נכות עקב תאונת דרכים השתק פלוגתא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות עקב תאונת דרכים השתק פלוגתא: האם מהווה קביעתו של בית משפט בנוגע לשיעור הנכות שנגרמה לנפגע בתאונת דרכים, בהליך שהתנהל על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים") השתק פלוגתא כלפי אותו נפגע בהליכים אחרים שהוא נוקט בעניינה של אותה תאונה? שאלה זו היא העומדת בשורש מחלוקתם של הצדדים במסגרת תובענה זאת. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 7.3.03 והגיש תובענה כנגד מבטחות השימוש ברכבו, הדר חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, ביום 16.8.04 (ת.א. (י-ם) 9658/04 דרעי נ' הדר ואח'; להלן: "התביעה" ). במסגרת התביעה מונה ד"ר משה ליפשיץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו קבע ד"ר ליפשיץ כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה. התובע שלא השלים עם קביעותיו של המומחה,עורך דין תאונות דרכים חקר את המומחה על חוות דעתו. בפסק דינו מיום 17.2.08 אימץ חברי כבוד סגן הנשיא השופט כרמי מוסק את קביעותיו של המומחה, תוך שהוא קובע שלתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה. הפיצוי שנפסק לתובע נקבע בהתאם. במקביל להליכים שנוהלו במסגרת התובענה על פי החוק, הגיש התובע את שתי התובענות הנדונות בפני במאוחד. עניינן של תביעות אלה בפוליסות שהוצאו לו על ידי הנתבעות, המעניקות, בין היתר, תגמולי ביטוח עקב קביעת נכות צמיתה, ובחלקן מעניקות גם פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. את תביעותיו אלה תמך התובע בחוות דעתו של מומחה מטעמו, האורטופד ד"ר אורי פרנקל, שקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בעקבות התאונה מיום 7.3.03. הנתבעות הגישו במסגרת הליכים אלה את חוות דעתו של האורטופד ד"ר גד ולן מיום 6.3.07, וחוות דעת נוספת של מומחה תעסוקתי. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 7.12.08, שנקבעה לחקירת המומחים, העלה ב"כ הנתבעת 1 את הטענה לפיה קביעותיו של כבוד השופט מוסק בפסק-הדין שניתן ביום 17.2.08 בתובענה שהוגשה על פי החוק מהוות השתק פלוגתא בנוגע לשיעור נכותו של התובע. משכך הם פני הדברים, מושתק התובע מלכפור בקביעה לפיה לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה, וממילא, כך טוענות הנתבעות, דין תביעתו להידחות. בהחלטה שניתנה במהלך הדיון נקבע כי התובע יגיב בכתב בתוך 20 יום לטענה זו, שהועלתה לראשונה באותו שלב של הדיון, וכי הנתבעות רשאיות להגיב לטענה בתוך 10 ימים לאחר מכן. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין טענותיהן של הנתבעות להידחות. כפי שיובהר להלן, על אף שלכאורה מתקיימים כל ארבעת התנאים העיקריים לתחולתו של הכלל בענין השתק פלוגתא, לא ניתן לקבוע כי אימוץ חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, שמונה על פי הוראות חוק הפיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו, מהוות השתק פלוגתא בהליך שאינו מושתת על הוראותיו הייחודיות של חוק הפיצויים. הכללים בעניין "מעשה בית-דין", הן זה שעניינו בהשתק עילה והן זה הנוגע להשתק פלוגתא, מבטאים את התפיסה לפיה יש בכח הכרעה שיפוטית קודמת להביא במקרים המתאימים לסיום ההתדיינות המשפטית שבין הצדדים באותו עניין (ע"א 2035/03 לוי יסמין בע"מ נ' ת.ג.י בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 452 (2004); רע"א 682/07 לבייב נ' גילר, מיום 20.6.07, בפיסקה יא). לצורך הקביעה לפיה מתקיים השתק פלוגתא בנוגע לסוגייה עובדתית שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, שומה על בית המשפט להשתכנע כי התקיימו ארבעה תנאים עיקריים (לעניין זה ראו בהרחבה ע"א 246,247/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583 ואילך (1968); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 (2000); להלן: "הילכת סררו"; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, מיום 21.2.07, בפיסקה 23 לפסק-הדין): זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בפני הערכאה הקודמת ובין זו שעמדה בפניו; התדיינות בין אותם צדדים, חליפיהם או צדדים שבינם קרבה משפטית (ראו בהרחבה ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא(1) 29 (1976)); והשוו ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נח(5) 511 (2004); לבחינת שיקולי אי-צדק ותום-לב בהקשר זה ראו רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, מיום 1.7.03); קביעתו של ממצא חיובי בהתדיינות הראשונה; והקביעה לפיה ההכרעה בפלוגתא חיונית לתוצאה הסופית (השוו ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 22.7.07). במקרה דנא אין מחלוקת כי התקיימו התנאים הראשון, השלישי והרביעי. מחלוקתם של הצדדים סובבת, בעיקרו של דבר, את התקיימותו של התנאי השני הדורש כי הצד כלפיו מועלית הטענה יהיה צד להתדיינות הראשונה, ואת הטענה לפיה השוני בדיני הראיות השונים החלים בהליכים השונים מביא למסקנה לפיה אין תחולה לכלל בענין השתק פלוגתא. ככל שהדברים אמורים בשאלה אם התקיים התנאי השני, רואה אני את דברי הנתבעות מדברי התובע. לענין זה נקבע בהילכת סררו כי די בכך שהתובע היה צד להליך הקודם כדי שהממצאים החיוביים שנקבעו כנגדו באותו הליך יחייבוהו גם בהליכים מאוחרים כנגד מי שלא היה צד לאותו הליך (ראו גם ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576, 580 (1990); ע"א 2590/90 ניסים נ' דניאלי, פ"ד מח(3) 846, 850 (1994)). מאחר ואין חולק שהתובע היה צד להליך שהגיש על פי החוק, בגין פגיעתו בתאונה, נראה לכאורה שהקביעה הפוזיטיבית שנעשתה בעניין הנכות הנובעת מהתאונה מחייבתו גם במסגרת ההליכים שבפני. עם זאת, ועל אף התקיימותם של ארבעת התנאים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבוע שההכרעה בעניין שיעור נכותו של התובע במסגרת הליכים על פי חוק הפיצויים אינה מהווה השתק פלוגתא בהליכים הננקטים בהליך אזרחי "רגיל". מסקנה זו מושתתת על השוני בדיני הראיות השוררים בכל אחד מהליכים אלה. לענין זה נקבע אמנם כי שעה שבערכאה הראשונה בפניה התנהלה התדיינות חלים דיני ראיות מרוככים, עדיין יהא מקום לקביעת השתק פלוגתא, ולפיכך מהווה פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות השתק פלוגתא בהליך אזרחי רגיל (רע"א 1958/06 סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, מיום 20.10.06). שונים הם פני הדברים שעה שדיני הראיות החלים בערכאה בה התנהלה ההתדיינות הראשונה הם מחמירים או נוקשים יותר מאלה החלים בפני בית המשפט בפניו הועלתה הטענה בענין השתק הפלוגתא (הילכת סררו; רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, מיום 10.4.07, בפיסקה 7 לפסק הדין). שוני זה הוביל את בית המשפט העליון להכרעה לפיה לא ניתן לבסס השתק פלוגתא לנוכח השוני שבין דיני הראיות החלים על חקירתו של מומחה בבית הדין לעבודה ודיני הראיות הנוגעים לחקירת מומחה בבית משפט אזרחי (הילכת סררו). בחינה של ההליכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מביאה למסקנה כי גם במסגרת זו חלים דיני ראיות נוקשים יותר מאלה החלים בתובענה אזרחית רגילה. אף שלצדדים נתונה האפשרות לחקור את המומחה, כבכל הליך אזרחי רגיל, אין באפשרותם להגיש חוות דעת של מומחים מטעמם ולהעמיד מומחים אלה לחקירה נגדית. הדרך הפתוחה בפני בעל דין הפונה בתביעה על פי חוק הפיצויים להוכיח טענות שברפואה אינה סלולה בדומה לזו העומדת בפני בעל דין בתביעה אזרחית אחרת. בעל דין המבקש להוכיח טענות בענין שברפואה בהליך אזרחי רגיל רשאי להגיש חוות דעת מטעמו בכל תחום שימצא לנכון, ולחקור בחקירה נגדית את מומחי הצדדים שכנגד ואף את מומחה בית המשפט, אם מונה כזה. שונים הם פני הדברים שעה שמדובר בתובע המנהל תביעה על פי חוק הפיצויים. החירות הנתונה לבעל דין בהליך רגיל להביא חוות דעת מטעמו בכל תחום שיחפוץ אינה נתונה לתובע בהליכים על פי החוק, שעליו לשכנע את בית המשפט כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הרלוונטי. גם לאחר שמונה מומחה, לא עומדת לבעל הדין האפשרות להציג בפניו חוות דעת מטעמו, ועל אף שהכלי רב העוצמה של החקירה הנגדית עומד לרשותו של תובע זה, הרי שעוצמתו מוחלשת כאשר לא ניתן להציג בפני המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת של עמיתים למקצוע המציגות פרשנות שונה של נסיבות הענין; פורשות תפיסות רפואיות שונות; או מציגות אסכולות שונות לתפיסה הרפואית העומדת בבסיס חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לא ניתן להציג חוות דעת מעין אלה גם במהלך חקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, וממילא קיימות מגבלות שונות על יכולת החקירה ועל האפשרות לשכנע את המומחה, ואת בית המשפט, בתזה שמבקש בעל הדין לבסס. יש גם לזכור כי נקיטה בהליכים על פי חוק הפיצויים אינה מכח הפעלת זכות בחירה על ידי הנפגע. הוראת "יחוד העילה" שבסעיף 8 לחוק הפיצויים מחייבת את הנפגע למצות עילתו במסגרת הדיונית שקבע המחוקק. ממילא לא נתונה לבעל הדין החרות לנקוט בהליכים בהם חלים דיני ראיות רגילים שעה שמבקש הוא לזכות בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בשל פגיעתו בתאונת דרכים. השוני בין שתי מערכות הדין, זו השוררת במהלך ניהול תובענה על פי חוק הפיצויים, וזו שעניינה בתובענה אזרחית אחרת, מביא לכלל מסקנה לפיה דיני הראיות החלים במסגרת הליך על פי חוק הפיצויים מחמירים ונוקשים יותר מאלה החלים בתובענות אחרות. משכך הם פני הדברים, ושעה שבפני בית המשפט הדן בהליך על פי חוק הפיצויים עומדת חוות דעת אחת בלבד, שתקיפתה במהלך החקירה הנגדית מוגבלת במידת מה בשל העדר האפשרות לעמת את המומחה עם קביעות של עמיתיו, יש לקבוע שפסק דין שניתן במסגרת תובענה מעין זו אינו מהווה השתק פלוגתא בענין שיעור הנכות להליכים אזרחיים אחרים אותם נוקט בעל דין שהיה צד לאותו הליך. יתכן אומנם שבמקרים מתאימים תועלה טענה בענין תחולתו של ההשתק השיפוטי בנסיבות מעין אלה, אולם ומאחר והצדדים לא העלו טענה זו בפני, ודומה שאין לה תחולה במקרה דנא, אין צורך להידרש לה. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי פסק הדין שניתן בעניינו של התובע במסגרת ההליך על פי חוק הפיצויים אינו מהווה השתק פלוגתא בענין שיעור נכותו של התובע בהליך שבפני. כל אחת מהנתבעות תישא בהוצאות התובע בסכום כולל של 1,500 ₪. אף שנקבע במסגרת ההחלטה מיום 7.12.08 כי הצדדים יתאמו מועדים אפשריים לחקירתו של המומחה מטעם הנתבעות, לא עשו כן הצדדים. אם לא יעשו כן בתוך 7 ימים יחשב הדבר כויתור של הנתבעות על העדתו של ד"ר ולן, על כל המשתמע מכך. השתק / דיני מניעותתאונת דרכיםנכותהשתק פלוגתא