חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי בדבר יכולת הנאשם לעמוד לדין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי בדבר יכולת הנאשם לעמוד לדין: פתח דבר כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, 22 עבירות על פי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף תשל"ז - 1975 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 119 לחוק; ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38, 47 עבירות על פי סעיף 117(ב)(5) לחוק יחד עם סעיף 119 לחוק; השתמש בכל מרמה או תחבולה או הרשה לאחר להשתמש בהן או עשה מעשה אחר, 47 עבירות על פי סעיף 117(ב)(8) לחוק יחד עם סעיף 119 לחוק; התחמקות והשתמטות מתשלום מס בנסיבות מחמירות בכך שהוגשו נגד הנאשמים יותר משישה אישומים בתקופה של שלוש שנים, על פי סעיף 117(ב2)(2) לחוק יחד עם סעיף 119 לחוק; התחמקות והשתמטות מתשלום מס בנסיבות מחמירות בסכום העולה על כפל הסכום הקבוע כקנס בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, על פי סעיף 117(ב2)(3) לחוק יחד עם סעיף 119 לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, נאשמת מס' 1 עסקה בסחר קמעוני בבשר, עופות ובדגים ומוצריהם, בקניית וגידול כבשים וטלאים חיים, כמו גם שיווק, מכירה וסחר בבשרים, ללקוחות סיטונאיים ו/או יחידים, ורשומה כעוסק מורשה לעניין החוק. נאשם מס' 2 הינו מנהלה הפעיל של נאשמת מס' 1. בתקופה שבין 09.04.02 לבין 30.07.03 קיבל נאשם מס' 2, 40 חשבוניות מס ע"ש חברת ש.מ. שיווק בשר בע"מ, מ.ע. 512996638 (להלן: "חברת ש.מ. שיווק") בסך 34,641,840 ₪ שהמס בגינן הנו 5,262,056 ₪. בתקופה שבין 31.08.03 לבין 31.12.03 קיבל נאשם מס' 2, 7 חשבוניות מס ע"ש חברת ש.י.ש ירמי בע"מ, מ.ע. 511889818 (להלן: "חברת ש.י.ש. ירמי") בסך של 11,831,576 ₪ שהמס בגינן הנו 1,804,816 ₪. בפועל רכשו הנאשמים כבשים וטלאים מבדואים, וכיסו את הקניות באמצעות חשבוניות מס ע"ש חברת ש.מ. שיווק בשר בע"מ וחברת ש.י.ש ירמי בע"מ. הנאשמים לא ביצוע כל עסקה עם חברת ש.מ. שיווק בשר בע"מ, וכן לא ביצעו כל עסקה עם חברת ש.י.ש. ירמי בע"מ. בדו"חות התקופתיים שהגישו הנאשמים למאשימה ניכו הנאשמים מס תשומות בגין החשבוניות מס הנ"ל, לפי כך ניכו הנאשמים ביודעין מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק. מעשי הנאשמים נעשו בנסיבות מחמירות על מנת לחמוק מתשלום מס. בפתח הדיון בעניינם של הנאשמים, טען הסניגור כי הנאשם 2 (להלן:" הנאשם") אינו מסוגל לעמוד לדין. לפיכך, הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי. הנאשם שהה בהסתכלות בתנאי אושפז בבית חולים שער מנשה למשך עשרה ימים (בתקופה שבין 31/1/06 עד 10/2/06). בחוות דעת מיום 13/2/06 מטעם הפסיכיאטר המחוזי עליה חתומים דר' הירשמן ודר' מר, נקבע כי הנאשם סובל מהפרעה שלא מגיעה לכדי מחלת נפש וכי הנאשם אחראי למעשיו ומבין את מהותו של ההליך המשפטי ולכן, מסוגל לעמוד לדין (להלן: "חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי"). ההגנה חלקה על חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי והגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, דר' נפתלי, אשר נערכה ביום 14/9/06 ובה קבע דר' נפתלי כי הנאשם סובל מהפרעה שקיבלה קווים פסיכוטיים וכי אינו כשיר לעמוד למשפט ועל כן, ביקשה ההגנה להספיק את ההליכים נגד הנאשם. ביום 13/1/08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה מותב זה יכריע בסוגיית כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, ובמידה ויקבע שהנאשם כשיר לעמוד לדין, ישמע התיק בפני מותב אחר. דיון הנאשם לא טען טענת אי-שפיות - הדעת כסיייג לאחריות פלילית לפיה, הוא סבל ממחלת נפש בזמן הרלבנטי לכתב האישום(טענה מכוח סעיף 34 ח לחוק העונשין השתל"ז- 1977 ), אלא טען כי אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת מחלה נפשית - טענה מכוח סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמב- 1982 (להלן: "החסד"פ). כדי להכריז על הפסקת ההליכים המשפטיים לפי סעיף 170 לחסד"פ צריך שבית המשפט ימצא כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין אך אין די בכך, על בית המשפט להשתכנע כי מצב זה נובע מהיות הנאשם חולה נפש והלכה היא שאי המסוגלות לעמוד לדין ומחלת הנפש שגורמת לה- הנם תנאים מצטברים. לעניין זה ראו: ע"פ 3230/05 גולה נגד מדינת ישראל ( מיום 22/1/07 - טרם פורסם ). ע"פ 2111/93 אבנרי נגד מדנית ישראל פ"ד מח (5) 133, 140. השאלה הקרדינאלית בעניינו הנה: האם הנאשם סובל ממחלת נפש שבגינה אינו מסוגל לעמוד לדין ו על כן, יש להפסיק את ההליכים נגדו? ודוק, ברי כי הנאשם סובל מתופעות נפשיות אך השאלה הנה אם אלו מגיעות לכדי מחלת נפש. חוות הדעת שהונחה בפני בית המשפט מטעם הפסיכיאטר הוכנה לאחר שהנאשם היה מאושפז במחלקה הפתוחה במשך עשרה ימים ובה נקבע : "בבדיקות חוזרות וביצוע טסטים אבחנתיים פסיכולוגיים עולה כי מדובר באדם התלוי בדמויות סביבו ולכן קל להשפעה על ידי אותן דמויות. יחד עם זאת אין הפרעתו מגיעה לכדי מחלת נפש הגורמת לאובדן שיפוט המציאות, כך שאינו מאבד את יכולתו להבדיל בין טוב ורע, מותר ואסור ואין בהפרעה ממנה סובל כדי לפטור אותו מאחריות למעשה בו מואשם. כמו כן מבין מהותו של ההליך המשפטי ולכן מסוגל לעמוד לדין." דר' הירשמן נחקר בחקירה נגדית צולבת אך חקירה זו לא הסיטה אותו ממסקנתו. אדרבה, במהלך החקירה התגלה דר' הירשמן כעד אמין ועקבי והוא הותיר בלבי רשום אמין ומהימן. דר' הירשמן מסר כי הנאשם בתחילת האישפוז הציג תמונה שהשתנה במהלך תקופת ההסתכלות: "כשהוא הגיע למחלקה בתחילת החוות דעת, מוזנח, אפטי, משיב קטעי מילים, כבשים, סלמי, בלגן, לא יודע אינו משתף פעולה.."התמונה שמציג בהתחלה של אדם שלא מאורגן לחלוטין, לא יודע מה שקורה איתו. במהלך האישפוז ככל שהתקופה מתארכת, לומדים שהמצב שלו נהיה לפחות מבחינת התצפית, התמונה רחוקה מלשקף את המצב שלו "יצר קשרים חברתיים, מרגיש בסדר, במפגש אחר צפה בטלוויזיה, שומר על נוהל המחלקה, מגיע בזמן לארוחות, הזמין פיצה עם אחרים, בשיחה עמו מוסר כי הוא מרגיש טוב יותר". "בתחילת האישפוז גם בשיחה אישית וגם בקבוצה התנהג כמנותק, ככל שההסתכלות התארכה, בשתי הסיטואציות הפך להיות כאדם מן היישוב. להשקפתי, זה מלמד שהוא כשיר לעמוד לדין ואחראי על מעשיו והוא העצים את התלונות שלו, כן. אני יכול להגיד באופן מפורש שיש תשובות שענה בתחילת הדרך שהוא ידע את התשובה ובכל זאת לא ענה. אם לדוגמא אדם שלמד 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, כמה עודף אם קיבל 100 ₪ וקנה פיתה.. היה קונה.. לא ידע לחשב את זה. גם אם יש לו בעיות נפשיות, לא אמורה יכולתו הקוגניטיבית להיפגם. אדם שסובל ממניה מסיבית היכולות הקוגניטיביים שלו אמורים להיות שמורים." (עמ' 4 ו- 5 לפרוטוקול). דר' הירשמן וצוותו התרשמו במהלך האישפוז, שהנאשם אינו פסיכוטי, אבל מבחינת התלונות שלו, הנאשם כן ניסה להראות את עצמו כפסיכוטי: "הנאשם הציג תמונה שמאוד השתנתה במהלך ההסתכלות, אנו רואים את זה כמישהו מעצים את תלונותיו, התרשמות מאוד ברורה כי התמונה שהציג בהתחלה ובסוף שונה לחלוטין, זה נבע מהעובדה שהסתכלנו מספיק זמן. התלונות שעליהן התבססו הבדיקות הקליניות שהוא פסיכוטי, התלונות שחלקן מבחינה פסיכיאטרית משקל של אדם הנמצא במצב פסיכוטי, הן חלשות, טסטים פסיכוטיים בודקים לאורך זמן מה האישיות שלו ומה החלושה, הבדיקה הפסיכיאטרית קובעת שלא היה פסיכוטי למרות שהתלונות לכאורה פסיכוטיים. הוא לא היה פסיכוטי במחלקה חד משמעית". (עמ' 7 לפרוטוקול). דר' הירשמן וצוותו הנם שלוחיו של הפסיכיאטר המחוזי וככאלה הם מיצגים גוף מקצועי וניטרלי וברי כי להם אין אינטרס כלשהו בתוצאות הליך זה. על כן, חשוב לציין כי יש לבחון את חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי באספקלריה זו, כחוות דעת מטעם גוף מקצועי ונטול פניות. מעבר לכך, מדובר בחוות דעת שנערכה לאחר אישפוז בתנאי הסתכלות לתקופה ממושכת של עשה ימים. אמנם, דר' הירשמן בדק את הנאשם פעמיים - שלוש במהלך אותה תקופה אבל, בתקופה זו, הנאשם נבדק על ידי מספר רופאים והיה במעקב של אנשי הצוות במשך 24 שעות ביממה. הסניגור, בחקירתו הנגדית ניסה לכרסם בחוות הדעת של דר' הירשמן ולפגוע באמינותו, אך, לשווא. דר' הירשמן הציג עמדה מקצועית, קונסיסטנטית והומוגנית. מעבר לכך, בעדותו בפני נטע דר' הירשמן בלבי רושם אמין ומהימן. הסניגור השליך את יהבו על סתירות כביכול בדברי דר' הירשמן ובמסקנותיו, סבורני כי אין עסקינן בסתירות אלא במקרה הטוב, באי דיוקים פריפריאליים. להלן אתייחס לטענות הסניגור. הסניגור טען כי דר' הירשמן השמיט מחוות דעתו פרטים חשובים כגון העובדה כי הנאשם סבל מנדודי שינה ומהרטבות בלילות. דר' הירשמן הגיב לטיעון זה "חוות הדעת ממצה בסוף את הדברים, לא רשמתי את כל הפרטים". ואכן, עסקינן בחוות דעת שמסכמת את ממצאי ההסתכלות ואין מקום למנות ולפרט בה את כל הממצאים. עוד טען הסניגור כי למרות שדר' הירשמן ראה לנכון להשמיט מחוות דעתו את הממצאים לגבי נדודי השינה וההרטבות בלילות, הוא בחר לציין כי, במהלך האישפוז, ביקר הסניגור את הנאשם, והנאשם נעלם מהמחלקה למספר שעות ללא רשות. לטעמי, השאלה מדוע בחר דר' הירשמן לציין עובדה זו בחוות דעתו אינה רלבנטית ואין לה כל נפקות לגבי ממצאי דר' הירשמן וצוותו . בהקשר זה , ניסה הסניגור לטעון כי דר' הירשמן מסר עדות שקר שכן, הנאשם לא נעדר למספר שעות וטען כי לפי הרישומים של שער מנשה הנאשם נעדר 40 דקות. דומני כי מדובר בטענה כבדת משקל שנטענה באופן ערטילאי שכן הסניגור לא טרח להציג את הרישומים המדוברים ומשלא עשה כן , הדבר אומר דרשני והנו בעל משמעות ראייתית: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית.. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובת הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד..- היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה.. מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי (תל- אביב 2003) עמ' 1649- 1650. במהלך החקירה הנגדית ציטט הסניגור מהמסמכים הרפואיים שהומצאו לו מבית חולים שער מנשה משפט לפיו הנאשם "סובל מאישיות ציקלוטימית עם גלישות פסיכופטיות במצבים בלתי מוגדרים". הסניגור לא ציין מי רשם משפט זה ומהי סמכותו המקצועית, דא עקא, הסניגור נמנע מהצגת המסמך שכולל אבחנה זו לבית המשפט או חקירת עורכו. דר' הירשמן, בחקירתו, ענה לשאלת הסניגור שאין אבחנה כזו שלא יכולה להיות ציקלוטימיה פלוס גלישות פסיכוטיות "יש להבדיל בין ציקלוטימיה כהפרעה לבין מצבים פסיכוטיים שיכולים להיות הפרעות אישיות, אנו עושים טסטים פסיכולוגיים שבדקו את האישיות שלו והגיעו למסקנה כי יש לו אישיות חלשה. במצבים של הפרעות אישיות, יכולים להיות מצבים קצרים שאדם לרגע מאבד את שיקול דעתו, אבל כאבחנה הפרעה ציקלוטימית בפני עצמה היא לא אבחנה שיש לו פסיכוזה" ( עמ' 4- 5 לפרוטוקול). בהמשך דבריו הוסיף דר' הירשמן והסביר כי "הציקלוטמיה אינה רגעית היא מתמשכת, אני לא בא להגיד שאין לו את זה בכלל, יש לו הפרעות במצב הרוח, מבחינת הרף של אחראי למעשיו, זה לא אמור לפגוע.. ציקלוטימיה היא הפרעה שלא מגיעה לכדי הפרעה בשיפוט". (עמ' 5 לפרוטוקול) . בהמשך החקירה הנגדית ציטט הסניגור שוב מהמסמכים הרפואיים שהומצאו לו על ידי שער מנשה וטען כי דר' שרה חברון, רופאה בכירה, רשמה "כהגנה התנהגות של ריצוי וכניעה.. עם גישות פסיכוטיות". שוב בחר הסניגור לא להגיש את המסמך או לחקור את עורכו. מצדו, דר' הירשמן הסביר כי הדברים לא נרשמו על ידי דר' חברון אלא על ידי הפסיכולוגית שעשתה את הטסט. על כן, דומה כי אין המדובר באבחנה של פסיכיאטר. דר' הירשמן הוסיף והדגיש : " אני שוב אומר שהטענה שלנו מאוד ברורה שאנו לא באים להגיד שאין לו בעיות, יש לו בעיות, השאלה המרכזית שיש לתת את הדין עליה אם הוא חוצה את הרף של אחראי למעשי, חד משמעית, זה לא מעביר אותו לרף של מאבד את האחריות המשפטית. זה שהוא חלש זה נכון, אולי זה יכולה להשפיע על התנהגותו, אבל זה לא עובר את הרף המשפטי." (עמ' 7 לפרוטוקול, הדגשה שלי ת.כ.) עוד טען הסניגור כי דר' הירשמן מנסה לחוות את דעתו על מצבו הנפשי הנוכחי של הנאשם על בסיס מה שהוא חושב שמיוחס לו בכתב האישום. טענה זו של הסניגור אינה מדויקת. הרי עת הפנה בית המשפט את הנאשם להסתכלות בהחלטתו מיום 13/12/05 הוא ביקש מהפסיכיאטר המחוזי לקבוע אם הנאשם מסוגל לעמוד לדין ואם הוא אחראי על מעשיו. לכן, התייחסותו הכוללת של דר' הרישמן מובנת ואף מתחייבת. כשנשאל דר' הירשמן לגבי ההפרעה במצבי הרוח ממנה סובל הנאשם, הציקלוטימיה, הוא ציין שהפרעה זו יכולה לגרום לאדם לרגע לאבד את שיקול דעתו. דר' הירשמן מסר כי מדובר בעבירות שבוצעו בתדירות ונמשכו למשך שנה וחצי וכי ההפרעות במצב הרוח לא פוגעת באחריות הנאשם למעשיו. הסניגור טען כי דר' הירשמן נתפס לטעות שכן, אין עסקינן בעבירות שבוצעו בתדירות גבוהה במשך שנה וחצי אלא שמספיקה הזדמנות אחת או שתיים כדי שמישהו יורה לנאשם להעביר להנהלת החשבונות את החשבוניות. עם כל הכבוד, טענה זו של הסניגור אינה מחזיקה מים, כתב האישום מגולל 47 עבירות שונות של ניכוי מס תשומות והגשת 22 דוחות כוזבים, והטענה שפעולות אלה בוצעו בהזדמנות או שתיים אינה עומדת במבחן השכל הישר ועם העובדות הנטענות בכתב האישום. לסיכום, חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי אמינה ומקובלת עלי, מדבור בחוות דעת שממצה עשרה ימים של הסתכלות ובדיקות שבוצעו על ידי דר' הירשמן וצוות המחלקה, חוות דעת זו כוללת מסקנות חד משמעיות לפיהן, ההפרעה הנפשית ממנה סובל הנאשם לא מגיעה לכדי מחלת נפש. ולאחר חקירה נגדית צולבת, לא הצליחה ההגנה להטיל ספק במסקנות אלה או לכרסם בהן ולו במידה מינימאלית. כאמור, ההגנה הגישה מטעמה חוות דעת של מומחה, דר' נפתלי. דר' נפתלי סבר כי חשיבת הנאשם בעלת קווים פסיכוטיים ברורים, שהנאשם רואה אנשים מסתובבים בדירתו ושומע קולות שמדברים עליו או אליו. דר' נפתלי התרשם שהנאשם סובל מהפרעה מאנית דיפרסיבית עם נטיה לכיוון הדיפרסיבי שבשנים האחרונות קיבלה גם קווים פסיכוטיים. דר' נפתלי ציין כי הנאשם הנו אדם שזקוק ליחס חיובי מהסביבה ואין הוא יכול להימנע מהתנהגות מרצה, על אף הבנה הרגשית שמדובר במעשה רע או שהנו עבירה על החוק, הנאשם לא יכול לעצור את עצמו כיוון שעשיית המעשה תניב לו אישור. בחוות דעתו, דר' נפתלי לא מציין , ברחל בתך הקטנה, שהנאשם סובל ממחלת נפש. אם כי הוא מציין כי חשיבת הנאשם בעלת קווים פסיכוטיים ברורים וכי הפרעת הנאשם קיבלה בשנים האחרונות קווים פסיכוטיים. חוות הדעת של דר' נפתלי מורכבת ברובה מציטוטים ממסמכים רפואיים שהונחו בפניו. דר' נפתלי מביא ציטוטים מהמסמכים עם שם כותבם בלי לציין מה תפקידו, הכשרתו ויחסו לנאשם. כך למשל, מצטט דר' נפתלי מסמך שנכתב על ידי דר' גרינברג, שבו צויין שהנאשם סובל מאישות דו קוטבית ודיכאון עם סממנים פסיכוטיים. מיהו אותו או אותה דר' גריברג? מהי הכשרת/ה? האם מדובר בפסיכיאטר/ית? באיזה מסגרת הוא /היא בדקו את הנאשם? דר' נפתלי סתם ולא פירש. מעבר לכך, האבחנה של אותו/ה דר' גרינברג שונה מאבחנות דר' הירשמן ודר' נפתלי- דבר שמעורר תהיה כשלעצמו. דר' נפתלי שוב מצטט מסמכים החתומים על ידי רופא אחר, דר' מוסקוביץ, שוב מבלי לציין מאומה לגבי אותו/ ה דר' מוסקוביץ. כן, מצטט דר' נפתלי את האבחנה של דר' מוסקביץ שהיא שונה מאבחנות דר' נפתלי, דר' הירשמן ואותו/ה דר' גרינברג לפיה הנאשם סובל מ- Mixed Affect Disorder עם מצבי דיכאון קשים ומצבים מאנים פסיכוטיים. דר' נפתלי בדק את הנאשם פעמיים שלושה, כל פעם למשך שלושת רבעי שעה. דר' נפתלי מסר כי במהלך פגישות אלה הוא ביצע לנאשם בדיקות ושאל אותו שאלות מכמה זוויות. דר' נפתלי נשאל אם הנאשם משקר ומתחזה והוא ענה שיש לו ניסיון מקצועי של 45 שנים שמאפשר לו לדעת אם הנבדק מתחזה. מעדות דר' הירשמן עולה כי בתחילת אישופזו של הנאשם, הנאשם הציג תמונה שונה מזו שהתגלתה בסוף האישפוז, וכי הנאשם העצים תחילה את תלונותיו ולקראת סוף האישפוז התגלתה התמונה האמיתית "וזה נבע מהעובדה שהסתכלנו מספיק זמן". כך מדברי דר' הירשמן עולה כי אורך הבדיקה ואורך זמן ההסתכלות היה פרמטר קרדינאלי בגיבוש מסקנת דר' הירשמן וצוותו אודות הנאשם. סבורני כי מבחינה זו, קיים פער מהותי בין שתי חוות הדעת, אכן שני הרופאים, דר' הירשמן ודר' ודר' נפתלי בדקו את הנאשם פעמיים - שלוש, אך חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי הנה תוצר של בדיקה מורחבת ומעמיקה שכללה הסתכלות בת עשרה ימים בה עקב צוות המחלקה בשער מנשה אחר הנאשם. וסבורני כי קיימת נפקות מכרעת למשקל הסגולי של איכות ואורך הבדיקה וכן לכלים שעמדו לרשות הבודקים. מעבר לפער המהותי בין איכות ואורך הבדיקה וההסתכלות, שמטה את הכף לטובת העדפת חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, קיים פרמטר נוסף בעל חשיבות מרבית בבוא בית המשפט לבדוק את משקל חוות הדעת והבדיקות. כוונתי לעובדה כי חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, אינה חוות דעת מטעם אחד הצדדים אלא, הנה חוות דעת שניתנה על ידי גורם עצמאי, מקצועי ונטול אינטרסים בתוצאות ההליך ובהתאם לחוק טיפול בחולי נפש תשנ"א- 1991. סוף דבר אשר על כן, לאחר עיון בראיות ושמיעת העדים הגעתי למסקנה כי חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי הנה עדיפה בעיני וכי ההגנה לא הצליחה להטיל ספק בממצאיה. משכך, לא שוכנעתי כי הנאשם סובל ממחלת נפש השוללת ממנו את מסוגלותו לעמוד לדין. אי לכך, אני קובע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ואני דוחה את בקשתו להפסקת ההליכים נגדו. לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 13/1/08 אני מורה על ביטול הדיון הקבוע בפני ליום 19/2/09 ומורה על העברת התיק לכבוד השופטת שטרית. חוות דעתנאשם חולה נפש / כשירות לעמוד לדיןפסיכיאטריההתחום הנפשימשפט פלילי