הגשת מסמכים סודיים ללא תצהיר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת מסמכים סודיים ללא תצהיר: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט הראשי אדלר - אב בית-הדין; ה"ה בן-בסט ודורשט - נציגי ציבור; תב"ע מה/698-3; מה/637-3) אשר קבע, כי ההסכמים הקיבוצים שבין המערערת וההסתדרות הכללית חלים על המשיבים. במסגרת הערעור על פסק-הדין - אף ערעור על החלטה מיום 5.3.1985, שלא לאפשר הצגת מסמכים "סודיים", מאחר ולא הוגש תצהיר המפרט את אותם מסמכים במועד שנקבע. .2הצריך לענייננו, לצורך הערעור, הוא: א) בין המערערת (להלן - שירותי תעופה) לבין ההסתדרות הכללית נחתם במועד בלתי-ידוע הסכם קיבוצי מיוחד. הסכם זה הוגש לרישום אצל רשם ההסכמים הקיבוציים ביום 15.3.1971ונרשם במספר 21/71(להלן ההסכם הקיבוצי); ב) ההסכם הקיבוצי הוארך מעת לעת, והיה בתוקף בכל התקופות הרלבנטיות; ג) הצריך לענייננו בהסכם הקיבוצי הוא סעיף 6לחלק ב', אשר זה לשונו: "הסכם זה חל על כל עובדי החברה, כולל עובדים המועסקים באופן זמני על סמך התקשרות שנעשתה בכתב, להוציא עובדים ארעיים, עובדים בכירים ועובדים המכהנים בתפקידים הדורשים מומחיות מיוחדת וכן בתפקידים הנקבעים על-ידי החברה כסודיים". "עובד ארעי" מוגדר בהסכם הקיבוצי כ"עובד המועסק בכל יום ואשר שכרו משולם לו עבור כל יום עבודה"; ד) כל אחד מהמשיבים (להלן - המאבטחים) חתם עם שירותי תעופה על "הסכם עבודה מיוחד לתקופה קצובה" (להלן - החוזה האישי). אף כי החוזה הוא לשנה ומוארך מדי פעם לשנה נוספת נאמר בו, ששירותי תעופה נזקקת למאבטחים "לצורך איוש חלק מהמשימות באופן ארעי", ובחוזה האישי נקבע, כי "המאבטח מצהיר כי הינו מודע לאופי הבטחוני והבטיחותי של מילוי תפקידו" (סעיף 4). בסעיף 17לחוזה האישי נקבע: "מוצהר ומוסכם בזאת במפורש על-ידי המאבטח כי ידוע לו שהוראות ההסכם הקיבוצי של החברה אינן חלות עליו, וכי הוראות הסכם זה נועדו להסדיר באופן סופי ומוחלט את שכרו ותנאי עבודתו בחברה, וכי כל הסדר קודם שנעשה, במידה ונעשה, בין הצדדים, בוטל בהסכמה הדדית על-ידי הצדדים והוראות הסכם זה באות במקומו"; ה) כל מאבטח חתם על "הצהרה על שמירת סודיות" וכי נהירות לו חובותיו מכוח סעיף 117לחוק העונשין, תשל"ז- 1977(להלן - חוק העונשין); ו) הממשלה החליטה ביום 14.1.1985- מטעמים שבבטחון המדינה - שיימסר להנהלת גופים מסוימים, וביניהן חברות משק הדלק והגז, מידע לצורך מינוי עובדים או ביטול מינויים, וזאת מכוח חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א- 1981(י"פ 3153, תשמ"ה, 1246). .3בתביעתם ביקשו המאבטחים להצהיר, כי ההסכם הקיבוצי חל עליהם. שירותי תעופה טענה, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על המאבטחים מכוח סעיף 6בחלק ב' בו, מאחר וכל אחד מהם מועסק כעובד ארעי ו/או מועסק בתפקיד הדורש מומחיות מיוחדת ו/או מועסק בתפקיד סודי. .4א) תחילת הדיון התנהלה כמקובל בבית-הדין - דהיינו מסירת תצהירים ובהם העדות הראשית של עדי שני הצדדים, תוך מועדים שנקבעו; ב) בתחילת הישיבה הראשונה שנקבעה להוכחות ביקש בא-כוח שירותי תעופה לשמוע את הדיון בדלתיים סגורות ובקשתו נדחתה; ג) אשר למסמכים שונים שהיו בידי בא-כוח שירותי תעופה - החליט בית-הדין כי חלקם סודיים, ולכן יופקדו בכספת בית-הדין ורק למותב ולבאי-כוח הצדדים תהיה גישה אליהם; בא-כוח שירותי תעופה חויב להגיש עד למועד מסוים תצהיר ובו פירוט אותם מסמכים, על מנת שבא-כוח המאבטחים יוכל לעיין בהם ולהגיש תצהיר נגדי ומסמכים נוספים; ד) בישיבה שאחריה ביקש בא-כוח היועץ המשפטי להצטרף לדיון במטרה למנוע פרסום נוהלי אבטחה מסוימים; ה) באותה ישיבה ביקש בא-כוח שירותי תעופה להגיש את המסמכים הסודיים, והסביר את אי-הגשת תצהיר המפרט את אותם מסמכים במועד בהתנגדות קצין ביטחון של שירותי תעופה. בא-כוח המאבטחים התנגד להגשת המסמכים באותו שלב; ו) בית-הדין החליט שלא לקבל את אותם מסמכים, מן הטעם שהתצהיר שהיה צריך להיות מוגש במועד שנקבע - לא הוגש. .5בית-הדין האזורי קיבל את התביעה, הצהיר על חלות ההסכם הקיבוצי על המאבטחים וקבע: א) המאבטחים אינם "עובדים ארעיים" מאחר ואינם עונים על דרישת ההגדרה שבהסכם הקיבוצי לסוג זה של עובדים; ב) עבודת המאבטחים דורשת "מומחיות", אך לא "מומחיות מיוחדת" - כדרישת ההסכם הקיבוצי; ג) עבודת המאבטחים אינה "סודית", והחברה לא החליטה שעבודתם סודית. .6א) בתחילת טיעונו לערעור טען בא-כוח שירותי תעופה נגד סירוב בית-הדין לקבל את המוצגים "הסודיים"; לגרסתו - היה מוכיח באמצעותם הן את היות העבודה סודית והן את המומחיות המיוחדת הנדרשת למילוי תפקיד המאבטח. בא-כוח המאבטחים תמך בהחלטה - מטעמיה; ב) בית-הדין החליט, בתום הטיעון בעניין ההחלטה, כי יפסוק בעניין בפסק-הדין. .7לעצם קביעת בית-הדין בפסק-דינו - חזרו באי-כוח הצדדים על טיעוניהם בבית-הדין האזורי. עיקר טענתו של בא-כוח שירותי תעופה - הוכח, כי התפקיד "סודי" ובכך די; הוכח, שהחברה החליטה כי התפקיד "סודי"; הממשלה היא שהחליטה שהתפקיד "סודי"; תפקידם של המאבטחים דורש "מומחיות מיוחדת". בא-כוח המאבטחים הוסיף וטען, כי הוראת הסיפה של סעיף 6להסכם הקיבוצי נוגדת את "תקנת הציבור", ולכן שומה על בית-הדין לבטלה. עוד טען באותה סוגיה, כי האמור באותו סעיף "נוגד את השיטה בתחום יחסי העבודה בישראל בהוציאו כליל עובדים מסוימים מתחולתו של ההסכם הקיבוצי". לטענת בא-כוח שירותי תעופה השיב, כי כדי להוציא עובד מתחולת הסכם קיבוצי צריך הטוען להרים את נטל ההוכחה, וזה לא הורם באף לא אחת מן החלופות של סעיף 6להסכם הקיבוצי. .8בית-הדין איפשר לבא-כוח שירותי תעופה להמציא לבית-הדין עותק החלטת הממשלה שבה מוגדר תפקידם של המאבטחים כ"סודי". ביום 26.1.1986המציא בא-כוח שירותי תעופה עותק מכתב קצין ביטחון של משק הנפט והגז למרשתו, בו נאמר כי הוא "מנוע" מלמלא את הבקשה, "עקב סיווגו של המסמך ברמת סיווג 'סודי' ". עוד נאמר במכתב, כי ההחלטה היא משנת 1975והיא דנה בין היתר באבטחת גופים חיוניים, שמתקן שירותי תעופה נמנה עליהם. .Iiפסק-הדין .1תחילה - לסוגיית הצגת תיק המסמכים ה"סודיים". א) לשירותי תעופה "היה יומם" בבית-הדין. בקשתם לסדר דין מיוחד בעניין הצגת אותם מסמכים התקבלה, והם לא עמדו בה (סעיף 4לחלק I). סמוך למועד שבו היו צריכים להציג את המסמכים האמורים, בצירוף תצהיר, לא עשו כן, לא מסרו הודעה לבית-הדין על המניעה להצגתם, ולא ביקשו הארכת מועד לביצוע החלטת בית-הדין. אין תימה, איפוא, שבית-הדין סירב לקבלם ביום דיון עצמו, לאחר שלא מולא התנאי העיקרי להצגתם - מתן אפשרות לצד השני לעיין בהם ולהתייחס אליהם; ב) אף מבלי לעיין באותם מסמכים, סבורים אנו כי לא נגרם עוול לשירותי תעופה באי-הצגתם. שני דברים ביקשו להוכיח באמצעות אותם מסמכים: האחד - היות התפקיד "סודי", והשני - כי תפקידם של המאבטחים דורש מומחיות מיוחדת. אשר לסודיות התפקיד - כפי שיפורט להלן חשיבות לנושא, אם בכלל, רק לאחר שהחברה היתה קובעת תפקידים אלה כ"סודיים". אשר ל"מומחיות המיוחדת" הנדרשת במילוי התפקיד - הובאו בפני בית-הדין ראיות למכביר, אשר מיצו את הנושא עד תום; ג) סופו של דבר - הערעור על ההחלטה מיום 5.3.1985, שלא לאפשר באותו שלב הגשת מסמכים סודיים - נדחה. .2טרם נתייחס לטענות שירותי תעופה בדבר אי-חלות ההסכם על המאבטחים - נבחן את טענת האחרונים, כי מן הדין לפסול את הוראת הסיפה של סעיף 6בחלק ב' להסכם הקיבוצי, אשר הובאה בסעיף 2(ג) לחלק ,iבהיותה נוגדת את תקנת הציבור. א) טענה של פסילת הסכם בהיותו נוגד את "תקנת הציבור" באה, מן הסתם, מתוך התייחסות לסעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר זה לשונו: "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי-חוקיים, בלתי-מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". אכן, הסכם קיבוצי, בחלקו האובליגטורי, הסכם הוא. אלא מאי - בקשה להכריש על בטלות חלק אובליגטורי בהסכם יכול ותוגש רק על-ידי צד לאותו הסכם; בענייננו - מדובר בתחום הנורמטיבי, שאם לא תאמר כך אין למאבטחים כל עילת תביעה נגד המעבידה, שירותי תעופה. לעצם העניין, ספק רב אם היה מקום לקבל את הטענה, אף אם היתה בתחום האובליגטורי והיתה מוגשת על-ידי מי שמוסמך להגישה. מאז ומתמיד לא היתה דעתם של בתי-המשפט נוחה, כשצד להסכם ביקש לפסלו מטעמי תקנת הציבור, מן הטעם שהמבקש את הפסילה אינו פועל מתוך מניעים טהורים, ויוצא החוטא נשכר "ומכאן הספק בנכונות הכלל בכללותו ונטייתם של בתי-המשפט היום לצמצם את תחולתו" (השופט ויתקון בע"א 337/62[1], בע' 1027); ב) ואם ביקשו המאבטחים לפסול הוראה נורמטיבית, הרי על כך פסקנו: "כן טענו להתערבות בית-הדין בתוכנו של ההסכם מתוך אנלוגיה להתערבות בית-משפט עת לפניו חקיקת משנה מכוח חקיקה ראשית, כך שבית-הדין יבחן כל נורמה שבהסכם הקיבוצי אם סבירה היא או לא, ואם אינה סבירה - יפסול אותה בשל חריגה מסמכות. אנלוגיה זאת אינה תופסת כלל וזה מהטעם הפשוט, שבתחום משפט העבודה האוטונומי - השותפים ליחסי עבודה קיבוציים פועלים לא כקובעי נורמות משניות אלא כ'מחוקק' ראשי. הם פועלים בתחום שמדרכו של המחוקק הממלכתי לא להתערב בו" (דב"ע לו/7-4; לו/ 8-4; לו/9- 4[2], בע' 211). באותו הקשר נביא מובאה הנוגעת ישירות לענייננו: "ברור שעניין 'היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד' (סעיף 15לחוק) ועניין 'היקפו של הסכם קיבוצי כללי' (סעיף 16לחוק) היינו: מי הם המעבידים ומי הם העובדים שעליהם יחול הסכם קיבוצי - הם מהעניינים שבמובהק שייכים לתחום 'תוכנ' של הסכם קיבוצי. מכאן שהאמור עד כאן לעניין 'לא תעשה', לעניין אי-התערבותם של בתי-משפט בתוכנם של הסכמים קיבוציים, תופס גם לפירוש ויישום של הסעיפים 15ו- 16לחוק הסכמים קיבוציים" (דב"ע מא/111- 3[3], בע' 289); ג) אף עצם הטענה, כי הסיפה של סעיף 6להסכם הקיבוצי "נוגדת את השיטה בתחום יחסי העבודה בישראל", אין בה ממש. בית-דין זה דן כבר בשאלה, את מי ניתן להוציא מתחום היקפו של הסכם קיבוצי: "לא סעיף 15לחוק ולא סעיף 16לחוק דנים בשאלה, את מי ניתן להוציא מתחום היקפו של הסכם קיבוצי. הסעיפים דנים בהיבט החיובי של הנושא, אין הם מגבילים 'הוצאה' מתחום ההיקף, כך ש'הוצאה' נשארת פתוחה למשא-ומתן, בכפוף לפיקוח שיפוטי כללי, במסגרת ההתערבות של בית-משפט בתוכנו של הסכם קיבוצי, התערבות שבה ידובר בסעיפים 14- 17שלהלן. במסגרת אותו משא-ומתן חופשי בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, בכל קביעה פוזיטיבית של סוג העובדים שעליהם חל ההסכם, ממילא מוצאים כל האחרים ואין נפקא מינה אם 'ההוצאה' היא דווקא לפי סוגים" (דב"ע מא/11- 3[3], בע' 291). ובעניין אחר נאמר "כמקובל בכל הסכם מפעלי בישראל, חל הוא על 'כל עובדי החברה', וכמקובל במפעלים רבים - מוצאים עובדים מסוימים מכלל תחולתו" (דב"ע מב/2- 5[4], בע' 391); ד) אכן במקרים הראויים יתערב בית-הדין, מכוח הפיקוח השיפוטי הנתון לו, אף בתוכנם של הסכמים קיבוציים, כפי שעשה למניעת אפליה בעניין הדיילות (דב"ע לג/25- 3[5]) או לשמירת זכות קניינית של הפרט לתשלום תוספת יוקר (דב"ע לט/44- 3[6]). המקרה שלפנינו רחוק מלהיות ראוי להתערבותנו. העובדה, שסוגים שונים של עובדים הוצאו מכלל ההסכם, הינה פרי של משא-ומתן קיבוצי, וייתכן מאד כי ללא הוצאתם של אלה מהכלל, לא היה נכרת כלל הסכם קיבוצי בשירותי תעופה, והיה עניינם של מרבית העובדים באותו מקום עבודה נפגע. .3ההוצאו המאבטחים מתחולתו של ההסכם הקיבוצי? בסוגיה זאת, למותר לציין, נטל ההוכחה על שירותי תעופה, הטוענת שהיוצא מן הכלל חל על המאבטחים. תחילה לעניין הארעיות. א) טוענת שירותי תעופה, כי העובדים המאבטחים היו "ארעיים", כעולה מהגדרת המושג בהסכם הקיבוצי ובחוזה האישי; ב) עובד ארעי הוגדר בפסיקה כ"מי שבינו לבין המעביד נוצרים קשרי עבודה מקריים המתחדשים לפרקים והבאים מייד לידי סיום, וחוזר חלילה, כל אימת שהעובד מזדמן להציע את שירותו או שהמעביד זקוק לשירות וקורא לעובד לבוא" (דב"ע שם/58- 3[7], בע' 7). ההגדרה אשר בהסכם הקיבוצי (סעיף 2(ג) לחלק I) אינה משנה מההגדרה הכללית דלעיל. עיון בהגדרת "עובד ארעי" ("עובד המועסק בכל יום ואשר - שכרו משולם לו עבור כל יום עבודה") ובהגדרת "עובד יומי" ("עובד המקבל שכר על בסיס יומי") אינו מאפשר לאבחן הבחנה ברורה בין השניים. אשר על כן נעזר ב"הקשר התעשייתי" וממנו נלמד על משמעות המונח "עובד ארעי", דהיינו נעזר בהגדרה הכללית כפי שנקבעה בפסיקה והובאה לעיל; ג) למאבטחים חוזה אישי לשנה (סעיף 2(ד) לחלק I) והוא מוארך מדי פעם. ל ניתן לסווג, ולו באופן הדחוק ביותר, עובד לתקופה קצובה של שנה כ"עובד ארעי"; לכל היותר ניתן לסווגו כעובד "זמני" (המוגדר בהסכם הקיבוצי כ"עובד שנתקבל לעבודה שלפי טבעה אינה קבועה לתקופה הקבועה מראש") ואלה, העובדים הזמניים, לא הוצאו מתחולת ההסכם הקיבוצי. .4האם תפקידם של המאבטחים דורש "מומחיות מיוחדת"? א) בית-הדין האזורי קבע, לאחר ששמע מסכת ראיות מקיפה בנושא, כי תפקידם של המאבטחים אינו דורש מידת מומחיות "מיוחדת", שעה שהדגש על "מיוחדת"; ב) תמימי דעים אנו עם בית-הדין האזורי, כי שירותי תעופה לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש כדי להראות, כי על מנת למלא תפקיד של מאבטח דרושה "מומחיות מיוחדת". הוכח, כי למילוי התפקיד דרישות מיוחדות, כגון רקע צבאי קרבי, אך אין מילויו דורש "מומחיות מיוחדת" - במובן המקובל בחיי היום-יום של מונח זה. .5האם המאבטחים מכהנים בתפקידים "סודיים" או בתפקידים שנקבעו על-ידי החברה כסודיים? א) הצדדים השקיעו מרץ רב בהתייחסות לשאלה, אם תפקידי המאבטחים הם סודיים אם לאו; עיון בהסכם הקיבוצי מראה, כי תנאי קודם לבחינת השאלה אם התפקידים הם סודיים אם לאו, הינו קביעתם ככאלה על-ידי החברה. במלים אחרות - רק אם ייקבע תפקיד מסוים על-ידי החברה כסודי, ותיטען הטענה, כי לא היה בסיס לקביעה - עשוי בית-הדין לבחון את סבירות אותה קביעה, וזאת על-פי אמות המידה של בדיקת החלטות על-ידי מי שלו הכוח לעשות כן; ב) שירותי תעופה טענה הן שהחברה קבעה את תפקידי האבטחה כסודיים והן כי הממשלה עשתה כן, ובכך די. לאור העובדה, ששירותי תעופה לא הציגה את החלטת הממשלה בנדון, אם היתה כזאת (סעיף 8לחלק I), פטורים אנו מלפסוק בשאלה, אם לאור נוסחו של ההסכם הקיבוצי בסוגיה די בקביעת הממשלה על סודיות התפקיד; ג) לא היה חולק, כי אין בכתובים החלטה של שירותי תעופה על סודיות התפקיד וכן לא הוצג כל מסמך בו נאמר, כי החברה החליטה כאמור. בסוגיה זאת השליכה שירותי תעופה יהבה על עדותו של מנהלה האדמיניסטרטיבי, מר אברהם גרינשפן. בתצהירו (סעיף 9(א)), המשמש עדות ראשית, אומר מר גרינשפן "התפקיד של קצינים תורניים ומאבטחים הוא תפקיד סודי והוא נקבע על-ידי המשיבה (שירותי תעופה) כתפקיד סודי". בתשובה לשאלה, אם יש החלטה רשמית של החברה בנדון, השיב בשלילה, הן באשר להנהלת החברה והן באשר לדריקטוריון שלה (ע' 85, 86לפרטיכל). את האמור בתצהירו ביסס העד על שיחות עם מנכ"ל החברה ו"גורמים בטחוניים"; ד) בא-כוחם של המאבטחים טען, כי החלטה כאמור של החברה חייבת להיות בכתב. טענה זאת אין לקבל, ועל דרך ההיקש נביא את אשר אמרנו בקשר לאישור הנדרש מכוח סעיף 24לחוק התקציב 1984משר האוצר לתנאי עבודה בגופים ציבוריים: "המרחיק לכת בטענתו היה הפרקליט אשר ייצג את מרכז השלטון המקומי, הוא טען, שאותו אישור חייב להיות בכתב, ובאין כתב אין אישור וההסכם 'בטל'. טענה זאת אין לקבל. קבלת הטענה פירושה הוספת מלה לנוסח הכתוב ואין להעלות על הדעת, כי רק מתוך שכחה לא כתבו 'אישור בכתב'; 'בכתב' או שלא דווקא בכתב, אינו מהדברים שבהיסח הדעת באים או נעלמים. זאת ואף זאת: מתולדות המשפט ידוע, שאף במקרים שבהם נדרש במפורש 'כתב', מצאה הפסיקה תשובה למצבים שבהם לא היה אמנם 'כתב', אך התקיים למעשה כל אשר 'הכתב' אמור היה להבטיח והפעולה נמצאה תקפה" (דב"ע מה/18- 4[8], בע' 445). ובהמשך: "המינהל התקין דורש שהאישור יהיה בכתב; נוסיף ונאמר - גם יחסי עבודה תקינים דורשים דברים בכתב, וענייננו יוכיח" (שם [8], בע' 445). והמסקנה - "כתב" הוא דרך המלך והתחליף הוא הוכחה, כי ניתן אישור "ואותו אישור הוא ברור, חד-משמעי וספציפי" (שם [8], בע' 446). ה) אין לראות בדברים אותם אמר מנהלה האדמיניסטרטיבי של שירותי תעופה "אישור ברור, חד-משמעי וספציפי", כי החברה החליטה או קבעה שתפקיד המאבטחים הינו תפקיד סודי. אפשר לאמר, כי הוכח שלא נקבע כאמור, אף כי ייתכן שחלק מבכירי החברה ראו כך את הדברים; אולם הקובע לענייננו הינו העדר "קביעה" של שירותי תעופה, כנדרש על-ידי ההסכם הקיבוצי, דהיינו קביעה על-ידי הגוף המוסמך לכך בחברה; ו) באמור די כדי לקבוע, כי שירותי תעופה לא הרימה את הנטל המוטל עליה בעניין החלופה האחרונה שלה טענה להוצאתם של המאבטחים מצל קורתו של ההסכם הקיבוצי; ז) אף כי הדבר לא צריך עוד לענייננו, נוסיף שלושה אלה: (1) מהאמור בחוזה האישי (סעיף 2(ד) לחלק I) אין ללמוד לענייננו דבר, מן הטעם שלא הצדדים לחוזה אישי הם הקובעים, אם חל עליהם הסכם קיבוצי אם לאו. דבר זה נקבע על-ידי הצדדים להסכם הקיבוצי. (2) ההצהרה לשמירת סודיות (סעיף 2(ה) לחלק I) אין בה כדי ללמד, שהתפקיד הוא "סודי". ההצהרה מתייחסת לסעיף 117לחוק העונשין וההוראה באותו סעיף חלה על כל עובד ציבור. לענייננו די בדברי ההסבר, המופיעים בטופס ההצהרה עליו חתם כל מאבטח, ועליו חותם כל עובד: "איסור מסירת 'ידיעה' שהגיעה לעובד בתוקף תפקידו, אינו חל איפוא על ידיעה סודית דווקא, ואפילו לא רק על ידיעה חשובה. האיסור חל על מסירת כל ידיעה שהעובד קיבלה בתוקף תפקידו, מאיזה סוג שהוא כמוגדר לעיל". (3) החלטת הממשלה למסור מידע לשירותי תעופה מכוח חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א- 1981(סעיף 2(ו) לחלק I) אינה מלמדת לענייננו דבר, בייחוד מן הטעם, שההחלטה מתייחסת לכלל העובדים בגופים שפורטו בהחלטה, וממנה אין להקיש שכלל עובדי אותם גופים ( 15במספר) מבצעים תפקידים סודיים. .6סופו של דבר - הערעור נדחה. המערערת, שירותי תעופה, תשלם למשיבים, המאבטחים, הוצאותיהם בערעור, לרבות שכר טרחה (כולל) בסך של 250ש"ח בצירוף מע"מ; לא ישולם סכום זה תוך 30יום מהיום, ישולמו הפרשי הצמדה וריבית, כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961, מהיום ועד יום התשלום בפועל.תצהיריםמסמכים