קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קובלנה פרטית לאחר הגשת תביעה אזרחית: 1. הקובל הגיש קובלנה פלילית נגד הנאשם. בכתב הקובלנה המתוקן, אשר הוגש ביום 21.7.08 מייחס הקובל לנאשם שורה של אישומים בגין איומים ובגין פרסום לשון הרע בזדון. הקובל מכהן כחבר הוועד המקומי ביישוב שערי תקווה. הנאשם שימש בעבר כיו"ר הוועד המקומי בשערי תקווה, וכיום משמש כמנכ"ל היישוב. ביום 15.8.05 פנה הקובל, לטענתו, במכתב לנאשם, ובו דרש מהנאשם להתפטר מתפקידו כמנכ"ל היישוב, וזאת לנוכח מעשים בלתי כשרים, לדבריו של הקובל, אשר בוצעו על ידי הנאשם במסגרת מילוי תפקידו. בתגובה לפנייתו של הקובל פנה הנאשם למשטרה ביום 10.10.05 והגיש תלונה נגד הקובל בגין סחיטה באיומים. תיק התלונה נסגר, לדברי הקובל, מחמת חוסר אשמה. הקובל טוען, כי במהלך חודש פבואר 2006 הגיש הנאשם ערר ליועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה לסגור את תיק התלונה. הערר נדחה. עוד טוען הקובל, כי במהלך ישיבה של הועד המקומי, שהתקיימה ביום 14.11.05, הציג הנאשם בפני חברי הוועד המקומי מצגת, בה הציג את גרסתו להשתלשלות האירועים. גרסה זו הוצגה על ידי הנאשם גם בפני תושבים נוספים ביישוב. 2. התובע טוען, כי במעשים אלו של הנאשם עבר על עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), שם נאמר: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים". כמו כן, מואשם הנאשם על ידי הקובל בביצוע עבירה עפ"י סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע), שם נאמר: "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת". 3. הנאשם העלה שורה של טענות מקדמיות, בהתאם להוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן - חסד"פ). 4. הנאשם טוען, כי יש לבטל את הקובלנה עקב היות הגשת כתב הקובלנה וניהול ההליך נגדו נוגדים את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית בכך שנשללה זכותו של הנאשם להימנע מהפללה עצמית.טענתו זו של הנאשם נסמכת על הוראות סעיף 149(10) לחסד"פ. הנאשם טוען, כי במשך למעלה משנתיים מנהל נגדו הקובל הליך אזרחי בגין חלק מן האירועים נשוא כתב הקובלנה. ביום 23.6.08 הגיש הקובל תביעה אזרחית נוספת נגד הנאשם בגין ארוע נוסף מבין הארועים נשוא כתב הקובלנה. כתב תביעה שלישי הוגש על ידי הקובל ביום 29.7.08. התביעות האזרחיות האמורות לעיל מתבססות על אותם אירועים הנזכרים בכתב הקובלנה. במסגרת הליכים אלו כבר הגיש הנאשם כתבי ההגנה, למעט התביעה השלישית, שנגדה הגיש הנאשם בקשה לסילוק על הסף. כמו כן ענה הנאשם במסגרת הליכים אלו על שאלון מפורט וכן גילה מסמכיו. לטענת הנאשם, עשה הקובל שימוש בנתונים אלו, שהעביר לו הנאשם במסגרת ההליך האזרחי, ועל סמך אותם נתונים הגיש את הקובלנה בתיק זה. בכך נשללה זכותו של הקובל להימנע מהפללה עצמית. את טענתו סומך הנאשם על הוראות סעיף 149(10) לחסד"פ, שם נאמר: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן - ... (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". המדובר בטענה, שבהתאם לפסיקת בתי המשפט, היא טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד, כמו שנאמר בע"פ 5672/05, טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, , סעיף 111 לפסה"ד: "הגנה מן הצדק, כך נראה, הייתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד". בענין ההגנה מן הצדק נאמר בע"פ 4855/02, מדינת ישראל נ' בורוביץ, פד"י נט(6)776, 807 - 808: "שאלת החלתה של הגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת שלושה שלבים: בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו על נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית-המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב. ברי כי בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס בית-המשפט לכל אחד מהשיקולים את המשקל היחסי הראוי לו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך למשל ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, וככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר, ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום. בין היתר, עשוי בית-המשפט לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתבהאישום שהוגש נגדו, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או תהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע. כן עשוי ביתהמשפט לקבוע כי תיקון הפגיעה יכול שייעשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים". ההלכה היא, איפוא, כי לשם בדיקת תחולתה של ההגנה מן הצדק יש להחיל את המבחן התלת שלבי, הנזכר בפסק הדין בע"פ 4855/02 הנ"ל. נראה כי במקרה דנן ולאחר יישומו של המבחן התלת שלבי, יש מקום לדחות את טענת ההגנה מן הצדק, שמעלה הנאשם, כמפורט לעיל. לא מצאנו פגם כלשהו בכך, שקדמה להגשת קובלנה פרטית הגשת תביעה אזרחית בגין אותן נסיבות. טבעי הוא הדבר, כי קובל יגיש קובלנתו רק לאחר שהמשטרה ו/או הפרקליטות יחליטו להימנע מהגשת כתב האישום. במקרה שכזה אין מקום לחייב את הקובל להימנע בינתיים מלהגיש תביעה אזרחית בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיין של אותן נסיבות. בהתנהלותו של הקובל, אשר קודם להגשת הקובלנה הגיש תביעה אזרחית בגין אותם אירועים, אין כדי להגיע לרף שנקבע בע"פ 4855/02 הנ"ל (עמ' 808): "אם בנסיבות העניין הנתון יש בהגשת כתב-האישום כדי לפגוע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות". אינני סבור כי מדובר כאן בהתנהלות, שיש בה כדי לפגוע "באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות". המדובר במי שהמתין להחלטת המשטרה בנוגע לתלונתו, ונמנע מהגשת הקובלנה.רק לאחר קבלת ההחלטה, ולפיה הוחלט על סגירת תיק החקירה ללא הגשת כתב אישום, החליט להגיש את קובלנה בהתאם לזכותו על פי חוק. אי הגשת הקובלנה בטרם הגשת התביעה האזרחית לא נבע ממניעים פסולים ומתוך רצון להשגת יתרונות כלשהם. רואים אנו, כי כבר השלב הראשון בבחינת טענת הנאשם לקיומה של הגנה מן הצדק מביא אותנו למסקנה, כי יש לדחות את הטענה. במצב דברים זה פטור אני מלהמשיך בשלביה הבאים של הבחינה. על כן נקבע, כי טענת ההגנה מן הצדק נדחית. 5. טענה נוספת בפי הנאשם, כי יש לבטל את האישום מחמת פגם או פסול שנפלו בכתב הקובלנה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 149(3) לחסד"פ, הקובע: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן - … (3)   פגם או פסול בכתב האישום". לטענת הנאשם, הפגם שנפל בכתב הקובלנה הוא היות הגשתו נוגדת את הוראות סעיף 69 לחסד"פ, שם נאמר: "לא תוגש קובלנה לפי סימן זה על עובד המדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". הנאשם טוען, שבתפקידו כמנכ"ל היישוב שערי תקוה חלוה לגביו הוראת חוק זו. בעניין זו מפנה הנאשם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), שם בסעיף 1 מוגדר "עובד מדינה", כמי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים, כאשר בהתאם להגדרה המצויה שם הכוונה היא לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן - חוק המינויים). בסעיף 3 לחוק המינויים נאמר, כי "הממשלה רשאית, בהודעה שתפורסם ברשומות, להורות כי הוראות חוק זה או מקצתן יחולו, בשינויים המחוייבים לפי הענין, על רשות מקומית". זאת ועוד, מכח הוראות סעיף 342 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן - פקודת העיריות) חלות הוראות סעיף 69 לחסד"פ על פקידי עירייה ועובדיה, ועל כך אין הקובל חולק. לענין זה ראה פ"מ תשנ"ג(4)491, 495. גם אם נקבל את טענת הנאשם, כי לצורך פרשנות המונח "עובד מדינה" שבסעיף 149(3) לחסד"פ יש להיזקק להגדרה שבחוק הגמלאות ולהוראות חוק המינויים, כאמור לעיל, וכן גם לנוכח ההרחבה האמורה לעיל על פי הוראות סעיף 342 לפקודת העיריות, עדין יש לבדוק, האם הוראות סעיף 69 לחסד"פ חלות על הנאשם מתוקף תפקידו כמנכ"ל היישוב שערי תקווה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה בענין זה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתב המצורף כנספח א לתגובת הקובל לדיון המקדמי, הינה שלילית. במכתב מיום 7.8.08 נאמר, כי היות שנאשם הינו עובד הוועד המקומי בלבד, לא תחולנה לגביו הוראות סעיף 69 לחסד"פ, ואין הוא נחשב "עובד מדינה" לענין זה. נראה, כי די באמור במכתב זה של נציג היועץ המשפטי לממשלה, כדי להביא לדחיית טענת הנאשם. גם אם עמדתו האמורה של נציג היועץ המשפטי איננה נכונה, והנאשם הינו בגדר עובד מדינה, עדין ניתן לראות במכתב זה הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה להגשת הקובלנה בתיק זה, וממילא נרפא הפגם הנטען על ידי הנאשם. בנסיבות אלו פטור אני מלהכריע בשאלת תחולת הוראות סעיף 69 לחסד"פ על הנאשם כעובד הוועד המקומי. לאור האמור לעיל, הטענה המקדמית בנוגע לפגם שנפל בכתב הקובלנה נדחית. טענה נוספת, בדבר פגם שנפל בכתב הקובלנה, הועלתה על ידי הנאשם. לדבריו של הנאשם אין האישום הרביעי בכתב הקובלנה מפרט כדבעי את יסודות העבירה. דין טענה זו כטענת סף להידחות. העובדות שבאישום הרביעי בכתב הקובלנה מפורטות, ועומדות בדרישות הוראות סעיף 85 לחסד"פ. הדברים יתבררו במהלך בירור התיק, וככל שלא יוכח הנטען בכתב הקובלנה, יידחה האישום. 6. עוד טוען הנאשם, כי ככל שהדברים נוגעים לעובדות האישום השני ולעובדות האישום השלישי, אין העובדות המתוארות בכתב הקובלנה מהוות עבירה. זאת משום שמדובר בפרסומים המוגנים על פי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. הקובל בתגובתו טוען, כי יש לדחות הטענה, משום שהפרסומים נשוא אישומים אלו אינם נהנים מאותן הגנות נטענות. נראה כי לצורך בירור הטענה יש לשמוע ראיות הצדדים ולערוך בירור עובדתי של העובדות שביסוד טענות הצדדים בענין זה. לכן לא ניתן להכריע בשאלה זו בשלב המקדמי בו אנו מצויים עתה, וממילא דין הטענה כטענה מקדמית להידחות. 7. טענתו המקדמית האחרונה של הנאשם היא, כי יש לעכב את ההליכים בתיק זה בשל הליך תלוי ועומד. הכוונה להליכים במסגרת התביעות האזרחיות, שהגיש הקובל נגד הנאשם בגין העובדות נשוא כתב הקובלנה. המדובר במספר תביעות, חלקן הוגשו לבית משפט השלום בכפר סבא בטרם הגשת הקובלנה בתיק זה, וחלקן האחר הוגשו לבית משפט זה לאחר הגשת הקובלנה. לטענת הנאשם יש לעכב ההליכים בתיק זה עד לסיומם של ההליכים בתביעות האזרחיות. טענה זו עומדת בסתירה גמורה לדברים שנאמרו על ידי מי שמשמשת כבאת כוחו של הנאשם בהליכים האזרחיים המתנהלים בבית משפט השלום בכפר סבא. בדיון שהתקיים שם ביום 1.6.08 אמר ב"כ הנאשם דנן: "הגיעה למשרדנו לפני ימים ספורים קובלנה פלילית של התובע, שעניינה זהה לעניין התביעה האזרחית שלו בתיק זה. הקובלנה הוגשה בבית משפט שלום בפ"ת ומספרה 102/08. משכך אני סבורה כי יש לעכב את ההליכים נשוא התיקים האזרחיים עד לגמר בירור הקובלנה, זאת על פי זכותו של מרשי להימנע מהפללה עצמית" (עמ' 5 לפרוטוקול, המצורף כנספח ב לתגובת הקובל לטיעון המקדמי). מכח נימוקים אלו שהועלו במסגרת ההליכים האזרחיים, הגנה על זכותו של הנאשם לאי הפללה עצמית, והיות שהכרעה בהליך הפלילי יכול ותהווה ראיה בהליכים האזרחיים בהתאם להוראות סעיף 42א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, סבורני, כי דין הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה להידחות. יש להורות במקרה זה על המשך ההליכים הפליליים כסדרם. אם חפץ בכך הנאשם יכול הוא לפנות בבקשה דומה לעיכוב ההליכים האזרחיים בשל הליך תלוי ועומד זה. 8. סיכומם של דברים, טענותיו המקדמיות של הנאשם נדחות. ההליכים בתיק יימשכו כסדרם.קובלנה פרטיתקובלנהתביעה אזרחית