פסק בוררות ללא סכומים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק בוררות ללא סכומים: 1. לפני בקשה להטלת עיקול על פסק דין בו זכה המשיב נגד בנק הפועלים בסכום של 639,000 ₪ ועוד 25,000 ₪ משוערך להיום סך הכל 1,045,350 ₪. 2. השתלשלות ההליכים בין הצדדים: 2.1 על מנת לדון בבקשה זו, יש להבין את הרקע לבקשה וכן את השתלשלות ההליכים בין הצדדים. בין הצדדים התנהל הליך קודם בתיק שמספרו 956/05 בבית משפט זה. במסגרת התיק לעיל בו תבע המבקש, הגיש הוא בקשה לאישור פסק בורר של בית דין צדק בני ברק (להלן: "בית דין צדק"). פסק הבורר אושר במעמד צד אחד על ידי בית משפט זה ביום 3/7/05 ובמסגרת החלטת בית משפט נקבע, כי המשיב ישלם למבקשים סך של 784,216 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 23/10/03, בנוסף נקבע, כי המשיב ישלם למבקשים הוצאות בסך של 36,000 ₪. 2.2 המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד וביום 1/5/06 שונתה החלטת בית המשפט ונקבע, כי הפרשי ריבית והצמדה יחושבו מיום הגשת הבקשה לאישור פסק בורר, דהיינו מיום 30/6/05 ההוצאות הועמדו על סך של 18,000 ₪. על החלטה זו של כב' השופטת נצר הוגש ערעור לבית משפט מחוזי וביום 7/9/06 ניתנה החלטתו של כב' השופט הנדל, לפיה החלטת בית משפט השלום בטלה. כן נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שידון בבקשה לאישור פסק הבורר. 2.3 בין לבין הוגשה על ידי המבקשים בתיק 956/05 בקשה להטלת עיקול במעמד צד אחד ובמסגרתה הוטל עיקול על פסק הדין בו זכה המשיב נגד בנק הפועלים בסך של כ- 750,000 ₪ לערך (בש"א 1801/06). כנגד בקשה זו הוגשה בקשה לביטול עיקול (בש"א 1863/06) ובמסגרתה התבקש בית המשפט לבטל העיקול ואף הוגשה בש"א 1886/06 ובמסגרתה ביקש עו"ד יוסף יפרח להצטרף כמשיב בבקשה להטלת העיקול ולביטולו. לטענתו, הוא אוחז בהמחאת זכות לפיה הומחו לו כל הכספים המגיעים למשיב מספר 3 (הוא המשיב בבש"א דנן - הערה שלי ע.ג), כן צירף הוא לבקשה את המחאת הזכות הבלתי חוזרת מיום 6/5/06. 2.4 בסופו של יום, בהחלטה מנומקת קבע כב' השופט פולוק בהחלטתו מיום 24/1/07, כי המדובר בהמחאה על דרך השעבוד אשר יש לרושמה אצל רשם המשכונות ומשלא נרשמה, נדחית היא מפני העיקול. כן קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים (הם המבקשים בבקשה שלפניי - הערה שלי ע.ג.) וכי "אותות המרמה המפורטים מקימים בסיס איתן בשאלת קיומה של המחאת הזכות וקדימותה למתן צו העיקול. נטל ההוכחה אשר הוטל על כתפי המבקש (המשיב בבקשה להלן - הערה שלי ע.ג.) והנמחה לא הורם" (ראה עמ' 14 שורות 1-3 להחלטת בית המשפט מיום 24/1/07) ומשכך הותיר העיקול על כנו. 2.5 על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובבר"ע 559/07 קבע כב' השופט הנדל כי אינו מתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא וכן קבע, כי: "חסר נוסף בהחלטת בימ"ש קמא הינו עמדת המבקשים שהיה ראוי לצרף את מבקש 2 להליך קמא בשל הקשר שלו לעניין. בימ"ש קמא ביסס את החלטתו דרך מיקוד הכרעתו במספר טענות בלבד, איני בהכרח שולל את מסקנתו גם מפני התמונה המלאה לא הוצגה בפניי. ברם, בכל מקרה היה והעניין ידון מחדש, יש להתייחס להיבט הדיוני של העניין וכאמור לטענה שפסק הבורר אינו נוקב בחיוב כספי והשלכת העניין על העיקול אשר הוטל" (ראה עמ' 3 להחלטת בית משפט מחוזי מיום 29/8/07). 2.6 במסגרת המשך הדיון בבקשה לאישור פסק הבורר התקיים דיון בפני כב' השופטת נצר ביום 24/5/07 ובמסגרת חקירתו הנגדית של המשיב הופסקה החקירה כאשר התנגד הוא, כי ישאל שאלות הנוגעות לגוף הליך הבוררות ובית המשפט קבע כי עליו להשיב לשאלות הנוגעות לפסק הבורר לגופו. 2.7 אף על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור וכב' השופט הנדל בבר"ע 6/6/07 מיום 27/2/08 קבע, כי "מטרת הבירור ביסוד השאלה שלא נפסלה היא, להשלים את פסק הבוררות על ידי קביעת ממצא שהוא חיוני לכימות חיובו של המבקש". (ראה עמוד 4 להחלטה מיום 27/2/08 בבר"ע 616/07) . כן העיר כב' השופט הנדל בהערת אגב, כי "היה ופסק הבוררות לוקה בחסר אך הפסיקה לטובתו התשובה היא כי עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול" (ראה עמ' 4 להחלטה מיום 27/2/08). משכך הגיש המבקש בקשה ביום 13/3/08 לגרוע מתוך הסכם הבוררות שאושר כל חיוב שזכרו לא בא בפסק הביניים ולאשרו ככתבו וכלשונו וללא יציקת סכומים ותוספות שזכרם לא בא בפסק הביניים ובהחלטת כב' השופטת נצר מיום 30/4/08 נקבע, כי "מאחר והתובעים בת.א. 656/05 פעלו, במקביל להגשת תגובה זו לעורר תביעה חדשה שעניינה ביטול פסק הבוררות לצורך תיקונו או הבהרתו על ידי הבוררים. ברור כי אין עוד צורך וטעם להידרש לתביעה שעניינה אישור פסק הבוררות ומשביטל בית משפט לערעור את אישור פסק הבוררות, אין עוד עניין שיש לדון בו במסגרת ת.א. 656/05 והדיון בתביעה זו מסתיים. בקשת הנתבע (המשיב - הערה שלי - ע.ג) מיום 13/3/08 מתקבלת מהטעמים הנקובים לעיל". משניתנה החלטה זו, הוגשה על ידי המשיב בש"א 739/08 , ביום 11/5/08 לבטל את העיקול הזמני שהוטל על ידי כב' השופט פולוק ואושר על ידי בית המשפט המחוזי, וכבוד השופטת חיימוביץ בטלה את צו העיקול קבעה, כי המדובר בפסק בורר שחסר בו סכום החיוב (ראה עמ' 5 להחלטה בבש"א 739/08 שורה 24) ולפיכך, קבעה כי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה למתן הצו ודינו להתבטל. עד כאן ההליכים שהתנהלו בת.א. 956/05 3. 3.1 לאחר ההחלטות הללו, פעל המבקש בשני הליכים שונים. מחד, הגיש בקשה לביטול ותיקון פסק הבורר במסגרת ה"פ 1025/08 ובנוסף, הגיש ביום 27/8/08 תביעה בסדר דין מקוצר על פי עילת פסק הבוררים. במסגרת התובענה שלפניי עתרו המבקשים למתן צו עיקול במעמד צד אחד. לטענתם, בהתאם לפסק הבוררות הוטל על המשיב חיוב בגובה של 50% מהסכום ששלמו כערבים בגין הלוואה שקיבל המשיב מבנק מזרחי. וכן טענו, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, לנוכח הצהרותיו של המשיב באשר ליכולתו הכלכלית. הבקשה הובאה במהלך הפגרה בפני כב' הרשם בוקר, אשר לא נעתר והורה למבקשים להודיע האם מעוניינים הם לקיים דיון במעמד שני הצדדים והאם בדעתם לתקן הבקשה ולהוסיף את עו"ד יפרח כמשיב נוסף. המבקשים הודיעו, כי מבקשים הם לקיים דיון במעמד הצדדים ובנוסף הגישו בקשה נוספת להטלת עיקול ובמסגרתה טענו, כי החלטתו של כב' השופט פולוק בעניינו של עו"ד יפרח, באשר לשאלה העובדתית לגבי המחאת הזכות עומדת בעינה ולכן הוא חסר זכות עמידה בשאלת העיקול ולפיכך יש להטיל העיקול. המבקש נדרש על ידי להשלמות לאור החלטת כב' השופט הנדל בבר"ע 616/07 ולטענתו בקשה לאישור פסק בורר אין בה בכדי לגרוע מזכותו לתבוע מכח עילת הפסק ואף תמך טענתו זו באמור בספרה של פרופ' אוטולונגי. מנגד, טען המשיב, כי היה על המבקשים לערער את החלטתו של כב' הרשם בוקר ובוודאי שאינם רשאים להגיש בקשה נוספת משנדחתה בקשתם. 3.3 לגופו של עניין, טען המשיב, כי אין עילה אחת על פי פסק הבוררים אלא המדובר בשתי עילות מחוברות. האחת, תביעה של המבקשים כנגד המשיב והשניה, תביעה של המשיב כנגד המבקשים. משכך, טען כי טרם ניתן על ידי הבוררים פסק בורר סופי בכל המחלוקות ובמיוחד כאשר תביעת המשיב כנגד המבקשים עדין תלויה ועומדת וכל שעומד בפני בית משפט זה הוא הבקשה לביטול פסק בוררות אשר לא ניתן להטיל עיקול במסגרתה. בנוסף, טען המשיב, כי היה על מהבקשים לצרף את עו"ד יפרח להליך מאחר והמחאת הזכות שניתנה לו גוברת על כל עיקול. המשיב אף טען, כי בית משפט זה נעדר כל סמכות לדון בתובענה על פי עילת הפסק והסמכות היא של הבוררים בלבד. כן טען, כי אישור הפסק מבליע בתוכו את עילת הפסק ומהווה מעשה בית דין המונע הגשת תביעה נוספת. בנוסף, נטען כי המבקשים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט בכך שטענו טענות עובדתיות חלופיות ובכך שהגישו תביעה שלישית, התביעה דנן, בעוד הבקשה לביטול פסק בורר תלויה ועומדת בפני בית המשפט. בנוסף, נטען כי החלטת הבוררים היא החלטת ביניים בלבד מאחר וטרם התבררו תביעות המשיב מהמבקשים ולפיכך, תובענה זו נעדרת יסוד משפטי, קיים השתק שפוטי ולאור האמור לעיל, יש לדחות הבקשה אף לגופה. 3.4 דיון בבקשה התקיים לפני ביום 24/12/08 לאחר שעקב תקלה פנימית הועלה התיק לעיוני באיחור. במסגרת הדיון נחקר המשיב ולצדדים ניתנו 7 ימים להשלמת טענותיהם. בין לבין עקב המצב הבטחוני נסגר בית המשפט לכשלושה שבועות על פי החלת תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 החל מיום 30/12/08 ועד ליום 20.1.09. השלמת טיעונים מטעם המבקשים התקבלה ביום 31/12/08 וביום 11/1/09 הוגשה בקשה על ידי המשיב להשלמת טיעוניו, בקשה שלנוכח המצב הבטחוני לא הגיעה לעיוני. ביום 14/1/09 הוגשה מטעם המבקשים בקשה למתן החלטה מהטעם שחלף המועד להגשת תגובה. וביום 15/1/09 הוגש השלמת טיעון מטעם המשיב. בנוסף, ביום 20.1.09 הוגשה בקשה מטעם עו"ד יפרח יוסף לצרופו כמשיב בבקשה להטלת עיקול. המבקש חזר על טענותיו הקודמות בבקשה שהובאה בפני כב' השופט פולוק וכן חזר וטען, כי משיודעים המבקשים על קיום ההמחאה, הרי היא תקפה לגביהם, בשים לב לכך שהעיקול שהוטל בו כבר בוטל. 4. דיון : 4.1 טענות מקדמיות של הצדדים ראשית, אציין כי לא חלף המועד להגשת עיקרי טיעון. משנקבע על ידי שר המשפטים על החלת התקנות לפי סדרי דין במצב חירום מיוחד לפי תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל, (סדרי דין במצב חירום מיוחד) התשנ"א 1991, החל מיום 30/12/08, הרי שלאור האמור בסעיף 4 לתקנות הללו "תקופת תקפה של ההודעה לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט, רשם או ראש לשכה", ומשכך לא היה כל מקום להגשת בקשה למתן החלטה בטרם חלף מצב החירום, אשר בוטל אך ביום 20/1/09. 4.2 לגופו של עניין, אדון תחילה בטענות המקדמיות של המשיב, לטענתו, משנדחתה בקשת המבקשים על ידי כב' הרשם בוקר הרי שהיה מקום להגיש ערעור על החלטתו ולא להגיש בקשה חדשה. מעיון בהחלטת כב' הרשם בוקר, הרי שלא דחה הבקשה לגופה, אלא קבע כי הוא דוחה הבקשה להטלת צו עיקול במעמד צד אחד. לפיכך, נדרשו המבקשים להבהיר האם עותרים לקיום דיון במעמד הצדדים והאם בדעתם לצרף את עו"ד יפרח לנוכח החלטת כב' השופט הנדל בבר"ע 559/07. המבקשים המציאו תגובתם בעניין והגישו בקשה חדשה. אכן, לא היה מקום להגשת בקשה חדשה משהודיעו המבקשים, כי מבקשים הם לקיים דיון במעמד הצדדים. אולם, משהמציאו תגובתם להחלטת בית המשפט וביקשו לקיים הדיון במעמד שני הצדדים, הרי שפעלו הם בהתאם להחלטת כב' הרשם בוקר. אמנם, היה מקום לקבוע לדיון את בש"א 1132/08 ולא את בש"א זו, אולם, איני סבורה, כי נגרם למשיב עיוות דין משיושמה ההחלטה והבקשה להטלת עיקול נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים, כאמור, החלטת כב' הרשם בוקר יושמה כדין. במהלך הדיון לפניי הסכימו הצדדים כי פסק הבורר אושר ככתבו וכלשונו, על ידי כבוד השופטת נצר. כן הודיעו המבקשים, כי הם מוחקים את המרצת הפתיחה 1025/08 ומבקשים לתבוע בסדר דין מקוצר על פי עילת הפסק, בתובענה שלפניי. 4.3 קיומה של עילת תביעה עיקר טענותיו של המשיב הן, כי טרם סיימו הבוררים מלאכתם ולא דנו בתביעה שכנגד ולפיכך, לא ניתן לבצע את הסכם הבוררות והמדובר בהחלטה אחרת, אשר אין לבצעה בשלב זה. פסק הבוררים של בית דין לצדק קובע כדלקמן: ".... פסק (ביניים) ביה"ד החליט כדלהלן: א. במסמכים כתוב במפורט שX הוא הלווה של ההלוואה בסך מליון וחצי ₪ ואין לו הוכחות להפטר בטענה שהיה 'איש קשר' המוסכם על הצדדים. ב... ג. אי לכך החלטנו לחייב את X לשלם 50% מכך מה ששילם הרב אמסלם מחמת הלוואה זו. ד. תביעתו של עו"ד X לקיזוז מהחוב שחייב לרב אמסלם בגין ההוללות שעשה שאול X לרב אמסלם נידחית...". אומנם, לטענת המשיב המדובר בפסק ביניים, אולם, משאושר פסק הבורר ככתבו וכלשונו הריהו פסק דין לכל דבר ועניין. סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק") קובע, כי אישור הפסק נותן לפסק הבורר תוקף לכל דבר ועניין (פרט לערעור) ודינו כדין פסק דין של בית המשפט. לפיכך, המדובר בפסק דין תקף, ולכאורה איני רואה כל רלוונטיות לטענתו של המשיב, כי עניינו טרם נידון אצל הבוררים. משכך, בידו של המבקש פסק דין אשר בשלב זה אינו ניתן ליישום מאחר ופסק הדין אינו נוקב סכומים. אציין, כי אומנם בהערת אגב קבע כב' השופט הנדל, כי: ”התשובה היא כי עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול... המסלול של ביטול פסק בוררות מקנה סמכות רחבה לבית המשפט לתקן את הפסק" (ראה עמ' 4 בבר"ע 616/07), אולם אין בכך בכדי למנוע מהמבקש מלתבוע על פי עילת הפסק, ואין לומר כי בקביעה זו, מנע מהמבקשים לפעול בדרכים אחרות וכי המדובר במעשה בית דין. אף פרופ' אוטולונגי בספרה בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת כרך ב', עמ' 949 קבעה, כי: "אישור הפסק כלשעצמו אינו שולל הגשת תביעה על פי עילת הפסק שכן מדובר בשתי חלופות" וכן ציינה בספרה, כי בתביעה על פי עילת הפסק על התובע להוכיח, כי: "א. נערך הסכם בוררות בין הצדדים. ב. התעורר סכסוך שהסכם הבוררות חל עליו. ג. מונה בורר בהתאם להסכם. ד. ניתן פסק בורר. ה. החייב על פי בפסק לא מילא את שהוטל עליו בפסיקה". (ראה ספרה של אוטולונגי לעיל עמ' 952). במקרה הנדון, לכאורה, אין מחלוקת כי התובענה עומדת בתנאים לעיל והדרישה הנוספת הנדרשת היא, כי פסק הבורר כבר אושר כבמקרה הנדון היא כי: "כדי להגיש תביעה בעילת הפסק, לאחר אישורו, יש להצביע על טעם מיוחד לכך, בענייננו לא הובא טעם כזה. המבקשים טענו, כי הפסק חייב את המשיבים לבצע פעולות ותשלומים, וכי המשיבים לא קיימו חיובים אלה. בכך אין די. היה עליהם להראות כי לא ניתן לאכוף ביצועו של הפסק בהוצאה לפועל או בהליכי בזיון בית משפט, או כי מתעוררים קשיים מיוחדים בקשר לכך" (ראה ע"א 427/89 מקור, הנפקות וזכויות בע"מ נ' מרחב, פ"ד מו (4) 92). בעניין הנדון אין מחלוקת כי פסק הבורר שאושר אינו מלא וחסר בו סכום לחיוב. עמדה על כך כב' השופטת חיימוביץ בבש"א 739/08 בקובעה: "אולם לא ניתן לעשות את הקישור המיידי ולקבוע, כי הרב אמסלם פרע את כל ההלוואה בסך מליון וחצי ₪, שכן הדבר לא נאמר במפורש וטעון השלמה. לפיכך, בידינו פסק בורר שחסר בו סכום חיוב". אף פרופ' אוטולוגני נתנה בספרה דוגמא למקרה דומה, באותו מקרה, הוחזר פסק הבורר להשלמה ולמעשה הבורר לא השלים את הפסק ואף שם הוגשה תביעה על פי עילת הפסק וטענת המשיבים, כי אין פסק בנמצא ולכן אין מקום לתביעה על פי עילת הפסק נדחתה, (ראה ע"א (ח') 689/95 קורן (כהן) נ' בנק הפועלים בע"מ, , אף בהערת שוליים 22 בעמ' 953, צויין כי: "ההפנייה להשלמת הפסק אין בה כדי למנוע מהמשיב מלהגיש תביעה על פי עילת הפסק כפי שעולה מכתב התביעה". אשר על כן, משאושר פסק הבורר, אך אינו ניתן לאכיפה, לא ניתן לקבוע, כי אין למבקשים עילת תביעה כנגד המשיב. אומנם, טוען המשיב, כי טרם הושלם פסק הבורר אולם כאמור לעיל, משאושר פסק הבורר כמוהו כפסק דין לכל דבר ועניין, אולם לא ניתן להוציאו לפועל מאחר ואינו נוקב כלל בסכומים, המשיב מפנה לרע"א 6157/97 ג'ראל נ' ערד (1983), פ"די נא (4), עמ' 875, שם נקבע ש"עם אישורו של פסק הבורר מוצתה העילה", אך מעיון בפסק הדין עולה כי אין המדובר בנסיבות זהות, באותו מקרה אושר פסק הבורר על ידי בית המשפט ומשלא עלה בידי המערערת לאוכפו, הגישה בקשה לבטל את פסק הבורר שניתן על ידי בית המשפט. משכך, הרי שאין המדובר בתביעה חדשה שהוגשה על פי עילת הפסק, אלא במקרה לעיל, התבקש ביטול פסק דין שאושר זה מכבר ואין זה המקרה דנן. אף מעיון בע"א 427/89 מקור הנפקות וזכויות בעמ' ואח' נ' מרחב ואח', פ"ד מו(4) אליו הפנו שני הצדדים לחיזוק טענותיהם באשר לעילת התביעה, עולה כי המשיב אינו יכול להסתייע בו, באותו מקרה נדחתה התביעה על פי עילת הפסק מהטעם שהמערער לא הראה כי לא ניתן לאכוף ביצועו של הפסק בהוצאה לפועל או בהליכי בזיון בית משפט ואף נקבע, כי: "לא יעלה על הדעת כי עצם אי תשלומו של החוב יאפשר פתיחתו מחדש של תיק בית המשפט או הגשת תביעה נוספת, כאשר אין כל טעם מוצדק לכך" (ראה עניין מקור לעיל, שם, עמ' 95). בעניין הנדון, המבקשים מבססים תביעתם על פי עילת הפסק בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק הבוררות הקובע, כי: "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל פה". ובעניין ע"א 51/86 מאיר בן דיין נ' גינוסר כהן, חברה לבניין בע"מ, פ"ד מב (1) 773, 777 נקבע, כי פרשנות ראויה של סעיף 39, הינה כי: "יש בידי צד לפסק בורר לממש את זכויותיו הנובעות מהפסק על דרך הגשת תביעה בעילת הפסק עצמו, שעה שאין בפסק הבורר שאושר הוראה הניתנת לביצוע בדרך של הוצאה לפועל (כגון הצהרה בפסק בורר על זכויות בלי שיקבעו הוראות בדבר ביצועו). בדרך זו מנותקת התובענה על יסוד הפסק מן העילה המקורית ואם יש לצד שכנגד 'טענות כלפי החיוב' יוכל להשמיען בפני בית המשפט המברר את התובענה השנייה". משכך, ולאור האמור לעיל, סבורה כי קיימת עילת תביעה ולכאורה, על פי עילת הפסק למבקשים ואין לומר כי אישור הפסק, אשר אינו ניתן לביצוע בדרך בה אושר, מונע הגשת תובענה נוספת בהתאם להוראות חוק הבוררות ובוודאי שאין לקבוע בשלב זה, כי אישור הפסק מבליע בתוכו את עילת הפסק ומהווה מעשה בית דין המונע הגשת תביעה נוספת. לפיכך, אני סבורה, כי קיימת למבקשים עילת תביעה בסדר דין מקוצר כאשר החוזה הינו פסק הבורר שאושר והסכומים הגם שאינם רשומים בחוזה לגופו, ניתן להשלימם באמצעות אסמכתאות לסכומי ההלוואה ששולמו. כבר נקבע בעניין זה, כי די בראיות לכאורה לקיומו של החוזה ואין כל צורך בראיות להפרתו, מה גם שלכאורה מדובר בסכומים קצובים. יחד עם זאת, אציין, כי לא ניתן להתעלם מטענות המשיב ואני סבורה, כי לנוכח טענותיו, יש ליתן לו רשות להגן בנסיבות העניין לנוכח טענותיו העולות מבקשותיו השונות ומשכך, מצאתי לנכון, כבר בשלב זה לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולקבוע, כי יש ליתן למבקש רשות להגן והתצהיר שצורף ישמש ככתב הגנה. 3. טענת המשיב, כי אי צירופו של עו"ד יפרח יוסף כמשיב מהווה פגם חמור כאמור, במסגרת הליכים קודמים בתיק 956/05 בש"א 1863/06 הוגשה בקשה לביטול עיקול על ידי המשיב וכן על ידי עו"ד יפרח יוסף. עו"ד יפרח יוסף סמך בקשתו על המחאת זכות שניתנה לו על ידי המשיב. כב' השופט פולוק דחה הבקשה לביטול עיקול, קבע ממצאים עובדתיים רבים ובסופו של יום קבע, כי: "עסקינן בהמחאה על דרך השיעבוד ולא בהמחאת זכות, חלה חובת רישום ההמצאה אצל רשום המשכונות ומשלא נרשמה ההמצאה, נידחית היא מפני העיקול". (עמ' 13 להחלטה מיום 24/1/07 שורות 16-18). על החלטתו זו של בימ"ש הוגש ערעור ובבר"ע 559/07 מיום 29/8/07 קבע כב' השופט הנדל, כי "מסקנת בימ"ש קמא שהעיקול גובר על ההסכם, יסודה בממצא עובדתי. בשלב זה איני מוצא לנכון להתערב בכך וייתכן שבמהלך ההליכים הדברים יתבהרו". (עמ' 3 להחלטה). כן קבע, כי "חסר נוסף בהחלטת בימ"ש קמא הינו עמדת המבקשים שהיה ראוי לצרף את מבקש 2 להליך קמא בשל הקשר שלו לעניין. בימ"ש קמא ביסס את החלטתו דרך מיקוד הכרעתו במספר טענות בלבד... בכל מקרה היה והעניין ידון מחדש, יש להתייחס להיבט הדיוני של העניין". (שם, בהמשך העמוד). ביום 20.1.09, הוגשה בקשה מטעמו של עו"ד יוסף יפרח לצרפו כמשיב לבקשה להטלת עיקול. ובהחלטתי קבעתי, כי בקשה זו תידון כבקשה בכתב, עד היום טרם התקבלה תגובת המבקשים חרף העובדה שחלף המועד, ולפיכך, מצאתי לנכון ליתן החלטה על סמך הבקשה בלבד. המדובר בבקשה זהה לבקשה הקודמת שהוגשה בתיק 956/05 בפני כב' השופט פולוק וכל שנוסף בבקשה זו לבקשה הקודמת הוא, כי משבוטל העיקול הזמני על ידי בית משפט, הרי שכיום יודעים המבקשים על קיומו של השעבוד ולפיכך, אין כל נפקות להחלטת כב' השופט פולוק, והשעבוד תקף לגביהם (ראה סעיפים 13-18 לתצהירו של עו"ד יפרח). לטעמי, אין לקבל טענה זו, ראשית אציין, כי תמוה בעיני כיצד הוגשה בקשה זו רק כעת כחמישה חודשים לאחר שנודע למשיב בבקשה להטלת עיקול על בקשה למתן צו עיקול, ללא כל בקשה מיוחדת וללא כל טענה, כי לא ידע כלל על ההליכים שהתנהלו לפניי ומשכך, בשלב זה נוטה אנוכי להניח, כי עו"ד יפרח יוסף ידע על קיומו של הדיון ומשלא ביקש להצטרף לדיון ולטעון טענותיו, די בכך בכדי לקבוע, כי לכאורה המדובר בשימוש לרעה בהליכים מצידו. לא זו אף זו, מעיון בהחלטת כב' השופט פולוק עולה, כי נקבעו בדיון ממצאים עובדתיים אשר נותרו עומדים בעינם, כך נקבע כי "קיים ספק רב בעצם קיומה של המחאת הזכות ובאמיתות הטענה, כי זו ניתנה לנמחה עוד ביום 5.5.06 ולכן קודמת לעיקול בו עסקינן ודי בכך בכדי להותיר העיקול על כנו (ראה עמ' 10 לפרוטוקול בש"א 1863/06). אף עיקר הטענות שנוספו בבקשה כיום מתייחס לעניין אי רישומה של המחאת הזכות וקביעתו של כב' השופט פולוק, כי "אותות המרמה המפורטים מקיימים בסיס איתן בשאלת קיומה של המחאת הזכות וקדימותה ליתן צו העיקול. נטל ההוכחה אשר הוטל על כתפי המבקש והנמחה, לא הוכח", עומדת בעינה. ומשכך, אין כל רלוונטיות כעת לטענה זו. הערת השופט באשר לסיווגה של המחאת זכות או המחאה על דרך השיעבוד, נאמרה כהערת אגב ואין בה בכדי להשליך על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו ומשלא נטענו עובדות חדשות, די בכך בכדי לקבוע, כי מסקנות השופט פולוק עומדות בעינן וקיים ספק רב באשר לקיום המחאת הזכות ומשכך, איני סבורה, כי יש בקיומה של המחאת הזכות בכדי למנוע הטלת העיקול. אשר על כן, משביקש עו"ד יפרח יוסף להצטרף כמשיב, ולאחר שעיינתי בטענותיו, וניתנה החלטה בעניינו, אין להידרש לטענה זו של המשיב, כי נפל פגם באי צרופו של עו"ד יפרח יוסף. 4. המשיב אף טוען לשימוש לרעה בהליכי בית משפט מצידם של המבקשים עיקר טרונייתו הינה טענתו, כי הבוררים טרם סיימו מלאכתם. אציין, כי לא מצאתי לנכון לדון בשאלה זאת בשלב זה, לצורך כך יידרש קיומו של דיון וחקירות במסגרת דיון בבית משפט , בשלב זה לא התבררו מהות ההליכים שהתנהלו בפניי הבוררים בבית דין לצדק במסגרת הליך הבוררות, אולם משאושר פסק הבורר וניתן פסק דין, הגם שאין בו כל חיוב אופרטיבי, והמבקשים מבקשים להיפרע מהמשיב, אין לומר כי יש בכך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. המשיב אף טוען, כי שימוש לרעה נעשה בכך שלאחר שאושר פסק הבורר בת.א 956/06 והסתיים התיק פעלו המבקשים בשני הליכים מקבילים, בקשה לביטול פסק בורר, ובמקביל תביעה לסכום קצוב על פי עילת פסק הבוררים. אכן, ספק אם רשאים המבקשים לפעול בשתי הדרכים הללו גם יחד, אולם, משהשכילו להבין זאת ומחקו את המרצת הפתיחה, הרי שמדובר בטענה אקדמית בלבד, ולפיכך, אין להידרש לה. המשיב אף טוען להשתק שיפוטי בגין ההליכים המרובים בין הצדדים, אולם, אין אף לקבל טענה זו. אכן, השתק שיפוטי הוא השתק בו מושתק בעל דין מלהעלות טענות "סותרות" טענות שמהן הוא נהנה בהתדיינות עם בעל דין אחר ולכאורה אין המבקשים רשאים לטעון בהליך אחד כי אין בידיהם פסק בורר ובהליך אחר כי קיים פסק בוררות. לעניות דעתי, משאושר פסק הבורר ככתבו וכלשונו בסופו של יום, הרי שלנוכח ההליכים הרבים שהתנהלו והחלטות בית משפט שלום ומחוזי, אשר בסופן אושר פסק הבורר ללא כל חיוב אופרטיבי, איני סבורה כי התנהלות המבקשים בהתאם להחלטות בית המשפט והגשת תובענה נוספת על סמך החלטות אלו, יש בה בכדי להוות השתק שיפוטי, לא זו אף זו, מעיון בבקשה לביטול פסק בורר בה.פ 1025/08הרי שהטענות בדבר ביטולו של פסק הבורר, אינן מונחות עוד בפני בית המשפט, משנמחקה המרצת הפתיחה. המשיב אף טוען כי פסק הבורר אינו חיוב עצמאי, אך כפי שקבעתי לעיל, משאושר פסק הבורר על ידי בית המשפט, הריהו פסק דין לכל דבר ועניין. אמנם, פסק הדין לא ניתן לביצוע בהוצאה לפועל מאחר ולא נוצקו לתוכו סכומים ולפיכך, הוגשה תובענה זו על פי עילת הפסק, אולם אין מחלוקת כי באם היו נקובים בפסק סכומים, הרי שהיה ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ואין בעובדה שטרם נידונה כטענת המשיב, תביעתו אצל הבוררים בכדי לקבוע, לפחות בשלב זה, בו טרם התבררו כלל ההליכים שהתנהלו בבית הדין לצדק בכדי לקבוע כי אין המדובר בחיוב עצמאי. לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני סבורה, כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. 5. קיומם של יתר התנאים להטלת עיקול על פי נכסי המשיב: תנאי ליתן צו עיקול הוא קיומן של ראיות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין כאמור בתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. המבקשים טענו, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, המבקשים אף הציגו אסמכתאות מבית משפט ולפיכך טען המשיב שאינו מסוגל להפקיד ערובה של 100,000 ₪ מאחר והדבר יגרום לו להתמוטטות כלכלית. מנגד, טען המבקש, כי לא קיים כל חשש בעניין, הוא עורך דין מכובד והוא פרע מאז ומעולם כל התחייבות שלו. בנוסף טען, כי המדובר בהסתבכויות מהעבר וכעת הוא שוב "על רגליו" ומצבו הכלכלי השתפר לאין ערוך מאז ההליכים הקודמים, בנוסף טען, במהלך הדיון לפניי, כי הוא בעל נכסים בערך של כ- 6-7 מיליון שקלים וכי כל חודש הוא משלם משכורות על סך של 100-120 אלף ₪ (ראה עמ' 7 לפרוטוקול מיום 24/12/08, שורות 22-27). אומנם, הנטל להוכיח קיומה של הכבדה על ביצוע פסק הדין, מוטל על המבקשים. אולם, בנסיבות העניין, הוצגו לפניי מסמכים המעידים אחרת, כך הוצגה הבקשה להפחתת ערבות והתצהיר שצורף לה בו טען המשיב, כי: "סכום ההפקדה שנקבע בהחלטה הינו סכום גבוה ביותר מאשר בימים אלו יקשה עלי עד מאוד להפקידו, אם בכלל... סכום ההפקדה שנקבע בהחלטה יכול להובילני להתמוטטות כלכלית שהרי מדובר ב- 100,000 ₪ להפקדה במזומן". המדובר בבקשה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני כשנתיים וחצי ביום 20/7/06, אך, משהובא נתון זה בפני בית המשפט, הרי שהנטל להוכיח כי מצבו הכלכלי השתנה לטובה, מוטל כעת על המשיב. לא זו אף זו, משנקבעו ממצאים עובדתיים בעניין על ידי כב' השופט פולוק במסגרת בקשה קודמת, אשר לא נסתרו, אף בכך יש בכדי להעביר הנטל למשיב באשר להוכחת מצבו הכלכלי. אמנם, המשיב ציין כי מצבו הכלכלי הוטב לאין ערוך, ואף המשיב טען בדיון, כי הוא בעל נכסים, אך לא הציג לפניי ולו ראשית ראיה באשר לקיומם של הנכסים להם טען ואין די באמירה בעל פה. בנוסף, הגם שעיקול קודם הוסר על ידי כב' השופטת חיימוביץ, תוך 20 יום מיום 17/6/08, הרי שעד למועד הדיון לפניי ביום 24/12/08, טרם קיבל המשיב הכספים מבנק הפועלים וככל שלא הוכח אחרת, יתכן ועדיין מוטלים עיקולים על הכספים הללו כפי שנקבע על ידי כב' השופט פולוק. אף סכום התביעה, יש בו בכדי לבסס חשש להכבדה. לפיכך, אני סבורה כי קיים חשש סביר, כי אי מתן צו העיקול כמבוקש, יש בו בכדי להכביד על ביצוע של פסק הדין. אציין אף, כי לעניין מאזן הנוחות, מאחר ואין מחלוקת כי הכספים מבנק הפועלים טרם הועברו למשיב, הרי שאין בעיקולים בכדי לגרום נזק למשיב, מה גם שלא נטען דבר בעניין. בהערת אגב אציין, כי המשיב הגיש אף בקשה לסילוק התובענה על הסף, המדובר בבקשה שאינה בסמכות רשם ולפיכך הועברה הבקשה לכב' השופטת נצר. אציין כי איני נדרשת לטענה כי בית המשפט נעדר כל סמכות לדון בתובענה והסמכות היא לבוררים בלבד וכן לטענות נוספות שעלו על ידי המשיב בבקשתו לסילוק על הסף. לפיכך, משהועברה הבקשה להכרעת כב' השופטת נצר ועל מנת למנוע כל דיספוזיציה בכספים שעיקולם מבוקש, אני מורה בשלב זה יוטל עיקול עד להחלטה אחרת של בית המשפט. בנוסף, אומנם, ביקשו המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערובה בהתאם להוראות 29 לחוק הבוררות, אולם מלשון סעיף 29 לחוק עולה, כי בית המשפט יפטור מבקשים מהפקדת ערבות כאשר מדובר בבקשה לאישור או ביטול פסק בורר. בעניין הנדון, אין המדובר בתביעה לאישור או ביטול פסק הבורר, אלא המדובר בתביעה על פי עילת הפסק ולפיכך, לא מצאתי לנכון לפטור המבקשים מהפקדת ערבויות. אשר על כן, אני מורה על הטלת עיקול על הנכסים המוחזקים בידי בנק הפועלים בע"מ והמגיעים לשלמה X התובע , ת"ז X עד לגובה של 1,408,185 ₪. בהתאם לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, תנאי למתן צו העיקול הוא, כי המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית או מזומן בסך של 20,000 ₪ תוך 3 ימים. כן מורה למבקש להמציא ערבות צד ג' על סך של 20,000 ₪ תוך 3 ימים. הערבויות יופקדו תוך 3 ימים ממועד קבלת ההחלטה ויכללו בין השאר התנאים הבאים: נועדו לפיצוי כל נזק שייגרם על ידי הצו לכל מי שקיבל הצו אם תידחה התובענה, כולה או חלקה או אם הצו פקע בדרך אחרת. ב. כי יעמדו בתוקף עד שישה חודשים לאחר פקיעת הצו כולו או מקצתו. אציין, כי אומנם מן הראוי היה לפסוק הוצאות לטובת המבקשים, אולם, לנוכח מחדליהם הדיוניים בעת הגשת שתי בקשות שונות להטלת עיקולים, והעדר תגובה לבקשה לצרוף המשיב לבקשה להטלת עיקול, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות. תשומת לב הצדדים לקביעתי, כי בקשת הרשות להגן התקבלה והתצהיר שצורף ישמש ככתב הגנה. התיק יועבר לשופטת נצר, למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. בוררותיישוב סכסוכים