ביטול צו הפסקה שיפוטי בגין שימוש חורג במקרקעין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הפסקה שיפוטי בגין שימוש חורג במקרקעין: השאלה העומדת לדיון היא האם יש לבטל את צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות שניתנו במעמד צד אחד ב-ב"ש 1377/09 לגבי המקרקעין הידועים כגוש 5637 חלק מחלקה 1 מגרש 51 במושב שילת, צו אשר ניתן על פי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן-"החוק"). ב"ש 1377/09: ביום 22.1.09 הגישה המשיבה את ב"ש 1377/09 כנגד כל המבקשים בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות בהתאם לסעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן-"החוק") בה עתרה לבית המשפט ליתן כנגד המבקשים "ו/או מי מטעמם ו/או על כל מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע השימושים, להפסיק ו/או למנוע כל פעולת שימוש בסטיה מהיתר ו/או שלא על פי היתר כדין ובהתאם לתנאיו, במקרקעין הידועים כגוש 5637 חלקה 51 בישוב שילת..." לאחר שקראתי את הבקשה ונספחיה, נעתרתי לבקשת המשיבה, וניתן צו כמבוקש. ב"ש 1770/09: ביום 11.2.09 הגישו המבקשים את בקשתם זו לבטל את הצו שניתן כנגדם ב-ב"ש 1377/09, מהנימוקים כדלקמן: בקשת המשיבה ב-ב"ש 1377/09 הינה בקשה לאקונית, שאינה מביאה בפני בית המשפט את כל העובדות הצריכות לענין; השימושים אותם תיארה המשיבה בבקשתה הנ"ל נעשים בקומה העליונה של הבנין, אך לא נעשים בשאר קומות הבנין, ואין לצאת מנקודת הנחה שהמבקשים עומדים להפר את הוראות החוק, ולכן יש צורך ליתן כנגדם את הצו, על מנת להקדים תרופה למכה; לגבי השימוש בקומה התחתונה למסחר, הוגשה בקשה לשימוש חורג, אשר אושרה בתנאים; לא ניתנה למבקשים הזדמנות לטעון את טענותיהם לפני מתן הצו ב-ב"ש 1377/09; התצהיר שצורף ל-ב"ש 1377/09 אינו מציין את ההכבדה שתיגרם אם לא יינתן הצו במעמד צד אחד; הבקשה למתן הצו במעמד צד אחד הוגש רק חודשיים לאחר ביקור המפקח, כך שיש שיהוי בהגשת הבקשה למתן הצו במעמד צד אחד; הצווים לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה הינם צווים דרקוניים, ואינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; השימוש שנעשה עד כה במבנה תואם את הוראות תכנית המתאר החלה על המקרקעין; מאזן הנוחות נוטה לצד המבקשים, שכן הנזק שייגרם למבקשים קשה מנשוא; המשיבה לא צירפה לבקשה ב-ב"ש 1377/09 צדדים נפגעים רלוונטיים; המשיבה הגישה את בקשתה בחוסר נקיון כפיים, ותוך הסתרת מסמכים; לא התמלאו התנאים הנקובים בחוק על מנת שהוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תיטול את הסמכויות של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה להגשת הבקשה למתן צו על פי סעיפים 239 ו-246 לחוק. לאור טענות אלו של המבקשים, מן הראוי שיפורטו העובדות הנוגעות לבקשה. העובדות הנוגעות לבקשה: תכנית המתאר החלה על המקרקעין: אין מחלוקת בין הצדדים שעל המקרקעין חלה תכנית מתאר מפורטת גז/ 7/159 (להלן-"התכנית"), אשר אושרה ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז ביום 9.2.07. התוכנית התקבלה במשרד הפנים ביום 16.7.1997. בתכנית המתאר סומנו מגרשים 18, 19, 20 ו-42 כמגרשים שייעודם הוא לתעשייה, ונצבעו בצבע ורוד, המסמל ייעודם לתעשייה. מגרשים אלו הינם מגרשים הסמוכים זה לזה. בסעיף 5 לתקנון התכנית צוינו התכליות של התכנית. ולהלן פירוט התכליות הנוגעות לענייננו. אזור תעשיה לתעשייה קלה, לא מזהמת: שטח המיועד למבני תעשיה, אחסנה ואספקה והשירותים הנלווים העונים על דרישות תכנוניות וטכנולוגיות, של משרדים הנוגעים בדבר לפי הענין. בתחום התכנית יותרו שימושים שיעמדו בדרישות תכנוניות וטכנולוגיות למעט: מניעת מפגעים סביבתיים ועמידה בהוראות ובדיני איה"ס הכרוכה בה, תעשיה כימית ואחסנה הכרוכה בה, תעשיה פטרוכימית ואחסנה הכרוכה זה, תעשית דשנים ואחסנה הכרוכה בה, ייצוא ואחסנת חומרי הדברה, בתי יציקה ומפעלים למתכות ולציפוי מתכות, משחטות ומחלבות. מפעלים לטיפול בפסולת, מפעלי מלט, בטון ואספלט ומפעלים שצריכת המים שלהם מעל 50 קוב ביום. לתעשייה: יותרו משרדים במבנה הראשי או במבנה נפרד לצורך תפעול המפעל והנהלה. אזור למסחר ושירותים: שטח המיועד למבנים רב תכליתיים לפעילות מסחרית ולשירותים הניתנים בשכר כגון: בנקאות, מנהל משרדים, שרות מזון והפקתו, כולל שירות אחסנה ואספקה. למסחר: במבנה מסחרי יותר שימושים רב תכליתיים: משרדים, תצוגה, חניות, מסעדות וכו'. יותר מבנה נפרד למסעדה, מזנון, חנות וכו'." היתר הבנייה לבניית המבנה: בחודש אוגוסט 2006 הגישו בעלי הזכויות בגוש 5637 חלק מחלקה 1 מגרשים 18, 19, 20 ו-42 (שהינם מגרשים הסמוכים האחד לשני) לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לודים (להלן-"הוועדה המקומית") בקשה להיתר בניה. בתיאור הבקשה נכתב כדלקמן: "בקשה לאיחוד מגרשים 18, 19, 20, 42 למגרש חדש מס. 51 הקמת בנין חדש לתעשיה בן 3 קומות, ממ"מים, פיתוח חניה וגדרות." בבקשה להיתר תוארו הקומות כדלקמן: 1) קומה מינוס 1 - בשטח 2,183.25 מ"ר במפלס של מינוס 5.28 מ. דהיינו במפלס הנמוך ב- 5.28 מ' מפני הקרקע של הבנין. הגובה הפנימי של הקומה הינו 5.00 מ' (להלן-"קומת המרתף") 2) קומת קרקע בשטח 2,609.95 מ"ר במפלס 0.00, דהיינו במפלס פני הקרקע. הגובה הפנימי של הקומה הינו 5.00 מ' (להלן-"קומת הקרקע"); 3) קומה פלוס 1 בשטח 1,986.75 מ"ר במפלס פלוס 5.50. דהיינו בגובה 5.50 מ' מעל פני הקרקע. הגובה הפנימי של הקומה הינו 3.80 מ' (להלן-"הקומה העליונה"). ביום 4.9.07 ניתן ההיתר למבקשי ההיתר, כאשר בהיתר צוין שמטרת המבנה שיוקם הינו תעשיה, השטחים העיקריים שייבנו יהיו בשטח 6,779.95 מ"ר ושטחי השרות שייבנו יהיו בשטח 2,895.92 מ"ר. בקשה לשימוש חורג + תכנית שינויים: בשנת 2008 הוגשה על ידי מי מהמבקשים בקשה להיתר לשימוש חורג + תוכנית שינויים. המבקשים לא צירפו את בקשה זו לתיק בית המשפט. ב"כ בעלי הדין צירפו את העתק מכתב ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "חבל מודיעין" (שבאה בנעליה של הוועדה המקומית "לודים") מיום 24.9.08, המתייחסת לישיבת ועדת המשנה מיום 22.9.08. ממכתב זה ניתן ללמוד שהוגשה בקשה המתייחסת לבקשה לשימוש חורג בקומת המרתף ולשינויים בבנין התעשייתי. ועדת המשנה אישרה את השימוש החורג בקומת המרתף לתקופה של 3 שנים בכפוף להוצאת טופס 4, כאשר בהחלטת ועדת המשנה נכתב שיש לבצע תיקונים על גבי תשריט הבקשה להיתר בתיאום עם מחלקת התכנון. בנוסף, הותנה מתן ההיתר בתנאים כדלקמן: חתימת בעל הנכס (מינהל מקרקעי ישראל) על גבי התכנית להיתר; הגשת אישור לשכת הבריאות; הגשת אישור שירותי כבאות (כולל נספח בטיחות); סידורים מיוחדים לנכים עם ארגון הגג לנכים; המצאת חישובים סטטיים והצהרת מהנדס + התאמה לתקן ישראלי 413 + דו"ח יועץ קרקע; הגשת אישור הג"א להקמת ממ"ד או לפטור; הגשת חוזה התקשרות עם מעבדת תקנים מאושרת לגבי בטון ואינסטלציה; תשלום היטל השבחה (ייגבה עפ"י החוק); אישור תשלום היטל ביוב. מחומר הראיות שהומצא לתיק בית המשפט עולה שטרם התמלאו הדרישות הנקובות בהחלטת ועדת המשנה, וטרם התקבל היתר בניה לשימוש החורג ולשינויים שהתבקשו. יש לציין שהחלטת ועדת המשנה אינה היתר בנייה, למרות שהיא אחד השלבים לקראת קבלת היתר בניה, ולא ניתן לבנות על פיה כל בנייה שהיא, לפני שיינתן היתר בנייה. השכרת שטחי תעשיה בקומה העליונה: חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין המבקשת 3 (נספח ה1 לבקשה): ביום 17.8.08 השכירה המבקשת 1 למבקשת 3 חלק מהקומה העליונה. בסעיף 6.1 לחוזה נרשם שמטרת השכירות הינה כדלקמן: "מחסן לתצוגת רהיטים של נגריית טובי ולמטרה זו בלבד ... אלא אם כן ביקש השוכר בכתב לשנות את מטרת השכירות..." המבקשות צירפו אך ורק שני עמודים מחוזה השכירות, ולא צירפו את כל חוזה השכירות, על מנת שניתן יהיה להיווכח שלא קיימים סעיפים הסותרים הוראות החוק אודות השימוש במושכר. חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין המבקשת 4 (נספח ה2 לבקשה): ביום 20.7.08 השכירה המבקשת 1 למבקשת 4 חלק מהקומה העליונה. בסעיף 6.1 לחוזה נרשם שמטרת השכירות הינה כדלקמן: "מחסן ותצוגה לציוד טכני ופירזול ולמטרה זו בלבד ... אלא אם כן ביקש השוכר בכתב לשנות את המטרה ונענה בחיוב..." המבקשות צירפו אך ורק שני עמודים מחוזה השכירות, ולא צירפו את כל חוזה השכירות, על מנת שניתן יהיה להיווכח שלא קיימים סעיפים הסותרים הוראות החוק אודות השימוש במושכר. חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין המבקשת 5 נספח ה3 לבקשה): ביום 17.8.08 השכירה המבקשת 1 למבקשת 5 חלק מהקומה העליונה. בסעיף 6.1 לחוזה נרשם שמטרת השכירות הינה כדלקמן: "הפעלת מרכז לצבע ועיצוב בשם "הציפור הצהובה", בה מספקים שירות לעיצוב הבית הכוללת ייעוץ בצבע, תכנון ועיצוב פנים, ציורי קיר, עיצוב חדרי ילדים, צביעת בית פנים/חוץ, חידוש וצביעת רהיטים, מכירת טפטים ופרטי דקורציה לבית, חוגים והדרכות לעיצוב הבית ולמטרה זו בלבד... אלא אם כן ביקש השוכר בכתב לשנות את המטרה ונענה בחיוב..." המבקשות צירפו אך ורק שני עמודים מחוזה השכירות, ולא צירפו את כל חוזה השכירות, על מנת שניתן יהיה להיווכח שלא קיימים סעיפים הסותרים הוראות החוק אודות השימוש במושכר. בכל אופן בחוזה זה מטרת השכירות היא מטרה מסחרית מובהקת. חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין מר יעקובוביץ משה (חלק מנספח ה4 לבקשה): המבקשת 1 צירפה לבקשתה חוזה שכירות נוסף שנחתם ביום 11.8.08 בינה לבין מר יעקובוביץ משה ביום 11.8.08. בהתאם לחוזה זה השכירה המבקשת 1 למר יעקוקוביץ בקומה העליונה 264 מ"ר, כאשר דמי השכירות הינם 4% מהפדיון ולא פחות מ-60 ₪ למ"ר לחודש, כשסכום זה כולל דמי ניהול. מטרת השכירות שנקבעה בסעיף 7 לנספח ז' לחוזה (שכותרתו "ריכוז תנאים מסחריים ושינויים") הינה; "מחסן ותצוגת רהיטים לפינות אוכל, ארונות, מזנונים, שידות, ספות, חדרי נוער וכו' בשם רהיטי הקריה..." מחוזה זה ניתן ללמוד במפורש שמטרת השכירות היא מטרה מסחרית מובהקת. שכן אם המטרה היא תצוגה, מדוע יש לקבוע את דמי השכירות כאחוז מהפדיון? משמע מכך שהגדרת מטרת השכירות באה כדי להסוות את המטרה המסחרית של השכרת הנכס. המבקשת 1 לא צירפה את כל הוראות החוזה בינה לבין מר יעקובוביץ, אך גם מהעמודים הספורים שצירפה עולה בבירור שהמושכר הושכר למטרה מסחרית טהורה. חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין א.מ. אלקטרוניקה (חלק מנספח ה4 לבקשה): המבקשת 1 צירפה לבקשתה חוזה שכירות נוסף שנחתם ביום 27.10.08 בינה לבין א.מ. אלקטרוניקה בהתאם לחוזה זה השכירה המבקשת 1 לעסק א.מ. אלקטרוניקה בקומה העליונה 165 מ"ר, כאשר דמי השכירות הינם 58 ₪ למ"ר לחודש, כשסכום זה כולל דמי ניהול. לא נכתב שנעשה שינוי בסעיף בחוזה שדמי השכירות ישולמו כחלק מהפדיון נמחק. מטרת השכירות שנקבעה בסעיף לנספח ז' לחוזה (שכותרתו "ריכוז תנאים מסחריים ושינויים) הינה; "מרכז שירות והתקנה לאלקטרוניקה בשם א.מ. Electronics ו/או שירות ניופאן..." המבקשת 1 לא צירפה את כל הוראות החוזה בינה לבין א.מ. אלקטרוניקה, אך גם מהעמודים הספורים שצירפה עולה בבירור שהמושכר הושכר למטרה מסחרית טהורה, כפי שיפורט להלן. חוזה שכירות בין המבקשת 1 לבין אלכס אבסלנדר ו-כהן שמאי אברהם (חלק מנספח ה4 לבקשה): המבקשת 1 צירפה לבקשתה עמוד אחד מנספח ז' לחוזה שנחתם בינה לבין אלכס אבסלנדר ו-כהן שמאי אברהם, לפיו השכירה המבקשת 1 לשוכרים אלו בקומה העליונה כ-165 מ"ר, כאשר דמי השכירות הינם 50 ₪ למ"ר לחודש, כשסכום זה כולל דמי ניהול. בנספח זה נכתב שדמי השכירות על פי אחוז מהפדיון בהתאם לסעיף 8.3.1 לחוזה יהיו בשיעור 5%. מטרת השכירות שנקבעה בסעיף לנספח ז' לחוזה (שכותרתו "ריכוז תנאים מסחריים ושינויים) הינה; "מחסן בדים, מוצרי טכסטיל וסדקית וכן הפעלת מתפרה ..." המבקשת 1 לא צירפה את כל הוראות החוזה בינה לבין שני שוכרים אלו, אך גם מהעמוד הבודד שצירפה, עולה בבירור שהמושכר הושכר למטרה מסחרית טהורה, שכן מהעובדה שדמי השכירות הם חלק מהפדיון עולה ששני שוכרים אלו שכרו את המושכר לצורך פעילות מסחרית טהורה. העובדות העולות מנספח ה' לבקשת המבקשים: מכל המסמכים שצורפו לנספח ה' לבקשת המבקשים עולות המסקנות כדלקמן: למבקשת 1 היה חוזה שכירות סטנדרטי להשכרת שטחים במבנה למטרה מסחרית; המטרה המסחרית של ההשכרה הוגדרה בצורה מעומעמת, אם כי לעתים הוגדרה באופן מפורש, כמו בחוזה עם המבקשת מס' 5 סעיף 8 לחוזה השכירות התייחס לדמי השכירות, כאשר מהעתקי נספחי ז' לחוזה שצורפו לבקשה עולה שדמי השכירות היו כאחוז מהפדיון, אך היו דמי שכירות מינימליים שנעו בין 50 ל-60 ₪ לחודש. דמי שכירות אלו מקובלים בהשכרת שטחים למסחר ולא בהשכרת שטחים לתעשייה; לכל חוזה היו לפחות 7 נספחים, אך המבקשים לא צירפו את כל החוזים המלאים, דבר שיש בו כדי להעלים מידע מבית המשפט, שכן מתוכן כלל הוראות החוזים ניתן לדעת לאיזו מטרה הושכרו השטחים במבנה, האם למסחר או לתעשיה. דו"חות הביקורת של המפקח: מפקח הבניה, מר ירון הלפגוט, ערך ביקורות במקום ביום 10.12.08 וביום 1.1.09. בדו"ח הביקורת מיום 10.12.08 כתב המפקח כדלקמן: "בפעילות יזומה שערכתי היום במקרקעין שפרטיה דלעיל לא נמצא כי בעלי המבנה החלו לשווק את שלושת המפלסים לטובת מסחר ובניגוד להיתר בקומה העליונה, כל החנויות הושכרו לפעילות מסחרית. זאת אני למד משיחת טלפון עם תיווך "ראש נדל"ן" מר רוזנטל אהרן. הנ"ל אף אמר לי לשלוח הצעת מחיר למתווך. כיום חלק מהחנויות בשלבי אכלוס ראשונים, הקמת מדפים והכנסת סחורות. שני עסקים כבר פועלים והם בעלי אופי מסחרי. האחד בשם "פרסום אקסודוס" והשני חנות רהיטים בשם "TOUCH DESIGN". בחנויות אלו נעשתה פניה כקונה וקיבלתי הצעת מחיר רצ"ב. בנוסף, חנות שלישית בשם "הציפור הצהובה". בחנויות צילמתי תמונות כמו בכל המתחם וניתן לראות פעילות מסחרית כגון קופה רושמת ותווי מחיר ולקוחות. בשלבי אכלוס התחלתיים הן חנויות בשם "מעשי בבד" וחנות בשם "דיטקטיב אבטחה" היו בשלבי חלוקה פנימיים ו למקום הגיעו נציגי בעלי הבניין לדבריהם. רק אחד הזדהה בשם צחי X, ת.ז X , נייד: X אמר כי אני לא הצליח להוכיח שזה מסחר והוא אמר בנוכחותי לכל בעלי החנויות כי הם רק מציגים והקניה נעשית במקום אחר. טען כי הגישו בקשה לשימוש חורג במבנה. לדו"ח צורפו תמונות ועל הנלמד מהן אעמוד להלן: בדו"ח מיום 1.1.09 המשתרע על פני 5 עמודים בכתב יד, אליהם מצורפות תמונות נכתב כדלקמן: " בביקורת יזומה שערכתי היום מצאתי כי נמשכים פעולות אכלוס במקרקעין אשר ביעוד תעשייתי, השימושים הנוגדים את התוכנית החלה במקרקעין, למרות ביקורת שערכתי ביום 10.12.08, נמשכו עבודות הכנה במספר חנויות ואף אוכלסו למרות התרעה ממני להם. חנות בשם "סקיוריטי" למכירת מוצרי עיקוב, מצלמות ומיקרופונים סמויים ו/ או גלויים אשר היום נמצא כי החלה לפעול. חנות בשם "מטליק" למכירת מוצרי בניה, כלי עבודה וצבע. החנויות שהמשיכו פעולותיהן למרות התרעה שקבלו ממני הן חנות למכירת בדים ושמלות לפי הזמנה ושל מעשה בגד. חנות בשם "פרסום אקספרס" אשר מוכרת כרטיסי ביקור ופלאיירים על פי הזמנה במקום. חנות בשם "TOUCH", אשר מציגה ריהוט לחדרי ילדים ומבצעת מכירה במקום. כמו כן, נעשו עבודות הכנה לקראת אכלוס (המשך בדף מס' 2 ) מר צחי X ענה כי החברה שלו הינה ציבורית בשם "מגה אור" הינה מפעילה את כל מה שקורה בבניין האמור וכי הוא מחזיק ביותר מחמישים אחוז בחברה זו. עוד הוסיף כי חברת "מגה אור" מחזיקה בחמישים אחוז מבעלות הנכס ויתרת החמישים אחוז בידי אביו, אבא של צחי X. לשאלתי מדוע פועלות חנויות מסחריות במפלס העליון ללא היתר לשימוש כדין, מסר כי קיבל יעוץ מעורך דין חג'ג' לפיו הוא יכול לפתוח חנויות שכאלה וזה בסדר מבחינתו ושזה תעשייה לכל דבר. לשאלתי האם מכירת רהיטים בתצוגה זה תעשייתי, לא ידע לומר. האם מכירת מצלמות ובגדים , שמלות, צבע, כלי עבודה, זה תעשייתי. ביקש להפסיק השיחה ולבוא לבית משפט לתת את דברו. לשאלתי האם החברה שלו היתה הבונה ובעלת העניין ביום מתן צו ההפסקה המנהלי שניתן בעבר על ידי פעילות של מפקח היחידה הארצית, מר יוסי גולד, בעבירת בניה שלא על פי היתר של המבנה המדובר, ענה לי צחי שכן וכן פעל לעצור את המשך הבניה. ואז, לזמן רב. בביקורת זו צולמו מספר תמונות כפי שיפורט בהמשך לגבי כל חנות וחנות. (המשך בדף מס' 3) חנות בשם "TOUCH" משמשת כתצוגה לחנות ריהוט ילדים וכלל לא חלוקה פנימית, פרט למבנה שרותים ושטח של 250 מ"ר. ראה תמונות מס' 1,2,3,4,5,6. בחנות אין קופה רושמת, אך יש קבלות וחשבוניות מס. ניתן לראות את תצוגת המחירים לקונים וכן צילמתי בתמונה מס' 3 הזמנה שנעשתה במקום מס' 1013 וזה בנוסף להצעת מחיר שניתנה לי בביקורת קודמת מיום 10.12.08. חנות בשם "פרסום אקספרס" מעבר להצעת מחיר שניתן לי במקום ביום 10.12.08, להלן מספר התמונות שצילמו על ידי הח"מ, מס': 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20. ניתן לראות כי בנו חדרים, יש משרדים לביצוע הזמנות ומכירה, חדר ושירותים ומטבחון. בתמונה 15 חדר ישיבות, תמונה 14 ותמונה 15 (המשך בדף מס' 4). חנות בשם "מטליק"- החנות החלה לפעול רק לאחרונה. ראה תמונות מספר 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32. במקום נעשית מכירה על פי המוצגים בחנות, על פי התמונות המצורפות ועל פי הקטלוגים. בעלי החנות היו בחנות בזמן הביקורת, ואף צולם חלק מהם ליד עמדת התשלומים. בתמונה מס' 28 ניתן לראות אמצעי תשלום בכרטיס אשראי. בעל החנות אמר לי כי הפעילות שלהם מסחרית, מכיוון שהם מספקים שרות למבנה, אך זה לא בפועל, כל אחד שרוצה מגיע וקונה. זו חנות לכל דבר ועניין. בחנות יש משרד בשטח של כ-4 מ"ר ושני מחסנים בשטח של כ-10 מ"ר ו-3 מ"ר. אין במקום פעילות תעשייתית. שטח המכירה והתצוגה קיימים גם חנות למכירת צבעים, חנות אשר מציגה לראווה תצוגה של סוגי צבעים לצורך מכירה. שטח החנות כ-1 מ"ר. לא ראיתי פעילות תעשייתית. בתמונה מס' 33 ניתן לראות אמצעי תשלום+ קופה רושמת. התמונות שצולמו בחנות הן 33, 34, 35, 36, 37, 38, 39, 40. חנות בשם "סקיוריטי", חנות אשר מוכרת ומציגה ציוד הקלטות, האזנה, מצלמות וכו'. שטח התצוגה והמכירה כ-70 מ"ר+ משרד בשטח של כ-4 מ"ר+ שירותים+ חצר עם שולחן. לא ברור מה יעודו בשטח של כ-7 מ"ר, כאשר תוך כדי צילום הוסיפו כל פעם כלי עבודה אחר. תמונות מספר 41, 42, 43, 44, 45, 46, 47, 48, 49, 52. מטבחון ומחסנון בשטח של כ-2 מ"ר. (המשך בעמ' 5). צילמתי עוד חנויות, אשר על פי חלוקתן הפנימית ניתן לראות שהן לא בעלי אופי תעשייתי לקראת אכלוס. כמו כן, חנות בשם "מעשה בגד" שטח החנות מחולק כך: השטח הגדול הוא שטח של כ-170 מ"ר, תצוגה ומכירת בדים ושמלות. ראיתי פנקס חשבוניות וקבלות וכן קבלת תשלום במזומן. ראה תמונות מספר 61, 62, 63, 64, 66. בחלק האחורי בשטח של כ-7 מ"ר בנוסף, ביקרתי במועצה האזורית חבל מודיעין במחלקת הארנונה לשם איסוף ראיות ושם קיבלתי לידי מסמכים כדלקמן: חוזר עם החנויות, צו ארנונה ופרטי שם החברות- מהן ולרבות חברת "מגה אור" בעלת הנכס. על מספר חוזים בתוקף- צו המועצה, קוד מספר 205, שעל פי צו הארנונה הינו קוד של נכס בעל אופי מסחרי. נראה כי בעלי העסקים/ החנויות מקבלים הדרכה כיצד עליהם להגיע בנושא, שכן ידוע להם כי הפעילות המסחרית אינה חוקית במקום ולכן מר צחי הגיש ו/ או נציגו שתי בקשות לשימושים חורגים כי ידוע לו ההיבט החוקי הנ"ל, מפלסי הבניין. מדו"חות הביקורת ומהתמונות שצורפו לדו"חות אלו עולה במפורש שקומה העליונה במבנה מנוהלים עסקים מסחריים ולא תעשייתיים. האמור בדו"חות תואם את המסקנות העולות מניתוח הוראות חוזי השכירות, כפי שציינתי לעיל. מטרת הצווים לפי סעיף 239 ו-246 לחוק: ב-ע"פ 377/87 קלקא נחום נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"א(4) 673 (להלן-"פס"ד קלקא") בעמ' 683 כתב בית העליון על צו הפסקת עבודה שיפוטי כדלקמן: "ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב-אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" לעובדה שצו ההפסקה השיפוטי הוא צו זמני יש שתי השלכות עיקריות, והן: ניתן לבקשו במעמד צד אחד; העובדה ששופט שמע את הבקשה לצו הזמני אינה פוסלת אותו מלישב בדין בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם בגין אותה עבירה. ראה החלטתה של כב' הנשיאה בייניש ב- ע"פ 8264/08 רם יבין נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-גן מיום 7.12.08 (לא פורסם) . ב-רע"פ 47/07 תימור מור נ. ועדה מקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים נדון מקרה בו המערער בנה בנייה ללא היתר, וניתן כנגדו צו הפסקת פעולות לפי סעיף 239 לחוק. כב' השופט ג'ובראן כתב אודות סעיף 239 הנ"ל כדלקמן: " מלשון הסעיף עולה, כי מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה כאשר לבית המשפט נתונה סמכות לבטל או לשנות את הצו בהתאם למתחייב מהנסיבות. לא עולה מלשון הסעיף, כי תוקף צו ההפסקה השיפוטי מותנה בהגשת כתב אישום. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה "להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" (ראו ע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 673, 682-683). מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות, כי צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן על פי המבקש בלבד ורמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך ש"יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה". לאור האמור לעיל עולה, כי החלטתו של בית-משפט השלום בחדרה, מיום 21.9.06 בדין יסודה." הגדרות "תעשיה" ו-"מסחר": בסעיף 5 לתקנון התכנית צוינו התכליות של התכנית. ולהלן פירוט התכליות הנוגעות לענייננו. אזור תעשיה לתעשייה קלה, לא מזהמת: שטח המיועד למבני תעשיה, אחסנה ואספקה והשירותים הנלווים העונים על דרישות תכנוניות וטכנולוגיות, של משרדים הנוגעים בדבר לפי הענין. בתחום התכנית יותרו שימושים שיעמדו בדרישות תכנוניות וטכנולוגיות למעט: מניעת מפגעים סביבתיים ועמידה בהוראות ובדיני איה"ס הכרוכה בה, תעשיה כימית ואחסנה הכרוכה בה, תעשיה פטרוכימית ואחסנה הכרוכה זה, תעשית דשנים ואחסנה הכרוכה בה, ייצוא ואחסנת חומרי הדברה, בתי יציקה ומפעלים למתכות ולציפוי מתכות, משחטות ומחלבות. מפעלים לטיפול בפסולת, מפעלי מלט, בטון ואספלט ומפעלים שצריכת המים שלהם מעל 50 קוב ביום. לתעשייה: יותרו משרדים במבנה הראשי או במבנה נפרד לצורך תפעול המפעל והנהלה. אזור למסחר ושירותים: שטח המיועד למבנים רב תכליתיים לפעילות מסחרית ולשירותים הניתנים בשכר כגון: בנקאות, מנהל משרדים, שרות מזון והפקתו, כולל שירות אחסנה ואספקה. למסחר: במבנה מסחרי יותר שימושים רב תכליתיים: משרדים, תצוגה, חניות, מסעדות וכו'. יותר מבנה נפרד למסעדה, מזנון, חנות וכו'." מהגדרות אלו עולה שבשתיהן יש שירותי אחסנה ואספקה. דבר זה מלמד ששירותי אחסנה ואספקה אינם עומדים כשימושים עצמאיים, אלא הם מתייחסים לשימוש העיקרי, אם השימוש העיקרי של המבנה הינו לתעשיה, אזי האחסנה והאספקה צריכות להיות קשורות בחבל הטבור בייעוד התעשייתי וחלק ממנו. ואם הייעוד של המבנה הינו למסחר ולשירותים, אזי האחסנה והאספקה צריכות להיות קשורות בחבל הטבור בייעוד למסחר ולשירותים וחלק ממנו. במקרה שבפני עולה מכלל הראיות שמדובר בשימושים מסחריים לכל דבר, ולא מדובר בשימוש תעשייתי, כך שהעסקים המצויים בקומה העליונה אינם נכללים במונח תעשייה. שיהוי: טוענים המבקשים שחלפו חודשיים מאז הביקור האחרון של המפקח ועד שהמבקשת הגישה את הבקשה ב-ב"ש 1377/09. סבור אני שהגשת הבקשה כחודשיים לאחר הביקור האחרון של המפקח הינו זמן סביר ביותר, שהתחשב בעובדה שעל המפקח להעביר את ממצאי הביקורת לממונים עליו, על הממונים עליו לגבש דרך פעולה לאחר לימוד הממצאים, העברת דרך הפעולה וחומר הראיות שנאסף לב"כ המבקשת, הכנת הבקשה והגשתה לבית המשפט. כל עוד נעשה השימוש החורג, רשאית המבקשת להגיש את הבקשה לצו השיפוטי. כפי שאומרת כב' השופטת ביניש ב- רע"פ 1520/01 - יעקב ורות שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית . פ"ד נו(3), 595 ,עמ' 604-605. "מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות ובמיוחד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, המנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה. (השוו: בג"ץ 5992/97 שוש ערער נ' ראש עיריית נתניה (לא פורסם) , פיסקה 6 לפסק הדין; י' זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', תשנ"ו, עמ' 724-732). ובעמ' 605-606 כתבה כב' השופטת ביניש כדלקמן: "זאת ועוד, על אף המחדלים מצד הרשויות, קשה לקבל ברצינות את טענת ההסתמכות כשהיא נשמעת מפיהם של המבקשים. אין לומר כי פעולותיה של הרשות לניתוק הדירות מן החשמל מכוח סעיף 157א(ו) לחוק, ופתיחת ההליך מכוח סעיפים 239ו- 246 לחוק, נפלו כרעם ביום בהיר על המבקשים. למעשה, מעת חתימת חוזי הרכישה של הדירות ועד לאכלוסן, משך מספר שנים, היו לנגד עיני הרוכשים תמרורי אזהרה רבים, לאורך כל הדרך." על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה להגיש את הבקשה: טוענים המבקשים שלא התמלאו התנאים הקבועים בחוק התכנון והבניה על מנת שהוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תגיש את הבקשה למתן צו למניעת פעולות. סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של המבקשים, שכן מי שהגיש את הבקשה היא מדינת ישראל באמצעות עו"ד שהוסמך ע"י היועץ המשפטי לממשלה. למדינה יש סמכות מקבילה להגשת בקשות מעין אלו, ולא צריך להתמלא כל תנאי שהוא על מנת שהמדינה תפעיל סמכותה זו. נפסק לא אחת כי בקשות לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה רשאים, בין היתר, להגיש המדינה והיועץ המשפטי לממשלה הן מכח הסעיפים האמורים והן מכח סעיף 11 לחסד"פ . בע"פ 2181/01 היועץ המשפטי לממשלה נגד נחלת יהודה (להלן:"פס"ד נחלת יהודה") נאמר בענין דומה: "כאמור, גם אני סבורה כי רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות בהליכים כל אימת שמתבצעת עבירה (וראה סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשנ"ב - 1982). כן מסכימה אני עם ב"כ של המערער , שאם יש ליועץ המשפטי לממשלה סמכות להגיש כתב אישום בגין עבירה, הרי יש לו סמכות גם לנקוט בהליך מקדמי למניעת השלמת העבירה, כאשר החוק מאפשר הליך כזה, כמו בסעיף 246 לחוק התכנון והבניה". דברים אלו מצאו ביטויים גם במסגרת ע.פ. 322/03 + 372/03 מדינת ישראל נ' אלי בע"מ ואח' (להלן:"פס"ד אלי") בו קבע כב' הנשיא השופט א. ברק בין השאר כי חוק סדר הדין הפלילי מאפשר הסמכתו של אדם לשמש כתובע, אם דרך כלל ואם לסוג משפטים, אם לבתי משפט מסויימים ואם למשפט מסויים (סעיף 12 (א)(1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן:"בעל הסמכה") כל אלה מוגדרים כ"תובעים" על ידי חוק סדר הדין הפלילי. ובסופו של "פס"ד אלי" , פסק בית המשפט העליון כי מדובר בסמכות מקבילה האחת לפי סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי והשניה לפי סעיף 258 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 - וכך בענייננו. ראה לענין זה גם את רע"פ 9321/03 אדרת נ. מדינת ישראל, , רע"פ 252/04 רון שדות , וכן ע"פ 2763/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ ואח' נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה, . חוק יסוד כבוד האדם וחרותו: טוענים המבקשים כי בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו יש לפרש את ההגדרות בתכנית המתאר לטובת המבקשים. סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של המבקשים. כפי העולה מהאמור לעיל, ההגדרות בתכנית המתאר מדברות בעד עצמן, והפירוש שנתתי להן הוא הפירוש הנכון. כל פרוש אחר יעוות את הגדרות אלו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מהווה עיר מקלט להפרה לכאורה של חוק כזה או אחר. ובמיוחד לא של הוראות חוק התכנון והבניה, שההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון קובעת שיש לאכוף אותו בצורה קפדנית, שכן העבירות על חוק זה נעשו בלתי נסבלות. ב-רע"פ 5086/97 אזולאי בן-חור ואח' נ. עירית ת"א, פד"י נ"א (4) 625 דן בית המשפט העליון ביחס שבין חופש ההפגנה, שגם הוא זכות יסוד, לבין בניה ללא היתר ומתן צו הריסה מינהלי על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה. לענין זה קבע ביהמ"ש העליון שזכות היסוד של חופש ההפגנה, אין בה כדי להצדיק ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה, וזכות היסוד נדחית מפני הצורך לשמור על הוראות חוק זה. ואומר ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט זמיר בעמ' 646-647 לפסה"ד כדלקמן: "אכן, אילו חופש ההפגנה היה נותן הכשר להקמת בנין ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבניה, ודאי היו קמים מאהלים ומבנים אחרים כפטריות לאחר הגשם לצורכי מחאה, כזאת או אחרת, ברחבי הארץ. לא זו בלבד. ודאי היו גם חוקים אחרים שהיו נופלים קורבן לחופש ההפגנה או לזכויות יסוד אחרות. למשל, אם מותר היה להקים מאהל בניגוד לחוק לצורך מחאה, מדוע לא יהיה מותר גם לפלוש לדירות ריקות לצורך זה? ובעצם, מדוע אסור יהיה, לפי תפיסה זאת, לקיים התקהלות או לערוך הפגנה ללא רשיון מן המשטרה, בניגוד לחוק הדורש רשיון כזה? באחת, הטענה של המשיבים עלולה באמת להפוך את חופש ההפגנה לחופש ההתפרעות. לא לכך נועדו זכויות היסוד. אמור מעתה, חופש ההפגנה אינו גובר על חובת הציות לחוק. הוא קיים ומוגן במסגרת החוק. החופש של המבקשים להפגין נגד מדיניות העיריה קיים, אך הוא אינו כולל חופש להקים מבנים בניגוד לחוק התכנון והבניה. המבקשים רשאים גם כיום להפגין נגד העיריה בדרכים שונות, במסגרת החוק, אך אסור להם להפר את החוק, באופן הפגנתי, זה קרוב לחודשיים. השוו J.E. Nowak and R.D. Rotunda, Constitutional Law (4th ed., 1991), p. .1132 המסקנה היא, שגם אילו היו המבקשים יכולים לבקר את החוקיות של צו ההריסה באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, היה בית המשפט פוסק, ככל הנראה, כי לא נפל פגם באיזון בין חופש ההפגנה לבין חובת הציות לחוק. המבקשים היו חייבים בהיתר לפי חוק התכנון והבניה; חופש ההפגנה אינו פוטר אותם מחובה זאת; ובהעדר היתר ניתן היה להוציא צו הריסה. מבחינה זאת לא נפל פגם בשיקול הדעת המינהלי. קל וחומר כך כשביקורת החוקיות של צו ההריסה נעשית במסגרת בקשה לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה. ברור שאין יסוד לומר כי צו ההריסה לוקה בפגם חמור עד כדי כך שהוא בטל מעיקרו. מכאן גם שאין יסוד לבית המשפט, לפי סעיף זה, להתלות או לבטל את הצו. לענין האיזון בין זכות היסוד של המבקש לבין מטרת סעיף 238א לחוק התכנון והבניה ראה את פסק דינו של כב' השופט חשין ברע"פ 5584/03 - מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה ואח'., שם כתב בעמ' 2003 פיסקה 25 לפסה"ד: "ברע"פ 6034/99 לימור כהן ואח' נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נד(1) 438, בהדריכו אותנו כך (שם, 447-446): "התכלית העיקרית של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, שהקנה את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי, אינה הגנה על הקניין. אמנם זכות הקניין היא זכות יסוד, וכך הייתה גם לפני שנקבעה כזכות יסוד בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולפיכך ראוי להתחשב בזכות הקניין, כתכלית כללית, לצורך פירוש החוק. אולם, כמו כל זכות יסוד, גם זכות הקניין מוגבלת באמצעות דינים והלכות שנועדו להגן על זכויות של אחרים ולשרת את טובת הציבור. טובת הציבור, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק התכנון והבניה, מחייבת שבנייה תיעשה רק על-פי היתר..." דהיינו, זכות היסוד של האדם לקניין, אינה מהווה עיר מקלט מפני ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה. לא צורפו צדדים שעלולים להיפגע מהצו: טוענים המבקשים שהמשיבה לא צירפה ל-ב"ש 1377/09 צדדים שיכולים להיפגע מהצו שניתן. סבור אני שיש לדחות טענה זו של המבקשים, שכן העובדה שהמבקשת 1 והשוכרים לא טרחו להגיש לבית המשפט את החוזים המלאים של השוכרים, תוך נסיון להסתרת סעיפים בחוזה היכולים להצביע על אופי הפעילות בשטחים שהושכרו להם, עולה שלכאורה ידעו השוכרים שהפעילות המסחרית במקום אינה חוקית. על דברים מעין אלו כתבה כב' הנשיאה ביניש ב-רע"פ 1520/01 יעקב ורות שוייצר נ. יו"ר הוועדה המחוזית ואח', פ"ד נ"ו(3) 595, 606, כדלקמן: "יש להדגיש כי כעדות הרוכשים בבית-משפט השלום, האירועים הללו לא נעלמו מעיניהם מאחר שלוו בפרסומים מרובים בעיתונות, והיה באפשרותם לעכב תשלומים נוספים בגין הדירה, בייחוד בהתחשב בכך שרק שני שלישים מערך הדירה שולמו עד אותו שלב. אשר-על-כן, אף אם נניח לטובת הרוכשים כי היו תמי-לב מבחינה סובייקטיבית, קשה לומר כי התנהגותם הייתה התנהגות זהירה של קונה סביר הרוכש נכס יקר ערך. גם אם אכן, כטענת המבקשים, הוטעו הם על-ידי היזמים או עורכי-דינם, אין בכך כדי לסייע להם בהליך שלפנינו, אם כי ייתכן שיש בכך כדי להעניק למבקשים עילת תביעה כנגד גורמים אלו." מאזן הנוחות: טוענים המבקשים שמאזן הנוחות פועל לטובת המבקשים, שכן ייגרם להם נזק כספי רב אם יישאר הצו על כנו. על טענה זו עמדתי כבר בהחלטתי בענין ב"ש (רמלה) 3504/05 מדינת ישראל נ. מיכאל אשר ואח' , שם כתבתי שנראה כי לגבי הפרת הוראות חוקי התכנון והבניה קשה לטעון את טענת מאזן הנוחות, במיוחד כאשר מדובר בהפרה גסה של חוקי התכנון והבניה, בהיקפים גדולים ומתוך ידיעה על הפרת חוקים אלו. ברע"פ 1520/01 - יעקב ורות שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית . פ"ד נו(3), 595 נדון מקרה בו ניתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, שנועד להפסיק את השימוש למגורים בשבע דירות מגורים - קוטג'ים - שהוקמו בעין חמד, כחלק מפרוייקט רחב יותר שעד עתה נבנו בו שבעה מבנים דו-משפחתיים, 14 יחידות דיור. בעמ' 605-606 כותבת כב' השופטת ביניש כדלקמן: "לסיום נאמר, כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא. המשמעות של הוצאת צו הפסקה שיפוטי מכוח סעיף 239 לחוק היא, כי לא יוכלו להמשיך להתגורר בדירות שרכשו במיטב כספם. ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון ובהליכים הנדרשים על פיהם - זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק." גם אם יש לשקול שיקולי צדק בבקשה לפי סעיף 239, יש לדחות את טענתם זו של המבקשים. מאחר ושיקולי מאזן הנוחות הם שיקולי צדק, ומאחר והשימוש במקרקעין הוא שימוש לגן אירועים ומסעדה, מקום שהציבור הרחב מגיע אליו, יש לקחת בחשבון גם את האינטרסים של הציבור הרחב, ולשקול גם שיקולים מדיני רישוי עסקים, למרות שהבקשה היא על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה. דהיינו, שיקולי מאזן הנוחות מושפעים גם מאופי השימוש החורג אותו מבצעים במקרקעין. במקרה הנדון לא הובא בדל אישור אותו יש לקבל על פי חוק רישוי עסקים לצורך ניהול העסקים במבנה. בנוסף, כפי שנפסק לא אחת כי נזק שנגרם לבונה הבלתי חוקי אינו נלקח בחשבון שיקולי בית המשפט במתן צו על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה (ע"פ 42/75 י-ם מדינת ישראל נ.מלון קומדור, פס"ד תשל"ה (ב) 317). גרימת נזק לפרט אינה בין השיקולים הנשקלים בצו שיפוטי שהרי האינטרס הציבורי גובר על פני כל אינטרס פרטי דהיינו על כל נזק שייגרם לפרט הפועל בניגוד לחוקי התכנון והבניה. צו לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבניה: מאחר ובקומה העליונה נעשה לכאורה שימוש חורג במקרקעין (שימוש מסחרי במקום תעשייתי) הרי שיש להשאיר את הצו על פי סעיף 239 לחוק על כנו. מאחר והמבקשים 1 ו-2 החלו להכשיר את הקומה התחתונה לשימוש מסחרי וגם הגישו בקשה לשימוש חורג בקומה התחתונה, בקשה שאושרה, אך טרם התקבל היתר בנייה לבקשה זו, ומאחר שהמבקשים מבצעים לכאורה שימוש חורג בקומה עליונה, הרי שהתמלאו התנאים למתן צו כנגד המבקשים על פי סעיף 246 לחוק. תצהירי המבקשים 3, 4 ו-5: אינני יודע איזה מידע מסרו המבקשים 1 ו-2 לשוכרי השטחים בקומה העליונה, אך בולטת מאד העובדה שלבקשה צורף אך ורק תצהיר של המבקש 2, ולא צורפו תצהירים מטעם המבקשים 3, 4 ו-5, אשר היו יכולים לשפוך אור על מהות הפעילות של מבקשים אלו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה, והצווים שניתנו ב-ב"ש 1377/09 יישארו על כנם.שימוש חורגצוויםמקרקעיןצו הפסקה שיפוטיקרקעות