צירוף חוזה הלוואה בבקשה לביצוע שטר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צירוף חוזה הלוואה בבקשה לביצוע שטר: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים בפני התנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש, מר פוריאן אהרון, כנגד המשיב, מר חיים סופרמן וזאת בנוגע לשני שיקים על הסך של 20,000 ₪ ו-3,000 ₪, שזמן פרעונם 6/12/00 ו-20/1/03, שהגיש האחרון לביצוע, בלשכת ההוצל"פ באשקלון, בתיק מס' 2204738071. בתצהירו של המבקש נטען, כי המשיב עוסק במתן הלוואות בשוק האפור ובמועד מסוים בשנת 2001, נטל המבקש מן המשיב הלוואה בסך 30,000 ₪, בלא שנערך מסמך כלשהו בין הצדדים להסדרת תנאי ההחזר והריבית, וזאת עקב סירובו של המשיב וחששו מחקירות מע"מ ומס הכנסה. המבקש טוען, כי המשיב חייב אותו להחזיר את קרן ההלוואה בתוספת ריבית "רצחנית", לטענתו, בשיעור של 10 אחוז ולמעלה מ-120 אחוז לשנה. המבקש מדגיש, כי נאלץ לקחת את ההלוואה על מנת לחלץ את אחיינו מחוב לעבריין ידוע בשדרות. עוד ציין המבקש, כי מיום מתן ההלוואה ובמשך שנתיים, שילם למשיב, מדי חודש, סכום הנע בין 2500 ל-3000 ₪. המבקש מציין בתצהירו, כי היה מוסר למשיב שיקים וכסף מזומן, אשר היה גובה מאת נהגי מוניות העובדים בתחנה שבבעלות החברה בה הוא בעל מניות. עוד צוין בתצהירו של המבקש, כי לא ניהל רישום באשר לסכומים ששילם למשיב וזאת עקב חששו מתגובת בני ביתו, בעת שיגלו מהרישום את עובדת נטילת ההלוואה, בשוק האפור, מן המשיב. המבקש מציין, כי יכול למצוא אסמכתאות או קבלות שנמסרו על ידו לנהגי המוניות, בגין שיקים שמסרו לתחנת המוניות, ואשר אלה הועברו לידי המשיב. עוד טוען המבקש, כי בשלב כלשהו, ועל מנת ליתן גושפנקא לריבית הקצוצה אותה גבה ממנו המשיב, דרש ממנו המשיב למסור לו שיקים להבטחת החזר ההלוואה. לפיכך, לטענתו, מסר למשיב שיקים, שאינו זוכר את מספרם, ובין היתר 11 שיקים שסכומם המצטבר הינו 55,800 ₪. עוד הוסיף המבקש, כי המשיך לשלם למשיב סכומי כסף נוספים, שסילקו את החוב על פי השיקים וכי על מנת להסתיר את מעשיו, שלח המשיב באמצעות עו"ד בירם נחום, מכתב לאשת המבקש בגין השיקים, לפיו האוחז בשיקים הינו מר שרון דהן. המבקש אף ציין, כי המשיב לא ידע שובע, ועל אף שגבה ממנו סכומים של למעלה מ-80,000 ₪, הגיש המשיב מס' שיקים לביצוע בתיק הוצל"פ אחר, שמספרו 5-05-02288-22. המבקש טוען בהתנגדות, כי הגיע עם המשיב להסכם פשרה, לפיו ישלם סך של 5000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של החוב וכי המשיב התחייב להשיב את השיקים נשוא ההתנגדות והצהיר כי אין בידו שיקים נוספים של המבקש, למעט אלה נשוא תיק ההוצל"פ (האחר). המבקש ציין, כי ביום 1/12/05, נתן ביהמ"ש תוקף של פס"ד להסכם הפשרה וכי המשיב, למרות זאת, תוך ניצול הליכי משפט לרעה, הגיש את השיקים לביצוע בתיק זה. המבקש אף הוסיף, כי בחוסר תו"ל הסב המשיב את השיקים לשרון דהן , על אף שהנמשך על פי השיקים הינו הוא עצמו וזאת במטרה למנוע כל טענות של המבקש כלפי האוחז בשיקים לעניין ההלוואה בשוק האפור. המבקש מציין, כי המשיב הצהיר בפסק הדין, כי אין בידיו שיקים נוספים שלו, אך למרות זאת פעל באופן שיטתי ופתח מס' תיקי הוצל"פ נגדו במקום לפעול במסגרת תיק אחד לביצוע כל השיקים שהיו בידיו. לטענת המבקש, חלה התיישנות ו/או חל שיהוי ניכר בכל הנוגע לשיק ע"ס 20,000 ₪, שזמן פירעונו 6/12/00 והוגש לביצוע רק ביום 6/12/07. המבקש מדגיש, כי השיקים חוללו משום שעבר זמנם ולא בהעדר כיסוי מתאים בחשבונו לסכומים שננקבו בהם. עוד טוען המבקש, כי השיקים הוצגו לבנק הנמשך רק ביום 2/5/05, היינו כחמש שנים לאחר מועד פירעונו של השיק על סך 20,000 ₪ וכשנתיים וחצי לאחר מועד פירעונו של השיק על סך 3000 ₪ וכי כל אלה יחדיו מהווים ראיה, כי למעשה המשיב קיבל את תמורת השיקים ולכן לא פעל מיידית להצגתם לפירעון במועד הנקוב בהם. בנוסף מוסיף המבקש, כי על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, חוזה ההלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב וכי בסעיף 8 לחוק זה, נדרש המלווה לצרף לבקשת הביצוע של השיקים את חוזה ההלוואה. לטענת המבקש, המשיב לא ציין בבקשת הביצוע כי מדובר בשיקים שנמשכו במסגרת הלוואה בשוק האפור וכי המדובר בגביית ריבית רצחנית, כלשונו. לסיכום מציין המבקש, כי פרע את ההלוואה ביתר והיה על המשיב להשיב לידיו את כל השיקים הנמצאים אצלו, לרבות אלה שהוגשו לביצוע. ביום 17/9/09 התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד הצדדים. המבקש נחקר על תצהירו והשיב כי הוא מודה שנטל הלוואה מן המשיב, בסך של 30,000 ₪, בשנת 2001 וכי זו ההלוואה היחידה שנטל ממנו. עוד ציין המבקש, כי החזיר את ההלוואה, בתשלומים של בין 2500-3000 ₪ לחודש וכי כל חודש היה משלם למשיב במזומנים, בשיקים וגם בדולרים. לטענת המבקש, שילם למשיב סכום הקרוב לסך של 80,000 ₪. כאשר הציג בפניו ב"כ המשיב שיק מסויים, השיב המבקש כי החתימה המתנוססת על גבי השיק אינה חתימתו. לטענת המבקש, המשיב עשה לו תרגיל, כלשונו, ושלח מכתב לאשתו בשמו של מר שרון דהן. עוד הוסיף המבקש, כי עורך דינו ערך את ההסכם וכי העביר למשיב בשיקים את הסך של 5000 ₪ הקבוע בהסכם הפשרה. לשאלתו של ב"כ המשיב, האם המבקש מסר למשיב גם שטרי חוב, השיב המבקש כי מדובר בשטרי חוב מן התקופה הקודמת להסכם הפשרה. לשאלה נוספת של ב"כ המשיב, קרי - האם גובה הריבית נעשה באיומים או בלחץ, השיב המבקש כי המשיב פגש אותו בבנק ואמר כי יחסל אותו וישלח לו שליחים, ולכן אף הגיש תלונה נגד המשיב במשטרה. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. ב"כ המבקש חזר בסיכומיו על טענותיו העובדתיות והוסיף, כי טענות ההגנה שנטענו על ידי המבקש בתצהירו לא נסתרו והגנתו לא קרסה. ב"כ המבקש הפנה לחקירתו של המבקש, בה טען כי שילם כספים רבים ופירט את אופן ביצוע התשלומים. עוד הוסיף ב"כ המבקש, כי המבקש אף נחקר אודות הסכם הפשרה שנחתם עם המשיב, אשר היווה סילוק סופי ומוחלט של כל טענות המשיב כלפי המבקש, וכי ניסיונותיו של ב"כ המשיב להראות כי חרף הוראות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד, התחייב המשיב לשלם למשיב כספים נוספים, לא צלח. ב"כ המבקש טען, כי המבקש נחקר אודות הריבית אשר גבה המשיב, אך השאלות לא נגעו לגובה הריבית אלא לשאלה האם הדבר נעשה תחת איומים או לחץ וכי אין כל רלוונטיות לעניין, שכן גובה הריבית חייב להיות על פי הוראות החוק ולא מעבר לכך, לדעת ב"כ המבקש. עוד ציין ב"כ המבקש בסיכומיו, כי באשר לטענה כי לא ניתן היה למסור את השיק על סך 20,000 ₪, שזמן פירעונו 6/12/00, בגין הלוואה משנת 2001, יש תשובה בחקירתו של המבקש לפיה היו הלוואות קודמות שניתנו למבקש, אך הוא לא זכר אודותיהן שכן חלפו 8 שנים תמימות עד לחקירתו. בנוסף טוען המבקש בסיכומיו, כי המשיב לא הציג בפני ביהמ"ש הסכמי הלוואות שנתן למבקש על אף החובה שבדין לעשות כן, וכי עקב אי עמידת המשיב בדרישות החוק, לא ניתן ללמוד מה היה תאריך מתן ההלוואות וכן לא ניתן לעמוד על פרטי ההלוואות. עוד מציין ב"כ המבקש, כי אף אם הייתה הלוואה קודמת, בגינה ניתן השיק בסך 20,000 ₪, אזי פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים הינו מאוחר יותר, ועל כן הוראותיו גוברות והמשיב מנוע ומושתק מלתבוע את המבקש על פי השיקים. ב"כ המבקש הפנה להלכות שונות, לפיהן די לו למבקש להציג הגנה ולו בדוחק, על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן. ב"כ המשיב, מנגד, טען בסיכומיו כי אין חולק שהמבקש קיבל מאת המשיב הלוואה, באמצעות המחאות העולות כדי עשרות אלפי שקלים, וכי על כך העיד המבקש בביהמ"ש. עוד ציין ב"כ המשיב, כי אין חולק שהמבקש אישר כי אמנם נטל הלוואה, אך מתשובתו ניתן להסיק כי מדובר בהלוואתו היחידה שניתנה לו בשנת 2001. ב"כ המשיב ציין, כי ביום 29/11/04 נשלח מכתב דרישה ממשרדו של עו"ד בירם לפיו המחזיק בהמחאות הינו מר שרון דהן וכי ההמחאות הועברו למר דהן שרון במסגרת ההתחשבנות שלו עם המשיב, אך האחרון לא הצליח לגבות את הכספים, לכן הושבו ההמחאות לידיו של המשיב לצורך גביה והתחשבנות. עוד הוסיף ב"כ המשיב, כי ברשות המשיב מצוי אישור, בחתימת ידו של המבקש מיום 17/11/05, לפיו המשיב שילם בעבור המבקש תשלום למע"מ בסך 2,035 ₪, סכום זה ניתן כהלוואה גמורה והמבקש התחייב להשיבה עד ליום המחרת. עוד צוין על ידי המשיב, כי ברשותו אישור נוסף מיום 30/7/06, בו ניתנה למבקש הלוואה נוספת בסך 2000 ₪ בהמחאה בגין הלוואה חברית, כלשונו. ב"כ המשיב אף הוסיף, כי ברשותו של המשיב אישור החזר הלוואה נוספת שניתנה בסך 5000 ₪, במסגרתה נמסרו, בתמורה, שלוש המחאות, על סך כולל של 4,600 ₪, בתוספת 400 ₪, במזומן. לאור זאת, טוען ב"כ המשיב, יש להעדיף את גירסת המשיב על זו של המבקש, שכן מדובר בהלוואות נוספות ושונות משנת 2006 ו-2007, כאשר אין לצידם אף לא שקל אחד בגין חיוב בריבית לטענתו, ראיה זו כשלעצמה משמיטה את טענת "ההלוואה נוסח שוק אפור", כלשונו של ב"כ המבקש. המשיב טוען כי המחאות אלו אינן בגדר ההסכם אשר הושג בביהמ"ש וכי במועד עריכת ההסכם, לא היו ההמחאות דנן בידיו. לעניין טענות ההתיישנות, טוען המשיב שלכך אין בסיס משפטי, שכן תיק ההוצל"פ נפתח במועד כנגד שתי ההמחאות ורק מכאן ניתן להסיק כי המבקש מבקש להיאחז בכל טענה אפשרית, כלשונו של ב"כ המשיב, ובכך לחמוק מהדין ולהימנע מלשלם את חובו במסגרת ההלוואה עליה אין חולק. לעניין טענת השיהוי טוען המשיב, כי טענה זו נטולת אחיזה במציאות, מאחר והמחאות אלו היו בידיו של מר שרון דהן בחודש נוב' 2004, בסמוך למועד אישור ההסכם, ומכאן שהמשיב לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומן של המחאות אלו עובר למועד ההסכם. ב"כ המשיב הוסיף כי בידי המשיב קלטות ותמלול שיחות הנוגעים לעניין החזר החוב. ב"כ המשיב טען בסיכומיו, כי המבקש לא ערך רישומים כלשהם וכאשר הוצגה בפניו המחאה לשנת 2000 על סך 20,000 ₪, השיב המבקש כי זוהי טעות וזו המחאה משנת 2005 החתומה על ידו. עוד ציין ב"כ המשיב, כי מעדותו של המבקש לא נמצא צידוק הגיוני לטענותיו, שכן ההתנגדות הינה על שיק משנת 2000 כאשר ההלוואה ניתנה שנה לאחר מכן. לבסוף ציין ב"כ המשיב בסיכומיו, כי הלוואה זו ניתנה לפני כעשור כשעוד היו הצדדים במע' יחסים טובה וחברית וכי המבקש נותר חייב למשיב, סך של כ-15,000 ₪, בגין שטרות חוב המצויים בידו וזאת ללא כל קשר לחוב הנטען בתיק זה. דיון והכרעה המבקש טען בתצהירו, והדבר לא נסתר בחקירתו הנגדית, כי המשיב עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות וכי השיקים נמסרו במסגרת הלוואה כזו. ראה בעניין זה בסע' 1 לתצהיר המבקש ושורות 7-14 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17/9/2009. דא עקא, כי לבקשה לביצוע השטר לא צורף הסכם ההלוואה וזאת בניגוד לאמור בסע' 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993. יש לציין כי לאחרונה פירש בית המשפט המחוזי בירושלים את תנאיו של סע' 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג - 1993, כתנאים בעלי היבט מהותי שאי-עמידה בהם, עלול להביא, בנסיבות מסויימות, לדחייתה ו/או למחיקתה של התביעה. יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה : "מטרתו העיקרית של חוק הלוואות חוץ בנקאיות, היתה להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו ללווים על-ידי גופים שאינם גופים בנקאיים ("השוק האפור"). לפיכך, ובהתאם לאשר צויין במבוא להצעת החוק [ה"ח 2172, כ"ט באדר התשנ"ג, 22.3.93, בעמ' 116], המחוקק ביקש לקבוע שיעור מירבי לריבית ההלוואות הללו, "...ובדרך זו, למנוע ממלווים, שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים...כמו-כן מוצע לתת בידי בתי המשפט סמכויות מתאימות להגנה על הלווה, כאשר הוא אינו מתגונן כראוי בהליך השיפוטי" (ההדגשה אינה במקור - י.ש.). מדובר אם כן בחוק צרכני, אשר נועד להגן על מי שנטל הלוואה ממקור שאינו תאגיד בנקאי, ולא בכדי מצא לנכון המחוקק להטיל חובות שונות על המלווה החוץ בנקאי, לרבות עריכת חוזה ההלוואה בכתב (סעיף 2 לחוק); החובה לגלות ללווה גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה (סעיף 3 לחוק); קביעת עלות אשראי מירבית (סעיף 5 לחוק); הגבלת ריבית הפיגורים (סעיף 6 לחוק); פיקוח על הקדמת מועד הפרעון (סעיף 7 לחוק), ועוד. כך גם ביקש המחוקק לקבוע מנגנון בידי בית המשפט, להורות על ביטול או שינוי תנאי ההלוואה, במקרה ותנאיו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5-7 לחוק (סעיף 9 לחוק), וכן העניק לראש ההוצאה לפועל את האפשרות שלא לנקוט בהליכים כנגד הלווה, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאיה אינם מתאימים לדרישות החוק (סעיף 10 לחוק). במסגרת זו, קבע המחוקק בסעיף 8 לחוק סדרי דין מיוחדים למקרים בהם מבקש המלווה להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט, או שמבקש הוא להגיש כנגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, כשגדר המחלוקת הינה ההלוואה שניתנה. לפיכך קובע סעיף 8 לחוק, ובזו הלשון: "(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין; (ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; יתרת החוב במועד הגשת התובענה; התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - י.ש.). ובהמשך קבע בית המשפט כי: הנה כי כן, קביעת החוק אינה רק קביעה טכנית בדבר המסמכים שיש לצרף לבקשה לביצוע שטר. עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר, שהחוק חל עליה - לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעיסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד. ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה - עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעיסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע. בהתאם לסעיף 8 לחוק, המסמך היסודי שעל מבקש הביצוע לצרף ולהציג הינו חוזה ההלוואה. חוזה ההלוואה הוא זה שיוצר את חיוב הנתבע במסגרת עיסקת היסוד, ובהעדרו, לכאורה לא קמה עילה לפי עיסקת היסוד. יתר על כן, לא בכדי קבע המחוקק בסעיף הראשון בחוק, לאחר סעיף ההגדרות, בסעיף 2 כי: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". מה משמעותה של הוראה זאת לרבות אי קיומה. דרישת הכתב מופיעה בדברי חקיקה שונים וזכתה להתייחסויות שונות כך ביחס לדרישת הכתב לפי חוק המקרקעין תשכ"ט-1969. הפסיקה הקלה אמנם בפרטים הנדרשים להכלל באותו מסמך בכתב, אך הדרישה כי ייערך מסמך בכתב, כתנאי מהותי, לתקפות עיסקה במקרקעין נותרה על כנה, כפוף לחריגים [ראו: ע"א 2143/00 לוין נ' שולר (ט.פ.) ]. כך גם בחוק המתווכים תשנ"ו-1996 נקבעה דרישת הכתב. לענין חוק המתווכים נקבע כי העדר הזמנה בכתב תשלול מהמתווך זכאותו לדמי תיווך אף בעילות אחרות, כעשיית עושר ולא במשפט [ראו לאחרונה: ע"א (ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ (ט.פ. - מיום 28.5.08)], כאשר גם שם מדובר על חוק צרכני ועל מנת שלא לעשות הוראת החוק פלסתר. בפסק הדין המרכזי אשר דן בהוראות החוק ופרשנותו הראויה ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. צוניאשוילי (ט.פ מיום 24.6.07) מצא לנכון כב' השופט רובינשטיין להוסיף ולהדגיש: "אך דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה.... אך שכל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות....". כך הוסיף בסוף דבריו "... יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית החוק, על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו". דברים אלו מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף. הפרשנות תהא פרשנות מקפידה ומחמירה. דהיינו, אם מצאו בתי משפט להקל בנושאים אחרים בנושא דרישת הכתב באופן זה או אחר - לא ראוי כי ייעשה כן, בחוק דנן. יש לראות את דרישת הכתב בפן המהותי על כל המשתמע מכך." (ההדגשות שלי - י.ב.). עולה מן המקובץ כי עומדת למבקש הגנה לכאורה, בשלב דיוני זה, הנשענת על העובדה כי עסקת היסוד, נשוא השיקים שהוגשו לביצוע, היא, לכאורה, עסקת הלוואה חוץ-בנקאית ולפיכך, העובדה כי המשיב לא צירף את הסכם ההלוואה ואת כל הפרטים הנדרשים על פי החוק, היא כשלעצמה, יכולה להקים למבקש הגנה ראוייה. כמובן, שגם טענתו של המבקש כי נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו סולקו "כל טענות התובע כלפי הנתבע" וזאת במועד המאוחר למועד מסירתם של השיקים נשוא ההתנגדות, יכולה להקים למבקש טענת הגנה ראויה. לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה השטרית שהגיש כנגדו המשיב. התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי. ביצוע שטרשטרהלוואההסכם הלוואהחוזה