיפולים, שנבעו מהפגם שנתגלה ברכב. שוכנעתי שלתובע נגרמו עגמת נפש, טרחה, בזבוז זמן והוצאות נוספות ובין השאר: שעות שהפסיד במוסך, שיחות טלפון עם נציגי הנתבעת, בהמתנה לחילוץ רכבו, ובנסיעה ברכבים חלופיים נטולי דיבורית באופן שמנע מהתובע לנהל את עסקיו. את הפיצוי בגין כל הנזקים הללו, אני מעמידה על כדי הסכום הכולל של 20,000 ₪. סוף דבר; אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 90,397 ₪. שקלתי את הוצאות הדיון, התחשבתי בעובדה שחלק מהתביעה התקבל וחלק מהתביעה נדחה. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות, שנגרמו לו לתשלום למומחה והוצאות כגובה אגרת ביהמ"ש החלה על הסכום הפסוק לעיל. לכל הסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.4.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתן היום 04/11/04 בהעדר הצדדים. הותר לפרסום מיום: 4/11/04. זכות ערעור לבימ"ש מחוזי בתוך 45 יום מהיום. המזכירות תואיל לשלוח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים. ד.גבע, שופטת רכבביטול עסקה (רכב)קניית רכב