הסכם עבודה אישי או הסכם קיבוצי

ב"פסק-דין חלקי" פסק בית-הדין האזורי, כי המערער עבד על-פי "הסכם אישי", היה חבר הנהלת "פזגז" וההסכם הקיבוצי לא חל עליו. על קביעות אלה הוגש הערעור. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם עבודה אישי או הסכם קיבוצי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב מתבררת תובענה (תב"ע מב/499-3) של המערער נגד המשיבה (להלן - "פזגז") בעתירה לפיצויים בגין הפרת חוזה ותמורת הודעה מוקדמת. בכתב התביעה, בסעיף 3שבו, נאמר: "על יחסי הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הוועד המרכזי של הסתדרות הפקידים שבהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מ- .1.1.1972תוקפו של הסכם זה הוארך הן במפורש והן מכוח הדין, והוא חל גם ביום הגשת כתב זה". במסגרת הכנת הדיון על-ידי אב-בית-הדין הוחלט, בין השאר, כי תחילה תידון השאלה, אם ההסכם הקיבוצי, שבו מדובר בסעיף 3לכתב התביעה (להלן - ההסכם הקיבוצי) חל על הצדדים, ובקשר לאותה שאלה - שאלות המשנה: אם התובע (המערער) עבד על-פי "הסכם אישי" ואם התובע היה חבר בהנהלת "פזגז". ב"פסק-דין חלקי" פסק בית-הדין האזורי, כי המערער עבד על-פי "הסכם אישי", היה חבר הנהלת "פזגז" וההסכם הקיבוצי לא חל עליו. על קביעות אלה הוגש הערעור. .2העובדת הצריכות לערעור הן: א) בשנת 1972נערך הסכם קיבוצי בין "פזגז" חברה לשיווק בע"מ לבין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים והוועד הארצי של עובדי "פזגז" חברה לשיווק בע"מ. תקופת תוקפו של ההסכם היה לפרק זמן שמיום 1.1.1972ועד ליום .31.12.1973תוקפו של ההסכם הוארך מזמן לזמן. לטענת "פזגז" פג תוקפו של ההסכם ביום 31.3.1980ולטענת התובע - היה ההסכם בתוקף ביום הגשת התביעה לבית-הדין האזורי; ב) ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי מובאות בסעיף 4שלהלן; ג) מטעם "פזגז" הובאה עדות מפי המנהל הכללי של החברה. העדות היתה בדרך "תצהיר". העד נחקר חקירה נגדית על תצהירו, בית-הדין האזורי סמך על העדות וקטעים רלבנטיים מהתצהיר, שלא נסתרו ביסודם, מובאים בסעיף 4שלהלן; ד) ביום 12.7.1980כתב המערער למנהל הכללי מכתב, שאליו התייחס בית-הדין האזורי בפסק-הדין. קטעים מאותו מכתב מובאים בסעיף 4שלהלן; ה) על-פי עדות המנהל הכללי של "פזגז" ועל-פי המכתב האמור מאת המערער למנהל הכללי - קבע בית-הדין האזורי, כעובדה, "כי התובע (המערער) היה חבר הנהלה אצל הנתבעת"; ו) לא נערך הסכם בכתב בין המערער לבין "פזגז" בדבר תנאי עבודתו. בדרך משא-שתן ישיר בין המערער לבין "פזגז" נקבע שכרו של המערער - שכר שלא על בסיס דרגה, אלא שכר אישי שעלה על השכר הגבוה ביותר ששולם על-פי ההסכם הקיבוצי, לא תואם בעקבות שינויים בשכר שעל-פי ההסכם הקיבוצי ואף עלה על השכר ששולם ל"עובדים הבכירים" במסגרת הסדר קיבוצי שתפס לגביהם. .3הישיבה הראשונה של בית-הדין, לאחר "הכנת הדיון על-ידי אב-בית-הדין עצמו" (סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969) (להלן - חוק בית-הדין לעבודה), התקיימה בפני מותב בהרכב מלא - שופט ושני נציגי ציבור. פרקליטה של "פזגז" העלה טענה פרוצדורלית ומשהתברר, כי לא באשמת הצדדים נקבע הדיון למועד מוקדם מדי, כך שלא נין היה למלא אחרי החלטה קודמת (הגשת "פרטים נוספים" תוך מועד נקוב), דחה בית-הדין את הדיון למועד אחר. לישיבה הדחויה הוזמנו שני נציגי הציבור, אך אחד מהם - נציג המעבידים - לא בא. עם ראשית הישיבה "הציע" פרקליטה של "פזגז" "כי נציג העובדים יפסול עצמו מלשבת בתיק זה הואיל ובתוקף תפקידו בהסתדרות יש לו עניין ישיר בנושא המרכזי בו, הוא עניין תוקפו של ההסכם הקיבוצי הנדון". פרקליטו של המערער התנגד וטען, "כי לא ייתכן שנציג העובדים, שהוא בדרך כלל איש ההסתדרות הכללית, יפסול עצמו בכל מקרה בו להסתדרות עניין בנושא הנדון". בתגובה ביקש פרקליטה של "פזגז", כי - לחלופין - "אב-בית-הדין ישמע את העניין מייד". אב-בית-הדין נתן החלטתו ואמר: "טרם הושמעו עדויות בתיק זה. נציג המעבידים זומן ולא בא. בנסיבות אלה ומבלי לחוות דעה בשאלה הכללית, אם במקרה זה על נציג העובדים לפסול עצמו, ייתכן והפיתרון הטוב יהיה להיענות לבקשה החלופית של בא-כוח הנתבעת. אני מעביר בזה את הבקשה (לשופט הראשי) לדן יחיד". השופט הראשי נעתר לבקשה והדיון התקיים בפני השופט הבר - כ"דן יחיד". .4א) ההוראות הרלבנטיות בהסכם הקיבוצי: "1ד. בכל העניינים הנוגעים להסכם זה ולתנאי עבודתם של העובדים, תישא ותיתן החברה עם נציגי ההסתדרות וועד העובדים, בהבנה מפורשת שלא תיפגע זכותו של כל עובד שהוא לדון במישרין עם מנהל מחלקתו או עם ההנהלה בכל עניין אשר יש ברצונו לדון בו. כמו כן יש להנהלה זכות לדון במישרין עם כל עובד. ה. הסכם זה חל על כל עובדי החברה, המועסקים כיום ואשר יועסקו בעתיד, למעט העובדים הזמניים, הקבועים המועסקים לפי הסכמים אישיים. .6העלאה בדרגה א. בתחילת כל שנה יתקיים דיון בין ההנהלה לבין הוועד בדבר קידום עובדים הראויים לכך בהתאם להצעות שתוגשנה על-ידי הוועד. מיסי ההסתדרות עם קבלת רשימה מאושרת של חברים מההסתדרות, תנכה החברה את סכום מיסי ההסתדרות ממשכורת/שכר של עובדים שהינם חברי ההסתדרות ותעביר סכום זה ללשכת המס במועצת הפועלים בה נמצא העובד. מס ארגון החברה תנכה מס ארגון בשיעור שנקבע בחוק, ממשכורת החודשית הכוללת של העובדים שאינם חברים בהסתדרות עובדים מוכרת. הניכויים יועברו ללשכת המס של ההסתדרות הכללית. פיטורין א. ההנהלה תפטר עובד קבוע בהסכמת ההסתדרות וועד העובדים ומחמת הסיבות האמורות להלן:ו..."; ב) תצהיר המנהל הכללי: " .3עובדי הנתבעת מחולקים בדרך קבע לשלוש רמות: א. קבוצת העובדים המסווגים המונה כיום כ- 260עובד, ברובם פקידים, טכנאים, נהגים ועובדים בלתי-מקצועיים; ב. קבוצת העובדים הבכירים המונה כיום כ- 40עובד, ברובם מהנדסים, כלכלנים, מנהלי מדורים ומחלקות ובעלי מקצוע; ג. קבוצת ההנהלה, שהם ראשי האגפים: כספים, מינהל, שיווק, רכב ומבצעים, סמנכ"ל ומנכ"ל. .4על תנאי העבודה של העובדים המסווגים חל מאז 1971הסכם קיבוצי מיוחד עם ההסתדרות הכללית, שחודש או נתחדש מאליו מדי פעם, עד אשר פקע ביום 31.3.1980ולא חודש עוד. .5על תנאי העבודה של העובדים הבכירים חל מאז 1.1.1973זכרון דברים מיום 5.4.1973, אשר בוטל על-ידי הנתבעת ביום .22.11.1981 .6לכל אחת משתי הקבוצות, מסווגים ובכירים, היה ועד עובדים משלו אשר ייצג אך ורק את חברי קבוצתו. לאחרונה התמזגו שני הוועדים. .7תנאי העבודה של חברי קבוצת ההנהלה סוכמו עם כל אחד מהם באורח נפרד ואישית בעת קבלתם לעבודה. עד ספטמבר 1978נתקבלו חברי ההנהלה על-ידי הסכמים אישיים בעל-פה וכך נתקבלתי גם אני לתפקידי כמנכ"ל הנתבעת. מאז כניסתי לעבודה סוכמו תנאי העבודה עם חברי הנהלה חדשים באורח אישי בכתב. .9 ...משכורתם של המנהלים נקבעת מדי פעם על-ידי הוועד הפועל של מועצת המנהלים ואילו משכורתם ותנאי עבודתם של העובדים הבכירים והמסווגים נקבעים על-ידי הנהלת החברה תוך משא-ומתן עם האיגוד המקצועי והוועדים. .11במשך שנים נוהל מדי פעם משא-ומתן עם חברי ההנהלה, לרבות התובע, בדבר העלאות ועדכונים של המשכורת והתנאים הנלווים. התובע, כמו יתר חברי ההנהלה, לא היה מיוצג בעניין זה מעולם על-ידי אחד הוועדים או על-ידי ההסתדרות הכללית. התובע לא טען מעולם לתחולת ההסכם הקיבוצי של העובדים המסווגים או זכרון הדברים של העובדים הבכירים על תנאי עבודתו. היפוכו של דבר הוא הנכון. הוא הקפיד על כך כי יישמר פער ניכר בינו לבין קבוצת העובדים הבכירים"; ג) מכתב של המערער, מיום 12.7.1980 "כידוע לך, בעת שהוצע לי תפקיד מנהל אגף מבצעים בחברה, נאמר לי במפורש שתפקיד זה מקביל לתפקיד חבר הנהלה בפז ומשכורתי תהיה בהתאם. לפני העברתי ל'פזגז' היתה משכורתי בין 3- 4המשכורות הגבוהות ביותר בחברת פז (העובדים הבכירים). לאחר תקופת ניסיון ובעת קבלת התפקיד באופן סופי נקבעה לי משכורת חדשה אשר היתה שקולה לתוספת של כ-% 20למשכורתי הקודמת. א. סעיפי התשלום, כגון שעות נוספות גלובלי וכו', צורפו לשכר הרגיל וגררו אחריהם תוספות שכר, משכורת 13ודמי הבראה, וכן כל ההפרשות לקרנות; ב. קיבלתי תוספת שכר של כ-%10; ג. הובטחה לי במסגרת חבר הנהלה נסיעה לחו"ל אחת לשנתיים (כרטיס מחלקה ראשונה ללונדון וחזרה וכ-000, 1$ אש"ל). בתמורה לכך ויתרתי על תשלום החברה לקרן השתלמות מהנדסים)". .5עיקר טענותיו בבית-הדין האזורי של פרקליטו של המערער היו: לא נערך עם המערער "הסכם אישי". כל אשר היה הוא "מכתב העסקה" שאינו כולל את כל תנאי העבודה. ההסכם הקיבוצי חל על "כל העובדים". סעיף 28שבו קובע תנאי לפיטורים ודרך לפיטורים. "לא חלה סיבה לפיטורים מן המנויות" בהסכם, ומוסכם "שלא היתה הסכמת ועד העובדים". כנגד אלה טען פרקליטה של "פזגז", כי באותו שלב עמדה לדיון רק שאלת חלות ההסכם הקיבוצי על המערער שקובע הוא, כי המערער היה חבר הנהלה (מכתב המערער מיום 12.7.1980), המערער עבר "ממעמד של 'בכיר' למעמד של חבר הנהלה, וכי חוזה אישי לא חייב להיות בכתב". .6כאמור בסעיף 1לעיל קבע בית-הדין האזורי, כי המערער עבד על-פי "הסכם אישי" וכי ההסכם הקיבוצי אינו חל עליו. בית-הדין ייחס משקל רב לעובדה שהמערער היה "חבר הנהלה", "תנאי עבודתו 'נתפרו' לפי מידתו האישית", לא ניכו ממנו מסים לוועד העובדים. בית-הדין מצא, כי סעיף 1ה' להסכם הקיבוצי אינו מכוון להסכם בכתב, דווקא, אך מצא כאמור במכתב מיום 12.7.1980הוכחה בכתב לתנאים מיוחדים מוסכמים. .7עיקר הטענות, שהעלה בערעור פרקליטו של המערער, היו: א) בית-הדין לא נתן דעתו למשמעות הדיבור "הסכמים אישיים" שבסעיף 1ה' שבהסכם הקיבוצי. את הדיבור "הסכם אישי" יש לפרש כמכוון להסכם שהוא "תחליף להסכם הקיבוצי כולו, ולא להסכם בעל-פה הנוגע לפריט כלשהו בנושא אחד, כגון שכר. כל פירוש אחר יביא לאבסורד: כל עובד שיבקש תוספת שכר, יוצא אוטומטית מההסכם הקיבוצי, והרי סעיף 1ד' להסכם הקיבוצי מאפשר משא-ומתן וסיכום ישיר עם כל עובד. "מדרך הטבע שעובדים רבים מבטיחים לעצמם זכויות נוספות, זה מבקש העלאה במשכורת לאור הצטיינותו בעבודה, האחר מבקש חופשה שנתית ארוכה יותר בגלל צרכיו המיוחדים. הייתכן להעלות על הדעת, כי עובד המסכם עם מעבידו פרט כלשהו לא ייהנה עוד מכל המותנה בהסכם הקיבוצי? ! וכי קיים עובד שאינו מבקש איזו טובת הנאה או תוספת ?"; ב) "לא הוכח כלל כי נעשה עם המערער הסכם כלשהו שיש בו כדי לסטות מהוראותיו של ת/1" ; ג) "להסכם האישי חייבת להיות גמירות דעת של שני הצדדים לצאת מהסכם הקיבוצי (אנלוגיה מחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, סעיף 40, ומסעיף 107(א) (ב) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970; דב"ע מב/1-7, [1], בע' 408, מול האות א)"; ד) "אין זה חשוב שהמערער היה בעמדת הנהלה ואין זה משנה, כי לא שילם מיסי ועד. לשון ההסכם הקיבוצי היא הקובעת, ואין בה כל התייחסות לגורמים אלה" ; ה) מנכ"ל "פזגז" "לא העיד, כי קיים 'הסכם אישי'"; על כל פנים עדותו היתה עדות שמיעה "שעל בית-המשפט היה להתעלם ממנה". כנגד זה אמר המערער בעדותו "במפורש, כי לא הופסק על-פי הסכם אישי" (הכוונה לאמור בתצהיר שהוגש כעדות ואומת על-ידי עורך-הדין שייצג את המערער) ולא בדין כינה בית-הדין האזורי את דבריו של העד כ"לקוניים"; ו) "על 'ההסכם האישי' להיווצר לפני תחילת עבודתו של העובד; שאם לא כן, הוא כבר 'נתפס' בגדרו של ההסכם הקיבוצי". .8הפרקליט של "פזגז" ביקש לאשר את פסק-הדין מטעמיו והדגיש את חלוקת העובדים ב"פזגז" לשלושה סוגים, כעולה מתצהירו של המנהל הכללי, עת משכורתם של חברי ההנהלה "והתנאים הנלווים נקבעים על-ידי מועצת המנהלים של החברה" והסיכום הוא עם כל אחד ואחד (בכך סמך הטוען על האמור בסעיף 7שבתצהירו של המנהל הכללי). .Iiפסק-דין .1תחילה - להרכב בית-הדין אשר נתן את פסק-הדין שבערעור. השאלה לא הועלתה בנימוקי הערעור ואף במהלך הדיון בערעור לא הועלתה השאלה, ולו גם מיזמתו של בת-הדין. על כן, אשר ייאמר להלן - לא ישפיע על התוצאה, אם לאור העובדות היה בו כדי להשפיע, וייאמר רק למניעת תקלות בעתיד. הדברים ייאמרו, אף מבלי לשמוע טענות באי-כוח הצדדים, כי הפגם שיצוין בולט ביותר. החל משלב מסוים, דן בית-הדין שלא במותב כמתחייב מהחוק (סעיף 18(א) לחוק בית-הדין לעבודה; דב"ע ל/9-3, [2], בע' 117) אלא בפני אב-בית-הדין - כדן יחיד - וזה על אף העובדה, שהישיבה הראשונה התקיימה בפני מותב מלא, ואף לישיבה השניה הוזמנו נציג עובדים ונציג מעבידים. ישאל השואל - מה נפל בישיבה השניה? נפל המתואר בסעיף 3שבחלק iלעיל. לזכותו של הפרקליט אשר ייצג את "פזגז" ייאמר, כי הוא לא דרש שנציג העובדים יפסול את עצמו, אלא רק "הציע" שיעשה כן ובתור נימוק אמר, כי "בתוקף תפקידו בהסתדרות יש לו עניין ישיר בנושא המרכזי - עניין תוקפו של ההסכם הקיבוצי". באותו מעמד התנגד בא-כוח הצד השני למבוקש ואמר; "לא ייתכן שנציג העובדים, שהוא בדרך כלל איש ההסתדרות הכללית, יפסול עצמו בכל מקרה בו להסתדרות עניין בנושא הנדון". השופט המלומד לא שאל את פרקליטה של "פזגז", מהו "תפקידו בהסתדרות" של נציג העובדים שמצדיק פסילתו, ובכלל לא נדרש לטענות הצד השני. במקום לעשות כן, מצא פיתרון בהבאת העניין בפני השופט הראשי, על מנת שיחליט על דיון בפני השופט כדן יחיד, ובכך פסל למעשה השופט את נציג הציבור, ובמשתמע פסל מהטעם שנתן "המציע" - המציע ולא הדורש. ברור שעניינית לא היה מקום לפסול נציג ציבור, בין שהוא נציג עובדים ובין שהוא נציג מעבידים, מהטעם שהביא לתוצאה. העובדה, שנציג ציבור ממלא תפקיד בארגון עובדים או בארגון מעבידים ולאותו ארגון עניין בתוצאה, עובדה זאת, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק פסילתו או כדי קבלת עצה "שיפסול עצמו". הטעם פשוט ועולה מעצם הדרך שהמחוקק קבע למינוייהם של נציגי הציבור. תנתק את נציגי הציבור מארגוניהם - והפסדת את המועיל בנציגי הציבור. בכך לא נאמר, שאין מקרה שבו לא ימונה נציג ציבור לישב במותב מטעמים של "מעורבות" או מטעם אחר שבו לא ישב שופט בדין. דוגמה בולטת למצב כזה היא, עת לדיון עומד פירושו או יישומו של הסכם קיבוצי בין מרכז הקבלנים ובין הסתדרות פועלי הבנין וכנציג מעבידים ימונה מזכיר המרכז כנציג העד השני ימונה מזכיר אגודת פועלי הבנין. כאמור, לא שאל בית-הדין את הפרקליט, שהציע לנציג הציבור ש"יפסול" עצמו בגלל תפקידו, מהו אותו תפקיד. מעיון ברשימת נציגי הציבור בבית-הדין האזורי עולה, כי אותו נציג ציבור היה "מחזיק תיק אל-על בהסתדרות", לא תפקיד באיגוד המקצועי שהוא הצד להסכם הקיבוצי שעמד לדיון. ייתכן, שבעת הדיון היה תפקידו של אותו נציג ציבור כבר שונה מזה שברשימת נציגי הציבור והפרקליט ידע על כך ולכן העלה "הצעתו", אך אין זה ברור שלעיני השופט היה נתון מעבר לזה שרשום בפרוטוקול. .2מכאן לגופו של עניין - לשאלה היחידה שצריכה לערעור זה, והיא - אם ההסכם הקיבוצי חל על היחסים שבין "פזגז" לבין התובע-המערער. .3לפירוש עומד סעיף 1ה' שבהסכם הקיבוצי. לפנינו מקרה מובהק, שבו "פירוש מילולי", פירוש לפי פשוטו של לשון, לא יביא לפיתרון כלשהו ובוודאי לא לפיתרון הנכון. הסעיף אומר, כי אין ההסכם הקיבוצי חל על עובד על-פי "הסכם אישי". משברור שכל הסכם עבודה, כל חוזה עבודה, ממהותו, הוא אישי - הרי ברור גם שהוספת המלה "אישי" שבהסכם הקיבוצי לא באה אלא להדגיש, שהכוונה היא להיפוכו של "קיבוצי". אמור מעתה: על דרך הפשט, קובע סעיף 1' להסכם הקיבוצי -: אין ההסכם הקיבוצי חל על עובד שעליו אין הוא חל; אמרת זאת לא אמרת דבר. .4עד שניתן תשובה לשאלה, מהו הפירוש הנכון לדיבור "הסכם אישי" שבסעיף 1ה' להסכם הקיבוצי, נידרש לטענות פרקליטו של המערער (כמרוכז בסעיף 7שבחלק I לעיל). .5אם יאמץ בית-הדין את טענות פרקליטו של המערער, לא יימצא כלל הסכם אישי בין עובד למעביד, או שיימצא במקרים נדירים ביותר. טען הפרקליט, כי על מנת שיהיה הסכם כל שהוא צריך שיהיה "תחליף להסכם הקיבוצי כולו"; הוא צריך להיות בכתב ולא די שיוסדר בין הצדדים "פריט כל שהוא בנושא אחד, כגון שכר". כאן סמך הטוען על "דרך הטבע שעובדים רבים מבטיחים לעצמם זכויות נוספות" ושואל, "הייתכן להעלות על הדעת, כי עובד המסכם עם מעבידו פרט כלשהו לא ייהנה עוד מכל המותנה בהסכם הקיבוצי?!". כאמור, אם תנאי להסכם אישי הוא שיוסדרו בו כל העניינים המוסדרים בהסכם קיבוצי, לא רק שלא יימצא בארץ הסכם אישי במשמעות ההסכם הקיבוצי, אלא שבכלל לא יימצאו חוזי עבודה אישיים. ברוב המכריע של התקשרות בין שניים בחוזה עבודה אישי - כל אשר ייקבע ביניהם יהיה השכר, מהות העבודה, ובחוזה לתקופה קצובה - התקופה. כל השאר - מותירים לנוהג ולחוק. כן אין שחר לטענה, שההסכם האישי חייב להיות בכתב. .6מהאמור אין ללמוד, כי כל שינוי לטובת העובד בתנאי העבודה המוסדרים בהסכם קיבוצי, אשר ביסודו חל על העובד ועל מעבידו - מוציא את העובד מתחולתו של ההסכם הקיבוצי. טענתו של פרקליטו של המערער, לעניין "דרך הטבע" לפיה כל עובד "מבטיח לעצמו זכויות נוספות", בנויה על הנחה שבטעות, כי בירי הצדדים לכל הסכם קיבוצי ליצור מצב, שבו מוצא עובד מכלל תחולת ההסכם. הנחה זאת הרי נוגדת את מהותו של ההסכם הקיבוצי ואת האיסור לגרוע ממנו בחוזה אישי (סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957; להלן - חוק הסכמים קיבוציים). יתירה מזאת: חוק הסכמים קיבוציים עצמו צופה מצב, שבו חל על עובד ומעבידו, בו-זמנית, הסכם קיבוצי ו"חוזה עבודה" וברור שהכוונה היא לחוזה אישי. החוק מסדיר את היחסים בין שתי המערכות של הזכויות החוזיות. האמור חורץ את גורל הטענה, כי "לא הוכח כלל כי נעשה עם המערער הסכם כלשהו שיש בו כדי לסטות מהוראותיו של ת/ 1(ההסכם הקיבוצי)", וכי "להסכם האישי חייבת להיות גמירות דעת של שני הצדדים לצאת מההסכם הקיבוצי...". "לא הוכח", כי לא צריך היה להוכיח, באשר "הוכחה" לא היתה מועילה; היקף תחולתו של הסכם קיבוצי, היינו על איזה סוג עובדים, על איזו קבוצת עובדים חל ההסכם, היא בראש ובראשונה הוראה אובליגטורית התופסת בין הצדדים להסכם, ורק כמשנית - הוראה שתופסת בין המעביד לבין העובד בפרט. מכאן, ש"גמירות הדעת של שני הצדדים" אינה חיונית ובוודאי שגם לא תועיל, עת השאלה היא, כיצד יש לפרש את הסייגים להיקף התחולה, להבדיל מהשאלה, אם בפלוני מתקיימים אותם הסייגים. .7האמור תופס גם לעניין הטענה, כי מנכ"ל "פזגז" "לא העיד כי קיים 'הסכם אישי' "; על כל פנים עדותו היתה עדות שמיעה "שעל בית-משפט היה להתעלם ממנה" וכנגד זה העיד המערער "במפורש, כי לא הועסק על-פי הסכם אישי". למה שכבר נאמר, נוסיף: על סמך מה טען הטוען, כי יש להתעלם מעדות שמיעה? ודאי לא על סמך סעיף 32לחוק בית-הדין לעבודה. ואשר לטענה, כי המערער "לא הועסק על-פי הסכם אישי" ייאמר רק זה: אם קיים "הסכם אישי", או שאינו קיים, היא במידה רבה, אם לא מכרעת שאלה שבחוק, היינו שאלה המחייבת פירוש משפטי של הדבור בהקשר שבא. מתברר שהפירוש אינו קל כלל וכלל ועצם הטענות של שני עורכי-הדין שייצגו את הצדדים והערעור בפנינו יוכיחו זאת; נשאלת השאלה, כיצד יש להתייחס לעובדה, שהמערער הצהיר בפני עורך-הדין אשר ייצג אותו, לאחר שהוזהר על-ידו כדין, כי "אמת ונכון" הדבר ש"לא הועסקתי על-פי הסכם אישי". יהא אשר יהא - משקל לאותה הצהרה, אין ליתן. .8הטענה האחרונה מפי פרקליטו של המערער היתה, כי אין ליתן משקל לעובדה ש"המערער היה בעמדת הנהלה ואין זה משנה, כי לא שילם מיסי ועד. לשון ההסכם הקיבוצי היא הקובעת, ואין בה כל התייחסות לגורמים אלה". לטענה זאת נידרש עת נבוא ליתן, על-פי המבחנים הנכונים, תשובה לשאלה, אם ההסכם הקיבוצי חל על המערער. בשלב זה נעמיד דברים על דיוקם: המערער לא היה "בעמדת ההנהלה"- הוא היה "חבר הנהלה". .9מערכת הטענות של פרקליטו של המערער, כמרוכז בסעיף 7(א) שבחלק I לעיל - שניתן לסכמן בחיוניותו של הסכם כולל ומפורש בין "פזגז" לבין כל עובד ועובד, שטוענים כי ההסכם הקיבוצי אינו חל עליו, ולאלה ניתן ביטוי ב"גמירת הדעת" של הצדדים - לו היתה מתקבלת, היתה מביאה לפסלותו של הסייג שבסעיף 1ה' להסכם הקיבוצי. וכל כך למה? התוצאה היתה שנקבע בהסכם הקיבוצי, כי קבעו את היקף תחולתו - לא בגין "סוגי עובדים", "מקצועות או תפקידים" (כאמור בסעיף 15(3) לחוק הסכמים קיבוציים), אלא בגין כל עובד ועובד כפרט. כי דרך זאת אינה מתיישבת עם חוק הסכמים קיבוציים, נאמר כבר בעניין "תדיראן" (דב"ע מא/111-3, [3]). מאחר והכלל הוא, שבמידת האפשר אין לרוקן הוראה מתוכנה, יש לחפש דרך, אשר תיתן משמעות לאמור בהסכם. הדרך היא זאת שאליה מגיעים בסעיף 14שלהלן. .10משאין להשיב על השאלה, אשר תקבע גורלו של ערעור זה, על דרך הפשט (הסעיפים 2ו- 3לעיל), יש לחפש תשובה ב"הקשר התעשייתי" וליתר דיוק - ב"הקשר התעשייתי" המפעלי. כי זהו סדר העדיפות להזדקקות ל"הקשר תעשייתי", היינו הקשר מפעלי תחילה, נפסק כבר בעניין בתי הזיקוק לנפט (דב"ע לט/24-3, [4], בע' 431-432). .11על ההקשר התעשייתי ב"פזגז" אפשר ללמוד מעובדת יסוד אחת שנקבעה בפסק-הדין שבערעור, עובדה שלא יכלו להוות לגביה חילוקי דעות, בצירוף נתונים עובדתיים העולים מפסק-דין קודם בעניין "פזגז". שרק מחזקים את אשר נקבע כעובדה בפסק-הדין שבערעור, וכן מההסכם הקיבוצי, שסעיף 1ה', העומד לפירוש, הוא רק חלק ממנו. .12עובדת היסוד היא, שב"פזגז" קיימות שלוש קבוצות, שלוש חטיבות של עובדים, ותנאי העבודה של העובדים השייכים לכל אחת מהקבוצות נקבעים בדרך משלה: קבוצת עובדים "מסווגים" (כנראה סרח העודף מתקופת המנדט, בחברת "של", וכתוארה של הקבוצה אז: "classified workers"), קבוצת עובדים "בכירים", שמהותה ודרך קביעת תנאי העבודה של העובדים הנמנים עם אותה קבוצה עמדו לדיון בעניין "פז" (דב"ע מב/2-5, [5]) וקבוצת חברי ההנהלה (סעיף 3שבתצהירו של המנהל הכללי - סעיפים 2(ג) ו-4(ב), שבחלק iלעיל). ההוראות הרלבנטיות שבהסכם הקיבוצי הן אלה שמובאות בסעיף 4(א) שבחלק I לעיל. לעובדת היסוד שהובאה לעיל יש להוסיף עוד עובדה שנקבעה על-ידי בית-הדין האזורי, עובדה שלא היה מקום לכפור בה - המערער היה "חבר הנהלה". בית-הדין האזורי ייחס לאותה עובדה משקל רב. פרקליטו של המערער טען, כי לא היה מקום לייחס לאותה עובדה חשיבות (סעיף 7(ד') שבחלק iלעיל), אך ייאמר כבר בשלב זה, כי בדין ייחס בית-הדין האזורי, בהקשר דברים ולעניין שעמד להכרעתו, את המשקל שייחס לאותה עובדה. .13מאותן העובדות ומאותן ההוראות שבהסכם הקיבוצי לומדים את כל הדרוש ל"הקשר התעשייתי"-המפעלי. לומדים, כי ב"פזגז" מערכת יחסי עבודה מיוחדת במינה ושאינה שגורה בישראל. לא ניתן להגדירה כמערכת יחסי עבודה קיבוציים במובן המקובל - הסכם קיבוצי אחד לכל עובדי המפעל, תוך שמירת הזכות למעביד להוציא קבוצות מוגדרות מכלל תחולתו, ולא ניתן להגדירה כמערכת יחסי עבודה אינדיבידואליים. אף בגין הקבוצה "עובדים מסווגים" - שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכם הקיבוצי- תמצא הוראה יוצאת דופן השומרת על "האינדיבידואליות", שאין זה ברור מה נפקותה המשפטית וענייננו אינו מחייב להתייחס לכך; תנאי עבודתם של ה"בכירים" מוסדרים ב"זכרון דברים" - "הסדר קיבוצי" (סעיף 5שבתצהירו של המנהל הכללי, ודב"ע מב/2-5, [5]) ותנאי עבודתם של חברי ההנהלה נקבעים בדרך משלה (סעיפים 7ו- 9שבתצהירו של המנהל הכללי). .14אמור מעתה - ב"פזגז" נקבעים תנאי העבודה בראש ובראשונה על-ידי עצם השתייכותו של אדם לאחת משלוש הקבוצות. השתייכות לקבוצה השלישית- השתייכות לקבוצת חברי הנהלת החברה - מוציאה, מעצם ההסכם הקיבוצי, את המשתייך לאותה קבוצה מגדר ההסכם הקיבוצי ובהשתייכות יש לראות "העסקה על-פי הסכם אישי" לעניין סעיף 1ה' להסכם הקיבוצי. .15כל פירוש אחר יביא לתוצאה שהדעת אינה סובלת. נסביר. המערער היה בשעתו "עובד בכיר" ב"פז", ועל תנאי עבודתו לא חל, מעצמו, הסכם קיבוצי שחל על עובדים "מסווגים", אלא שתנאי עבודתו, ביסודם - תוך הפרש שכר - הוסדרו בדרך שהוסדרו תנאי עבודתם של שאר הבכירים. והנה, משעבר, תוך שמירת זכויות מסוימות, במסגרת "המשפחה" מ"פז" ל"פזגז" ויחד עם זאת מקבוצת ה"בכירים" לקבוצת "חברי ההנהלה", טוענים לחלות ההסכם הקיבוצי שחל על העובדים שבתחתית הסולם. אי-הסבירות של פירוש המבוא לתוצאה שכזאת בולטת ומדברת בעד עצמה. .16זאת ואף זאת. עיון בהסכם הקיבוצי - על כל סעיפיו, פרט לאחד ואף זה בסייג בולט - מדגיש עד כמה, מעצם היותו של המערער חבר הנהלה עולה. שעבודתו היא של-מי הסכם אישי ולא על-פי ההסכם הקיבוצי, באשר הוראות ההסכם הקיבוצי פשוט אינן ישימות ואינן משמעותיות לגביו. במיוחד, מן הדין ליתן את הדעת לסעיפים, שעניינם "מיסי ההסתדרות", "מס ארגון", סמכותו של ועד העובדים, "חובות העובדים וזכויותיהם" (כולל ניכוי מהשכר בגין איחור של 15דקות ומעלה) ומקומו של הוועד באמצעי משמעת. כל זה עד שמגיעים לסעיף 28- סעיף "הפיטורים", שאותו מבקש המערער ליישם לגביו. ומהו התנאי שבלעדיו אין, אשר ההסכם הקיבוצי קובע לעניין פיטורים? התנאי הוא "הסכמת ההסתדרות וועד העובדים" (סעיף 28להסכם הקיבוצי); ומי הוא אותו ועד עובדים, אם לא "ועד העובדים המסווגים" וועד העובדים "הבכירים" (סעיף 6לתצהיר המנכ"ל) ? היעלה על הדעת לפרש הסכם קיבוצי כך, שבמפעל שבו יחסי העבודה הם לפי "קבוצות השתייכות", פיטורים של "חבר הנהלה" יהיו מותנים בהסכמת ההסתדרות וועד העובדים? כאן, כמובן, משקל גם לעובדה, אשר לה היגיון משלה עת בחבר הנהלה מדובר, שהמערער לא שילם מס לוועד העובדים. .17בסיכום: התשובה לשאלה, אם ההסכם הקיבוצי חל על המערער, היא, כי אין הוא חל. אין הוא חל מכוח ההוראה שבהסכם הקיבוצי, עת מפרשים אותו ב"הקשר התעשייתי-המפעלי", הקשר שבו עצם ההשתייכות לקבוצת עובדים קובעת את דרך קביעת תנאי העבודה: עובדים "מסווגים" - הסכם קיבוצי כפי שהינו בתוקף מזמן לזמן; "עובדים בכירים" - הסדר קיבוצי כפי שהינו בתוקף מזמן לזמן; "חברי הנהלה" - לא דרך זאת ולא דרך זאת, כך שנותרת הדרך השלישית - "הסכם אישי". .18התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבה 000, 15שקלים בתוספת מע"מ - הוצאות. אם הסכום לא ישולם עד למועד שבו יפורסם מדד יוקר המחיה בחודש יוני 1984- יהא הסכום הנ"ל צמוד למדד שיפורסם באותו חודש.הסכם קיבוציחוזהחוזה עבודה