סכסוך קיבוצי עובדי רנטגן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך קיבוצי עובדי רנטגן: .Iההליך .1לבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט רבינוביץ; נציגי ציבור-ה"ה אהרון ושיין; תב"ע מד/53-4) התבררה בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי שהוגשה על-ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן - ההסתדרות) בעתירה לחייב את המדינה, כמעבידה וכצד להסכם קיבוצי, לשלם לעשרים עובדי רנטגן שבשירות המדינה, לפי רשימה שמית הרצופה לבקשה, דמי נזק בשיעור השווה להפרשי הצמדה וריבית על שכר שא שולם במועד, ובנוסף, לשלם פיצויים "לא ממוניים" ו"פיצויים מוגדלים", הכל כמפורט ב"בקשה" וכמובא בסעיף 4שלהלן. בית-הדין האזורי נעתר, חלקית, לעתירה ופסק, כי על המדינה לשלם לכל אחד מהעובדים הפרשי הצמדה וריבית, בגין פרק זמן כנקוב בפסק-הדין. על חיוב זה ערעור של המדינה לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) ביום 30.12.1982נחתם מסמך "בין המעסיקים במגזר הציבורי, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" המכונה "סיכום דברים שנערך בתל-אביב בעניין השכר במגזר הציבורי" (להלן - "סיכום דצמבר-1982"); ב) הסעיפים הרלבנטיים שב"סיכום דצמבר-1982", מובאים בסעיף 3שלהלן; ג) "סיכום דצמבר-1982" הוגש לרישום כהסכם קיבוצי; ד) "הן מעדות מר זילוני, איש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות והמחזיק בתיק של ארגון עובדי הרנטגן שהעיד מטעם המבקשת, והן מעדות הלל דודאי, שהעיד מטעם המשיבה, עולה בבירור, כי היה אינטרס משותף למבקשת ולמשיבה שסיכום הדברים יופעל על עובדים באיגודים מקצועיים שונים, אך ורק לאחר חתימת מזכירי האיגודים המקצועיים על סיכום הדברים" (לשון פסק-הדין); ה) אינטרס משותף זה התגבש לידי הסכם שבהתנהגות בכך, שבפועל לא נהנו עובדים מזכויות שהעניק להם סיכום הדברים, אלא אם כן חתם מזכיר האיגוד המקצועי על סיכום הדברים: העד מר וילוני אמר "איני יודע על דוגמה ספציפית של איגוד שלא חתם על ההסכם ולמרות זאת הוא חל עליו"; ו) "אין מחלוקת שההסכמה שהיתה בין המבקשת למשיבה בדבר החלת תנאי סיכום הדברים לאחר חתימת מזכירי האיגודים המקצועיים נעשתה בעל-פה לאחר חתימת סיכום הדברים"; ז) מה שמכנים פעם "ארגון עובדי הרנטגן" ופעם "הסתדרות טכנאי הרנטגן" אינו "איגוד מקצועי" במשמעות "חוקת ההסתדרות"; ח) עד לחודש יולי 1983לא נחתם על-ידי מזכיר ארגון טכנאי הרנטגן מסמך בדומה למסמך שחתמו מזכירים של איגודים מקצועיים ואשר בו ראו "הצטרפות" ל"סיכום דצמבר-1982"; ט) ביום 10.7.1983כתב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות לממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר, לפי בקשתו של זה, מכתב כמובא בסעיף 3שלהלן; י) ביום 11.7.1983נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - הסכם הרנטגן1983). הצדדים לאותו הסכם הם המדינה, קופת חולים של ההסתדרות ו"הדסה", מצד אחד; מצד שני - "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הסתדרות טכנאי הרנטגן, המיוצגים על-ידי יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ומחזיק תיק טכנאי הרנטגן בהסתדרות הכללית...". הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הרנטגן- 1983מובאים בסעיף 3שלהלן; יא) ביום 1.9.1981שולמו לעובדי הרנטגן, ששמותיהם מפורטים בנספח ל"בקשה" שפתחה בהליך, "התוספת" האמורה בסעיף 3שב"סיכום דצמבר1982". אותה "תוספת" שולמה ללא הצמדה וריבית. .3מסמכים - ראיות "סיכום דצמבר-1982" " .1בין הצדדים לסיכום זה ייחתם הסכם קיבוצי לתקופה שמ- 1.4.1982ועד 31.3.1984(להלן - ההסכם הקיבוצי). .2ההסכם הקיבוצי יכלול את העקרונות הבאים המהווים חלק מסיכום דברים זה והם ימצו את המשא-ומתן שנוהל ברמה הארצית והענפית, ולא ינוהל משא-ומתן מעבר לשתי רמות אלו. .3מוסכם שבגין התקופה מ- 1.4.1982ועד 31.9.1981תשולם תוספת חד פעמית בשיעור % 30ממשכורת ספטמבר 1982הכוללת את המרכיבים הבאים: שכר משולם (תחילי, ותק, גמול אקדמאי או הנדסי, גמול השכלה, כוננות על, ספרות מקצועית וכן המקדמה לפי השכר מיום 12.9.1982ותוספות היוקר ששולמו עד אותו חודש. .7מוסכם כי מתוך מגמה לשמור על מדיניות השכר מצהירים המעסיקים כי לא ייענו לתביעות שאינן עולות בקנה אחד עם האמור בסיכום זה והנספח לו או החורגות ממנו, וההסתדרות מצהירה כי לא תתמוך בתביעות כאלה אם יוגשו על-ידי ארגון עובדים או חלק ממנו בין שחתמו על סיכום זה ובין אם לאו, וינהגו הצדדים לגבי סעיף זה בהתאם להסכם המסגרת של השנים 1980/82ונספחיו. .8הצדדים מתחייבים כי מיום החתימה על סיכום זה לא ינקוט צד אחד או יחידה מיחידותיו נגד הצד השני באמצעי שביתה או השבתה מלאה או חלקית או כל פגיעה מאורגנת בהליכי העבודה או סדריה לגבי נושאי השכר שסוכמו בסיכום דברים זה ויפורטו בהסכם הקיבוצי". מכתב ראש האגף לאיגוד מקצועי "ביום 30.12.1982נחתם סיכום הדברים בעניין השכר במגזר הציבורי. חתימתי על הסכם זה, כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית, כידוע לך, מחייבת ומזכה את כל העובדים המיוצגים על-ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל לרבות טכנאי הרנטגן". הסכם הרנטגן-1983 הואיל: וביום 30.12.1982נחתם סיכום הדברים בעניין בשכר במגזר הציבורי (להלן - סיכום הדברים); והואיל: וביום 10ביולי 1983אישר יו"ר האגף לאיגוד מקצועי כי חתימתו על סיכום הדברים מחייבת ומזכה את העובדים המדורגים בדירוג טכני הרנטגן המיוצגים על-ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן - העובדים); והואיל: וסיכום הדברים חל ככתבו וכלשונו על העובדים; לפיכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן: .1 המבוא להסכם זה הוא חלק בלתי-נפרד ממנו". .4ב"בקשה" שפתחה בהליך טען פרקליטה של ההסתדרות, כי לעובדים ששמותיהם מפורטים בתוספת נגרם נזק כתוצאה מאי-תשלום "התוספת" במועד, "בשיעור הריבית" וכ"נוסף לכך ולחלופין" כך טען, "אי-תשלום התוספת במועד גרם לעובדים נזק שאינו נזק ממון בגין עגמת נפש שנגרמה להם, על כן הם זכאים לפיצויים בשיעור המסור לשיקול דעת בית-הדין. בנוסף לאלה טען הפרקליט לפיצויים מוגדלים, מכוח סעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה). למעשה "הבקשה" כולה התייחסה לחוק האמור. .5עיקר הטענות שהועלו ב"תשובה" שהוגשה בשם המדינה היה: א) "לאחר החתימה על 'סיכום דצמבר-1982' סוכם, כי שיטת החתימה על סיכום הדברים תהיה כזו שהיתה נהוגה בהסכמי המסגרת האחרונים, לאמור: יו"ר האגף יחתום בשם ההסתדרות הכללית ומזכירי האיגודים הארציים יחתמו בשם האיגודים אותם הם מייצגים. רק אם חת מזכיר איגוד מקצועי ארצי על ההסכם, יופעלו עקרונותיו על העובדים המשתייכים לאותו איגוד לאחר משא-ומתן להתאמת טבלות"; ב) הוסכם עם ההסתדרות, כי "התוספת" האמורה ב"סיכום דצמבר-1982" תשולם לאחר שכל איגוד מקצועי יחתום על "הסכם ספציפי" שיש בו הצטרפות ל"סיכום דצמבר-1982". מזכיר ארגון טכנאי הרנטגן - סרב לחתום: ג) המדיניות היא לא לתת "הפרשים על חשבון תשלומי שכר בעקבות חתימה מאוחרת, וכל ההתחייבויות לשלם הן בערכים נומינליים". .6במהלך הדיון בבית-הדין האזורי העלה בית-הדין את השאלה, "האם ניתן במסגרת הליך קיבוצי לחייב צד להליך לשלם פיצויים לעובד כפרט באופן וכפי שנתבקש בית-הדין לעשות, או שמא אין מקומה של תביעה לתשלום פיצויים לעובדים במסגרת הליך בסכסוך קיבוצי. על שאלה זאת השיב הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות בחיוב וסמך על פסקי- הדין בדב"ע לה/4-4, [1], בע' 289; מד/14-4, [2], בע' 249; מג/14-4, [3], בע' 177, ותקנה 1לתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-.1969 .7בפסק-הדין שבערעור מקבל בית-הדין האזורי את טענת המדינה, כי היה מוסכם על ההסתדרות ועל המדינה ש"סיכום דצמבר-1982" יופעל רק בגין עובדים שאיגודם המקצועי "יחתום" או יצטרף ל"סיכום דצמבר-1982", אך אותו "הסכם" הושג לאחר שנחתם "סיכום דצמבר-1982", היה בעל-פה, היה בו כדי לשנות את "סיכום דצמבר-1982" ולכן אינו מחייב. לאור קביעות אלה - חייב בית-הדין האזורי את המדינה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית, אך דחה את העתירה ל"פיצויים מוגדלים, מכוח סעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה", בנימוק שההסתדרות "היתה שותפה להסכמה שבינה לבין המשיבה בדבר דחיית מועד התשלום עד לחתימת מזכירי האיגודים המקצועיים..." . .8עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המדינה הן: א) בית-הדין האזורי טעה בקבעו, "כי פירושה המעשי של ההסכמה... בדבר קבלת תוספות שכר, רק לאחר חתימה על סיכום הדברים של מזכיר האיגוד המקצועי הנוגע בדבר, הוא שינוי תנאי מפורש בהסכם קיבוצי, על-ידי הסכם בעל-פה"; ב) בית-הדין התעלם מקיומו של "אינטרס משותף למדינה ולממשלה", שלא תשולם "התוספת" עד שלא "יחתום מזכיר האיגוד המקצועי על סיכום הדברים"; ג) לא נקבעה הוראה כהסכם, שפיגור בתשלום יחייב הפרשי הצמדה וריבית והרי "אין מחלוקת שהתשלומים בסיכום הדברים הם נומינליים"; ד) בית-הדין לא נתן את המשקל הראוי ל'הקשר התעשייתי' ולכך ששכר קובעים במונחים נומינליים"; ה) בית-הדין "לא נתן משקל מספיק לתוצאות פסיקתו על מדיניותה העתידה של המערערת בתחום השכר, כאשר אין היא יכולה להעריך ולקיים מראש את הסכמי השכר שהיא חותמת וכן בשל חשש להיכנסו של מרכיב ההצמדה להסכם השכר". .9בתשובתו, הדגיש פרקליטה של ההסתדרות, כי "ארגון טכנאי הרנטגן" כלל אינו "איגוד מקצועי, אלא ועד ארצי, שכלל אינו רשאי לחתום על הסכם קיבוצי". .10עם ראשית הדיון בערעור הודיע בית-הדין, כי ייתכן ובפסק-הדין יראה לנכון להעיר הערות לכל מהלך הדיון בבית-הדין האזורי, החל מהבקשה שפתחה בהליך, אך הערעור יישמע ויפסקו בו על-פי כתבי בית-הדין,פסק-הדין ונימוקי הערעור (טענות הצדדים). .Iiפסק-דין .1עד שבית-הדין יידרש לשאלה שבמרכזו של ערעור זה - לשאלה, באיזה תאריך קמה החובה של המדינה לשלם לכל אחד מעובדי הרנטגן את ה"תוספת" שבה מדובר בסעיף 3ל"סיכום דצמבר-1982" - מן הדין להעמיד את ה"סיכום" על הבסיס המשפטי, כפי שראוהו הצדדים בכל השלבים של ההתדיינות וכפי שמצא את ביטויו גם בפסק- הדין שבערעור, ולא כפי שייתכן ואפשר או צריך היה להעמידו. .2הצדדים ראו את "סיכום דצמבר-1982" (שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שבחלק iלעיל) כהסכם קיבוצי, ואת הסעיף 3שבו, הוא הסעיף העומד לדיון - ראו כהוראה "נורמטיבית", הוראה המחייבת את המדינה כמעבידה והמזכה את עובדי הרנטגן, לעניין תשלום "התוספת". .3אין ספק בדבר, שסעיף iשבהסכם מהווה הוראה אובליגטורית בין הצדדים, המחייבת את הצדדים לפעולה מסוימת. הפעולה היא לחתום על הסכם קיבוצי לתקופה 1.4.1982- 31.3.1984ואותו הסכם יכלול "את העקרונות הבאים..." (סעיף 2להסכם). הסעיף השני, שהוא בעל פועל מיידי, הוא סעיף 8שבהסכם - "סעיף אי-שביתה", שביחס אליו נאמר, כי ההתחייבות היא "מיום החתימה על סיכום זה". .4לא מן הנמנע הוא, כי לו היו הצדדים להתדיינות עומדים על כך, שאותו הסכם מחייב לחתום על הסכם קיבוצי אשר יקבע נורמות - אגב, מהחומר שבתיק אין ללמוד שאכן נחתם הסכם קיבוצי כאמור - כל הקשור במה ש"הוסכם" בין יו"ר האגף לאיגוד מקצועי לבין הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר לא היה מתעורר והמצב היה ברור וחד-משמעי. טוב שיצוין אשר נאמר כבר לא אחת בפסיקה: כאשר באים לפרש הסכם קיבוצי כגון זה שבו מדובר, ומעל פניו - כתב יד, חתימות שאין לזהותן ואי-פירוט שמות המעבידים שעליהם הוא חל - לומדים, כי בלחץ השעה נוסח ובא "לבטל" הודעה על סכסוך עבודה, יש להביא זאת בחשבון עת באים לפרש, כך שלא יקפידו בדקדוקי ניבים. אף זאת יש לציין, בקשר למהות ומשמעות של "הסכם מסגרת", כפי שביקשו לראות את "סיכום דצמבר-1983": מאותו "סיכום" אין ללמוד על היותו "הסכם מסגרת" ועל משמעות המוסד הזה, אם "מוסד" הוא. לא כן כהסכם שבא לשנים 86- .1984לאותן שנים נחתם "הסכם קיבוצי" (מסגרת) וכבר מהסעיף הראשון שבו לומדים מהי המסגרתיות שבו. באותו סעיף נאמר: "החל מהמועדים המפורטים להלן, ישולמו לעובדים המיוצגים על-ידי ההסתדרות וההסתדרויות המקצועיות הארציות החתומות על הסכם זה (ההדגשה לא במקור), תוספת שכר...". לשון ברורה שמביאה לתוצאה, שאליה ביקשה הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה להגיע תוך הסתמכות על אשר היה בגדר "מוסכם" בעל-פה אחרי שנערך "סיכום דצמבר-1982". .5אמרנו שנראה את "סיכום דצמבר-1982" כפי שראוהו הצדדים (סעיף 1לעיל) ונפסוק על-פי כתבי בי-הדין והטענות (סעיף 10שבחלק iלעיל), היינו נראה את סעיף 3שב"סיכום דצמבר-1982", כאילו נחתם הסכם קיבוצי מכוח סעיף 1ל"סיכום" והסעיף 3נכלל בו. אם כך הדבר, הרי ברור שסעיף 3הוא בגדר הוראה "נורמטיבית" החלה על כל העובדים "הכלולים בהסכם", כולל עובדי הרנטגן, החל "מיום חתימתו" (סעיף 11ל"סיכום דצמבר-1982"), עת התשלום הוא "במשכורת חודש ינואר 1983". .6מכאן תשובה לשאלה שהוצגה בסעיף 1לעיל, והיא, באיזה תאריך קמה החובה לשלם את "התוספת" האמורה בסעיף 3שב"סיכום דצמבר-1981". החובה קמה ביום 30.12.1982, עם החתימה על "הסיכום", ומועד התשלום היה 1בפברואר .1983 .7טענו בשם המדינה, כי בפסיקתו העלם בית-הדין האזורי מקביעתו הוא לעניין "ההסכם" שהושג אחרי החתימה על "סיכום דצמבר-1982" (סעיף 8שבחלק I לעיל). בית-הדין האזורי לא התעלם ממה שקבע כ"מוסכם", ונתן לו את המשקל הראוי: משקל של הסכם בעל-פה בין ארגון עובדים לבין מעביד, המבטל או המשנה באופן מהותי זכות מוקנית לעובד כפרט; המשקל הוא - אפס. ואם טוען הטוען, כי לא היה ב"מוסכם" כדי לשנות זכות, העובדות מדברות בעד עצמן: לולא אותו "מוסכם", אף לא היו טוענים כי לא מגיעה לעובדים ה"תוספת", ורק תוך הסתמכות על ה"מוסכם" טוענים שהזכות קמה רק ביום 11.7.1983, יום החתימה על "הסכם הרנטגן-1983". .8לאותה תוצאה מגיעים גם בדרך אחרת. ביסוד הטענות שטענו בשם המדינה היתה הטענה, ש"סיכום דצמבר-1982" לא תפס לעניין סעיף 3שבו, כל עוד המזכיר המקצועי לא חותם על "הסיכום". מבחינת יחסי עבודה ואינטרס השותפים ליחסי עבודה יש טעם והיגיון בדבר: רצו, בעיקר, להבטיח שהאמור בסעיף 8ל"סיכום דצמבר-1982" (הימנעות משביתה) יקוים ולא ייווצר מצב שיקבלו "תוספת" ובמקביל ישבתו. כל זה אינו תופס, עת בעובדי רנטגן מדובר. קיימת אמנם "מסגרת" ששמה "ארגון עובדי הרנטגן" או "הסתדרות עובדי הרנטגן", אך "מסגרת" זאת אינה "איגוד מקצועי" לעניין "חוקת ההסתדרות" (סעיף 2(ז) שבחלק iלעיל). מכאן, שאין "איגוד מקצועי" של עובדי רנטגן שלו הכוח להכריז על שביתה או לחתום על הסכם קיבוצי. חשיבות רבה לעניין זה למכתב של יו"ר האגף לאיגוד מקצועי (המובא בסעיף 3שבחלק iלעיל) וחשיבות מיוחדת לעובדה, שבחשבון סופי הסכם הרנטגן- 1983נחתם לא על-ידי מזכיר של איגוד מקצועי, אלא על-ידי יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, שכבר חתם על "סיכום דצמבר-1982", ועל-ידי המחזיק בתיק טכנאי הרנטגן בהסתדרות. אגב, נאמר באותו הסכם שהצד הוא "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הסתדרות טכנאי הרנטגן... " ולאור טענת הפרקליט שייצג את ההסתדרות, מדובר "בוועד עובדים ארצי" בדבר (סעיף 3שבחלק iלעיל): טוב יעשו, למניעת סיבוכים בעתיד, אם לדבר יינתן ביטוי פורמלי. .9טענה אחרת שטענו בשם המדינה היתה, שב"סיכום דצמבר-1982" לא נקבע, כי פיגור בתשלום התוספת יחייב הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 8, פסקה ג' שבחלק iלעיל). בטענתו זאת התעלם הטוען מהעובדה, שהחיוב בהפרשי הצמדה וריבית בא לא מכוח הוראה חוזית, אלא כסנקציה על הפרת הוראה חוזית - לשלם סכום מסוים במועד מסוים. .10בטענה הקודמת קשורות גם הטענות של ההתעלמות מההקשר התעשייתי, מהעובדה ששכר עבודה קובעים בערכים שיקליים ("נומינלי"), ומהתוצאות של "פסיקתו (של בית-הדין) על מדיניותה העתידה של המערערת בתחום השכר...". (פסקות ד- ו-ה' שבסעיף 8שבחלק iלעיל). תחילה ל"הקשר התעשייתי". אכן מאז ומתמיד - החל מפסק-הדין בעניין ועד מנהלי עבודה - שינוע, נמל אשדוד - רשות הנמלים, [4] (דב"ע לב/4-4,; לב/3-4, בע' 233) - פסק בית-הדין, שיש לייחס משקל ל"הקשר התעשייתי". במה דברים אמורים? לא על מנת שבחשבון סופי יסתגל בית-הדין ל"הקשר התעשייתי" כך שה"הקשר התעשייתי" יבוא במקום הסכם קיבוצי, חוזה אישי או אף במקום חוק, אלא שבבוא בית-הדין לפרש הסכם קיבוצי ייעזר לשם פירוש בהקשר התעשייתי. זה ולא אחרת. בענייננו ולענייננו - פיצוי על הפרת חובה לשלם שכר במועד קבוע - "ההקשר התעשייתי" כלל אינו נקשר. כן קשה לרדת לסוף דעתו של הטוען, כי שכר נקבע במושגים שיקליים "נומינליים" ולא ריאליים. כל אלה ביטויים משמותיים ורבי משקל, אך מה להם ולענייננו. נניח שאכן אין אינפלציה בישראל ומה שמשתנה הוא ערך המטבע של ארצות-הברית או שוויץ. ענייננו אינו דן בשינוי ערך המטבע עת באים לקיים חוזה. ענייננו בפיצוי על הפרת חוזה - הפרת חובה חוזית לשלם סכום כסף מסוים במועד מסוים. התשובה לשאלה, מהי הסנקציה על ההפרה, אינה בתורת "המטבע", אלא בהוראה מפורשת בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970(להלן - חוק החוזים (תרופות)). .11כן קשה לרדת לסוף דעתו של הטוען, כי חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על שכר שלא שולם במועד יפעל, כפי שטענו, כמכשלה על קביעת מדיניות השכר (פסקה ה' שבסעיף 8שבחלק iלעיל). שוב נתעלם מהמציאות ונניח, שתקציב המדינה בנוי כולו על ערכים שיקליים נומינליים ואין בו רזרבה כלשהי לירידת ערך המטבע; היעלה על הדעת, שאותו מצב ישלול זכות מספק סחורה או שירות לקבל פיצוי מהמדינה אם יופר חוזה אתו, או פיצוי הלנה על שכר שלא ישולם במועד? התשובה ברורה וחד-משמעית. .12באמור עד כה תשובה לערעור. בטרם סיום, חובה להתייחס לשתי סוגיות העולות מערעור זה, אשר אף כי אינן צריכות לתוצאה, חובה לאמר דבר, למניעת חזרה על טעויות. הסוגיה הראשונה קשורה בשאלה שהעלה בית-הדין האזורי, ביומתו הוא. הצדדים השיבו על השאלה, אך בפסקהדין שבערעור לא ניתן ביטוי למתחייב מעצם השאלה ותשובות הצדדים. .12.1הסוגיה היא, אם אכן הליך בסכסוך קיבוצי היתה הדרך הנכונה (סעיף 6שבחלק iלעיל). א) שאלת ההבחנה בין הליך בסכסוך קיבוצי ובין הליך בסכסוך היחיד בין שזאת תביעת פרט מסוים ובין שזאת "תביעה קבוצתית", Group action- נדונה כבר לא אחת בבית-דין זה. דרכו של בית-הדין בפסיקה באה על ביטויה לראשונה בעניין ההסתדרות הכללית ואח' - התאחדות האכרים ואח’, [5] (דב"ע לא/5-4, בע' 266), ובשנים האחרונות בפסקי-הדין שעליהם סמך בבית-הדין האזורי הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות (פסק-הדין בעניין הוועד הארצי של עובדי משרד הבריאות, [1] - דב"ע לה/4-4, בע' 288-289: פסק-הדין בעניין "דיור לעולה", [2] - דב"ע מד/4-4, בע' 249). דרך זאת מלמדת, כי הקצוות אינם קובעים. הקצה האחד - "אימוץ" תביעתו של היחיד על-ידי הארגון אינה הופכת סכסוך לסכסוך קיבוצי (דב"ע לג/6-9, [6], בע' 233), והקצה השני - היות הוראה שבהסכם קיבוצי הן בגדר האובליגטורי והן בגדר הנורמטיבי, אין בה כל מניעה לכך, שארגון עובדים שהוא צד להסכם יעתור לאכיפת ההוראות בפן האובליגטורי, רק משום שיש להוראה גם פן נורמטיבי; ב) האבחנה בין השניים יורדת לשורשו של משפט העבודה והחשובה היא ליחסי עבודה (דב"ע לה/4-4, [11], בע' 288- מול האותיות ו-ז). אין זה עניין פרוצדורלי גרידא. הליכה בדרך שאינה מיועדת לעניין, יכול וגם תפגע בזכויות הפרט עקב מגבלות המוטלות על ראיות וטענות לתחום הנורמטיבי, אשר אינן מוטלות עת פועלים בתחום האובליגטורי - בתחום שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; ג) בין הקצוות, התשובה היא פועל יוצא של נתונים שונים, והם, בראש ובראשונה - מקור הזכות שהיא נשוא ההליך, מהותה של אותה זכות ו"הסעד" שלו עותרים מבית-הדין. בענייננו, עת נשוא ההליך אינה עצם הזכות ל"תוספת" מכוח "סיכום דצמבר-1982", כי התוספת שולמה, אלא המשפט האזרחי הכללי - חוק החוזים (תרופות), הזכות שאותה ביקשו לאכוף היא זכות לפיצוי על הפרת חובה חוזית לשלם סכום מסוים במועד מסוים, ובמיוחד זכות ל"פיציים מוגדלים" ולפיצויים בשל הפרה שאין עמה נזק ממון - הכל תוך הסתמכות על סעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה. על עצם ההתייחסות לסעיף 37ד ייאמר דבר בסעיף הבא. לשאלה הנדונה בסעיף זה די שיודגש, שסעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה אומר במפורש, שבית-הדין פועל "לבקשת" (הכוונה, כמובן, 'על-פי תביעת') העובד "שלגביו הופר ההסכם, או ארגון העובדים שבו הוא חבר". סביר לפרש את האמור כי מדובר בזכות מובהקת של העובד "שלגביו הופר ההסכם" ולמימושה של אותה זכות אינדיבדואלית יכול לפעול לא רק העובד עצמו, אלא גם הארגון שבו אותו עובד הוא חבר, היינו "הארגון" אינו פועל כצד להסכם, אלא רק כמי שמייצג את חבריו ולא את כל העובדים שעליהם חל ההסכם (דב"ע 14-4, [3], בע' 178). תביעה כזאת, גם כאשר התובע הוא "הארגון", אינה הופכת ל"סכסוך קיבוצי" לעניין דרך ההליך. נדגיש, שבענייננו מדובר בהליך הנוגע לעובדים ספציפיים שבשמם נקבו (סעיף 1שבחלק 1לעיל), והרי לכך מכוונת התביעה הקבוצתית. 12.2הסוגיה השניה קשורה בסעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה ולתרופות שלהן עתרו. אין זה בגדר הוודאי שאותו סעיף מכוון "להוראה שבהסכם קיבוצי" שעניינה שכר עבודה, שיעור השכר ומועד התשלום, כך שתשלום במאוחר יגרור אחריו "פיצויים מוגדלים" בנוסף לכל סעד אחר (למשל פיצויי הלנה) וגם פיצוי על הפרה שאין עמה "נזק ממון". סביר יותר שהוא מכוון לסוג אחר של הפרות, כגון פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי. ואם כבר בסעיף 37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה וב"סעדים" מדובר, טוב שייאמר דבר לעניין העתירה לפיצוי על "עגמת נפש" (סעיף 4שבחלק 1לעיל). גם במשפט הכללי לא נתקלנו בעתירות, ומכל שכן בחיוב בפיצויים על "עגמת נפש" שהוסבה עקב הפרת חוזה, להבדיל מתביעה בנזיקין. ידוע פיצוי של "עגמת נפש" בכל אותה מערכת של קשרים "אישיים" והתחייבויות "אישיות", כגון נישואים. מה לאלה וליחסי עבודה, ליחסי עובד-מעביד? יחסים אלה הם יחסים שביסודם אינטרסים כלכליים, והפיצויים על הפרה באים לפצות על פגיעה באותם אינטרסים. בעבר נמנע בית-דין מלחייב בפיצויים על בסיס מעבר לזה שביסודם של יחסי עבודה - "בסיס עסקי" - ומכל שכן "עגמת נפש" הנסובה למעביד או לעובד (דב"ע מב/18-3, [7], בע' 103). אם אכן מעוניינת ההסתדרות, שבשמה טענו, בחידוש הלכה, כך שעובד או מעביד, לפי המקרה, ישלמו אחד לזולתו פיצויים על בסיס "עגמת נפש" שנגרם על-ידי הפרת החוזה - הרי זאת החלטה בעלת משמעות רבה ביותר בתחום המדיניות, ואין זה בטוח כלל אם זאת היא התוצאה שאליה התכוונה ההסתדרות. .13מהאמור בסעיפים שקדמו לסעיף 12עולה, כי דין הערעור להידחות.סכסוךהסכם קיבוציסכסוך קיבוצי