תביעה נגד קרן השתלמות למשפטנים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד קרן השתלמות: השופט אדלר: 1. ערעור ברשות על החלטת בית-הדין האזורי בבאר-שבע (אב-בית-הדין -השופט הראשי גוטמן; נציגי העובדים - ה"ה שילת וגלאנט; תב"ע מה/417-3) אשר דחה את טענת בא-כוח המערערת בשל חוסר סמכות עניינית. 2. המשיב, עורך-דין במקצועו, הגיש בחודש אפריל 1985, תביעה נגד המערערת, קרן השתלמות למשפטנים, אליה הוא הצטרף בחודש ינואר 1980, רטרואקטיבית ליום 1.4.1979, וביקש מבית-הדין האזורי "לפסוק כי לתובע שש שנות חיסכון מלאות המזכות אותו מיידית במשיכת הכספים שנצטברו בידי הנתבעת". לאחר מכן, ביום 24.5.1985, שילמה המערערת למשיב את הסכומים שעמדו לזכותו בקרן, בניכוי מס הכנסה. המשיב הודיע לבית-הדין, כי עדיין הוא מבקש את הסעדים הבאים נגד המערערת: א) הצהרה שמלאו לו שש שנות חברות בקרן; ב) לצוות על המערערת לשלם לו "מדד חודש מאי 1985"; ג) לצוות על המערערת להחזיר לו את הסכום שנוכה והועבר למס הכנסה. נציין בתחילת הדרך, כי תביעות של עובדים נגד מעבידים בגין ניכוי מס הן נדירות. נראה, כי בדרך כלל בעיות מסוג זה מוצאות את פתרונן על-ידי פניית אחד הצדדים לשלטונות מס הכנסה, כדי לקבל הוראות כיצד לפעול. 3. בא-כוח המערערת ומנהלה, עורך-דין ג'יניאו, ביקש למחוק את התביעה "המתוקנת" על הסף בשל שני נימוקים: האחד- אין מקום לפסק-דין הצהרתי ועל המשיב להגיש תביעה כספית. בית-הדין דחה טענה זו, ולא הוגש ערעור על ההחלטה. השני - עורך-דין ג'יניאו הודיע לבית-הדין האזורי, כי "חברי רוצה הצמדה למדד חודש מאי; מדד חודש מאי יפורסם רק ביום 15.6.1985; לאחר שיפורסם המדד ישולמו לחברי ההצמדות; ולכן אני טוען, שתביעתו מוקדמת. אנו נשלם את המדד של חודש מאי לאחר שהוא יפורסם". לאור התחייבות זו, ביקש עורך-דין ג'יניאו למחוק את התביעה. על סמך הודעת בא-כוח המערערת, כתב בית-הדין בהחלטתו מיום 13.6.1985, כי "לגבי המדד - העניין בא לידי סיומו...". 4. בכתב ההגנה המתוקן העלה בא-כוח המערערת טענה חדשה, טענה של חוסר סמכות עניינית. טענתו היתה, שהתביעה הצטמצמה לסכום המס שנוכה והועבר למס הכנסה, ולכן התביעה צריכה להיות נגד שלטונות מס הכנסה. התקיים דיון בעניין טענת חוסר סמכות עניינית. בית-הדין דחה את הבקשה באומרו, שהתובענה נובעת מחברות בקופה, ולכן היא באה במסגרת הסמכות שהוענקה על-ידי סעיף 24(א) (3) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(להלן - החוק). על החלטה זו הגיש בא-כוח הקרן את הערעור נשוא פסק-דין זה. 5. בא-כוח המערערת טוען לפנינו: א) סעיף 24(א) (3) לחוק מסמיך את בית-הדין לדון בתובענות הנובעות מ"חברות", ולא בשאלה אם נוכה מס הכנסה כחוק; ב) בית-הדין אינו מוסמך לתת סעד בענייני מס הכנסה. על אזרח לתבוע החזר מס משלטונות מס הכנסה באמצעות ההליכים שנקבעו בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - פקודת מס הכנסה); ג) על המשיב להגיש תביעה לפקיד השומה על סכום קצוב. המשיב טען לפנינו: א) לפי סעיף 9(16) לפקודת מס הכנסה המערערת לא היתה רשאית לנכות מס הכנסה מהסכום ששילמה לו, ולכן תביעתו היא נגדה; ב) עילתו של המשיב נגד המערערת לקבל את הכסף שנוכה והועבר למס הכנסה נובעת מחברותו בקרן. לכן יש לבית-הדין סמכות לדון בתובענה לפי סעיף 24(א) (3) לחוק; ג) אפילו אם יחליט בית-הדין שאין לו סמכות בנושא הניכוי למס הכנסה, מאחר ויש סמכות לבית-הדין לדון בתביעתו לחייב את המשיב לשלם לו הפרשי הצמדה על מדד חודש מאי 1985, אין לחלק את הדיון בין שני בתי-משפט. 6. א) כדי להשיב על השאלה, האם לבית-הדין יש סמכות עניינית בנושא שבמחלוקת, עלינו לקבוע מה מהות התביעה. התביעה, במתכונתה המקורית, היתה תביעת חבר לחייב את הקרן לשלם לו את הסכומים שעמדו לרשותו בקרן. בכתב ההגנה שהגיש בא-כוח הקרן כנגד התביעה המקורית, לא נטענה טענת חוסר סמכות. לאחר תשלום הסכום לחבר, השתנתה מהות התביעה, ו"תוקנה" על-ידי המשיב. התביעה העיקרית לאחר ה"תיקון" היתה לחייב את הקרן להחזיר לחבר את הסכום שנוכה ממנו והועבר למס הכנסה. בא-כוח הקרן טוען, כי הסכום שנוכה אינו שייך לקרן, וכי היה עליה להעבירו לשלטונות המס, לפי הוראות החוק, התקנות והנחיות משרד האוצר. ההכרעה בשאלה זו תהיה לפי פירוש פקדת מס הכנסה; ב) המשיב טען, כי השאלה, למי שייך הסכום שנוכה, תוכרע בהתאם להחלטה מה מספר השנים שהוא חבר בקרן, וזאת כדי לדעת, אם הוא חייב במס על הסכום או אם היה זכאי לפטור ממס כמי שחבר בקרן 6 שנים. נראה לנו, כי השאלה תהיה אחרת: מה תקופת חברותו של המשיב בקרן לפי תקנות או הנחיות מס הכנסה? היינו - הבעיה לא תהיה, מה מועד תחילת חברותו של המשיב לפי תקנות הקרן, אלא מה ותקו של המשיב בקרן לפי תקנות או הנחיות מס הכנסה. תקנות הקרן המעניקות למשיב שש שנות ותק אינן יכולות להעניק לו את הפטור ממס. הפטור ממס ניתן לפי הוראות פקודת מס הכנסה. זאת ועוד. הצדדים לא הגישו את תקנות הקרן. המשיב צרף לכתב התביעה מסמך שהוגדר כ"הוראות קרן השתלמות". גם מהוראות אלה עולה, כי התחייבות הקרן בעניין משיכת כספים אחרי שש שנות ותק בקרן כפופה להוראות פקודת מס הכנסה ותקנותיה. מכאן עולה, כי הוראות הקרן לא יפתרו את הסכסוך בנושא החזר המס שנוכה, וסכסוך זה אינו במישור שבין החבר והקרן, אלא הוא במישור שבין החבר לבין שלטונות מס הכנסה; ג) בא-כוח המערערת הסתמך על פסק-דין של בית-המשפט העליון - ע"א 775/81. באותו עניין המשיב היה חבר בקרן השתלמות. הוא פרש מעבודתו אך ביקש מהקרן לעכב למספר שנים את העברת הכסף שעמד לזכותו, וזאת כדי לא לשלם על הסכום מס הכנסה. הקרן לא קיבלה את בקשתו, העבירה לו הכסף בניכוי מס, והוא הגיש תביעה נגד מס הכנסה כדי לקבל חזרה את המס שנוכה. בפסק-הדין נדון פירוש סעיפים 3(ה) ו- 9(16) לפקודת מס הכנסה והעובד זכה בשתי הערכאות. לכאורה ניתן היה לטעון לחוסר סמכות עניינית של בית-המשפט ושאלה זו גם בית-המשפט רשאי להעלותה. חזקה על בתי-המשפט (מחוזי ועליון) שראו את שאלת הסמכות העניינית, ומאחר שהחליטו לדון בתביעה ניתן להסיק, שראו את הנושא כנתון בתחום סמכותם; ד) נראה לנו, כי מקומו של סכסוך, שהפלוגתה העיקרית שלו היא פירוש פקודת מס הכנסה, אינו בבית-הדין לעבודה. דיון כזה אינו בא במסגרת"... התובענות נובעות מהחברות בקופות..." אשר בסעיף 24(א) (3) לחוק. זאת ועוד. לא ייתכן לנהל משפט, שהפלוגתה העיקרית שלו מתייחסת לפירוש פקודת מס הכנסה, מבלי שמס ההכנסה יהיה בו בעל-דין; ה) המשיב טען, כי אין להשלים עם מצב, לפיו קרן אשר מנהלה ובא-כוחה מסוכסך עם חבר בעניין סכום כסף, יהיה רשאי להעביר את הסכום למס הכנסה, ועל-ידי כך להיפטר מאחריותו לחבר. כנגד זה עומדת אחריות הקרן כלפי שלטונות מס הכנסה לנכות מס כחוק, ולשלם את המס שלא נוכה. סעיף 164לפקודת מס הכנסה קובע: "כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה... ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו...". חובה זאת גם חלה על המערערת, לגבי סכום המשתלם לחבר. יתירה מזאת לפי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה, מי שלא ניכה מס כחוק ישלם קנס. מכאן עולה, כי המערערת לא טעתה, כשנהגה בזהירות והסתמכה על מכתב משרד האוצר. המשיב לא הביא הוכחה, ששלטונות המס אינם דורשים מהמערערת לנכות מס על הסכום ששולם לו. הוא לא הגיש תקנות, הוראות, הנחיות או אישור ממס הכנסה, שאין לנכות מס על הסכום ששולם לו על-ידי המערערת. ההיפך הוא הנכון. לפי המסמכים שצרף המשיב לכתב התביעה, קיבלה המערערת הוראה ממשרד האוצר לנכות מס במקרה כמו זה של המשיב. במכתב הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, מיום 2.4.1984, נאמר: "... עמית המצטרף לקרן השתלמות וקונה זכויות למפרע, על-ידי תשלום חד-פעמי, בשנת הכספים השוטפת, הוותק נצבר לו ממועד התחולה למפרע, אך לא לפני תחילת שנת הכספים בה בוצע התשלום בפועל. אם קניית הזכויות מתבצעת בדרך של תשלומים בעתיד, הוותק נצבר ממועד ההצטרפות בפועל, דהיינו, מאותו חודש בו הופקד התשלום הראשון בקרן". נראה, כי מכתב זה מסתמך על הוראות סעיף 9(16א) (ג) לפקודת מס הכנסה, הקובע: "לעניין פסקה זו, מועד התשלום הראשון - (2) סוף החודש שלגביו שולם התשלום הראשון, אך לא לפני תחילת שנת המס שבה שולם". בהתאם לתלושי השכר ומכתב משרד המשפטים, שצורפו לכתב התביעה, התשלום הרטרואקטיבי היחיד שבוצע בפועל בשנת הכספים 79/80נעשה בחודש פברואר 1980 על חשבון חודש ינואר 1980. לאור עובדה זאת ומכתב משרד האוצר מיום 2.4.1984, היה יסוד, לכאורה, לעמדת המערערת, כי חברותו של המשיב בקרן, בעיני שלטונות המס, מתחילה בחודש ינואר 1980 ולפיכך היא היתה חייבת לנכות מס מהכספים ששילמה למשיב. זאת ועוד. אף "הוראות קרן השתלמות", שהוגשו על-ידי המשיב, אינן תומכות בעמדתו. סעיף ד' של הפרק "חובות החברים בקרן" קובע: "לצורך מניין שנות הוותק, יובא בחשבון חודש ההפקדה הראשונה. במקרה של תשלום בתחולה למפרע - תחילת שנת הכספים בה בוצע התשלום בפועל". מכאן עולה, כי יש בסיס לטענה שלפי הוראות הקרן, לצורך מניין הוותק של המשיב למפרע בשנת הכספים 79/80, נלקח בחשבון רק התשלום שנעשה בחודש פברואר 1980על חשבון חודש ינואר 1980; ו) לא נטען, כי הקרן ניכתה את המס מסיבות של נקמנות או שלא בתום לב. אפילו יוכיח המשיב, כי עורך-דין ג'יניאו טעה בפירוש החוק, התקנות או ההנחיות, או שהיה פזיז בתשלום הסכום ובכך פגע בו, אין בכך כדי לקבוע, כי הניכוי היה מחוסר בסיס ענייני. מה גם, שלאור האמור בפסקה ה' לעיל, עולה, כי החלטת הקרן לנכות מס היתה מבוססת על הנחיות משרד האוצר ונתונים אובייקטיביים, ובמקרה זה אין יסוד לטענה, כי פעלה שלא בתום לב. לעניין זה יפים דברי השופט יצחק כהן (בתוארו דאז), בע"א 370/80. באותו עניין חויב בעל דין בפסק-דין לשלם סכום מסוים. החייב שילם את הסכום בניכוי מס הכנסה. הזוכה בדין טען, כי היה זכאי לקבל את הסכום המלא, ללא ניכוי מס, והגיש תביעה להוצאה לפועל על סכום המס שנוכה. בעל הדין החייב טען, שהיה עליו לנכות המס וכי החוב נפרע. טענתו נתקבלה ונקבע באותו עניין (בע' 153): "אם מישהו מהמשיבים אינו חייב בתשלומי מס הכנסה, הרי עניינו בוודאי יוכל לבוא לסידור מתאים בדרך של פניה לפקיד השומה. על כל פנים, מכיוון שקיימת חובת ניכוי ואי-קיום חובה זו מהווה עבירה על הוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], לא רק שהמערערות זכאיות היו לבצע את הניכוי, אלא הן חייבות לעשות כן"...". ז) המשיב טען, כי בא-כוח המערערת היה חייב לפעול בהתאם לע"א 775/81 שהוזכר לעיל, אולם פסק-דין זה ניתן ביום 2.4.1985 ופורסם לאחר מכן, ואילו התשלום למשיב נעשה ביום .24.5.1985 אפילו אם ידע המשיב את תוכן פסק-הדין, לא ברור כי הנהלת המערערת היתה חייבת לפרשו באופן שיאפשר לשלם למשיב ללא ניכוי מס; ח) מן הראוי לציין, כי ההתייחסות שהבאנו לעיל בעניין חובת ניכוי המס לא באה כדי לפסוק בפלוגתה אפשרית בין העובד לשלטונות מס ההכנסה, אלא רק לצורך בחינת מידת תום הלב בהתנהגות המעביד; ט) על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את טענת בא-כוח הקרן, כי לבית-הדין אין סמכות לדון בעילות התביעה בנושא ניכוי מס הכנסה וותקו בקרן. 7. א) למען הבהרת העניין אנו מוסיפים, כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע, שבכל מקרה שמעביד או קופת גמל מעבירים סכום למס הכנסה, והעובד או החבר תובע את הסכום האמור, לא תהיה סמכות לבית-הדין לעבודה לדון בעניין. ייתכן מצב, שמעביד מנכה מס שלא בתום לב וביודעו כי אינו חייב לעשות כך, או לאחר קבלת אישור ממס הכנסה שהוא אינו חייב לנכות מס מהעובד. במקרים אלה אין מחלוקת בין העובד ושלטונות המס לגבי הניכוי, הפלוגתה היא בין העובד והמעביד, והסמכות לדון בעניין היא בבית-הדין האזורי לעבודה; ב) ייתכנו סכסוכים שיובאו לבית-הדין ובהם יתעוררו פלוגתות רבות, שאחת מהן מתייחסת לניכוי מס, ואילו האחרות תהיינה בתחום יחסי עובד-מעביד. נשאיר בצריך עיון את השאלה, אם בית-הדין לעבודה ישמע במקרים כאלה את כל השאלות שבמחלוקת, או יעביר לבית-המשפט המתאים את נושא ניכוי המס. 8. א) האמור עד כאן מתייחס לשתי עילות שצוינו בסעיפים 2(א) ו-(ג) לפסק-דין זהה: החזרת הסכום שנוכה וותק המשיב בקרן לצורכי מס הכנסה. אולם בערעור טען המשיב, שעדיין לא קיבל את הפרשי הצמדה של מדד חודש מאי 1985 על הכספים שקיבל מהקרן. לעומת זאת טען בא-כוח הקרן, כי המשיב קיבל הפרשים אלה; ב) כאמור בסעיף 3 לפסק-דין זה, לפני בית-הדין האזורי היתה "תביעה מתוקנת", בה ביקש המשיב "מדד חודש מאי 1985". בדיון לפני בית-הדין האזורי התחייב עו"ד ג'יניאו לשלם הפרשי הצמדה אלה כאשר יפורסם מדד חודש מאי 1985, ועל סמך התחייבות זו ביקש מחיקת התביעה בנושא זה. בהחלטתו כתב בית-הדין האזורי, שעל סמך התחייבות בא-כוח הקרן, "לגבי המדד העניין בא לידי סיומו...". בית-הדין האזורי לא הגדיר במפורש, אם הוא מוחק את התביעה או נותן תוקף של פסק-דין להתחייבות בא-כוח הקרן. קיימות שתי אפשרויות לפרש את החלטת השופט בעניין זה - לראותה כמחיקת התביעה על יסוד התחייבות עורך-דין ג'יניאו, או לראותה כמתן פסק-דין בהסכמה על יסוד בקשת הצדדים. בין שמדובר בהתחייבות חוזית חדשה של עורך-דין ג'יניאו ובין אם מדובר בפסק-דין בהסכמה, מקומה של תביעה על יסוד החלטה זו אנו בדרך של ערעור, אלא בדרך של תביעה בהוצאה לפועל או תביעה כספית בבית-הדין האזורי. אמנם התובע הגיש בקשה בעניין לבית-הדין האזורי ביום 24.6.1985, תחת הכותרת: "בקשה לתיקון החלטה ומתן החלטה אחרת וכן נקיטת הליכי בזיון בית-המשפט", אך זו לא היתה הדרך הנכונה לברר את השאלות העומדות במחלוקת בין הצדדים בנושא הצמדה, ועל כן נמחקה בצדק על-ידי השופט האזורי, בהחלטתו מיום .10.7.1985 במחלוקת בין הצדדים בעניין זה שתי שאלות: הגדרת התחייבות עורך-דין ג'יניאו ופירושה. כדי למנוע הליכים מיותרים, אנו מביעים את דעתנו, כי החלטת בית-הדין האזורי מיום 15.6.1985 יש לפרשה כמחיקת התביעה על סמך התחייבות עורך-דין ג'יניאו לשלם הפרשי הצמדה כאשר יפורסם מדד חודש מאי 1985. ועל כן, הדרך הנכונה, לליבון שאלות אלה היא על-ידי הגשת תביעה לסכום כסף, על סמך התחייבות עורך-דין ג'יניאו; ג) מקומה של תביעה כזאת בעניין הצמדה בבית-הדין האזורי, שכן שאלת ההצמדה אינה קשורה לניכוי מס הכנסה. עורך-דין ג'יניאו טען, שהקרן שילמה למשיב את הפרשי ההצמדה, ולא טען לחוסר סמכות בנושא זה. תביעה להפרשי הצמדה על קצבה באה במסגרת סעיף 24(א) (3) לחוק "... תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד". מכל מקום, עניין זה אינו יכול להתברר במסגרת ערעור בבית-דין זה. 9. התוצאה - אנו מקבלים את הערעור ומחליטים, שאין סמכות לבית-הדין האזורי לדון בתביעת המשיב לקבל חזרה את הכסף שנוכה והועבר למס הכנסה, כולל שאלת ותקו בקרן לצורכי קבלת פטור מתשלום מס. בעניין הפרשי הצמדה של חודש מאי 1985על כסף שקיבל המשיב מהקרן, הוא רשאי לפעול כפי שצוין בסעיף 8 לפסק-דין זה. אין צו להוצאות.השתלמותקרן השתלמות