חשבוניות מס פיקטיביות של קבלן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשבוניות מס פיקטיביות של קבלן: .1בתיק זה, הגיש המערער ערעור, על החלטת מנהל מס ערך מוסף, שדחתה את השגת המערער, על שומות שהוצאו לו. המערער, קבלן בניין, הגיש דו"חות תקופתיים, על מחזור עסקיו, למס ערך מוסף. מהתקבולים שהיו לו, על פי אותם דו"חות, ניכה המערער, מס תשומות. המשיב, סבר, שחשבוניות המס, שעליהן הסתמך המערער, כאשר ניכה את התשומות, היו פיקטיביות ועל כן הוציא לו שומות, לפי מיטב שפיטתו, כאשר בשומות אלה, התעלם המשיב מחשבוניות אלה ועל כן, המס, שהיה המערער צריך לשלם, על פי השומות, היה גדול יותר. כאמור לעיל, הגיש המערער השגה, על שומות אלה ומשנדחתה השגתו, הגיש את ערעורו, לבית משפט זה. ערעור זה, מסתיים, זמן רב יחסית, לאחר שהוגש, כיוון שבמשך שנתיים וחצי, לאחר הגשת הערעור, ביקשו באי כח הצדדים דחיות, מהטעם, שהם מנהלים משא ומתן, במטרה לסיים תיק זה, בהסכם פשרה. רק לאחר, שכל נסיונות הצדדים, להגיע להסכם, לא צלחו, החל הדיון בערעור, לגופו. .2המערער, לגירסתו, היה קבלן בנייה, בעל פעילות מצומצמת באשדוד. הוא העסיק מספר קטן של פועלים. לדבריו, הוא עסק בעיקר בשיפוצים ובבנייה בהיקף לא גדול. בשנים 1992-1991, החלה תנופת בנייה גדולה בישראל, והקיבוץ הארצי, החליט לבנות כ- 700יחידות דיור. מספר קבלנים, וביניהם המערער, הציעו עצמם לעבודה זו ונחתם הסכם בין תשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי, לבין המערער. בהסכם זה, התחייב המערער, לבצע עבודות בנייה שונות. לדברי המערער, עבודות בנייה אלה, היו בהיקף הרבה יותר גדול, ממה שהיה רגיל אליו, עד אותו הסכם ופועליו הקבועים, לא היו במספר מספיק, כדי להתמודד, עם עבודות, בסדר גודל כזה. לתשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי, היה חשוב, שפעולות הבנייה תתבצענה מהר וקבלן שלא עמד בקצב הבנייה, היה מפסיד את זכותו להמשיך לעבוד, ועבודתו היתה נמסרת לביצוע, לקבלן אחר. על כן, נאלץ המערער להתקשר עם ספקי פועלים ("ראיסים", בלשון העדים), מרצועת עזה ומהשטחים, כדי שיביאו לו פועלים, לביצוע העבודה. פועלים אלה, מהשטחים, לא היו פועליו השכירים של המערער - כך טוען המערער והוא שילם לספקי הפועלים, את שכרם של הפועלים, כאילו אותם ספקים, היו קבלני כח אדם. אותם "ראיסים" המציאו לו חשבוניות, על הסכומים שהמערער שילם להם, עבור פועליהם, והמערער ניכה את סכומי המס שבאותן חשבוניות, כמס תשומות. .3גירסת המשיב היא, כי המערער אמנם ביצע פעולות בנייה עבור תשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי, אולם, בעזרת פועלים שהיו שלו. המערער רצה להקטין את תשלום מס הערך המוסף, שהיה עליו לשלם, ועל כן הוא "קנה" חשבוניות פיקטיביות, מאנשים שונים ושילם להם עמלה מסויימת - אבל לא את הסכומים המופיעים בחשבוניות - במטרה להפחית את סכום המס, שעליו לשלם. לגירסת שלטונות מס ערך מוסף, החשבוניות שהמערער מסתמך עליהן, אינן מייצגות עיסקאות אמיתיות, אלא הן סופקו לו, על ידי אנשים, ש"מכרו" חשבוניות אלה, בכסף. .4לפני שאקבע, את מסקנותיי העובדתיות, עלי לדון בשתי טענות עיקריות שטען בא כח המערער בסיכומיו ושההכרעה בהן, חשובה, לצורך קביעת הממצאים העובדתיים והמסקנות המתבקשות מכך. הטענה הראשונה היתה, שהמצהיר מטעם המשיב, מר מאיר רואס, הסתמך בתצהירו, על עדויות שמיעה, היינו על הודעה שמסר אחמד רומי, לחוקרי מס ערך מוסף. אותו אחמד רומי, הוא אחד מנותני חשבוניות המס למערער - אותן חשבוניות, שהמשיב טוען, שהן פיקטיביות - והוא סיפר לחוקר, כי החשבוניות אינן מייצגות עיסקאות אמיתיות והן באו ל"כסות", את עבודת פועליו של המערער. אחמד רומי, לא הובא להעיד בבית המשפט ובא כח המערער טען, כי אין להסתמך על עדותו וכל מצהיר צריך להצהיר, רק על עובדות, שהוא יודע מידיעה אישית. התשובה לטענתו זו, היא, שבתקנה . 10א. לתקנות מס ערך מוסף ומס קנייה (סדרי הדין בערעור) התשל"ו - 1976(להלן "התקנות"), נאמר: "בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו או את החלטתו או המערער את הדו"ח שהגיש, או את טענותיו, גם אם ראיה כזו, לא היתה קבילה בבית המשפט בדיון בהליך אזרחי." בית המשפט העליון, התייחס לתקנה זו, בע.א. 5709/95(יעקב בן שלמה נגד מנהל מס ערך מוסף ירושלים) "מסים" דו ירחון, כרך י"ב מס' 5(אוקטובר 1998), עמ' ה .64וכך אמר כב' השופט אור (שם, בעמוד ה- 67, סעיף 10של פסק הדין): "בן שלמה תוקף בערעורו את החלטת בית משפט קמא, לקבל כראיה בתיק בית המשפט, ראיות שונות, אשר הוגשו באמצעות בעלי תפקידים אצל מנהל מע"מ, ואשר אינן קבילות על פי כללי הראיות הרגילים. בתוך כך, נתקבלו בהליך שלפנינו ראיות שהן בבחינת עדויות שמיעה... (עמ' ה- 69) אני סבור, כי תקנה . 10א. הותקנה בסמכות... (ה- 70) עניינה של תקנה . 10א. בהליך ערעור על החלטת מנהל מס ערך מוסף, בהשגתו של נישום על שומה. קביעת השומה על ידי רשות המס, היא הליך מינהלי. בהליך זה, לא כפופה הרשות המינהלית לדיני הראיות החלים בבתי המשפט... הרשות רשאית, על כן, לסמוך את החלטותיה גם על ראיות, אשר אינן קבילות בבית המשפט... המבחן המהותי בו צריכות לעמוד הראיות עליהן מתבססת הרשות הוא מבחן הראיה המנהלית. מבחן זה מתמקד בערך ההוכחתי של הראיה ולא בקבילותה בבית המשפט... (ה- 70) בהליך הערעור, בו חלה תקנה . 10א., על בית המשפט להכריע בדבר תוקפה של ההחלטה המינהלית של רשות המס... (ה- 71) בהליך זה, מקיים בית המשפט "דיון המאפשר לבית המשפט לקבל אותה החלטה, שהיה על הרשות לקבל מלכתחילה"... מכך עולה, כי חיוני שבפני בית המשפט הבוחן את ההחלטה המינהלית, תעמוד אותה תשתית עובדתית שעמדה בפני רשות המס... (ה- 72) לשיקולים אלה, אוסיף את העובדה, שמאז הותקנה תקנה . 10א., נוהגים על פיה בערעורי מס ערך מוסף, מזה כ- 20שנה... (ה- 73) נוכח דברים אלה, ראוי כי בתי המשפט הדנים בערעורי מע"מ, ינקטו גישה ליברלית בהתרת חקירה של מי שאמרותיהם או פעולותיהם סיפקו את התשתית הראייתית להחלטות מנהל מס ערך מוסף, בעניינו של הנישום. בכך, יושג איזון נכון, בין הצורך להגיע לשומת אמת, על פי כללי שיקול הדעת המינהלי, לבין הצורך להגן על האינטרסים הדיוניים הלגיטימיים של הנישום. לא למותר להוסיף, כי קבלת הראיה על פי תקנה . 10א. אינה סוף פסוק ההסדר שבתקנה . 10א. קובע מסמרות לעניין קבילותן של ראיות בלבד. אין בו כדי לשנות מן העקרון המושרש, לפיו בית המשפט הוא הקובע את משקלן של הראיות, ומכריע בהתאם. בעשותו שימוש בשיקול הדעת המסור לו בקביעת הערך ההוכחתי של ראיה כזו, יתן בית המשפט את המשקל הראוי למכלול השיקולים, ובכלל זה לכך שמדובר בראיה אשר לא ניתן לתהות על קנקנה באופן ממצה." לדבריו אלה, של כב' השופט אור, הסכימו כב' השופטים שטרסברג כהן ואנגלרד. ציטטתי בהרחבה, מתוך פסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון, כי הדברים המצוטטים, מהווים תשובה, לטענתו הנ"ל, של בא כח המערערים. בית המשפט העליון, קבע, כי תקנה . 10א. הותקנה בסמכות, והיא מאפשרת לבית המשפט, הדן בערעור על החלטה בהשגה, להיזקק לעדויות שמיעה, ששימשו יסוד להחלטה על השומה, כאשר בית המשפט יאפשר חקירות נגדיות של מי שאמרותיו הוגשו בדרך זו ויביא בחשבון, את העובדה, שאם לא התקיימו חקירות נגדיות, יש לכך חשיבות בקביעת משקל אותה ראיה. במקרה הנוכחי, לא ביקש בא כח המערער להזמין כעד, את אחמד רומי. לו ביקש זאת, כמובן, שבקשתו היתה נענית. חזקה על בא כח המערער, שידע על פסק דינו של בית המשפט העליון בע.א. 5709/95 הנ"ל, שניתן בחודש ספטמבר 1998ופורסם באוקטובר 1998, כאשר חקירות העדים בתיק זה, היו לאחר מכן, ב- .26/11/98 לפיכך, יש לדחות את טענתו זו, של בא כח המערער. .5טענה נוספת שטען בא כח המערער שיש להתייחס אליה, היתה, כי נטל הראיה, בערעור זה, מוטל על המשיב, היות וספרי חשבונותיו של המערער לא נפסלו. בשאלת נטל הראיה, בערעורי מס ערך מוסף, ניתנו מספר פסקי דין, על ידי בית המשפט העליון ולא כולם, הגיעו לאותה תוצאה. לדוגמא, בע.א. 401/82 (מדינת ישראל, אגף המכס והבלו נגד אלפחל), פד"י כרך ל"ט, חלק שני, עמוד 547, אמר כב' הנשיא שמגר (שם, בעמוד 550, ליד אות השוליים ג'): "מי שטוען כי היה זכאי לניכוי של מס תשומות, עליו הראיה וכל עוד לא הוכיח מאומה, אינו זכאי לניכוי." חזר על הלכה זו, כב' השופט ד. לוין, ברע"א 1436/90 (גיורא ארד נגד מנהל מע"מ) פד"י כרך מ"ו חלק חמישי, עמוד .101 אמר כב' השופט לוין (שם, בעמוד 108, ליד אות השוליים ד'): "במקרה דנן, אין מחלוקת, כי הנישום ניהל ספריו כדין... (עמ' 110ליד אות השוליים ז') החברה המערערת לפנינו ביקשה לנכות את המע"מ ששילמה בגין הדירה, נושא החוזה האחרון, מיום 24/6/89, בטענה, כי מדובר במס תשומות, אותו היא זכאית לנכות מסך המע"מ שהיא חייבת בו (סעיף 38לחוק). כאן אין כל ספק, לדעתי, כי המערערת, המבקשת להפחית את סכום המע"מ, אותו צריכה להעביר למנהל, היא ה"מוציאה מחברה". משמע, אין מדובר כאן, אלא במקרה פשוט יותר, מהמקרה שבו המדינה מוציאה צו לתשלום מס. ואם במקרה האחרון פסקנו, כי נטל השכנוע רובץ על המערער - הנישום, כאן על אחת כמה וכמה, שכן מדובר במקרה שבו המערערת מבקשת להקטין את תשלום המע"מ החל עליה, והיא עשתה כן בפועל, ובמקרה כגון דא, מקל וחומר כי נטל השכנוע רובץ על המערערת." למרות שבפרשת גיורא ארד הנ"ל, נקבע, שגם כאשר ספרי החשבונות של הנישום לא נפסלו, עליו נטל הראיה, להוכיח שהוא זכאי לנכות מס תשומות, פסק כב' השופט ד. לוין, בע.א. 3576/92 (מנהל מס ערך מוסף נגד חברת מפגש האון בע"מ ואח') פד"י כרך מ"ט, חלק שלישי, עמוד 726(שם, בעמוד 737, ליד אות השוליים ז'): "אולם, בענייננו אין מדובר ב"מי שלא הוכיח מאומה": ספריהן של המשיבות נמצאו, כאמור, תקינים (דהיינו הומצאו חשבוניות כנדרש). השאלה אם אמנם שילמו החברות את הסכומים אשר מופיעים בחשבוניות, ואשר סכומי התשומה שבהם נוכו, שאלה עובדתית היא, ונובעת מן הנתונים שנרשמו בפנקסים. במקרים כגון אלה, נטל הראיה, כי גובה השומה שונה מזה שדווח, על מנהל מע"מ" פסק הדין האחרון שניתן בשאלה זו, הוא, בתיק ע.א. 3758/96 (סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נגד מנהל המכס ומע"מ), טרם פורסם. באותו פסק דין, אמרה כב' השופט בייניש (עמ' 13של פסק הדין המודפס): "בחינת הפנקסים מלמדת לכאורה גם על זהותו של מבצע העבודה, בנוסף לטיבה, היקפה ועלותה. הפנקסים מהווים, איפוא, תימוכין לכאורה לגירסתה של המערערת. השאלה שבמחלוקת, קשורה וכרוכה בפנקסים ומהווה חלק מהצד העיסקי המוצא את ביטויו בספרי החשבונות. זאת להבדיל מהשאלה שעמדה להכרעה בפסק הדין בעניין ארד. השאלה שהיתה טעונה הכרעה שם, היתה שאלה משפטית בלבד. צודקת איפוא המערערת, בטענתה, כי לפנינו שאלה פנקסית - שאלה שלגביה יכולים הפנקסים להוות אסמכתא. המסקנה הנדרשת מכל האמור, היא, כי החריג שבהוראות סעיף 83(ד) חל על המקרה לפנינו ונטל ההוכחה הוטל על כתפי המשיב (קרי: מנהל מע"מ)." כב' השופט אור, כתב באותו פסק דין, כי הוא מסכים לדחיית הערעור, לאור הממצאים העובדתיים, ומשאיר בצריך עיון את ההכרעה בדבר נטל ההוכחה. כב' השופט אילן, הסכים לפסק דינה, של כב' השופט בייניש. המסקנה, מסקירת פסיקת בית המשפט העליון, בנושא נטל הראיה, היא, כי הדעה הרווחת היום, היא, שכאשר לא נפסלו ספרי החשבונות של הנישום, והמחלוקת היא, לגבי עובדות הקשורות או הנובעות מהרישומים בספרי החשבונות, נטל הראיה, על שלטונות המס. על כן, אצא אף אני, מהנחה זו, בערעור זה. .7מסקנתי היא, כי המשיב הרים את נטל הראיה, המוטל עליו, במידה הדרושה במשפט אזרחי, והראה, כי החשבוניות שבמחלוקת, אינן משקפות, עיסקאות אמיתיות. כזכור, העיד המערער, כי הוא שילם לקבלני או ספקי כוח אדם, עבור הספקת הפועלים, וקיבל מהם חשבוניות. החשבוניות שבמחלוקת, צורפו כנספח א', לתצהירו של מאיר רואס, מנהל תחום ביקורת חשבונות במע"מ אשדוד. החשבוניות הוצאו על ידי השותפות אחמד רומי וסעיד אלביראוי, גראדאת עטאף, מוחמד חרבתאוי, מ. פארוק בע"מ. המערער נחקר על ידי חוקר ממס הכנסה, ואמר לו את הדברים הבאים (מוצג נ/2, עמוד 2שורה 21): "ש/ת (שאלה/תשובה): בשלב זה, אני מספר לך על הקשר שלי עם אחמד רומי. הוא הסתובב בשטח הבנייה באיזור אשדוד והוא פנה אלי ואמר לי: האם יש לך עובדים שלא רשומים אצלך ויש לך הוצאה בגינם ושהוא מוכן לקחת חסות עליהם ויוציא עליהם חשבוניות מס, בתמורה לכך שהוא יקבל את המע"מ בגין החשבוניות. מאחר והיתה לי הוצאה בפועל בגין עבודות שביצעו פועלים ולא יכולתי לעמוד בהוצאה נוספת שהיתה כבדה שכרגע אינני זוכר את הסכום, שהייתי צריך לשלם לאחר (?) התשלומים ללשכת התעסוקה ולכן נאלצתי להסכים לכך, שאני אקבל ממנו חשבוניות בגין עובדים אלו. והוא הראה לי תעודת עוסק מורשה וכן אישור על ניכוי מס במקור ודו"חות (?) של תשלומי מס ואני הייתי בטוח שכל ענייני המס מצדו של אחמד רומי מנוהלים כראוי והוא משלם את המס המגיע. הפועלים שעבדו אצלי שלא דווחתי עליהם ללשכת התעסוקה, הגיעו לאתר לבד או ע"י אחד מהפועלים שהצהרתי עליהם, והם ביקשו לעבוד ומאחר והייתי זקוק לעובדים לצורך הקמת הבניינים הסכמתי להעסיק אותם. החשבוניות שרומי אחמד הביא היו על שם אחמד רומי - סעיד אלביראוי שהוא אמר שזה שותף שלו. אני לא זוכר אם ראיתי אדם בשם זה, גם לא יכולתי לדעת אם יש לו שותף כזה. הוא אחמד רומי היה בא בדרך כלל עם אנשים נוספים איתו שלא הזדהו בפני והוא טען בפני שאלה הם שותפים שלו. כמו כן הוא הביא לי חשבוניות ע"ש חרבתאוי מוחמד. אחמד רומי אמר לי שהוא שותף שלו והוא עובד בכמה מקומות. אני לא זוכר שראיתי אדם זה. אני הייתי משלם לפועלים שעבדו אצלי במשך החודש בדרך כלל במזומן. הייתי עושה רישום על כך, בסוף החודש הייתי מרכז את כל הסכום ששולם לפועלים והייתי מקבל מאחמד רומי חשבונית על הסכום ששילמתי לפועלים. הייתי רושם על גבי החשבונית את הסכום והעבודה שבוצעה בתוך הפנקס שאחמד רומי הביא, או מקרים מסוימים הוא רשם ואני הוספתי את הפרטים בעברית על החשבוניות, משלם לו את המע"מ במזומן, ייתכן גם בשיק תמורת החשבונית.... היה עוד בחור בשם משהו כזה חסן - חוסני, שגם הביא חשבוניות בתמורה לקבלת המע"מ על אותו עקרון שעבד אחמד רומי. הוא היה מביא לי חשבוניות הייתי רושם את סכום ההוצאה שהיתה לי, כגון הפועלים שעבדו אצלי ושלא הרווחתי עליהם ואני או הוא היינו רושמים את החשבונית על סכום ההוצאה, היה מקבל את המע"מ בגין החשבונית. החשבוניות שהוא הביא לי היו על שם גראדאת עאטף ולאחר מכן הביא על שם חברת מ. פארוק בע"מ... (נ/ 2עמ' 6). אחמד רומי טען בפני שיש לו הוצאות מצד אחד ומצד שני הוא מוכר סחורה ואנשים לא דורשים חשבוניות ולכן יש באפשרותו לספק חשבוניות לאחרים במקום אותם אנשים שלא קיבלו אצלו בעסק חשבוניות. הוא אמר שיש לו עסק למכירת חומרי בניין... (נ/ 2עמ' 7) אני לא לקחתי שום אגורה לכיסי וכל החשבוניות שקיבלתי היו עבור הוצאות שהיו לי בפועל ופועלים שעליהם לא יכולתי לדווח... כמו כן כל הסכומים שרשומים בחשבוניות שולמו על ידי באופן אישי לעובדים ולא לקחתי אגורה לכיסי. גם לא ידעתי שישנה עבירה פה ואני מצטער על כך, נפגע מי שנפגע ואני אזרח נאמן למדינה, שלא נעים לי לשמוע, שהכספים לא הגיעו ליעדם... ולא היתה לי כוונה זדונית להעלים או להונות את שלטונות המס." הארכתי בציטוט מהודעתו של המערער, בפני חוקרי מס הכנסה, כי בהודעה זו, מצויה הראיה, שכל החשבוניות שבמחלוקת, הן חשבוניות פיקטיביות. יושם אל לב, שכאן לא מדובר בעדות שמיעה, אלא בדברי המערער עצמו. המערער הודה, כמצוטט לעיל, שהוא שילם לפועלים את שכרם והיו אלה פועלים שהגיעו אליו, בכוחות עצמם ולא באמצעות ספקי כח אדם. אותו אחמד רומי, שעיסוקו במכירת חומרי בניין ולא באספקת פועלים, הציע למערער ל"כסות" את ההוצאה של תשלום שכר הפועלים, בחשבוניות מס פיקטיביות, שיכול היה להוציא, כיוון שלגירסתו לקוחותיו שקנו ממנו, חומרי בניין, לא עמדו על קבלת חשבוניות מס. הפועלים, היו פועלי המערער והוא שילם להם במישרין את שכרם. אחמד רומי לא סיפק לו פועלים והמערער לא שילם לאחמד רומי עבור הפועלים וכן לא שילם לכל האחרים ששמותיהם מתנוססים על חשבוניות המס שבמחלוקת. המערער לא יכול היה לנכות מס תשומות עבור השכר ששילם לפועליו ועל כן התפתה לקבל חשבוניות מס, מאנשים שלא היתה לו כל עיסקה איתם, כדי להקטין את תשלומי המס, שהיה עליו לשלם. יתרה מזו, מלבד אחמד רומי, המערער לא הכיר ולא ראה את נותני החשבוניות האחרות. המערער גם טועה בדבריו בחקירה, באומרו, שלא לקח אגורה לכיסו. המערער בהחלט הונה את שלטונות המס, על ידי כך שניכה מס תשומות שלא היה מס תשומות ואסור היה לו לנכות אותו. המערער שילם את השכר לפועלים במישרין ולאחמד רומי שילם רק את המע"מ שבחשבוניות המס. זה מקרה ברור של חשבוניות פיקטיביות, שכן מאחרי חשבוניות אלה, לא עמדה כל עיסקה אמיתית, בין המערער ובין מוציאי החשבוניות. על כן, עמד המשיב בנטל הראיה המוטל עליו, להוכיח שהחשבוניות שבמחלוקת הן חשבוניות פיקטיביות ולא היה מקום לנכות מס תשומות במקרה זה. .8המערער נחקר בעדותו בבית המשפט על הודעה זו שמסר לחוקרי מס הכנסה והוא הכחיש שאמר את הדברים הרשומים בהודעה וטען שהחוקר כתב את הדברים מדמיונו (עמ' 47של הפרוטוקול המוקלד). אינני מקבל גירסה זו. מלבד העובדה שהמערער חתם על הודעתו הנ"ל בפני חוקרי מס הכנסה ואין הסבר משכנע מפיו, מדוע חתם על גירסה שקרית שמפלילה אותו, ישנה ראיית סיוע לגירסתו בהודעה בחקירה. ראיית הסיוע היא, שהמערער שילם כופר למס הכנסה, בעקבות חקירתם של מס הכנסה בנושא זה. המערער הודה בעדותו ששילם את הכופר. הרי דבריו (עמוד 50של הפרוטוקול המוקלד): "שאלה: אתה לא שילמת למס הכנסה 000, 60ש"ח כדי לסגור את התיק שלך בכופר? תשובה: שילמתי כן. שאלה: 000, 60ש"ח ? תשובה: כן, זה אמרו לי תשלם זה מה - תשלם את הסכום הזה. שאלה: הסכמת לשלם 000, 60ש"ח? תשובה: הסכמתי נו, אני הלכתי לעו"ד מה שהוא אמר לי עשיתי. .... (עמ' 51) "שאלה: אתה שם חשבת שאתה כן צריך לשלם? תשובה: שמה כדי למנוע התרוצצות כדי למנוע להגיע לבתי משפט, כדי למנוע להגיע לתיק פלילי, כדי למנוע את כל הצרות, אני בן אדם חולני, אתה מבין אותי, חולה עם סוכר, חולה עם לחץ דם, חולה עם מחלות זיהומיות, מחלות כרוניות אז ניסיתי לפתור את הבעיה כדי לא להגיע למעמדים כאלה." רואים אנו, כי המערער מודה ששילם 000, 60ש"ח ככופר למס הכנסה, כדי להימנע ממשפט פלילי נגדו. הדו"חות למס הכנסה, מוגשים על סמך אותם ספרי חשבונות, שעליהם מבוססים הדו"חות למע"מ. אם המערער, הסכים לשלם למס הכנסה כופר בסך 000, 60ש"ח, המסקנה היא, שהוא ידע, כי ספרי חשבונותיו, אינם משקפים את האמת. והוא ידע זאת, משום שבהודעתו בפני חוקרי מס הכנסה, הוא הודה שקיבל חשבוניות פיקטיביות. המערער העיד, כי הוא אב לשישה ילדים והוא עשה הכל, כדי לפרנס את ילדיו. בנסיבות אלה, אין זה סביר, שהמערער היה מסכים לשלם כופר, בסכום של 000,60 ש"ח, אם לא היה יודע היטב, שיש באפשרות שלטונות המס, להוכיח שהוא חטא בתחום המס. על כן, העובדה שאיננה במחלוקת, שהמערער שילם כופר למס הכנסה, מסייעת לגירסה, שדבריו בהודעתו לחוקרי מס הכנסה, נאמרו מפיו. אינני מאמין לגירסת המערער בבית המשפט, שלא אמר את הדברים שעליהם חתם, לחוקר מס הכנסה ואינני מאמין לגירסתו בבית המשפט, השונה והסותרת את גירסתו לחוקר מס הכנסה. מסקנתי העובדתית היא, כי הוכח, במידה הדרושה במשפט אזרחי, שהמערער קיבל חשבוניות פיקטיביות וניכה מס תשומות, שלא כדין. .9בהקשר זה, אציין גם כי הודעתו לחוקרים של אחמד רומי, שמשקלה מועט, שכן אחמד רומי לא נחקר בבית המשפט, גם היא מסייעת לגירסת המשיב. אחמד רומי אמר בהודעתו מיום 31/8/94(מצורפת לתצהירו של מאיר רואס), כי הוא מכר למערער חשבוניות שהוצאו על שמו של רומי וגם על שמו של חרבתאוי וזאת למרות שרומי אף פעם לא עשה עבודה עבור המערער ולא הביא לו פועלים. אולם, אין צורך להסתייע בהודעתו של אחמד רומי הנ"ל, שכן גם בלעדיה, הייתי מגיע לאותה מסקנה, לאור דברי המערער בחקירתו במס הכנסה בצירוף העובדה ששילם כופר. .10לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא, כי הוכח, שכל החשבוניות מס שבמחלוקת, הן חשבוניות פיקטיביות, שלא ייצגו עיסקאות אמיתיות ועל כן לא היה זכאי המערער לנכות, את סכומי המס שבאותן חשבוניות, כמס תשומות. לפיכך, אין כל עילה, להתערב בשומות שהוציא המשיב למערער, שבהן ביטל את הניכוי של מס התשומות, על פי אותן חשבוניות פיקטיביות. התוצאה היא, שהערעור נדחה. המערער ישלם למשיב, הוצאות ערעור זה וסך 000, 5ש"ח שכ"ט עו"ד. חשבוניתמיסיםקבלן