התנגדות להרחבת מושב הוספת יחידות דיור

נטען כי כי שאלת הרחבת הישוב והוספת יחידות דיור נוספות הנה בסמכותה הבלעדית של האסיפה הכללית של המושב בהיות הנושא נושא עקרוני הקשור באגודה וכי בהעדר החלטה של האסיפה הכללית המאשרת את ההתקשרות אין ההסכמים ברי תוקף. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות להרחבת מושב הוספת יחידות דיור: 1. אלוני עופר בע"מ ( להלן - אלוני עופר ) הגישה תביעתה ( ת.א. 10360/97 ) כנגד אגודה שיתופית בשם לפידות, מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ( להלן - לפידות ), למתן צו עשה שיורה ללפידות לקיים במלואן את התחייבויותיה על פי 2 הסכמים שנכרתו בינה לבין אלוני עופר, ב- 10.1.96 וב- 1.10.96. תביעה זו הוגשה ב- 10.4.97. כ- 5 חדשים לאחר מכן, ב- 16.9.97, הגישה לפידות מצידה המרצת פתיחה ( ה.פ. 30272/97 ) כנגד אלוני עופר למתן הצהרה לפיה שני ההסכמים הנ"ל אינם משום הסכמים, או, לחילופין, בוטלו על ידי לפידות כדין או, לחילופין, כי מסמכים אלה נחתמו בידי מי שלא היה מוסמך לחתום עליהם ולחילופין, כי אינם חתומים כדין ועל כן בטלים מעיקרם ועוד, לחילופין, כי נחתמו מבלי שהאגודה היתה רשאית להתקשר על פיהם. ענינם של ההסכמים הנו במסירת בצוע פעולות מסוימות הקשורות בהרחבת הישוב לפידות ליזם אלוני עופר בע"מ. 2. עוד טרם הוגשה התביעה, ב- 30.3.97, הגישה אלוני עופר בקשה לסעד זמני כנגד לפידות ( ת.ה. 22614/97 ) בה התבקשו צוי מניעה זמניים. במסגרת הבקשה לסעד זמני ניתנה החלטה בה, בהסכמת המשיבה, לפידות, ניתן צו מניעה זמני לפיו על המשיבה להמנע מלמסור את ביצוע תכנית הרחבת ישוב לפידות לאחר ו/או לאחרים שאינם המבקשת וכן להמנע מלהתקשר בהסכם כלשהו עם אחר שאינו המבקשת ולהמנע מלבצע בעצמה ו/או כלפי אחר שאינו המבקשת כל הפעולות הקשורות בארגון, תכנון, ניהול ובצוע הפרויקט לבנית 126 יחידות דיור בישוב לפידות - 63 יחידות בשלב א' ו-63 יחידות בשלב ב' הכל במסגרת תכנית הרחבת ישוב לפידות. עוד הוריתי בגדר צו זמני באותה החלטה כי היה והמשיבה תקבל פניה מטעם אלוני עופר לכינוס ועדת הקליטה לצורך בחינה האם המבקשים לעמוד בפניה עומדים במבחני הקליטה שנקבעו על ידי הישוב, תכנס המשיבה את הועדה ותודיע על מועד הכינוס בעוד מועד למשיבה. צו זה כפוף לתנאי והוא כי המבקשת תבהיר בכתב למבקשים לעמוד בפני ועדת הקליטה, טרם הפניה למשיבה לכינוס הועדה, את דבר קיום צו המניעה שהוציא המשקם ואת משמעות היותה של המשיבה נתונה בהליכי שיקום. עוד הותנה צו אחרון זה בהפקדת התחייבות עצמית והתחייבות אישית כמפורט בהחלטה מ -26.6.97. ב- 2.4.97 ( כשבוע לפני הגשת תביעת אלוני עופר ), לבקשת לפידות, הורה המשקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב - 1992 עו"ד אריה הרמלין בצו מניעה זמני כי אסור על לפידות לעשות כל פעולה במקרקעי האגודה לרבות מכירתם שעבודם ו/או העברת זכויות בהם. עוד בישיבה שהתקימה במהלך בירור הבקשה לסעד זמני הודיע ב"כ אלוני עופר כי מרשתו תכבד כל צו של המשקם. מתברר כי ב- 25.3.98 , לאחר דיון שהתקיים בפניו לבקשת אלוני עופר הותיר המשקם על כנו את הצו שניתן עוד ב- 2.4.97 ( החלטה זו מצורפת לסיכומי אלוני עופר ). 3. עובדות. לפידות הנה אגודה שיתופית. אלוני עופר הנה חברה העוסקת ביזמות ובניה ופועלת באמצעות מנהלה ובעל מניותיה העיקרי מר מיכאל וסרמן. הוברר כי בלפידות 34 משפחות ( ראה תצהירו של אבי אמינוף נ2/ ). ב- 30 לאוגוסט 1994 נערך פרוטוקול של האסיפה הכללית של לפידות ( נ4/ ) בו מצוין בין היתר כי אושרה הרחבת הישוב בשלב א' של 50 יחידות דיור נוספות כישוב קהילתי. מלוא הפרוטוקול מורה כך : - " 1. אושר שינוי פרוגרמה במפת תב"ע של לפידות ל- 159 מגרשים ע"פ תנאי מינהל מקרקעי ישראל. 2. אושרה הרחבת הישוב בשלב א' של 50 יחידות דיור נוספות כישוב קהילתי. 3. 37 מגרשים/נחלות חקלאיות ישמרו לבנים הממשיכים לבניה ע"פ שלבים. 4. קליטת משפחות במסגרת ההרחבה תעשה לאחר אישור תקנון מונציפאלי ע"י האסיפה הכללית. 5. כל הסעיפים אושרו פה אחד." נראה כי בשלב כלשהו טרם כריתת ההסכם הראשון הוקמה "מינהלת הרחבה". גוף זה אינו בעל אישיות משפטית ומדובר, כך נראה, בפורום מלווה לבצוע תכנית ההרחבה. מעיון במסמכי גוף זה עד כמה שהוצגו, עולה כי יו"ר המינהלת הוא מר אבי קרמפה המשמש יו"ר המועצה האזורית מעלה יוסף אליה משתייכת לפידות וכי חברים בה מספר מחברי לפידות ואנשים נוספים. 4. ב- 10.1.96 נערך ההסכם הראשון. מינהלת ההרחבה היתה, בצד האגודה, צד להסכם זה, שעיקרו, התקשרות עם היזם - אלוני עופר בע"מ לבצוע על ידו של פעולות ארגון, תכנון פיקוח וניהול בצוע פרויקט לבנית 110 יחידות דיור בישוב לפידות. על הסכם זה חתמו אלוני עופר בע"מ, המינהלת בחתימת גבי אבירם ואמנון בן עמי, ולפידות בחתימת אמנון בן עמי וגבי אבירם ובתוספתחותמת המושב. בס' 2 להסכם זה מצוין כדלקמן : - "2. המינהלת והאגודה מצהירות בזאת כי ניתנה להם ההסכמה ע"י הרשויות והגורמים המוסמכים לכך לבנות בתחומי הישוב את הפרויקט." ההסכם השני נערך ב- 1.10.96 הגם שבראשו מצוין מועד ה- 10.1.96, הוא מועד ההסכם הראשון . עיקרו של הסכם זה הוא התקשרות בין האגודה ליזם אלוני עופר בע"מ לבצוע פעולות קידום, ארגון, תכנון ניהול ובצוע הפרויקט לבנית 126 יחידות דיור בישוב לפידות. 63 יחידות דיור בשלב א' ו- 63 יחידות דיור בשלב ב' "כפוף לאישור אסיפה כללית" ( המרכאות שלי - ר. ח-ו.) בהסכם זה לא מופיעה יותר המינהלת כצד להסכם. על הסכם זה חתומים אלוני עופר בע"מ והאגודה, על ידי חותמת המושב וארבע חתימות חברי הועד. האגודה מצהירה גם בהסכם זה, כמו בהסכם הראשון, כי ניתנה לה ההסכמה על ידי הרשויות והגורמים המוסמכים לכך לבנות בתחומי הישוב את הפרויקט. בשני ההסכמים מפורטות הפעולות שהיזם התחייב לבצע תוך ציון כי האגודה תסייע ליזם בשיווק ובמכירת הדירות ובהקצאת משרד מכירות בישוב ( ס' 9 להסכם השני ), כי היזם יחל בבצוע הפרוייקט רק לאחר שיחתמו 20 הסכמים ראשונים להזמנת בניה (ס' 10 להסכם השני). עוד מצוין כי מוסכם כי מכירת יחידות הדיור בפרוייקט על ידי היזם תעשה אך ורק לדיירים אשר הישוב אישר את קבלתם כדיירים בו ואשר עמדו בכל מבחני הקליטה שנקבעו על ידי הישוב ( ס' 12 להסכם השני ). 5. עיון בשני ההסכמים יראה כי קיים שוני ביניהם במספר ענינים. ראשונים לאלה הם העדרה בהסכם השני של המינהלת כצד מתקשר, שינוי מבחינת קיום שני שלבים לפרויקט ואף במובן מספר יחידות הדיור הכולל, ובהתאמה, שינוי במספר יחידות הדיור בגדר כל שלב. שינויים נוספים הם כי בהסכם השני נוסף ס' 4 , והוסרו סעיפים 14 ו- 15 שנכללו בהסכם הראשון. קיימים שינויים נוספים בניסוח חלק מהסעיפים שעיקרם, זכות היזם להעלות מחיר הזמנת הבניה בכ- 30% נוספים כפופה בהסכם השני להסכמת ועד האגודה בעוד בהסכם הראשון היתה כפופה להסכמת נציגי מינהלת ההרחבה של הישוב ( ס' 6 ה' להסכם השני ). שינוי בס' 6 י' להסכם השני בו הוסף כי האמור שם יהא על פי החלטות הועד. בס' 7 נוספה הוראה בדבר הפצת מכרז לענין "עבודות לישוב" הנזכר בס' 6 י'. בס' 10 נוספה הוראה לפיה היזם יחל בבצוע עבודות יישור קרקע ראשוניות במגרשים עם קבלת האישורים בעוד בהסכם הראשון ננקב תאריך - במהלך חודש 2/96. בס' 13 להסכם השני נוספה הוראה לפיה מסירת הרחבה נוספת באם תהיה, ליזם, כפופה לאישור האסיפה הכללית. מהנ"ל עולה כי בהסכם השני אכן תוקנו ענינים שונים ביחס להסכם הראשון, ברובם לטובת אינטרסי האגודה. ההסכם השני בא במקומו של ההסכם הראשון. נראה לי כי לא לחינם נרשם בראש ההסכם השני כמועד עריכתו מועד עריכת ההסכם הראשון, הגם שבפועל נערך ההסכם השני כ 9- חודשים לאחר עריכת ההסכם הראשון. נראה לי כי כוונת הצדדים להסכם השני היתה כי ההסכם הראשון יהא, ממועד עריכת ההסכם השני, מבוטל. 6. למוצגי הצדדים צורפו פרוטוקולים שונים מישיבות ועד ההנהלה של המושב ממועדים שונים שבין ההסכמים. פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של לפידות מה- 8.5.96 בו נזכר כי מבנה הצרכניה יועמד לרשות היזם כמשרד מכירות לתקופה של שנתיים כאשר לאחר תקופה זו יתקיים דיון מחודש בנושא. בישיבה זו נכחו, על פי המצוין בפרוטוקול - בן עמי אמנון, בוחבוט נסים, אמסלם יצחק, ארובס יצחק ועמור רפי. כולם חתמו על הפרוטוקול שאינו נושא חותמת האגודה. פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מ- 27.5.96 בו מצוין כי לועד האגודה אין כל התנגדות לבחירת איש השיווק על ידי אלוני עופר. על פרוטוקול זה חתמו 4 המשתתפים בישיבה. על פי האמור הפרוטוקול מדובר בחברי ועד ההנהלה וכולם חתמו על הפרוטוקול. פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מ- 30.6.96 בו מצוין כי "ועד המושב מסכים לתוספת סעיף בהסכם בין היזם אלוני עופר לבין הקונה שבמידה והקונה לא יעמוד בלוח התשלומים יפעל הועד במשותף להחזרת המגרש. בכל מקרה המושב לא יהיה מעורב משפטי או כספי". בישיבה זו נכחו 4 חברי ועד ולפחות שניים מהם חתמו על הפרוטוקול. פרוטוקול מישיבת ועד ההנהלה מ- 26.7.96 בו מצוין כי בחירות לועדת קליטה יתקימו בתאריך 1.8.96. על פרוטוקול זה חתומים 5 המשתתפים - בן עמי, עמור, בוחבוט, אמסלם וארובס. פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מ- 1.10.96 בו מצוין כי אושר ההסכם עם אלוני עופר בכפוף לתיקונים בנספח המצורף. על פרוטוקול זה חתומים 5 המשתתפים - בן עמי, אמסלם עמור בוחבוט וארובס. בנספח מאותו יום מצוינים תיקונים להסכם, הם התיקונים שהוכנסו לנוסחו של ההסכם השני. על הנספח חתומים לכאורה אותם 5 החברים. נוסחו של הנספח הוא כדלקמן : - "ישיבת ועד מתאריך 1.10.96. תיקונים להסכם שנערך ב-1.10.96 בין אלוני עופר למושב לפידות. לבטל את כל "מנהלת" בכל הסעיפים. חוזה על 126 יח"ד בשלבים שלב א' 63 שלב ב' 63 יח"ד נוספים. כפוף לאסיפה כללית. 3. מוסכם כי במידה והאסיפה הכללית לא תאשר המשך הרחבה לשלב ב' יוחזרו ליזם סכומי הכסף שהושקעו בגין ביוב וכללי בסך 3900$ ליחידה 4. ביצוע פתוח המגרשים עצמו ( 5ב'). ע"י החלטת הועד ובתוספת מע"מ (5י'). משרדים עד 12 חודשים ממסירת יח"ד כולל תשתית. (סעיף 12 ) עד ל126 יח"ד כפוף לאשור האסיפה הכללית. סעיף 9 - עם קבלת האשורים. (-) (-) (-) (-) (-) 7. עוד צורפו שני פרוטוקולים מישיבות שבין אלוני עופר, אדריכלית בשם חגית לוי ואנשי לפידות. פרוטוקול מישיבה שהתקימה ב-17.4.96 בה נכחו מטעם לפידות גבי אבירם ויוסי גור אריה, פרוטוקול שענינו סיכום נושאים, ביניהם, כי לפידות יעביר לאלוני עופר את רשימת המועמדים המעוניינים להתקבל להרחבת לפידות ואיזכור פעולות שונות שמבצעת אלוני עופר ביחס לפרויקט. פרוטוקול מישיבה שהתקימה ב-30.4.96 במעמד אותם משתתפים בתוספת אמנון בן עמי. גם ענינו פרוט נושאים לדיון - פעולות שונות של אלוני עופר במסגרת הפרויקט, כולל קביעת מועד להכנת ומסירת כתב כמויות אמדן מפרט טכני והעתק בקשה להיתר בניה לאלוני עופר עד ל- 7.5.96. צוין כי לפידות תעמיד את המשרד לאלוני עופר בשבתות לשיווק הפרויקט, צוין כי אלוני עופר תוציא למכרז את כל פרויקט מרכז הישוב תוך מתן עדיפות לביצוע מוקדם של משרד המכירות. כן הוצג מכתב לאלוני עופר ומיכאל וסרמן מ- 27.5.96 בו מפורטת רשימת חברים/חורש לפידות, הכוללת שמות כתובות וטלפונים. 8. עוד צורפו מסמכים שונים שנערכו על ידי מינהלת ההרחבה וועדת הרחבה. מסמך מ- 10.1.96 בראשו מצוין " חרש לפידות מנהלת הרחבה". על סדר היום - אישור הסכם לפידות - מנהלת הרחבה - יזם. בגדר ההחלטות מצוין כי הוצג ההסכם עם היזם אלוני עופר בע"מ, הוחלט על שינויים קלים בהסכם וההסכם אושר. מסמך זה הוצא לכאורה על ידי מנהלת הרחבה אך כתוב על ניר מכתבים של לפידות. תוך רישום הנוכחים בישיבה זו מצוין כי נכח יו"ר המינהלת מר אבי קרמפה, שלושה חברי מינהלת הרחבה - אמנון בן עמי ( יו"ר אגודת מושב לפידות), גבי אבירם ( חבר מושב לפידות) טובה מעוז ( עובדת מעלה יוסף ) ומזכיר מושב לפידות יוסי גור אריה. מסמך מישיבת ועדת הרחבה מ- 1.8.96 בה נכחו מיכאל וסרמן, גבי אבירם ויוסי גור אריה המפרטת נושאים לדיון שענינם פעולות שונות של אלוני עופר בקשר לבצוע הפרויקט כולל ציון כי ועדת קליטה תקבע תאריכים לקבלת מועמדים לראיונות, אישור תוספת לס' 4 בהסכם שבין המושב לתושבים תוך צוין כי ועד המושב יאשר בישיבתו מ- 18.7.96 את התוספת. מסמך נוסף מישיבת מינהלת הרחבה מ- 12.8.96 בה נכחו מיכאל וסרמן, אמיל רחמים ( מי שנזכר במסמך קודם כקונסטרוקטור) חגית לוי הארכיטקטית, יוסי גור אריה, גבי אבירם. מפורטים נושאים לדיון. 9. מסמך נוסף שהוגש הוא מסמך ערוך על ניר מכתבים של המועצה האזורית מעלה יוסף וכותרתו - סיכום פגישה בנושא הרחבת לפידות מ- 14.1.97. הנוכחים בישיבה זו היו אבי קרמפה, וסרמן, אלי שמחוני (ועד מושב לפידות), יצחק אמסלם אבי אמינוף וגבי אבירם ( מושב לפידות). מצוין כי הוצג נושא ההסכם שנחתם על ידי הישוב מול אלוני עופר ( ההסכם השני) והבעיתיות הקשורה בהסכם זה. עוד מצוין כי הוסבר למיקי שיש ועד חדש שאיתו צריך לתאם את הנושא ולא עם כל גורם אחר. ומופיע הסיכום הבא: - "1. מיקי הודיע שאין לו התנגדות לבטל את ההסכם עם הישוב בתנאי שישולמו לו כל ההוצאות שנגרמו בגין הרחבת הישוב עד היום ושאותן הוא יכול להוכיח בקבלות וחשבונות. 2. מיקי מסכים לתקן סעיפי ההסכם כפי שהועד החדש מבקש ובתנאי שיגובשו בדעה אחת איתו ועם יועצים משפטיים. 3. סוכם שהצדדים יפגשו תוך 14 יום - כלומר בתאריך 28.1.97 כדי לסכם סופית באיזו אופציה הם בוחרים להמשך הטיפול בנושא." 10. וסרמן הגיב למכתב אחרון זה במכתב שנכתב לכאורה לאחר ה- 11.2.97, בו העמיד על דיוקם את עמדתו באותה ישיבה בציינו כי הודיע באותה ישיבה כי יסכים לביטול ההסכם רק בתנאי שיקבל החזר לגבי מלוא הוצאותיו הישירות, אבדן רווחים ופיצוי בגין כל הנזקים האכיפים שנגרמו לו. הפגישה שהיתה אמורה להתקיים ב- 28.1.97 לא התקימה ( ראה מכתב ממועד זה שנשלח על ידי מזכירות לפידות לאלוני עופר). ממכתב ב"כ דאז של וסרמן מ-12.2.97 עולה כי עוד ב- 9.2.97 התקימה פגישה במשרדו של עו"ד סולומונוב ב"כ האגודה. ב- 18.3.97 שלח עו"ד סולומונוב לב"כ וסרמן מכתב תשובה בו ציין כי אין בין לפידות לאלוני עופר כל הסכם החתום על פי דין באמצעות מורשי החתימה של לפידות וכי הסכם שאינו חתום כך אינו מחייב את לפידות. עוד נטען כי בסיכום שנערך בפגישה מה-13.1.97 בנוכחות ראש המועצה האזורית מר קרמפה משתמע באופן ברור ביותר כי כל הסכם במידה ויחתם עם אלוני עופר כפוף לאישור האסיפה הכללית של לפידות. עוד מצוין במכתב כי בפגישה שהתקימה במשרד עו"ד סולומונוב הבהיר כי בהיות לפידות נתונה בהליכי שיקום על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי אין היא רשאית לבצע כל פעולות של הרחבה אלא באישורו של המשקם. מצוין כי בהעדר אישור האסיפה הכללית, לא התבקש כלל אישור של המשקם. מצוין כי כל השקעת כספים אם כזו בוצעה על ידי אלוני עופר נעשתה על אחריותה בלבד ומבלי שיהא לה כיסוי משפטי או אחר, אך הכותב מבקש כי וסרמן יפרט השקעות אלוני עופר בצירוף חשבוניות מס וקבלות כדין על מנת שמרשתו תוכל להתייחס לטענה זו לגופא. 11. וסרמן טען בחקירתו כי לא ידע עת התקשר בהסכם עם לפידות כי היא מצויה בהליכי שיקום ( ע' 7 ). דברים אלה לא נסתרו. האיזכור הראשון במסמכים להיותה של לפידות בהליכי שיקום הוא במכתב עו"ד סולומונוב מ- 18.3.97. ב- 10.4.97 הוגשה תביעתה של אלוני עופר בע"מ לבימ"ש זה לצו עשה לאכיפת ההסכמים. 12. ב- 13.7.95 ניתן אישור ברית פקוח הקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ המאשר קטע פרוטוקול האסיפה הכללית של חברי אגודת לפידות מיום 2.7.95 לפיו - נבחר ועד הנהלה בהרכב החברים - בן עמי אמנון,ארובס יצחק, בוחבוט ניסים, אמסלם יצחק ועמיר רפי. עוד מאושר במסמך זה כי בישיבת המועצה של האגודה, ביום 2.7.95 נתקבלה החלטה לפיה חתימתם ביחד של שני חברי ועד ההנהלה הראשונים הנ"ל בצירוף חותמת האגודה, מחייבת את האגודה וכי תוקפו של אישור זה הוא לכל היותר עד 2 ביולי 1996. 13. במכתב מר קרמפה מה -14.1.97 שנזכר לעיל צוין כי נבחר ועד חדש בלפידות. לא הוברר המועד המדויק בו נבחר ועד חדש כזה אך נראה כי עת נחתמו שני ההסכמים עדיין לא נבחר ועד חדש ולפידות אינה טוענת כי מי שחתמו על ההסכם באוקטובר 96' לא היו חברי ועד. וסרמן בחקירתו ציין כי באוקטובר 1996 שונה הרכב הועד ( ע' 11 ). בתצהירו ת1/ מסר כי בנובמבר 1996 התכנסה האסיפה הכללית של לפידות והחליטה פה אחד כי ועד לפידות יורחב ויצורפו אליו 3 חברים נוספים ואף כי בדצמבר 1996 התפטר אמנון בן עמי מראשות הועד ועמו התפטר גם חבר הועד יצחק ארובס ובמקומם מונו חברים אחרים על פי החלטת האסיפה הכללית כאשר באותה עת נבחר כיו"ר הועד מר רפאל עמור ( ס' 29 - 30 לתצהיר וסרמן ). תצהירי אנשי לפידות לא התיחסו לענין זה למעט עובדת בחירתו של רפאל עמור כיו"ר הועד כפי שאשר עמור בתצהירו ( נ3/ ). זהות הועד החדש ומידת חפיפתו לועד הקודם לא הובררו בצורה מספקת אך הוברר כי מי שנבחר לעמוד בראשו הוא רפי עמור ששמש גם חבר הועד הקודם, על פי אישור ברית הפיקוח, בו צוין שמו לכאורה בטעות, כ"עמיר". עוד הוברר כי יצחק אמסלם שמסר אף הוא תצהיר מטעם לפידות שמש כחבר ועד הן בועד הישן והן בחדש ( ראה נ6/ ). עוד יש להזכיר את שצוין כבר לעיל והוא כי ב- 2.4.97 הוצא על ידי המשקם, עו"ד אריה הרמלין, לבקשת לפידות עצמה, צו מניעה זמני האוסר על לפידות לבצע כל פעולה במקרקעי האגודה. 14. טענות הצדדים. בעוד אלוני עופר בע"מ מבקשת אכיפת הסכמים, מעלה לפידות טענות כנגד תוקפם. לטענות לפידות שלושה ראשים. האחד - כי שאלת הרחבת הישוב והוספת יחידות דיור נוספות הנה בסמכותה הבלעדית של האסיפה הכללית של לפידות בהיות הנושא נושא עקרוני הקשור באגודה. טוענת לפידות כי בהעדר החלטה של האסיפה הכללית המאשרת את ההתקשרות עם אלוני עופר, אין ההסכמים ברי תוקף. מוסיפה לפידות וטוענת כי לא ניתן להסתמך על פרוטוקולים שהגישה אלוני עופר משאינם חתומים כדין. השני - לאור המצא האגודה בהליכי שיקום היתה מנועה על פי חוק מלהתקשר בחוזים מהסוג הנדון שיש בהם משום הברחת נכסים מפני נושיה, מה גם שלאור קיום צו מניעה זמני כנגד לפידות שהוציא המשקם הרי כל מסמך המתימר להיות הסכם לענין משבצת המקרקעין של האגודה היה אסור לחתימה. השלישי - העדר הסכמות שונות של גופים שלישיים - הסכמת הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית העולמים לגריעת שטח ממשבצת האגודה, על פי החלטה 373 של מינהל מקרקעי ישראל, כמו גם העדר הסכמת המינהל בכתב ומראש, על פי הוראות הסכם השכירות של האגודה. אלוני עופר סבורה כי ועד ההנהלה היה מוסמך לחתום על ההסכם עמה, עשה כן בהתאם להחלטת האסיפה הכללית באשר להרחבה ומוסיפה כי הוברר כי הועד החדש בישוב מבקש להתנער מההסכם ללא כל צידוק כאשר הטעם לדבר לא הוברר. 15. המחלוקת. כאמור, המחלוקת בין הצדדים הנה בעיקרו שאלת תוקף ההסכמים. בהמשך אדון בטענות ככל שהדבר נחוץ להכרעה במחלוקות. 16. לפני שאגש לעיקר המחלוקת, עלי להתיחס לעצם עריכת ההסכם השני. וסרמן מסר בתצהירו ( ס' 19 לת1/ ) כי ב -1.10.96 התבקש להופיע בפני ועד לפידות ונמסר לו כי יש כוונה לחתום על הסכם עם כל חברי הועד. בהגיעו לישיבה, כך מסר בתצהיר, נכחו בה כל חברי הועד - אמנון בן עמי, יצחק אמסלם, רפאל עמור נסים בוחבוט ויצחק ארובס. בישיבה עברו חברי הועד על ההסכם סעיף אחר סעיף, ושניים מחברי הועד הציעו מספר תיקונים בהסכם, תיקונים להם הסכים כמו גם לבטול מעמד המינהלת בהסכם. לדברי אבי אמינוף בתצהירו מ-14.4.97 ( נ1/ ) הוסתרה עובדת חתימת ההסכם מחברי האגודה. לדבריו בקש כ - 8 חודשים לראות את ההסכם, סרב להצעת בן עמי לבא לביתו כדי לקרוא את ההסכם בטענה כי על ההסכם להיות במשרדי ועד ההנהלה וראה לראשונה את ההסכם בסביבות אוגוסט 1996. לדבריו, משהתחיל להעיר הערות כמו מדוע נחתם ההסכם על ידי בן עמי לבד ולא הובא לאישור האסיפה הכללית והערות אחרות הזדרז בן עמי והכין את ההסכם השני, נדרש להביאו לאישור האסיפה הכללית אך סרב ( ס' 14 לתצהירו ). רפי עמור מסר בתצהירו כי לא ראה מעולם את ההסכם הראשון ואת המתוקן ראה רק לאחר שנחתם, לאחר אוגוסט 1996. עמור מציין כי משנבחר ועד חדש, נראו לו נסיבות חתימת ההסכמים עם המבקשת כתמוהים ובקש להתיעץ עם יועצה המשפטי של האגודה. מוסיף עמור כי "ידוע לי כי כל הזמן דובר על כך שעל ההסכמים עם המבקשת לבוא לאישורה של האסיפה הכללית ובפועל הם לא הובאו לאישור כאמור מעולם" ( ס' 7 לנ3/ ). עמור מציין בתצהירו כי משנבחר ועד חדש "בקשנו לשוב ולבדוק את ההסכמים עם המבקשת וחוקיותם על כן פנינו לעורך דין שיעשה כן" ( ס' 9 לנ3/ ). יצחק אמסלם טען בתצהירו ( נ6/ ) כי עובדת חתימת ההסכם מ- 10.1.96 הוסתרה מעיניו. כי נודע לו על החתימה כשראה את וסרמן מסתובב בישוב. משבקש לראות את ההסכם נענה בלך ושוב על ידי מזכיר האגודה יוסי גור אריה ועל ידי יו"ר הועד בן עמי. אמסלם טוען שפנה לאבי קרמפה ובסביבות אוגוסט 1996 שלח לו קרמפה עותק מההסכם כאשר מטעם לפידות חתום עליו רק בן עמי. אמסלם מוסר כי משקרא את ההסכם הודיע לבן עמי כי ההסכם אינו מקובל עליו ובקשו להעבירו לעיון ולחוות דעת עורך דין מטעם לפידות. בן עמי הציע לו לערוך תיקונים לבד, אמסלם הסכים לכך אך דרש שגם התיקונים יועברו לחוות דעת עורך דין, דבר שלא בוצע. טוען אמסלם כי בדיעבד חתם על ההסכם המתוקן לאחר שגור אריה לחץ עליו לעשות כן בטענה שלמעשה בחתימתו של בן עמי האגודה כבר התחייבה כלפי אלוני עופר ( ס' 5 לנ6/ ). תצהיר נוסף שהוגש מטעם לפידות נערך על ידי אלי בן שמחון ( נ5/ ) בו נטען כי בסביבות ה- 6.10.96 נודע לו כי ועד ההנהלה ועמד לחתום על הסכם עם אלוני עופר ואף כי בפועל התברר לו כי הסכמים כבר נחתמו הודיע בפניה בכתב לבן עמי ( יחד עם אחר ) כי על פי יעוץ משפטי שקבל הוא מודיע על התנגדות לכל התהליך בו מתבצעות ההחלטות בנושא רגיש ומסובך של חתימה על חוזה בניה להרחבה במושב ללא כינוס האסיפה הכללית בה יסביר את מהות החוזה על המשתמע מכך. על פי יעוץ משפטי הוא מודיע על התנגדות לכל נושא ההרחבה במושב בכלל ולחתימה על החוזה בפרט ללא הצגת כל המסמכים בפני כל החברים ובירור כל הנושאים הכלולים בחוזה. שני מכתביו צורפו לתצהירו. 17. שניים ממצהירי האגודה, רפי עמור ויצחק אמסלם היו חברי הועד הקודם והנם חברי הועד החדש. אמינוף ובן שמחון לא היו ואינם חברי ועד. לא הובאה כל ראיה מטעמו של איש ועד נוסף. ההסכם הראשון חתום מטעם לפידות על ידי אמנון בן עמי וגבי אבירם בצירוף חותמת האגודה. אבירם לא היה חבר ועד. ההסכם השני חתום על ידי ארבעה חברי ועד בתוספת חותמת האגודה. איש מהצדדים לא הביא למתן עדות את מר בן עמי או את מר קרמפה , יו"ר המינהלת, שיכלו לזרות אור על ההליכים שהתקימו. יתכן אכן כי ההסכם השני נערך לאור דרישות שהועלו בפני בן עמי על ידי מי מהמצהירים מטעם לפידות, ענין המוצא לו תמיכה מסוימת גם בדברי וסרמן לפיהם התבקש להופיע במושב בפני הועד כדי שיערך הסכם "עם כל חברי הועד" ואף על ידי התיקונים שנערכו בהסכם השני לעומת הראשון, שהנם ברובם לטובת האגודה.. יצוין כי וסרמן עצמו מסר בתצהירו ( ס' 21 לת1/ ) כי על פי מיטב ידיעתו שניים הם בעלי זכות חתימה לחייב את לפידות, הם, אמנון בן עמי ויצחק ארובס. אין חולק כי על ההסכם הראשון חתום חבר ועד אחד בלבד הוא אמנון בן עמי. החותם השני על ההסכם, אבירם, לא היה חבר ועד. ההסכם השני אכן העמיד את ההתקשרות בהתאמה קרובה יותר להחלטת האסיפה הכללית מ- 30.8.94 ועל בסיס נוח יותר ללפידות ואף הוציא ממנו את המינהלת שלכאורה אינה אישיות משפטית אלא גוף אירגוני שבא לסיע במימוש ההרחבה. איני מקבלת טענת מצהירי לפידות כולל השניים מביניהם שנחקרו על תצהיריהם, אמינוף ועמור, לפיהן איזה מההסכמים הוסתר מפניהם. טענה זו לא מתישבת עם הקמת המינהלת שקימה ישיבות בענין ואף עם הפעולות השונות המתוארות בין היתר בפרוטוקולים השונים שהוגשו. אף אין לקבל כי איזה מההסכמים נעשה משיקולים זרים או אף נחתם בלחץ ואיני מקבלת טענות לפידות בכיוון זה. 18. על פי ס' 76 לתקנון על ועד ההנהלה להסמיך שניים או יותר מחבריו, או אחד או יותר מבין חבריו ובנוסף לכך אחד או יותר מעובדי האגודה לחתום בשם האגודה על מסמכים ותעודות, וחתימותיהם ביחד של שניים או יותר מבין בעלי זכות חתימה אלה תחייבנה את האגודה בצרוף חותמת האגודה, בתנאי שלפחות אחד החותמים יהא חבר ועד ההנהלה. ברית הפקוח באישורה מה-13.7.95 אישרה כי חתימתם של שני חברי ועד ההנהלה, בן עמי אמנון ויצחק ארובס בצרוף חותמת האגודה מחייבת את האגודה. וסרמן ידע כי האגודה מתחייבת בחתימת בן עמי וארובס ( ס' 21 לת1/ ). משההסכם הראשון לא נחתם על ידי שני חברי ועד, הרי הסכם זה לא נחתם באופן המחייב את לפידות. מאידך, ההסכם השני נחתם כדין ומחייב את האגודה. 19. אשוב אם כן לטענת לפידות בדבר היות ההסכם עם אלוני עופר חסר תוקף בהיות נושא ההרחבה והוספת יחידות דיור על הקיימות בסמכותה הבלעדית של האסיפה הכללית. לפידות מעלה טענה זו על בסיס שני ענינים. האחד - סעיף 36 לתקנון לפידות, והשני - העולה לגישתה מההסכם עצמו. אלוני עופר משיבה כי אמנם עצם החלטה בדבר בצוע הרחבה, בהבדל מההתקשרות לביצועה, טעונה הסכמת האסיפה הכללית ואישורה אך לגישתה, ניתנה הסכמה כזו מכח החלטת האסיפה הכללית מה- 30.8.94. 20. תקנון לפידות וסמכות האסיפה. אגודה שיתופית הנה אישיות משפטית הפועלת במסגרת פקודת האגודות השיתופיות. אגודה שיתופית כפופה להוראות הפקודה, להוראות התקנות שהותקנו מכוחה ולהוראות תקנונה. תקנונה של אגודה שיתופית הוא המסמך היסודי שלה. ההלכה המשפטית רואה בתקנונה של אגודה שיתופית, משום חוזה בינה לבין כל חבר בה ובין החברים לבין עצמם ( ראה, ע.א. 525,524/88 פרי העמק ואח' נ. שדה יעקב ואח' פד"י מ"ה 4 ע' 529 בע' 547 ). סמכויותיו של ועד האגודה הוגדרו בתקנה 23 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות ( רשויות האגודה ) תשל"ה - 1975 המורה כי לוועד יהיו כל סמכויות האגודה שלא נמסרו לרשות אחרת בפקודה, בתקנות אלה או בתקנות האגודה. סמכויות האסיפה הכללית לא הוגדרו בתקנות אלה. לפידות מבקשת לבסס טענתה על ס' 36 לתקנונה המורה כך: "36. הרשות העליונה באגודה הנה האספה הכללית של חבריה והיא תקבע את שיטות ניהול האגודה, תקבע את דרכי פעולתה, תחליט בכל הנושאים העקרוניים, הקשורים באגודה ובפעולתה ותפעל בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות, תקנות האגודות השיתופיות ותקנון זה." טוענת לפידות כי התקשרות עם יזם לבצוע ההרחבה הנה משום נושא עקרוני הקשור באגודה ובפעולתה. משיבה אלוני עופר כי הנושא העקרוני הוא עצם ההרחבה, שזכה לאישור האסיפה עוד ב- 30.8.94, בעוד ההתקשרות עם היזם לבצוע ההחלטה העקרונית אינו נושא עקרוני הטעון אישור האסיפה וכי הנו בסמכותו המלאה של הועד. כמצוין לעיל ב- 30.8.94 התקבלה החלטת האסיפה הכללית של לפידות לפיה "אושרה הרחבת הישוב בשלב א' של 50 יחידות דיור נוספות כישוב קהילתי". בעוד לפידות מזכירה את החלטת האסיפה הכללית מ 7.5.91 בה הוחלט על קליטה של עד 50 משפחות בבניה תקציבית של משרד הבינוי והשיכון ( ס' 16 להגנה בפני תביעת אלוני עופר ), אין היא מתיחסת בסיכומיה למשמעות החלטת האסיפה הכללית מה 30.8.94 ( נ4/ ) שנתקבלה מעל ל -3 שנים מאוחר יותר. כזכור, ההסכם הראשון דיבר בתוספת 110 יחידות דיור ללא התיחסות לשלבים. בהסכם השני מדובר בפרויקט לבנית 126 יחידות דיור בישוב, בשלבים, 63 יחידות בשלב א' ו- 63 בשלב ב' "כפוף לאישור האסיפה הכללית". 21. לדעתי אין ההסכמים בגדר סמכותה הבלעדית של האסיפה מכח ס' 36 לתקנון ובענין זה הדין הוא עם אלוני עופר. סמכויות האגודה כוללות, על פי תקנונה, בין היתר, סמכות להתקשר בחוזים ולהיות בעל דין בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן ( ס' 4 ז. לתקנון ) כמו גם סמכות לעשות כל פעולה וכל הדרוש לאגודה ולחבריה ולעסוק בכל דבר שיהיה בו מן התועלת והסיוע לאגודה ולחבריה בין ישירות ובין בעקיפין ( ס' 4 כט. לתקנון ). עוד בע.א. 788/87 לוי ואח' נ. כפר פינס מושב עובדים פד"י מ"ד 2 ע' 52 מציין בית המשפט, מפי כב' השופט מלץ, כי אין טעם לחפש בתקנון הרשאה להסמכה ספציפית לכל פעולה ופעולה של האגודה או להסיק מסקנות מהיעדרה של הרשאה ספציפית כזו שכן מטבע הדברים ניתן למצוא בו רק מטרות כלליות, מעין מטרות על, כאשר במסגרת ביצוען של מטרות אלה מסמיך התקנון את האגודה בדרך כלל לעשות כל דבר הנחוץ להשגת מטרות האגודה ( שם, ע' 56 ). מהעדר הסמכה מפורשת להתקשר בחוזה עם יזם לבצוע החלטת האסיפה בדבר ההרחבה אין ללמוד על העדר הסמכה כזו לאגודה או לועד, שהנו, על פי תקנה 23 ב לתקנות האגודות השיתופיות, בעל כל סמכויות האגודה שלא נמסרו לרשות אחרת, כלומר, בעל הסמכות השיורית. לא רק זאת, אלא שס' 58 לתקנון לפידות מורה כך: - " 58. לועד ההנהלה תהיינה כל הסמכויות שיש לאגודה עצמה, פרט לסמכויות האספה הכללית, השמורות במפורש לה ורק לה, הן לפי תקנות האגודות השיתופיות, הן לפי תקנות האגודות השיתופיות והן לפי הוראות התקנון הזה." הסמכות להתקשר עם יזם לבצוע תכנית הרחבה לא נמסרה לאסיפה הכללית בתקנון האגודה. בהתאם, במכתב המינהלת מה -14.1.97 שצורף לתצהיר וסרמן בו הועלה על הכתב סיכום פגישה בנושא הרחבת לפידות מציין מר קרמפה, ראש המועצה גם כי הוצג נושא ההסכם שנחתם על ידי הישוב עם אלוני עופר והבעיתיות הקשורה בהסכם זה ומוסיף כך : - " הוסבר למיקי שיש ועד חדש שאיתו צריך לתאם את הנושא ולא עם כל גורם אחר". בישיבה זו נכחו ארבעה חברי לפידות - מר שמחוני, מר אמסלם, מר אמינוף ומר אבירם. גם בשעה זו, מופנה וסרמן לועד החדש ולא לאסיפה הכללית או לגוף אחר הקשור באגודה. מעבר לכך, בס' 134 לתקנון מצוין כי: - "134. האגודה תפעל, בכל הנוגע להתישבות, אדמה ומקרקעין, בשם חבריה, תבוא בדברים ותנהל משא ומתן עם בעלי קרקע או בעלי זכויות על הקרקע ותחתום, אם יהיה צורך בכך, על חוזים והסכמים". במצב זה לא נותר לאגודה אלא לנסות לסמוך טענתה על ס' 36 לתקנון המדבר בלשון כללית בהסמכת האסיפה הכללית להחליט "בכל הנושאים העקרוניים הקשורים באגודה ובפעולתה". אלוני עופר אכן מקבלת כי עצם ההרחבה הנה ענין עקרוני כזה. לדעתי, התקשרות בחוזה עם יזם לבצוע החלטה גם אם בנושא עקרוני אינה בסמכות האסיפה הכללית דוקא, אלא בסמכות האגודה המוענקת גם לועד, אלא אם כן ציינה האסיפה הכללית בהחלטתה את כפיפות ההתקשרות להחלטתה בענין זה, ענין שלא ארע במקרה שבפני, בהחלטה מ- 30.8.94. אישור האסיפה מכח ההסכם. עוד טוענת לפידות כי ההסכם אינו בר תוקף בהעדר אישור האסיפה הכללית בתוקף הוראה הכלולה בו עצמו. לפידות טוענת כי ההסכם השני עצמו מתנה את בצוע הפרויקט באישור האסיפה הכללית ומתבססת על האמור ב"הואיל" הראשון להסכם זה המורה כך : - " הואיל וברצון האגודה להתקשר עם היזם לשם ביצוע פעולות הקידום הארגון, תיכנון וניהול לביצוע הפרויקט לבניית 126 יחידות דיור בישוב לפידות. 63 יחידות בשלב א' ו- 63 יחידות בשלב ב' כפוף לאשור אסיפה כללית". הצדדים מסכימים כי בתוקף הבטוי "כפוף לאשור אסיפה כללית" כפוף שלב ב' להרחבה לאישור האסיפה. הצדדים חלוקים בשאלה האם מורה קטע זה על כפיפות לאישור האסיפה הכללית של שני השלבים, כלומר של ההסכם כולו, כגישת לפידות, או של השלב השני בלבד כגישת אלוני עופר. מה היה אמד דעת הצדדים בציינם את המלים "כפוף לאשור האסיפה הכללית"? חוזה מתפרש על פי תכליתו. אשר לתכלית הסוביקטיבית המשותפת של הצדדים, זו לא התבררה בנתונים של ממש. עובדה היא כי הצדדים נקטו פעולות שונות לבצוע ההסכם, כעולה מתצהירו של וסרמן ומפרוטוקולי הועד וממסמכי המינהלת. עובדה היא גם כי האסיפה לא כונסה לדון באישור ההסכם. עובדה נוספת היא כי איש מבין אנשי לפידות שחתמו על ההסכם השני לא הובא למתן עדות. אין די בנתונים שהובאו בראיות כדי ללמד על כוונתם המשותפת של הצדדים. יש לפנות אם כן לתכלית האוביקטיבית של ההסכם ( ראה ע.א. 4869/96 מליליין בע"מ נ.The Harper Group פד"י נ"ב 1 ע' 845 בע' 856 , 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים פד"י מ"ט 2 ע' 265 וכן בג"ץ 846/93 ברק נ. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים ואח' פד"י נ"א 1 ע' 3 ). משהבדיקה הנעשית היא אובייקטיבית השאלה הניצבת היא כיצד יש להבין את כוונתם של הצדדים להסכם כצדדים סבירים. הצורך באישור האסיפה לא הוגבל בסעיף מפורשות לשלב ב' בלבד, מאידך, צודקת אלוני עופר בטענתה כי שלב א' אושר באסיפה הכללית בהחלטה מיום 30.8.94. אלא, שעיון בהחלטה זו יראה כי מה שאושר הוא הרחבת הישוב בשלב א' של 50 יחידות דיור נוספות כישוב קהילתי. שלב א' שאושר על ידי האסיפה ב- 30.8.94 התיחס ל- 50 יחידות דיור בעוד ההסכם מ- 1.10.96 מדבר ב- 63 יחידות דיור בשלב א'. לא הוברר אמנם כי ריבוי יחידות הדיור משמעו גם הגדלת השטח העומד לרשות ההרחבה, אך אין חולק כי על הועד לפעול בין היתר בהתאם להחלטות האסיפה הכללית של חברי האגודה כמפורט בחלקו השני של ס' 56 לתקנון. מאחר וההרחבה בשלב א' אושרה עד כדי 50 יחידות דיור בהחלטת האסיפה, נראה לי כי יש להבין את כוונת הצדדים כצדדים סבירים באופן שמה שכפוף לאישור האסיפה לענין שלב א' הוא שינוי מספר יחידות הדיור בשלב זה. ס' 4 להסכם השני, שלא היה קיים בהסכם הראשון, מזכיר מה יהא הדין היה והאסיפה הכללית לא תאשר המשך הרחבה בשלב ב', שאז יוחזרו ליזם סכומי הכסף שהושקעו בגין ביוב ופתוח. הוראה כזו לא קיימת ביחס לשלב א'. מכאן נובע לדעתי כי הצדדים סברו כי לא תהא מניעה מאישור תוספת יחידות הדיור בשלב א',ש הנו אכן ענין עקרוני פחות מאשר עצם קיומו של שלב ב', מה גם ששלב א' להרחבה אושר בהחלטה מה- 30.8.94 ולו היה נותר בהיקף זה לא היה צורך באישור נוסף לשלב זה. ס' 13 להסכם השני מורה כי האגודה מתחייבת למסור ליזם את כל ההרחבה הנוספת באם תהיה בעתיד למעט יחידות דיור שיבנו במסגרת שונה ממסגרת הסכם זה ובכפוף לכך כי היזם "יעמוד בכל תנאי הסכם זה כפוף לאישור האסיפה כללית". בסוף ס' 13 זה מופיעה תוספת בכתב יד "(סעיף 4 ) עד 126 יח"ד". בצד תוספת זו לא מופיעות כל חתימות, אך נושא זה מפורט במסמך הועד מה -1.10.96 בו פורטו תיקונים שיוכנסו להסכם השני. נראה כי כוונת סעיף זה הנה אכן בעיקר להרחבה בשלב ב' אך בהנחה שהתוספת בכתב יד "עד 126 יחידות דיור" הנה חלק מההסכם, יש בכך כדי לתמוך במחשבה כי גם ענין תוספת יחידות הדיור בשלב א' הנה ענין הכפוף לאישור האסיפה. בפירוש זה לכוונת הצדדים תומך האמור בנספח התיקונים להסכם שנערך ב- 1.10.96. כאן, בס' 7 לנספח מצוין "עד ל 126 יח"ד כפוף לאשור האסיפה הכללית". מקום שהאסיפה הכללית אישרה 50 יחידות דיור בשלב א' וענין עצם בצוע שלב ב' כפוף לאישורה, נראה לי כי נכון להניח כי בבטוי "כפוף לאשור האסיפה הכללית" המופיע בפסקה הנדונה כאן, גלומה כוונה כי גם תוספת מספר היחידות המתוכנן לשלב א' כפוף לאישור האסיפה. מקום שהיקף הפרויקט בשלב א' שונה מהמצוין בהחלטת האסיפה בה אושר שלב זה, יש להניח כי כוונת הצדדים כצדדים סבירים היתה להביא את השינוי לאישור האסיפה. 24. הנה כי כן, מסקנתי היא כי אין לאמר כי בתוקף ס' 36 לתקנון חייב ההסכם באישור האסיפה הכללית לצורך קבלת תוקף. מאידך, לאור האמור בהסכם השני עצמו, מותנה ההסכם לענין שלב ב' ואף לענין תוספת יחידות הדיור שבשלב א' באישור האסיפה הכללית. ההתנאה לענין שלב א' אינה הופכת את ההסכם לחסר תוקף, אלא למותנה בתנאי, הוא אישור תוספת יחידות הדיור. 25. משההסכם השני נכרת כדין ובסמכות והנו בר תוקף ומשוסרמן ידע כי האגודה מתחייבת בחתימת שני חברי ועד וחותמת האגודה ( ס' 21 לת1/ ) ובקש לקבל את התקנון ומן הסתם הכיר אותו ( ע' 7 ), אין צורך לדון בכלל הניהול הפנימי ובנושא הידיעה הקונסטרוקטיבית אליהם התיחסו הצדדים בסיכומיהם ( ראה ע.א. 474/80 גרובר נ. תל יוסף פד"י ל"ה 4 ע' 45 ). לפידות טענה כי הפרוטוקולים עליהם סומכת אלוני עופר את תביעתה אינם תקפים שכן לא הושמה עליהם חותמת האגודה. לא הוכח כלל כי הפרוטוקולים הינם חיוניים לצרכי ההתקשרות משזו נעשתה כדין. מעבר לצורך אציין כי גם אם לא נערכו הפרוטוקולים על פי הוראות התקנון במובן שחסרה בהם חותמת האגודה ( וראה סעיף 81 לתקנון ), הרי לדעתי אינם משוללי ערך ראייתי בדבר מה שארע בישיבות אלה והאגודה אף אינה טוענת כי אינם משקפים את שהתרחש בישיבות הנ"ל. יוזכר כי הפרוטוקולים נחתמו על ידי חברי הועד שנכחו בישיבות. אוסיף כי גם לו היה צורך לדון בתקפות הפרוטוקולים, הרי לא מן הנמנע הוא כי לא היה מקום להסיק לענין זה מגורלה של הערבות שנדונה בענין ע.פ. 248/75, 197/75 סולימאן נ. אחיהוד פד י כ"ט 2 ע' 361. 26 . מסקנתי היא איפא כי אין לאמר כי כריתת ההסכם השני היתה ענין המצוי בסמכותה הבלעדית של האסיפה הכללית ודין טענה זו שהעלתה לפידות הוא להדחות. מאידך, לדעתי ההסכם הראשון לא נערך כדין ולו מאחר ולא חתומים עליו שני חברי ועד, אלא אחד בלבד אליו נוסף מי שאינו חבר ועד. עוד הגעתי לכלל מסקנה כי לענין שלב א' כפוף ההסכם לתנאי של אישור האסיפה בענין תוספת יחידות הדיור. 27. הליכי השיקום. משהגעתי למסקנה כי ההסכם השני נכרת כדין ומחייב את האגודה, עולה השאלה הנוספת שהעלתה לפידות והיא טענתה בדבר היותה מנועה מלהתקשר בהסכם מסוג זה לאור המצאותה בהליכי שיקום ולאור צו המניעה הזמני אותו הוציא המשקם. לא הוברר מתי נכנסה אגודת לפידות להליכי שיקום. אין לקבל טענת לפידות לפיה היא מצויה בהליכי שיקום ממועד כניסת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב - 1992 לתוקפו. החוק קובע מנגנון להפעלת הליכי השיקום שמטרתם הנה בעיקרו הסדרת חובם של גורמים חקלאיים. סמכות המשקם מופעלת במסגרת תביעות חוב המוגשות נגד הגורם החקלאי או אף על פי פנית הגורם החקלאי עצמו ( ראה ע.א. 6821/93, רע"א 1908/94,3363 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל, כפר שיתופי, פד"י מ"ט 4 ע' 445 וכן ע.א. 5827/90, 4629/91, רע"א 1027/94, נהריה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ. יורשי קלופשטוק ו- 26 אח', פד"י נ 4 ע' 282 ). לא הוברר מדוע נמנעה לפידות מהבאת ראיה בדבר צורת ומועד תחילת הזדקקותה להליכי השיקום או מעורבותה בהם. מובן כי במצב זה לא הוכיחה לפידות כי היתה נתונה בהליכי שיקום עת נכרתו ההסכמים עם אלוני עופר ואף לא הוכיחה כי היתה מנועה מלהתקשר בחוזים מסוג החוזים הנדונים בתוקף היותה בהליכי שקום עת נכרתו או בתוקף הצו הזמני של המשקם שלא ניתן עדיין עת נערכו ההסכמים. ב -2.4.97 ניתן צו מניעה זמני האוסר על לפידות לעשות כל פעולה במקרקעי האגודה לרבות מכירתם, שיעבודם ו/או העברת זכויות בהם, צו שהתבקש על ידי לפידות עצמה. ב- 25.3.98 שב המשקם ואישר את מתן הצו לאחר דיון שהתקיים בפניו. איני רואה צורך להרחיב בענין זה שכן בסיכומיה לא טוענת לפידות לענין משמעות צו המשקם ביחס לבצוע ההתקשרות עם אלוני עופר ( בהבדל מטענתה להיותה מנועה מהתקשרות מחמת הצו, טענה אותה אין כאמור לקבל ). אלוני עופר מצידה הודיעה עוד במסגרת הדיון בבקשתה לצו מניעה שהוגשה בתחילת הדיון בבית משפט זה, כי תכבד את צו המשקם כל עוד הנו בתוקף. אזכיר רק את שציינתי בהחלטתי מ 26.6.97 במסגרת בקשת אלוני עופר לסעד זמני, כי המשקם והליכי השיקום הנם גורמים המתערבים ביחסים החוזיים בין הצדדים, גם אם בתוקף הוראת המחוקק, וכי יש להקפיד כי ההתערבות ביחסים החוזיים לא תעלה על החיוני הדרוש בתוקף צו המשקם. 30. הסכמת גופים נוספים. אכן ההסכם בין לפידות לאלוני עופר כפוף לאישורים מסוימים, בין של המינהל, בין של הסוכנות או ההסתדרות הציונית העולמית, אך לפידות הצהירה בס' 2 לחוזה כי ניתנה לה ההסכמה על ידי הרשויות והגורמים המוסמכים לכך לבנות בתחומי הישוב את הפרויקט. לפידות לא הביאה ראיות מטעמם של גופים אלה לכך שהאמור בהסכם לענין ההסכמה אינו נכון. לענין החלטה 373 של מינהל מקרקעי ישראל אבקש להעיר כי לפידות אינה טוענת עוד ( כפי שעשתה במסגרת הבקשה למתן סעד זמני ) כי בהחלטה זה יש משום שמיטת הבסיס העיקרי לתביעה כולה. טענה זו ירדה מהפרק, כך נראה, לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בענין ע.א. 3962/97, 4007/97, 4014/97 בארותיים נ. ארד ואח' ( דינים עליון כרך נ"ה, 65 ) בו נפסק כי אין בחהלטה 373 משום האצלת סמכויות שנמסרו למינהל. אכן בס' 1 (ד) להחלטה 373 מצוין כי על מספר המגרשים בהרחבה יוחלט באסיפה הכללית, ואכן עוין בהחלטת האסיפה מ- 30.8.94 יראה כי ענין מספר המגרשים נדון בה. מאחר והן לפידות והן וסרמן מכירים היטב את החלטה 737 של המינהל, המהווה את המסגרת הנורמטיבית לבצוע הליכי ההרחבה, הרי הצדדים ינהגו על פיה, עד כמה שיש לה נגיעה להסכם. 31. קיום ההסכם על ידי לפידות. לעיל קבעתי כי ההסכם השני הנו בר תוקף ומחייב את הצדדים לו. לפני סיום חלק זה של פסק הדין עלי לציין כי לא התחוור לי מדוע מבקשת לפידות בהליך שבפני להתנער מההסכם השני. נראה כי הדבר קשור אכן בהבחרו של ועד חדש לישוב, הגם שסבה הגיונית להתנערות זו לא הובהרה. בהקשר זה יצוין כי אבי אמינוף שאינו ולא היה חבר ועד נשאל בחקירתו מדוע לדעתו ההסכם איו תקף והשיב כי זו דעתו שכן ההסכם נחתם בלחץ באיומים בהבטחות קנוניה ומרמה ולא טען כלל בתשובתו כי איזה מההסכמים אינו תקף מכח הנטען בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ההליכים שבפני. לא הובאו ראיות המאפשרות לקבע כי יסוד ההתקשרות בין הראשונה ובין השניה הוא בקנוניה או במרמה בין מי מאנשי הועד הקודם לאלוני עופר. גם לא שוכנעתי כי קיום איזה מההסכמים הוסתר. אין לקבל כי יצחק אמסלם, מי שהיה חבר הועד הישן והנו חבר הועד החדש חתם על ההסכם בלחצו של גור אריה כנטען בתצהיר אמסלם. אף אין לקבל על סמך הראיות שהובאו כי אמנון בן עמי היה נגוע במניעים שאינם תמי לב בכריתת כההסכמים. יש לציין כי במשך התקופה שמאז 10.1.96 ועד להתנערות הישוב מההסכם השני פעלה אגודת לפידות, כמו גם אלוני עופר, לבצוע ההסכם. הפעולות השונות שננקטו עולות מהפרוטוקולים שהוגשו וממכתבים שנשלחו לאלוני עופר ביחס למועמדים שהתענינו בפרויקט ההרחבה. אמנם ההסכם הראשון לא נכרת כדין במובן שאינו חתום באופן המחייב את האגודה, אך לא הוכח שמץ מהנטען ביחס למטרות זרות של מר בן עמי ובדברי עדי הישוב בענין לא מצאתי מעבר לדברים בעלמא. יצוין עוד כי אם אכן בקש מי מהמצהירים מטעם לפידות לבדוק את נושא כשרות ההתקשרות על דרך של כינוס האסיפה הכללית יכול היה לעשות זאת בדרך המותווית בתקנון. עיון בתקנון יראה כי בס' 43 שבו מצוין בין היתר כי האסיפה תקרא על ידי הועד על פי דרישה בכתב משליש לפחות מחברי האגודה אך לא שמעתי כי מי מהמתנגדים נקט בדרך זו. בפניה נטענת לבן עמי אין די. עמדתה של לפידות בתביעות שבפני מגלה ברורות כוונה שלא לקיים את ההסכם עם אלוני עופר. בעמדתה זו אכן מפרה לפידות את ההסכם. ועדת הקליטה שנבחרה באוגוסט 1996 לא כונסה ובענין זה ניתן צו זמני במסגרת הבקשה לסעד זמני שהגישה אלוני עופר בתחילת ברור ההליך שבפני ( ראה ת.ה. 22614/97 ). במכתבו של ב"כ האגודה מה - 18.3.97 מעלה הכותב טענות שונות שמטרתן להראות כי לא קיים הסכם בר תוקף בין הצדדים ומציין כי משהאסיפה הכללית לא כונסה אף לא התבקש אישור המשקם, כאשר בתחילת 4/97 נתבקש על ידי האגודה צו המניעה שנתן המשקם. בעוד האגודה טענה כי לא ניתן אישור האסיפה הכללית, ענין שלדעתה פוגע בתוקף ההסכם, הרי, לא עשתה דבר לקבלתו. על צדדים לחוזה לחפעול בתם לב, בשתוף פעולה ובהגינות בהתחשב בתכלית החוזה ( ראה ע.א. 3940/94 רונן נ. ס.ע.ל.ר. פד"י נ"ב 1 ע' 210 בע' 228 ). לדעתי לא נהגה האגודה בקיום החוזה, לפחות מאז נבחר הועד החדש, על פי קנה מידה זה. 32. סעד. אלוני עופר מבקשת צו שיורה ללפידות לקיים את ההסכמים. לפידות לא מתיחסת לשאלת הסעדים המבוקשים על ידי אלוני עופר בסיכומיה. משההסכם הראשון לא נחתם באופן המחייב את האגודה ואף בוטל מאז נערך ההסכם השני, אין הוא משום הסכם בר אכיפה. מאידך, ההסכם השני הנו הסכם בר תוקף המחייב את הצדדים לו. כפי שהובהר לעיל, הסכם זה כפוף, לענין שלב א' להרחבה, לתנאי בדבר אישור האסיפה הכללית לתוספת יחידות הדיור בשלב א'. אכיפה, הנה הסעד הראשון במעלה על פי חוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה ) תשל"א - 1970. הנפגע זכאי לאכיפה זולת אם התקיים איזה מהסייגים בפני אכיפה המנויים בס' 3 לחוק זה כאשר על המפר להוכיח כי התקיים איזה מהסייגים ( ראה למשל את ע.א. 4161/91 עטיה נ. אור פד"י מ"ז 3 ע' 366 ). לפידות לא התיחסה בסיכומיה לשאלת הסעד המבוקש ולא הוכח קיומו של איזה מבין הסייגים. לדעתי, "כפות הצדק" בלשונו של כב' השופט שמגר בענין ע.א. 4161/91 הנ"ל, נוטות בבירור לטובת אלוני עופר בענין זה. בשלב זה משמעות האכיפה היא ראשית לכל כי על ועד לפידות להביא בפני האסיפה הכללית את תוספת יחידות הדיור בשלב א' להרחבה לקבלת אישורה. על האסיפה יהא לקבל החלטה בענין זה. התוצאה. אשר על כן, דין תביעתה של אלוני עופר להתקבל בחלקה ואף דין תובענתה של לפידות להתקבל בחלקה. אני מורה בזאת כי ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים ב -10.1.96 אינו בר תוקף. עוד אני מורה כי ההסכם השני מ- 1.10.96 הנו בר תוקף וכי על לפידות לפעול לקיום התחייבויותיה על פיו, בכפוף לצו המשקם, כל עוד עודו בתוקף, במידה ויש בו כדי להתערב ביחסים החוזיים בין הצדדים. אני מורה בזאת כי על לפידות להביא את נושא תוספת יחידות הדיור בשלב א' להרחבה להחלטת האסיפה הכללית. לאור התוצאה ומשלעיל נקבע כי ההסכם השני הנו הסכם בר תוקף, אין עוד צורך בסעדים הזמניים שניתנו וב"כ אלוני עופר אף לא בקש כי ינתן להם תוקף של קבע. לפידות תשא בהוצאות אלוני עופר ובשכ"ט עורך דינה בשתי התובענות בסכום כולל של 10.000.- ש"ח בתוספת מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.יחידת דיורמושבים נחלות ומשקים