ביטול היטל סלילת רחובות

התובעות עותרות בכתב התביעה לפסק דין הצהרתי המצהיר כי אין הנתבעת רשאית להטיל על התובעות היטל כלשהו מכוח חוק עזר ליהוד (סלילת רחובות), התשל"ט- 1978 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול היטל סלילת רחובות: הנתבעת הינה מועצה מקומית שנתכוננה על פי צו המועצות המקומיות תשי"א1950- שהוצא מכוח פקודת המועצות המקומיות. 13 התובעות הינן חברות בע"מ הרשומות בישראל המנהלות מפעלי תעשיה או עסקים אחרים באזור התעשיה יהוד, כשכל אחת מהתובעות הינה הבעלים המחזיק של מקרקעין בגוש 6711 הידוע כאזור התעשיה יהוד. בעיבורו של איזור התעשיה יהוד, בצמוד למפעלים של התובעים עובר כביש גישה מרכזי (להלן "הכביש"). כתב התביעה שבפני הוא פסק דין הצהרתי בגין היטלים שהנתבעת הטילה על התובעים עבור הרחבת הכביש וסלילת מדרכה. התובעות עותרות בכתב התביעה (כתב תביעה מתוקן) לפסק דין הצהרתי המצהיר כי אין הנתבעת רשאית להטיל על התובעות היטל כלשהו מכוח חוק עזר ליהוד (סלילת רחובות), התשל"ט1978- (להלן "חוק העזר"), ולחלופין כי ההיטלים שהוטלו על התובעות הוטלו שלא כדין ואין הנתבעת רשאית לגבותם. כתב התביעה מפרט בפרוטרוט את טענות התובענה כנגד ההיטל. מטעם הנתבעת הוגש כתב הגנה. תיק זה החל להישמע בפני סגן הנשיא של בית משפט זה כב' השופט חג' יחיא. עם פרישתו של השופט חג' יחיא לגמלאות הורה נשיא בית המשפט זה, כב' השופט א' וינוגרד, כי אני אמשיך לשמוע את התיק מאותו שלב בו החל קודמי, ואמנם כך עשיתי. במסגרת ההוכחות נשמעו מטעם התובעות העדים הבאים: חלק מבעלי המפעלים שהם התובעות או עובדיהם. מזכיר המועצה המקומית לשעבר, מומחה לענייני תחבורה, מודד מוסמך. מטעם הנתבעת נשמעו העדים: סגן ראש המועצה המקומית לשעבר, רואה חשבון וכן מהנדס שהשתתף בעריכת הסקר להרחבת כבישים ביהוד. ההיטלים שהטילה הנתבעת על התובעות (כולל היטל כביש ומדרכה) הוטלו מכוח חוק העזר והם מסתכמים בסכום כולל של 942,289 ש"ח כשווים ביום הוצאת מכתבי ההודעה על הטלת ההיטל (ספטמבר 1987 - ראה מוצגים ת3/) אין מחלוקת כי הכביש אמנם הורחב בשנת 1987 על ידי הנתבעת וכי התובעות נדרשו לשלם היטל בעקבות ההרחבה וכי לא שילמו מאומה. בסיכומיו זנח ב"כ התובעות חלק מהטענות שנטענו על ידו בכתב התביעה והחליט להתרכז במספר טענות מרכזיות - לטענתו - שאליהן אתייחס להלן במידת האפשר תחת הכותרות כפי שכינה אותן ב"כ התובעות. הנתבעת שהגישה ראשונה את סיכומיה התייחסה, מטבע הדברים, לנקודות נוספות שהיו שנויות במחלוקת לאור כתבי הטענות, מאחר וב"כ התובעות זנח חלק מהטענות - אין לי צורך לדון בהן. שיעור ההיטל בו חייבות התובעות חוק העזר קובע בסעיף 6 שלו עיקרון כי בשל כל נכס חייב בהיטל ישולם היטל בעד סלילת כביש אחד ומדרכה אחת בלבד. החריג לכלל הנ"ל נמצא בסעיף 9(א) המטיל היטל גם על הרחבת כביש בשעורים של פחות מ100%- ושעורים אלו יחולו בתנאי שבעל הנכס חוייב בעבר בדמי השתתפות בסלילת הכביש וגם שילם אותם. השאלה הראשונה הנשאלת היא האם חוייבו התובעים (או חליפיהם) בעבר בהיטל כביש. במקרה והתשובה היא שלילית הרי שלא חל על התובעים שעור ההיטל המופחת לפי סעיף 9(א) הנ"ל. בכתב התביעה טענו התובעות כי אכן שילמו בעבר היטל כביש ואילו הנתבעת הכחישה זאת בסעיף 3(ב) בכתב ההגנה. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי נטל הראיה על תשלום בעבר היא על הטוען תשלום כזה, דהיינו על התובעות. יחד עם זאת אני סבור כי התובעות הרימו נטל זה במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי - למרות שלא הציגו מסמכים על תשלום ולא היתה עדות בענין זה מטעם כל אחד מהתובעות - אלא מטעם חלקם בלבד. צודק ב"כ התובעות שאין ראיה טובה יותר להוכחת התשלום בעבר מדרישות החיוב והתשלום ששלחה התובעת לנתבעים (מוצגים ת3/) בהם דרשה רק תשלום של 60% מהיטל סלילת הכביש. האמור בדרישה זאת מחייב את הנתבעת והיא מנועה ואין היא יכולה לטעון כנגדה. העובדה שנדרש רק תשלום של 60% מעיד כי הנתבעת אכן ראתה את התובעות כמי ששילמו בעבר השתתפות עבור כביש, גם העד מטעם התובעות חיים רפאל, שהיה מזכיר המועצה המקומית יהוד בזמנו, העיד כי "המועצה יצאה מתוך הנחה כללית שהם שילמו את חלקם בהשתתפות בסלילת הכביש הישן" (פרטיכל 2.4.92 עמ' 45). מטעם הנתבעת לא היתה עדות פוזיטיבית שהתובעות לא שילמו את דמי ההשתתפות בעבר. מקובל עלי כי אין לדרוש מהתובעות לשמור מסמכים מלפני עשרות שנים הנוגעים לכביש כשהנתבעת מצידה גם היא לא שמרה את המסמכים מאותה תקופה (עדות עד התביעה חיים רפאל - מזכיר המועצה לשעבר). התוצאה היא כי התובעות זכאיות לשיעור היטל מופחת בהתאם להוראות בסעיף 9(א) לחוק העזר. מהו השיעור המופחת - על כך בפיסקא הבאה. רוחב הכביש לרוחבו הממוצע של הכביש עובר להרחבה יש השלכה על גובה ההפחתה בהיטל הכביש שכן אם הרוחב המוצע היא עד 5 מטר הרי שההיטל יהיה בשיעור של 60% בלבד (כפי שנדרש מהתובעות), ואילו אם הרוחב הממוצע היה למעלה מ5- מטר ולא יותר מ9- מטר - יהיה שעור ההשתתפות בהיטל רק 35%. התובעות טוענות לאלטרנטיבה השניה בעוד שהנתבעת טוענת לרוחב כביש ממוצע עובר להרחבה של עד 5 מטר. נטל הראיה בענין זה הוא על הטוען כי הוא חייב בהיטל מופחת, דהיינו על התובעות. אקדים ואומר שלא מקובלת עלי טענת הנתבעת כי סעיף 9(א) אינו חל במקרה זה מאחר ולא התמלאו התנאים הבאים המוקדמים של אותו סעיף. ראשית: הנתבעת קשורה ב"הודאתה" בכך ששלחה דרישות תשלום רק בשעור של 60% ואין היא יכולה כיום לשנות זאת. דהיינו עצם משלוח דרישה על 60% בלבד מהווה הודייה מצד הנתבעת כי סעיף 9(א) אמנם חל על התובעות. שנית, השוני במקרה זה בין תשלום דמי ההשתתפות לבין ההיטל - כטענת הנתבעת - הוא סמנטי בלבד (למרות שאני ער להבדל בין דמי ההשתתפות והיטל) כשהכוונה של המחוקק ברורה והיא כי מי שכבר שילם - בצורה זו או אחרת - עבור כביש לא יחוייב פעם שניה. שלישית: העובדה כי "הרחבת הכביש" נעשתה על יד הריסת הכביש הקודם וסלילה מחדש עדיין אינה שוללת מאותה פעולה את הכינוי של "הרחבת הכביש", שכן לדעתי צורת הפעולה הטכנית אינה חשובה וחשוב העיקרון והוא כי היה כביש ברוחב מסויים שהורחב לרוחב שונה. העובדה שהכביש הקודם "גולח" ונסלל מחדש מייקרת כמובן את הסלילה מחדש וממילא משלם בעל הנכס עבור הפעולות הנ"ל ומי שהסעיף הנ"ל חל עליו ישלם רק את האחוז לפי סעיף 9(א) לחוק העזר. המסקנה שלי היא, איפוא, כי סעיף 9(א) לחוק העזר חל על התובעות. בקשר לשאלת רוחב הכביש עובר להרחבתו הרי שהעיד מטעם התובעות מודד מוסמך וזה העד י' אברבוך שחוות דעתו היא מוצג ת21/. מטעם הנתבעת העיד המהנדס פטר ליבוביץ. עד התובעות ביסס את חוות דעתו על המפות של הכביש נשוא תיק זה, ומדובר במפות משנת 1979 ששימשו לצורך הוצאת היתרי הבניה לביצוע עבודות הרחבת הסלילה (ראה פרטיכול 9.12.93, עמ' 1 והסכמת ב"כ הצדדים בפרטיכל ישיבת 9.12.93, עמ' 1). על סמך מפות אלו קבע העד כי הרוחב הממוצע של הכביש נשוא תיק זה עובר להרחבתו היה מעל ל5- מטר (ראה חוות דעת ת21/). עד הנתבעת לעומת זאת מתבסס על הערכה בלבד ולכן אני מעדיף את עדותו של המודד אברבוך על עדות העד ליבוביץ. אגב, לו הנתבעת רצתה לסתור את עדות המודד, הרי שלא היתה מניעה שהיא תציג את המפות עצמן - דבר שלא נעשה. לאמור לעיל יש להוסיף חיזוק וזו את עדותו של אחד מעובדי המפעלים שהם התובעות - העד גרינשפן יעקב שהגיש תכניות בניה של המפעל בו עבד משנת 1972. מתכניות אלו (מוצג ת1/) עולה לכאורה כי רוחב הכביש אותה שעה היה 5.5 מטר - דהיינו יותר מ5- מטר - כגירסת התובעות. אני קובע איפוא, על סמך העדויות ששמעתי כי רוחבו הממוצע של הכביש/ים נשוא תיק זה עובר להרחבתו היה מעל ל5- מטר ופחות מ9- מטר. חוק העזר התקבל שלא כדין - בניגוד לחוק הפיקוח וצווי הפיקוח בחודש ינואר 1985 נתקבל בכנסת חוק הפיקוח על מצרכים ושרותים (יציבות מחירים - הוראת שעה) התשמ"ה1985- (להלן "חוק הפיקוח"). חוק זה אסר העלאת מחירים של מצרכים ושרותים כפי שיקבעו בצו של שר התעשיה והמסחר ושר האוצר עד לתקופה שלא תקדם מיום 4.7.85. מכוח חוק הפיקוח הוצא צו הפיקוח על מצרכים ושרותים (יציבות מחירים - הוראת שעה) (קביעת המצרכים והשרותים שעליהם יחול החוק), התשמ"ה1985- שתחילתו ביום 5.2.85 (להלן "הצו הראשון") - צו זה קבע (סעיף ב[12] לתוספת) כי חוק הפיקוח לא יחול, בין היתר, על "שירותים הניתנים על פי דין בידי הממשלה, רשויות מקומיות ורשויות שהוקמו על פי דין. בצו נוסף מתאריך 31.3.85 בצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (יציבות מחירים - הוראת שעה) (קביעת המצרכים והשרותים שעליהם יחול החוק) (תיקון מס' 2), התשמ"ה-1985 (להלן "הצו השני") - שתחולתו מיום 1.4.85 - בוטלה אי תחולת חוק הפיקוח כמפורט בסעיף ב(12) לתוספת לצו הראשון. התוצאה היא כי מאותו מועד חל חוק הפיקוח גם על שירותים הניתנים על ידי רשויות מקומיות. ההקפאה על מחירי שרותים הניתנים על ידי רשויות מקומיות בוטלה בתאריך 21.7.86 - בתוקף החל מיום 1.8.86 בצו יציבות מחירים במצרכים ובשרותים (הוראת שעה) (שינוי התוספת השלישית לחוק) (מס' 23), התשמ"ו1986-. לטענת התובעות ההחלטה על העלאת היטלי הכביש התקבלה במועצת הנתבעת כשתוקף ההעלאה נקבע לתאריך 1.6.86 וכשבסיס להעלאה נקבע מדד חודש ינואר 1986 - מועד בו היתה הקפאת המחירים בתוקף. לאור האמור לעיל טוענות התובעות כי ההיטל אינו כחוק שכן הוא משתרע על תקופה בה אסור היה להעלות מחירים, וכידוע אין הנתבעת רשאית להטיל היטל אלא מכוחו של חוק ולא בניגוד לחוק. התשובה לטענה הנ"ל של התובעות מצויה בסיכומי התשובה של הנתבעת והתשובה מקובלת עלי. גם אני סבור כי אין הנתבעת המשתמשת בסמכויות המוקנות לה לפי החוק בגדר אדם העושה "במהלך עסקי שרות" - כלשון סעיף 2(א) לחוק הפיקוח, שכן אין זה עיסקה של הנתבעת לסלול כבישים אלא חובה המוטלת עליה לפי דין וממילא אין חוק הפיקוח חל על היטלי סלילת כביש של הנתבעת. כמו כן מוסכם עלי כי אין הטלת היטל (וכוונתי להיטל כביש) בבחינת שירות אלא זוהי פעולה המוטלת על המועצה מכוח הדין (מכוח פקודת המועצות המקומיות) וממילא אין חוק הפיקוח חל על היטלים שכן אין הדבר נאמר במפורש ואם אכן היתה כוונה להחילו גם על היטל מן הראוי היה לציין זאת במפורש. העולה מכל האמור לעיל הוא כי כתוצאה מכך שהיטל כבישים אינו בבחינת שרות ואינו נעשה במהלך עסקה של הנתבעת, לכן אין חוק ההקפאה חל עליה בענין הנדון. חוק העזר נגוע באי חוקיות עקב הצמדה מופרזת ושרירותית לכאורה, על סמך הראיות שבפני, אכן נקבעו שעורי ההיטל שהוטל על ידי הנתבעת תוך כדי חישוב כפול של הצמדה ל3- חודשים וזה בתקופה של אינפלציה דוהרת. כך שמדובר בחיוב בהצמדה כפולה של בין 30% ל40%-. הדבר עולה מהעדויות ששמעתי וראה למשל בענין זה חקירתו הנגדית של סגן ראש המועצה המקומית בעמ' 19 לשייבה 7.12.93. למרות האמור לעיל אני סבור כי אין באמור לעיל כדי לפגוע בחוקיות חוק העזר המטיל את ההיטלים שכן שמעתי במהלך המשפט והשתכנעתי ש"אין כאן דרישת תשלום בלתי מבוססת על הוצאות ממשיות, שתכליתה כאמור "העשרת" קופת העיריה - שהיא ורק היא צריכה להיפסל - אלא דרישת תשלום מבוססת על תחשיב ההוצאות הראליות" (ציטוט מע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ' רשף ואח', פ"ד לז(4) 57, 66) . אני סבור כי ההיטל שהטילה הנתבעת עומד במבחני הסבירות של היטל כפי שנקבעו בפסק הדין הנ"ל, וממילא אין מקום להכריז על בטלות ההיטל. על היות ההיטל מבוסס על הוצאות ממשיות אני למד מתחשיב שהוגש באמצעות העד המהנדס פטר ליבוביץ (עדותו בחקירה ראשית - מוצג ת34/) שהיה גם בין עורכי הסקר ת35/ שליווה את סלילת הכביש. ושבין היתר, עליו מסתמכת הנתבעת כשהיא מגינה על ההיטל. עדותו של העד המהנדס ליבוביץ מקובלת עלי וזה בניגוד לאמור בחוות הדעת של עד התובעות אינג' שופט יוסף ת17/ שלמעשה מתבסס בעיקר על כך שחלוקת הנטל אינה שווה (וטיעון זה זנחו התובעות) ועל כך שהתעשיה האוירית אינה משתתפת באופן שווה בנטל (לזה אתייחס בהמשך). גם סגן ראש המועצה של הנתבעת - עד ההגנה עזריאל רגב אישר כי אי גביית ההיטלים מהמפעלים התובעות "יגרום לקריסה פיננסית של המועצה" (עמ' 16 לישיבת 7.12.93) וכי "עלויות הסלילה היו גבוהות יותר מאשר נתנה התוספת לחוק העזר" (עמ' 20, וכן ראה למשל סעיפים 5 ו7- לתצהירו ת22/ ולמעשה במהלך רוב חקירתו הנגדית). העולה מהאמור לעיל הוא כי גם את הטענה הנ"ל של התובעות יש לדחות. שעורי ההיטל בחוק העזר הינם מופרזים באורח קיצוני בהשוואה לשעורי היטל של רשויות אחרות משמצאתי כי שעורי ההיטל של הנתבעת לא באו להעשיר את קופתו הרי שאין נפקות לטענה כי במועצות אחרות שעור ההיטל נמוך יותר. מה עוד שלא הובאו בפני שעורי היטלים בכל המועצות המקומיות בישראל אלא רק ב"נבחרת" שנבחרה על ידי התובעות, לכן דינה של טענה זו להידחות. טענת הפליה לענין הטענה כי התובעות הופלו לרעה מבחינת גובה החיוב לעומת התעשיה האווירית שגם לה יש מפעל באותו אזור תעשיה: נשמעה עדות של מזכיר המועצה המקומית הנתבעת לשעבר - עד התביעה חיים רפאל - כאילו התעשיה האוירית - שגם היא גובלת באותו כביש - שילמה פחות (בסכום משמעותי) ממה שהיתה אמורה לשלם לפי הקריטריונים המקובלים עמ' 15 לישיבה מיום 2.4.92). לעומת זאת העיד סגן ראש המועצה המקומית לשעבר - עד ההגנה עזריאל רגב - על כך שלא היתה הפליה כלפי התעשיה האוירית. תוך כדי כך שהוא מנמק את דבריו. אני סבור כי לא רק שאין אפשרות להכריע בענין טענת ההפליה מחוסר פרטים מספיקים ומאחר והתעשיה האוירית אינה צד לדיונים אלא שגם אין לי צורך לדון בכך. אני סבור כי הפליה של המועצה כלפי "תושב" כלשהו אינה סיבה לפסול את חוק העזר וממילא אינה מהווה צידוק לתובעות שלא לשלם מה שהן חייבות לפי חוק העזר. אני מניח שיש לתובעות דרכים חוקיות אחרות להביא את הענין הנ"ל לברור ואם אמנם הן צודקות - להביא לכך שגם התעשיה האוירית תשלם מה שמגיע ממנה. מכל מקום אין מקומה של הטענה הנ"ל במסגרת תיק זה ולכן היא נדחית. סגירת חלק מהכביש על ידי התעשיה האוירית טוענות התובעות כי התעשיה האוירית סגרה חלק מהכביש נשוא תיק זה ואין הן נהנות ממנו הנאה מלאה. אני סבור כי גם דינה של טענה זו אינו במסגרת תיק זה שכן מדובר בהסדרי תחבורה ועל התובעות לפנות בענין זה למי שממונה על סדרי התחבורה או למשרד התחבורה והם יבררו באם יש ממש בטענתם. מכל מקום אין אפשרות לברר את הטענה ללא נוכחות התעשיה האווירית - שלא היתה צד לדיונים - ולכן גם אינני קובע כל ממצא בענין זה ודוחה את הטענה לצורכי תיק זה. טענת שיהוי הנתבעת העלתה טענת שיהוי מצד התובעות וטענה כי הן אינן זכאיות עקב שיהוי זה לסעד הצהרתי, מאחר והכביש נסלל רק בשנת 1987 והתביעה הוגשה בשנת 1988. אינני סבור כי יש כאן שיהוי ואפילו אם ההיטלים נקבעו קודם לכן. יחד עם זאת חוסר תום לב מצד התובעות בכך שלא שילמו עד היום אפילו אגורה אחת עבור הרחבת הכביש והמדרכה שנסללה - למרות שהן נהנות ממנו, כשאין ספק שגם לגירסתן הן צריכות לשלם סכום כלשהו. אני סבור כי ההגינות היתה מחייבת את התובעות לנקוב בסכום שלטענתן אינו שנוי במחלוקת ולשלם אותו - דבר שלא נעשה. אינני זוקף לחובת התובעות את העובדה שהן בחרו בדרך של תביעה ולא המרצת פתיחה וזה לא רק עקב ההסבר של התובעות בענין זה אלא גם מאחר וכל צד רשאי לבחור את הדרך הדיונית החוקית שכללי הדיון מעמידים לרשותו. התוצאה כתוצאה מכך שקבעתי כי סעיף 9(א) לחוק העזר חל במקרה על התובעות וכי הרוחב הממוצע של הכביש לפני הרחבתו היה מעל ל5- מטר ופחות מ9- מטר, יש להקטין את החיוב בו חוייבו התובעות בהיטל הכביש ולאור הוראות סעיף 9(ב) לחוק העזר היטל הכביש (לא כולל היטל המדרכה שבו אין שינוי) יעמוד על 35% בלבד ולא על 60% כפי שחוייבו התובעות. הוצאות ושכר טרחת עו"ד בהתחשב בכך שתביעת התובעות מתקבלת בחלקה - מחד ובהתחשב בטענות הרבות שהעלו התובעות ושנדחו, ובהתחשב בעובדה כי התנהגות התובעות אינה מתיישבת עם תום לב - מאידך, אני מחליט כי כל צד ישא בהוצאותיו ולא תהיה פסיקה של שכר טרחת עו"ד. פסיקתא לאור כל האמור לעיל אני מעריך כי חיובי היטל הכביש והמדרכה שחוייבו בהם התובעות נשארים בתוקפם (בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום בו עמדו לפרעון בכפוף וכן שהיטל הכביש כפי שהוא מופיע בהודעות החיוב יעמוד על 35% בלבד (ולא על 60%) מההיטל שהיה עליהן לשלם לולא היה הכביש סלול. כל צד ישא בהוצאותיו.אגרות והיטלי פיתוחהיטל סלילת רחובותהיטל סלילה