קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של דיילות נגד אל על בעניין תנאי עבודה של דיילות: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הבר; נציגי ציבור - ה"ה כהן ופרימן; תב"ע מ/1463-3) התבררה תובענה של הדיילות נגד אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן -"אל-על") בעתירה לפסק-דין הצהרתי בקשר למחויבות להפריש ולהעביר אחוזים מסוימים מהמשכורת לקרן-קרקוע דיילים. בית-הדין האזורי נענה חלקית לעתירה, ומכאן ערעור הן של "אל-על" והן של הדיילות. העובדות הצריכות לערעור: 2.1א) ביום 17.12.1973התקיימה ישיבה בהשתתפות נציגי "אל-על", נציג ההסתדרות", ונציגי ועד אנשי צוות דיילי אויר (להלן - ועד העובדים). נושא הדיון היה "עקרונות להשוואת תנאים"; ב) אשר סוכם בישיבה האמורה הועלה על הכתב בפרוטוקול חתום (אין זה ברור אם חתמו כל הנוכחים; על כל פנים, לכאורה, חתמו: "נציגי החברה", "נציגי הוועד" ו"נציג ההסתדרות" - ליד המלים "נציג ההסתדרות" מצויה חתימה, שלא זוהתה בבית-הדין האזורי); ג) הסעיפים הרלבנטיים שבפרוטוקול האמור (להלן - "פרוטוקול דצמבר1973") הם: " .1בכדי לאפשר הצטרפות של כל אצד"א לאד"ק (קרן הקרקוע), יפעלו הצדדים כדלהלן: א) כל אצד"א קבוע המועסק כיום בחברה ואשר הועסק באצד"א לפני ה-1.1.1970, יצטרך לבחור באחת משתי האפשרויות הבאות: 1) להצטרף לקרן הקרקוע, במידה ולא היה חבר בה; 2) לקבל פיצויים מוגדלים... ג) לא בחר אצד"א בפיצויים מוגדלים או בהגבלת שירותו בחברה, ייחשב כמי שבחר להיכנס לאד"ק; . . . . . ה) הוועד ידאג לזמן אסיפה כללית של אד"ק בכדי להמליץ על שינוי בנדון. הפרשות לאד"ק ומאד"ק א) אצד"א שבחר בפיצויים מוגדלים תחזיר אד"ק לחברה את הסכומים שהצטברו, כולל רווחים, בגין הפרשות החברה; ב) דיילות שוויתרו על פיצויי מוגדלים ו/או בגין דיילות שהצטרפו לאד"ק, תפריש החברה מחד והדיילות מאידך את כל ההפרשות שהיו ישימות באד"ק החל מ- 1.1.1968ועד לחתימת הסכם זה; ג) שאר תקנות הקרן יישארו כפי שהם". .2.2א) קיים הסכם קיבוצי מיוחד החל על "אל-על" ועל אנשי "צוות דיילי אוויר" (בשירות "אל-על"); לא ברור מתי נערך אותו הסכם קיבוצי, אך ברור שהוא הוגש לרישום ביום 15.4.1974(להלן - הסכם קיבוצי1974); ב) בהסכם קיבוצי- 1974מצוי "פרק יב/ 1פנסיה וקרקוע (דיילי אויר)" ו"פרק יב/ 2פרישה וקרקוע (דיילות אויר)" שליד שמם מצויות המלים "ראה נ/ 3להסכם זה". אותן המלים מצויות ליד שמו של פרק יב/ .2בהסכם הקיבוצי, כפי שהוגש כראיה, כלול דף שבסופו חתימות הצדדים להסכם, הנושא את השם "סיכום בין נציגי החברה, נציגי ההסתדרות ונציגי ועד אנשי צוות דיילי אויר, מיום 13.2.1974"; ג) הרלבנטי באותו דף הוא: " .1המסמכים המפורטים להלן מהווים חלק מן התנאים שסוכם עליהם והמגיעים לאנשי צוות דיילי אויר הקבועים בחברה, והמהווים חלק בלתי-נפרד מההסכם: א) נ/ 3- פרוטוקול מיוחד מיום 17.12.1973בדבר עקרונות להשוואת תנאים"; ד) בית-הדין האזורי קבע, כי העותק של הפרוטוקול שהוגש לו וסומן ת/4, נושא, בפינתו השמאלית, סימון נ/ 3- הוא הסימון של הפרוטוקול בדף האמור. .2.3א) ההסכם הקיבוצי-1974, הכולל פרק בדבר "פנסיה וקרקוע לדיילי אויר" (פרק י"ב/1), הוציא במפורש מכלל תחולתו דיילות אויר. מכוח אותו פרק קמה "קרן הקרקוע" "כדי להבטיח קיום לדיילי אויר, ולשאיריו במקרים בהם נאלץ הוא לפרוש מעבודתו בתור שכזה בחברה" (סעיף 129להסכם); ב) "קרן הקרקוע" הוקמה והתאגדה כאגודה שיתופית על-פי תקנון בנוסח שצורף להסכם הקיבוצי. הגדרת "דייל אויר" בתקנון הקרן זהה להגדרה בסעיף 128להסכם הקיבוצי, כך שדיילות נפסלו מחברות באגודה. 2.4א) הדיילות הן בגדר אלה שמכוח "פרוטוקול דצמבר-1973", חלה חובת "הפרשות" של "אל-על" ושל דיילות כפי שהיו נהוגות בקרן הקרקוע, החל מהתאריך הקובע כמוגדר בתקנון הקרן, היינו 1.1.1968, ועד ליום החתימה על הפרוטוקול, היינו .17.12.1973שיעור "ההפרשות לקרן, על-פי תקנונה, הוא % 4.6- 'אל-על' ו-% 3.75הדיילת"; ב) "במשך התקופה שבין החתימה על 'פרוטוקול דצמבר-1973' ועד 1979פנו (הדיילות) מדי פעם אל נציגים מוסמכים של הנתבעת ('אל-על') בבקשות לבצע את ההפרשות עבורן, ונענו בלשון 'הכל סגור, אין להתרגש, יהיה בסדר' " (סעיף 8לפסק-הדין); ג) ועד העובדים עשה לכינוס אסיפה כללית של האגודה השיתופית אד"ק (קרן הקרקוע), ביום .31.10.1979באותה אסיפה הוחלט "לבטל סעיף 5ב (1) (שבתקנון האגודה) ולאפשר קבלת דיילות אויר לקרן הקרקוע"; לשון אחר - בוטלה ההוראה האוסרת קבלת דיילות לחברות האגודה. ההחלט אושרה ביום 7.11.1979על-ידי "ברית הפיקוח" שהאגודה מסונפת אליה, והודעה בכתב על שינוי התקנון ואישור השינוי על-ידי ברית הפיקוח נמסר ל"אל-על" על-ידי מזכיר האגודה. באותו מכתב נתבקשה "אל-על" "להעביר לאלתר לאד"ק (קרן הקרקוע) את כל הסכומים המגיעים לדיילות וכן להפריש לקרן זו באופן שוטף את כל הסכומים כפי שנעשה מהדיילים"; ד) ביום 5.12.1979, כתבה "אל-על" למזכיר האגודה מכתב בזו הלשון: "מאשר קבלת מכתבך ללא תאריך בנושא הנדון ולהודיעך עמדתנו. מאז חתימת הפרוטוקול המיוחד מ- 17בדצמבר 1973חלפה תקופה ארוכה ושאלת הצטרפות דיילות אויר לקרן הקרקוע לא הוסדרה ולא הופעלה. נוכח חשיבות הנושא אנו סבורים כי העניין צריך להיות מוסדר בהסכם קיבוצי עם ההסתדרות והוועד ואנו נהיה מוכנים למשאומתן בנדון"; ה) על המכתב של "אל-על" מיום 5.12.1979, השיב מזכיר אד"ק במכתב מיום 23.12.1979, ובו נאמר: "אין אנו רואים שיש להסדיר העניין בהסכם הקיבוצי מאחר וכבר הוסדר לפי נ/ 3(פרוטוקול מיוחד מיום 17בדצמבר 1973). הננו מבקשים להעביר לאלתר את הסכומים המגיעים לאד"ק"; חתום: "מזכיר אד"ק". ביום 9.1.1980נחתם "זכרון דברים" (הסכם קיבוצי?) בין "אל-על", ועד אצד"א וההסתדרות, בו נאמר, כי "הפרשות החברה בשיעור של % 4.6והניכוי משכר אצד"א לקרן הקרקוע יופסקו החל מיום 1בינואר 1980, ואצד"א החברים בקרן יהיו בעלי הזכויות הבלעדיים בקרן, וזכויות 'אל-על' בקרן יבוטלו לחברי הקרן". .3ההסכם הקיבוצי-1974: " .8כל הסיכומים בכתב המתיחסים להסכם העבודה שתוקפו פג ב-31 בדצמבר 1972, ואשר נעשו במשך תקופת תוקפו של אותו הסכם, ישולבו בהסכם זה עד 31במרץ 1974, בתנאי שהעתקים נכונים מהם יצורפו לכתב ההסכם. סיכומים שלא יצורפו כאמור עד לתאריך הנ"ל, ייחשבו כבטלים לכל דבר ועניין. עד לשילוב האמור או עד לתאריך 31במרץ 1974, הכל לפי התאריך המוקדם ביותר, יהיו הסיכומים הנזכרים בתוקף, אלא אם משתמע הדבר אחרת מסעיפי הסכם זה". נספח להסכם הקיבוצי - סיכום בין נציגי החברה, נציגי ההסתדרות ונציגי ועד אנשי צוות דיילי אויר - מיום 13.2.1974 " .1המסמכים המפורטים להלן מהווים חלק מן התנאים שסוכם עליהם והמגיעים לאנשי צוות דיילי אויר הקבועים בחברה, והמהווים חלק בלתי-נפרד מההסכם: א) נ/ 3- פרוטוקול מיוחד מיום 17.12.1973בדבר עקרונות להש-וואת תנאים". .4בכתב התביעה טען פרקליטן של הדיילות ואמר, בין היתר, כי: א) " 'פרוטוקול דצמבר-1973' מהווה חלק בלתי-נפרד של 'ההסכם הקיבוצי' "; ב) "הפרוטוקול נ/ 3(הכוונה ל'פרוטוקול דצמבר-1973') נעשה לאחר שבחודש מרץ 1973ניתן על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה פסק-דין בעניינה של הדיילת עדנה חזין, פסק-דין שביטל תוקפן של הוראות מפלות בהסכם הקיבוצי המיוחד לאצד"א וחייב תנאי עבודה שווים לדיילים ולדיילות"; ג) "אל-על הפרה את חוזה העבודה בנה ובין הדיילות בכך שלא העבירה לקרן- הקרקוע את כל הסכומים שחייבת היתה להעביר; ד) "אי-שוויון שאמור היה להתבטל כתוצאה מההסדר שנעשה (ב'פרוטוקול דצמבר-1973') לא רק שלא בוטל אל החריף"; ה) "אל-על" פעלה בחוסר תום-לב ותוך ניסיון "להתעשרות שלא כדין". 4.1בכתב ההגנה המתוקן נאמר, בין היתר, כי: א) "פרוטוקול דצמבר- 1973", "אינו מעניק כל זכות אישית לתובעת", הוא "איננו הסכם קיבוצי, ואף איננו 'הסדר קולקטיבי' "; ב) "מאז 1973ועד סוף 1979לא היתה כל פניה מצד התובעות או מצד אחר כלשהו בגין האמור בפרוטוקול"; ג) "חובת הנתבעת ('אל-על') להפריש לאד"ק (האגודה השיתופית - קרן הקרקוע), פסקה ביום 31.12.1979וזאת מכוח ההסכם הקיבוצי, שנחתם סמוך לאותו יום, בין הנתבעת וההסתדרות, ועליו חתם אף ועד הדיילים". .5פסק-הדין שבערעור נענה, חלקית, לעתירת הדיילות, ובחלק האופרטיבי נאמר: "לפיכך אנו מצהירים: א) הנתבעת היתה חייבת להפריש ולהעביר הפרשותיה היא בשיעור %4.6 ממשכורות כל אחת מהתובעות מ- 1.1.1968עד 17.12.1973לאד"ק והפרה התחייבויותיה אלה; ב) הנתבעת חייבת לשלם לכל אחת מהתובעות עבור הנזקים שגרמה לכל אחת מהן, את הסכומים המהווים % 4.6ממשכורות כל אחת מהן בתקופה הנ"ל כמפורט בפרוטוקול בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מירביים על-פי דין החל מ- 1.1.1974ועד התשלום". 5.1עד הגיעו לחלק האופרטיבי שבפסק-הדין קובע או אומר בית-הדין האזורי: "א) ב- 22.3.1973ניתן פסק-הדין בבית-הדין הארצי לעבודה בתיק לג/25-3, [1], בו בוטלה אפליה מסוימת בין דייל לדיילת והובעה האמונה 'שגם ועד העובדים המייצג את העובדים כולם - דיילים כדיילות - יקבל בעין יפה את פסק-הדין המעמיד את כל המיוצגים על-ידו על בסיס של שוויון וכבוד... ' (שם, [1], בע' 381). מתקבל על הדעת כי הפרוטוקול מה- 17.12.1973בא ליישם ביטול האפליה בין דיילים לדיילות באד"ק"; ב) "סעיף 8להסכם הקיבוצי, כמצוטט לעיל, איפשר 'לשלב', כלשון הסעיף, בהסכם זה שורה ארוכה של 'סיכומים' קודמים. הסעיף מנוסח בלשון עתיד: '... ישולבו בהסכם זה עד 31במרץ ... .1974', דהיינו, אחרי עריכתו וחתימתו. ב- 13.2.1974נחתם הסיכום אשר כבר הזכרנו ובו נעשה ה'שילוב', ההכללה, בין היתר, של הפרוטוקול בהסכם הקיבוצי. כאמור, ההסכם נרשם ב- .15.4.1974אמנם לא מצאנו בעותק שבפנינו (ת/1) של ההסכם הקיבוצי את הפרוטוקול עצמו 'מצורף', כלשון סעיף 8הנ"ל, אבל נראה לנו כי הכוונה לא היתה לצירוף פיזי דווקא. הסיכום נמצא מצורף ומתקבל על הדעת כי על-ידי פירוט הפרוטוקול בסיכום ראו הצדדים 'צירוף' מספיק. על כל פנים לנו נראה כי די בכך. הפרוטוקול נושא, כאמור, ציון נ/ 3וכך התייחסו אליו גם בפנינו הצדדים. ערים אנו לכך שב'תוכן העניינים', שבפתח התדפיס שבפנינו, של ההסכם הקיבוצי, בו מנויים 'נספחים' מופיעה שורה ארוכה של 'נונים' ו-נ/ 3איננו ביניהם ואף לא ה'סיכום'. ברם 'תוכן העניינים' לכל הדעות איננו חלק מההסכם הקיבוצי. לעומת זאת מוזכר 'נ/3' כנספח להסכם הקיבוצי בראש פרקי"ב/ 2בו '(ראה נ/ 3להסכם זה)'. הסיכום נחתם לפני רישומו של ההסכם הקיבוצי כחוק ואין כל סיבה להניח כי לא היה חלק ממנו בעת הרישום. אנו קובעים, איפוא, כי הפרוטוקול הוא חלק אינטגרלי של ההסכם הקיבוצי ודינו כדין ההסכם עצמו"; ג) "לא היתה דרושה הסכמת איש, נוסף על הצדדים, והמוסכם לא היה טעון הסכמת כל אדם שלישי"; ד) "אמנם הדבר לא נאמר במפורש בפרוטוקול (הכוונה ל'פרוטוקול דצמבר1973'), אבל תנאי מתלה אחד היה... אד"ק (האגודה השיתופית - קרן הקרקוע), על-פי תקנותיה או לא קיבלה לשורותיה דיילות, ויש להניח שלא היתה מוכנה לקבל הפרשות, בגינן, לפני תיקון תקנותיה שיאפשר קבלתן. המוסכם בפרוטוקול בכל הנוגע להעברת ההפרשות לאד"ק היה תלוי בתנאי שיהיה למי להעביר הפרשות אלה ושיהיה מוכן לקבלן, תנאי להעברה, לא להפרשה"; ה) "ההפרשה במקרה זה מקפלת בתוכה שני יסודות: הפרשה גופה והעברה לאד"ק. להפריש ולשמור אצלה את ההפרשות יכלה הנתבעת לכל הדעות ללא כל תנאי... רק העברת כספי ההפרשות מהנתבעת לאד"ק היתה תלויה בתנאי"; ו) "בתאריך 5.12.1979, תאריך כתיבת ת/ 7(סעיף 2.4(ד) לעיל), הכי מאוחר, התמלא התנאי של אפשרות העברת כספי ההפרשות מהנתבעת לאד"ק. הוועד ביצע את חלקו על-פי 'הפרוטוקול', מזכיר אד"ק הוא שדרש מהנתבעת לבצע חלקה (סעיף 2.4(ג) לעיל) ואילו היא נתנה ביטוי מפורש לאי-נכונותה לעשות כן במכתבה ולא העבירה דבר. כאן הפרה הנתבעת את ההסכם שב'פרוטוקול' פעם נוספת, גם בכל הנוגע להעברת כספי ההפרשות". 5.2פסק-הדין שבערעור מבחין בין "ההפרשות" בגין התקופה שעד יום חתימת "הפרוטוקול" (17.12.1973) ובין פרק הזמן שמאותו תאריך "ועד הפסקת ההפרשות לאד"ק בכלל על-פי זכרון הדברים מה-9.1.1980" ומגביל את ההצהרה שבסעיף האופרטיבי - לפרק הזמן הראשון מהשניים. .6א) בבית-דין זה ערעור של "אל-על" וערעור שכנגד של הדיילות. הערעור של "אל-על" הוא על ההצהרה שבסעיף האופרטיבי שבפסק-הדין והערעור שכנגד הוא על הגבלת החובה עד ליום 17.12.1973ולא עד ליום .31.12.1979 ב) לפני שהחל הדיון בערעור הגיש פרקליטה של "אל-על" "בקשה להגשת ראיה נוספת". אותה ראיה נוספת הוא הסכם קיבוצי מיוחד מיום 30.12.1982, בין "אל-על" לבין ההסתדרות - האגף לאיגוד מקצועי (להלן הסכם-1982). בסעיף הרלבנטי שבאותו הסכם נאמר: "החברה לא התחייבה, ולדיילות בחברה לא קמה זכות כלשהי להפרשת סכומים בגינן לקרן קרקוע (אד"ק) (שבוטלה בינתיים). והפרוטוקול מיום 17.12.1972(הכוונה כנראה 17.12.1973) בעניין 'עקרונות להשוואת תנאים' היווה מסמך כוונה בלבד הכפוף לתנאים שלא הת-מלאו (שינוי תקנות קרן קרקוע על-ידי הנהלת הקרן) ולא הטיל חבות כלשהי על החברה". 6.1ב"עיקרי הטענות" שהגיש פרקליטה של "אל-על" הועלו טענות אלה: א) "פרוטוקול דצמבר-1973", אינו הסכם קיבוצי (טענה זאת לא הועלתה ב"הודעת הערעור"); ב) " 'הפרוטוקול' מותנה בתנאי מתלה"; ג) "תוקפו של הפרוטוקול היה מותנה בשינוי תקנות אד"ק"; ד) הפרוטוקול בוטל "על-ידי ההסכם הקיוצי מיום 30.12.1982(הכוונה להסכם-1982, סעיף 6(ב) לעיל); ה) (לחלופין) לא היה מקום לחייב את "אל-על" לשלם "את ההפרשות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מירביים". 6.2עיקר הטענות בערעור שכנגד של הפרקליט אשר ייצג את הדיילות היה: א) "משקבע בית-הדין קמא... כי שינוי תקנון אד"ק לא היה בגדר תנאי מתלה לתוקפו ולאפשרות ביצועו של ההסכם ת/ 4('פרוטוקול דצמבר-1973')... ראוי ונכון היה שבית-הדין יראה את ההסכם ת/ 4כמחייב את המשיבה לתקופה שמיום חתימת ת/ 4ועד ליום 31.12.1979"; ב) זכאות הדיילות לא היתה "תלויה בחברות באגודה", "מה גם שקבע בית-הדין האזורי שזכאותן של הדיילות וחובותיה של המשיבה התייחסו לא רק לדיילות שהצטרפו לאד"ק, אלא גם לכל אותן דיילות 'שוויתרו על פיצויים מוגדלים' כאמור בסעיף 2ב להסכם... סעיף 12לפסק-הדין"; ג) בית-הדין טעה עת "נמנע מלקבוע כי חובתה של המשיבה (היא) לכל התקופה" ולא נתן משקל ראוי לעובדה, שעל פניות חוזרות ונשנות ל"אל-על", קיבלו תשובה "יהיה בסדר"; ד) "במשך כל השנים לא כפרה המשיבה בחבות... לא הועלתה טענת תנאי מתלה וגם בתשובתה ת/ 7(סעיף 2.4(ד) לעיל) על המכתב ת/ 5(סעיף 2.4(ג)לעיל) לא נאמר אלא, שלנוכח הזמן שחלף צריך... "; ה) כל אשר ועד אצד"א התחייב הוא להמליץ על תיקון התקנון וזה נעשה ומהיום שהתקנון תוקן קמה זכות בלתי-מסויגת: ו) מטרת ההסכם - מניעת אפליה - סוכלה. .7פסק-הדין של בית-הדין האזורי ניתן ביום 16.11.1982והערעור הוגש ביום .28.11.1982אחרי שהוגש הערעור החלו הליכי "פירוק" של "אל-על". ביום 11.9.1984הופשר הדיון בערעור, מכוח החלטה של בית-המשפט המחוזי, והדיון בערעור עצמו החל ביום .22.2.1985 .8במהלך ההתייעצויות לקראת מתן פסק-הדין, עיין בית-הדין בנוסח ההסכם הקיבוצי- 1974כפי שהוגש לרישום והמצוי אצל הממונה הראשי על יחסי עבודה (הודעה על כך נמסרה לצדדים) ושם מצא, ליד שם הפרק יב/ 1ושם הפרק יב/2, בכתב יד את המלים "שונה לאור השוואת התנאים": זה בנוסף לאמור בסעיף 2.2(ב) לעיל. .Iiפסק-דין .1השאלה הראשונה שלה יש להידרש בערעור זה, היא השאלה שלה נדרש גם בית-הדין האזורי והיא שאלת מפתח - היא: מהי הנפקות המשפטית של אותו "פרוטוקול מיוחד מדיון בין נציגי החברה ונציני ועד אנשי צוות דיילי אויר מיום 17.12.1973" ("פרוטוקול דצמבר-1973" - כמובא בסעיף 2.1(ג) שבחלק iלעיל), עת על סדר היום עמדו "עקרונות להשוואת תנאים". .2תשובה לשאלה תוך התיחסות למסמך כעומד בפני עצמו אפשרית, אך אינה דרושה. וזה מהטעם, שהחל מיום מסוים, חדל המסמך לעמוד בפני עצמו ולהיות מקור לזכויות ולחובות. .3אותו יום, היום שבו חדל המסמך לעמוד בפני עצמו, הוא יום החתימה על ההסכם הקיבוצי-1974, שהוגש לרישום ביום .15.4.1974באותו תאריך חדל המסמך להוות, הוא עצמו, זכויות וחובות: הוא היה לחלק ממסמך אחר, חלק מהסכם קיבוצי, על כל הנובע מכך לעניין נפקות ומעמד במשפט. כך נקבע בפסק-הדין שבערעור ובדין נקבע כך. קל להבין את הסיבה לכך, שבהודעת הערעור לא חזרו בשם "אל-על" על הטענה שהפרוטוקול אינו מהווה הסכם קיבוצי; קשה להבין, מה הטעם שהביא להעלאת הטענה בראש "עיקרי הטיעון" (סעיף 6.1 שבחלק iלעיל). .4די בנימוקים שנתן בית-דין האזורי כדי לדחות את טענת "אל-על", נימוקים שביסודם הלשון המפורשת שנקטו בהסכם הקיבוצי- 1974(סעיף 8להסכם ו"סיכום... מיום 13.2.1974" כפי שמובא בסעיפים 3, 2.2(ב) ו-(ג) שבחלק iלעיל). בנוסף לטעמים שהביאו את בית-הדין האזורי למסקנתו, טוב ליתן את הדעת שבגוף ההסכם הקיבוצי, בפרק י"ב הדן בפנסיה וקרקוע - דיילי אויר, בכותרת, נאמר "ראה נ/3" ובפרק י"ב/ 2הדן בפרישה וקרקוע - דיילות אויר, גם שם נאמר "ראה נ/3", עת ברור שאותו "נ/3" אינו אלא ת/ 4במספור המוצגים בבית-הדין האזורי - הוא "הפרוטוקול". יתר על כן, בעותק המקורי ליד שני הפרקים הנ"ל - "שונה לאור השוואת התנאים", מלים שמשמעותם ברורה והן קושרות את ההסכם לפרוטוקול דצמבר- 1973(סעיף 8שבחלק iלעיל). אמור מעתה, שגם בגוף ההסכם הקיבוצי-1974, בסעיפים האופרטיביים הקשורים בהקמת קרן-הקרקוע ובהפרשות לקרן, היו מודעים, ואף למעלה מזה, למחויבות מ"פרוטוקול דצמבר-1973". .5ראו מכשול בדרך לקביעה, כי "פרוטקול דצמבר-1973" היה לחלק מהסכם קיבוצי- 1974בכך, ש"תוכן העניינים" אשר בחוברת שהדפיסה "אל-על" ובה ההסכם הקיבוצי, ברשימת ה"נספחים" מצוי "נ/1", "נ/2", "נ/4" ואין "נ/3", הוא "פרוטוקול דצמבר-1973". תשובה מספקת לסילוקו של אותו מכשול נתן כבר בית-הדין האזורי בסעיף י"ב לפסק-הדין (מובא בסעיף 5.1(ב) שבחלק iלעיל). נוסיף רק זאת: לו טרח, מי שהעלה את הטענה, לבחון תחילה את המצב העובדתי, היה מוצא, כי המסמך כפי שהוגש לרישום, כלל לא היה "חוברת" כפי שהוגשה לבית-הדין, וכלל לא כלל "תוכן עניינים": החוברת, כולל "תוכן העניינים", באו לעולם מאוחר יותר ובאו להקל על העיון בהסכם הקיבוצי; זה ולא יותר. העובדה, שמי שהגיש לרישום את ההסכם הקיבוצי- 1974- מהיסח הדעת או בכוונה, ויש לקוות שהאפשרות הראשונה היא התופסת - צרף נ/1, נ/ 2ו-נ/4, אך לא צרף נ/3, אינה משנה, עת נ/ 3נזכר כאמור בגוף ההסכם, ליד שמות הפרקים הרלבנטיים בתוספת מלים משמעותיים, כאמור בסעיף 8שבחלק iלעיל, וה"פרוטוקול" נזכר בהקשר שנזכר ב"דף" שתוכנו מובא בסעיף 2.2(ג) שבחלק iלעיל, הכלול בעותק ההסכם הקיבוצי - בחוברת שהוגשה כראיה במהלך הדיון בבית-הדין האזורי, ולא ניסו להוכיח בחקירה נגדית, כי אותה חוברת, כולל אותו "דף", הודפסו על-ידי הדיילות ולא על-ידי "אל-על". .6עד כאן לשאלת נפקותו של "פרוטוקול דצמבר-1973", כפי שהועמדה לדיון בבית-הדין האזורי. כאמור, לא העלו טענה בהודעת הערעור נגד קביעת בית-הדין האזורי, כי אכן בהסכם קיבוצי מדובר. .7עם ראשית הדיון בערעור ביקשו למצוא נימוק חדש לביסוס הטענה נגד היות "הפרוטוקול" הסכם קיבוצי. הטענה היא, שאף אם היה זה הסכם קיבוצי - בוטל ההסכם על-ידי הסכם קיבוצי מאוחר יותר (סעיף 6.1(ד) שבחלק iלעיל). ואיזה הוא אותו הסכם? ההסכם הקיבוצי מיום 30.12.1982, שהוגש כראיה בשלב הערעור. .8עד שנתייחס לאותו "הסכם קיבוצי", טוב לציין מספר עובדות: א) פסק-הדין שבערעור ניתן ביום 16.11.1982; ב) הערעור הוגש ביום 28.11.1982; ג) המפרק הזמני של "אל-על" מונה ביום 5.12.1982ו-ד) ההסכם נחתם ביום .30.12.1982 די בתאריכים שצוינו כדי להביא להתעלמות מאותו "הסכם": לא שמענו שעובדה אשר נוצרה אחרי פסק-דין יכולה לשמש נימוק לערעור, להבדיל מעובדה שהיתה קיימת לפני כן ורק ראיה לקיומה התגלתה לאחר מכן. אם לא נתעלם מאותו "הסכם", אלא נתייחס לו, הרי זה רק בשל החומרה שבעצם עריכתו ובשל משקלו האפשרי לעניין "תו לב" בכל הפרשה. .9הסעיפים 1, 2, 3מסדירים עניינים תלויים ועומדים בין הצדדים להסכם, כולל הליכי משפט בבית-הדין לעבודה, בעקבות הסכם חדש שנחתם ביניהם ועל מנת "לפתוח דף חדש ביחסי עבודה": זאת זכותם, ואת סמכותם במסגרת החוזית בין הצדדים ועל כך ודאי שבית-משפט לא יבוא בטרוניה. אלא מאי? בא סעיף 4שבהסכם (מובא בסעיף 6(ב) שבחלק iלעיל) ומצהיר, כי בשנת 1972(צ"ל 1973) לא התחייבה "אל-על" ולא קמה זכות כלשהי לעובדות מסוימות ב"אל-על" "להפרשת סכומים בגינן לקרן קרקוע (אד"ק) שבוטלה בינתיים". זאת ואף זאת, באים ומצהירים ש"הפרוטוקול מיום 17.12.1972(צ"ל 1973)... היווה מסמך כוונה הכפוף לתנאים שלא התמלאו... ". נתעלם מעצם הבעיה אם הכתוב הוא נושא להסכם קיבוצי במסגרת סעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים): משניים אסור להתעלם: הדברים נאמרו אחרי שבית-הדין האזורי כבר פסק, כי לא ב"מסמך כוונה בלבד" מדובר, אלא בהסכם קיבוצי. מי שם את החותמים על ההסכם להיות מפקח על בתי-המשפט ולהתעלם מקביעת בית-משפט? וחמור מכך - הלשון, ב"כפוף לתנאים שלא התמלאו", באה אחרי שבית-הדין האזורי דחה את הגרסה: "ההסכם" נחתם עת הערעור כבר היה תלוי ועומד, והלשון שנקטו, אינה אלא "חליפה לפי מידה" לצורכי טענות פרקליטה של "אל-על" בערכאת ערעור. כל לשון גינוי לא תתן ביטוי לחומרה שבדבר, ואין לבית-הדין אלא להניח, כי מי שחתם בשם ההסתדרות כלל לא ידע שהיה משפט בין שתי דיילות ובין "אל-על", שבאותו משפט קבע כבר בית-הדין שאשר נאמר באותו "הסכם" אינו נכון והלשון היא לשון פרקליטה של "אל-על" - בבית-הדין האזורי ובבית-דין זה. ברור שלכל האמור בסעיף 4להסכם- 1982אין כל נפקות לענייננו ואין לקבל את טענת פרקליטה של "אל-על", כי אף אם היה הסכם קיבוצי, בא הסכם- 1982וביטל אותו. לא כך מבטלים זכויות מוקנות של הפרט, אם בכלל ניתן לבטלן בתוקף למפרע. .10ייאמר גם זה: אותו הסכם-1982, אינו מביא לתוצאה הפוגעת בזכויות של הדיילות ולא נגרם להן נזק על-ידי כך שבשם ההסתדרות חתמו על הסכם, כפי שנחתם. לו התוצאה היתה הפוכה מזאת שמגיעים - התעלמות מאותו הסכם לעניין קביעת מעמדו של "פרוטוקול דצמבר-1973" - היתה עולה בכל חריפותה השאלה, אם ההסתדרות לא היתה חייבת לפצות את הדיילות על כל הנזק שהיה נגרם להן. .11מכל האמור עד כאן עולה ברורות, כי בדין קבע בית-הדין האזורי את אשר קבע לעניין נפקותו ומעמדו במשפט של "פרוטוקול דצמבר-1973". למען הבהירות נסכם ונאמר: "פרוטוקול דצמבר-1973" הוא חלק מההסכם הקיבוצי-1974, כך שמקור הזכויות שלהן טוענות הדיילות הוא אותו הסכם קיבוצי, על כל הנובע מכך לעניין מהות הזכויות, כולל פירושן ויישומן. .12משבהסכם קיבוצי מדובר - הרבה מהקשור בחוקי החוזים, כגון טענת "תנאי מתלה", דין "צד שלישי", או פטור בשל "סיכול החוזה", מקבלים משמעות שונה מזאת שעליה בנו בשם "אל-על". הדברים יוסברו. .13התוצאה הראשונה היא מהאבחנה בהסכם קיבוצי בין האובליגטורי לבין הנורמטיבי. .14הצדדים להסכם הקיבוצי בענייננו הם "אל-על", וההסתדרות - המחלקה לאיגוד מקצועי. מכאן: פרק א' - כריתת החוזה: פרק ב' - ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו: פרק ג' - צורת החוזה ותוכנו, אשר בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים (חלק כללי)) - מעצם מהותן של ההוראות שבאותם הפרקים, תופסים, ישירות, רק ביחסים שבין הצדדים. משכך הדבר, ברור ששאלת "נאי מתלה" (הסעיפים 27, 28לחוק החוזים (חלק כללי)) - היורד לעצם קיומו של ההסכם, צריך שתיבדק במסגרת היחסים בין הצדדים להסכם. ייאמר כבר עתה, כי זכויות העובד מהסכם קיבוצי אינן מ"חוזה לטובת אדם שלישי", כך שפרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), ובו סעיף 37האומר "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב" - אינו תופס. את "התנאי המתלה" ביקשו לראות בחובת "הוועד לדאוג ('ידאג') לזמן אסיפה כללית של אד"ק בכדי להמליץ על שינוי תקנון... ". הוועד - ועד אנשי צוות דיילי אויר - חדל, עם הפיכתו של הפרוטוקול לחלק מההסכם הקיבוצי-1974, להיות צד עצמאי להתקשרות והיה למה שהינו: "תא ראשוני" של האיגוד המקצועי. מכאן, שהמחויבות לפעול היא במסגרת ההסכם הקיבוצי, ובעקיפין מחויבות של צד להסכם. ממהותו של "תנאי מתלה" הוא, שפעולה אשר צריך שתיעשה על-ידי צד לחוזה אינה בגדר "תנאי מתלה". .15מכאן ל"נורמטיבי" שבהסכם הקיבוצי- .1974כאן אין מדובר בהתקשרות חוזית אישית ישירה בין "אל-על" לבין כל אחד מעובדיה, ולענייננו - כל אחת מהדיילות בשירות "אל-על": אף אין מדובר ב"הסדר קולקטיבי" שממנו באו תנאים מכללא לחוזה האישי, ואף לא בחוזה בין שניים לטובת צד שלישי, על כל העולה מכך לעניין פרק ד' שבחוק החוזים (חלק כללי). .16החלק הנורמטיבי שבהסכם הקיבוצי הוא בגדר נורמה ממשפט העבודה האוטונומי, מכוח המעמד המיוחד אשר המחוקק הקנה להסכם קיבוצי; נורמה אשר טענות במסגרת יחסים חוזיים רגילים, כגון "ויתור", "השתק" ו"מניעות", לא תשמענה כצידוק לאי-קיומה. זאת ואף זאת: יכול ואותן נורמות תמשכנה להתקיים אף "לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי" (סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים). .17מהאמור אין להסיק, שהמעביד מנוע מלטעון כל טענה לצידוק אי-קיום החובה המוטלת עליו על-ידי ההסכם הקיבוצי כלפי עובד. ראשית יכול וקיומו של תנאי הוא חלק מהזכות עצמה, כגון תנאי המחייב "אישור" מסוים לשם קידום בדרגה או תנאי המחייב "אישור רפואי" בטרם יקוצר יום עבודה של פלוני. נוסף לכך בא סעיף 61לחוק החוזים (חלק כללי) האומר: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה", עת חייבים להיות מודעים גם לסעיף 22לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970(להלן - חוק החוזים (תרופות)) האומר, כי הוראות אותו חוק יחולו כשאין "בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר, הוראות מיוחדות לעניין הנדון". .18אחת הטענות, שיכול ותעמודנה למעביד לאי-קיום הוראה אובליגטורית שבהסכם קיבוצי, היא "פטור בשל סיכול החוזה", וממהות ההסכם הקיבוצי, שהוא, לעתים, "קודקס" שלם, בשילוב הסייגים שבסעיף 61לחוק החוזים (חלק כללי) - אין אותו "סיכול" חייב להתייחס לחוזה כולו, כמשתמע מסעיף 18לחוק החוזים (תרופות), אלא יכול להיות מוגבל לנושא. .19בבית-הדין האזורי וכן בערעור, לא "קראו לילד בשמו", אך ביסודו של דבר טען, כטענה חלופית, פרקליטה של "אל-על", "אי-אפשרות קיום החוזה" בשל כך שלא שונה תקנון האגודה השיתופית - קרן קרקוע. .20טענה זאת היא, מאז נחקק חוק החוזים (תרופות) - טענת "סיכול" שעניינה סעיף 18לחוק החוזים (תרופות). ענייננו אינו מצדיק להיתפש למכלול השאלות שהעלה בשעתו המנוח פרופסור צלטנר, עת בחן אם סעיף 18עונה על כל המצבים האפשריים בשאלת "העדר אפשרות קיום חוזה", או שמא עונה הסעיף על חלק מה ועל הנותר חל הדין הקודם (ז. צלטנר, [3], דיני חוזים של מדינת ישראל, ע' 256-266). ענייננו מוסדר בסעיף 18לחוק. .21השאלה היא, אם ממכלול העובדות יש להגיע למסקנה, כי אכן "סוכל" אותו חלק שבהסכם קיבוצי-1974, שעניינו השוואת דיילות לדיילים, כך שגם בגין דיילות יופרשו אחוזים מסוימים מהמשכורת לקרן הקרקוע. .22לשם תשובה נסכם את העובדות: א) פרוטוקול דצמבר- 1973בא לסכם דיון בנושא "עקרונות להשוואת תנאים" והכוונה להשוואת תנאים, בכל הקשור ל"קרקוע", של דיילות לתנאים של דיילים (ובכך לסלק אפליה ברורה על פניה). בדיון השתתף גם נציג ההסתדרות (ליד המלים "נציג ההסתדרות" שבסוף המסמך מופיעה חתימה לא הוכיחו שאין זאת חתימתו, אך אין לייחס לחתימה או להעדר חתימה כל משקל) (סעיפים 2.1(א)-(ג) שבחלק iלעיל); ב) במסמך הוראות מפורשות לעניין הצטרפות דיילות לאד"ק (קרן קרקוע), הוראות מפורשות לעניין "הפרשת" "אל-על" לאד"ק ו"הפרשות" הדיילות הן בגין העבר (החל מ- 1.1.1968- הוא התאריך ששימש ל"הפרשות" דיילים, אף כי הקרן הוקמה רק ב- 1971- ועד ליום החתימה על המסמך), וכן לגבי העתיד ("שאר תקנות הקרן יישארו כפי שהם", היינו גם כל הקשור ב"הפרשות" לקרן (סעיף 2.1(ג) שבחלק iלעיל)); ג) מכוח המסמך רואים את הדיילות שבהן מדובר "כמי שבחרו להיכנס לאד"ק (סעיף 2.1(ג) שבחלק iלעיל); ד) כל אשר צריך היה להיעשות על-ידי "הוועד" הוא "לדאוג ('ידאג') לזמן אסיפה כללית של אד"ק, בכדי להמליץ על שינוי (התקנון) בנדון"; ה) המסמך הפך לחלק מ"הסכם קיבוצי-1974"; ו) משחלף זמן ועניין "ההפרשות" לאד"ק לא בוצע, פנו הדיילות ל"אל-על"; "אל-על" לא התכחשה למחויבות, אלא אמרה "הכל יהיה בסדר"; ז) ביום 31.10.1979תוקן התקנון של האגודה השיתופית, התיקון אושר על-ידי "ברית הפיקוח" והאגודה השיתופית ביקשה מ"אל-על" להעביר את "כל הסכומים המגיעים לדיילות... ". (סעיף 2.4(ג) שבחלק iלעיל), בלי להתנות את קבלת הסכומים שדרשו בחברות באגודה. כאן יצוין, כי הצידוק האחרון שהועלה על-ידי פרקליטה של "אל-על" לאי-תשלום המגיע גם אחרי שתוקן תקנון האגודה השיתופית, היה, שהדיילות לא הספיקו להגיש בקשה להתקבל כחברות באגודה והאגודה היתה מסרבת לקבל כסף לזכותן. .23מה עולה מהעובדות כפי שסוכמו בסעיף הקודם, לעניין סעיף 18לחוק החוזים (תרופות)? עולה מהן, כי: בעת שנחתם "פרוטוקול דצמבר-1973", וכן בעת שנחתם ההסכם הקיבוצי-1974, ידעה "אל-על" את כל הנסיבות שעליהן היא מבססת טענת "סיכול" (בלשון הטוען: "תנאי מתלה" - אי-אפשרות קיום החוזה): במהלך השנים לא עמדה על כך שהחוזה "סוכל" ואף הרגיעה את הדיילות, ולמעשה חידשה את המחויבות: משסולק המכשול ו"אל-על" נדרשה על-ידי האגודה השיתופית לשלם את המגיע (מבלי שהאגודה קשרה קבלת הכסף בחברות של הדיילות באגודה) (סעיף 2.4(ב) שבחלק iלעיל) לא פעלה "אל-על" כפי שיכלה ואף חייבת היתה לפעול, אלא הרחיקה לכת בחותמה על "זכרון הדברים מיום 9.1.1980" (השאלה, אם לא "אל-על" היתה היוזמת, לא התבררה; על כל פנים קשה להניח שההסתדרות, שעם חבריה נמנים הן "עובדים" והן "עובדות", היתה היוזמת לשינוי כה מהותי של הסכם קיבוצי-197). ואשר לגורם הזמן, לכאורה חלוף שנים הוא שיקול רב משקל לעניין "סיכול". בענייננו הגורם נוטרל על-ידי טיפול שוטף ו"הרגעת" הדיילות על-ידי "אל-על" (סעיף 2.4(ב) שבחלק iלעיל), השלמה של "אל-על" עם חלוף הזמן - ככלות הכל, לא "אל-על" היתה הניזוקה: נהפוך הוא - בקופתה נותר כסף לשימושה הזמני בבחינת מקור אשראי זול. .24מכל האמור עולה, כי לא התקיים הדרוש ל"סיכול" מכוח סעיף 18לחוק החוזים (תרופות), עת ל"סיכול" טוענת "אל-על". אם אחרי ינואר 1980נוצר מצב שלא ניתן היה לקיים אחרי ההסכם הקיבוצי- 1974- "פרוטוקול" דצמבר-1973" - הרי אותו מצב נוצר על-ידי "אל-על", או, לפחות, על-ידי פעולה ש"אל-על" נתנה לה יד; "סיכול" כזה אינו יכול לשמש צידוק ל"אל-על" לא לקיים הזכות אשר ההסכם הקיבוצי העניק לדיילות. המצב שנוצר ביום 9.1.1980(סעיף 2.4(ה) שבחלק iלעיל) פועל מאותו יום ואילך ואינו פועל לתקופה שחלפה, כפי שמצאה את ביטויה בדרישת האגודה השיתופית - קרן הקרקוע במכתב ל"אל-על", ללא תאריך, אך ברור שהוא נכתב באחד הימים שבין 7.11.1979לבין 5.12.1979, התאריך שבו אישרה "אל-על" את קבלתו (סעיפים 2.4(ג) ו-(ד) שבחלק iלעיל). .25משכלל לא "סוכל" החוזה וקיום החובה היה אפשרי, לפחות בפרק הזמן שבין 7.11.1979לבין ינואר 1980, אין צורך להידרש לשאלת "קיום חלופי", שלו טענו בשם הדיילות ואשר סעיף 18לחוק מביא בחשבון. .26כל אשר נאמר עד הלום, נאמר מבלי להתייחס לטענת פרקליטן של הדיילות, כי "אל-על" לא נהגה בתום-לב (סעיף 4(ה) שבחלק iלעיל). השאלה שעליה חייב בית-הדין להשיב היא, אם בכל הקשור בקיום ההסכם הקיבוצי - הקטע שבא מ"פרוטוקול דצמבר-1971" - אכן פעלה "אל-על" בתום-לב, או, כמקובל ביחסי עבודה: ב"הגינות" - .in fairness אין ענייננו מצדיק לפרוש מחדש את הידיעה כולה ולענות על השאלה, "תום-לב" או "הגינות" בקיום הסכם קיבוצי או חובה מיחסי עבודה אינדיבידואליים - מה הם? כבר פסקנו, כי אף בקבע "המאבק" חייבים לפעול ב"הגינות", תוך שמירת כללי מלחמה (דב"ע מא/18-4, [2], בע' 247). נוסיף רק זאת: בשל המהות המיוחדת שביחסי עבודה, אינדיבידואליים ובמיוחד קיבוציים - יחסים נמשכים על פני שנים רבות - חוסר "תום לב", אי-הגינות, של צד אחד, סביר שיגרור אחריו, במשך הזמן, התנהגות מקבילה של הצד השני: מעשית קשה יהיה לצפות מצד אחד - צד העובדים - שינהג ב"הגינות", אם הצד השני - "אל-על" - לא ינהג כך. ייתכן שהכלל "מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה" ("דעלך שניא לחברך לא תעביד"), אשר ממנו צמחה תורת הנזיקין, צריך לשמש כאבן בוחן ל"הגינות" ביחסי עבודה. יישום כלל זה יהיה בו לתרום לקידום יחסי עבודה הוגנים בין הצדדים, כי כל צדידע שהתנהגותו הוא מולידה התנהגות מקבילה. .27עתה לשאלה, אם אכן נהגה "אל-על" ב"תום לב", ב"הגינות", בכל הנוגע לקיום מחויבותה על-פי ההסכם הקיבוצי- 1974- קטע "פרוטוקול דצמבר-1973". תחילה נציין את הנסיבות, והן: א) מסמיכות הנושא וסמיכות זמנים, היה מקום לקביעת בית-הדין האזורי, כי קיים קשר בין ההחלטה לבטל את האפליה בין דיילות ודיילים, החלטה שניתן לה ביטוי ב"פרוטוקול דצמבר-1973", לבין פסק-הדין בעניין עדנה חזין (דב"ע לג/25-3, [1]); ב) כל עוד לא כונסה אסיפה של האגודה השיתופית לשם שינוי התקנון, בעקבות "פרוטוקול דצמבר-1973", "אל-על" לא רמזה על כוונתה לחזור בה מהתייבותה ואף נתנה יסוד לדיילות להאמין, כי חלוף הזמן לא יפגע בזכויותיהן ואף הובטח להן כי "יהיה בסדר" (סעיף 2.4(ב) שבחלק iלעיל); ג) רק לאחר שתוקן התקנון של האגודה השיתופית וסולק המכשול, החלו חיפושים אחר מוצא שיאפשר להשאיר בקופת "אל-על" את הסכומים שכל השנים היו מיועדים לדיילות, ומערכת חשבונות תקינה ומשק כספים תקין חייבו לרשום את הסכומים בספרים כ"רזרבה" מיועדת לקיום חוזה. החיפושים החלו בקול דממה דקה "צורך במו"מ... " (סעיף 2.4(ד) שבחלק iלעיל) ונמשכו ב"זכרון דברים" (סעיף 2.4(ה) שבחלק iלעיל), אשר על מנת למנוע השוואת דיילות לדיילים הביא, למעשה, לביטול קרן הקרקוע, "שחרור" כל הכספים והעברתם לדיילים וסיכול המטרה שלה היתה מיועדת הקרן; ד) צצה טענה, כי גם אחרי תיקון התקנון אי-אפשר היה להעביר את הכסף לאד"ק משום שעד "זכרון הדברים" - לא הגישו הדיילות בקשות להתקבל כחברות באגודה ואד"ק היתה מסרבת לקבל כסף בגין מי שאינו חבר. בטענה חדשה זאת התעלמו מכך, שהדרישה ל"אל-על" להעביר את הכסף בגין הדיילות באה מאד"ק דווקא, ולא מהדיילות (סעיף 2.4(ג) שבחלק iלעיל); ה) אחרי שכבר ניתן פסק-הדין בבית-הדין האזורי ונפסק, כי אכן קמה זכות לדיילות - "משריינת" "אל-על" את מעמדה על-ידי פעולה, שבסופה חתימה על הסכם קיבוצי-.1982 התוצאה היא "והדרא אפליה לדוכתא". .28משאלה הן הנסיבות - אין כל קושי לקבל את טענת פרקליטן של הדיילות ולקבוע, כי "תום-לב" או "הגינות" בקיום הסכם לא היתה כאן. .29התוצאה מכל האמור עד כאן היא, שדין הערעור שכנגד של "אל-על" להידחות, בכפוף למה שייאמר בסעיף 30שלהלן. דין ערעורן של הדיילות להתקבל, כך שבסעיף 17לפסק-הדין שבערעור, בקטע הפותח במלים "לפיכך אנו מצהירים: א)... ", במקום "17.12.1973" יבוא " 1בינואר 1980".תעופה