פרסום שמו של חשוד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום שמו של חשוד: הבקשה בפני בקשה להורות על צו חלקי לאיסור פרסום הנוגע להליכי החקירה והמעצר שנוקטת המשיבה כלפי המבקשים. ביום 24.3.09 שוחרר המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") בתנאים לאחר שנעצר על ידי המשיבה בחשד לביצועה של עבירה על סעיף 21 לפקודת המכס (נוסח חדש). מתוך עיון בבקשה למעצר ולשחרור בערובה עולה כי המשיבה מנהלת חקירה כנגד המבקשת מס' 2 (להלן: "החברה") בחשד שבעת שיבאה בשר כבש קפוא מאוסטרליה הגישה לשלטונות המכס חשבונות ספק כוזבים ומונמכים על מנת להתחמק מתשלומי המכס בסך של 4 מיליון ₪. עוד נטען בבקשה כי נתפסו מסמכים המחזקים את החשדות וקבצי מחשב אותם יש לבדוק. באשר לחקירת המבקש נכתב כי הוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו אך אינו מספק, כך טענת המשיבה, הסברים מניחים את הדעת לממצאים שהוצגו בפניו. במסגרת הדיון בבבקשה למעעצר ולשחרור בתנאים (מ/ 8470/09) נתבקש על ידי המבקשים כי ייאסר פרסום פרטים המזהים את המבקש, החברה, את הטובין המיובאים ואת ארץ המקור. מאחר והדיון התקיים במהלך תורנות ניתן על ידי צו ארעי לאיסור הפרסום החלקי ונקבע שככל שהמבקשים יהיו מעוניינים בהארכת תוקף הצו מעבר לתקופה שנקבעה יגישו בקשה מפורטת למתן צו איסור פרסום אשר תידון בנפרד. בקשה זו היא הבקשה שבפני. בבקשה טוענים המבקשים כי אין להתיר את פרסום הפרטים הנזכרים לעיל נוכח הנזק הצפוי לחברה, אם יתפרסם דבר קיום החקירה נגדה. הטענות טענות המבקשים נשענות על מספר נדבכים: אין עניין ציבורי בפרסום - לטענת המבקשים במקרה זה, שלא כמו במקרים אחרים, האינטרס הציבורי בפרסום למעשה אינו קיים. הם משווים בין העבירות והמעשים נשוא הליך זה לבין מקרים שבהם יש חשיבות לפרסום לצרך הרתעת הרבים מפני החשוד. פרסום העבירות בהן מדובר לא יסייע לחקירה, אין מסוכנות במבקשים. הנזק שיגרם למבקשים - ככל שיעשה פרסום, כך הטענה ייגרם לחברה וכפועל יוצא מכך למבקש, נזק בלתי הפיך. בהקשר זה מוסבר כי המבקשת היא חברה אשר שמה הולך לפניה בתחום יבוא הבשר ובפרט בתחום יבוא בשר הכבש, היא מעסיקה 300 עובדים ונזקקת לאשראי בנקאי בהיקף של 37 מיליון ₪ ולאשראי מספקיה בהיקף של כ- 30 מיליון ₪. המבקשים מעריכים כי ככל שדבר קיום החקירה כנגדם יתברר ייפגע באופן הרסני אמון הבנקים והספקים בחברה, החברה תהיה צפויה לדרישות לפרעון מיידי של חובותיה והיא עלולה להתמוטט בשל כך. המבקשים לומדים לעניין זה מדירוג האשראי שניתן כעת לחברה על ידי חברת D&B ומעריכים את הנזק הצפוי בהשוואה לנזק שנגרם בעת שהתברר בעבר כי אחד מלקוחות החברה, חברת קלאב מרקט, נקלעה לקשיים. הם צופים כי הפרסום יביא לירידת דירוג האשראי ובשל כך להקטנת המסגרות מהבנקים ומהספקים. עוצמת החשדות - המבקשים טוענים כי אין ממש בחשדות כלפיהם. הם מסבירים כי מדובר בחשדות ממוחזרים, אשר מציגים תמונה חסרת הגיון לפיה הם רוכשים את המוצרים במחיר הנמוך מהמחיר שבו הם נמכרים בישראל. ההסבר שניתן הוא שהמסמכים עליהם נסמכת הבקשה למעצר ולשחרור הם מסמכים מסוג export declaration, שבמהותם מוצהר בהם על המחיר הגבוה מהמחיר המופיע במסמכי היבוא - הוא מחיר הטובין ללא הנחות - וזאת בהתאם להנחיות של רשות המכס האוסטרלית בעוד שהמסמך הרלוונטי לערך הטובין לצרכי מכס כולל את המחיר הנכון. המשיבה הודיעה עוד במעמד הדיון בבקשה להורות על מעצר ושחרור כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט והפנתה להחלטתו של בית המשפט העליון בבש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (6) 658 (2004) (להלן: "תורג'מן"). משהוגשה הבקשה המפורטת שבפני לא הסתפקה המשיבה בהפנייה להחלטה בעניין תורג'מן והגישה תגובה מפורטת ובה טענה בין היתר כי נוכח חשיבותו של עקרון פומביות הדיון אין מקום לקבל את הבקשה. בין היתר נטען כי: יש אינטרס ציבורי בפרסום נוכח מהות העבירות: עבירות מס חמורות, שבוצעו לאורך תקופה ממושכת בסכומים של מיליוני שקלים. הצו החלקי שהמבקשים מסכימים לנתינתו מעורר חשש מהכתמתו של ציבור שלם ומעמיד את כלל יבואני הבשר תחת עננה כבדה של ביצוע עבירות מס. לא הוכח כי יגרם למבקשים נזק חמור וככל שהוא מתייחס לספקיהם של המבקשים ולבנקים דבר מעורבותם של המבקשים בהליך זה יוודע שכן אלו יחקרו. עוד נטען כי לא הונחה תשתית מספקת לנזק המיוחד שיגרם למבקשים ולא הונחו טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מעקרון פומביות הדיון אלא השערות וחששות בלבד. נוכח חשיבות הדברים ובכדי שניתן יהיה ללמוד על עוצמת החשד הסביר הנטען מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לדיון בעל פה. בדיון שהתקיים ביום 12.5.09 טענו הצדדים את טענותיהם והגישו מסמכים שונים: המשיבה הגישה את חומר החקירה לעיון בית המשפט בלבד והמבקשים הגישו מסמכים מהבנק וממשרד הבטחון. עוד הוגשו מסמכים מהספק באוסטרליה אשר המבקשים ביקשו כי יהיו חסויים מעיניה של המאשימה. נוכח ההערות שנשמעו במהלך הדיון אופשר למבקשים להגיש מסמכים נוספים (מאזן החברה ואסמכתאות לעניין הגשת מסמכים סודיים מטעם חשוד) ואופשר למשיבה להגיב. בפועל הגישו המבקשים מסמכים החורגים מגדר ההחלטה ובנוסף למאזן הוגשה חוות דעת של פרופ' עלי קרייזברג העוסק בהערכת שווי כלכלית של חברות המנתחת את המאזן ואת השלכות הפרסום ככל שתהיינה על החברה. המשיבה בתגובתה הנוספת התנגדה לצירוף חוות הדעת שלא כדין והוסיפה התייחסות למסמכים האחרים שהוגשו. הראיות והמסמכים שהוגשו כאמור, שני הצדדים הגישו ראיות חסויות לעיון בית המשפט. מטעם המשיבה הוגשו ראיות המאפשרות ללמוד על היקף החשדות כנגד המבקשים. מטעם המבקשים הוגשו ראיות גלויות ובהם: בקשת החברה להיכלל ברשימת הספקים של משרד הבטחון (מב/1) ומכתב ההתחייבות שנתנה החברה לבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") כתנאי לקבלת אשראים מהבנק (מב/2). באשר לחומר החסוי מטעם המבקשים מקובלת עלי עמדתם והפסיקה התומכת בה לפיה רשאי גם החשוד להגיש לבית המשפט ראיות כמפורט בבש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' צ'רלי אבוטבול, פ"ד מז (1) 340 (1993); בש"פ 1628/90 אבו רקייק נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (3) 314 (1990). התשתית הראייתית לעניין החשדות טרם בחינת השאלה האם יש מקום למתן צו איסור הפרסום, יש לבחון את התשתית הראייתית הניצבת מאחרי החשדות המיוחסים למבקשים ואת מידת עוצמתה. לצורך בחינה זו ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים בחנתי את המסמכים שהוגשו על ידי המשיבה ועל ידי המבקשים. מטבע הדברים מדובר במסמכים חסויים (כל אחד בפני הצד שכנגד) ולכן לא ניתן לפרט את שנכתב בהם. למרות זאת ולאחר עיון ניתן לצייין כי החשדות כלפי המבקשים אינם חשדות בעלמא וכי הראיות שהציגה המשיבה מספקות לצורך קיומו של חשד סביר ומעבר לכך. אבהיר כי מסקנתי זו מבוססת על הדו"ח הסודי שהועבר לעיוני ועל נספחיו השונים המצביעים על בסיס לחשדות אלה שדי בו לצורך השלב הנוכחי. איני סבור כי יש באמור במסמך הסודי שהומצא על ידי המבקשים (מב/3) כדי לסתור את האמור בדו"ח הסודי ובעיקר בנספחיו השונים. עוד אציין כי נתתי דעתי לטענות המבקשים לעניין ההבדל בין המסמכים השונים ולחוסר ההגיון בעמדת המשיבה ממנה עולה כי המוצרים נמכרים במחיר הנמוך מעלותם ואולם נוכח התרשמותי מהמסמכים החסויים מצאתי כי התשתית הראייתית מספקת ויותר מכך. מכאן נקודת המוצא להמשך הדיון היא כי יש תשתית ראייתית מספקת לצורך השלב הנוכחי התומכת בחשדות המיוחסים למבקשים. המסמכים הנוספים בנוסף למסמכים החסויים המתייחסים לחשדות הוגשו מצד המבקשים מסמכים נוספים שיש בהם לטענתם להצביע על הנזק שיכול להיגרם מהפרסום: טופס בקשה להיכלל ברשימת הספקים המוכרים של משרד הבטחון הכולל מספר רב של נספחים (מב/1). כתב ההתחייבות של החברה כלפי הבנק לפיו ניתן לבנק שיקול דעת בלעדי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ככל שאירע מאורע העלול לפגוע ביכולת הכספית של החברה או בזו של מי מהערבים (מב/2). דו"חות כספיים של החברה לשנת 2008 מהם ניתן ללמוד על מצבה הפינאנסי ועל מידת הפגיעות של החברה במקרה שתתפרסם ידיעה על חשד לביצוע עבירות מס בהיקף של 4 מיליון ₪ וזאת בהינתן כי הונה העצמי (העודפים) הוא 6,266 אלפי ₪. המבקשים צירפו, כאמור, לבקשתם חוות דעת שערך פרופ' עלי קרייזברג ובה הוא מנתח את ההשפעות האפשריות של הפרסום על החברה ובעלי מניותיה לרבות סגירת קווי אשראי שניתנים על ידי הבנקים; סגירת קווי אשראי שניתן על ידי הספקים; ירידת ערך החברה ויכולתה לגייס הון עצמי והון זר. חוות דעת זו צורפה שלא בהתאם להחלטה והמשיבה מתנגדת ובצדק להסתמכות עליה. עקרון פומביות הדיון והמבחנים להוצאת צו איסור הפרסום עקרון פומביות הדיון נקבע בסעיף 68 (א') לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). עם זאת מאפשר סעיף 70 (ה') (1) לחוק לבית המשפט לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום 'אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור' ובית המשפט סבור כי 'יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום'. על רקע זה נקבע כי הכלל הוא פרסום זהותו של החשוד ואיסור הפרסום הוא החריג לכך והנטל שהוטל על החשוד אינו 'נטל קל' (בש"פ 2884/06 אורי בן דוב, נ' מדינת ישראל , ; בש"פ 10731/08 ויקטור מיצקין נ' מדינת ישראל ). בגדרם של השיקולים על בית המשפט לאזן בין העניין הציבורי בפרסום לבין עניינו של החשוד. העניין הציבורי בפרסום כאמור, השאלה הראשונה נוגעת לקיומו של עניין ציבורי בפרסום. בעניין זה נכתב בפסק דין תורג'מן כי: "בנושא "העניין הציבורי שבפרסום" יגלו עצמם לפנינו שני רבדים: הרובד הכללי והרובד הפרטיקולרי. ברובד הכללי דיברנו לעיל ותמציתו היא חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. רובד זה שלעניין הציבורי בפרסום אינו נדרש לא להוכחה ולא לטיעון. הוא מדבר בעד עצמו, הוא מהווה תחנת מוצא למסע הפרשנות. חזקה חלוטה היא - שמא נאמר: אקסיומה היא - שלציבור יש עניין בפרסום הליכי בית-המשפט - הליכי בית-המשפט עצמם הם "עניין ציבורי" - ועניין זה מתקיים ופעיל בכל הליך. הרובד השני הוא הרובד הפרטיקולרי, והוא עניין ציבורי מיוחד שבפרסום. יש בו בעניין מיוחד זה כדי להוסיף משקל בנסיבותיו של עניין פלוני לרובד הכללי של העניין הציבורי שבפרסום. עניין ציבורי מיוחד יכול שיתעורר למשל בשל מהות המעשים שהחשוד נחשד בעשייתם או בשל זהותו של החשוד, ולעניין זה יש להבחין הבחן היטב בין פרסום שם שנועד להשביע רעבון של רכילות לבין פרסום שם שנועד להעמיד את הציבור על המשמר. כך למשל פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין עשוי להזהיר את הציבור להישמר לנפשו. דוגמה נוספת עשויה להימצא בפרסום שמו של איש ציבור... עניין ציבורי יכול שיתעורר אם יהא בו בפרסום כדי להביא לקידום החקירה ולגילוי האמת. כך למשל פרסום פרטי זהותו של חשוד בעבירות מין עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות של מתלוננות ולחיזוק הראיות בעבירות שנחשד בהן." חשוב גם לברר מה משקלן של ראיות לכאורה אשר נאספו אל תיק המשטרה. ככל שהראיות מוצקות ומבוססות הן יותר - קרא: קרב והולך מועד הגשתו של כתב-אישום - כן גדל האינטרס הציבורי הפרטיקולרי בפרסום פרשת זהותו של החשוד, ולהפך..." (עמ' 667) במקרה שבפנינו הרובד הכללי אינו צריך הרחבה. באשר לרובד הפרטיקולרי דומה כי זה בא לידי ביטוי בעיקר בחשיבות שיש לפרסום דבר קיומה של חקירה בעניינן של עבירות מס גם כלפי תאגידים גדולים ויבואנים. הדעת נותנת כי יש אינטרס לפרסום שכזה, על כל הכרוך בו לרבות על דבר מעצרם של החשודים בביצועו, נוכח מהותן של עבירות המס. עבירות אלה הן עבירות שקל יחסית לבצען אך מנגד תפיסת העוברים אותן קשה יותר. לא למותר להזכיר את הדברים שנכתבו, בהקשר אחר, שעניינו הטלת מאסר על עברייני מס היפים בשינויים המחוייבים גם לצורך בחינת העניין הציבורי בפרסום: "ידעו נא חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר. מודע אני לכך, כי בהטילנו עונשי מאסר אלה אין בכוחנו לעקור את הרע מקרבנו, אך מקווה אני, כי בכך אנו מצמצמים במידה מסוימת את היקפו. הקלה בעניינו של וייס לא רק שאינה מוצדקת כשלעצמה, אלא עשויה היא, חלילה, לעודד עבריינים פוטנציאלים ליטול סיכונים, לאור גודל הסכומים הכספיים המעורבים." (ע"א 624/80 וייס ארנסט נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211 (1981)). עוד יש להוסיף כמבואר לעיל כי החשדות המיוחסים למבקשים אינן חשדות בעלמא אלא מדובר בחשדות שיש להן בסיס בחומר הסודי שהוגש. על רקע זה ובהינתן כי מדובר בחקירה מתנהלת גם שיקול זה מחזק את האינטרס הציבורי בפרסום. מטעם זה גם אין זה נכון כהצעת המבקשים להמתין עם הפרסום עד להתגבשות החשדות לכלל כתב אישום לאחר שייבחנו על ידי תובע. האם הפרסום עלול לגרום למבקשים נזק חמור אשר לקיומו של נזק חמור כתב כב' השופט (כתוארו אז) חשין בפרשת תורג'מן: "אשר לגופו של החוק, ניתן דעתנו על כי שומה עליו על החשוד לשכנע את בית-המשפט לא אך שפרסום שמו עלול להסב לו נזק, אלא שנזק זה "נזק חמור" הוא. לא ניתן בידינו מונֵה-חומרה לנזק העלול להיגרם לחשוד, ואולם אך פשוט הוא כי "נזק חמור" אין הוא נזק גרדא. שומה עליו על חשוד להצביע על חומרת הנזק שהפרסום יביא בעקביו בין מפאת תוכן הפרסום שיילווה לפרסום שם החשוד ובין משום שבנסיבות העניין תהא נודעת לאותו פרסום חומרה מיוחדת. כך למשל פרסום שמו של חשוד המתגורר ביישוב קטן. הוכחת היותו של הנזק "נזק חמור" חייבת שתבוא כמובן קודם מאבק האינטרסים זה-בזה. אשר לשיקולים לגופם, למותר לומר כי אין הם מהווים רשימה סגורה, וכי כל מקרה ייבחן לנסיבותיו." (עמ' 670) במקרה שבפני, יש לבחון האם הצביעו המבקשים על קיומו של נזק חמור שיגרם להם אם יבוצע הפרסום. לאחר עיון בטענות המבקשים ובתשובת המשיבה מצאתי כי המבקשים אכן הראו שייגרם להם נזק בשל הפרסום אך לטעמי אין מדובר בנזק חמור המצדיק את איסור הפרסום. מתוך המסמכים שהוגשו עולה כי אכן פרסום הידיעה על קיום החקירה המתנהלת כנגד החברה יכול להביא להשלכות בכל הנוגע ליחסיה עם הבנקים המלווים לה כספים ומעמידים לה אשראי ואולי אף עם ספקיה. עוד ניתן להניח כי הדבר יכול לעכב את התקשרותה עם משרד הבטחון. למרות זאת, איני סבור כי מדובר בנזק חמור המצדיק את איסור הפרסום. כעקרון, מצבה של החברה אינו שונה מתאגידים רבים המממנים את פעילותם העסקית מאשראי בנקאי ומאשראי ספקים במינוף כזה או אחר תוך הצבת הון עצמי נמוך יחסית לסך סכום המאזן. עצם קיומו של הון עצמי נמוך ביחס להיקף ההתחייבויות של החברה אינו כשלעצמו מצביע על נזק חמור מפרסום דבר החקירה אודות החברה ומכל מקום בכל הנוגע לבנקים המלווים לחברה ספק אם החברה זכאית להימנע מליידע אותם על ההליכים גם אם קיים צו איסור הפרסום (ר' סעיף 5 א' ו- ב' לכתב ההתחייבות כלפי הבנק וסעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977). עוד ספק אם החברה יכולה להסתיר את דבר קיום ההליכים בדו"חות הכספיים שלה וכן להסתירם מספקיה האחרים או ממשרד הבטחון, גם ללא הפרסום. מכאן, הפחתת ההון העצמי בגובה הסכום שאותו עלולה החברה לשלם לרשויות המס היא זו שיכולה לגרום לחברה את הנזק ולאו דווקא פרסום החשדות שכן הדעת נותנת כי על החברה מוטל הנטל לגלות את המידע בשלב כזה או אחר בעצמה בהתאם להתחייבויותיה השונות ובהתאם לחובות המוטלות על מנהליה ועל רואי החשבון שלה בעת עריכת הדו"חות הכספיים. כפועל יוצא מכך, עצם הפרסום אינו זה היוצר את הנזק אלא דבר קיומן של החשדות והחשיפה של החברה לתשלום הסכום האמור לרשויות המס. אף אם אניח כי מתעורר חשש לאיתנות החברה מהפרסום, ואיני סבור כי הונחה תשתית מספקת לכך. גם בחוות דעת המומחה לא הוברר כי לא ניתן להתגבר על הקושי שיתעורר באמצעות הזרמת הון עצמי או הון ממקורות אחרים אף אם תתעורר בעיה עם חלק מנושיה של החברה. בהקשר זה יש להפנות לכך שבעליה של החברה הלוו לה כספים כהלוואת בעלים בהיקף העולה על החשיפה הנובעת מהפרסום (ר' ביאור 9 לדו"חות הכספיים) ובתנאים מסויימים מכיר הבנק בכספים אלה כחלק מההון העצמי (ר' הגדרת ההון העצמי בכתב ההתחייבות). האם יש להעדיף את האינטרס שבפרסום על פני אינטרס החשוד אף אם אניח לצורך האיזון המתחייב כי עלול להיגרם למבקשים נזק ואף נזק חמור, אני סבור כי יש להעדיף במקרה זה את האינטרס שבפרסום על פני אינטרס הציבור וזאת בשל השיקולים הבאים: אמנם אם אין מדובר בעבירות כאלה שהפרסום צפוי לגרום להרתעת קורבנות אפשריים של החשוד מפני המשך מעשיו הפליליים עדיין מדובר בעבירות כלכליות בתחום דיני המס שנוכח הקלות האפשרית לבצען יש חשיבות רבה להרתעה מפני ביצוען. החשדות המיוחסים למבקשים שעניינן הפחתת ערך טובין מיובאים לצורך תשלום מסי יבוא מופחתים הן חשדות חמורים. טיבן של פעולות אלה שהן נעשות במחשכים, בתחכום מסוים, כפי שעולה מנספחי הדו"ח הסודי, היכולת לגלותן היא מוגבלת והאינטרס הציבורי בגילוין ובהעמדתם לדין של האשמים בהן הוא רב. עוצמת החשדות כפי שהתרשמתי מהן מתוך החומר הסודי שהוגש היא כזו שאף היא מעצימה את משקלו של האינטרס הציבורי בפרסום. הנזק שיגרם למבקשים אינו חמור במידה כזו שדי בו כדי לדחות את האינטרס הציבורי לפרסום אף אם ייגרם נזק. איני סבור כהצעת המבקשים כי ניתן להסתפק בפרסום חלקי. פרסום כזה מכתים במידה רבה את ציבור היבואנים באותו ענף ואף אם יסוייג לעוסקים בענף המזון הוא מכתים את העוסקים בכך. המבקשים העלו בטענותיהם בעל פה ובכתב שיקולים שונים שיש בהם כדי להצדיק את מניעת פרסום החשדות בשלב המוקדם. שאלה אכן מעוררת מחשבות (ר' הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - עיכוב פרסום שם חשוד, התשס"ט - 2009 ודברי ההסבר להצעה; איתן לבונטין, על הסמכות להגביל פרסום שמות חשודים, משפטים ל', עמ' 249 (1989)) ואולם השיקולים השונים, נכונים ככל שיהיו, אינם גוברים על הנחיותיו של המחוקק ועל הפרשנות שניתנה להן על ידי בית המשפט העליון. סיכום לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. צו איסור הפרסום החלקי שניתן בטל. נוכח מתן ההחלטה בהיעדר הצדדים וכדי לאפשר למבקשים למצות את זכויותיהם בערכאת הערעור, ככל שימצאו לנכון, יעוכב ביצוע החלטתי למשך 7 ימים. ככל שיוגש ערר על ההחלטה יעוכב ביצועה עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים יודיעו למזכירות בית המשפט ולמשיבה אם הגישו ערר ובכפוף לאי הגשתו כאמור, הצו הארעי שניתן בטל וניתן יהיה לפרסם את דבר קיום ההליכים כנגד המבקשים, את ההחלטה שניתנה בעניינם במסגרת תיק מ' 8470/09 ואת תוכן החלטה זו. המזכירות תאפשר לכל אחד מבאי כוח הצדדים לקבל לידיו את המסמך החסוי שהגיש (לכל אחד מהצדדים בהתאם למעטפות השונות כפי שמסומן עליהן). מסירת כל מעטפה שלא לעורכי הדין הרשומים בכותרת החלטה זו תיעשה אך ורק אם יוצג יפוי כוח מהם לקבלת המסמכים במעטפה החתומה. פרסוםחשוד