עבר רפואי לנפגע תאונת דרכים

המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 15% בהתאם לתקנה 41 (4) ב' לתקנות, אלא שרק מחצית מהנכות יוחסה לתאונה הואיל ועל פי המסמכים הרפואיים שהונחו בפני המומחה התובע סבל בעבר מכאבים בכתף ועבר טיפולי פזיוטרפיה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבר רפואי לנפגע תאונת דרכים: התובע, יליד 1953, נפגע בשתי תאונות דרכים האחת מיום 11.8.95 (להלן: "התאונה") והשניה מיום 21.3.96. הנתבעות חבות לפצותו, על פי דין, בגין נזקיו. בגין התאונה מיום 21.3.96 לא נותרה בתובע נכות צמיתה כלשהי ופסק הדין יתרכז להלן בתאונה הראשונה מיום 11.8.95. הנכות הרפואית: בהתאם לחוות דעתו של ד"ר משה דרור, המומחה הרפואי בתחום הארטופדי, התובע נפגע בכתפו הימנית והוא מעריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 15% בהתאם לתקנה 41 (4) ב' לתקנות, אלא שרק מחצית מהנכות יוחסה לתאונה הואיל ועל פי המסמכים הרפואיים שהונחו בפני המומחה התובע סבל בעבר מכאבים בכתף ועבר טיפולי פזיוטרפיה. לאחר שהתובע שלח שאלת הבהרה למומחה, על כי הפגיעות הקודמות בכתף היו - לטענתו - פגיעות בכתף שמאל, תיקן המומחה את חוות דעתו וייחס את הנכות הרפואית כולה לתאונה. ראוי להדגיש כי לאחר התאונה התובע אפילו לא פנה לחדר מיון אלא לרופא קופת חולים. בהתאם לנספח ג' לתצהירו של התובע, רופא קופת חולים מצא מעט רגישות בכתף ימין ונתן חופשת מחלה של יומיים. המומחה הרפואי הוזמן על ידי הנתבעות לחקירה נגדית, אשר התאפיינה בהתלבטות בין הרצון לדבוק בחוות דעתו ובתשובות לשאלות ההבהרה, לבין התמודדות עם עובדות, תצלומים וסרט וידאו שהוצגו בפניו. בהתאם לתצלומים נראה התובע יושב במשרדו ומרים את יד ימין למעלה מעל גובה הכתף (צילום מספר 5), בהתאם לסרט הוידאו נראה התובע משחק כדורגל ומניף את ידו הימנית בתרועת נצחון כלפי מעלה, מעל גובה הכתף, ובהתאם לבדיקה רפואית שבוצעה לתובע, לאחר התאונה, ביום 20.7.96, נמצא טווח תנועה של 100 מעלות, דהיינו מעל לגובה הכתף. בהתאם לתקנה 41 (4) ב' לתקנות הגבלת תנועות בפרק הכתף מעל לגובה השכם אינה מקנה נכות כלשהי ועד לגובה השכם מקנה נכות צמיתה בשיעור של 15%. כבר מקריאת חוות הדעת עולה כי בליבו של המומחה התעוררו ספקות, אשר למהימנות התלונות שהתובע התלונן בפניו ובפרק הבדיקה הוא מציין כי בדיקת טווח התנועה תלוייה בתנועות אקטיביות של הנבדק והוא לא אפשר לבצע אותן. כך גם בחקירה נגדית השיב לשאלות פרקליטת הנתבעות כי טווח התנועה "...יכול להיות אמיתי ויכול להיות משחק" עמ' 12 שורה 2). המומחה ציין, אמנם, כי חוות הדעת ניתנת גם על סמך התרשמות כללית במהלך הבדיקה, אולם הוא גם הודה שיש רשום לאחר התאונה על בדיקת טווח של 100 מעלות. משעומת המומחה עם הצלומים בסרט הוידאו הוא הודה כי נראה שתנועות היד חופשיות, אולם הוא הסתייג ואמר כי אפשר שחופשיות זו הסתייעה כתוצאה מטיפולי פזיוטרפיה, טיפולים כאלה - עובר למשחק - לא הוכחו. המומחה מצא נזק ניווני, קודם לתאונה, בשתי הכתפיים, הוא לא מצא דלדול בשרירי הכתפיים, להיפך השרירים מאוד מפותחים. ולסיכום - בחקירתו הסביר המומחה כי: "הנכות מאוד סובייקטיבית" (עמ' 11 שורה 25). המומחה מפרש את התקנה באופן גמיש כך שאם מדובר בנפגע שעיסוקו כרוך במאמץ פיזי, וגם אם טווח התנועה עולה על 90 מעלות, הוא מעניק לו מחצית מאחוזי הנכות, דהיינו 7.5%. על מהימנות התובע עוד אעמוד בהמשך, אומר כעת כי עדותו מתאפיינת בחוסר מהימנות, הוא "אלוף" בהשגת מסמכים רפואיים (ראה למשל תיקו הצבאי) ואינני מוציאה מכלל אפשרות כי הכרטיס הרפואי של קופת חולים מיום 25.1.95, שבו נרשם "כאבים בכתף ימין" ולאחר מכן המילה "ימין" תוקנה למילה "שמאל", תוקן על פי בקשתו, ומכל מקום רופאת המשפחה לא הובאה ע"י התובע לעדות להסביר את פשר התיקון. יש לציין כי על סמך אותו כרטיס מתוקן, תיקן המומחה את חוות דעתו בתשובות לשאלות ההבהרה וייחס לתאונה את מלוא הנכות. מן האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התובע לוקה, לכל היותר, בנכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 7.5%. מהימנות עדותו של התובע: עדותו של התובע התאפיינה בחוסר מהימנות החל מתצהיר בריאות שבו הוא הצהיר כי לא היו לו מחלות או תאונות לפני התאונות נשוא התביעה. רק לאחר שהנתבעות איתרו חומר רפואי, הואיל התובע להזכר בקרע במיניסקוס שאירע לו במהלך שירותו הצבאי, חבלה במפרק הברך, במהלך שירותו הצבאי, והמומחה בעדותו התפלא הכיצד - לאור אותה חבלה - התובע נוהג לשחק כדורגל. כמו כן נפגע התובע בעבודתו ביום 5.10.94 והתלונן על כאבים בכתף שמאל, הוא התלונן על הגבלה בתנועה, נשלח לרופא תעסוקתי ונקבעה לו תקופת אי כושר וחופשת מחלה. לפיכך כבר בתצהיר הבריאות, שצורף לכתב התביעה, התגלה כי התובע אינו דובר אמת וכי הנתבעות היו צריכות לעמול ולאתר חומר רפואי על מנת לבדוק את נכונות תצהירו. ועוד, בכל הנוגע לתאונות וחבלות, העיד התובע בחקירה נגדית כי מאז התאונה הוא לא הרים משאות. גם כאן התגלה "חוסר דיוק", לשון המעטה. מתעודת חדר מיון מיום 20.10.98, עולה כי התובע הגיע לבית חולים מאיר והתלונן על כאב חד בגבו, שהוא חש בו במקום עבודתו, כתוצאה מהרמת משא ותנועה חפוזה. אין ממש בתצהירו ובעדותו של התובע כי מאז התאונה הוא אינו מרים משאות ואינו מבצע עבודה פיזית כלשהי. כך גם לא זכר התובע בכמה חברות הוא בעל מניות, והסתבר שבכמה וכמה חברות. הוא העיד, באופן מופלא, כי דווקא שני המנהלים בחברה נוהגים להרים משאות וחבילות, זאת למרות שהחברה מונה עוד 25 עובדים. למותר לציין כי עדות זו הינה מגוחכת. הנכות התפקודית: התובע בוגר 12 שנות לימוד, הוא הקים לפני שנים חברה להובלות בשם משגב בע"מ הוא מנהל בחברה ולטענתו עסק בעבר גם בנהיגה והעברת חבילות ממקום למקום. התובע הודה בחקירתו כי החברה מונה מעל 25 עובדים שכירים אשר מבצעים הובלות של משלוחי דואר לכל חלקי הארץ וכי הוא משמש כמנהל החברה. אני דוחה את טענתו כי דווקא שני המנהלים הם אלה שמעמיסים את החבילות (עמ' 17 שורה 13, 14) ואילו העובדים האחרים הם דווקא המנהלים (עמ' 18 שורה 9). עד התביעה, רפי בוארון, עובדו של התובע, העיד כי הוא נשכר על ידו עוד לפני התאונה, ותפקידו, ביחד עם שכירים אחרים, לארגן את הנהגים ולהעמיס את כלי הרכב (עמ' 15 שורות 3-6). אני קובעת לכן, כי עובר לתאונה התובע היה מנהלה של חברת הובלה שבבעלותו, כי הוא לא נהג לבצע עבודה פיזית, אלא במקרים נדירים, וכי עבודות הנשיאה וההעמסה נעשו בדרך כלל על ידי עובדים אחרים. יחד עם זאת, הואיל והתובע הינו בעל השכלה של 12 שנות לימוד, ומהות עבודתו היתה פיזית בעבר, וקיים סיכון או סיכוי כי הוא יאלץ - אולי - ברבות הימים לעבודה פיזית חלקית או מלאה , אני קובעת כי נכותו התפקודית הינה כנכותו הרפואית. הנזקים: א. נזקי העבר: 1. הפסד השתכרות: הסתבר, במהלך חקירתו של התובע, כי בבעלותו מספר חברות כי הוא נוהג לפצל את המשכורות, הן של עובדיו והן שלו בין החברות השונות, וכי בחודשים הסמוכים לאחר התאונה הוא משך משכורות (עמ' 18 שורות 23-28). התובע ציין כי הוא חייב להחזיר לחברה את המשכורות שהוא משך אם כי הוא איננו זוכר מה סכומן. הוא לא המציא על כך תיעוד מרואה חשבון למרות שהוא התחייב במהלך החקירה לעשות כן (עמ' 19 שורות 2-3). התובע לא זכר מאיזה חברה הוא משך משכורת, מאיזה חשבון, בהמשך חקירתו הוא ציין באופן מפתיע כי הוא משך משכורת מחשבונו הפרטי (עמ' 19 שורה 6) ולבסוף הוא הודה כי הוא אינו זוכר כמה משך ומאין משך, וכי חשבונו הפרטי וחשבון החברה הינם היינו הך. לגירסתו, בחקירה נגדית, הוא משתכר כיום כ5,500- ש"ח ברוטו. כך גם עולה מתלושי השכר שצורפו לתצהירו. אשר לתקופת אי הכושר - מנספח ג' עולה כי התובע קיבל חופשת מחלה של יומיים ולאחר מכן אנו מוצאים אישורי אי כושר לתקופה של שמונה חודשים. ספק בעיני אשר למהימנות אותם אישורים, והרופאים נותני האישור לא הובאו לעדות. לאור עדותו המפוקפקת של התובע, התעוררו ספקות רבים בקשר לתקופת אי הכושר האורכה, מה עוד שבבדיקה הראשונית לא נמצא דבר. כמו כן התובע הודה כי במהלך אותה תקופה הגיע למשרד על מנת לחתום על שיקים, ובהתאם לאישור המחלקה לרפואה תעסוקתית של קופת חולים מיום 25.4.96 התובע אינו מסוגל לעבודה הדורשת הרמת משאות כבדים ומאמץ יתר של יד ימין וכן הוא אינו מתאים לעבודות סבלות. בין ביצוע עבודות אלה לבין עבודת ניהול חברת ההובלות שבבעלות התובע אין ולא כלום. למרות הכאבים בכתף, אם היו כאלה, התובע היה מסוגל לבצע עבודה ניהולית משרדית ולא היתה מניעה שהוא יתייצב לעבודתו במהלך אותם שמונה חודשים. בנסיבות אלה יפסק לתובע סכום גלובלי עבור תקופת העבר בסך של 10,000 ש"ח. 2. הוצאות נוספות: התובע צירף אישור כלשהו של פזיוטרפיסט על ביצוע טיפולי פזיוטרפיה, ללא ציון העלות וללא קבלות. צורפו שתי קבלות על תשלום לד"ר שמואל איתי בסך של 300 ש"ח. לאור דלות החומר, והואיל ולא מצאתי סיבה מדוע התובע לא קיבל טיפולי פזיוטרפיה באמצעות קופת חולים, יפסק לו סכום גלובלי של 1,000 ש"ח. ב. נזקי העתיד: לאור האמור לעיל, הן לגבי אופן משיכת המשכורות מהחברות השונות, הן לאור נכותו הרפואית והתפקודית, ובהתחשב בגילו, יפסק לתובע סכום גלובלי של 50,000 ש"ח. ג. כאב וסבל: סך של 12,000 ש"ח. לסיכום - הנתבעות 1 ו3- יפצו את התובע בסכום של 73,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ובצירוף שכר טרחת עורך דין בסך השווה ל13%- מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לגבי התאונה השנייה מיום 21.3.96 כאמור, לא נותרה בתובע נכות צמיתה כלשהי. התובע התלונן על חבלה מסוג "צליפת שוט" שוחרר מחדר מיון עם צוארון לחמישה ימים ושלושה ימי מחלה. בנסיבות אלה הנתבעות 2 ו3- תפצנה את התובע בסך של 4,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך השווה ל13%- מהסכום האמור, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תאונת דרכיםרפואהעבר רפואי