פסילת שופט בשל היכרות עדים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בשל היכרות עדים: 1. לפני בקשת הנאשמים 1-3 [להלן - הנאשמים] לפסול עצמי מלשבת בדין בתיק זה, בין בדרך של "העברת התיק למותב אחר, לפנים משורת הדין", ובין בשל בקשת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 [להלן - חוק בתי המשפט]. הבקשה הושמעה בעל פה, בפתחו של דיון שנקבע, לבקשתם של ב"כ הנאשמים 1-2, לצורך השלמת טיעון בבקשתם לבטל את כתב האישום נגדם. טרם הדיון באותה בקשה, ביקש בא כוחם להשמיע בקשתו בנושא פסלותי. טענות הנאשמים עיתוי העלאת הטענה: 2. לדברי ב"כ הנאשמים, טענת הפסלות מועלית רק עתה, למרות שהתיק הועבר למותב זה ממותב אחר כבר לפני שמונה חודשים וחצי, ביוני 2008, משום שעד כה, מיקודו של התיק היה בנושא חומר החקירה. עתה, משנכנסו הנאשמים ובאי כוחם לשלב הכנת הראיות ולהכנת תשובתם לכתב האישום, נוכחו לדעת שיצטרכו להעלות טענות זוטא וטענות נוספות, שלדעתם עוררו עתה, לראשונה, את החשש שמא לא יוכל מותב זה לדון בתיק באובייקטיביות הנדרשת. בקשת פסלות, או לחילופין - בקשה להעברת התיק למותב אחר לפנים משורת הדין: 3. הנאשמים ביקשו ללכת באחד משני מסלולים חלופיים: בקשה להעברת התיק למותב אחר, לפנים משורת הדין (הנסמכת על פרקטיקה שהוכרה בפסיקה, למשל בע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 863 [להלן - ענין ברזל] ות"פ (ת"א) 13181/97 מדינת ישראל נ' רשף [להלן - ת"פ רשף], שההחלטה בו אושרה בערעור), ואם לא אקבל בקשה זו, אזי יש לראות בנימוקים שהעלו משום בקשת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט. טענות הקשורות בתפקיד מותב זה בעבר, כממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך: 4. לטענת הנאשמים, העובדה שמותב זה שימש, עד כשנה וחצי לפני תחילת החקירה בתיק זה, בתפקיד הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך [להלן - רשות ניירות ערך או הרשות], מעוררת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ובנוסף לחשש הממשי, יש להתחשב גם במראית פני הצדק. 5. הקשיים שיתעוררו, לטענת הנאשמים, הם כדלקמן: א. בפיהם טענות זוטא, חלקן קשות, נגד חוקרים, שארבעה מביניהם שימשו כחוקרים בתקופה בה שימש מותב זה כממונה על האכיפה. מדובר בהיכרות אישית של בית משפט זה עם אותם חוקרים. מדובר בקשר קרוב, מתוקף העבודה. ב. חלק מהחוקרים לא היו מוסמכים לחקור עבירות לפי חוק העונשין בתקופה הרלוונטית. נושא קבלת ההסמכות הראויות לחוקרים הוא בטיפולה של הממונה על האכיפה. ג. אחד החוקרים שכנגדו יש טענות זוטא בתיק זה, הוא מר עודד שפירר. אחד הנושאים שיעלו בחקירתו של שפירר הוא אופן פעולתו בנושא מניעת פגישה של נחקר עם עורך דין. שפירר התבטא בעבר, בתיק אחר, בפני מותב אחר, כי באופן פעולתו בנושא זה, הוא התבסס על הנחיה שלי, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב שכתבתי, בתפקידי כממונה על האכיפה, ביום 7.8.01. ד. נושא נוסף שלגביו יש לב"כ הנאשמים טענות הוא נושא אזהרת חשודים. לטעמו, העמדה של החוקרים, שעלתה בתיקים אחרים, היא שגויה ואותה עמדה תעלה, מן הסתם, גם בתיק זה. עמדה זו נשענת, לדברי החוקרים (בעדויותיהם בתיקים אחרים) על היעוץ המשפטי של מחלקת החקירות. ה. מהדוח השנתי של הרשות לשנת 2007 עולה שתפקיד הממונה על האכיפה כולל, בין השאר, הנחיה משפטית של מחלקת החקירות, תאום בין מחלקות הרשות, הגשת כתבי אישום וליווי ההליך המשפטי עד להשלמתו. מדובר בתפקידים, הדורשים, מטבעם, קשר אמיץ בין הממונה על האכיפה לבין מחלקת החקירות ברשות. טוענים ב"כ הנאשמים, כי לפי בדיקתם - התפקיד לא השתנה מאז שימש מותב זה בתפקיד (עד 2003). מאחר שבין הממונה על האכיפה למחלקת החקירות קיים קשר של הנחיה, ואני שימשתי בתפקיד הממונה על האכיפה עד זמן לא רב לפני תחילת החקירה בתיק זה, יקשה עלי לדון בטענות הקשות שבכוונת ב"כ הנאשמים להעלות נגד התנהלות החוקרים. טענות הקשורות בכך שמותב זה גזר כבר את דינו של אחד הנאשמים בתיק זה: 6. עוד מוסיפים הנאשמים, כי העובדה שמותב זה גזר בתיק זה את דינו של הנאשם 4, מר הרצל אורשלימי, יוצרת קושי לגבי המשך הדיון בענינם של הנאשמים 1-3. זאת, מאחר שנחשפתי לחומר חקירה בענינו של הנאשם 4, והכוונה לתסקיר שירות המבחן ולחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי, בהם קיימות קביעות חמורות מבחינת הנאשמים 1-3, ובפרט הכוונה לקביעה של הפסיכיאטר המחוזי שהנאשם 4 היה קורבן של הנאשמים האחרים. זוהי קביעה שהנאשמים 1-3 לא יכלו להתגונן מפניה או להפריכה, והשלכותיה לגביהם קשות. נוסף על כך, גזר הדין בענינו של אורשלימי מכיל אמירה של בית משפט זה, שבעבירות כגון אלה שבהן הורשע אורשלימי, דרושה ענישה של מאסר בפועל. הכרעת דין זו, גם אם אינה מבססת עילת פסלות על פי הפסיקה, יש בה כדי להצדיק העברת התיק ממותב זה למותב אחר, לפנים משורת הדין, כפי שעשתה כבוד השופטת אמסטרדם בת"פ רשף. החלטתה באותו מקרה אושרה על ידי נשיא בית המשפט העליון, בערעור שהוגש (ע"פ 7078/97 מדינת ישראל נ' רשף [להלן - ע"פ רשף]). כך, טוענים הנאשמים, עלי לנהוג בענין שלפנינו. תגובת המאשימה 7. המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענת ב"כ המאשימה, הבקשה מקפלת בתוכה טענות לפיהן בית משפט זה אינו יכול לקבוע קביעות אובייקטיביות לגבי מספר אנשים, עימם עמד בקשרי עבודה, טענות אותן יש לדחות. עיתוי העלאת הבקשה וצורת העלתה: 8. ב"כ המאשימה הביע תמיהה על כך שכל הבקשות שהיו עד כה בתיק הוגשו מראש ובכתב. דווקא בקשה זו, המקפלת בתוכה גם טענות שבעובדה, שעל ב"כ המאשימה לבדקן, נאמרת בעל פה, ללא התראה מוקדמת, בדיון שנועד לענין אחר. נוסף על כך, התיק הועבר למותב זה ביוני 2008 ו"נורות האזהרה" בדבר הקשר בין מותב זה לבין החוקרים היו צריכות להדלק כבר אז, שכן בדיונים קודמים כבר היו אמירות של הסניגורים בתיק, שהם יבקשו להעלות טענות כלפי החוקרים. חומר החקירה נמסר לנאשמים לפני זמן רב ורשימת העדים ידועה זה מכבר. לכן, הבקשה אינה מוגשת בהזדמנות הראשונה. ב"כ המאשימה טען, כפי שטען בהזדמנויות קודמות, שהתנהלות הנאשמים בתיק נובעת מרצון לדחות את הדיון העניני בתיק. הטענות בדבר הקשר של מותב זה לחוקרים, או של הממונה על האכיפה למחלקת החקירות: 9. יש להבחין בין הטענות לפיהן קיימת היכרות אישית של מותב זה עם חלק מהחוקרים, אשר תמנע דיון אובייקטיבי בתיק, לבין טענות המתייחסות ליחסים בין הנושא בתפקיד הממונה על האכיפה לבין אנשי מחלקת החקירות, ככלל. כן יש להבחין בין הטענות המתייחסות לפגמים שנפלו בפעולות שעשו חלק מהחוקרים, או לפגמים בהסמכות שלהם, לבין טענות שמתייחסות להנחיות כלליות שקיימות ברשות ניירות ערך, ושיתכן כי מותב זה אמון עליהן. 10. באשר לחוסר היכולת של מותב זה לקבוע קביעות מהימנות לגבי חוקרים שהוא מכיר, יש לדחותן. טענה זו תוביל לכך, שמותב זה לא יוכל לדון בכל משפט שקשור בדיני ניירות ערך עוד שנים רבות. לא ברור על איזה קשרים בין מותב זה לבין החוקרים מדובר, אך קשה להניח שמדובר בקשרים שימנעו מבית משפט זה שיפוט אובייקטיבי, מיומנות שהיא בבסיס הכשירות של כל שופט. מדובר באמירות בעלמא בדבר אותם "קשרים". לא נאמר שיש קרבה אישית מיוחדת בין בית משפט זה לבין מי מהחוקרים. מובן, כי אם קיימת קרבה כזאת, בית המשפט הוא שיודע עובדה זו טוב מהצדדים, ושומה עליו שיפעל בהתאם. 11. באשר לחוסר היכולת לדון בתיק בשל קרבה פונקציונלית, כללית, בין הממונה על האכיפה ברשות, באשר היא, לבין אנשי מחלקת החקירות באותה תקופה, באשר הם, הרי שמחלקת החקירות אינה כפופה לממונה על האכיפה. למחלקת החקירות יש יעוץ משפטי פנימי, ומרגע שנפתחת חקירה, המעורבות של הממונה על האכיפה בהתנהלות השוטפת של החוקרים, היא קלושה. 12. באשר לטענות בדבר העמדות שהביע מותב זה בתפקידו בעבר, כממונה על האכיפה, כעולה מהמכתב מיום 7.8.01, הרי שמדובר בעמדה משפטית, בנושא זכות ההיוועצות, בה החזיק מותב זה בשנת 2001. ראשית, יש לדחות את הטענה, שעמדה משפטית קודמת שהובעה תפסול את מי שהחזיק בה מלשבת בדין בתיק שבו עולה שאלה משפטית דומה. אם תתקבל הטענה, הדבר יפסול כל שופט בישראל מלשפוט שנית בתיקים בהם עולה שאלה בנושא משפטי שבו הכריע בעבר. שנית, בית משפט זה החזיק בדעה מסוימת לגבי זכות ההיוועצות בשנת 2001, ואם אכן תעלה הסוגיה במשפט דנן, ידרש בית המשפט לתת דעתו על הסוגיה, מחדש. גם אם עמדת בית המשפט תהיה זהה לזו שהיתה בעבר, אין בכך כל פגם. מטענת ב"כ הנאשמים משתמע, שבית משפט זה לא מסוגל לשנות דעות משפטיות קודמות שלו, וטענה זו לא תעלה על הדעת. הטענה שמותב זה גזר כבר דינו של נאשם אחר בתיק: 13. יש לדחות טענה זו על פניה. הדברים ברורים ואין צורך לחזור על כך שמותב שגזר דינו של אחד מהנאשמים בכתב אישום משותף, אינו צריך לפסול עצמו מהמשך הדיון בתיק. עם זאת, טוען ב"כ המאשימה, יש בהעלאת הטענה בנקודה זו כדי ללמד על כך, שכל דרך הגשת הבקשה היא פתלתלה ולא ראויה: הטענה מתבססת על כך, שמותב זה נחשף לתסקיר המבחן בענינו של הנאשם 4 ולחוות דעת הפסיכיטאר המחוזי, בענינו. ב"כ המאשימה מזכיר, כי ב"כ הנאשמים 1-3 הם שביקשו, רק לאחרונה, שחוות דעת הפסיכיאטר תהפוך לחומר חקירה בתיק, והמאשימה הסכימה לבקשה. מכאן, שכל מותב שידון בתיק, יחשף, בהכרח, לחומר זה. לכן, לא ברור מה הטעם בהעברת הדיון, בשל טעם זה, למותב אחר. תשובת הנאשמים 14. הטענה שמותב זה לא יוכל לשמוע אף תיק שענינו דיני ניירות ערך, אם תתקבל בקשת הפסלות בשל היכרותו של המותב עם חלק מהחוקרים, אינה נכונה. לא בכל תיק עולות טענות מהסוג העולה כאן, כלפי החוקרים. 15. אין לגזור גזירה שווה בין מקרה זה, לבין מצב שבו שופט, שהיה בעברו פרקליט והציג עמדות משפטיות מסוימות, נדרש לדון בהן כשופט, שכן כאן, עומדת להכרעה עמדה של אותה רשות, שמותב זה ייצג אותה באותה תקופה. בית המשפט יצטרך במקרה זה להכריע לגבי עצמו, לגבי קביעות שנקבעו בתקופה שמותב זה היה בתפקיד, ולגבי הנחיות שלא השתנו מאז. דיון והכרעה העובדות לאשורן, תחילה: 16. אין צורך לומר, כי בחינת הטענות חייבת להיעשות, בראש וראשונה, על בסיס העובדות לאשורן, ואלה הן: שימשתי בתפקיד הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך עד חודש יולי 2003. באוקטובר 2003 הסתיימה כליל העסקתי ברשות. לדברי ב"כ הנאשמים, החקירה בתיק החלה לפחות שנה ומחצה לאחר שעזבתי את רשות ניירות ערך. מוניתי לשיפוט ביוני 2004. מאז סיימתי עבודתי ברשות, לפני כחמש שנים וחצי, אינני מקיימת כל קשר שהוא עם מי מהחוקרים שאמורים להעיד בתיק זה. חלק מהחוקרים שהוזכרו בבקשת הסניגורים מוכרים לי מתקופת עבודתי. אחרים שהוזכרו אינם מוכרים לי אפילו בשמם. בתקופת עבודתי ברשות הייתי בקשרי עבודה טובים ותקינים עם כל החוקרים שעבדו ברשות באותו זמן, בהם חלק מהחוקרים שהוזכרו בבקשה זו. הקשרים בינינו היו, כאמור, קשרי עבודה, על כל המשתמע מכך. לא פחות ולא יותר. תפקיד הממונה על האכיפה, נכון למועד סיום עבודתי, כלל, בין השאר, "הנחיה משפטית של עבודת מחלקת החקירות, תאום בין מחלקות הרשות, קיום קשר בין הרשות לבין הפרקליטות בנושאי חקירות והגשת כתבי אישום וליווי הטיפול בהליך הפלילי עד להשלמתו" (מתוך הדוח השנתי של רשות ניירות ערך לשנת 2002, שהוגש לשר האוצר ביוני 2003). עד כאן, העובדות. המסגרת המשפטית ויישום במקרה דנן: 17. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע: "(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה: (1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת; (2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו; (3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת; לענין סעיף קטן זה - .... 'עד מרכזי' - עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך" ב"כ הנאשמים לא נקב במספרי הסעיפים שלדעתו רלוונטיים לבקשת הפסלות שלפני, אך מתוך הדברים עולה שלשיטת הנאשמים, מתקיימות במותב זה כל אחת מהעילות: קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, קיימת "קרבה ממשית" ביני לבין עד/ים מרכזי/ים בהליך, יש לי ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו ובטרם התמניתי לשיפוט הייתי מעורבת באותו ענין הנדון בהליך שלפני, כיועצת מקצועית או בדרך דומה אחרת. 18. השלב הראשון בבחינת שאלת הפסלות הוא בחינת עמדתי ותחושתי הסובייקטיבית בענין. על כן אבהיר, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אני סבורה שאוכל לשקול, באובייקטיביות ובלא כל קושי, את הסוגיות בהן אצטרך להכריע במשפט זה, ללא משוא פנים. 19. ואולם, אמונתי הכנה לא די בה, ויש לשקול את הדברים גם בהתאם לעובדות האובייקטיביות ולמראית פני הצדק (ראו ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 [להלן - ענין ידיד], ענין ברזל ורע"א 4413/91 בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מוטווסל, פ"ד מה(5) 778). יפים לענייננו דבריו של הנשיא שמגר (כתוארו אז), שציין במאמרו "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט 87, 110-109 (התשמ"ז) כי: "אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית... בענייני היכרות גרידא אין להפריז ואין להיתפס לנטיה לפסילה עצמית, כי היכרות אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולה, ואף אינה צריכה להצביע על אפשרות ממשית כאמור, בעיני ערכאת הערעור". והשוו: ע"א 4332/08 פלוני נ' פלונית, , מפי כבוד הנשיאה ביניש (ניתן ביום 24.7.08). הטענה בדבר קרבה ממשית ביני לבין חלק מהחוקרים: 20. כפי שציינתי, לא היתה לי מעולם "קרבה ממשית" למי מהחוקרים שאמורים להעיד בתיק זה, והדברים נכונים ביתר שאת מאז עזבתי את הרשות, לפני כחמש שנים וחצי. בחנתי את טענות הנאשמים בענין זה לא רק לאור תחושותי, אלא גם לאור הפסיקה אליה הפנו הסניגורים (למשל - ת"פ (ת"א) 40136/05 מדינת ישראל נ' בולוס, , מפי כבוד השופטת קפלן-הגלר או בש"א 6200/03 (בת"א (ת"א) 1019/93) כהן נ' שפר, , מפי כבוד השופט מודריק). 21. קיימת הבחנה בין מצב שבו האדם, שאת קשריו עם השופט בוחנים, הוא צד למשפט או עד מרכזי בו, לבין מצב שאותו אדם הוא פרקליט של אחד הצדדים, ונדרשת הקפדה יתרה במצב הראשון. אך גם כאשר מדובר בעד מרכזי, נדרשת מידת קרבה ממשית בין השופט לעד, "חברוּת", כדי להוביל לפסלות (ראו ע"פ 1182/99 הורביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 49). זאת, לא רק במבחן הסובייקטיבי, אלא גם במבחן מראית פני הצדק. 22. אוסיף ואציין, כי לשם קבלת קנה מידה נוסף, ניתן להעזר במבחנים שנקבעו בכללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 [להלן - הכללים], בהתייחס למקרים בהם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. שם נקבע כי שופט לא ישב בדין כאשר בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בענינו של אותו בעל דין או אותו עד (כלל 15(ב)(4) לכללים). אין ספק, כי הקשרים ביני לבין אנשי מחלקת החקירות לא היו קרובים כקשרים בין עורך דין ללקוחו, ובמקרה שלפני חלפו יותר מחמש שנים מאז סיום קשרי העבודה. הטענות בדבר עמדתי המשפטית בנושאים שיעלו כטענות במשפטי ה"זוטא", ובדבר חשש שלא אוכל לדון ללא משוא פנים בטענות הנוגעות לנהלים והנחיות שנתתי בתפקידי הקודם: 23. ראשית, מהפן העובדתי אציין כי נושא ההסמכות שניתנו לחוקרים לחקירת עבירות לפי חוק העונשין טופל, ככל הזכור לי, בכל שנה מחדש. לכן, בין ששאלת תוקף ההסמכות של שתיים מהחוקרות לחקור עבירות לפי חוק העונשין תהיה רלוונטית, ובין שלא - אין מדובר בנושא שטיפלתי בו, או שיכול היה להיות בתחום אחריותי בתקופה הרלוונטית לתיק זה (שנת 2005). מן הסתם, לא יהיה לי כל קושי לדון בענין זה. 24. שנית, העובדה שהחזקתי בעמדה משפטית כזו או אחרת בשנת 2001 (כאשר נכתב המכתב שהוצג לי), בנושא זכות ההיוועצות של נחקר עם עורך דין, אין לה כל רלוונטיות. כדברי כבוד השופט זמיר בע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 908: "הסוג השני של משוא פנים כולל, לפי הלכת שימל, את כל יתר המקרים, שאין בהם נגיעה כספית או חפצית או, לשיטתי, עניין אישי. בסוג זה בולטים במיוחד המקרים שבהם נטען כי השופט נגוע בדעה קדומה לגבי הנושא הנדון לפניו. במקרים מסוג זה אין ההלכה אומרת כי כל דעה שיש לשופט בעניין הנדון לפניו, אף אם היא רופפת, די בה כדי לפסול אותו שופט. ההלכה מקבלת כי שופט, שבתוך עמו הוא יושב, יש לו דעות בעניינים מעניינים שונים. בוודאי יש לו עמדות בשאלות משפטיות, ולעתים יש לו השקפה גם בעניין הקשור לנושא הדיון. כדברי השופט ברק, '...שופט ללא דעה קודמת לא רק שאינו מצוי, אלא אף אינו רצוי': בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 606. לפיכך יש מקום להבחין בסוג זה של מקרים בין דעה קודמת לבין דעה קדומה. רק כאשר דעה קודמת הופכת להיות נחרצת וסופית, ללא אפשרות סבירה של שכנוע ושינוי, הרי היא דעה קדומה. ורק דעה קדומה יוצרת אפשרות ממשית של משוא פנים שיש בה כדי לפסול שופט. ראו שמגר, במאמרו "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87, 93-94, 104, 109-110". (עמודים 625-626 לפסק הדין, ההדגשות שלי - מ.ב.נ) אין לומר כי בסוגיות שהועלו בבקשה דעתי נעולה, נחרצת וסופית. אם תעלה שאלה, אדון בה ואכריע. 25. באשר לטענה שהחוקרים פעלו לפי הנחיות שנתתי בתפקידי כממונה על האכיפה, או שהתבססו על הנחיותי, ולכן לא אוכל לדון, ללא משוא פנים, בטענות כלפי התנהגות זו, אין בידי לקבלה. בהתאם לעמדה זו, מי ששימשה, לדוגמא, כפרקליטת המדינה לא תהיה מסוגלת לדון, בתפקידה כשופטת, בתיקים בהם עולות טענות כלפי הנחיות פרקליט המדינה, שניתנו בתקופתה, או שניתנו בתקופה מאוחרת יותר, בהתבסס על ההנחיות שניתנו בתקופתה. ברי, כי אלה אינם פני הדברים. 26. בע"א 115/09 חן נ' מדינת ישראל (מפי כבוד הנשיאה ביניש, ניתן ביום 2.2.09 [להלן - ענין חן]) נדונה בקשה לפסול את כבוד השופטת שניידר, בשל תפקידה הקודם כיועצת משפטית לכנסת, על רקע התבטאויותיה בענין חוק (שהיה רלוונטי לדיון המשפטי בו התבקשה פסילתה), שאת הליכי חקיקתו ליוותה בתפקידה הקודם, בשל החשש שלא תוכל לדון בתיק שלפניה באופן אובייקטיבי. כך קבעה הנשיאה: "אשר לעילת הפסילה הייחודית שבסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט הקובעת כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי: "בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח...". פרשנותה של עילה זו תיעשה על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים, לאמור, בין היתר, כי לא כל עניין ולא כל הליך יבססו עילת פסלות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, בעמוד 285 (2006)). במקרה דנן אין מדובר כלל באותו עניין הנדון, שכן אין דינו של ליווי הליך החקיקה ושמירה על תקינותו, להבדיל מתוכנו של החוק אותו קבע המחוקק, כדין פרשנות הסעיפים אשר נקבע כבר בפסיקתו של בית משפט זה כי הם חוקתיים וחוקיים. אין דינה של הפרשנות הכללית בטרם הוחק החוק כדין הפרשנות ביחס למקרים הספציפיים אשר באו לפתחו של בית המשפט ועוסקים בפיצויים הפרטני של המערערים מכח אותו חוק. במקרה דומה שהגיע לפתחו של בית משפט זה (ע"א 314/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2002)), נקבע כי אין בעובדה שהשופטת שימשה בעבר בתפקיד מנהלת המחלקה המשפטית במשרד הרווחה ובאת כח היועץ המשפטי לממשלה בתיקי אימוץ, כדי לפסול אותה באופן גורף מלדון בתיקי אימוץ. נוכח חלוף הזמן מאז שימשה השופטת בתפקידה הקודם והעובדה כי השופטת לא טיפלה בעניינה של הקטינה שעניינה נדון בתיק במסגרת תפקידה הקודם, נקבע שאין בעצם היותה בעבר באת כוח המשיב בתיקי אימוץ, כדי להקים עילה לפסילתה ... ... מקל וחומר בענייננו, אשר בו לא דנה השופטת א' שניידר, בעניינם הספציפי של המערערים, אלא עסקה בהליך התהוות חוק ההתנתקות בכללותו מתוך מטרה להפוך את רצון המחוקק לדבר חקיקה (השווה: יגאל מרזל, עמוד 280). זאת ועוד, מאז עסקה השופטת א' שניידר בייעוץ חקיקת חוק ההתנתקות עברו שנים מספר ומאז אושר החוק, בעיקרו, נכתבו פסקי דין העוסקים בפרשנות סעיפיו. על פי החוק בנוסחו כיום והפסיקה שבאה בעקבותיו יידון גם עניינם של המערערים". "פסלות גורפת" של שופט: 27. שתי הטענות שדנתי בהן עד כה ענינן עברי המקצועי ברשות ניירות ערך, תקופה שהסתיימה לפני למעלה מחמש שנים. אין מחלוקת, כי שופט שהגיע לשיפוט לאחר שעבד בגוף מסוים, זקוק ל"תקופת צינון" בטרם יוכל לדון בתיקים הקשורים באותו גוף, אך נראה לי, שלא יכולה להשמע טענה, כי ככלל, תקופת "צינון" שארכה למעלה מחמש שנים - לא די בה. יתר על כן, יש לשים לב לנקודה חשובה נוספת: הן בהתייחס לטענה בדבר חוסר יכלתי לדון בתיקים בהם משמשים חוקרים שהכרתי כעדים מרכזיים, והן בהתייחס לטענה בדבר חוסר יכלתי לדון בתיקים שידרשו בחינה מחדש של עמדות משפטיות בהן החזקתי בעבר, קבלת הטענה תוביל לכך, כי לא אוכל לדון בתיקים הנוגעים לדיני ניירות ערך עוד שנים רבות. אינני סבורה כי "פסילת רוחב" או "פסלות גורפת" שכזו היא דבר נכון או דבר רצוי. מטבע הדברים, חלק מהשופטים שהמערכת בוחרת להטיל עליהם לדון בענינים מסוימים, נבחרים לכך משום שרכשו מומחיות באותו תחום, עובר למינוים לכס השיפוט. נראה לי שקבלת טענות מעין אלה הנטענות כאן, כשאין חשש ממשי למשוא פנים, דווקא תזיק למראית פני הצדק ותחטא לתפקידנו כשופטים. אין צורך לחזור על כך שהזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. אפנה שנית לדברי כבוד הנשיאה ביניש בענין חן: "מציאות החיים היא כי שופטים מתמנים לרוב מקרב ציבור עורכי הדין ולאחר עבודה משפטית קודמת, ומינויים אינו התפקיד הראשון בקריירה המקצועית שלהם. אין בעמדה שנוצרה במהלך מילוי התפקיד הקודם של השופט או השופטת בעניינים שטיפלו בהם בהקשרים אחרים ובנסיבות שונות כדי להוות עילה אוטומטית לפסילה, שכן אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בטיפול בעניין הנדון בתיק שהונח לפתחו של השופט. לפיכך יש לבחון את מהותו של התפקיד הקודם, את סוג מעורבותו של השופט בתפקידו אז בעניין הנדון לפניו כעת; יש לבחון גם האם מדובר בהבעת עמדה משפטית או שהעניין טופל עובדתית, וכן את חלוף הזמן ושינויי הנסיבות מאז הטיפול בנושא במסגרת התפקיד הקודם... ודוק: מדובר בתפקיד ציבורי ופועלה של השופטת לא נעשה מתוך אינטרס אישי (ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט, עו"ד (לא פורסם, , ניתן 16.1.2005))." [ההדגשה הוספה - מ.ב.נ] 28. ב"כ הנאשמים מתנגד לטענת המאשימה, כי קבלת הטענות כאן תוביל לכך שלא אוכל לשמוע בשנים הקרובות אף תיק ניירות ערך. לטענתו, הנסיבות בתיק זה מיוחדות ויוצאות דופן, בשל הרצון להעלות טענות זוטא נגד חוקרים שהכרתי. למרות זאת, אני סבורה שהצדק עם ב"כ המאשימה. קבוע לפני תיק אחד נוסף, שענינו עבירות לפי חוק ניירות ערך (ת"פ 6952/06). באותו תיק יש חמישה נאשמים. ארבעה מתוך הנאשמים, לרבות אחד מהם שמיוצג על ידי באי כח הנאשמים בתיק זה, הגישו בחודש אוקטובר 2008 בקשה לנשיאת בית משפט זה, "להעברת הדיון בתיק למותב אחר". נימוקי הבקשה זהים למרבית הנימוקים בבקשה שלפני. כבוד הנשיאה בקנשטיין דחתה את הבקשה וקבעה שעליה להיות מוגשת בפני המותב הדן בתיק, אך עינינו הרואות, כי החשש שבקשה דומה תעלה בתיקי ניירות ערך אחרים הקבועים לפני, אינו חשש בעלמא. גם מטיעוני ב"כ הנאשמים בבקשה זו עולה, כי הוא עצמו קיים לא אחת משפטי זוטא בתיקי ניירות ערך, בהן העלה טענות זהות לאלה שהוא מבקש להעלות כאן, כלפי אותם חוקרים. פשיטא, שאין מדובר במקרה בודד או בנסיבות יוצאות דופן. הבקשה החלופית שאעביר את התיק למותב אחר, לפנים משורת הדין: 29. מכל הטעמים שהובאו עד כה, נראה לי שאין מקום לכך שאעביר את התיק למותב אחר "לפנים משורת הדין", כאשר לדעתי לא מתקיימת כאן אף עילת פסילה ואין חשש ממשי למשוא פנים, אף לא חשש שתפגע מראית פני הצדק. אינני מוצאת כי זהו המקום לפסילה עצמית, ושופט אינו חפשי לפסול עצמו אך כדי להסיר חשש מלב המתדיינים (ראו ההחלטה בע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ (מפי כבוד הנשיאה ביניש, , ניתנה ביום 10.3.08, בפיסקה 3). עילת הפסלות הנובעת מכך שגזרתי דינו של נאשם אחר בתיק זה: 30. ראשית, הציטוטים מתוך גזר הדין של הנאשם 4, אליהם הפנה ב"כ הנאשמים, שהתייחסו להיות הנאשם 4 קורבן של הפשעים ולא הפושע עצמו, צוטטו מתוך החלק שבו הבאתי את טיעוני הצדדים, ולא מתוך מסקנותי. אין לי כל מסקנה כזו, לא בגזר הדין ולא בכלל. שנית, אם טענת ב"כ הנאשמים הינה לגבי עצם החשפותי לדברים אלה של הפסיכיאטר בחוות דעתו, הרי שצודק ב"כ המאשימה: עקב בקשה של הנאשמים עצמם, הפכה חוות הדעת לחלק מהחומר בתיק וכך, כל מותב אחר שידון בו, יחשף גם הוא לדברים הללו. כבר מטעם זה אין טעם בהעברת התיק. 31. ב"כ הנאשמים מסכים כי ההלכה היא ששופט, הדן בענינם של מספר שותפים הקשורים באותה פרשה, והרשיע חלק מהם וגזר את דינם, אינו צריך לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בענינם של המעורבים האחרים בפרשה (ראו ענין ידיד, בפיסקה ד, וכן ע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 729). עם זאת, הוא סבור כי במקרה דנן, יש מקום לכך שאעביר את התיק למותב אחר, לפנים משורת הדין, כפי שעשתה כבוד השופטת אמסטרדם בת"פ רשף. אינני מסכימה לעמדה זו, וחיזוק לכך אני מוצאת בדברי כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז), באותו ענין עצמו: "אילו סרבה השופטת לפסול עצמה, הייתי מאשר החלטתה זו. אך זה אינו המקרה שלפני. השופטת פסלה עצמה, והשאלה הינה אם עלי לבטל החלטה זו. לא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה שלא להתערב בהחלטה זו..." [ההדגשה הוספה - מ.ב.נ] (ע"פ רשף). לכך מצטרפים כל הטעמים שציינתי לעיל, בדבר אי העברת התיק "לפנים משורת הדין". 32. עוד אציין, כי אמירותי בדבר הענישה הראויה בעבירות כגון אלה בהן עוסק תיק זה, לא היו אלא חזרה על הפסיקה העניפה שהצטברה בתחום ניירות הערך, ואין בהן משום חידוש, או גיבוש עמדה קונקרטית לתיק זה, בו, כזכור, טרם נחשפתי לראיות הנוגעות לנאשמים. סיכום 33. סיכומו של דבר, אני דוחה את בקשת הנאשמים לפסול עצמי מלדון בתיק זה, או להעביר את התיק למותב אחר לפנים משורת הדין.פסלות שופטדיוןעדיםשופטים