תביעה בגין סיבוך בלידת ואקום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין סיבוך בלידת ואקום: 1. תובע 1 (להלן - הילד) - נולד ביום 23.4.90 בבית החולים Red Crescent Hospital (להלן - בית החולים) - השייך לנתבעת 1. 2. בעת הלידה שהתבצעה בואקום, נוצר מצב של פרע - לידת - כתפיים (Shoulder Dystocia), כאשר ראשו של היילוד יצא מתעלת הלידה - אולם כתפו נתקעה, ועל כן בוצעה הלידה תוך שבירת זרועו על מנת לאפשר את הוצאתו, ובעקבות כך נותרה לילד נכות אורטופדית צמיתה של 60% עקב שיתוק על שם ERB - של הגפה הימנית העליונה, בשל נזק למקלעת הברכיאלית (מקלעת העצבים בצוואר) - שנקרעה. 3. הילד נולד במשקל 4,600 גרם. 4. תובעת 2 היא אימו של הילד (להלן - עיטאף), ותובע 3 הוא אביו של הילד. 5. נתבעים 2 ו3- - הם הרופאים שטיפלו בילד בעת לידתו. 6. התובעים טוענים כי נכותו של הילד נגרמה עקב רשלנות וחוסר זהירות של הנתבעים. 7. טענת הרשלנות התבססה בכתב התביעה על כך כי אין ברישומי בית החולים המתייחסים לעיטאף - כל מידע על התייחסות הצוות הרפואי למשקלו הגבוה של העובר, אין מידע על משך זמן הלידה לשלביה, וחסר הפירוט הראוי למהלך הלידה. 8. התובעים טוענים כי אילו נהגו הנתבעים באופן סביר - היה עליהם לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, ובכך היה נמנע המצב של פרע - לידת - כתפיים, והצורך בשבירת זרועו של הילד. 9. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי עיטאף ילדה מספר לידות לפני לידת הילד, וכל ילדיה נולדו במשקל גבוה - ללא צורך בניתוח קיסרי. כן טענו הנתבעים - כי מרגע שעיטאף נכנסה לאשפוז בבית החולים - ועד שילדה, עבר זמן קצר יחסית. 10. עוד טענו הנתבעים כי אילו היו התובעים נוקטים באמצעי זהירות וטיפול לאחר לידת הילד - הילד היה מבריא, או לחלופין - מקטין את נזקו במידה רבה. 11. התובעים הגישו שתי חוות דעת מטעמם - חוות דעת של ד"ר רם מודן - מומחה למיילדות וגניקולוגיה - לענין רשלנות בית החולים בעת הלידה; וחוות דעת של המומחה באורטופדיה, ד"ר פלבסקי דה-לאון, אשר קבע לילד 60% נכות אורטופדית צמיתה. 12. הנתבעים אינם כופרים במסקנת האורטופד כי לילד נותרה נכות אורטופדית של 60%, אולם טוענים כי זו נכות רפואית ולא נכות תפקודית. 13. עוד טוענים הנתבעים כי לא היתה כל רשלנות מטעמם, ולענין זה הם מסתמכים על דברי עיטאף בבית החולים ובבית המשפט, על התיק של עיטאף בבית החולים, ועל ספרות רפואית - שצרפו לסיכומיהם. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי ניתן לצרף ספרות רפואית לסיכומים, ממש כפי שניתן לצרף תקדימים וספרות משפטית לסיכומים. 14. ב"כ התובעים טען בדברי תשובתו לסיכומי הנתבעים - כי לא יתכן להגיש לבית המשפט ספרות רפואית במסגרת סיכומים. 15. אני מסכימה לטענת ב"כ התובעים בענין הנדון, ונראה לי כי ב"כ הנתבעים נתפש לכלל טעות: אכן, מותר ורצוי להגיש לבית המשפט תקדימים משפטיים וספרות משפטית במסגרת הסיכומים, אך אין זה מקובל ואין זה ראוי כלל להגיש לבית המשפט ספרות רפואית במסגרת הסיכומים. בניגוד לפן המשפטי, אין בית המשפט מומחה לפן הרפואי, ומן המפורסמות הוא כי קיימים מחקרים שונים, דעות שונות, ומסקנות שונות - במרבית הנושאים הרפואיים. אי לזאת מקובל להגיש ספרות רפואית ע"י מומחה רפואי - ולאפשר לצד השני לחקור אותו מומחה על הקביעות והמסקנות באותה ספרות שהגיש, ואף להציג לו ספרות רפואית נוגדת - כדי לקבל את התיחסותו. 16. לענין זה אני מפנה לע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה .נ. אסי מימון ואח', (פד"י מו' (5) 628) (להלן - תקדים מימון), בו קבע כב' השופט תיאודור אור, בהסכמת עמיתיו להרכב - כב' הנשיא ברק וכב' השופט שלמה לוין, ( בע"מ 637 סיפא - 638 רישא) לאמור: "לא מצאנו לנכון לקבל את החומר המקצועי הנוסף, אותו ביקשה המערערת להגיש כראיה. 'ספרות שבמדע הרפואה איננה יכולה להיות מוגשת כראיה לבית המשפט, בשלב כלשהו, אלא על-ידי אימוצה בעדותו או בחוות דעתו של מומחה לדבר, המוגשת לבית המשפט בדרך שנקבעה לכך'. (ע"א 472/89, קצין התגמולים .נ. רוט, פד"י מ"ה (5) 203, בע' 216)". 17. אני מתעלמת, איפוא, מן הספרות הרפואית שצורפה לסיכומי הנתבעים. 18. השאלה שלפני היא אם הנתבעים נהגו בדרך בה היה נוהג בית חולים סביר ורופא סביר - בנסיבות הענין. העובדות שאין עליהן מחלוקת- 19. עיטאף היתה בת 39 שנה בכניסתה ביום 23.4.90 לבית החולים ללידה ה11- שלה. 20. כל הלידות הקודמות היו לידות וגינליות - שעברו בשלום וללא כל בעיות. וכך העידה עיטאף: "ש. במשך כל הלידות שהיו לך למעט התובע, האם היו בעיות כלשהן לילדים בזמן הלידה? ת. לא. כולם נולדו כמו עופר האיילים". (ע' 19). "כולם היו לידות טבעיות. הלידות לקחו זמן אך הם היו באופן טבעי - שעתיים, שלוש, לא היתה שום בעיה" (ע' 20) העובדות על פי תיק בית החולים - נ2/ - 21. עיטאף היתה 5 פעמים בביקורת הריון בבית החולים : בפברואר 90' (שבוע 30 להריון); ב1.3.90- (שבוע 33 להריון); ב22.3.90- (שבוע 36 להריון); ב5.4.90- (שבוע 37+ להריון); וב16.4.90- (שבוע 39+ להריון). (דף 3 בנ2/). ביקורת ההריון הראתה מהלך תקין של ההריון. 22. אין רישומים על ביצוע אולטרה סאונד של העובר. הרופאים לא נחקרו ע"י מי מהצדדים אם יש חובה או צורך לעשות אולטרה סאונד בחודשיים האחרונים של ההריון, אם בכלל יש אולטרה סאונד בבית החולים, או אם שלחו את עיטאף לאולטרה סאונד מחוץ לבית החולים. 23. א. ביום 23.4.90 נכנסה עיטאף לחדר הלידה בשעה 17: 45 , כשהיא בשבוע ה40- להריון. ב. בעת כניסתה לחדר הלידה היה צוואר הרחם פתוח 4 - 3 ס"מ, והיא סבלה מצירים קלים (Mild). ג. בשעה 19: 30 הופיעו צירי לידה כל 4 - 3 דקות , לב העובר היה תקין, והעובר היה במצג ראש, ובתחנה 1 - . ד. בשעה 20: 05 נמצאה פתיחה מלאה של צוואר הרחם, העובר היה במצג ראש, בתחנה 1 +, וצוין כי העובר נמצא במצוקה, (Fetal Distress). ה. בדו"ח הלידה מצוין כי נערכה התיעצות עם ד"ר חלאווי, (DR. KHALAWAY CONSULTED) , הוחלט על לידה בסיוע ואקום - וכך נעשה. (ראה דף 6 בנ2/ - Labor Record). ו. במהלך הלידה - יצא ראש העובר, כתפיו נתקעו, ובמהלך הוצאתו נשברה זרועו הימנית, ולאחר מכן אובחן שיתוק ע"ש ERB של הגפה הימנית העליונה. ז. הילד נולד במשקל 4,600 גרם, גובה 57 ס"מ, היקף ראש 37 ס"מ, כשהוא נושם נשימות עמוקות באופן ספונטני, דופק איטי (Bradycardia), וסובל מכחלון (Cyanosis). הוא הונשם בדרך של Suction, בעזרת Ambo Bag 02. ראה דף 8 בנ2/). 24. א. עם קבלת עיטאף לחדר הלידה - מולא טופס Ante - Partum Record. (דף 1 בנ2/). ב. בטופס נרשם כי מועד הלידה הצפוי הוא 22.4.90. ג. כן נרשם בטופס כי לעיטאף היו 10 לידות קודמות, כולן וגינליות, והיא ילדה 2 זכרים ו8- נקבות. ד. עוד נרשם בטופס כי בלידות הקודמות נולדו ילדים גדולים - Large Babies, אך לא נרשם משקל הילודים. 25. א. עיטאף נקראה להעיד בבית המשפט מטעם בית החולים, שכן התובעים לא ראו לנכון להעידה מטעמם. ב. עיטאף לא ידעה לומר את תאריך לידתו של אף אחד מילדיה, ונקבה בגילים "בערך". ג. עיטאף העידה כי 7 מילדיה - נולדו בביתה, כאשר 6 מהם יולדו ע"י המיילדת אנטואנט, והשביעית יולדה ע"י המיילדת חאג'ה עזיזה. ד. עוד העידה עיטאף כי משקל כל אחד מששת ילדיה הראשונים (שהם בני 21 - 26 שנה ואין ביניהם תאומים) - היה "3000 גרם בערך", וזאת בטענה כי למיילדת היה משקל, והמיילדת אמרה לעיטאף את משקל היילודים. (ע' 17). עם זאת הודתה עיטאף כי המיילדת לא הביאה עמה את המשקל ללידות, אלא היתה שוקלת את היילודים "לאחר יום-יומיים". (ע' 18). לגבי ארבעת ילדיה האחרונים (למעט הילד התובע), אמרה עיטאף שלא התענינה במשקלם ואינה יודעת את משקלם בעת הלידה, כולל שלושת הילדים האחרונים שנולדו בבית החולים ברמאללה. 26. המיילדות של עיטאף לא הובאו לעדות, ולא הומצאה תעודה מטעם בית החולים ברמאללה על משקל יילודיה של עיטאף שנולדו בבית החולים ברמאללה, למרות שב"כ הנתבעים ביקש להמציא לו את מסמכי הלידה של הילדים שנולדו בבית החולים ברמאללה (ע' 20). כמו כן לא הומצא כל אישור מטעם "טיפת חלב" או כל גורם אחר שטיפל ביילודים לאחר היוולדם, ממנו ניתן להווכח מה היה משקל היילודים לאחר הלידה. 27. אין לי ספק כי בעת קבלת עיטאף לחדר הלידה באפריל 90' - היא לא ידעה לומר לצוות הרפואי בבית החולים את משקל ילדיה הקודמים בעת לידתם, שכן אילו אמרה לרופא בבית החולים כי ילדיה נולדו "בערך במשקל 3000 גרם" - היה הדבר נכתב בכרטיס הלידה שלה. 28. אני גם מפקפקת אם עיטאף אמרה לד"ר חלאווי סקאפי בבית החולים (להלן - ד"ר חלאווי), כי משקל ילדיה הקודמים היה "בגבולות 4 קילו ומשהו" (ע' 38), שכן אילו אמרה כך - היה הרופא רושם "למעלה מ4- קילו" - ולא מסתפק במונח "ילדים גדולים". 29. מאחר שבטופס קבלתה נכתב "ילדים גדולים" - לגבי לידות קודמות, מן הסתם אלה המלים שעיטאף השתמשה בהם, והן גם מתאימות למנטליות שלה (לא זוכרת תאריכי לידה, לא מתענינת במשקל יילודיה, ויולדת שבעה ילדים בבית ולא בבית חולים). 30. כאמור, ב"כ בית החולים ביקש להמציא אישורים מבית החולים ברמאללה לגבי משקל שלושת ילדיה הצעירים של עיטאף שנולדו בבית החולים ברמאללה, אולם אישורים אלה לא הומצאו ע"י התובעים. אי המצאת אישורי בית החולים ברמאללה באשר למשקל שלושת ילדי עיטאף שנולדו שם - מחזק את הגירסה שהם נולדו במשקל גבוה, שאלמלא כן מן הסתם היו התובעים מזדרזים להציג את האישורים לבית המשפט. 31. ד"ר חלאווי טיפל בעיטאף בבית החולים ביחד עם ד"ר נביל אל בקרי. ד"ר אל בקרי היה רופא כללי ואילו ד"ר חלאווי היה מומחה לגניקולוגיה ומנתח, והיה "אחראי על בית החולים" בתקופה הרלבנטית (כפי שהעיד ד"ר אל בקרי בע' 27). 32. א. ד"ר חלאווי נשאל אם נעשו הערכות משקל לילד בהיות עובר, והשיב: "ההערכה שלנו נקבעת לפי בדיקות חיצוניות ומסתמכים גם על האולטרה סאונד. הערכתנו היתה כי התובעת יכולה ללדת בצורה טבעית ולמרות זאת הכנו הכל לניתוח קיסרי". ב. ד"ר חלאווי לא נשאל ע"י מי מהצדדים היכן נעשו בדיקות האולטרה סאונד (אם בבית החולים או מחוץ לבית החולים), היכן תוצאות הבדיקות, ומה היו ממצאי האולטרה סאונד שיש בהם אינדיקציה לגבי גודל העובר ולגבי משקלו. ג. ד"ר חלאווי לא נשאל מה הסטיה המקובלת בהערכת משקל עובר, ואילו ד"ר מודן כתב בחוות דעתו כי סטייה מקובלת היא סטייה של 10% . 33. נדמה לי כי אין מחלוקת כי באמצעים שהיו קיימים ב1990- - לא ניתן היה לעשות הערכה מדוייקת של משקל העובר. 34. בתקדים מימון, בע' 639 - דובר על סטייה אפשרית שבין 10-20%, ובית המשפט קבל את הערכת הסטייה המזערית של 10%. 35. מובן כי אפילו סטייה אפשרית של 10% בהערכת משקל העובר - היא משמעותית ביותר לענין ההחלטה אם לבצע ניתוח קיסרי - אם לאו. שהרי הערכת משקל של 4000 גרם, משמעה שהעובר יכול להיות במשקל 4400 גרם או 3600 גרם, ומובן כי אין לבצע ניתוח קיסרי כדבר שבשגרה ביולדת שמשקל עוברה יכול להיות 3600 גרם, שהרי בכל ניתוח יש משום סיכון אפשרי ליולדת. 36. ד"ר מודן העיד כי כיום מקובל שיילוד שמשקלו מוערך ב4500- גרם - הולך לניתוח. אם ההערכה היא שמשקלו מעל 4000 גרם - מתייחסים אליו בכבוד ובזהירות. (ע' 13). 37. עוד העיד ד"ר מודן כי לא בכל מקרה שמשקל העובר עולה על 4500 ג' - יש הסתבכויות בלידה רגילה, וכי הוא עצמו יילד (בלידה רגילה) אשה שמשקל עוברה היה 5000 גרם. (ע' 13). 38. ד"ר מודן אישר בעדותו כי מהלך ההריון של עיטאף, על פי המסמכים - היה ללא דופי. (ע' 10). 39. ד"ר מודן הוטעה (שלא בכוונה) ע"י ב"כ בית החולים, לחשוב כי עיטאף נכנסה לבית החולים בשעה 05: 45, וכי במשך 12 שעות, עד 19: 30, היו צירי לידה טובים. לכן סבר, בטעות, כי הלידה התקדמה לאט. (עמ' 12-13). 40. בפועל נכנסה עיטאף לחדר לידה בשעה 17: 45 עם צירי לידה קלים ופתיחה של 3 - 4 ס"מ בצוואר הרחם. בשעה 19: 30 באו הצירים כל 4 - 3 דקות, ובשעה 20: 05 - כבר היתה פתיחה מלאה של צוואר הרחם, וראש העובר היה סמוך לפתח היציאה. מדובר איפוא, במהלך מהיר למדי, בו התפתחה הלידה מצירים קלים ופתיחה של 4 - 3 ס"מ, לפתיחה מלאה - תוך שעתיים ועשרים דקות. 41. כאשר ד"ר מודן נתן את חוות דעתו מטעם התובעים - היה בפניו רק מסמך אחד ויחיד - הוא נ1/, שהוא מסמך מס' 8 בתיק בית החולים - נ2/, ולא היה בפניו כל התיק נ2/. במיוחד יש לציין כי לא היה בפניו מסמך 6 בתיק נ2/ - שהוא דו"ח הלידה. 42. בעדותו בבית המשפט נשאל ד"ר מודן בחקירה נגדית כיצד הוא היה נוהג אילו היה מתברר לו בשעה 20: 05 כי מי השפיר מקונליים, העובר נמצא במצג ראש - שכבר ירד, (Station 1 +), והעובר במצוקה עוברית - האם היה מעביר את היולדת לחדר ניתוח? ותשובתו היתה: "לו המצב היה כפי שאתה מתאר, שבשעה 20: 05 נצפתה מצוקה עוברית, מה שלא מופיע בגליון, וקיימת פתיחה גמורה, וראש נמוך - אני הייתי מיילד את היילוד מיידית ולא לוקח אותו לניתוח, משום שאני רוצה יילוד בריא. אבל, רופא סביר לא היה מגיע למצב ההיפוטטי הזה - האשה היתה מנותחת שעות רבות קודם לכן ולא מסיבה של מצוקה עוברית" (ע' 11). 43. נראה לי כי ד"ר מודן נתפס לטעות כפולה: א. הוא הוטעה ע"י ב"כ הנתבעים (כאמור - שלא בכוונה) לחשוב שעיטאף נכנסה לבית החולים כבר בשעה 05: 45, בעוד שהיא נכנסה לבית החולים רק בשעה 17: 45, ועל כן סבר שהיה על הרופא להכניסה לניתוח "שעות רבות" קודם לשעה 20: 05. ב. הוא טען כי לא מופיע בגליון כי בשעה 20:05 נצפתה מצוקה עוברית, בעוד שעובדה זו מופיעה במפורש בגליון הלידה (דף 6 בנ2/). 44. המסקנה מדברי ד"ר מודן היא כי אילו הוא היה מטפל באשה שנכנסה ללידה שעתיים ועשרים דקות קודם לכן - עם צירים קלים, ובשעה 20:05 היתה מתגלה לו מצוקה עוברית כשצוואר הרחם פתוח לגמרי והראש של העובר נמוך - הוא לא היה מבצע ניתוח קיסרי, אלא מיילד את האשה על אתר - כדי לקבל יילוד בריא. 45. בתיק בית החולים - נ2/ - איננו רואים הערכה כתובה של משקל העובר, קודם ללידה. עם זאת העיד ד"ר חלאווי כי בע' 2 למטה בנ2/ - מופיעים פרטי הבדיקה שבצע ביולדת, לאמור: עובר אחד, מצג ראש למטה, הפלצנטה בתוך קיר הרחם, פעימות לב טובות של העובר, מידת ראש מצד אחד של המצח לצד השני - 10 ס"מ, והלידה - במועדה. ד"ר חלאווי הוסיף כי: "את המידות אנו משווים עם לוח - ויצא שמשקל העובר כ4- קילו". כשנשאל מדוע לא רשם את ההערכה הזו, השיב: "זו שיטת העבודה המוכרת אצלנו בבית החולים ... אם יש לי את הלוח - למה אני צריך להוסיף? כתוב שהמידה 10 ס"מ". (ע' 39). 46. המסקנה מעדות ד"ר חלאווי ביחד עם נ2/ ע' 2 למטה היא - שד"ר חלאווי התייחס לעיטאף כאל יולדת שעוברה במשקל כ4000- גר'. 47. בית המשפט העליון קבע בתקדים מימון האמור: "לו היינו קובעים, שמיומנות רפואית סבירה צריכה היתה להביא בהכרח להחלטה על ניתוח קיסרי כבר באותו שלב, היה זה בבחינת חוכמה לאחר מעשה" (בעמ' 635 א-ב). 48. גם במקרה שלנו אין לבסס את ההחלטה בדבר רשלנות בגין אי ביצוע ניתוח קיסרי, על העובדה שבפועל נגרם לתובע נזק בעת לידתו, שכן זוהי חכמה שלאחר מעשה. 49. השאלה שלפנינו היא אם היו לנתבעים אינדיקציות שחייבו אותם לבצע את הניתוח הקיסרי קודם שהעובר נכנס למצוקה עוברית, שכן אף ד"ר מודן מודה כי מרגע שעובר נכנס למצוקה עוברית, ויש פתיחת צוואר הרחם מלאה, וראש העובר מונח במנח נמוך - יש צורך ליילד אותו מיד, ולא לפנות לניתוח קיסרי. 50. נראה לי כי בנסיבות שלפנינו - לא היתה אינדיקציה לניתוח קיסרי. 51. א. עיטאף ילדה 10 פעמים קודם ללידה זו, 10 ילדים גדולים, ללא כל בעיות ובמהירות (על פי דבריה). ב. עיטאף נבדקה לפחות 5 פעמים בבית החולים במהלך החודשיים שלפני הלידה - ונמצא כי מהלך ההריון היה תקין. ג. בעת קבלתה ללידה - היה הכל תקין אצלה ואצל העובר, ומשקלו הוערך ב4000- גרם, לאמור - לא שונה מלידותיה הקודמות. ד. עיטאף נתקבלה לחדר הלידה בשעה 17:45 עם צירי לידה קלים ופתיחת צוואר רחם של 4 - 3 ס"מ, כאשר בשעה 17:30 באו הצירים כל 4 - 3 דקות, וצוואר הרחם היה מחוק ב80%-. מצב לב העובר (H.F ) - היה טוב, והוא נמצא בתחנה 1 -. ה. בשעה 20:05 - היתה פתיחה מלאה של צוואר הרחם, העובר נמצא בתחנה 1 +, והופיעה מצוקה עוברית. ו. בנסיבות אלה היתה היוועצות עם ד"ר חלאווי (כפי שכתוב בגליון) הוחלט על לידת ואקום. ז. לפי עדות ד"ר חלאווי - ראש העובר יצא ללא קושי (ע' 35), אולם כתפי העובר נתקעו. ח. ד"ר חלאווי העיד כי במקרה של פרע - לידת - כתפיים, אם לא מצליחים להוציא את היילוד - מוכרחים ליילדו בדרך של הוצאת היד התחתונה, ובמקרה כזה יקרה שבר בעצם הבריח או בזרוע העליונה או בשניהם. (ע' 35). ט. ד"ר מודן העיד כי: "פרע - כתפיים זה סיבוך שכיח במיילדות. כאשר נולד הראש והכתפיים נשארות תקועות בתעלת הלידה, וכדי לחלץ את העובר יש טכניקה מסוימת וכן מופעל לחץ רב במשיכת העובר, כך שנגרם נזק למקלעת הברכיאלית (מקלעת העצבים בצוואר) שנקרעת, וכתוצאה מכך נגרם שיתוק במידה זו או אחרת. לעתים יש מקרים קלים, אפילו התאוששות העצבים, וישנם מקרים שנגרם שיתוק מלא" (עמ' 12-13). י. גם בתקדים מימון מוסבר ע"י בית המשפט העליון הרקע של סיבוך "היצרות כתפיים - Shoulder Dystocia כדלקמן: "סיבוך זה ... הינו אחד החמורים במיילדות, 'באשר הוא כרוך בשיעור גבוה ביותר של תמותה ותחלואה עוברית'. בהתרחש היצרות כתפיים, העובר גדול מכדי שניתן יהיה לחלצו כרגיל בלידה וגינאלית. ראש העובר אמנם יוצא ללא תקלות, אך לא כן לגבי הכתפיים, וכתוצאה מכך יש לחלץ את העובר בדרכים אשר גורמות לו נזק חמור, לעתים עד כדי מוות. [ראה - M.J. Powers and N. Harris - Medical Negligence, (London 1990),694] ] מרגע שיוצא ראש העובר ומתברר כי קימת היצרות כתפיים, לא ניתן למנוע את הנזק לעובר". (ע' 630). יא. במקרים שמוערך עובר גדול והלידה נמשכת זמן רב, או במקרים שהיולדת חולה בסכרת - האינדיקציה היא לשקול ניתוח קיסרי. (וכך אף נקבע בתקדימים). יב. במקרה כגון זה שלפנינו - בו הוערך משקל העובר בכ4000- גרם, ליולדת היו 10 לידות קודמות והיא ילדה ללא בעיות ילדים גדולים (שבעה מהם בבית - אפילו ללא מעקב רופא), משך הלידה היה קצר יחסית (שעתיים ועשרים דקות מעת כניסתה לחדר לידה עם צירים קלים ועד לפתיחה מלאה של צוואר הרחם), הופעת מצוקה עוברית שחייבה להציל את העובר בלידה מיידית ע"י לידת ואקום - כל אלה בצוותא מצביעים על כך שהנתבעים לא התרשלו בטיפולם בעיטאף, ולאחר שהלידה הפכה להיות פרע - לידת - כתפיים, כבר לא היה מנוס מגרימת נזק לילד - על מנת לאפשר הוצאתו, לאחר שראשו יצא וכתפיו נתקעו בתעלת הלידה. יג. מסתבר כי בפועל טעו הרופאים בהערכת משקל העובר, אולם זו טעות בתום לב וטעות סבירה, ואין לראות בטעות בהערכת המשקל - משום רשלנות. יד. אגב, גם אילו העריכו הרופאים כי משקל העובר הוא בסביבות 4500 גרם - עדיין לא היו חייבים לבצע ניתוח קיסרי, שכן כל מהלך ההריון היה תקין, היולדת ילדה 10 ילדים גדולים קודם לכן - ללא בעיות, ומהלך הלידה במקרה הנוכחי התפתח היטב ומהר - עד המצוקה העוברית, שהופיעה כשצוואר הרחם היה כבר פתוח לגמרי וראש העובר היה בתחנה 1 +. 52. נוכח כל האמור לעיל נראה לי כי הנתבעים לא התרשלו בילדם את עיטאף בדרך הרגילה. לא היתה להם סיבה מיוחדת לחשוד שהלידה תהפוך לפרע - לידת - כתפיים, והנזק שנגרם - היה בלתי נמנע. 53. במשפט מוסגר אציין כי אני חרדה מן המחשבה מה היה עלול להיות גורל הילד וגורל עיטאף - אילו ילדה עיטאף את הילד בפרע - לידת - כתפיים בביתה בסיוע מיילדת בלבד, כפי שעשתה לגבי שבעה מילדיה. 54. אני דוחה את התביעה. 55. לאור העובדה שלתובע נגרם בפועל נזק חמור בעת לידתו - אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.תביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בלידה)לידה