פציעה של נוסע במושב האחורי של קטנוע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה של נוסע במושב האחורי של קטנוע: התאונה .1התובע, יליד שנת 1961, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.9.94, כאשר רכב כנוסע במושב האחורי על קטנוע שנהג הנתבע .1הנתבעת היא המבטחת של הקטנוע האמור. .2התובע הועבר ממקום התאונה לבית החולים "איכילוב", ואושפז במחלקה האורתופדית. בבית החולים אובחן שבר מרוסק של ארבעה חלקים בראש הומרוס ימני וחבלה בקרסול ימין בלא שבר. ביום 5.9.94בוצע ניתוח, בהרדמה כללית, לקיבוע פנימי של השבר, בעזרת שני ברגים, ואחר כך שוחרר-להמשך מעקב במרפאה ולטיפולים פזיותרפיים. התובע שהה בחופשת מחלה של 42יום עם הוראות להפעלת השרירים הפגועים ומנוחה מלאה ביתר הזמן. .3שאלת החבות של הנתבעים לפיצוי הנזקים - אינה שנויה במחלוקת, והמחלוקת סבה על שיעור הנזקים והפיצויים שיש לקבוע לגבי פריטי הנזק השונים, ובעיקר בסיס ההכנסה מעבודה, שיש לבסס עליו את הפיצוי והפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד. נכות רפואית .4בית המשפט מינה את ד"ר דוד הנדל להיות מומחה בתחום האורתופדיה, שבדק את התובע וחיווה דעתו לגבי נכותו הקלינית (ת/2). בפרק המסקנות בחוות הדעת, קובע ד"ר הנדל כדלקמן: "מדובר בשבר תוך מפרקי מרוסק בכתף ימין שטופל בלא הצלחה בניתוח. כיום ראש ההומרוס קטן ומעוות ואינו מאפשר תנועה אמיתית במרפק הכתף, והתנועה שנמצאה נובעת מתנועה של עצם השכמה, למעשה. יש אמנם מעט תנועה בכתף (סיבוב פנימי למשל) אך לתנועה זו אין חשיבות בחיי יום יום ... מסכים עם ד"ר מוזס שהטיפול היחידי הוא החלפה מלאה של מפרק הכתף וכן שרצוי לדחות ניתוח כזה ככל האפשר עקב גילו הצעיר, יחסית. למרות האמור לעיל, עקב מגבלתו החמורה יש מקום לבצע ניתוח זה גם כיום". ד"ר הנדל קבע את הנכות האורתופדית הסופית בשל "קשיון נוח", אף אם יעבור ניתוח (וסביר שהניתוח לא ישנה את המצב באופן משמעותי) ל- % .30עוד קבע נכות של % 10שאינה תפקודית, עקב צלקות. לפיכך, הנכות הרפואית של התובע היא % 37- לצמיתות. ד"ר הנדל לא נחקר על חוות דעתו. הפגיעה ביכולת התפקוד .5התובע טוען כי הוא סובל מאז התאונה מכאבים בכתפו הימנית, שמפריעים לו בעבודתו "מבחינה פיסית ומנטלית", כדי "חוסר סבלנות וסובלנות כלפי לקוחות" ופוגעים בעבודתו. הרופא המטפל בתובע, ד"ר מוזס, העיד בבית המשפט כי אין הוא סבור שיש להחליף בגילו של התובע את המפרק, בשל סיכון של ניוון מוקדם, או לקבע את הכתף ע"י חיבור עצם השכמה לעצם הזרוע, ומשום כך הוא הפך ל"פסיכולוג" של התובע ולא לרופא אורתופד, כיוון, שלמעשה, אין לו מה לתרום מבחינה אורתופדית, בענינו של התובע. ד"ר הנדל, מומחה בית המשפט, הסכים "עקרונית" עם ד"ר מוזס, כאמור בפרק המסקנות שבחוות דעתו (ת/2), שהטיפול היחידי הוא החלפה שלמה של מפרק הכתף, וכי יש לדחות ניתוח זה, ככל האפשר. גם לענין תלונות התובע, מציין ד"ר הנדל בחוות דעתו כי "הכתף כואבת כל הזמן ... יש לו הגבלה ניכרת בתנועה ולא מסוגל לעסוק בספורט, הוא ימני". ד"ר הנדל לא נחקר, כאמור, על חוות דעתו, וממילא לא הוברר אם אין בתלונות ממש. מכל מקום, לפי עדותו של ד"ר מוזס אין לשלול את נכונות הכאבים האמורים ואת סבירותם. .6התובע סבור, כי הפגיעה בו ונכותו הקלינית היא תפקודית, ויש פגיעה של ממש בכושר ההשתכרות שלו-לפחות, בהפרש שבין הכנסתו עובר לתאונה, לרבות הטבות שונות וקידום פוטנציאלי בתפקיד ובשכר במקום עבודתו. לעומת זאת, סבורה הנתבעת, כי הנכות הרפואית, בשים לב לעיסוקו ומקצועו של התובע, אינה תפקודית, כלל ועיקר. התובע החל לעבוד בחברת "ספיאנס" העוסקת בתחום ההיי-טיק כמנהל מכירות של "טריטוריה", לאמור: אחראי על קידום מכירות באזור מן האזורים שקבעה החברה מזרח אירופה, אזורים במערב אירופה, ארצות המזרח, ישראל וכיוצא באלה. עבודתו של התובע כמנהל מכירות כאמור, ככל שהוא אחראי על טריטוריה שמחוץ לישראל כרוכה בנסיעות לחוץ לארץ ובמפגשים, עם לקוחות פוטנציאליים ובעיקר חברות וגופים שונים. וכך אנו מוצאים בעדות התובע: "כדי לבצע מכירות צריך להגיע למקבלי ההחלטות במקום, ולצורך כך יש לנסוע למקום. הדגש הוא לא כמו על הנסיעה, כמו על הרבה פעולות שצריך לעשות לפני השלב שמגיעים למצב שצריך לשכנע את האנשים. הרבה מאוד פעולות זה טלפונים ופעולות מודיעיניות לגלות את הצרכים שלהם במקום". (עמ' 57לפרוטוקול). מנהלו לשעבר של התובע בחברה, מר דסקל, מעיד אף הוא על אופי עבודתו של התובע "כאיש מכירות בחוץ לארץ", כדלקמן: "הוא צריך לקחת את ה- ) . P.cהמחשב האישי- ע"ק), ארגזים, מפות, מקרנה וכל הציוד ולהפקיד במכס, לקבל אישור להוצאת הציוד מישראל, משם לעלות למטוס, לטוס לארץ היעד, ואז לקחת את הציוד ולהתחיל את כל הדרך הפוך. ללכת מכס ולהצהיר שלא חייב במכס וכו'. זה ברוב המקרים זו עבודה פיזית". (שם עמ' 27). לענין מסלול התקדמותו של מנהל מכירות אומר העד כדלקמן: "מנהל מכירות נשאר הרבה זמן ויכול להגיע למנהל אגף מכירות. יכול להתחיל כמנהל טריטוריה ויכול אף להגיע להיות מנכ"ל כמוני". (שם, עמ' 26). מנהל מכירות ואחראי על טריטוריה של לקוחות, צריך במפגשיו עם לקוחות, לצורך קידום מכירות של מוצרי החברה, ולעניננו-בתחום המחשבים וההיי-טיק (או כמשתתף בכנסים שונים)-לעסוק, בין היתר, בנשיאת מחשב-אישי, מקרן, מפות וציוד אחר, אם דגמים או כל הקשור בתצוגת המוצרים. אולם, עיקר עבודתו אינה עבודה פיסית של נשיאת משאות קלים או כבדים או הקרנת שקפים ועיסוק באמצעי המחשה. עיקר העבודה ומהותה הוא חשיבה, הכנת תכניות, כושר של הרצאת הדברים, הבעה בכתב ועל-פה והעברת החומר בדרך מקצועית ללקוחות פוטנציאלים - אם לאנשי מקצוע ואם לדרג ההחלטה. "עבודת הכפיים" האמורה, שהיא טיפול ושימוש באמצעי המחשה, אינה עיקר והיא "שולית" לחלוטין. כך גם התובע רואה את עיקר עבודתו של מנהל מכירות ואחראי על טריטוריה: "אתה צריך לזהות שוק ולנתח אותו ... לפגוש את הלקוחות, לזהות את הצרכים שלהם, ולדעת לזהות איפה אתה יכול לפגוע ... אני צריך לזהות את הצרכים שלו (של הלקוח - ע"ק) ומול הצרכים להציע את ההצעה שלי ...". (עמ' 61לפרוטוקול). וכן: זאת "תורת העסקים" בתחום האמור, שנלמד ממספר רב של פעולות: "זה נעשה באמצעות אינספור פעולות מכל הצורות והמינים. אם זה טלפונים, אם זה שיחות מול לקוחות, פגישות עם אנשים שונים, אפילו סיור במפעל. אני לומד את החברה". הנה כי כן, מדובר בעבודת שטח, לימוד והכנה, הכרוכים במפגשים עם לקוחות, ופעמים גם נסיעות למשרדי הלקוחות, אף בחוץ לארץ. יש ונסיעה לחוץ לארץ כאמור, כרוכה במפגשים עם מספר לקוחות ב"טריטוריה" פלונית, ויש שמנהל המכירות נוסע למספר מקומות באותה "טריטוריה". כבר בשלב הזה ציין, כי אחרי בדיקת התובע, מציין ד"ר הנדל, כי "הבדיקה הנוירולוגית תקינה". אף לא הוכחה פגיעה נוירולוגית אחרת או פגיעה מנטלית. זאת ואף זאת: עובדה היא שהתובע שב לעבודה מלאה, במקום עבודתו בחברת "ספיאנס", ואך כעבור כשמונה חודשים הופחתה משרדתו לשני-שלישים של משרה. .7בתחילת שנת 1995, דהיינו כשלושה חודשים אחרי התאונה, שב התובע "כמעט לפעילות מלאה או ניסה לחזור". כך, לפי דברי מנהלו לשעבר, מר דסקל (עמ' 14 לפרוטוקול) וכך הוא ממשיך בעדותו: "בהתאם לכך גם הוגדרו לו את היעדים העסקיים, ולמעשה התחלנו לעבוד על מה שנקרא עסקים כרגיל או על הבסיס לפני התאונה ...". (שם, עמ' 14) לפי עדות מנהלו, נסיון זה לא צלח ולא חל שיפור מבחינת יכולתו של התובע, והדבר גם התבטא בתוצאות הכספיות, לאמור שהיה לתובע רצון לשוב לפעילות שגרתית כמות שהיתה לפני התאונה, אך לא כך היה - מבחינת מעשים ולפי התוצאות. ומנהלו ממשיך בעדותו כדלקמן: "ואז הצעתי לו שאנו נתאים את סדרי העבודה שלו למסוגלות ולא לרצון ... הגענו לסיכום שהוא ירד בהיקף המשרה שלו, בהתאם לזה הגדרנו את היעדים העסקיים ... הקטנו לשני שליש, אך הוא עבד פחות מזה". (שם). מר חגי רם, מנהל החברה שהחליף את מר דסקל, החל ביום 15.1.96, קיבל את התובע במצב זה, דהיינו כמועסק בשני שלישים משרה. מעדותו בבית המשפט עולה, כי התובע אינו מצליח להיפגש עם לקוחות בארץ, והוא נוסע "הרבה פחות לחוץ-לארץ" (עמ' 30לפרוטוקול). אמת הדבר, שהחברה עצמה לא נפגעה עקב הקטנת פעילותו של התובע, כטענת מנהליו, וחברות או גופים שהתקשרו עם החברה לא הפסיקו את קשריהם עמה, עקב פגיעת התובע. אם חלה האטה או הפסקת פעילות כאמור, הרי הדבר אינו קשור לתובע, והלא חברה עסקית אינה בונה את פעילותה, בארץ או בחוץ-לארץ, ובמיוחד בתחום המחשבים והתכנה, על איש אחד, אף אם הוא מקדם מכירות גאון בשטח פעילותו. חברה כאמור, תדע למלא את החסר, ולא זו בלבד אלא שהצלחתו של מנהל מכירות אינה תלויה, בדרך כלל, במספר שעות העבודה שהוא נמצא בחברה, אלא באופי הפעילות שלו. זה הוא הגיונם של הדברים שמכתיב ניסיון החיים, ואין צריך להיות מומחה עסקי כדי להגיע למסקנה זו. עבודתו העיקרית של התובע אינה עבודה פיסית גרידא, וכך הוא ומנהליו העידו בבית המשפט, והוא אינו פגוע מבחינה מנטלית ואין לו כל נכות פסיכיאטרית, ומשום כך, אין כל מניעה שימשיך בעבודתו הרגילה. לבית המשפט גם לא הובאה כל ראיה או חוות דעת של מומחה שיקום, כי נכותו האורתופדית של התובע פוגעת בתפקודו כמנהל מכירות, וכל שיש בבית המשפט עדויות התובע, מנהלו הקודם, ומנהלו הנוכחי, לענין הקטנת משרתו לשני שליש משרה. וגם זאת: מנהלו של התובע מעיד, כי חרף המגבלה שגילה התובע אחרי התאונהכאבים וחוסר סבלנות וסובלנות-החברה המשיכה להחזיקו-"בגלל שהוא רווחי, ובגלל שהוא הוכיח בעבר יכולת עסקית" (עמ' 23לפרוטוקול). ברור שהמשך העסקתו של התובע בחברה אינו קשור, כלל ועיקר, בדרישתו של לקוח או תלונה של לקוח, דבר שלא היה במקרה דנן, אלא בכדאיות העסקית של החברה שמעסיקה אותו, ובגורמים אחרים, כמו הפעילות והרווחיות של החברה בכלל או בטריטוריה מסוימת של פעילותה. התובע הוא אחד ממספר מנהלי מכירות ואחראים על טריטוריות, הפועלים באופן אינדבידואלי לקידום מכירותיה של החברה, וככל שיצליחו יותר, כך תרוויח החברה יותר, וגם הם יזכו בהטבות. הנה כי כן, אף אם משרת התובע הוקטנה לכדי שני שליש משרה - עדיין קיימת אפשרות לזכות בבונוסים על בסיס "רצפת פעילות" מסוימת שעל מנהל המכירות להגיע אליה. אם ישתדל יותר-יגיע גם לכך. .8כל שאמרתי טוב הוא כל עוד התובע קשור לחברת "ספיאנס", ואולם, ענין לנו בעולם המחשבים והתכנה, ואין צורך בחוות דעת של מומחה, כדי להגיע למסקנה, כי עולם זה משתנה ומתחדש, חדשות לבקרים. לא מן הנמנע שהתחרות שבענף זה עשויה להביא לשינוי גישתה של החברה ומנהליה, כלפי התובע, ואפשר שלא יזכרו לו "חסד נעוריו". ועוד זאת: התובע הוא בן 36היום, וככל שיתקדם בגיל עלולה פגיעתו האורתופדית להשפיע על עבודתו, אפילו אין מדובר בעבודה פיסית גרידא. אף שימוש יומיומי במחשב אישי שהוא חלק מעבודתו של התובע, עלול להכביד על התובע בעבודתו. אין ספק, איפוא, שהנכות האורטופדית היא בעלת השפעה על תפקוד יומיומי של התובע ועל עבודתו הרגילה בתחום המחשבים והתכנה. זאת, גם אם לא במידה המתוארת על ידי התובע (ובא-כוחו בסיכומיו). לצורך קביעת התפקוד של התובע והפגיעה בו עקב נכות הרפואית, אינני צריך לבדוק את מצבה הכלכלי של חברת "ספיאנס", את הצלחותיה, ואת כשלונותיה העסקיים. גם אם מדובר בתכנה מיוחדת שחברת "ספיאנס" מוכרת ללקוחות בישראל ומחוצה לה, אין לומר כי שוק העבודה של התובע מוגבל, מצומצם וקשור אך בפעילותה של חברת "ספיאנס". משום כך, הרבו ב"כ הצדדים, ולטעמי שלא לצורך, לדון בשאלת רווחיותה של "ספיאנס", אפשרות הפיכתה לחברה בורסאית, או "הנזילות" שעמדה לרשותה במועד פלוני, או "מצבה הכלכלי הרעוע" כפי שהרחיב ב"כ הנתבעים את הדיון בו. .9בדרך כלל, בהעדר ראיות אחרות, יכול שהנכות הרפואית תשמש קנה-מידה או "אינדיקציה" לצורך קביעת הפגיעה בכושר התפקוד בעתיד (וראה: ע"א 139/64קלודניאן נ' גבאי, פ"ד יח(3), 417; 422; ע"א 132/65מירבו נ' לנגברג, פ"ד יט(3), 282; 284וכן, ע"א 3049/93סימא גירוגיסיאן נ' סעייף רמזי, ואח’, לא פורסם (להלן - "ענין גירוגיסיאן"). וכך מיצינו בענין גריגוסיאן הנ"ל: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כך, למשל, נכות רפואית בשיעור % 20עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותו נכות, ואחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התפקודית, אך לא תמיד כך". (שם, תקדין עליון כרך 95(2), עמ' 175(4)). אולם, לעתים "הנכות התפקודית", שמשמעה הפגיעה בכושר התפקוד והפעילות עקב הנכות הרפואית - אינה זהה לנכות הרפואית "במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף" (ענין גירוגיסיאן הנ"ל). וגם זאת: "נכות תפקודית אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה". (שם, עמ' 175(4)). הנה כי כן, על בית המשפט ששוקל את הפגיעה בכושר התפקוד של מי שנפגע בתאונה, להביא בחשבון שיקוליו בין היתר, את הנכות הרפואית ואת אופי עבודתו, מקצועו ועיסוקו של הנפגע. נכות רפואית בשיעור מסוים יכול שתשפיע על כושר התפקוד של נפגע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על נפגע אחר - בהתחשב במקצועו או משום שלנפגע הראשון-מובטח מקום עבודה שבו יכול להתמיד בעבודתו, חרף נכותו, בעוד שלתובע האחר-אין מובטח מקום עבודה, או שבסוג עיסוק כמו שלו - שוק העבודה אינו מבטיח תעסוקה. אלה אך מקצת גורמים מגורמים שונים, המהווים נתונים שעל בית המשפט להביאם בחשבון שיקוליו (וראה ע"א 50/62קליין נ' רוזנברג, פ"ד טז, 1572; 1577וכן ענין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 175(3)). .10הנכות בשיעור % 10שקבע ד"ר הנדל לתובע בגין צלקות - אין לה כל משמעות תפקודית ואינה משפיעה, כלל ועיקר, על כושר התפקוד של התובע במקצוע ובעיסוק שלו. נותרה השאלה, אם הנכות האורתופדית של % 30היא "הנכות התפקודית" של התובע. אחרי ששקלתי את עיסוקיו ומקצועו של התובע, וכן את הנכות הרפואיות האורתופדית, נראה לי כי יהא זה נכון ומתאים לקבוע כי התובע נפגע בכושר תפקודו בשיעור % .20שיעור זה מבטא את הפגיעה בכושרו להשתמש במחשב ולעשות פעולות הכרוכות בתפקודו כמנהל מכירות וכמי שעוסק בעבודות ניהול בתחום המחשבים. כאמור לא הוכחה כל פגיעה בכושרו המנטאלי של התובע, וממילא, כל טענה לענין "חוסר סבלנות וסובלנות"-אינם נוגעים לתאונה. הפסדי שכר ובונוסים של התובע .12לתובע "חוזה עבודה אישי" עם חברת "ספיאנס", שנחתם בחודש דצמבר .1993התובע אינו נדרש, על פי מהות תפקודו ואפשרות הפיקוח על שעות עבודתו - לשעות מסויימות של עבודה. תפקידו דורש "מידה מיוחדת של אימון אישי", ועל כן אין הוא מוגבל בשעות עבודה ואין משולמת לו תמורה בעד "שעות נוספות" (סעיף 3לחוזה העבודה). בחוזה הראשון נקבעה לתובעה משכורת חודשית בסיסית בסך 250, 5ש"ח לחודש דצמבר 1993-למשרה מלאה, ובנוסף על כך השתתפות בהוצאות כוללות בסך 250, 2ש"ח לחודש. בנוסף על אלה הוסכם, כי התובע יקבל % 10של עמלה ממכירות שהתובע היה מעורב בהן. .13ערב התאונה הגיעה משכורתו הבסיסית של התובע (לחודש ספטמבר 1994) - ל896, 6ש"ח, וכן תוספת גלובלית של 068, 2ש"ח, בנוסף לאחזקת טלפון ולגילום "זקופות" (ויש עוד שימוש ברכב, ארוחות ומתנות). בחודש אפריל 1995היה שכר הייסוד 075, 7ש"ח ואילו השכר ששולם לתובע עמד על 740, 4ש"ח, לפי % 67של משרתו. כך גם בחודש ספטמבר 1996(האחרון לחישוב לפני חוו"ד של רואה החשבון קבקוב (ת/1)) - 513, 7ש"ח שמתוכו קיבל התובע עבור % 67של משרה-034, 5ש"ח כשכר בסיס. בהתאם לכך גם הופחתה התוספת הגלובלית. .14אין מקובלת עלי דרך החישוב שנקט רואה החשבון מטעם התובע, ושעליה מתבסס התובע בסיכומיו, שלגבי הפסדי העבר יש לחשב את השכר שקיבל בפועל לפי % 67של משרה לעומת הסכום המשוערך של השכר הבסיסי לעומת השכר הבסיסי ב- % 100של משרה, הכל בהוספת התוספת הגלובלית. נראית לי צודקת הדרך, שתהיה טובה הן להפסדי השתכרות בעבר והן להפסדי השתכרות בעתיד-כך שהשכר הבסיסי ערב התאונה והתוספת הגלובלית בניכוי מס הכנסה ישוערך לפי % 80תוספת מן המדד, על פי ההלכה, שאך % 80מן התוספת האמורה מבטא את התוספת לשכר (ע"א 110/80גבאי נ' וליס, פ"ד לו(1) 449). הפסד ההשתכרות ל- 27חודש (מחודש אפריל 1995עד יולי 1997) יהיה % 20מן השכר המשוערך כאמור. אשר לעתיד יהיה הפסד ההשתכרות % 20מן השכר המחושב כאמור מיום 1.8.97עד גיל 65ל- 29שנה (לפי מקדם - 232.2373). נזקי התובע .15בהתאם לאמור בסעיף 14, יחושבו הפסדי העבר ל- 27חודש (מאפריל 1995עד יולי 1997), דהיינו הפסד של % 20מן השכר הבסיסי בתוספת הסכום הגלובלי, בניכוי מס הכנסה בשיעור % .25הסכום ישוערך לפי % 80מתוספת היוקר. לסיכום האמור יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. .16הפסדי ההשתכרות בעתיד יחושבו אף הם לפי % 20מן המשכורת האמורה לחודש יולי 1997בניכוי מס הכנסה ובכפולת המקדם של 232.2373ש"ח. הוצאות רפואיות .17התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר או בעתיד. התובע לא הוכיח הוצאות רפואיות בעבר, ואשר לעתיד - הוא זכאי לקבל את השירותים הרפואיים מקופת החולים שבה הוא חבר, על פי "סל הבריאות" שלפי החוק. מסקנה זו עולה, בבירור מפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט ת' אור) בע"א 5557/95, 6881/95(סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, לא פורסם), כדלקמן: "מסקנתי מכל האמור לעיל היא, שעומדת לניזוק, התובע מהמזיק את נזקיו בגין תאונה שאירעה לו, הזכות כלפי קופת החולים בה הוא חבר, לקבל את מלוא השירותים הרפואיים המוענקים לפי "חוק הבריאות", להם הוא נזקק בגין התאונה". (עמ' 21לפסה"ד המודפס). הוצאות מיוחדות .18התובע מבקש פיצוי בגין הוצאות מיוחדות-סכום כולל של 000, 100ש"ח (רכב אוטמטי עם הגה כוח ועזרים רפואיים), ועוד 000, 150ש"ח בגין טיפולים פיסיותרפיים. לא הוכח דבר וחצי דבר מכל אלה: אם על פי חוות דעת רפואית או מומחה בתחום השיקום, או על פי הוצאה בפועל, ובכל מקרה דין התביעה, בפריט זה - להידחות. הטבות מיוחדות (בונוסים) .19מן הראיות עולה, כי כאשר הופעלה בחברת "ספיאנס" תכנית הבונוסים, בשנת 1994, זוכו עובדי החברה, ב- % 1מכל סכום מכירה שביצע העובד עבור החברה. לפיכך, קיבל התובע סך 200, 26ש"ח לשנת 1994(נספח ו' לחוות דעתו של רו"ח קבקוב - ת/1). זאת, על בסיס מכירות של 000,600, 2ש"ח שביצע התובע עבור החברה. בשנת 1995, ואין צריך לומר כי בלא כל קשר לתאונה, ביטלה חברת "ספיאנס" את שיטת ההטבות הקודמת שהטיבה עם העובדים, והפעילה שיטה חדשה, שלפיה הוגדרה "תכנית יעדים" ונקבע כי אם העובד לא יגיע ל"רף" של % 60מתכנית היעד שהוצבה, כי אז לא יהיה זכאי לכל הטבה. אולם, למרות שהתובע לא הגיע ל"רף" ה- % 60בשנת 1995, שבה הסתכמו כלל מכירותיו עבור החברה ב- 000,438, 1דולר (שהם כ- 4.9מיליון ש"ח)-קיבל התובע הטבות. אוסיף עוד, כי מקובלת עלי הדרך של בחינת שיטת ההטבות, שפירט ב"כ הנתבעים בסיכומיו. אמת נכון, שאם הייתה מופעלת שיטת ההטבות הקודמת, היה התובע זוכה, גם בשנת 1995לפי אחוז אחד מכל שקל של מכירה, ואז הסכום של הטבותיו היה מגיע לכ-000, 45ש"ח. כך גם אישר מנהל הכספים של החברה, מר מאור, בעדותו בבית המשפט (עמ' 89לפרוטוקול). הטבות מסוג זה (בונוסים) הנם "שכר עידוד", ומשלא הצליח התובע להגיע ליעד שהציבה לו החברה, בהתאם לתכנית היעדים שהתוותה, הרי אין הוא זכאי להטבות. הכשל בהגעה לתכנית היעדים אינו נובע מן התאונה או מפגיעה בכושר התפקוד, הוא בעיקרו נובע משינוי תכנית ההטבות של החברה - שלא היטיב עם העובדים, אלא דרש מהם מאמצים גדולים יותר, שהתובע לא עמד בהם. מכל מקום, אינני רואה שיש הצדקה לזקוף את אי-השגת היעד שהוצב לתובע, "על חשבון" התאונה. לפיכך, אני דוחה את התביעה, בכל הנוגע לפיצוי בגין הפסד בונוסים. כאב וסבל .20הפיצוי בעד כאב וסבל יהיה לפי % 37בתוספת ימי האשפוז ובניכוי גיל, לפי הדין. ניכויים .21מן הסכומים שנפסקו בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד יש לנכות את התשלום התכוף בסך 563, 4ש"ח (נ/3), ששולם בשיק שנשלח ביום .27.12.94הסכום האמור ישוערך (ע"י תוספת הצמדה וריבית כחוק), וממנו ינוכה שכ"ט עורך דין בשיעור %.8 היתרה כאמור, תנוכה מסכום הפיצוי שנפסק לפי פסק דין זה, כמפורט בסעיפים 14ו- .15 שכ"ט-עורך דין .22הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עורך דינו בשיעור % 13מן הסכום שנפסק, בניכוי התשלום התכוף כאמור. לשיעור שכ"ט עורך דין יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. והערה עמי .23צר לי על כי, אך ביקשתי סיכומים "קצרים" ולא קצבתי את קוצר יריעתם (החלטה מיום 30.4.97). והנה באו סיכומי התובע על פני 16עמוד וסיכומי הנתבעים על פני 23עמודים. לא היה די בכך וב"כ התובע ראה להוסיף תגובה (מיום 7.7.97) לא קצרה, שהשתרעה על פני עוד 15עמודים. ראוי להפנות את ב"כ הצדדים להערותיו של כב' השופט מ' חשין בע"א 700/89(חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל, פ"ד מז(1), 667; 693), שיש לקיים את צוי בית המשפט ובכלל זה צו לענין סיכומים בכתב, אפילו לא קצב בית המשפט מספר עמודים או צפיפות שורות - הרי המשמעות של "סיכומים בקצרה" היא לא סיכומים בני עמודים רבים, כפי שהיה בעניננו. ב"כ הנתבעים מבקש שבית המשפט יטיל דווקא על התובע את שכר הטרחה, ולא יטילם על הנתבעים מחמת שהתובע הגזים והפריז בפריטי תביעתו ובחישוביו. אני תמים דעים עם ב"כ הנתבעים כי תובענה זו נטתה להגזמה, מעל ומעבר ל"הגזמה סבירה" בתביעות נזיקין בגין תאונת דרכים, שלצערנו אנו נתקלים בה בבתי המשפט. אולם, גם דרך הניהול של חקירות רבות ומתישות בענינים אשר ספק אם יש להם נגיעה לענין התאונה ותוצאותיה, אף היא לא הייתה דרושה מצד הנתבעים. משום כך, ראיתי ל"קזז"-זה מול זה, ולהשאיר דברים על נכונם, בלא "ענישתו" של צד זה או אחר. מושבים נחלות ומשקיםקטנוע