אישור הקמת צימרים בנחלה במושב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הקמת צימרים בנחלה במושב: 1. העותרים הגישו בשנת 2001 למשיבה 2 (להלן: "הוועדה המקומית") תוכנית (תוכנית בר/13/15) להקמת 6 מבני נופש (צימרים) בתחום הנחלה שלהם שבמושב בית אלעזרי (להלן: "התוכנית"). תוכנית המתאר המחוזית שחלה באותה עת על חלקת העותרים היתה תמ"מ 7/3. ביום 21.3.04 החליטה ועדת משנה נקודתית לאשר את התוכנית להפקדה בתנאים. ביום 23.11.04 התקיים דיון נוסף בוועדת המשנה הנקודתית. מאחר שהיה ספק לגבי האפשרות להפקיד את התוכנית לאחר שחלפו 3 שנים מיום אישורה של תמ"מ 7/3, הוחלט לשוב ולדון בתוכנית לאחר התייחסות של היועה"מ של הוועדה לענין זה. 2. ביום 4.6.03 אושרה תוכנית בר/20/20 להפקדה מכוח תמ"מ 7/3. ביום 12.11.03, אושרה תוכנית מתאר מחוזית מחוז המרכז תמ"מ 21/3. העותרים הגישו התנגדות לתוכנית בר/2020, בטענה כי היא נוגדת את הוראות תוכנית תמ"מ 7/3, ואף את הוראות סעיף 7.5.1 לתמ"מ 21/3. עניינן של העתירות המאוחדות הוא בהחלטה לדחות את התנגדות העותרים לתוכנית בר/2020, ובהחלטה לסרב לאשר את הפקדת התוכנית של העותרים. סיכומי העותרים הוגשו ביום 8.3.09. מאחר שסיכומיה של הועדה המקומית לא הוגשו עד היום וחלף זה מכבר המועד להגשתם- ניתן פסק דין זה בלי שהוגשו הסיכומים (מה עוד שכפי שיובהר להלן, העתירות נדחו). טענות הצדדים 3. העותרים טוענים כי על פי הפרשנות הנכונה של תמ"מ 21/3, השימושים המותרים בסעיף 7.5 בה, מותרים גם על השטח שאינו שטח המגורים (השטח החקלאי) בנחלות במושבים. המשיבות חולקות על פרשנות זאת. הן מפנות לסעיף 10.2 לתמ"מ 21/3 הקובע כי "במקרה של סתירה בין תוכנית זו לבין תוכנית מתאר מחוזית אחרת, יגבר הקבוע בתוכנית זו למעט: .... תמ"מ 7/3...". לכן, לטענת המשיבות, במקרה של סתירה יגברו הוראות תמ"מ 7/3 על אלה של תמ"מ 21/3. 4. העותרים חולקים על פרשנות זו, והם טוענים כי אין סתירה בין שתי התוכניות. לטענתם, תמ"מ 7/3 קובעת שימושים מותרים בתחום המגורים בחלקות א' במושבים, ואוסרת על שימושים של "תעסוקה לא חקלאית" בתחום החקלאי שבחלקה א', בהתאם לרשימה סגורה של שימושים - שהם ורק הם אסורים בתחום החקלאי של הנחלה. מנגד, לטענתם, תמ"מ 21/3 מוסיפה לתחום החקלאי שימושים מותרים נוספים, בנוסף לחקלאות, שימושים שאינם כלולים ברשימת השימושים של תעסוקה לא חקלאית שבתמ"מ 7/3. לטענת העותרים, תמ"מ 21/3 מרחיבה את השימושים המותרים בכול שטח חקלאי באזור המרכז. בתמ"מ 21/3 אף נקבע במפורש (בס' 7.2.1 (ט)), כי "בתחום המגורים שבחלקות א' במושבים יחול הקבוע בתמ"מ 7/3 לענין מבנים לפעילות לא חקלאית". 5. לכן, לטענת העותרים אין סתירה בין התוכניות. מתקין תמ"מ 7/3 לא בקש לקבוע מגבלות על כל שימוש בקרקע החקלאית במושבים, אלא לקבוע מגבלות בדבר השימושים המוגדרים בגוף תוכנית זו כ"תעסוקה לא חקלאית" בלבד. כל שימוש שאינו "תעסוקה לא חקלאית" ושהוא מותר על פי כל תוכנית אחרת, הוא שימוש מותר, ובכלל זה השימושים שנמנו בסעיף 7.5.1 לתמ"מ 21/3. לטענת העותרים, התוכנית דנן עומדת בהוראות תמ"מ 7/3, והם טוענים כי כאשר תמ"מ 21/3 נכנסה לתוקף, הורחבה מסגרת הכללים והשימושים המותרים ב"אזור חקלאי נוף פתוח". לטענתם של העותרים, אין זה נכון כי קבלת טענתם תהפוך את הקרקע החקלאית באזור המרכז ליישובים לא חקלאיים, שכן השימושים הנוספים שהותרו בתמ"מ 21/3 הם בנוסף חקלאות גרידא. 6. העותרים הוסיפו וטענו כי הפרשנות המוצעת על ידי הוועדה המחוזית מביאה להפליה של מתיישבים במושבים, אשר אינם יכולים להשתמש באזור החקלאי שלהם בשימושים שהותרו בתמ"מ 21/3 (שימושים שהם בעיקרם שימושים לתיירות חקלאית). זאת בניגוד לבעלי קרקעות חקלאיות פרטיות, קיבוצים ואף מושבים שהקרקע שלהם אינה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. עוד נטען כי החלטתה של הוועדה המחוזית אינה סבירה והיא נגועה בשיקולים זרים. העותרים טענו כי הוועדה דחתה את אישורה של התוכנית, אף שביום 21.3.04 היא החליטה על הפקדתה בתנאים. הוועדה לא נימקה את הפער בין שתי ההחלטות. 7. העותרים התייחסו גם לדחיית התוכנית בשל מגבלת שלוש השנים. העותרים טענו כי מגבלה זו איננה סבירה ואף איננה עוד רלוונטית. זאת משום שתמ"מ 21/3 קבעה כי תמ"מ 7/3 תמשיך לחול בתחום המגורים, אף שתמ"מ 21/3 אושרה לאחר תום תקופת 3 השנים. העותרים טענו כי גם הוועדה המחוזית אישרה להפקדה את תוכנית בר/2020, אחרי תום מגבלת 3 השנים. העותרים טענו כי הוועדה אישרה את תוכנית שד/23/90 במושב גבעת ח"ן, שמטרתה שינוי יעוד של שטח חקלאי, כאשר מדובר בשטח בבעלות פרטית. 8. העותרים הוסיפו וטענו כי תוכנית בר/20/20 איננה תואמת את הוראות תמ"מ 7/3 ואת הוראות תמ"מ 21/3. על פי פרשנותם של העותרים, תמ"מ 7/3 אוסרת בתחום החקלאי כל שימוש שאינו "תעסוקה לא חקלאית" כהגדרתה בתוכנית, ושאינו מותר על פי תוכנית אחרת. אולם תוכנית בר/20/20 אסרה כל בניה ושימוש בתחום החקלאי שלא בא זכרם בתוכנית תמ"מ/7/3, ולכן היא סותרת את תמ"מ 21/3, המתירה בתחום החקלאי את השימושים המנויים בסעיף 7.5.1 בה. לטענת העותרים, התוכנית דנן עומדת בהוראות תמ"מ 7/3, והם טוענים כי כאשר תמ"מ 21/3 נכנסה לתוקף, הורחבה מסגרת הכללים והשימושים המותרים ב"אזור חקלאי נוף פתוח". 9. מנגד טוענות המשיבות כי תמ"מ 7/3 היא תוכנית מחוזית, שבקשה ליצור הסדר מלא באשר לפעילות לא חקלאית בחלקות א' במושבים, ונקבע בה מפורשות כי השטח לפעילות כזו הוא תחום המגורים בחלקה א', והשטח החקלאי הצמוד אליו. התוכנית מתירה לייעד שטח לתעסוקה לא חקלאית בכפוף להוראותיה. התוכוית הגבילה ענין זה, בהיותו חריג. תוכנית תמ"מ 7/3 גוברת, לכן, על הוראות תמ"מ 21 , כפי שאף נקבע בתמ"מ 21/3 עצמה. לטענת הוועדה המחוזית, אין לפרש את סעיף 7.2.1 לתמ"מ 21/3 כטענת העותרים. העובדה כי הסעיף מתייחס ל"תחום החקלאי בחלקות א'", אין פירושה כי מחוץ לתחום המגורים יחול הסדר אחר. 10. לטענת המשיבות, אף שתמ"מ 7/3 התירה תעסוקה לא חקלאית בחלקה א', היא לא נועדה להפוך את אזור המגורים במושב לאזור תעשייה או מסחר. אופי הישובים נותר חקלאי. נטען כי קבלת פרשנות העותרים תרוקן מתוכן את תמ"מ 7/3, שמטרתה היתה הוספת שימושים לא חקלאיים בחלקה א' בנחלה וקביעת מגבלות על שימושים אלה. המשיבות אף טענו כי יש להעדיף את הפרשנות של מוסדות התכנון לתוכניות, פרשנות שהיא בעלת משקל רב בעיני בית המשפט. עוד טוענת הוועדה המחוזית כי התוכנית חורגת מהוראות תוכנית בר/20/20. תוכנית בר/20/20 היא תוכנית לתעסוקה לא חקלאית בחלקות א' במושבים בשורקות. היחס בין תמ"מ 3/21 לבין תמ"מ 7/3 11. השאלה הראשונה שיש להכריע בה במסגרת העתירות דנן, היא שאלת היחס בין תוכנית תמ"מ 21/3 לבין תמ"מ 7/3. ביסוד המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה האם תמ"מ 7/3 חלה על חלקה א' כולה (זו עמדת הוועדות), או שמא היא חלה רק על שטח המגורים בחלקה א' (זו עמדת העותרים). אם התוכנית חלה רק על שטח המגורים בחלקה א', כי אז אין מניעה לכאורה להחיל על יתרת השטח של החלקה - השטח שאינו למגורים, תוכניות אחרות. 12. כדי להכריע בשאלה, יש לבחון את הפרשנות הנכונה לתוכנית תמ"מ 7/3. בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת כי תוכנית סטטוטורית היא חיקוק. בע"א 10213/03 מרחבי השרון נ' מייזליק (לא פורסם) , נקבע כי כללי הפרשנות שיחולו על תוכנית, הם כללי הפרשנות החלים על כל דין. על בית המשפט לפרש הוראה בתוכנית לאור לשונה, כאשר מבין האפשרויות הלשוניות יש לפרש את ההוראה במשמעות הלשונית המגשימה את תכלית התוכנית הרלוונטית, ומטרותיה. המשיבות טענו כי טענות העותרים עומדות בסתירה להוראות התוכנית ותכליתן כפי שנקבעו על-ידי מוסדות התכנון המוסמכים. לטענתן, הפרשנות הניתנת על ידי הרשות המנהלית לחוק הקובע את סמכותה, היא בדרך כלל בעלת משקל רב בעיני בית המשפט. כלל זה יפה מכוח קל וחומר כאשר התוכנית עצמה היא יציר כפיה של הרשות המנהלית. 13. ככלל, ההלכה הפסוקה נותנת משקל מסוים לגישה הפרשנית בה נוקטת הרשות, אם כי עמדת הרשות בהקשר זה איננה מכרעת (ר' למשל כהנא נ' הועדה המנהל של רשות השידור (בג"צ 399/85, פ"ד מא (3) 255)). בית המשפט התייחס לשאלת מעמדה הפרשני של עמדת הרשות לאחרונה בע"א 976/06 מרום נ' מס הכנסה פקיד שומה באר שבע (לא פורסם) . כב' השופט דנציגר קבע באותו ענין (בדעת יחיד) כי "אל לפרשן להתעניין בתפיסה הפרשנית של מי שהוטל עליו לבצע את החוק בבואו לקבוע מהי תכליתה של הוראת מס". כב' השופט ריבלין (בדעת רוב) התייחס לדברים אלה וקבע: "לכך אינני מסכים. יש, לדעתי, חשיבות רבה לתפיסה הפרשנית של יוזמי החוק ולכוונתם של מחוקקיו. למצער, יש בתפיסתם ובכוונתם כדי לשמש כלי חשוב ומועיל (אם כי לא מכריע) בפרשנות חוק. אשר להפניה לפרשנות הנקוטה בידי הרשות - גם כזו עשויה, במקרים המתאימים, להיות לתועלת". 14. יוער עוד כי מהספרות ומהפסיקה עולה כי קיימת גם גישה לפיה יש לייחס משקל רבה יותר לעמדת הרשות, כאשר מדובר בנושאים שהם במומחיותה של הרשות (ר' גישתו של כב' השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 2225/07 כהנוביץ יואב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (לא פורסם) ). 15. בענייננו, אני סבורה כי יש לקבל את עמדתם הפרשנית של המשיבות לגופה, ולכן אין מקום להכריע בשאלת משקלה של עמדה זו ככלי עזר פרשני. ממכלול ההוראות של תמ"מ 7/3, עולה כי היא התיימרה להסדיר את השימושים בחלקה א' כולה. ב"שטח המותר" כהגדרתו בתוכנית, הותרו שימושים של "תעסוקה לא חקלאית". מטרת התוכנית על פי האמור בסעיף 6 בה, היא "הוספת שימושים בתחום חלקה א' בנחלה, וקביעת מגבלות על שימושים אלה". ההגדרה של מטרות התוכנית עולה אם כן בקנה אחד עם הטענה לפיה התוכנית התכוונה לספק הסדר מלא לכול השימושים המותרים בתחום של "חלקה א' בנחלה", ואין מקום לפרשנות לפיה התוכנית נועדה לספק הסדר חלקי לשימושים מותרים נוספים רק בחלק המגורים של החלקה א'. 16. המונח חלקה א' מוגדר בסעיף 7.2 לתוכנית כ"שטח רצוף של קרקע המהווה חלק מנחלה והמיועד למגורים, למבני משק וכן לעיבוד ולגידול בעלי חיים". "השטח המותר" הוגדר בסעיף 7.4 לתוכנית כשטח "שבו מותר להקים או להסב מבנה לתעסוקה לא חקלאית" - המוגדרת כ"משרד, גני ילדים, מעונות יום, מועדון לקשישים, אחסנה, למעט אחסנה גלויה, אירוח כפרי, מלאכה ותעשייה זעירה" (סעיף 7.5 לתמ"מ 7/3). סעיף 8.1 לתוכנית קובע כי: "על אף האמור בכול תוכנית מיתאר מחוזית, רשאית ועדה מחוזית בתוכנית מתאר מקומית לייעד שטח לתעסוקה לא חקלאית, הכול בכפוף להוראות תוכנית זו". כלומר - התוכנית בקשה להסדיר בהסדר מלא את האפשרות החריגה של תעסוקה לא חקלאית בשטח חלקה א' בנחלה. אפשרות זו הותרה על פי התוכנית בשטח המגורים של חלקה א' בנחלה, ובשטח זה בלבד. היא הוגבלה לשימושים של תעסוקה לא חקלאית - כפי שפורטו בתוכנית. מסקנה זו עולה גם מנספח א' לתוכנית, העוסק ב"מגבלות תכנוניות" וקובע כי: "1. השטח המותר יהיה תחום המגורים שבחלקה א' 2. לא תותר תעסוקה לא חקלאית אלא בתחום השטח המותר". 17. הפרשנות של העותרים מביאה למסקנה לפיה תותר תעסוקה לא חקלאית בשטח שאינו חלק מהשטח המותר (קרי בתחום שאינו התחום למגורים בחלקה א'). כעולה מכול האמור לעיל, אפשרות כזו עומדת בסתירה לתמ"מ 7/3 - הן מבחינת לשונה של התוכנית והן מבחינת הכוונה העולה ממכלול הוראותיה. 18. המסקנה שלעיל מתחזקת לאור הוראותיו של סעיף 5 לנספח א' לתמ"מ 7/3 הקובע: "על אף האמור בס"ק 1, רשאית הוועדה המחוזית לקבוע בתוכנית המתאר המקומית כי השטח המותר כולל, בנוסף לשטח תחום המגורים, גם את השטח החקלאי הנמצא בהמשך וצמוד דופן לתחום המגורים, ובלבד שסך השטח המותר לא יעלה על 3 דונם". מהאמור בסעיף זה עולה כי תמ"מ 7/3 "חולשת" גם על התחום שאינו תחום המגורים בחלקה א' - היא מאפשרת, בנסיבות מסוימות ובתנאים שנקבעו בה, הרחבה של "השטח המותר" לתוך החלק החקלאי בחלקה. 19. מכאן, שתוכנית אחרת המבקשת לחול על השטח הלא חקלאי בחלקה - היא תוכנית שהוראותיה עומדות בסתירה להוראות תמ"מ 7/3. תוכנית כזו היא תמ"מ 21/3. מאחר שתמ"מ 21/3 קובעת מפורשות כי היא נסוגה בפני הוראות תמ"מ 7/3 - גוברות הוראות תמ"מ 7/3. האם מכוח תמ"מ 21/3 מותרים השימושים המנויים בה בתחום שאינו תחום המגורים? 20. לאחר שנקבע כי תמ"מ 7/3 חלה על כל שטח חלקה א' של הנחלה, יש לברר טענה נוספת של העותרים, שהועלתה במסגרת בקשתם לתיקון העתירה (בש"א 32732/08). העותרים טענו בבקשה זו כי אם בית המשפט יקבע כי תמ"מ 7/3 נועדה לחול על כל שטח הנחלה של חלקה א' (ולא רק על שטח המגורים, כפי שהם טענו), הרי הם סבורים כי השימושים האסורים בשטח החורג משטח המגורים של חלקה א' הם רק "תעסוקה לא חקלאית". לטענתם, רשימת התכליות והשימושים המנויים בס' 7.5 לתמ"מ 21/3, היא רשימה של עיסוקים שאינם מהווים "תעסוקה לא חקלאית" כמשמעה בתמ"מ 7/3, ולכן עיסוקים אלה הם עיסוקים מותרים. 21. טענת העותרים מבוססת על עמדתם לפיה קיימים שלושה סיווגים שונים של תכליות - תעסוקה חקלאית, תעסוקה לא חקלאית - כפי שהוגדרה בס' 7.5 לתמ"מ 7/3, ו"תכליות ושימושים המותרים באזור חקלאי/נוף כפרי פתוח" - כפי שאלה פורטו בסעיף 7.5 לתמ"מ 21/3. לטענת העותרים, השימושים המותרים באזור חקלאי /נוף כפרי פתוח, הם שונים מתעסוקה לא חקלאית, המותרת רק בשטח המגורים של הנחלה. לטענתם, השימושים המותרים רק בתחום המגורים, הם רבים יותר מאלה המותרים ביתרת שטח הנחלה. אולם, השימושים המותרים ביתרת שטח הנחלה הם יותר מאשר "תעסוקה חקלאית" גרידא. 22. אינני מקבלת את הטענה. הפרשנות המוצעת על ידי העותרים היא פרשנות מלאכותית. עולה ממנה כי תמ"מ 7/3 התירה באזור שאינו אזור המגורים בנחלה, שימושים שונים שפורטו בתוכנית אחרת. תמ"מ 21/3 איננה חלה על נחלתם של העותרים, שכן כפי שציינתי, התוכנית היחידה שחלה על כל שטח החלקה היא תמ"מ 7/3. לכן, כדי לבחון את שאלת השימושים המותרים בחלק שאינו אזור המגורים בחלקת העותרים, יש לבחון את הוראות תמ"מ 7/3. השימוש המבוקש על ידי העותרים בעתירה הנוכחית הוא שימוש להקמת 6 מבני נופש (צימרים) בשטח החלקה, באזור שאינו אזור מגורים בה. שימוש זה אינו שימוש מותר על פי תמ"מ 7/3. כך, סעיף 7.5 לתמ"מ 7/3 קובע את ההגדרה ל"תעסוקה לא חקלאית" - הכוללת "משרד, גני ילדים, מעונות יום, מועדון לקשישים, אחסנה, למעט אחסנה גלויה, אירוח כפרי, מלאכה ותעשיה זעירה". כלומר, על פי תמ"מ 7/3, השימוש של אירוח כפרי הוא שימוש של "תעסוקה לא חקלאית", המותר על פי התוכנית ב"שטח המותר" ובו בלבד. הפרשנות המוצעת על ידי העותרים תביא לכך כי יותר שימוש לא חקלאי בשטח החלקה שאינו למגורים. אולם, כפי שהובהר לעיל, ממכלול הוראות התוכנית עולה כי היא בקשה להסדיר את מכלול השימושים השונים המותרים בכול חלקי חלקה א' בנחלה. 23. מכאן שהפרשנות הסבירה לתמ"מ 7/3 היא כי היא נועדה להסדיר אפשרות לשימושים שאינם חקלאיים בחלקה א' בנחלות. אולם, התוכנית הגבילה שימושים אלה במספר מגבלות - עליהם להיות שימושים שפורטו בסעיף 7.5 לתכנית; ועליהם להיות בשטח המגורים בחלקה ובו בלבד (בכפוף לאפשרות שבס' 5 בנספח א' לתוכנית לכלול גם שטח חקלאי צמוד לשטח המגורים). בנוסף, הוגבלה תקופת התוכנית לפרק זמן של 3 שנים - כנראה מתוך השקפה כי מדובר בתוכנית חריגה, שיש להגביל לכן את משך תקופתה. 24. העותרים הפנו לסעיף 7.2.1 לתמ"מ 21/3. הסעיף חל על "אזור פיתוח כפרי", וקובע: "יותרו התכליות והשימושים להלן, כולם או מקצתם, בהתאם להוראות תוכנית מיתאר מקומית או מפורטת: ... ט. בתחום המגורים שבחלקות א' במושבים יחול הקבוע בתמ"מ 7/3 לענין מבנים לפעילות לא חקלאית". העותרים טענו כי ניתן ללמוד מהסעיף, כי תמ"מ7/3 חלה רק ב"תחום המגורים שבחלקות א'", ולא בתחום החקלאי בחלקות. אינני מקבלת את הטענה. הפרשנות הכוללת של תמ"מ 7/3 - כפי שהיא עולה מהתוכנית עצמה, מביאה למסקנה כי היא חלה על כל חלקה א' בנחלה - מכול הטעמים שפורטו לעיל. לכן, יש לפרש את האמור בס' 7.2.1 הנ"ל, כמתייחס לתחום המגורים בחלקות א' - משום שזהו התחום היחיד בו הותרו תעסוקות נוספות, לא חקלאיות - ולא משום שמתקין התוכנית הניח כי ייתכנו תעסוקות כאלה גם בחלקים אחרים של חלקה א'. טענת ההפליה 25. לטענת העותרים, יש לפרש את הוראות תמ"מ /21/3, לאור עקרון השוויון. לטענתם, פרשנות המשיבות חותרת תחת עקרון זה ויוצרת הפליה, הבחנה לא שוויונית בין שטח חקלאי המוחזק על ידי בעלי נחלות במושבים, לבין מקרקעין אחרים המסווגים כ"אזור חקלאי/נוף כפרי פתוח". העותרים טענו כי אותו דין צריך לחול על שטח המסווג כאזור חקלאי/נוף כפרי פתוח, בין אם הוא במושב ובין אם הוא בקיבוץ או כל צורת התיישבות אחרת. 26. אכן, לאור האמור בפסק דין זה, חלות תוכניות שונות שהוראותיהן שונות - על המושב בו מתגוררים העותרים מחד גיסא, ועל יישובים אחרים עליהם חלה תמ"מ 21/3 מאידך גיסא. השאלה האם מדובר בהפליה בין מושב בית אלעזרי לבין יישובים אחרים. כדי לקבל טענה של הפליה, יש לקבוע כי שתי הקבוצות המקבלות יחס שונה, הם קבוצות "שוות", בעלות מאפייניים משותפים. קבוצת שוויון בהקשר זה היא : "אותה קבוצה לגביה קמה החובה לנהוג בשוויון מחמת שלחבריה מאפיינים משותפים המייחדים אותה ואשר רלוונטיים לתכלית החוק, למהות העניין, לערכי היסוד של שיטת המשפט ולנסיבות המקרה" (ר' בג"צ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר (לא פורסם)). כיצד מסומנים הגבולות של קבוצת השוויון לצורך עניין מסוים? " יש ללמוד את התשובה, בעניין זה כמו בכל עניין, מתוך תכלית החוק ומהות העניין, ערכי היסוד של שיטת המשפט והנסיבות המיוחדות של המקרה. על יסוד כל אלה ניתן להחליט אם מאפיין זה או אחר הינו, לגבי עניין מסוים, שיקול ענייני או שיקול זר. החלטה זאת מאפשרת להתוות את הגבולות של קבוצת השוויון" (בג"צ 3792/95 התאטרון הארצי לנוער נ' שרת המדע, פ"ד נ"א(4) ,259, בעמ' 282). 27. בענייננו, טענת העותרים מבוססת על ההנחה כי קבוצת השוויון הרלוונטית כוללת את כל היישובים שמסווגים כ"אזור חקלאי/נוף כפרי פתוח". לו היתה גישה זו מתקבלת, היה מקום לבחון אם יש הצדקה לתחולה של דין שונה על כל אחד מיחידי קבוצת השוויון (אלה שחלה עליהם תמ"מ 7/3, ואלה שחלה עליהם תמ"מ 21/3). 28. הגדרת הקבוצה הרלוונטית נבחנת לאור תכלית החוק ומהות הענין. בענייננו, העותרים לא פירטו די הצורך את מהות ההתיישבות בכול אחד מסוגי היישובים אליהם הם התייחסו - האם אלה יישובים החוכרים קרקעות ממינהל, מה מקור הקרקעות, באילו נסיבות ותנאים הם ניתנו להם, מהו אופי ההתיישבות לאורך השנים, ומהו מכלול הזכויות והחובות של היישובים הללו לאור כל האמור לעיל. בהעדר הוכחה כזו, לא ניתן לקבוע כי היישוב בית אלעזרי הוא מכול הבחינות הרלוונטיות לשאלת הייעודים המותרים בחלקות השונות בו, באותה קבוצת שוויון עם יישובים אחרים. העובדה כי בכול היישובים קיים "אזור חקלאי/נוף כפרי פתוח", אין די בה כדי לקבוע כי כל היישובים הללו הם בהכרח חלק מקבוצת שוויון אחת. 29. העותרים טענו כי הם הופלו לרעה לעומת יישובים אחרים, כגון קיבוץ גבעת ברנר ומושב גבעת חן, בהם אושרו תוכניות שהתירו שימושים נוספים. לאור האמור לעיל, איני מקבלת את הטענה. העותרים לא עמדו בנטל להראות כי יש להתייחס אליהם כאל חלק מאותה קבוצת שוויון, כמו קיבוץ גבעת ברנר ומושב גבעת חן. התקופה של 3 השנים שנקבעה בתמ"מ 7/3 - חלפה 30. כאמור, האפשרות לפעול בתחום חלקה א' ולהתיר בה שימושים לא חקלאיים, הוגבלה בתמ"מ 7/3 בזמן. סעיף 9 לתוכנית קבע כי: "לא תופקד תוכנית מתאר מקומית כאמור בסעיף 8.1 אלא אם כן ההחלטה על הפקדתה התקבלה על ידי מוסד התכנון המוסמך להפקידה תוך 3 שנים מיום תחילתה של תוכנית זו". אחד מנימוקיה של הוועדה המחוזית לדחיית התוכנית היה משום שמגבלת 3 השנים שנקבעה בתמ"מ 7/3 חלפה - ועל כך אין חולק. 31. טענת העותרים לפיה תמ"מ 21/3 קבעה כי תמ"מ 7/3 תמשיך לחול בתחום המגורים, אף שתמ"מ 21/3 אושרה לאחר תום תקופת 3 השנים - אין בה כדי לשנות את המסקנה שלעיל. מגבלת 3 השנים חלה על ההחלטה על הפקדת התוכנית. יתכן אם כן כי תמ"מ 21/3 התייחסה לתוכניות שהופקדו ושטרם אושרו. אף בהנחה כי קיימת סתירה בין תמ"מ 21/3 לבין תמ"מ 7/3 ביחס למגבלת הזמן, הרי בהתאם להוראת ס' 10.2 לתמ"מ 21/3, גוברות הוראות תמ"מ 7/3, בה נקבעה מגבלת הזמן. לכן, גם משום שחלף הזמן שנקצב לאישור תוכניות מכוח תמ"מ 7/3, יש לדחות את העתירה. 32. לאור הפרשנות שלעיל, יש לדחות גם את טענות העותרים ביחס לתוכנית בר/20/20 שהעותרים התנגדו כזכור לקבלתה. זאת - משום שטענת העותרים ביחס לתוכנית זו מבוססת על טענתם לפיה היא עומדת בסתירה לתמ"מ 21/3. אולם, משנקבע כי תמ"מ 21/3 איננה חלה על הנחלה דנן (ועל יתר הנחלות עליהן חלה תמ"מ 7/3) - אין לקבל את הטענה בדבר סתירה. לכן, אני דוחה את העתירות. אני מחייבת את העותרים בהוצאות המשיבה 1 שמטעמה הוגשו סיכומים בשכר טרחת עורכי דינה בסך 10,000 + מע"מ. מושבים נחלות ומשקיםצימרים