סמכות ראש ההוצאה לפועל - מימוש משכון

המערערים הגישו בקשה במסגרת טענת "פרעתי" אל לשכת ההוצל"פ וראש ההוצל"פ דחה את בקשתם על הסף מחוסר סמכות. השאלה המרכזית הדרושה הכרעה בתיק זה הינן האם קמה או שמא לא קמה סמכות לראש ההוצל"פ לקבל טענה בדבר אי מימוש המשכון? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי: השופט ס. ג'ובראן בפני בית המשפט ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ בחיפה (מר זיאד סלאח) מיום 5.10.97, אשר לפיה נדחתה על הסף בקשת המערערים בטענת "פרעתי", מחוסר סמכות. העובדות: המערערים חתמו על שטר משכנתא להבטחת סכומים שיגיעו למשיב מאת המערערים, ללא הגבלה בסכום, ומשכנו את דירת מגוריהם לשם כך. ביום 19.12.95 הוגש שטר המשכנתא לביצוע עקב חובם של המערערים למשיב, בתיק הוצל"פ 02-32274-95-0 בחיפה. המערערים הגישו בקשה במסגרת טענת "פרעתי" אל לשכת ההוצל"פ וראש ההוצל"פ דחה את בקשתם על הסף מחוסר סמכות ביום 5.10.97. מכאן הערעור שלפני. טיעוני הצדדים: ב"כ המערערים טען, כי ראש ההוצאה לפועל טעה בדחותו את בקשתם, לפי סעיף 19, כנגד ביצועו של שטר המשכנתא משום הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים. ב"כ המערערים טען עוד, כי דירת המערערים כונסה ע"י המשיבה ובמימושה יש מספיק והותר כספים לפירעון סכום ההסכם. עוד טען ב"כ המערערים כי בסמכותו של ראש ההוצל"פ לדון בתוקפו ורישומו של שטר משכנתא וההסכם שנלווה אליו. כמו כן מכיוון שלא ידוע סכום החוב, יהיה ניתן לממש את שטר המשכון, רק לאחר שייקבע וייקצב הסכום. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי דינו של הערעור להידחות משום שהוגש כעבור 26 יום מקבלת החלטת ראש ההוצל"פ אצל המערערים למרות תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, שבה קבוע מועד של 15 יום להגשת ערעור, בטענת "פרעתי". ב"כ המשיב טען כי דינו של שטר משכנתא כדין פסק דין, לאור סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, ולכן צדק ראש ההוצל"פ בקובעו כי לא היה מוסמך לבדוק את תוקפו של שטר המשכנתא. הסמכות הייחודית לכך נתונה לבית משפט מוסמך ולא להוצל"פ. לעניין פירעון החוב טען ב"כ המשיב, כי לא בסמכותו של ראש ההוצל"פ לדון באירועים שקדמו לחישוב המשכון, או לטענות נגד תוכנו של שטר המשכון במסגרת טענת "פרעתי". עוד טען ב"כ המשיב, כי גם אם פירעון החוב מתבסס על הסכם פשרה שגובש, לטענת המערערים, הם מילאו אחריו ולא שילמו את התשלומים שלפניו. דיון: בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור לאחר עיון בסיכומי טענות הצדדים ובהחלטת ראש ההוצל"פ, החלטתי להיעתר לבקשה להארכת המועד ולהאריך א המועד כמבוקש וזאת למרות האיחור בהגשתו, וכל זאת כדי להימנע מגרימת עיוות דין למערערים. נאמר בעניין זה, בע"א 430/74 בוסמן נ' גזית, פ"ד כ"ט(א) בעמ' 228: "הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג לפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות... בדרך כלל יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך להיפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה". השופט ברנזון, באומרו כך בע"א הנ"ל, חזר על מה שאמר בע"א 189/66, ששון נ' הדמה בע"מ, פ"ד כ(3) בעמ' 479: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מהדדים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה בנכה או כבר- מינן..." לאור זאת החלטתי להיעתר לבקשת הארכת מועד הגשת הערעור ולדון בערעור לגופו. לאחר עיון בערעור, בנימוקיו, בהחלטת ראש ההוצל"פ ובסיכומי טענות שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין ערעור זה להדחות. השאלות המרכזיות הדרושות הכרעה בתיק זה הינן האם קמה או שמא לא קמה סמכות לראש ההוצל"פ לקבל טענה בדבר אי מימוש המשכון? והאם טענות המערערים בעניין פירעון החוב, שלפי הפשרה, אכן ביסוד הן? המערערים טוענים כי מאחר וסכום החוב לא נקבע בשטר המשכנתא, אין אפשרות לממש את שטר המשכון, אלא לאחר שייקבע וייקצב הסכום. טענה זו דינה להידחות, משום שאין ראש ההוצל"פ מוסמך לקבוע ולהכריע במהות שטר המשכון, היקפו, תוקפו ותחולתו, משום שאין המדובר בבדיקת חשבונות, חיובים וזיכויים ולכן החלטתו, בעניין זה, בדין הייתה. אמר על כך כבוד השופט דוד בר- אופיר בספרו, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית, בעמ' 79: "מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, מכיוון שכל תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מצטמצם במימוש המשכון, דהיינו: בגביית החוב מתוך הנכס הממושכן. אם יש לו בכלל שיקול דעת, הרי ששיקול דעתו מצטמצם לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון. אולם, אין הוא מוסמך להרחיב את שיקול הדעת עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון או לתת ארכות לחייב על חשבון הזוכה." עוד ממשיך ואומר בכגון דא כבוד השופט בר- אופיר, כי: "מהוראות סעיף 18 לחוק המשכון ברור כי לאחר שהוחל בהליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל - אין לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת להפסיק את הליכי המימוש ולתת לחייב ארכה לתשלום החוב, אגב החזרת הנכס הממושכן לבעליו". לא ייתכן שהחייבים באמצעות הליך זה ייגרמו להקפאת הליכי מימוש המשכון וזאת בניגוד לכוונת המחוקק לאפשר לבעל המשכון אמצעי מהיר ונוח לגבייה שניתן להפעילו גם במקרה וקיימת מחלוקת על קיומו של החוב או על גובהו. האם הודו המערערים בקיומו של חוב הנטען ע"י הבנק, המשיב? לשאלה זו ניתן לענות בחיוב לאור הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים וכן לאור ההתכתבות בין הצדדים שקדמה להסכם. טענות בדבר כפירה בעצם החוב שהמשכנתא באה להבטיח את פירעונו או פגם בכריתת הסכם המשכנתא מקומן בבית המשפט המוסמך, בעוד שראש ההוצל"פ מוסמך לדון לעצם פירעון החיוב וגובהו. מכאן שראש ההוצל"פ צדק בדחיית בקשתם של המערערים בכגון דא. מכאן לשאלה השנייה הדורשת הכרעה והיא טענות המערערים לפירעון החוב האם בדין יסודה, והאם טעה ראש ההוצל"פ בדחותו את בקשתם? בקשת המשיב לביצוע שטר המשכנתא באה בגין יתרת חוב של המערערים בסך של 572,632 ₪ (נכון ליום 30.9.95) ואין בידי המערערים להגיש על סכום זה. על כתפיהם של המערערים מוטל נטל ההוכחה בדבר סכום החוב. גם במידה והסכם הפשרה חייב את הצדדים, ב"כ המערערים לא שילמו את סכום החוב לפיו, ומכאן שלמשיב, עומד סכום החוב המלא לפירעון מיידי. בעניין זה, יחושב סכום החוב, העומד בבסיס הבקשה לביצוע שטר המשכנתא, ע"י ראש ההוצל"פ. עוד אומר, כי המערערים לא העלו טענה כלשהי לפיה עקב אותם סעיפים מקפחים בשטר המשכנתא, פעל המשיב שלא כדין באופן שיש בו כדי להשפיע על גובה החוב ואין בטענות כלליות כשלעצמן לערער באופן כלשהו, אחר סכום החוב או גובהו. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור לחייב את המערערים לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. הוצאה לפועלמשכון