הסכם עבודות שיפוץ כביש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם עבודות שיפוץ כביש: התובעת שהיא גם הנתבעת שכנגד הינה עיריה הפועלת על פי דין. הנתבעת, שהיא גם התובעת שכנגד, הינה חברה קבלנית העוסקת בין היתר בבצוע עבודות פתוח ותשתית. (התובעת שהינה הנתבעת שכנגד תיקרא להלן לשם הקיצור "התובעת" ואילו יריבתה כאן תיקרא להלן "הנתבעת"). התובעת בקשה בזמנו לשפר את כביש הכניסה המוליך אל תוך עירה. לאחר שהיו בידיה תכניות מתאימות לכך היא פירסמה בשנת 1988מכרז למסירת העבודה. הנתבעת שהיתה בין המשתתפים במכרז זכתה בו. הצעתה הסתכמה אז בסכום של 750, 707שקלים חדשים. מסתבר כי התובעת לא יכולה היתה באותה העת לגייס את הסכום הנ"ל ולפיכך השתהתה מסירת העבודה לבצוע. לבסוף והיה זה ביום 2/4/90, נחתם בין בעלי הדין חוזה לבצוע העבודות נשוא המכרז. (בין בעלי הדין קיימת אמנם מחלוקת אם אכן נמסרו באותה העת לבצוע כל העבודות שנכללו במכרז המקורי, אם לאו, אך על כך ולפי הצורך, בהמשך). ביום 2/4/90נחתם איפוא החוזר המקורי, שמן הסתם וכמתחייב מהוראות הדין היה חלק ממסמכי המכרז ובנוסף לכך נחתם בין בעלי הדין באותו המעמד נספח לחוזה המהווה למעשה חוזה בפני עצמו. החוזה המקורי צורף לתביעה כנספח א' ואלו הנספח צורף שם כנספח ב'. (החוזה המקורי, נספח א', יקרא להלן לשם הקיצור "החוזה", והנספח, דהיינו, צרוף ב' לתביעה, יקרא להלן לשם הקיצור "ההסכם"). ההסכם הוא בן עמוד אחד ועיקריו הם: הנתבעת מקבלת על עצמה לבצע את העבודות נשוא החוזה והמכרז אלא שהתמורה שהיתה אמורה להיות כזכור בסך 500, 707שקלים חדשים וכך גם צויין בהסכם, הופחתה לסך של 000, 550שקלים חדשים בצרוף מע"מ. עוד נקבע בהסכם כי הסכום הנ"ל שנקבע בו ישולם "ללא מדידה וחישוב כמויות", דהיינו מחיר פאושלי. (ראה שם בסעיף א'). בהמשך נקבע בהסכם כי תנאי התשלום המקוריים שנקבעו בחוזה ישתנו כך שהתמורה הנ"ל תשולם בשני תשלומים. הראשון בסך של 000, 250שקלים חדשים (בצרוף מע"מ כעולה מההסכם), ישולם בעת קבלת הכסף המיועד לפרויקט הרלבנטי מאת משרד הפנים והיתרה תשולם, כך נקבע שם, ביום 31/10/1990או ביום גמר העבודה, לפי המאוחר. התשלום השני, כך נקבע, צמוד למדד הסלילה מחודש אפריל .1990מועד תחילת בצוע העבודה נשוא ההסכם, נקבע להיות מועד בצוע התשלום הראשון. כפי שכבר צויין לעיל בכל אותם נושאים שבהם לא עוסק ההסכם מופנים הצדדים להוראות החוזה. מועד סיום העבודה לא נקבע בהסכם ואין שם כל התיחסות לכך, לפיכך יש לפנות לחוזה ומתוך המסמך שמצורף אליו והמכונה "מוסף לטופס החוזה", אנו למדים שם (בסעיף 5) כי תקופת בצוע העבודה היא בת 120יום. לכאורה ועל פי המסמכים שצוינו לעיל, נטלה הנתבעת על עצמה לבצע את העבודה בראשית אפריל 1990כנגד תמורה בסך של 000, 550שקלים חדשים בעוד שהצעתה במכרז עמדה כ-שנה וחצי קודם לכן על סך 500, 707שקלים חדשים. לא יצאו ימים רבים ובין בעלי הדין נחתם חוזה נוסף והיה זה ביום .27/6/90 מסמך זה צורף כנספח ה' לכתב התביעה והוא הוכתר על ידי בעלי הדין בשם: "סיכום דברים". (להלן נקרא אף אנו למסמך זה בשם "סיכום הדברים"). עיון בסיכום הדברים מלמד על כך שהוא נערך בהמשך להסכם ולחוזה ונקבע בו כי בנוסף ובהמשך לעבודה נשוא ההסכם תבצע הנתבעת בעבור התובעת את עבודת הניקוז וסלילת המדרכות, עבודות שנכללו אמנם במכרז המקורי והקשורות אף הן לסלילת הכביש - עבודות אשר בשלב הראשון לא נכללו במסגרת ההסכם והחוזה. (העבודות נשוא סיכום הדברים תיקראנה להלן לשם הקיצור "העבודות הנוספות". כל אימת שנתיחס לעבודה שנמסרה לבצוע מכח ההסכם ולעבודות הנוספות כאל מכלול אחד הן תיקראנה להלן לשם הקיצור "העבודות" או "כלל העבודות"). בסיכום הדברים נקבע כי הצדדים מעריכים את שווי העבודות הנוספות בסכום של כ-000, 800שקלים חדשים במחירי כתב הכמויות. את הסכום הנ"ל התחייבה התובעת לשלם לנתבעת ב- 8תשלומים תלת-חודשיים שווים, כל אחד בסכום בסך של 000, 100שקלים חדשים בצרוף מע"מ. סכומים אלה, כך נקבע, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ונושאים ריבית. להבטחת בצוע התשלומים הללו מסרה התובעת לנתבעת שטרי חוב כמספר התשלומים שנקבעו. בסעיף 7(ד) לסיכום הדברים נקבע כי עם השלמת העבודות הנוספות תגיש הנתבעת חשבון סופי על בסיס כמות העבודה שבוצעה בפועל ואם יתברר כי החשבון הסופי, כפי שאושר על ידי מפקח מטעם התובעת או על ידי המהנדס שלה, עולה על שווי העבודות שנקבע, (000, 800שקלים חדשים), כי אז תהיה זכאית הנתבעת לתוספת תשלום מאידך, וגם זאת נקבע שם, כי אם הבדיקה תצביע על כך שהיקף העבודה שבוצע בפועל פחות מסכום שנקבע, כאמור לעיל, כי אז תופחת התמורה שתשולם בהתאם. בענין זה שונה איפוא סיכום הדברים מהחוזה בו נקבע כזכור מחיר פאושלי. בסעיף 9לסיכום הדברים נקבע כי על הנתבעת לסיים בצוע העבודות הנוספות עד ליום .15/12/1990מתוקף תניה זו ומכח התנאים שנסקרו לעיל ברור הדבר שאת עיקר התמורה בעבור העבודות הנוספות היה על התובעת לשלם זמן ניכר לאחר המועד המתוכנן והמוסכם לסיומן. עוד מן הראוי לציין כאן את ההוראה שנקבעה בסעיף 8לסיכום הדברים ושבגדרה נקבע כי הוראת ההסכם יחולו על בצוע העבודות הנוספות, כאשר בכל מקרה בו תתגלינה סתירות בין האמור בהסכם לבין סיכום הדברים, ההוראות הכלולות במסמך האחרון גוברות. כפי שעולה מתוך הנאמר עד כאן וכפי שגם הוברר במהלך ההתדינות עצמה, ברי הדבר שהן העבודה והן העבודות הנוספות היוו חלקים שונים מפרויקט אחד שענינו הרחבתו וסלילתו מחדש של כביש הגישה לעיר על כל מרכיבי העבודה הנ"ל כפי שפורטו במכרז שפורסם בזמנו ב- .1988למעשה גם מוסכם בין בעלי הדין כי, וגם הגיון הדברים מצביע על כך, שביצוע העבודה והעבודות הנוספות היו שלובות זו בזו ומשנחתם סיכום הדברים היה ברור ומוסכם על דעת שני הצדדים כי מועד סיום כלל העבודות הוא כמועד הקבוע לסיום העבודות הנוספות. הנתבעת החלה בבצוע העבודות אלא שברי ומוסכם על דעת כולי עלמא כי הן לא הגיעו לסיומן המלא על פי המוסכם. מהלך בצוע העבודות היה מלווה בעכובים ובמחלוקות בין בעלי הדין עד שביום 16/7/91הודיעה התובעת לנתבעת על בטול ההסכמים. הודעת הביטול היתה כלולה במכתב ששיגר לנתבעת באותו היום בא כוחה של התובעת. מכתב זה מהווה את נספח ט' לכתב התביעה. הסכסוך שפרץ בין בעלי הדין הוליד את ההליך המשפטי כאן. התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובעת. הנתבעת התגוננה כנגד התביעה, בקשה לדחותה ואף צירפה לכתב הגנתה תביעה שכנגד. על עיקרי הטענות והטענות שכנגד נעמוד בהמשך משנידרש לתביעות ולעתירות השונות. עתה ולצורך הבנת המשך הדברים, נציין אך זאת, כי לשיטת ולטענת התובעת הפרה הנתבעת באופן יסודי את ההסכמים וכשלה בהבאת העבודות לידי גמר ויתרה מכך. כל שעשתה סללה ובנתה לא ראוי הוא. לשיטתה יש להרוס מן היסוד את כל אשר עשתה הנתבעת ולסלול הכביש מחדש על כל מרכיביו. לתביעתה צירפה התובעת חוות דעת מקצועיות התומכות לכאורה בטענותיה אלה. התובעת מבקשת איפוא בתביעתה לחייב את הנתבעת לפצותה בסכומים כאלה שיאפשרו לה עתה לפרק ולהרוס את אשר נעשה על ידי הנתבעת ולבנות ולסלול מחדש את הכביש. עוד מבקשת היא פיצוי ושיפוי בגין עלויות, הוצאות ונזקים נוספים הנובעים והכרוכים בבצוע עבודות ההריסה, הסלילה והבנייה המחודשת. הנתבעת מצידה מבקשת בכתב הגנתה לדחות התביעה מכל וכל. לשיטתה דוקא היא היתה זו שמלאה אחר תנאי החוזים, בצעה את העבודות כיאות וכמוסכם ואילו התובעת, דוקא היא, היתה זו שהפרה את מערכת ההסכמים ביניהם בכך שלא עמדה בתנאי התשלום שנקבעו ונותרה חייבת לה כספים רבים אותם היא תובעת בתביעה שכנגד. לטענת הנתבעת פגורים בבצוע התשלומים במהלך בצוע העבודות הם שגרמו להתארכות משך בצוע העבודות ולאי-סיומן במועד. עוד טוענת הנתבעת כי היקף העבודות הנוספות שבוצעו על ידה עלה על הסך של 000, 800שקלים חדשים שצוינו לעיל ולפיכך מגיעה לה תוספת בגינן. הנתבעת מצידה צירפה לכתבי טענותיה חוות דעת מקצועית התומכת בעמדתה ובטיעוניה. כאן המקום לציין כי את מירב התשלומים שנקבעו על פי סיכום הדברים לא שילמה התובעת במועדם והנתבעת גבתה את תמורת שטרי החוב שנמסרו לידיה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. במהלך ההתדינות ולאור חילוקי הדעות בתחומי ההנדסה שהתגלעו כאן בין בעלי הדין ומומחיהם ובהסכמת בעלי הדין, מינה בית המשפט מומחה מטעמו. המומחה שמונה כאמור היה המהנדס יהודה אשד כאשר על פי המנדט שניתן לו וכפי שהוגדר בפרוטוקול הדיון מיום 11/1/93הוא הוסמך לבדוק את השאלות הטכניות וההנדסיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. עוד נקבע שם כי במידה והוא יגיע למסקנה כי קיים ליקוי או פגם כל שהוא, אזי עליו לקבוע את משקלו היחסי ואת עלותו. (המהנדס שמונה כאמור יקרא להלן לשם הקיצור "המומחה"). המומחה עשה המוטל עליו והגיש חוות דעת. בהמשך הציגו לו ב"כ בעלי הדין שאלות הבהרה והוא אף נחקר בבית המשפט. לאחר מכן הביאו בעלי הדין את שאר ראיותיהם והגישו לתיק את סיכומיהם ועתה עלינו להכריע הדין תוך קביעת עמדתנו בשאלות אשר שנויות כאן במחלוקת. נושא ראשון שמן הראוי להידרש אליו ענינו בירור השאלה באילו נסיבות וכיצד השתלשלו הענינים שהביאו לביטול המערכת ההסכמית ומי מהצדדים היה זה שהפר אותה. בשאלה זו נחלקו בעלי הדין. התובעת מטילה את כל האחריות לכך לפתחה של הנתבעת באשר לשיטתה, (של התובעת), הנתבעת ניהלה את העבודות באופן כושל ולא הצליחה להביא לסיומן במועד המוסכם וגם לא במועדים נדחים עליהם הוסכם בין בעלי הדין. הנתבעת מצידה דוחה את טענות הראשונה. לשיטתה נערכה כיאה וכיאות לבצוע העבודות והיתה נכונה לבצע אותן בקצב משביע רצון ולסיימן במועד אלא מכשולים שהערימה התובעת על דרכה, דוקא הם היו אלה שגרמו לפגורים ואחורים במהלך בצוע העבודה. המכשולים והמכשלות שמייחסת הנתבעת לתובעת היו עכובים באספקת תכניות, אי-הסרת מכשולים שהיו באתר העבודה וכן פגורים מצידה של הנתבעת בבצוע התשלומים שהתחייבה לשלמם. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני ושקלתי בכלל נסיבות הענין הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף כאן את עמדת התובעת על פני זו של הנתבעת. אמנם גם התובעת חטאה בהפרות שונות של תנאי ההסכם, כך למשל לא שילמה את מלוא התשלום הראשון שהתחייבה לשלמו על פי החוזה, אלא שלא ענין זה ולא הטענות האחרות שמעלה כיום הנתבעת היו אלה שמנעו או עכבו בעדה מלבצע העבודה ולהשלימה במועד ולא הם היו אלה שכלכלו את מעשיה או מהלכיה של הנתבעת במהלך הארועים. באותם ימים, כפי שעוד יובהר להלן, הנתבעת גם לא ייחסה לאותן הפרות מצידה של התובעת משקל ממשי, כפי שהיא מבקשת לייחס להם כיום ועתה. אך טבעי הדבר, כיום, כאשר ניטש מאבק משפטי ביניהם, כי כל אחד מבעלי הדין יבקש לזקוף לחובתו של רעהו מחדלים ומעשי הפרה ולהעצים את משקלם של אלה. כיוון שכך ברי שיש להתייחס בזהירות לטענות ולעדויות שמובאות כיום על ידי בעלי הדין בסוגיה זו (כמו בסוגיות אחרות). אם הגעתי למסקנה אליה הגעתי היה זה בהתבסס על עמדות ומעשים שנעשו וננקטו במהלך בצוע העבודה ובטרם היות הסכסוך המשפטי באשר הם אלה שמשקפים לדעתי ומבטאים את ההוויה האמיתית ששררה באותם ימים ומתוכם ועל פיהם ניתן להסיק כיום את המסקנות היותר נכונות. כוונתי בהקשר זה במיוחד למסמכים שצורפו לכתב התביעה וסומנו שם כנספחים ה-9, ז/1, ו-ח/ .1הראשון הינו פרוטוקול מישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 30/4/91, השני הוא תצהיר שמסר בהליך אחר מר כץ, מי שניהל את הפרויקט מטעמם הנתבעת ואשר העיד כאן מטעמה, והמסמך השלישי הוא זכרון דברים שנערך בין בעלי הדין ביום .22/5/91בכל המסמכים הללו שהנתבעת היא צד להם, (ז/ 1הוא תצהיר שלה עצמה), שבה ומתחייבת הנתבעת להגביר את קצב העבודה, להשלים ולסיים העבודות, במועדים שנקבעו שם ואשר חלותם לאחר תום התקופה החוזית כאשר מנגד לא ניתן לאתר במסמכים אלה התחייבויות מקבילות מצידה של התובעת לשלם תשלומים שבפיגור לכאורה או להסיר מחדלים אחרים שבשליטתה, התחיבויות שמן הסתם היו מוצאות את ביטויין במסמכים אלה אילו היה להם משקל בעיני הנתבעת כפי שהיא מבקשת לשוות לו היום ואילו הם היו נתפסים על ידה אז כגורמים מעכבים. הנימה והרוח הנושבות ממסמכים אלה מעידות על כך שבין בעלי הדין שררה ההבנה כי הפרותיה של הנתבעת את המוסכם וקצב עבודתה האיטי הן אלה שמצריכות תיקון ושינוי ולא מחדלה של התובעת. הנתבעת מנסה היום לתת משקל רב יותר להפרותיה של התובעת את המוסכם, יותר מאשר ראו זאת אנשיה אז, משמע, הפנייה להפרות אלו נעשתה מסיבות טקטיות בעוד שבזמנו וגם על פי שיטת הנתבעת לא הן היו אלו שעמדו למכשול בדרכה. באספקלריה זו ומאחר והנתבעת לא סיימה את העבודה גם לא עד ליום 10/6/91, כפי שהתחייבה לעשות על פי זכרון הדברים, נספח ח- 1והארכה שקיבלה מכוחו, הרי בדין הודיעה התובעת על בטול החוזה וכי הפרותיה של הנתבעת את המוסכם הם שהיו העילה לביטול. קביעות וממצאים אלו ישמשו אותנו בהמשך. מכאן נעבור לדון בעתירות הספציפיות של בעלי הדין. עתירתה העיקרית של התובעת היתה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי גדול ביחס שתכליתו כיסוי הוצאותיה הצפויות של התובעת בהסרת ופירוק הכביש, שנבנה על ידי הנתבעת, ככל שנעשה, וסלילתו מחדש, וזאת לנוכח עמדתה הבסיסית כי איכות העבודה שבצעה הנתבעת כה ירודה ופגמיה כה מרובים עד שאין מנוס אלא להרוס ולפרק את כל אשר נעשה ולסלול הכביש מחדש על כל מרכיביו. כך סברו מומחיה של התובעת. מנגד הביעו מומחי הנתבעת עמדה שונה בתכלית. כפי שהוסבר לעיל מונה כאן המומחה להכריע בסוגיות אלו. לאור מעמדו, כמומחה מוסכם, ולאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות לחקרו בדרך של הצגת שאלות הבהרה ואח"כ גם בין כותלי בית המשפט ולאחר שהיתה לי האפשרות להתרשם ממנו, ממידת מקצועיותו ואמינותו, מסקנתי הינה כי יש לאמץ כאן את עמדת המומחה ולקבוע ממצאינו בעקבותיו. בחוות הדעת שמסר המומחה הוא ציין ופירט את הליקויים שמצא בעבודה ואת מרכיביה הטעונים תיקון. בהמשך ולבקשת ב"כ בעלי הדין ובגדר המינוי שהוצא לו העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים שנמצאו על ידו. בתשובה שנתן לב"כ בעלי הדין העריך המומחה את עלות בצוע התיקונים בסכום של 255, 644שקלים חדשים כשהאומדן מבוסס על מחירי מרץ 1994ולפני מע"מ. בתשובה לשאלה שהפנה אליו ב"כ הנתבעת השיב המומחה כי מהסכום הנ"ל יש לנכות סך של 750, 197שקלים חדשים באשר סכום זה לשיטתו מתייחס לנזקים שלא באחריות הנתבעת. (ראה תשובותיו מ- 3/4/94לשאלות הבהרה שהוצגו לו). הסכום הנ"ל נובע מתיקון ליקויים שארעו על פי ממצאי המומחה, כתוצאה מפועלם של אחרים כגון אנשי העיריה או אנשי העיר וממרכיב דומיננטי אחד שענינו ציפוי הכביש בשכבת אספלט נוספת בעובי של 3ס"מ אותה מכנה המומחה בשם "שכבה נושאת" ואשר לשיטתו של המומחה יש צורך בסלילתה מבחינה מקצועית על מנת לשמר את איכותו של הכביש. עלות ריבוד הכביש בשכבה זו מסתכמת בסכום של 000, 169שקלים חדשים שהוא חלקו הארי של שווי התיקונים אשר לשיטת המומחה אין להטילם על הנתבעת. ב"כ התובעת תוקף את עמדתו בענין של המומחה אלא משבחנתי את חומר הראיות והסבריו של המומחה לא ראיתי לנכון לדחות את מסקנתו כי את הסכום האמור אכן יש לנכות מאומדן עלות התיקונים שאותם יש להטיל על הנתבעת. בחוות דעתו המקורית שם בסעיף 5.11מסביר המומחה כי עבודת סלילת השכבה הנושאת לא נכללה כלל בעבודה שנמסרה לבצועה של הנתבעת. משנחקר המומחה בסוגיה זו בבית המשפט הוא הסביר, בעמוד 3לפרוטוקול, כי בכתב הכמויות (שמהווה חלק ממסמכי המכרז) לא צויין שהקבלן צריך לרבד בשכבה כזו את הכביש ומשנתבקש לציין ולפרט באלו שכבות אמור היה הכביש להיבנות, על פי התכניות, הוא תאר ומנה אותן כאשר העליונה שבהן היא שכבת אספלט אחת, אשר אינה אותה שכבה נושאת עליה מדבר העד ואשר ברור מתוך דבריו כי אמורה להיות בגדר שכבת אספלט שנייה (עליונה) (ראה עמוד 2לפרוטוקול). עוד יש להפנות בענין זה לאמור בסעיף 6.6.7לחוות דעתו המקורית של המומחה שם גם צוין על ידו כי שכבה נושאת לא היתה כלולה בחוזה המקורי. הפירוש הנכון שיש לתת לדבריו של המומחה בסוגיה זו הוא, כי על פי דעתו המקצועית ומומחיותו יש לרבד כביש מעין זה בשכבת אספלט נוספת שכינויה "שכבה נושאת" אלא שכזו לא נכללה בין העבודות שנמסרו לבצועה של הנתבעת וממילא לא ניתן ולא נכון יהיה להטיל על התובעת לשאת עתה בעלות הנחתה במסגרת הפיצוי שיש להשית עליה כאן עקב הפרתה את החוזה. (כאן המקום לציין כי התובעת נמנעה מלזמן לעדות את המתכנן שהכין את מסמכי המכרז והתכניות על מנת לסתור את דבריו של המומחה כי שכבת אספלט זו לא נכללה בעבודה). מסקנתי הינה איפוא שאין לחייב את הנתבעת בעלות סלילתה של השכבה הנושאת, כמו גם בשאר הרכיבים הכלולים בסך הנ"ל של 750, 197שקלים חדשים וסכום זה יש לנכות משיעור עלות התיקונים שאותו יש להטיל על הנתבעת. מסקנתי עד כאן הינה איפוא שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 505, 446שקלים חדשים, במחירי מרץ 1994ובצרוף מע"מ וזאת לצורך מימון תיקון אותם הליקויים שמקורם בעבודת ובאשמת הנתבעת. יצויין כי בסכום זה גם כלולה עלות סיום העבודה בקטע בן 200מטר מתוך הכביש אותו לא סיימה כלל הנתבעת עד הפסקת עבודתה באתר. עוד יצויין כי ב"כ הנתבעת מודה בסיכומיו כי יש להטיל על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום הנ"ל, עליו מצביע המומחה. יודגש כי בגיבוש מסקנותי בפרק זה דחיתי השגות שונות שהעלה בפני ב"כ התובעת ואשר היה בהן משום התעלמות מעצם ההסכם הדיוני שנקבע כאן (בהסכמה) ואשר בגדרו מונה המומחה. כאן המקום לציין כי במחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין בשאלה האם עבודות התמיכה וביצוע מעקות ומסלעות היו כלולות בעבודות שנמסרו לבצועה של הנתבעת על פי החוזה, אם לאו, החלטתי להעדיף את גירסת הנתבעת וזאת לאחר שעדותו של מר כץ מטעם הנתבעת לא רק שלא נסתרה אלא זכתה למעשה לאישורו של ד"ר אגבריה שהעיד מטעם הנתבעת ואשר בהגינותו, העיד בעמ' 19לפרוטוקול, כי היקף העבודה שנמסר לבצוע מכח החוזה צומצם לעומת התכנית המקורית. גם טענתו של מר כץ כי הנתבעת לא קיבלה תכניות בענין, טענה שלא נסתרה, מאשרת את עמדת הנתבעת בנושא זה. לסכום האמור שמציע המומחה יש להוסיף תוספות וסכומים הכרוכים בהשלמת העבודות ותיקונן וזאת כדלהלן. ראשית הוצאות פיקוח. בצוע התיקונים מחייב העמדת מפקח מטעם התובעת. (כפי שנעשה עד הפסקת העבודה על ידי הנתבעת). הצורך בבצוע עבודות נוספות, (לצורך תיקון הליקויים), גוזר עתה על התובעת את הצורך לממן העמדתו של מפקח מטעמה שישגיח על בצוע עבודות התיקון. הוצאה זו הינה הוצאה מיותרת מבחינתה של התובעת אשר נעוצה ונובעת מהפרתה של הנתבעת את החוזה. יש איפוא לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאה זו. עדיה של התובעת העריכו בעדויותיהם את עלות עבודות הפיקוח בסכומים שונים, גבוהים למדי, אלא שגם בענין זה בדעתי לאמץ את עמדתו ודבריו של המומחה. בעדותו בבית המשפט, בעמוד 3סיפא לפרוטוקול, נחקר המומחה בענין זה על ידי ב"כ התובעת והשיב כי מקובל להעריך את ערך עבודות הפיקוח ב-% 3עד % 4מערך הבצוע דהיינו מהיקף העבודות. בזיקה לדברי המומחה בדעתי איפוא לחייב את הנתבעת בעלות הוצאות הפיקוח בשיעור של % 4מערך העבודות שעליה לשאת בהן כאן. בצוע עבודות התיקון כיום יהיה כרוך מבחינתה של התובעת בהוצאות נוספות שענינן הכנת תכניות, לפחות באופן חלקי, וכן כאלו הכרוכות בפרסום וקיום הליכי מכרז חדש, הליך החל על התובעת מכח הדין. ברי שהליכים אלה כרוכים בהוצאה כספית ששעורה לא התחוור כאן די צרכו. יצויין כי עדי התובעת שעה שנדרשו לכך בתצהיריהם כרכו זאת בעלויות נוספות כגון פיקוח שכבר נתנו עליה את הדעת. ממילא המדובר כאן באומדנה של הוצאה צפויה. לפיכך אפעל כאן בדרך האומדן. לאחר ששקלתי בכלל נסיבות הענין והגיון הדברים נראה לי שאם אקבע לענין זה פצוי בסך של 000, 80שקלים חדשים, (כולל מע"מ) הרי יהיה בכך משום מענה הולם להוצאה זו. סכום זה נקבע על פי ערכו לפי המדד שפורסם ביום 15/6/96כפי שיוסבר ויבואר להלן. עתירה נוספת מתוך תביעותיה של התובעת שיש להעתר לה ענינה הפיצוי המוסכם שנקבע בגין איחור בסיום בצוע העבודה. לאור המסקנות אליהן הגעתי באשר להשתלשלות הענינים שגרמו להתארכותן של העבודות ואח"כ להפסקתן, מן הדין לפסוק לתובעת פיצוי בגין האיחור. במסמך שצורף לחוזה ואשר כונה "מוסף לטופס החוזה", מסמך המהווה בנסיבות הענין יחד עם החוזה הממשלתי אליו מפנים הצדדים, חלק מהמערכת החוזית שנכרתה ביניהם, נקבע שם כי הנתבעת תשלם פיצוי מוסכם בסך של 100שקלים חדשים בגין כל יום של פיגור בסיום העבודה. בנסיבות הענין יש לראות את המועד שנקבע לסיום העבודות הנוספות, על פי סיכום הדברים, כמועד שנקבע לסיום כלל העבודות שהרי מאז שזה נכרת בין בעלי הדין מסמך זה ראו בעלי הדין את שתי העבודות כמכלול אחד, (כך גם למעשה היה המצב מבחינה טכנית). המועד הקובע לצורך ענין זה הינו איפוא יום .15/12/90(ראה על כך האמור בסעיף 9לסיכום הדברים). התקופה שבגינה בדעתי לפסוק את הפיצוי האמור ראשיתה איפוא ביום 16/12/90וסופה ביום 16/11/91, היינו כ-ארבעה חודשים לאחר ביטול ההתקשרות החוזית. התקופה הנוספת שנקבעה על ידי, מעבר למועד ביטול ההסכמים, נעוצה בהסבר הבא. ברי שלא ניתן היה לצפות שהתובעת תוכל להשלים העבודה כבר למחרת מועד ביטול ההתקשרות כך שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין תקופת עיכוב סבירה נוספת שבמהלכה ניתן היה להערך כראוי, על כל הכרוך בכך, ולהשלים את ביצוע התיקונים וסיום העבודה. גם תקופה כזו היא תולדת הפרתה של הנתבעת את ההסכמים. על פי הערכתי ובדרך האומדן ראיתי לנכון לקבוע את משכה של תקופה נוספת זו בארבעה חודשים, וזו התקופה הנוספת שבגינה ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם עד .16/11/91מאידך וגם אם בפועל לא הסתיימה העבודה בתקופה זו, כפי שאנו יודעים, הרי אין לדעתי לזקוף לחובת הנתבעת את הדחייה הנוספת והמתמשכת הזו, עד אין קץ, שהינה פועל יוצא מבחירתה של התובעת ושוב אינה בשליטתה של הנתבעת. (על ההלכה המשפטית שתנייה בדבר פיצויים מוסכמים ממשיכה לחול גם לאחר ביטול החוזה, ראה למשל בספרה של גב' שלו "דיני חוזים" מהדורה שנייה, שם בעמ' 564רישא). התקופה האמורה כאן מסתכמת אם כן ב- 330יום. שיעור הפיצוי המוסכם שיש לפסוק כאן מגיע לסך של 000, 33שקלים חדשים אותם נשערך על פי המדד הקובע שהיה ידוע ביום החתימה על ההסכם - .2/4/90 לשאר עתירותיה של התובעת לא ראיתי לנכון להעתר. כך למשל לא הוכח בפני כי בין לבין, כלומר מאז ביטול ההסכם ועד הלום השקיעה התובעת סכומי כסף כלשהם בתחזוקת הכביש, עקב מחדליה של הנתבעת. המדובר כאן בנזק שהתגבש בעבר והינו בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחה מפורשת. כזו לא הובאה מה עוד שלא שמענו הסבר מניח את הדעת מדוע לא ניגשה התובעת זה מכבר לבצוע התיקון צעד שיכולה היתה לעשותו עם ביטול ההסכם ולסיימו תוך כמה חודשים צעד אשר מבחינה משפטית נכלל במסגרת חובתה של התובעת לפעול להקטנת הנזק. (לפחות לצורך ההתחשבנות). אשר לנזק הלא-ממוני אותו מבקשת התובעת הרי לאור ההלכה הידועה בענין והיותה של התובעת - גוף משפטי שאינו בשר ודם, אין מקום לפסוק לה כאן פיצוי מעין זה (ראה בענין את פסק הדין שניתן בע"א 345/89שפורסם בפד"י מ"ו (3) עמ' 350). עד כאן באשר לתביעתה של התובעת. מכאן נעבור לדון בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת. מטבע הדברים הממצאים אותם קבענו והמסקנות אליהן הגענו, עד כאן, חורצות ולשבט, את גורלן של אותן עתירות שבפי הנתבעת ושעילתן בטענה, שנדחתה על ידי, כי התמשכות העבודות והתארכות משך בצוען נבעו מהפרותיה של התובעת את ההסכם. נותר לנו לדון עתה ב- 3מטענותיה של הנתבעת ובהן נעסוק עתה. למעשה אין מחלוקת בין בעלי הדין כי התשלום הראשון שהיה על התובעת לשלם במסגרת החוזה לא שולם במלואו במועד שנקבע לשלמו, (המדובר בסכום של 000, 48שקלים חדשים שהיה על התובעת לשלמה עד 6/90), ובה במידה אין מחלוקת שהתובעת לא שילמה לנתבעת כל תשלום על חשבון השעור השני שנקבע לתשלום על פי החוזה והכוונה לסך של 000, 300שקלים חדשים שעל התובעת היה לשלמו על פי החוזה ביום 31/10/90או ביום גמר העבודה, לפי המאוחר, - ראה על כך בסעיף 2לחוזה. (עוד נקבע שם באותו סעיף כי הסכום האמור צמוד למדד הסלילה של חודש 4/90). התובעת לא שילמה השעור האמור, או כל חלק ממנו באשר לשיטתה לא הגיע המועד לתשלומו שהרי על פי דעתה (שלמעשה נתקבלה גם על דעתנו) לא השלימה הנתבעת את העבודה ולא הביאה אותה לידי גמר. אכן עד כה לא היה מקום לחייב את התובעת לשלם באופן נפרד כחיוב העומד בפני עצמו את יתרת התמורה שנקבעה לתשלום עם סיום העבודה, אלא עתה, משאנו עוסקים בהתחשבנות הכוללת, ומשאנו "מעמידים" לרשותה של התובעת ועל חשבונה של הנתבעת, את השעור הכספי המתאים לצורך השלמת העבודה ומשקבע המומחה כי שווי העבודה, לאחר בצוע התיקונים, כמומלץ על ידו, יהיה כשווי תוצאות המכרז, עם ערכים צמודים, - ראה תשובתו מיום 3/4/94לשאלות ההבהרה שהפנה אליו ב"כ הנתבעת, הרי מן הדין יהיה לקזז מהתשלומים שיגיעו כאן לתובעת ואשר עם בצוע ההתחשבנות על פי פסק דין זה "מקבלת" את "המוצר" המוגמר, על פי תנאי ההסכם, את אותם שעורים כספיים שהיא, התובעת, טרם שילמה אותם - והכוונה גם לסכום של 000, 300שקלים חדשים שנקבע בחוזה וטרם שולם. יצויין כי בסיכומי ב"כ התובעת לא מצאנו כל טענה השוללת את תביעתה של הנתבעת לקיזוזם של סכומים אלה במסגרת ההתחשבנות. בפי הנתבעת עתירה נוספת וענינה תוספת הסך של 686, 220שקלים חדשים, במחירי אפריל .1990אין מחלוקת בין בעלי הדין כי בסיכום הדברים נקבע שהתמורה הנקובה בו, (000, 800שקלים חדשים), היא בגדר אומדן וקביעת ערכה הסופי של העבודה על פיו הושארה לסוף העבודה ולעריכת התחשבנות בין הצדדים. לשיטתה של הנתבעת הרי היקף העבודות שבוצעו על ידה בגדרו של סיכום הדברים הגיע לסך של 686,020, 1שקלים חדשים במחירי ההסכם ולפיכך יש לפסוק לטובתה כאן את ההפרש. לביסוס תביעתה מפנה הנתבעת לתצהירו של מר כץ שניהל העבודה מטעמה ולחשבון שהוא ערך. בחנתי טענה ועתירה זו אך הגעתי לכלל מסקנה שאין לקבלה. לבד מכך שעתירה כזו לא מתיישבת באופן מלא עם שאר מסקנותי עד כה הרי עתירה זו של הנתבעת נדונה לכשלון גם בשל הטעם הבא. בסעיף 7(ד) לסיכום הדברים נקבעו הדרך והמנגנון לעריכת ובירור ההתחשבנות הסופית. נקבע שם במפורש שהנתבעת תהיה זכאית לתוספת מעל הסכום של 000, 800שקלים חדשים אם תגיש חשבון סופי שיצביע על כך וזה יאושר על ידי המפקח על העבודה מטעם התובעת או על ידי המהנדס שלה, משמע המפקח או המהנדס הוא הגורם שאמור לאשר את זכאותה של הנתבעת לתוספת. מתוך הראיות ברי שהנתבעת לא הגישה חשבון סופי בשום זמן רלבנטי וממילא ברור שכזה לא אושר על ידי מי מהגורמים המוסמכים לכך על פי המוסכם. יצויין כי עדה של הנתבעת מר כץ, מאשר בעמוד 33לפרוטוקול כי החשבון "הסופי" אותו הוא מצרף לתצהירו, (נספח ב' שם), לא הוגש מעולם לאנשי התובעת. בנסיבות אלו ברי שלא הופעל כאן המנגנון שבאמצעותו, על פי המוסכם, ניתן היה לברר את טענתה של הנתבעת כי היקף העבודה שבוצעה על ידה מכח סיכום הדברים היה גדול מהאומדן שנקבע בהסכם הזה. לא התעלמתי מהעובדה שבין בעלי הדין פרץ סכסוך שבעטיו יתכן והנתבעת לא היתה זוכה לשיתוף פעולה אילו היתה מבקשת הכרה בתוספת אלא שלא היה בכך כדי לפטור אותה מהצורך להגיש חשבון שאם היתה עושה כן והיתה נתקלת בסירוב אזי מן הסתם ניתן היה להעזר גם לצורך זה בשירותיו של המומחה במהלך ההתדינות אלא שגם זאת לא נעשה כאן וגם לשירותיו של המומחה לא פנתה הנתבעת ולא בקשה את עמדתו בענין, גם לא בשאלות ההבהרה שהציגה לו. מסקנתי הינה אם כן כי מן הדין יהיה לדחות עת עתירתה של הנתבעת לתשלום או להכרה בזכאותה לתמורה גבוהה יותר בעבור העבודה נשוא סיכום הדברים מזו שנקבעה שם. בכך סימנו לדון באופן פרטני בעתירותיהם של בעלי הדין וכוונתנו לאותן עתירות אשר ראינו לנכון להידרש אליהן. על יסוד כל הממצאים והקביעות דלעיל תערך ההתחשבנות הסופית בין בעלי הדין בהתאם לרכיבים שנחזור עתה ונפרטם כדלהלן. (יצויין כי מטעמי נוחות ועל מנת להביא את כל הסכומים השונים, שיפים למועדים שונים, לבסיס ולמכנה משותף אחד, בחרתי להסתמך על המדד הבסיסי והתחשיבים החשבונאיים אשר מופיעים בסיכומי ב"כ הנתבעת כאשר המדד הסופי שעל פיו הם שוערכו וישוערכו להלן הוא המדד שפורסם ב-15/6/96). ההתחשבנות הסופית והכוללת בין בעלי הדין תערך איפוא על בסיס המרכיבים דלהלן. א. לזכות התובעת: (1) פיצוי בגין עלות התיקונים, בזיקה לממצאי המומחה וכפי שפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה למדד ובתוספת מע"מ 314, 671ש"ח. (2) תשלום עבור פיקוח, בגין בצוע התיקונים (%4.5) כפי שנפסק לעיל סך של 852, 26ש"ח. (3) הוצאות הכרוכות בהכנת תכניות ומכרז חדש (כולל מע"מ) 000, 80ש"ח. (4) פיצוי מוסכם בסך של 000, 33שקלים חדשים בצרוף הפרשי הצמדה למדד משוערכים מיום 2/4/90, סך של 750, 71ש"ח ב. לזכות הנתבעת: (1) יתרת השיעור הראשון על פי החוזה שלא שולמה כשהיא משוערכת כאמור לעיל סך של 066, 101ש"ח. (2) הסך של 000, 300ש"ח מתוך החוזה שנשאר בידי התובעת ולא שולם משוערך כאמור לעיל 048, 739ש"ח. סה"כ לזכות הנתבעת 114, 840ש"ח. התוצאה איפוא הינה כי היתרה המתקבלת מקיזוז החיובים שנפסקו בשתי התובענות מסתכמת בסך של 802, 9שקלים חדשים לזכות התובעת וסכום זה נפסק לה בזאת. סכום זה הוא כאמור במחירי מדד המחירים לצרכן שפורסם ב- 15/6/96והמתייחס לחודש מאי 1996ואם תראה התובעת לנכון לגבותו כי אז הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד לתשלום בפועל. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי אני נמנע מעשיית צו ביחס ליציאות המשפט בהליך זה ומורה לפיכך כי כל צד ישא בהוצאותיו. כביששיפוציםשיפוצניקחוזה