עתירה לקבלת תואר פרופסור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לקבלת תואר פרופסור: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מג/5929-3) התבררה תובענה של התובע המשיב נגד המערערת (להלן - האוניברסיטה) בעתירה (בלשון כתב התביעה - "הדרישה") שבית-הדין יחייב את האוניברסיטה: "למנות את התובע לפרופסור אמריטוס החל מיום 1.10.1983; להעניק לו חדר ושירותי מחקר, כמפורט בכתב התביעה". במסגרת "הכנת הדיון" (סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969), פוצל הדיון, לפי בקשת הצדדים, לשני שלבים, כך שבשלב הראשון הועמדה רק שאלת "זכאות התובע לתואר 'פרופסור אמריטוס'", ובשלב השני "במידת הצורך, תידון ותוכרע זכאותו (של התובע) לזכויות ולכיבודים המתחייבים מתוארו" (של התובע). על אשר הועמד לדיון - השיב בית-הדין בחיוב ומכאן ערעור של הנתבעת לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) המערער עבד בשירות האוניברסיטה 17שנים בערך, עד ליום 30.9.1983, עת פרש לגמלאות; ב) המערער פרש לגמלאות, בהיותו בן 61, בעקבות הסכם שנערך בתאריך מסוים בשנת 1982בינו לבין האוניברסיטה (להלן - "הסכם הפרישה") שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן; ג. ביום 3.1.1968פרסמה האוניברסיטה "הוראה" ששמה - "מורים שהגיעו לגיל פרישה" (להלן - "הוראות הנוהל"), שסעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן: ד) מטעם התובע-המערער הוגש כראיה, קטע ממסמך - כנראה הוראות או "תקנון" שלפיו נוהגים באוניברסיטה העברית בירושלים. סעיפיו הרלבנטיים מובאים בסעיף 3שלהלן; .3"הסכם הפרישה הואיל והצדדים מבקשים לקבוע את מועד פרישתו של וינשל לגמלאות, תנאי הפרישה ושיעור הגמלאות שישולם לוינשל, הכל על-פי האמור והמפורט להלן בהסכם זה... .5מוסכם בזה מפורשות בין הצדדים, כי בתום תקופת השבתון, דהיינו, ביום 1.10.1983, תסתיים עבודתו של וינשל בשירות האוניברסיטה וכי החל מאותו מועד יפרוש וינשל לגמלאות. .6החל ממועד פרישתו לגמלאות, תשלם האוניברסיטה לוינשל גמלה חודשית בשיעור % 70(שבעים אחוז) וזאת בהתאם לכללים הנוהגים באוניברסיטה בדבר תשלום גמלה לחברי הסגל האקדמי הפורשי לגמלאות. .7מובהר בזה מפורשות, כי שיעור הגמלה, האמורה בסעיף 6דלעיל, ייקבע על בסיס השכר המשתלם לחברי הסגל האקדמי באוניברסיטה, בדרגה ובמעמד, כפי דרגתו ומעמדו של וינשל עקב פרישתו מעבודתו. .8מוסכם בזה מפורשות בין הצדדים, כי הסכם זה בא להחליף ולבטל כל התחייבויות קודמות של כל אחד מהצדדים, המתייחסות להעסקתו ולעבודתו של וינשל בשירות האוניברסיטה. לפיכך, מצהירים ומתחייבים בזה הצדדים, כי למעט לעניין ביצוע האמור בהסכם זה, אין ולא תהיינה להם כל תביעות הדדיות, בהקשר לעבודתו של וינשל בשירות האוניברסיטה". "הוראות הנוהל .1גיל הפרישה של מורה הוא .68המורה פורש לפנסיה בתום השנה האקדמית (ביום 30לספטמבר) שבה מלאו לו .68 מורה בדימוס .7מורה שהגיע לגיל הפרישה (והפורש מעבודתה) זכותו להוסיף ולשאת את דרגתו האקדמית לפי מינויו האחרון בתוספת המלה 'בדימוס'. וכן ייהנה מן הזכויות הבאות: זכויות 7.1יוזמן לטכסים אקדמיים ואחרים, הנערכים על-ידי האוניברסיטה, וישב במקום המיועד לחברי הסגל האקדמי; 7.2יורשה להשתמש בספריות האוניברסיטה; 7.3יוכל לקבל מקום וזכות שימוש בציוד במעבדות האוניברסיטה באישור ראש החוג/המחלקה והדיקאן; 7.4יוכל להיות מוזמן למתן הוראה בקורסים ולסמינריונים מסוימים; ההזמנה לכך תישלח על-ידי הרקטור לפי בקשת דיקאן הפאקולטה; 7.5מורה בדימוס ימשיך להדריך בעבודות גמר ובעבודות דוקטור את התלמידים, שאותם הדריך בעת עבודתו באוניברסיטה: 7.6פרופסור-חבר בדימוס, שמו ייכלל ברשימת מורי האוניברסיטה בפרסומיה השנתיים. זכויות .8פרופסור מן המניין יתמנה עם פרישתו לפרופסור אמריטוס. נוסף על זכויותיו של כל מורה בדימוס לפי סעיף 7, ייהנה פרופסור אמריטוס מן הזכויות הבאות: 8.1שמו ייכלל ברשימת מורי האוניברסיטה בפרסומיה השנתיים. 8.2הוא יורשה להוסיף ולהשתמש בציוד ובמעבדות האוניברסיטה ובמידת היכולת של החוג/המחלקה הנוגע(ת) בדבר יקבל חדר ושירותים הדרושים להמשך מחקרו. 8.3יוכל לכהן בוועדות מקצועיות ובוועדות 'אד הוק'. 8.4תוך תיאום עם ראש החוג/המחלקה יוכל לקיים שיעור או סמינריון, וכן יוכל להיות מוזמן לשיעור נוסף או לסמינריון נוסף. 8.5יוכל להוסיף ולשמש מנחה לתלמידי מחקר, אם יתבקש. 8.6יוכל להתמנות כשופט לעבודת מחקר שהוגשה לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. 8.7יוכל להיות מוזמן כבוחן בבחינת גמר". האוניברסיטה העברית - זכויות מורים שיצאו לפנסיה. .1"תואר: פרופסור באוניברסיטה העברית, בין אם הוא פרופסור מן המניין או פרופסור-חבר, עם פרישתו מן השירות הפעיל ייקרא 'פרופסור אמריטוס'. .2זכויות: 2.3למורים היוצאים לפנסיה יהיה סטטוס של אורחים במעבדות, במחלקות ובחוגים ויינתן להם מקום וזכות השימוש בציוד המחלקה במידה והדבר אפשרי, ייקבע על-ידי סידור אינדיבידואלי בין המורה היוצא לפנסיה לבין מנהל המחלקה". .4כאמור בסעיף 1לעיל, פוצל הדיון בבית-הדין האזורי לשניים, כך שלדיון בשלב ראשון הועמדה השאלה: "האם על-פי הנוהל (הכוונה ל"הוראות גיל פרישה") זכאי התובע בנסיבות פרישתו לקבלת התואר פרופסור אמריטוס", ולאחר מכן נוספה השאלה במסגרת אותו שלב - האם מנועה התביעה מלכפור בזכות התובע לתואר "פרופסור אמריטוס", הואיל ותואר זה הובטח לו במישרין או כתוצאה ממצג. על השאלה השניה השיב בית-הדין האזורי בשלילה, על השאלה הראשונה - השיב בחיוב. .5עיקר טענות הצדדים, כמשתקף מפסק-הדין שבערעור היו: א) טענות בשם התובע-המערער: את סעיף 8להוראות הנוהל יש לפרש "כסעיף עצמאי ואין להכפיפו לסעיף 7, אף לא לכותרת ההוראות: זיקתו של סעיף 8לסעיף ...7מתמצית בהחלת הזכויות והכיבודים גם על פרופסור אמריטוס, כאמור בסעיף 8ל"הוראות". זאת, ותו לא. יש לפרש את סעיף 8על-פי מלותיו הדווקניות וכיוון שנעדר בו התנאי של פרישה בגיל הפרישה, הרי שפרישה בכל גיל דיה לזכות פרופסור מן המניין בתואר פרופסור אמריטוס. ב) טענות בשם האוניברסיטה: "את סעיף 8שבהוראות יש לפרש כבא להוסיף, אך לא לשנות או לגרוע מהנאמר בסעיף 7להוראות הנוהל"; הטוען "הפנה למבנה הסכמטי של ההוראות... ממנו נלמדת 'כפיפות' סעיף 8לסעיף 7, כך שסעיף 7מהווה בסיס ותשתית 'החובק' את הנוהל כולו ומחילו על כלל המורים, ואילו סעיף 8מכיל הוראות נוספות המצטברות לנאמר בסעיף 7הנ"ל, אך אינן משנות את תנאיו"; הטוען הפנה "לכותרת ההוראות היינו 'מורים שהגיעו לגיל פרישה, להבדיל ממורה שפרש טרם גיל הפרישה, ואילו את העדר המלים 'גיל פרישה' בגוף סעיף 8- מייחס הטוען למניעת סרבול ההוראה, שכן האמור בכותרת וברישה לסעיף 7מייתר את החזרה על מלים אלה גם בסעיף 8להוראות". ביסודו של דבר סמך הטוען בשם האוניברסיטה על הכלל, לפיו יש לפרש "קטע של מסמך משפטי... תוך זיקה ליתר חלקי המסמך, לרבות כותרתו, פתיחתו..., ואין לייחד לו (לקטע) פירוש המנותק מהמסמך כמכלול". .6בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין כי "הוראות הנוהל" - "מהוות הסדר קיבוצי והוראותיו מחייבים את הצדדים"; לגופו של עניין פותח בית-הדין האזורי את פסק-הדין, באומרו - "אציין בשלב זה, כי עדיף בעיני כלל 'הפירוש המילולי', כל עוד סבירותו בצידו, כבמקרה הנדון. כלל זה, בבחינת עקרון-על, הוא המהווה את נקודת המוצא במלאכת הפרשנות, ונסוג רק כל אימת שאינו בר-יישום, או שמביא יישומו לתוצאה שלא ניתן לייחסה, מפאת אי-סבירותה, לרצון המנסחים". לכלל פרשנות זה הוסיף בית-הדין ואמר: "אם על אף האמור לעיל יטען הטוען, כי עדיין שקולות כפות המאזניים, עוד שמור לטובת התובע כלל הפרשנות, על-פיו יפורש מסמך משפטי דו משמעי, כנגד הצד שניסחו, וכיוון שנוסחו הוראות הנוהל על-ידי הנתבעת ולתובע לא היה דבר עם ניסוחן, פועלת אי-בהירות ההוראה לרעת הנתבעת-המנסחת". .7בערעור, לא היה המערער מיוצג יותר על-ידי עורך-דין וטען לעצמו. למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי. .8פסק-הדין שלהלן הוא על דעת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לדחות את הערעור, ולהלן נימוקיו: "אני מגיע לתוצאה אחרת דווקא בהסתמך על 'הוראת הנוהל', מבלי לתת משקל יתר לסעיף 8שבהוראות, שאינו חוזר על המלים 'שהגיעו לגיל הפרישה'. לפיכך הייתי מקבל את הערעור בסייגים מסוימים". .Iiפסק-דין .1ביסודו של פסק-הדין שבערעור שני כללים מתחום הפרשנות; שניהם מובאים במלא בסעיף 6שבחלק iלעיל ועיקרם; 1) "הפירוש המילולי, בבחינת "עקרון-על"; 2) פירוש מסמך "כנגד מנסחו". אם שני כללים אלה יעמדו בביקורת - יהיה דין הערעור להידחות; אם אלה לא יעמדו בביקורת ותתקבל הגישה שלה טענו בשם האוניברסיטה (בסעיף 5(ב) שבחלק iלעיל), יהיה דין הערעור להתקבל. .2נתייחס לשני הכללים האמורים אחד לאחד; תחילה נתייחס לשני, אם כי מפסק- הדין עולה, כי לא מילא אלא מקום משני במשקל. .3עת שנתייחס לאותו כלל, נידרש לאמור בפסק-הדין לעניין מהותן של "הוראות הנוהל", באשר חשיבות לדבר גם לניתוח הכלל השני ויישומו לענייננו. .4בפסק-הדין נאמר, כי "הוראות הנוהל" הן "הסדר קיבוצי והוראותיו מחייבות את הצדדים" (סעיף 6, קטע ראשון, שבחלק iלעיל). האמור הוא הנכון, אך כללי מדי ויכול להטעות, דווקא לענייננו. משנאמר, כי מה שבו מדובר הוא "הסדר קיבוצי", נאמר דבר, אך לא נאמר כל אשר צריך כי ייאמר, על מנת לעמוד על הנפקות המשפטית של מה שבו מדובר. .5אשר נאמר לאחרונה על "הסדר קיבוצי", וזה מבלי לחדש, נאמר בפסק-הדין בענין טרר ומאוטנר (דב"ע מד/59-3, [1], בע' 41), ושוב נאמר בדב"ע מג/64-3, [2] (בע' 303). בין השאר נאמר בעניין טרר ומאוטנר, [1], כי "הסדר קיבוצי" הוא "שם עצם קיבוצי" אשר "תוכנו ומשמעותו נקבעים על-ידי 'היחיד', 'הפרט', שאותו שם עצם קיבוצי כולל". מתחום אחר - אפשר לאמר, כי "הסדר קיבוצי" הוא ה"מין" ,genusוהסוג - species- יכול ויהיה "הסכם קולקטיבי", יכול ויהיה "תקנון" שהמעביד קובע חד-צדדית, יכול ותהיה מה שמכנים "חוקת עבודה" (דוגמת חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות), ובכך אין כדי למצות את הדוגמות. .6בגדר החלוקה ל"מינים" - "הוראות הנוהל" הן, אכן, "הסדר קיבוצי", אך לא המקום במסגרת המין - הוא הקובע; הקובע הוא הסוג. בענייננו הסוג הוא הוראה חדצדדית של מעביד, אשר בהתקיים תנאים מסוימים העולים מהפסיקה - מהווה "תנאי מכללא" של חוזה העבודה האינדיבידואלי. ומהו אחד מתנאי היסוד האמורים, מהו החיוני להכרה בדבר כ'תנאי מכללא'? החיוני הוא, שיהא ברור וחד-משמעי, שיהיה דבר המובן מאליו. התוצאה לענייננו מהאמור היא ברורה: אין לטעון שדבר הוא בגדר תנאי מכללא, ואם אין הוא ברור וצריך פירוש - יפורש "נגד המנסח". זאת ואף זאת: לא מצאנו כל אסמכתה לכך, ש"חוזה חד-צדדי", חוזה שמקורו בהתחייבות חד-צדדית - ולא חוזה שקדם לו משא-ומתן בין שניים, כך שסוכמו התנאים והתנאים הועלו על הכתב על-ידי אחד הצדדים בחוזה חד-צדדי - שיישמו לעניי הפירוש את הכלל שספק ואי-בהירות פועלים נגד המנסח. .7מכאן לכלל הראשון - בלשון פסק-הדין "כלל העל" שביסודו של פסק-הדין שבערעור - כלל "הפירוש המילולי", אלא אם נתונים ושיקולים מיוחדים כמפורט בפסק-הדין שבערעור מחייבים לסטות ממנו. אכן היה זמן והיו אסכולות שגרסו אותו כלל, ראו בו "כלל על" או בלשון האנגלית ,golden rule of interpretationבעיקר, אף כי לא בלעדית, לעניין פירוש חוקים. כיום אין זה יותר "כלל" ומכל שכן - אין זה "כלל על". .8הבה נפנה למוסכמות וליסודות: המלון הטוב ביותר, המחשב המתקדם ביותר לא יאמר לנו מהו הדין, מה אומר החוזר או מה נאמר בטרקטט מדעי זה או אחר; הכל צריך פירוש. עת מדובר בחוזה - המפרש הוא בית-משפט. כאשר בית-משפט בא לפרש חוזה, יהיו הכללים אשר ינחו אשר יהיו - חובתו לנסות להגיע לכוונת הצדדים. רב השאלה היא, באילו כללים ייעזר בית-המשפט. לנו נראה, כי הדרך הטובה ביותר שתקרב לגילוי כוונת הצדדים היא לראות את החוזה כשלמות, לעמוד על מהותו ומטרתו ולאור אלה - לפרש את החוזה על קטעיו. אלה הם כלי העזר ולא "פירוש מילולי", פירוש של כל קטע וקטע בפני עצמו, כפי שגרסו בבית-הדין האזורי בשם הנתבעת-המערערת, גרסה שפסק-הדין שבערעור אימץ אותה. .9האמור משקף את גישתו של בית-דין זה לעניין פרשנות, והמחפש ביסוס תיאורטי, ימצאנו במאמרו המאלף של פרופסור אהרון ברק, [6] - "פרשנות ושפיטה: יסודות לתורת פרשנות ישראלית", עיוני משפט, כרך י', ע' .467 לאמור בדבר כללי פרשנות, יש להוסיף שניים: לראיית חוזה כשלמות - צידוק מיוחד עת בחוזה עבודה מדובר וזה בשל מהותו של חוזה העבודה שחייו שנים הרבה ולעיתים חיי שנות עבודתו של אדם על הדינמיות שבדבר (דב"ע לה/30-3, [3], בע' 313); עת בהסכם קיבוצי מדובר, ההלכה הפסוקה היא, כי לא רק כלל ראיית ההסכם הקיבוצי כשלמות תופס, אלא שיש ורואים זיקה, לעניין פירוש בין ההסכם הקיבוצי העומד לפירוש לבית מכלול ההסכמים הקיבוציים החלים, ואף ל"הסדר הקיבוצי" (בין השאר: דב"ע לו/77-3, [4], בע' 257; דב"ע לט/24-3, [5], בע' 431). טוב שייאמר, כי "הוראות הנוהל" אמנם אינן "הסכם קיבוצי", אך לעניין כללי פרשנות קרובות הן יותר להסכם קיבוצי מאשר ל"חוזה עבודה" אינדיבידואלי, עם כל המגבלות אשר לזכאות מכוחן, בתור תנאי מכללא. .10משזהו הכלל וזאת היא הדרך, התוצאה היא ברורה. עד שנפרט, טוב שתינתן הדעת לרקע וכן למגבלות, העולים מהעובדה, שהדיון בבית-הדין האזורי פוצל, כך שבשלב זה עומדת לדיון רק השאלה, "האם על-פי הוראות הנוהל זכאי התובע בנסיבות פרישתו לקבלת התואר פרופסור אמריטוס", היינו לא זכאות לתואר "פרופסור אמריטוס" כתואר מופשט, אלא כתואר שהבסיס לו ומשמעותו מעוגנים ב"הוראות הנוהל" והזכאות לו קשורה "בנסיבות פרישתו" של התובע. לשון אחר, לדיון אינו עומד רק סעיף 7להוראות הנוהל, אלא 'הוראות הנוהל', כולן, ומאידך אינו עומד לדיון, ישירות, סעיף 8להסכם הפרישה (מובא בסעיף 3שבחלק 1לעיל), אך יחד עם זאת - אין להתעלם, לפחות לעניין 'הנסיבות', מעצם קיומו של אותו הסכם ומשמעותו כשלמות. .11מהכללים ומהכלל - אל הפרט. תחילה ל"נסיבות פרישתו" של התובע "מעבודתו בשירות האוניברסיטה ויציאתו לגמלאות (מהמבוא להסכם הפרישה, כמובא בסעיף 3שבחלק iלעיל): התובע פרש מעבודתו בשירות האוניברסיטה, לא מכוח נורמה כללית המסדירה את כל הקשור בפרישה לגמלאות של הצוות האקדמי באוניברסיטת תל-אביב, לא מבחינת הגיל ולא מבחינת שיעור הפנסיה, הוא פרש מכוח חוזה מיוחד בין האוניברסיטה לבינו, בטרם גיל פרישה ובשיעור פנסיה שהוא %70, עת בסעיף 8להסכם הפרישה נאמר אשר נאמר (מובא בסעיף 3שבחלק iלעיל); (האמור שם אינו עומד לדיון, אך אין להתעלם מהאמור שם לעניין הנסיבות והפרשנות הצריכה לשאלות שהועמדו לדיון בשלב ראשון של ההתדיינות). .12כלל הוא בכל הקשור בעבודה, בחוזה עבודה וביחסי עובד-מעביד, כי עם פרישתו של אדם מעבודה ויציאתו לגמלאות - באים לידי סיים יחסי עובד-מעביד בין השניים ואין יותר חובות וזכויות עתידיים בין הצדדים, מעבר למתחייב ממערכת חוזית הסכמית, בין שהיא קיבוצית ובין שהיא אינדיבידואלית, בין שהיא מעוגנת במערכת פנסיונית זאת או אחרת החלה על הצדדים, ובין שאלה מעוגנים בנוהג אשר נותן ביטוי להמשכיות יחסים, כגון הנוהג לשתף "פנסיונרים" באירועי המפעל, כולל תשורות לחג. באין זכויות וחובות המעוגנים באחד מהאמור לעיל - אין זכויות ואין חובות עתידיים בין מי שביניהם התקיימו יחסי עובד-מעביד והסתיימו. .13המקור היחיד לזכויות שעליו ביסס התובע את עתירותיו הוא "הוראות הנוהל" ובדין פנה לאלה לשם ביסוס זכויות, באשר ללא הוראות הנוהל - לא היתה כלל נקודת אחיזה. הבולט לעין כל הוא, שעת מדובר ב"מורים" אין הוראות כלליות - על כל פנים לא הוראות שבידיעת בית-הדין - בכל הנוגע לפרישת מורים לפנסי, מסיבה כל שהיא, כגון מחלה, נכות או פרישה מוסכמת. ההוראות הבלעדיות על פני המסמך כולו מכוונות ל"מורים שהגיעו לגיל פרישה" (בסעיף 8שבהוראות ידובר להלן). .14הכלל הגורס פירוש מסמך כשלמות, ולא פירושו של כל סעיף וסעיף כאילו מנותק הוא מהשלמות ואין זיקה בינו לבין השלמות, מחייב גם לעניין סעיף 8שבהוראות. את הכלל, ככל כלל אחר, אין ליישם בנוקשות, באשר ייתכן וסעיף מסוים במסמך יחייב פירושו מתוך עצמו וללא זיקה למסמך כולו. במה דברים אמורים: אם לשון אותו סעיף ברורה לחלוטין וברורה הכוונה שהסעיף יפורש ללא זיקה לכלל, כגון הלשון הקובעת, שהאמור באותו סעיף חל על אף האמור ביתר הסעיפים. בענייננו אין הדברים כך. .15ומה עולה מ"הוראות הנוהל" לענייננו - לעניין הזכאות בתואר "פרופסור אמריטוס". כבר אמרנו, ש"הוראות הנוהל" מכוונות רק לסוג אחד של מורים - מורים שהגיעו לגיל פרישה, גיל .65מכאן לשאלה, כיצד יש לפרש את סעיף 8ל"הוראות הנוהל" תוך זיקה לסעיף .7התשובה היא, שיש לפרש את שני הסעיפים בחטיבה אחת - שעניינה תארים וזכויות של מורים שפרשו לגמלאות. עיון בשני הסעיפים מלמד, שמדובר בשני דרגים. הדרג הנמוך יותר: התואר הרגיל בתוספת המלה "בדימוס", וזה עת מדובר במי שדרגתו נמוכה מפרופסור מן המניין, והזכויות של אותו מורה שפרש לגמלאות הן כמפורט באותו סעיף. הדרג השני: מתווסף לדרגה האקדמית התואר "אמריטוס", והזכויות מפורטות באותו סעיף והן עולות בהרבה ומשמעותיות בהרבה מאלה אשר לבעלי תואר "בדימוס". בעובדה, שבסעיף 8לא חזרו על המלים "שהגיע לגיל הפרישה" (65) אין צידוק לסטות מכללי הפרשנות שצוינו לעיל ולהביא למצב, שמי שפרש בגיל כל שהוא, כולל פרופסור מן המניין שבא לעבוד באוניברסיטה עת התואר עמו, עבד 10שנים ומסיבות מיוחדות ומשיקולים מיוחדים - העדיפו שיפרוש לגמלאות בגיל 45, למשל, יזכה כדבר שבשגרה גם בתואר "אמריטוס" על כל הבא מכך מכוח סעיף 8ל"הוראות הנוהל". טוב יותר הפירוש האומר, כי עת מדובר ב"מורה" סתם, היינו מורה באוניברסיטה שטרם הגיע ל"גיל הפרישה", ראו להוסיף את המלים "שהגיע לגיל הפרישה", על אף העובדה שהמסמך כולו מתייחס רק ל"מורים שהגיעו לגיל פרישה", בעוד שלעניין "פרופסור מן המניין" לא ראו צורך להוסיף ולפרט, אלא לסמוך על מהות המסמך ומכלול הוראותיו. .16נציין, כי מטעם התובע הוגש לבית-הדין האזורי מסמך הוראות או "תקנון" שלפיו פועלים באוניברסיטה העברית וממנו ביקשו ללמוד על הנוהל באוניברסיטאות אחרות. אין ספק, ומבלי להתייחס למשקל המשפטי שבדבר, כי עת מדובר בעולם האקדמי טוב ללמוד מאחד על השני. מה לומדים מאותו מסמך? מאותו מסמך לומדים על שיטה שונה לחלוטין מזאת העולה מ"הוראות הנוהל" שקבעה אוניברסיטת תל-אביב; באוניברסיטה העברית ה"תקנון" מכוון ל"זכויות מורים שיצאו לפנסיה", ואינו מוגבל ל"מורים שהגיעו לגיל פרישה" ועניינית ל"פרופסור באוניברסיטה העברית בין שהוא פרופסור מן המניין או פרופסור חבר" - היינו מוצאים מכלל תחולה מורים שאינם פרופסורים. אין מבחינים, באוניברסיטה העברית, בין בעלי תואר "בדימוס" לבין בעלי תואר "אמריטוס" - כולם נושאים בזכות את התואר "פרופסור אמריטוס", התואר "בדימוס" כלל אינו קיים, אך הזכויות הנלוות לתואר "פרופסור אמריטוס" פחותות משמעותיות מאלה המוקנות ל"אמריטוס" באוניברסיטת תל-אביב (ראה סעיף 2.3ב"תקנון האוניברסיטה העברית", מובא בסעיף 3שבחלק iלעיל). יודגש, שבחלק האופרטיבי הנוגע לעניינו מסויגת הזכות שבאוניברסיטה העברית במלים "במידה והדבר אפשרי" וב"סידור אינדיבידואלי בין המורה היוצא לפנסיה לבין מנהל המחלקה". .17בטרם סיום, רואה בית-הדין, כבית-דין לעבודה, לציין ולהוסיף: בסעיף 12לעיל נאמר על הכלל הנובע מפרישה לגמלאות - ניתוק יחסים על כל המתחייב בכך לעניין זכויות וחובות עתידיים, בסייגים שפורטו שם. ידוע, כי ממהותו של העולם האקדמי - שונים היחסים בין המוסד לבין הסגל האקדמי ושונה במידה רבה הפעילות והמחויבות ההדדית בכל הנוגע למחקר; אחד הביטויים לאותו שוני הוא, שהפרופסור שפרש מעבודתו לא חדל - כדבר שהוא בגדר המובן מאליו - מפעילותו המדעית מחקרית, ולמעשה, עניין גם לאוניברסיטה שכך יהיה. טוען פרופסור וינשל, כי בכוונתו להמשיך במחקר ולהשתמש לשם כך בחומר הרב שצבר ואין אפשרות לאחסנו ולהשתמש בו מחוץ לבנין האוניברסיטה. נראה לבית-הדין, שטוב יהיה אם רקטור אוניברסיטת תל-אביב יחפש דרך להענות לצורך זה של פרופסור וינשל, ברוח המשתמעת מסעיף 2.3שבפרק ח', שבתקנון האוניברסיטה העברית, וכך ממליץ בית-הדין - "במידה והדבר אפשרי". .18התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל. אין צו להוצאות.הכרה בתואר / שקילות לתוארהשכלה גבוהה