הסכם עבודות פירוק מבנה שנשרף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם עבודות פירוק מבנה שנשרף: .1בפני תביעה ותביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם נ/ .2ענינו של ההסכם הוא ביצוע עבודה של פרוק ונסור בטונים במבנה שנשרף. .2העובדות הן הבאות: הנתבעות באמצעות מנהלן הנתבע 3[להלן: דורון] קבל לבצוע עבודות הריסת פירוק וסילוק של מתקן בנוי הקרוי 2pשהיה לאחר שריפה [להלן: המתקן] והמצוי במפעל חיפה כימיקלים [להלן: המפעל]. בחוזה שנכרת בין המפעל לבין דורון בשם הנתבעות נקבע לוח זמנים קצר לבצוע העבודה. על כל פגור חל קנס יומי גבוה ועל כל הקדמה בביצוע חל פרס כספי דומה. התובע הוא קבלן משנה שקבל על עצמו את הביצוע בפועל של עבודות הפרוק, הניסור והחיתוך של הבטונים על פי ההסכם נ/ .2התובע התחייב בהסכם נ/ 2לספק " 4צוותים מלאים של משורים וכן עובדים נוספים לעבודות הכגנה כמו פיגומים, קדוחים וכו'". התובע היה מודע ללוח הזמנים הקצר שנקבע בהסכם נ/ 2ל- 21ימים שאמורים היו להסתים ב- 29.10.91ועל הכרוך באי עמידה בו. התובע לא ידע בודאות את מספר העמודים והקורות הכלול בעבודה שקיבל על עצמו [ע' 13]. מעדותו של אחיו עולה כי המדובר היה ב-20- 18קורות כשלכל קורה מחוברים 2עמודים (ע' 40). לפי לוח הזמנים שהגיש דורון למפעל במעמד ההתקשרות עמו, היתה העבודה צריכה להתחיל ב- 1.10.91ולהסתיים ב-29.10.91, בפועל החל התובע לעבוד ב- 4.10.91עם שני צוותי נסור בלבד, כך שההספק היה דל. בבוקר יום העבודה של ה- 6.10.91זומנו דורון והתובע למפגש עם המהנדס הראשי של המפעל, בנוכחות העד הרי סקיפ, שבו הוחלט על החלפת התובע בתום יום העבודה, לאור אי יעילות הבצוע. ב- 6.10.91הפסיק התובע את עבודתו באתר. לפי גירסתו של העד סקיפ, יועץ להנדסה אזרחית של המפעל מזה 20שנה ומעלה, שנוכח באותה פגישה. משהודע לתובע בישיבה הנ"ל על בטול החוזה עימו, דרש לפצותו עבור 2ימי העבודה שעבד, קרי, ב- 4.10.91וב- .6.10.91דורון הוסיף כי הסכים לשלם לתובע את הסכום שביקש בסך .000, 6ש"ח כנגד חשבונית. התובע מכחיש דברים אלה, [ע' 23, נ/ 6פיסקה 12, נ/ 1פיסקה 34ה]. ב-4.10.91, לעת ערב, התקשר דורון, בשם הנתבעות, עם חברת האחים שורק בע"מ [ראה מסמך ת/4] לבצוע העבודה במחיר של -.000, 410שקלים בתוספת פרמיה בסך - .500, 6שקלים לכל יום שבו יקדימו את השלמת העבודה. חברה זו החלה לעבוד ב- 7.10.91וסימה את העבודה לפני חלוף הזמן שנקבע, בתאריך 20.10.91, תוך 14ימים בלבד. .3הכלל הוא שבניהול משא ומתן חייבים הצדדים לנהוג בהגינות, בתום לב ותוך גילוי הדדי של עובדות אשר אינן בידיעת הצד שכנגד ועשויות להיות חשובות לו בבואו לשקול את ההתקשרות בעסקה הנדונה [סעיפים 12ו- 39לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג .1973נפסק בע"א 783/83פס"ד ל"ח (3) עמ' 477בעמ' 485כי: "במשפטנו חובה זו של מסירת מידע מדויק, אשר אין בו כדי להטעות את הצד השני, אינה חובתו של איש מקצוע דווקא, אלא היא מוטלת גם על הדיוט בין במהלכה של עסקה ובין שלא במהלכה של עסקה..." ובפרט כשמדובר במקרה כגון זה, שבו לא הכירו הצדדים איש את רעהו קודם לכן, ובעבודה בהקף רציני שהתובע קבל על עצמו לבצוע תוך תקופה קבועה קצרה. התובע היה אמור להיות המומחה לבצוע עבודה זו, והיה עליו לצפות כי הנתבעים סומכים עליו כך שמחובתו היה למסור להם מצג עובדתי מדויק על נסיונו בעבודה מסוג זה ובתוקף שכזה מצבת כח העבודה המקצועי והציוד העומד לרשותו והדרוש לו לבצוע העבודה ביעילות ובמקצועיות ובזמן הנקוב. התובע גם היה מודע לקנס הצפוי לחול על הנתבעות אם לא יעמדו בלוח הזמנים המוסכם. מצד התובע נדרש גלוי אקטיבי, יזום ומדויק של הקף נסיונו ויכולתו המקצועיים, ומשלא עשה כן, הרי שלכאורה הפר את חובתו. בהצעת המחיר נ/ 1מה 20.9.91ציין התובע את הצורך באספקת "מנוף בעל יכולת הרמת משקל של 30טון... על מנת להוריד את גושי הבטון" בהמשך נערך ההסכם נ/ 2שנוסח על ידי דורון המתיחס ל "מנוף להורדות " חלקי הבטונים שיסופק על ידי הנתבעות, סביר להניח שקבע זאת בהסתמך על הצעת התובע. הסתבר כי מנוף בגודל זה אינו מתאים לעבודה זו [עמ' 48לרשומות]. עוד הסתבר כי לרשות התובע, שהתחייב לספק " 4צוותות מלאים של משורים" ועובדים נוספים, לא עמדו צוותים בהקף כזה. העובדה שבהמשך ההסכם נ/ 2נכתב פעמיים "מנופים" בלשון רבים: "אילוצי מנופים" ובהמשך "כל חומרי העזר והכלים לבד מהמנופים יהיו באחריותו", אין בה כדי ליתן יסוד לפרוש לו טוען ב"כ התובע לפיו דובר באותו שלב על אספקת "מנופים". שהרי במועד עריכת ההסכם היה התובע האסמכתא המקצועית לצורך בשמוש במנוף או מנופים והוא שקבע בהצעה שהגיש את הצורך במנוף אחד בלבד, כך שאין להסיק מהשימוש בלשון רבים בהמשך את הפרוש לו טוען ב"כ התובע. על כל פנים, סביר היה להניח כי התובע יכול היה לצפות כי הנתבע יסתמך על הצעתו שבכתב ועל התנהגותו וינסח את ההסכם על פיה, כפי שאכן בא הדבר לידי ביטוי בהסכם. התובע יכול היה גם לצפות לכך שלנתבעים עשוי להגרם נזק כלכלי וכספי כתוצאה מהסתמכות על מצגו המקצועי במידה ואינו מלא מקצועי ואמין. .4ממכלול נסיבות זה ניתן לקבוע כי התובע פעל שלא בתום לב כלפי הנתבעים החל מהשלב ההתחלתי של הקשר ביניהם, בשלב הטרום חוזי ולא טרח להעמידו על הדברים לאשורם, עד שנוכח דורון באי יכולתו המקצועית לעמוד במשימה שנטל על עצמו, שהיתה עשויה לעלות לו בכסף רב. במתן המידע המקצועי החסר הטעה התובע את הנתבע. התובע, כאיש מקצוע, אמור היה לדעת את מלוא הקף הציוד וכח העבודה הדרוש לביצוע עבודה זו, וכי הנתבעים בהסתמכם על דבריו לענין יכולתו הבצועית והמקצועית טועים. ומטעם זה רשאים היו הנתבעים לבטל את החוזה [סעיף 14(א)] לחוק החוזים [חלק כללי]. מה שברור הוא, שכריתת ההסכם מקורה בהטעיה של התובע וגם מטעם זה רשאים היו לבטל את החוזה [סעיף 15לחוק הנ"ל]. .5אני מקבל את יומני העבודה [נ/9, ת/12] כמשקפים נכונה את שארע באתר העבודה בתאריכים הרלוונטים. יומני העבודה נערכו על ידי העדים סקיפ ושולדנפרי שהועסקו על ידי המפעל, מזמין העבודה, תוך שתוף פעולה ביניהם וחזקה עליהם כי מלאו באמונה את חובתם לרשום במדויק את היומן, כך שישקף נאמנה את שארע בכל יום עבודה. מה גם שרישום זה הווה את הבסיס לחשוב המגיע למבצע העבודה. אני דוחה את טיעונו של ב"כ התובע שאין לסמוך על יומנים אלה. אי ההתאמות שגילה בעדותו של העד סקיפ, לענין מועד עריכת הסמנים והעגולים ברישומי היומן, אין בהן כדי לגרע מעובדת הרישום עצמו ונכונותו לעצומו. מעדותו של סקיפ ושונלדנפרי שנהלו יומני עבודה אלה עולה כי רשמו את שהתרחש באתר העבודה ללא משוא פנים ובמדויק וניתן לסמוך עליהם. מיומן העבודה במתקן השרוף המתיחס לתאריך 24.9.91עולה כי הוחל על ידי דורון בפנוי חלקי מתכת מהאתר בו היתה צריכה העבודה להתבצע ועבודה זו נמשכה גם מספר ימים לאחר מכן. מהיומן של ה- 2.10.91למדים אנו שהיו באתר שני מנופים, מנוף 350ומנוף עזר 140-.i עוד עולה מהרישום, כי בתאריך ה- 4.10.91שחל ביום השישי התיצב התובעת עם שני צוותי עבודה, ב- 5.10.91וב- 6.10.91חזר התובע והתיצב עם שלש צוותות של חותכי בטונים. בשני התאריכים היו באתר שני מנופים בגודל הנ"ל. התובע הפסיק עבודתו בתאריך ה-.6.10.91 מעדותו של העד זמי שורק שהוא איש מקצוע בתחום זה, עולה כי התובע "כמעט ולא עשה כלום" ב- 2ימי העבודה שעבד באתר. כי "גם לעבוד צריך לדעת" וזאת לא ידע. מתאורו של התובע עולה כי היה מנסר את העמוד פעמיים, פעם במקום חיבורו לקורה בגובה ופעם נוספת לאחר נתוקו מהקורה בתחתיתו, בעוד שהעובדה צריכה להעשות על ידי חיתוך העמודים בבסיסם והרמת שני העמודים והקורה ממקומם [ע' 10,11,41, 47ותמונה נ/3ב']. .6לדברי דורון זימן את התובע להתחיל בעבודה ביום ה- 2.10.91אך הוא הגיע רק ב- 4.10.91עם 2צוותות נסור ומכונה אחת כפי שאף נרשם ביומן העבודה המתיחס לתאריך זה. ההספק באותו יום היה של חיתוך קורת רוחב אחת בלבד. בתאריך ה- 5.10.91שחל בשבת התובע לא עבד אף שהסכים עקרונית לעבוד בשבתות והטעם לכך, אליבא דברי התובע, הוא שלא קיבל התראה מוקדמת. הדרישה לעבודה בשבת הופנתה אליו לראשונה, לדבריו, ביום שישי בשעה 16.00, נימוק זה אינו ברור שהרי משהחל התובע את עבודתו ב- 4.10.91סביר היה לצפות, לאור לחץ הזמן לסיומה והסכמתו העקרונית, שמיוזמתו ימשיך את העבודה גם ביום השבת ויהא מוכן לכך, בלא התראה כלשהי, אם אכן התייחס ברצינות לענין זה. ב- 6.10.91הופיע התובע עם שלושה צוותי חותכי בטון והמשיך בעבודתו. בהסכם נ/ 2לא צויין מועד תחילת העבודה. צוין בו כי משך העבודה לא יעלה על 21 ימים, האמורים להסתיים ב- .29.10.91ההסכם נ/ 2הוא מתאריך ה-.27.9.91 לדברי דורון הודיע ב- 1.10.91לתובע כי עליו להתחיל בעבודה למחרתו ב- 2.10.91במלוא הקפה והתובע אישר טלפונית כי יגיע לעבודה במועד הנ"ל אך לא הופיע. דורון שב והתקשר אל התובע והלה השיבו ש"לא הבנתי שאתה מתכוון ברצינות". התובע נפגש עימו במפעל ב- 3.10.91בשעת הצהריים, וסוכם כי יתחיל למחרת בעבודה בהקף מלא, אלא שב- 4.10.91הופיע התובע עם שני צוותי חתוך בלבד בשעה 09.00ובלא פגומים. דורון הביע בפני התובע את התרעומת של המפעל על חדלון זה שבבצוע העבודה, ודרש התיצבותו המלאה והתקינה לבצוע העובדה ביום .6.10.91בו זמנית וכבר ב- 4.10.91בערב בדק אפשרות שילובו של קבלן אחר בעבודה. ב- 6.10.91שוב התייצב התובע הפעם עם 3צוותות עבודה ובאחור ללא פגומים. לאור מצב זה זומנו דורון והתובע לפגישה עם מהנדס המפעל ושם הודיעו לו על הפסקת עבודתו [ראה ע' 60, 61לרשומות]. .7גירסתו של התובע היא שלא קיבל מדורון הודעה ב- 1.10.91אלא הוא מיוזמתו בא לאתר העבודה ונכח שטרם הוכן לעבודה. ב- 3.10.91התקשר מיוזמתו לדורון והלה, להפתעתו שאלו אם אינו מתיצב היום לעבודה, והתכחש שאמר לו שיחכה עד לקבלת הודעה ממנו על מועד התחלת העבודה. באותה שיחה הודיעו כי יחל העבודה ב- 4.10.91ובאותו תאריך אכן התייצב כששני צוותות אחד עמו וזאת מהטעם שאתר העבודה טרם נוקה ולא ניתן היה להציב פיגומים במקום וכן לא הועמדו לרשותו המנופים הנדרשים. באותו תאריך "הספקנו מעט יחסית וניסרנו קורה אחת ועמוד אחד" (פיסקה 27(ד) לתצהיר התובע-נ/1). גם ב- 6.10.91לא ניתן היה לתפעל את 3הצוותים שהביא עמו לעבודה. בהמשך חקירתו-ע' 17לרשומות לא זכר התובע פרטים על שיחותיו עם דורון לענין תחילת עבודתו. .8מעדיף אני את גירסת דורון מזו של התובע. סביר להניח כי דורון ילחץ לקדם את מועד תחילת העבודה למען תסתיים במועד, ולא יהיה צפוי לקנס כספי גבוה. התובע שהעסיק את צוותו בעבודות במקומות אחרים לא היה מוכן כנראה, לביצוע העבודה בתאריך מוקדם, ורק לקראת ה- 4.10.91עלה בידו להקצות שתי צוותות לעבודה זו. גישתו של התובע לבצוע עבודה דחופה זו מצביעה לכאורה על זלזול וחוסר רצינות וכדי יציאת ידי חובה. הטענות לענין הניקוי וחוסר המנופים הן בגדר תירוצים שאין לקבלם. ניתן היה לנקות שטח מצומצם לצורך העמדת הפיגום והמנופים היו מצויים בשטח כעולה מיומן העבודה, ועמדו לרשות התובע שלא נצלם כראוי (עמ' 71שורה 22). מעדות דורון, המתחזקת ברישום ביומני העבודה עולה, שלפני ה- 4.10.91החלו בניקוי והכינו את אתר העבודה, וכי במהלך כל העבודה עסקו פועלים בפינוי הפסולת. האחריות לנקיון על פי ההסכם היא נקודתית וחלה לגבי המקום שבו נצרך לעבוד וכך אכן פעל (עמ' 63-62). .9לאחר שנכח דורון באופן ביצוע העבודה בפועל על ידי התובע, והבין כי הוזן במידע חסר ובלתי מקצועי היה מעוניין להסתלק מן ההסכם עמו, והוא אכן בטלו. השאלה אינה מה המניע שהמריץ אותו לבטלו אלא אם היתה לו עילה טובה לבטלו. חוסר יכולתו של התובע לבצע את העבודה בהתאם למה שהתחייב עוררה חשש סביר לחוסר בטחון בהשלמת העבודה במועד הנדרש. המנעותו של התובע מלגלות לדורון את המצב האמיתי כפי שנסיבות המקרה חייבוהו, חוסר נסיונו בביצוע עבודה בהיקף שכזה שבאה לידי ביטוי בשיטת עבודתו הבלתי מקצועית, בקצב האיטי, ובכח אדם וציוד חסרים, ואי יכולתו לנצל ביעילות את המנופים שעמדו לרשותו, מהווים במצטבר הפרה יסודית של ההסכם על פי סעיף 6לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א-1971) ולכן היה דורון זכאי, בשם הנתבעות לבטל את ההסכם עמו לפי סעיף 7(א) בלי לתת לתובע ארכה למלויו. התובע הוא שגרם להוצרותם של חששות סבירים אצל דורון לענין אופן מילוי ההסכם על ידו, כבר בשלב ההתחלתי. בנסיבות אלה ובהסתמך על ההלכה שנפסקה ב-ע.א. 701/79פס"ד לו(2) 113ניתן לראות מכוח עקרון תום הלב את התובע כמי שהפר את החוזה ולהכשיר את התנהגות הנתבעים. זאת ועוד, התובע הטעה את דורון בהציגו עצמו כבעל נסיון בעבודה, שלרשותו הידע המקצועי, הציוד הדרוש ועובדים ברמה מקצועית ובכמות מספקת שנקב בה, בכך יצר באופן ברור ומודע את הרושם המטעה שביכולתו לבצע עבודה זו, שכמוה, מבחינת היקפה טרם ביצע, בפרק הזמן הקצוב. המנעותו של התובע מלגלות לדורון את המצב מבחינתו לאשורו, כפי שנסיבות המקרה חייבוהו, מכח סעיף 12לחוק החוזים (תרופות) מהווה הטעיה בחוסר תום לב במשמעות סעיף 15לחוק, שגרמה להתקשרות עמו. על פי סעיף זה די בקיומה של טעות כתוצאה מהטעיה, אף אם אין זו טעות יסודית היורדת לשורש ההסכם, כדי שתהווה עילה לביטול החוזה. מסקנתי היא כי דורון היה רשאי לבטל את החוזה. .10הפרה צפויה על פי סעיף 17לחוק החוזים (תרופות) חלה כשניתן לראות צד לחוזה כמי שהפר אותו אף שבפועל עדיין לא עשה מעשה הנוגד את שהותנה בחוזה. תנאי לתחולתה של ההפרה הצפויה היא שהצד השני גילה "דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו... ". יצויין כי במידה והתנהגות צד אחד או שינוי בנסיבות יוצרים ספק בדבר קיום החיוב, הרי שספק אפילו הוא סביר, איננו מהווה הפרה צפויה. ההבדל הוא כמובן הבדל של דרגה. יש ומסתבר מן הנסיבות שהצד לא ירצה ולא יוכל לקיים ויש ורק קיים חשש סביר שכך יקרה. המקרה האחרון של חשש איננו עולה כדי הפרה צפויה. (ראה פרופ' שליו על דיני חוזים מהד' תש"ן ע' 489). נראה לי, כי צירוף נסיבות כפי שתואר לעיל נותן לכאורה שהתובע לא יוכל לקיים את ההסכם כהלכתו ובמועדו. "ונסיבות המצביעות על קיום מאוחר יוצרות הפרה צפויה" (שליו עמ' 491). תמים דעים אני עם ב"כ התובע שאילו היה מדובר בחשש בלבד ויהא זה חשש מבוסס ומוצדק שהתובע לא יבצע את העבודה על פי ההסכם, אין בכך כדי להוות הפרה צפויה. אלא שבעניננו עברנו מעבר לשלב זה, כשברורה מהנסיבות שהוכחו אי יכולתו לעמוד במשימה זו, כך שגם מטעם זה ניתן היה לבטל את ההסכם. .11משבוטל החוזה נדרשו הנתבעות, אליבא גירסת דורון, על ידי התובע לתשלום בסך -.000, 6ש"ח עבור העבודה שביצע וויתור על זכויותיו על פי ההסכם נ/ .2אלא התובע כופר בגירסת דורון לענין זה וטוען להד"ם.(ע' 23שורה 1,2, ראה סיכום ב"כ עמ' 10פסקה ד'). מעדיף אני לענין זה את עדותו של דורון. סביר להניח כי התובע הבין שהמשימה כבדה מדי עבורו ומשבטל דורון את החוזה נקט התובע בדרך של "קבלת" הביטול והשלים עם הסתלקותו מהחוזה כנגד תמורה שנקב בה. התובע שינה עמדתו לענין זה מטעמים השמורים עמו ומכחיש ענין זה לחלוטין. .12משבוטל החוזה חל דין ההשבה על פי סעיפים 9לחוק החוזים (תרופות) ו- 21לחוק החוזים (חלק כללי) הקובעים כי משבוטל חוזה חייב כל צד להשיב לרעהו את מה שקבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה. המגמה היא להשיב את הצדדים למצב בו היו אלמלא נכרת החוזה. חובה זו חלה הן לגבי הצד המפר את החוזה והן לגבי הצד הנפגע. זכאי איפה התובע להשבת שווי העבודה שבצע במשך אותם הימים שעבד באתר. סביר לכאורה להניח שהסכום של -.000, 6ש"ח משקף גם את עלות העבודה שבוצע, אלא שהתובע כופר בגירסת דורון לענין זה והוכחה אחרת לא הובאה בפני. התוצאה היא שאין בפני ראיה לענין שווי ההשבה לה זכאי התובע שאף לא התייחס אליה בכתב תביעתו. מסקנתי מכל האמור היא שההסכם בוטל כדין בשל הפרתו על ידי התובע ואני דוחה את תביעתו לפיצויים. .13באשר לפיצוי הנדרש בתביעה שכנגד סומכים הנתבעים את תביעתם לתשלום פיצויים על עדותו של דורון בתצהיריו נ/6, נ/7, אלא שמעיון בהם עולה אי התאמה שלא הוסברה בעדותו במספר פריטי נזק, המשליכים על אמינות הערכתו. (ראה סעיפים 16(ד)(י)(2)(ד) ב-נ/ 6לעומת סעיף 1(א)(ב) ו-(ג) שב-נ/7) המדובר בסכום משמעותי. לא הובאה ראיה על פגיעה במוניטין ואם היתה על היקפה ושויה הכספי, להיפך באשור נ/ 4המשבח את תושייתו הרבה של דורון בבצוע העבודה עלה ערכו הכלכלי של המוניטין שלו ושל עסקו בשוק העבודה. באשר לאבדן התגמול בגין הקדמת סיום העבודה בסך -.000, 20ש"ח הרי שלא הוצג כראיה החוזה בין הנתבעת לבין המפעל לענין תגמול זה ונסיבות תשלומו. סכום זה עלה בעדות אך איני מוכן לבסס על אמירות אלה ממצא כשקים חוזה הקובע את תנאי תשלום זה ואין חולקים כי הנתבעת זכאית לתוספת זו רק אם התמלאו אותם תנאים שכאמור לא הוכחו בפני. זאת ועוד, על פי ההסכם עם התובע היה עליו לסיים את העבודה עד ל-29.10.91 והיה ויקדים את הגמר יקבל טובת הנאה של -.500, 6ש"ח ליום והנתבעות יהנו מהתגמול הגבוה יותר. לנתבעים היתה טענה לתובע אילו המשיך בעבודתו וסיימה לאחר המועד הנקוב בהסכם, אך משהסתימה העבודה לפני תאריך זה, אין עילה לטענה כלפי התובע בענין זה. הנתבעים רק זכו מהחלפת התובע במבצע יעיל שהקדים את סיום העבודה לפני התאריך הנ"ל וזכה אמנם בהטבה כספית. .14מיומני העבודה עולה כי החל ב- 2.10.91ועד 2.10.91היו באתר העבודה מנוף 350מנוף עזר 140tושופל שלא נוצלו במלואם ע"י התובע שהתייצב לעבודה באורח חלקי. ב- 4.10.91וב- .6.10.91ציינתי לעיל קיום אי התאמה בתביעה לפיצוי בגין שכירת המנופים. בעוד שבנ/ 6מדובר על יום אחד הרי שבנ/ 7מדובר על 4ימים. לא הוצגו חשבון, חשבוניות או קבלה על תשלום על השכרה זו לא הובאה עדות לענין עלות הוצאה זו. עוד מתברר מיומני העבודה כי מנוף 350היה באתר עוד ב- 27.9.91והשופל עוד קודם לכן מה- .24.9.91מכאן שלא נשכרו במיוחד לשמושו של התובע. מסקנתי כי לא הובאו הוכחות מספקות לענין פריט נזק זה. גם פריט הנזק של תשלום "לעובדי עזר לצוותו" של התובע לפי -. 250ש"ח ליום עבודה עבור 4ימי עבודה לא הוכח. לא הוצג מסמך כמו תלוש משכורת או מסמך אחר המאשר את גובה התשלום. יתרה מזאת, לפני ובעת ובעונה אחת עם עבודת החיתוך וניסור הבטון בוצעו עבודות שהיה על הנתבעת לבצע על פי ההסכם עם התובע, כמו נקיון באתר ועבודות הכנה שהוחל בהן עוד קודם לתחילת עבודת התובע כעולה מיומן העבודה. על הנתבעים התובעים פיצויים להוכיח את הנזק שנגרם להם עקב הפרת החוזה ותוצאותיו. אין פוסקים לנפגע פיצויים סתם מפני שהצד שכנגד הפר את החוזה, אלא עליו להוכיח במידת ודאות סבירה את נזקו ואת שיעור הפיצויים שיהא בו כדי לפצותו על נזקו ובנטל זה לא עמדו הנתבעות, יש איפוא, לדחות את התביעה שכנגד. .15התוצאה היא שאני מחליט לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד. כל צד ישא בהוצאותיו.מבנהשריפהחוזה