ערעור על צו תפיסת קרקעות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על צו תפיסת קרקעות: עניינו של ערעור זה בדרישת המערערים, כי יבוטלו צווי התפיסה צת-64-06(ב) ו- צת-72-07, (להלן: "צווי התפיסה") אשר הוצאו על פי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י - 1949 (להלן: "החוק"). המקרקעין שנתפסו על פי צווי התפיסה נשוא הערעור הם באזור ענתא-סמוך למחנה הפליטים שועפט (להלן: "המקרקעין") ומהווים חלק ממכשול קו התפר הידוע בכינויו "גדר הביטחון" (להלן: "הגדר" או "המכשול") והם מהווים חלק ממכשול "עוטף ירושלים". יוער כי חלק מהמקרקעין נשוא ערעור זה לא נתפסו על ידי צווי התפיסה, אך לטענת המערערים בניית הגדר תמנע מהם אפשרות להגיע למקרקעין אשר בבעלותם. טענתם העיקרית של המערערים, כפי שיפורט להלן, אינה מופנית כלפי נחיצותה של גדר הביטחון, אלא טענותיהם מופנות כלפי התוואי המתוכנן אשר לטענתם יפגע בקניינם ובעתודות הקרקע של העיר ירושלים. לטענת המערערים יש לבחור בתוואי החלופי אשר יותיר את רוב הקרקעות בשטחה המוניציפאלי של העיר ירושלים, שכן הכנסת חלקותיהם לתוך תוואי הגדר תוביל להשתלטות של פלסטינים על חלקות אלו והקמת מבנים בלתי חוקיים אשר המערערים לא יוכלו להתמודד עמה. לטענת המערערים התוואי המוצע על ידם הוא תוואי עדיף הן מבחינה ביטחונית, באשר הרחקת התוואי מכביש מספר 1 (מירושלים ליריחו) ירחיק סכנת ירי לכיוון הכביש, והן מבחינת אפשרותם של העוררים לעשות שימוש במקרקעין שלהם. מנגד טוענת המשיבה כי הקמת הגדר היא פרויקט בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה, וכי מטרת הגדר בכלל, ובאתר נשוא הערעורים בפרט, מונעת מעבר בלתי מבוקר של תושבי האזור לתחומי ישראל, ולכן השיקול במיקום הגדר הוא שיקול בטחוני מבצעי. עוד טוענת המשיבה כי במסגרת בחירת תוואי הגדר ניתן משקל, בהתאם להחלטות הממשלה והדין לזכויות הפרט במטרה לצמצם הפגיעה בהן ככל שניתן, וכי התוואי אשר נבחר על ידה מאזן באורח מידתי בין הצורך הביטחוני בהגנה על תושבי ירושלים וישראל והרצון להימנע מפגיעה חמורה בתושבי המקום לבין הפגיעה בקניינם של המערערים וזאת בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה. המערערים הערעור בוע 2/06 הוגש על ידי המערער אליהו (עזאת עולה) כהנים (להלן: "כוהנים"). כאשר ערעורו מתייחס לצו תפיסה שמספרו צת- 64-06 (ב). המערער הוא הבעלים של חלקות 101 ו- 121 בגוש 30571 באזור ענתא. הערעור בוע 909/06 מופנה כלפי צת-64-06 (ב). הערעור מתייחס לשטח שבבעלות רחל פיליבן ז"ל (להלן: "פיליבן") אשר הייתה הבעלים של 2/126 בחלקה 116 בגוש 30571 באזור ענתא. בשלב מאוחר יותר צורפה הגברת רחל שליט הרשומה אף היא כבעלים בקרקע כמערערת נוספת. הערעור בוע 2881/07 הוגש על ידי שיכון עובדים בע"מ (להלן: "שיכון עובדים"), ומופנה כלפי צווי התפיסה צת-64-06(ב) ו- צת-72-07. שיכון עובדים היא הבעלים של חלק מחלקה 104 בגוש 30571 באזור ענתא. הערעור בוע 2909/07 הוגש על ידי המערערים, עו"ד דוד כהן ואח', שהם הבעלים של 800/10319 בגוש 30571 בחלקה 125 באזור ענתא (להלן: "דוד כהן"). החלקה נשוא ערעור זה היא חלקה 125 אשר לא נתפסה במסגרת צו מסוים וגדר הביטחון אינה אמורה לעבור על גבי חלקה זו, כאשר טענת המערערים היא כי תוואי הגדר ימנע את כניסתם למקרקעין. הערעור בוע 651/06 הוגש על ידי מר אריה יצחק קינג (להלן: "קינג") כעותר ציבורי נגד צווי התפיסה נשוא הערעור. בערעורו הועלתה הטענה כי צווי התפיסה לא נמסרו כנדרש לבעלי הקרקע היכולים להיפגע בשל אי המצאת הצווים לידיהם. המשיבה בכתב התשובה ובסיכומיה העלתה טענות כלפי העוררים בנושא הייצוג שלהם ובין היתר טענה, כי לא הופיעו בעצמם לדיון וכי אף לא הוצג ייפוי כוח המייפה את כוחו של מר קינג לייצגם במסגרת הערעורים הנדונים. טענות נוספות שהועלו על ידי המשיבה בעניין זה היו ביחס לשטח החלקות אותם מייצגים חלק מהמערערים אשר לטענת המשיבה הוא קטן יחסית ביחס ליתר המחזיקים בקרקע אשר בחרו שלא להגיש ערעור על צווי התפיסה. לעניין זה תציין הוועדה, כפי שמקובל בדיונים בפניה, כי הוועדה בוחנת את התוואי ללא קשר להוכחת זכות הקניין. הוועדה בוחנת את הקמת המכשול בתוואי נשוא ההליך מתוך הנחה שמדובר בעתירה ציבורית אשר מבטאת את עמדתם של בעלי המקרקעין ואשר מיוצגים על ידי המערערים העומדים בפניה (ראו לעניין זה החלטת הועדה בוע 738/06 מוחמד חסן ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , מיום 29.10.06) על כן אין מקום לטענות המשיבה בכל הנוגע לגודל חלקתם של המערערים כמו לאופן ייצוגם בפני הועדה. המסגרת הנורמטיבית צו התפיסה נשוא הערעור הוצא מכוח החוק ועל פי סעיף (ב) לחוק. המטרות, שעל צו התפיסה למלא הן, בין היתר, "הגנת המדינה" ו"בטחון הציבור". על פי סעיף 18(א) לחוק: "וועדת הערעור לא תאשר צו תפיסה, אלא אם כן היא משוכנעת שהצו דרוש לכל תכלית מן התכליות הנזכרות בסעיף 3ב'". בהתאם למסגרת הנורמטיבית הזו יש לבחון האם תוואי הגדר מבוסס מבחינה צבאית ומגשים את המטרה של "הגנת המדינה" או "בטחון הציבור", כאמור בסעיף 3 (ב) לחוק. ראו לעניין זה את פסק הדין בבג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ. ממשלת ישראל פ"ד נ"ח (5) 807 (להלן: "עניין בית סוריק"). בנוסף יש לבחון האם התוואי נשוא הערעור הוא מידתי, וזאת תוך בחינת היחס בין המטרה אותה מבקשים להגשים באמצעות הקמת הגדר, לבין האמצעים הננקטים לשם הגשמתה (ראו לעניין זה, עניין בית סוריק ובג"ץ 7957/04 מארעבה נ. ראש ממשלת ישראל, (לא פורסם, , 15.9.05). בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים, אותם יש לבחון על מנת לקבוע האם התוואי הוא מידתי: האם התוואי מבוסס מבחינה צבאית, היינו האם יש קשר רציונאלי בין מיקום התוואי לבין השגת המטרה המונחת ביסוד הקמת גדר הביטחון; האם מבין תוואים שונים של הגדר שיש בהם כדי להגשים את מטרתה נבחר האמצעי שפגיעתו פחותה; האם התועלת הביטחונית שצומחת מן הגדר בתוואי שנקבע היא ראויה אף ביחס לפגיעה שנגרמת לתושבים המקומיים. השיקולים הביטחוניים לגבי התוואי על פי כתב התשובה אשר הוגש על ידי המשיבה ואשר נתמך בתצהירו של אלוף משנה עופר הינדי, ראש מנהלת "קשת צבעים" בפיקוד המרכז, יש צורך בהשלמת בניית מכשול קו התפר באזור עוטף ירושלים במספר מוקדים כאשר אחד מהמרכזיים ביניהם הוא אזור שועפט, אשר עובר ממזרח למערב, מאזור יהודה ושומרון לירושלים, וכולל בחובו רצף אורבני. בחלקו הירושלמי של אזור שועפט נמצאים מחנה פליטים שועפט, שכונת ראש חמיס ושכונת השוהדא של הכפר ענתא. באזור יהודה ושמרון של אזור שועפט נמצאים יתר חלקי הכפר ענתא, אשר רובו באזור יהודה ושומרון. לטענת המשיבה בשנים האחרונות שימשה הפרצה באזור שועפט להחדרת מפגעים רבים לתחומי ירושלים וישראל, כאשר בשנים 2005-2006 בוצעו מספר פיגועים או ניסיונות לפיגועים בשטח ישראל על ידי מפגעים אשר יצאו לדרכם מאזור שועפט. המשיבה הביאה כדוגמאות את הפיגוע ב"קפה הלל" בירושלים בספטמבר 2004 בו נהרגו 14 אנשים ונפצעו 85, אז הוכנס המפגע דרך ענתא והולבש בחגורת נפץ במחנה הפליטים שועפט ומשם הובל לבית הקפה, וכן את הפיגוע בנווה שאנן בתל אביב מאפריל 2006 בו נהרגו 11 אנשים ונפצעו 65 אנשים, אז הוברר כי תושב מחנה הפליטים שועפט הוא אשר הסיע את המחבל המתאבד לזירת האירוע. כן ציינה המשיבה את הפיגוע ביום 24.01.08 בו הגיעו שני מחבלים מאזור שועפט עד בסמוך לנקודת המעבר על דרך משה דיין והרגו שוטר אחד ממשמר הגבול ופצעו שוטרת נוספת באופן קשה. לטענת המשיבה יש צורך דחוף בהשלמת בניית הגדר באזור זה דבר אשר יאפשר פיקוח ביטחוני אפקטיבי על מעבר של מחבלים למדינת ישראל, ובפרט לירושלים, ותאפשר להגן על חייהם ושלומם של אזרחי ישראל מפני איום הטרור הפלסטיני. המערערים לא העלו בכתבי הערעור מטעמם כל טענה ביחס לצורך הביטחוני בהקמת הגדר, יחד עם זאת, בתצהיר אשר הוגש מטעם המערערים של מר מרדכי יוגב, אשר שימש בשירות מילואים בתפקיד של ראש מטה אוגדת חבל עזה, נטען בין היתר, כי לשיטתו עדיפה תפיסת הביטחון המרחבית ללא גדר על פני הקמת המכשול, וכי עדיף לשמור את השטח נשוא הערעור ללא כל גדר ולהפנות כוחות תצפית וסיור לשטח, כוחות אשר יהוו כוח מרתיע ובשעת הצורך יבצעו מרדף אחר מפגעים. באשר לטענתו של מר יוגב אין לנו אלא להפנות לעניין בית סוריק לעיל שבו נקבע, כי החלטת הממשלה העקרונית להקמת גדר היא משיקולים צבאיים-ביטחוניים ונובעת מן המצב הביטחוני כתוצאה מגל טרור שתקף את ישראל בשנים האחרונות. כיום ניתן לראות כי הגדר, בנוסף לאמצעים אחרים, סייעה בפועל להפחתה משמעותית לכמויות הפיגועים, ועל כן אין מקום לדון בטענותיו של מר יוגב בדבר אי נחיצותה הביטחונית של הגדר באזור נושא הערעור. הוועדה מצאה, לאור האמור והחומר שהונח בפניה על ידי המשיבה, כי התוואי אכן עומד בדרישה הביטחונית וממילא בעניין זה שיקול הדעת העיקרי מצוי בידי המשיבה והועדה לא תמהר להתערב בו. מידתיות השאלה העיקרית עליה יש לדון בערעור זה היא האם יש תוואי חלופי, אשר יעניק את אותה תוצאה ביטחונית תוך פגיעה קטנה יותר במערערים. התוואי על פי צווי התפיסה הועדה ביקרה במקום ביום 07.12.08. מהביקור במקום ומצווי התפיסה עולה כי התוואי מתייחס למקטע העובר מדרום לאזור שועפט (שכונת השוהדא בצידו הירושלמי של הכפר ענאתא), המהווה כאמור חלק ממכשול קו התפר באזור עוטף ירושלים. החלקות אשר נתפסו על פי צו התפיסה ואשר נדונו במסגרת ערעור זה הן חלקות 101 ו- 121 של כהנים, חלקה 104 השייכת בחלקה לשיכון עובדים, וכן חלקה 116 אשר חלק ממנה רשום בבעלות פיליבן ז"ל. אשר לחלקה של דוד כהן, חלקה 125, הרי שהיא לא נתפסה על פי צווי התפיסה ונותרה בצד הישראלי של הגדר. בעת הסיור במקום ניתן היה להבחין כי מדובר באזור של אדמת טרשים, כאשר על חלקת כוהנים נמצא בית שרוף, אשר הוסבר לוועדה כי הוא שייך לבעלי החלקה ואשר צו הריסה מינהלי, אשר היה קיים לגביו בוטל בהתאם למוצג מע/2, וכן הבחינה הועדה בבית נוסף על חלקת כוהנים ושיכון עובדים, אשר נבנה באופן בלתי חוקי ואשר לגביו עודכנה הועדה כי הוצא צו הריסה אשר אושר על ידי בית המשפט בירושלים בהחלטתו מיום 29.01.09. טענות המערערים ביחס לתוואי על פי צווי התפיסה לטענת המערערים סוגיות הביטחון או הקרבה למבנים או מרקם החיים של תושבי המקום כלל אינם רלוונטיים לשינוי התוואי המוצע על ידם. לטענתם צו תפיסת המקרקעין 64/06 נשוא הערעור אינו אלא עדכון של צו 32/04, אשר קדם לו צו 27/03, כאשר על פי הצווים הראשונים עבר התוואי בדומה לתוואי המוצע על ידי המערערים והותיר שטח גדול יותר מחלקות המערערים בתחום ירושלים, כאשר בנוגע לתוואי זה כבר נשקלו בעבר שיקולי בטחון, הנדסה, טופוגרפיה ומרקם החיים של התושבים והתוואי נמצא ראוי והוצא בגינו צו התפיסה 27/03 ואשר הצווים המאוחרים הם תיקונים נקודתיים שלו. לטענת המערערים השינוי בתוואי כפי שבא לידי ביטוי בצו 64/06 נעשה, הואיל ובעבר היו בתים אשר נבנו על ידי פולשים באופן בלתי חוקי על חלקות שיכון עובדים וכוהנים, וכי מאז מתן הצו פעלו המערערים לפינוי החלקה ולהריסת המבנים כך שלמעשה כיום הבתים אינם קיימים ואין עוד צורך בשינוי האחרון שנעשה בתוואי. עוד ציינו העוררים כי ביום 29.01.09 ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים המורה על ביצוע צו הריסה למבנה הנמצא בחלקות, ובזאת ייהרס המבנה האחרון אשר בנו הפולשים. לגופו של עניין טוענים המערערים כי מבחינת השיקול הביטחוני הרי שדין טענת המשיבה, כי החלופה המוצעת על ידם תקרב את הגדר לשטח הבנוי ולמבנים בגובה רב, דינה להדחות. לטענת העוררים הוכח על ידם כי בכל מקום בו נשאר שטח פתוח מעבר לגדר בנו הפלסטינים במהרה בניה בלתי חוקית עד לסמוך לגדר ובגבהים עצומים, דבר המהווה לטענתם איום של ממש לסיור היום יומי לאורך הגדר ואף למשתמשי כביש 1, וכי התכנון של התוואי יכול וצריך להתבסס על כך שתהיה בניה בלתי חוקית והותרת השטח הפתוח מעבר למכשול פירושה הפקרת השטח לעבריינים ואין בכך כל מידתיות בפגיעה בבעלי הקרקע לעומת שינוי התוואי המכשול באופן שיקטין הפגיעה בהם. לטענת העוררים המשיבה אינה פועלת בעקביות על פי העמדה אותה הציגה בוועדה בדבר בנית הגדר במרחק רב ככל הניתן מבתי התושבים הפלסטינים לאורך כל התוואי, שכן התוואי הבנוי ניצב היום בגבול חלקת פיליבן בסמוך ממש למבנים אף על פי שלא הייתה מניעה להרחיקו, וכי רק בשל פעולות המערערים להריסת המבנים הבלתי חוקיים נותר שטח פתוח. עוד טוענים המערערים כי התוואי המוצע על ידי המשיבה נחות מבחינה ביטחונית. הן נמוך טופוגרפית מהתוואי המוצע על ידם והן קרוב לכביש מספר אחד באופן המאפשר עמדת ירי נוחה יותר לעבר הכביש. לטענת המערערים בניית הגדר תוביל לכך כי ימנע מהם להגיע למקרקעין שכן המשטרה מונעת מהם כניסה דרך מחנה הפליטים שועפט, וכי לאחר השלמת הגדר הגעתם לשטחם תהא כרוכה בסכנה ממשית. בהתייחס לערעורו של דוד כהן טוענים המערערים כי גם אם תוסר הגדר הזמנית המצויה כיום וחוסמת את הגישה למקרקעין דרך הכביש, הרי שבהמשך נתיב הגישה מתמזג עם הדרך אשר תחסם עם בניית גדר הקבע, וכי עם השלמת גדר בתוואי המתוכנן לא תהיה למערערים אפשרות גישה למקום וייחתם הגולל על קניינם. לטענת המערערים נמסר להם על ידי המשטרה כי רצוי שהגדר תעבור בסמוך למבני התושבים ולא תותיר שטח פתוח בצד הפלסטיני, וכי ביום 30.07.08 עת עוכבו נציגי המערערים על ידי המשטרה הגיעו להסכמות עם קצין חקירות בתחנת ציון אשר הועלו על הכתב על ידי מר קינג, כאשר מסיכום זה עולה כי קצין החקירות ציין בפניהם כי יש להותיר את חלקות כהנים ושיכון עובדים בצד הישראלי של הגדר. התוואי המוצע על ידי המערערים המערערים הציעו כי תוואי הגדר יעבור בסמוך ומתחת לבתי שועפט במקטע נשוא הערעור, קרי כי הגדר תוזז צפונה כך שחלקותיהם של המערערים יוותרו בצדה הישראלי של הגדר (ראו המפות אשר הוגשו לוועדה על ידי המערערים). לטענתם מבחינה הנדסית, וכפי שנטען בחוות דעתו של המהנדס מטעמם, יואל גרושקו, מיום 14.12.08, אין מניעה לביצוע התוואי המוצע על ידם, כאשר תוואי זה עדיף על התוואי המוצע על ידי המשיבה הן מבחינה ביטחונית כפי שהוצג על ידי המצהיר מטעמם מר יוגב, והן מבחינת הפגיעה המינימאלית באדמותיהם. בעניין זה אנו מקבלים את טענות המשיבה כי אין בתוואי החלופי אשר הוצע על ידי המערערים כדי להוות חלופה טובה יותר מבחינה ביטחונית מהתוואי אשר הוצע על ידי המשיבה. בהתייחס לקבלת תוואי חלופי אשר הוצע על ידי מערערים למול התוואי אשר הוצע על ידי המשיבה קבע בית המשפט העליון בפסיקתו כי במקרים כגון אלו יש ליתן משקל מיוחד לעמדתם המקצועית של גורמי הביטחון, כך למשל ציין בית המשפט בעניין בגץ  6193/05 וועד תושבי ראס חמיס נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, , 25.11.08, להלן: "עניין ראס חמיס"): "כידוע, בבואנו להכריע בשאלת התוואי הראוי אנו נותנים משקל מיוחד למומחיותם הצבאית של גורמי הביטחון המופקדים על מלאכת קביעת תוואי הגדר. כבר קבענו בעבר, כי כאשר קיימת מחלוקת ביטחונית בין גורמי הביטחון לבין מומחים אחרים, יש להעניק משקל לעמדתם המקצועית של גורמי הביטחון, בשל היותם אחראים לנושא זה, ובלבד ששיקוליהם ענייניים ומביאים בחשבון את העקרונות הרלוונטיים של פגיעה מידתית באוכלוסיה (ראו למשל: פרשת בית סוריק, בפסקה 46; בג"ץ 258/79 עמירה נ' שר הביטחון, פ"ד לד(1) 90, 92 (1979); בג"ץ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1) 25 (1979)). בענייננו, לא עמדו העותרים בנטל המוטל על מי שמבקש מבית המשפט להעדיף עמדה המנוגדת - בהיבט הביטחוני - לעמדת גורמי הביטחון. יתרה מכך, הליך קביעת תוואי הגדר באזור נשוא העתירה היה הליך ממושך, שכלל התייעצות עם כלל הגורמים הביטחוניים, עד לדרגים הבכירים ביותר, ואף עם נציגי העותרים. תוואי הגדר באזור נשוא העתירה שונה פעמים רבות, על מנת למצוא פתרון שפגיעתו בזכויות העותרים תהא מצומצמת ככל הניתן. נוכח כל זאת, מסקנתנו היא כי תוואי הגדר שנקבע על ידי המשיבות מקיים את מבחן המשנה השני של המידתיות". במקרה הנדון, וכפי שיפורט להלן, לא השתכנעה הוועדה כי יש להעדיף את התוואי אשר הוצע על ידי המערערים כתוואי עדיף הן מהבחינה הביטחונית והן מהבחינה המידתית של הפגיעה במערערים. אחת מטענות המערערים הייתה כי הזזת המכשול צפונה לכיוון בתי שכונת שועפט תמקם את הגדר בנקודה טופוגרפית גבוה יותר מאשר התוואי הנבחר, דבר אשר לטענתם יש בו כדי להגן על הכוחות הפועלים באזור וכן על כביש מספר 1. כפי שעלה מהסיור שנערך במקום שכונת שועפט בנויה על רכס ולכן בתיה תמיד יהיו גבוהים יותר מתוואי הגדר שימוקם תחתיה. מכאן שאנו מקבלים את טענת המשיבה כי אין בטענה זו כדי להוות נימוק להזזת הגדר. יתרה מכך, אנו מקבלים את טענת המשיבה כי עצם בניית הגדר בסמיכות לבתים בשועפט, כפי שמוצע על ידי המערערים, תמנע מכוחות הביטחון את היתרון הביטחוני של סיור במרחב פתוח, דבר אשר לטענת המשיבה מאפשר סיכול יעיל יותר של ניסיונות התקרבות למכשול ו/או חבלה למכשול. אנו מקבלים את טענת המשיבה כי המרחב בין בתי התושבים לבין המכשול מאפשר גם הגנה טובה יותר על כוח הסיור העשוי להיות מאוים בחסות החומה. בהתייחס לטענות המערערים, אשר גובו בתמונות מטעמם, כי בניגוד לטענות המשיבה בפועל היא בונה את הגדר גם באזורים צפופים וסמוך לבתים, וכי אף אם הגדר תבנה במרחק מהבתים הרי קיים חשש גדול, כפי שנעשה במקרים אחרים, כי פולשים ישתלטו על המקום ויבנו מבנים בלתי חוקיים, אשר המשיבה אינה עושה לגביהם דבר, ואז טענותיה בדבר חשיבות המרחק מהגדר לבתי התושבים כפר אינה עומדת. אף לעניין זה אנו מקבלים את טענות המשיבה כי לעיתים ומתוך התחשבות באוכלוסיה הנמצאת במקום, הגדר נבנית בסמוך לבתים, אך הדבר נעשה בלית ברירה ומתוך ידיעה כי אין המדובר בבחירה הביטחונית האופטימאלית. באשר לבנייה הבלתי חוקית, טענה המשיבה, וטענה זו מקובלת עלינו, כי תכנון תוואי הגדר נעשה לפי מצב הדברים בשטח, ולא לפי השערות שונות, ועל כן אין באפשרות המשיבה לקחת בחשבון כי בעתיד יבנו שם מבנים בלתי חוקיים אשר יתקרבו לגדר, כאשר כיום המצב הוא כי בניית הגדר תעשה במרחק מסוים מבתי התושבים דבר אשר משכלל בתוכו הן את התחשבות בתושבים ופגיעה קטנה יותר במרקם חייהם והן את הנושא הביטחוני בדבר המרחק מהגדר והביטחון שהדבר יקנה לסיכול פיגועים ושמירה על הכוחות הפועלים במקום (לעניין השיקול הביטחוני בדבר הימנעות מבניית הגדר בסמוך לשטח הבנוי בצפיפות ראו התייחסות של בית המשפט לנושא בעניין ראס חמיס, סעיף 19 לפסק הדין). אף טענות המערערים כי התוואי המוצע על ידם עדיף על התוואי המוצע על ידי המשיבה בכל הנוגע לסיכונים בנסיעה בכביש מספר 1, דינן להדחות. אנו מקבלים את טענות המשיבה כי ראשית, מטרתו של המכשול היא מניעת מעבר מפגעים ולא ירי מכיוון הבתים לכביש מספר 1. שנית, בעניין זה הבהירה המשיבה כי ההבדל בין התוואי המוצע על ידי המערערים לתוואי המוצע על ידי המשיבה אין בו כדי להשפיע בצורה משמעותית, אם בכלל, על נושא הירי לכיוון כביש מספר 1, וזאת לאור העובדה כי בתי שועפט ממוקמים בנקודה טופוגרפית גבוהה יותר הן מהתוואי המוצע והן מהתוואי החלופי של המערערים, כאשר לעניין זה ציינה המשיבה כי הפתרון המתאים יהיה באמצעות מיגון הכביש כמו בניית קיר מגן אשר שנעשתה בסמוך לכביש מספר 6 באזור קלקיליה. בהתייחס לטענות המערערים כי בתחילה התוואי שתוכנן על ידי המשיבה על פי צו התפיסה צו 32/04 , אשר קדם לו צו 27/03, דמה לתוואי אשר הוצע על ידי המערערים, ואשר הביא בחשבון את מכלול השיקולים של בטחון, הנדסה, טופוגרפיה ומרקם חיים, ועל כן יש מקום לקבל את התוואי המוצע על ידם שכבר נבחן ואושר על ידי המשיבה בעבר. הרי שלדעת הוועדה דין טענות אלו להדחות, שכן בסופו של יום, המשיבה לא הוציאה לפועל את התוואים הללו, וערכה בהם שינויים, דבר אשר יש בו כדי ללמד כי המשיבה סברה כי התוואי אשר הוצע על ידה בתחילה אינו התוואי האופטימאלי מבחינת כל הפרמטרים ועל כן הכניסה בו תיקונים שונים. על כן, אין בתוואי אשר הוצע בתחילה על ידי המשיבה כדי לחייבה לתוואי המוצע כעת על ידי המערערים. יוער, כי בהתייחס לנושא זה טענו המערערים כי במכתבו של עו"ד יפרח מטעם המשיבה נאמר להם כי במידה והחלקה תפונה מפולשים ישונה התוואי, דבר המחזק את טענתם כי התוואי שונה בשל הבתים שנבנו באופן בלתי חוקי וכעת משהוסרו יש מקום להחזיר התוואי לתכנון המקורי. לאחר עיון במכתבו של עו"ד יפרח אין בו כדי להוות הבטחה כי התוואי ישונה במידה והבתים יפונו ואף צוין בו כי אין באמור במכתבו כדי להבטיח באופן כלשהו את שינוי התוואי בעתיד, ועל כן אין במכתב זה כדי להוות הבטחה, אשר המשיבה הפרה אותה. באשר לטענות המערערים באשר לעמדת משטרת ישראל, הרי שלא הוצגה בפני הוועדה עדות מטעם משטרת ישראל התומכת בטענת המערערים, ואין באפשרותה של הועדה להסתמך על סיכום הפגישה שנערך על ידי מר קינג, ואשר אינו מהווה מסמך עמדה רשמי מטעם משטרת ישראל. שיקול אחרון בשאלת המידתיות הוא הבחינה האם חומרת הפגיעה בעוררים עומדת ביחס ישר לתועלת הביטחונית. במקרה הנדון וכפי שעולה מהסיור במקום, אין אחד מהמערערים המתגורר או עובד בחלקות נשוא צווי התפיסה, כאשר לגבי מר דוד כהן חלקתו כלל לא נתפסה על ידי צו התפיסה והוא אף אישר בעדותו כי לאחר הסרת הגדר הזמנית ככל שיוכשר שביל גישה יוכל להגיע לחלקתו (ראו עדותו עמוד 3 לפרוטוקול). המדובר בחלקות לא מעובדות, כאשר בסיור עצמו ציין מר קינג כי בחלקה 125 נטעו עצי זיתים והכיוון שם הוא חקלאי. בדיון ההוכחות בתיק נטען על ידי מר קינג כי ניתן להוציא תוכניות בנייה לאזור נשוא הערעור אך בפועל אין תוכניות מאושרות לבנייה במקום (ראו עדותו של מר קינג עמוד 6 לפרוטוקול), יוער כי המערערים הציגו מכתב מעו"ד יחזקאל לוי מיום 23.07.08 בדבר השימושים אשר ניתן לעשות בקרקע, אך היות והוא לא זומן לעדות לא ניתן להתייחס לאמור במכתבו. מכאן, שאומנם עצם בניית הגדר תפגע בקניינם של המערערים, ואף בתחושת השליחות שלהם בדבר גאולת קרקעות יהודים (ראו עדותו של מר קינג עמוד 5 לפרוטוקול) אך אין בה כדי להוות פגיעה במרקם חייהם בשים לב כי הם אינם מתגוררים בקרקעות נשוא צווי התפיסה ואף לא הקימו שם בתים. אף אם ניתן יהיה לעשות זאת בעתיד, הרי שבבדיקת המצב נעשית כיום על פי המצב התכנוני היום, ועל פיו בניית המכשול אינה מהווה פגיעה במרקם חייהם של המערערים. מנגד הועדה השתכנעה כי במקרה הנדון התועלת הביטחונית בתוואי המוצע כך שימוקם במרחק מבתי התושבים של שועפט וכן ההתחשבות באנשים המתגוררים בבתים אלו היא ברורה והיא מידתית ביחס לפגיעה במערערים. ערעורו של מר קינג במסגרת וע 651/06במסגרת תיק זה העלה המערער טענות ביחס להתנהגות המשיבה כי היא אינה דואגת לידע את בעלי הקרקעות על צווי התפיסה דבר אשר עלול להוות פגיעה חמורה בזכויותיהם. היות והוועדה דנה במסגרת ערעור זה בצווי התפיסה אליהם התייחס המערער בערעורו, ואף שמעה אותו במסגרת הסיור שנערך במקום ובמסגרת דיון ההוכחות בתיק, ולאחר שנערכה בחינה כמפורט לעיל של הפגיעה בבעלי הקרקעות אשר נתפסו במסגרת צווי התפיסה (תוך דחיית טענות המשיבה כי המערערים מייצגים רק חלק מזערי מבעלי הזכויות) הרי שניתן מענה לערעורו של המערער, ואין מקום להיכנס לגופן של טענות. לסיכום לא נמצאה כל עילה להתערבות בצווים ואנו דוחים את הערעורים. תפיסת מקרקעין בשעת חירוםצוויםמקרקעיןערעורקרקעות