ארנונה על מבנים בקרקע חקלאית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על מבנים בקרקע חקלאית: פתח דבר: 1. ערעור על החלטת ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית רחובות בעררים מס' 31/03, 50/04 ו- 15/07, בה נקבע בעררים שהוגשו ע"י המשיב בגין חיובי ארנונה כללית עבור נכסים נכסים בבעלותו בעיר רחובות, כי בהתאם ל"נוהג ולמוסכם" הקיימים בעיריית רחובות, לכאורה, ניתן למשיב פטור מתשלום ארנונה עבור מבנים המוחזקים על ידו בשטחים חקלאיים, וכי די בתשלום הארנונה לגבי שטחי הקרקע החקלאית עליה נמצאים המבנים עבור השנים 1999-2002. רקע עובדתי: 2. המשיב הינו חקלאי בעל קרקעות חקלאיות בשטח העיר רחובות, עליהן בנויים, בין היתר, מבנים. המערער חייב את נכסי המשיב בהתאם להוראות צו המסים של העירייה, כך שנקבע חיוב למבנים וחיוב נפרד לשטחי הקרקע. בשנות ה-90 השיג המשיב כנגד חיובי הארנונה בהם חוייבו נכסיו. לגישת המשיב, קיים "נוהג" בעיריית רחובות, לפיו המבנים אינם מחוייבים בארנונה, אלא רק הקרקע מחוייבת, ואשר כך, הינו פטור מהארנונה שחוייב עבור מבנים המוחזקים על ידו והממוקמים בקרקע חקלאית. השגה המשיב והערר על חיובי הארנונה בגין שנת 1992 נדחו, והמשיב לא ערער על כך לבית המשפט. בנוגע לשנת 1993 הגיש המשיב ערעור לבית המשפט על החלטת וועדת הערר (ע"ש 4566/98) , ובפסק דינו של בית המשפט (כב' השופטת קרת- מאיר) מיום 1.7.04 נדחתה ערעור המשיב ואף נדחתה טענת ה"נוהג" לה טען המשיב. עם זאת, בית המשפט הורה על בחינת טענת המשיב בנוגע לחיוב כפול. בין לבין, עתר המשיב כנגד הליכי גבייה מנהליים שננקטו כנגדו בגין חובות ארנונה לעיריית רחובות, וביום 14.4.04 ניתן פסק דין (עת"מ 1455/01 - כב' השופטת דותן, ) הדוחה עתירת המשיב. בגין השנים 1994-2001 לא השיג המשיב ו/או הגיש ערר ביחס לחיובי הארנונה שחויב. בשלהי שנת 2001 ערך המערער בדיקה בנכס המשיב, במהלכה נתגלה לו כי קיימת תוספת של שמונה מבנים, אשר לא חוייבו בארנונה, ולפיכך, נשלחה למשיב הודעת תשלום בגין מבנים אלו החל משנת 1999. ביום 12.2.02 השיג המשיב בגין חיובו על הנכסים האמורים בטענה כי הינו פטור מתשלום ארנונה עבורם, בשל ה"נוהג" הקיים בעיריית רחובות, לפיו תשלום הארנונה בו הוא מחוייב צריך להיות מוטל אך בגין הקרקע החקלאית. כן השיג המשיב על נכסים נוספים בגינם חויב בשנת 2002. ביום 4.4.02 קיבל המערער חלק מטענות המשיב, אולם דחה טענותיו בנוגע לאי חיוב בשל ה"נוהג" הקיים לכאורה בעיר רחובות. ביום 9.5.02 הגיש המשיב ערר על החלטת המערער בהשגתו, בה הלין, בין היתר, בנוגע לדחיית טענת ה"נוהג". ביום 11.6.02 הגיש מנהל הארנונה תגובתו להשגה, בה דחה שוב טענות המשיב בנוגע לאי חיוב מבנים המצויים בשטחים חקלאיים. ביום 17.1.08 ניתנה החלטה בוועדת הערר, לפיה טענת המשיב כי לא ניתן לחייב המשיב בתשלום ארנונה הן בגין הקרקע החקלאית והן בגין המבנה. בהתאם, הוחלט לפטור את המשיב מחיובי הארנונה על המבנים לשנים 199-2002 מן הטעם כי המדובר בנכסים אשר שימשו לחקלאות ולא נהגו לחייב בארנונה בגינם. עם זאת, נקבע כי משנת 2002 ואילך יחוייב המשיב בגין השימוש בחלק מנכסים אלו, שכן הנכסים אינם משמשים כיום לצרכים חקלאיים, וניתן פטור מתשלום ארנונה לגבי נכסים שהוכרו כאינם ראויים לשימוש. כנגד החלטה זו מלין המערער בערעורו כפי שיפורט בהמשך. בדיון שנערך בפני ביום 20.11.08 המלצתי לב"כ הצדדים לבוא בדברים על מנת לסיים המחלוקת ביניהם. הוסכם בין הצדדים, כי המערער יציג בפני המשיב חיובים דומים של חקלאים אחרים, ובמידה ולא יעלה בכוחו להציג מידע שכזה, הרי שורת הצדק מכשירה התנאים להסדר מוסכם בין הצדדים. מהודעת המשיב מיום 15.12.08 עולה, כי ביום 9.12.08 נפגשו הצדדים במשרד ב"כ המערער. ב"כ המערער הציגו בפני ב"כ המשיב פלטי מחשב המציגים, לכאורה, חיובי ארנונה של חקלאים אחרים בעיר רחובות בין השנים 1999-2002 בגין מבנים המצויים על קרקע חקלאית ומשמשים לצרכי חקלאות. עם זאת, המשיב טוען, כי המידע שהציג בפניו ב"כ המערער אינו נוגע לקרקעות חקלאיות ולמבנים המשמשים לצרכי חקלאות, כי אם לאזור מגורים עירוני בתחומי העיר רחובות. המשיב הציג בהודעתו תמונות המלמדות, לגישתו, על כך שהמדובר במבנים המשמשים למגורים ו/או תעשיה ו/או עסקים, ומשכך, הודיע לבית המשפט כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסדר. מהודעת המערער מיום 18.12.08 עולה, כי הנתונים שהוצגו לב"כ המשיב במהלך הפגישה הינם נתונים אקראיים וחלקיים בלבד של חיובים של מבנים חקלאיים שחוייבו וסווגו בדומה למבנים שבבעלות המשיב, לאור הקושי לאתרם במחשבי העירייה. ב"כ המערער ציין, כי המערער הביע נכונותו להציג בפני המשיב נתונים נוספים. המערער הוסיף וטען, כי המשיב הציג במהלך הפגישה תמונות המעידות, לגישתו, על מבנים שצולמו על ידו בשנים הרלוונטיות בפרדסים אחרים, ואשר לא חוייבו בתשלום ארנונה. אשר כך, זימן המערער לפגישה איש שטח, אשר רשם טענות המשיב על פרטי הנכסים ומיקומם, ואף העתיק הצילומים שהציג בפניו המשיב לצורך בדיקת טענותיו לעומק. לטענת המערער, סוכם בפגישה כי טענות המשיב ייבדקו הן בשטח והן במחשבי העירייה והמערער יעדכנו בתוצאות הבדיקה. עם זאת, ביום 16.12.08 נודע למערער כי יום קודם לכן הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם המשיב, וזאת, טרם מסר המערער תשובתו למשיב, ובניגוד לסיכום ביניהם. המערער פנה למשיב בבקשה לקבל ממנו העתק הודעתו, וזו נמסרה לידיו ביום 16.12.08. לגופו של עניין ציין המערער, כי הדוגמאות של מבנים שחוייבו שהציג למשיב מצויות על קרקע חקלאית מובהקת ואין המדובר בשכונת מגורים (ראה העתק תצלום אויר - נספח ג' ו-ד' לתגובת המערער מיום 18.12.08). (זאת, בניגוד לטענת המשיב). המערער הדגיש, כי דוגמאות אלו מתייחסות לשישה גושים וחלקות שונות, הכוללים מספר נכסים בכל אחד מהם, בשנים הרלוונטיות 1999-2001. המערער ציין, כי אין חשיבות לאי פרסום שמות הנישומים על גבי התדפיסים, שכן די בפירוט סוג הנכס, מיקומו, גודלו וחיובו לבדיקת טענות המשיב. לעניין התמונות שהציג המשיב אותן צילם, כטענתו, ע"פ פלטי המחשב שהוצגו לו, ציין המערער, כי שלח למקום איש שטח מטעמו, אשר איתר את המבנים שצולמו ע"י המשיב, וגילה כי המדובר בנכסים המצויים בגוש אשר אינו מופיע באיזה מהתדפיסים שהוצגו למשיב. מעל לכך, המדובר באדמות חקלאיות, אשר רובן מעובדות, והנכסים נראים כמחסנים ולא כמבני תעשיה או עסקים (ראה נספח ו' לתגובת המערער מיום 18.12.08). ועוד, לעניין התמונות שהציג המשיב במהלך הפגישה ציין המערער, כי שלח איש שטח מטעמו, יחד עם עו"ד ממשרד ב"כ המערער, לאחד המבנים המצולמים בתמונות, ע"פ הוראות המשיב על מקום הימצאותו בפרדסים, ונמצא כי הנכסים אשר נעשה בהם שימוש מחוייבים בתשלום ארנונה. עוד עלה מהבדיקה, כי ברחבי הפרדסים מצויים מבנים רבים אשר אינם ראויים לשימוש בשל היותם הרוסים או מטים ליפול ובלתי מוצדק לחייבם בארנונה, ומבנים אחרים, אשר לעירייה כלל לא נודע על קיומם לאור מיקומם בתוך סבך עצים. בכל מקרה, המשיב אינו מופלה מאחרים במצב דברים בו נכסי המשיב מצויים בשימוש ואינם זכאים לפטור הניתן למבנים הרוסים. המערער ציין בתגובתו, כי טרם הצליח לאתר את כל הנכסים אליהם הפנה המשיב בתמונותיו, וטרם עלה בידו להשלים בדיקת טענות המשיב, ואולם, המשיב כלל לא המתין לתוצאות הבדיקה המאומצת שערך, והגיש הודעתו לבית המשפט כשהוא מציג מצג של "מעשה עשוי" וכשלון ההסדר. טענות הצדדים: 3. המערער טוען, כי החלטת הוועדה שגויה משני טעמים: האחד - החלטת הוועדה לפטור את המשיב מתשלום ארנונה בגין המבנים המוחזקים על ידו והנמצאים על שטחים חקלאיים, וחיובו אך בגין הקרקע, מן הנימוק כי "נהוג ומוסכם" לעשות כן, שגויה, שכן לא קיים "נוהג" שכזה אצל המערער. הטעם השני - החלטת הוועדה להעניק פטור למבנים עד שנת 2002 בנימוק כי שימשו ל"צרכים חקלאיים" שגויה, שכן הוכח לוועדה באמצעות דו"ח סיור של מזכיר הוועדה החקלאית, כי השימוש שנעשה בפועל במבנים אינו לצרכי חקלאות. המערער סבור, כי קביעת וועדת הערר בנוגע ל"נוהג" הקיים בעיריית רחובות עומדת בסתירה לכללי היסוד בדיני ארנונה ולצו המיסים של העירייה המבחין מפורשות לעניין חיוב בארנונה בין "מבנה" לבין "קרקע". כן לגישת המערער, וועדת הערר חרגה מסמכותה העניינית בקובעה כן, זאת, בניגוד לסמכות שניתנה לה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976. בנוסף טוען המערער, כי כל טענות המשיב נדחו אחת לאחת במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, ולמעשה חל "השתק פלוגתא" בגין טענות אלו לאחר שהוכרעו בפסקי הדין שיצאו לפני בית המשפט כמצוין לעיל. 4. מנגד סבור המשיב, כי החלטת וועדת הערר בדין יסודה. לגישת המשיב, וועדת הארנונה ערכה ניתוח מפורט על פי דיני הארנונה בקובעה את שקבעה. המשיב הפנה לפסיקת בית המשפט לפיה קיים לרשות שיקול דעת רחב באשר לאופן הטלת הארנונה על נישומיה, והקיש מכך, כי אופן חיוב הארנונה של המערער כלפי החקלאים בתחומו נעשה במסגרת שיקול הדעת של הרשות וכדין, ועל המערער לנהוג במשיב כפי שנהג כלפי חקלאים אחרים. כן טוען המשיב, כי אין מקום לקבל טענת המערער לפיה וועדת הערר נטולת סמכות לדון בנושא, בעוד שטענה זו מועלית לראשונה במסגרת ערעור זה, ואין באמירה הכללית בפתח תשובתה כי בערר מופיעות טענות שאינן מהוות עילה להגה ו/או ערר, כדי להוות טענת חוסר הסמכות הנטענת. מעל לכך, טענה זו אף אינה נכונה לגופו של עניין, שכן קביעות הוועדה הינן אך קביעות עובדתיות - טכניות. המשיב יצא חוצץ נגד טענת "השתק הפלוגתא" לה טוען המערער. ראשית, לגישת המשיב, המערער העלה טענה זו כיום לראשונה, במסגרת הליכי הערעור לבית המשפט, ולא העלה אותה קודם לכן, בעת הגשת תשובתו לערר, למרות שפסקי הדין הנ"ל עמדו לפניו זה מכבר. המשיב סבור, כי גם לגופו של עניין, אין בקביעות שנקבעו בפסקי הדין האמורים, כדי להוות התגבשות "השתק פלוגתא", שכן טענותיו נדחו בפסקי הדין בשל חוסר ראיות והקביעות אינן בגדר קביעה של ממצא פוזיטיבי. בנוסף, אין המדובר בפלוגתאות זהות מבחינת מרכיביהן העובדתיים והמשפטיים, תנאי הכרחי לקיומו של "השתק פלוגתא". המשיב סבור, כי אין מקום להתערבות בית משפט זה בקביעות העובדתיות של וועדת הערר בדבר השימוש במבנים המצויים על שטחה, וכי דין החלטת הוועדה להישאר על כנה. דיון: סיווג שגוי: 5. המערער טען, כי החלטת הוועדה להעניק פטור למבנים עד שנת 2002 בנימוק כי שימשו ל"צרכים חקלאיים" שגויה, שכן הוכח לוועדה באמצעות דו"ח סיור של מזכיר הוועדה החקלאית, כי השימוש שנעשה בפועל במבנים אינו לצרכי חקלאות. 6. מן המפורסמות, כי בית משפט של ערעור לא יתערב בנקל בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה דלמטה. [בר"ם 4299/06 תשתיות נפט ואנרגיה נ' המועצה האזורית גדרות , מיום 10.9.06; עע"מ 6881/07 שמשון ברגר ואח' נ' המועצה האזורית עמק חפר , מיום 24.9.07; עע"מ 8738/04 שמש נ' דולב , מיום 17.7.06; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב (2) 582; ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594]. יפים בנקודה זו דברי כב' השופטת ארבל בע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ ואח', מיום 8.12.05 כדלקמן: "בית משפט זה חזר וקבע - והדברים הם בבחינת הלכה מושרשת - כי לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר בפניה נפרשה התשתית הראייתית, בפניה העידו העדים, היא הערכאה שהתרשמה ממהימנותם והיא שקבעה את הממצאים העובדתיים. התערבות כזו, אם תיעשה, הרי שתישמר למקרים חריגים וקיצוניים ורק כאשר נפל פגם מהותי היורד לשרשו של עניין בהכרעתה או בקביעותיה של הערכאה הראשונה". 7. אשר כך, לא מצאתי כי להתערב בקביעות עובדתיות שיצאו מלפני וועדת הערר. השתק פלוגתא: 8. אבן היסוד לכלל "מעשה בית דין" - השתק הפלוגתא - הונח ע"י כב' הנשיא (כתוארו דאז) אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 כדלקמן: "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות". כלל "השתק הפלוגתא" שואב כוחו מכלל סופיות הדיון, ומטרתו העיקרית הינה למנוע ממי שניתנה לו הדמנות למצות עניינו בבית משפט, לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו העניין. במקביל, יש בכלל זה כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות ע"י מערכת המשפט. שומה על בית המשפט לבחון מתוך שיקולי הגינות וצדק התקיימות ארבעה התנאים שהתוותה הפסיקה להיווצרות "השתק פלוגתא" כדלקמן: א. נדרש כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. ב. נדרש כי אכן קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה הפלוגתא. ג. נדרש כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה. ד. נדרש כי ההכרעה הייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. [ראה לעניין זה: רע"א 682/07 לב לבייב ואח' נ' שמעון גילר (, מיום 20.6.07; ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511; רע"א 3416/02 לידו כנרת בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ , מיום 6.10.02; ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642]. 9. בשלנו, אין חולק, כי הצדדים במקרה דנן הינם אותם הצדדים בהליכים שנוהלו בפני כב' השופטת קרת - מאיר וכב' השופטת דותן. אשר כך, אדון בתנאים לקיום "השתק פלוגתא" כדלקמן: א. פלוגתא זהה: 10. מעיון בפסק הדין שניתן במסגרת עת"מ (ת"א) 1455/01 מושלין יוסף נ' עירית רחובות, , עולה כי המשיב טען את טענת אפלייתו כלפי חקלאים אחרים בעיר רחובות. בית המשפט, מפי כב' השו' דותן ציין בנוגע לטענת המשיב כדלקמן: "אפליה פסולה העותרים טוענים כי הליכי הגביה הננקטים נגדם חורגים מנוהלי העיריה שלא לגבות תשלומי ארנונה בשל מבני עזר חקלאיים - לגרסת העותרים העיריה מפלה אותם לרעה כ"נקמה" על זכייתם בפסק דין המחייבה לשלם להם כ- 500,000 ₪. טענה זו אינה נתמכת בראיה כלשהיא, והעותרים לא הפנו לכל אסמכתא התומכת בעמדתם לפיה העיריה אינה נוהגת לגבות ארנונה ממבני עזר חקלאיים. מנגד העיריה תומכת את גרסתה, לפיה, הנוהג הנטען הינו פרי המצאתם של העותרים, בתצהירו של מר מנחם רוזנטל שלא נסתר (נספח ד (1) לתגובה). גם החלטת ועדת ערר שומה מיום 1.9.98 (נספח י"א) בה נומקה דחית ההשגה בעובדה שהמבנים אינם זניחים וטפלים לקרקע החקלאית יש בה כדי לתמוך בעמדת המשיבה, לפיה אין מדובר באפליה אלא בשומה הנסמכת על שיקול ענייני". טענה זו הועלתה אף במסגרת ע"ש (ת"א) 4566/98 מושלין חיים נ' עיריית רחובות, , שם ציינה כב' השופטת קרת - מאיר כי קיים השתק פלוגתא בנוגע לטענה זו לאור הכרעת כב' השופטת דותן דלעיל, קביעה עליה לא ערער המשיב. ובלשונה: "באשר לטענת האפלייה אשר העלה המערער - מקובלת עלי טענת המשיבה כי טענות מסוג זה אינן יכולות להיבחן במסגרת ההשגה או ערר בעניין ארנונה. עם זאת, ניתנה למערער אפשרות להגיש ראיותיו במסגרת הערעור, הן לעניין האפלייה והן לעניין הנוהג. הדיון בערעור נדחה לאור הודעתו של המערער ביום 3.2.03, לפיה ברצונו להגיש תצהירים להוכחת טענת האפלייה וטענת הנוהג. אולם, בסופו של דבר, לא הוגשו תצהירים נוספים מטעם המערער בנושא זה. באשר לטענת האפלייה - יש לציין כי טענה זו נידונה כבר בין הצדדים במסגרת עתירה מנהלית אותה הגיש המערער כנגד העירייה. במסגרת עת"מ 1455/01 דנה כב' השופטת דותן בטענת האפלייה אשר הועלתה על ידי המערער בעניין דרישת גביית הארנונה מטעם העירייה. גם במסגרת העתירה המנהלית טען המערער כי הליכי הגבייה אשר ננקטים על ידי העירייה בגין מבני עזר חקלאיים- מפלים אותו לרעה כנקמה על זכייה בפס"ד אשר מחייב את העירייה בתשלום. בית המשפט קבע: 'טענה זו אינה נתמכת בראייה כלשהיא והעותרים לא הפנו לכל אסתמכא התומכת בעמדתם לפיה העירייה אינה נוהגת לגבות ארנונה ממבני עזר חקלאיים. מנגד, העירייה תומכת את גירסתה לפיה הנוהג הנטען הינו פרי המצאתם של העותרים בתצהירו של מר מנחם רוזנטל שלא נסתר'. קביעה זו של בימ"ש, עליה לא הוגש ערעור, מהווה למעשה השתק פלוגתא בין הצדדים. גם בפניי העיד מר רוזנטל מטעם העירייה, כי כאשר יש שטח חקלאי ועליו סככה תחוייב הסככה בנפרד והשטח החקלאי בנפרד 'אין מצב ששטח של סככות לא נכלל בארנונה' ". אמור מעתה, הפלוגתא בנוגע לטענת האפליה הינה זהה לפלוגתא שניצבה בפני וועדת הערר על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. ב. נתקיים דיון וניתן לבעל הדין כלפי נטען ההשתק יומו בבית המשפט: 11. כמפורט לעיל, תנאי זה מתקיים בענייננו. ג. ההתדיינות נסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית משפט בקביעת ממצא פוזיטיבי: 12. המשיב טען בתגובתו, כי ממצאי ההחלטות השיפוטיות בעניינו אינם בגדר ממצאים פוזיטיביים. לגישתו, טענותיו בהליכים הקודמים נדחו בשל חוסר הוכחה, משלא עלה בידו להוכיח את טענת הנוהג הקיים, לכאורה, ולהגיש תצהירים מחקלאים אחרים בעיר רחובות בנוגע לאופן חיובם בארנונה. משכך, לא נקבע בעניינו כל ממצא פוזיטיבי. 13. הלכה היא, כי מקום שהקביעה הפוזיטיבית אינה באה לכלל ביטוי מפורש, אך היא מתחייבת "מכללא" - די בה כדי להפוך את ההכרעה לבסיס ההשתק פלוגתא. בנוסף, נדרש כי פסק הדין שניתן מבליט במפורש או מכללא, כי אמנם נפלה בו הכרעה לגבי הנקודה העובדתית שהועמדה במחלוקת [ראה לעניין זה: י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1409; ע"א 126/51 שלמה פלמן נ' יחיא, פ"ד כרך ו (1) 313; ע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' עלי חליל עזאם, פ"ד לא(1) 253; ע"א 5549/94 ק.י.מ.א להשקעות ובנין בע"מ נ' גרינפלד ואח', ; ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט(1) 225]. בשלנו, ישנה קביעה פוזיטיבית לגבי שתי הטענות שבמחלוקת. בנוגע לטענת האפליה, קבעה כב' השופטת דותן בפסק דינה, כי אין המדובר באפליה אלא המדובר בשומה הנסמכת על שיקול ענייני. אשר כך, המדובר בהכרעה מפורשת בנקודה העובדתית שניטשה במחלוקת, ולא ניתן לטעון, כי לא מדובר בממצא פוזיטיבי. בנוגע לטענת הנוהג, קבעה כב' השופטת דניה - קרת בפסק דינה, כי לא קיים נוהג לפיו העירייה לא מחייבת את המבנים בארנונה, אלא רואה בהן חלק מהקרקע. אשר כך, ניתנה הכרעה מפורשת גם בעניין זה. הנה כי כן, תנאי זה מתקיים בענייננו. ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. 14. אין חולק, כי ההכרעה בטענות האפליה וקיומו של ה"נוהג" היו חיוניות לצורך מתן פסק הדין בהליכים הקודמים, שכן עליהן הושתתו הערעור והעתירה, ומשכך, תנאי זה מתקיים בענייננו. 15. צא וראה, טענת "השתק הפלוגתא" מתקיימת בעניינו. טענותיו של המשיב - הן לעניין האפליה הנטענת והן לעניין ה"נוהג" שקיים לכאורה בעיריית רחובות - נדונו והוכרעו לגופו של עניין בפסקי דין שיצאו מלפני בית משפט זה. 16. טענת "השתק הפלוגתא" הועלתה על ידי המערער לראשונה במסגרת הערעור דנן. טענה זו לא הועלתה במסגרת טיעוני המערער בפני וועדת הערר, חרף העובדה כי פסקי הדין שיצאו מלפני בית המשפט המחוזי ניתנו זמן לא קצר קודם לכן. ב"כ המערער ציין במסגרת הדיון שנערך בפני ביום 20.11.08, כי טענת ה"השתק פלוגתא" לא הועלתה בפני וועדת הערר, משום שהמדובר בטענה משפטית, בעוד הוועדה הינה וועדה מקצועית (ראה פרוטוקול הדיון מיום 20.11.08 עמ' 1 שו' 5-8). לא אוכל לקבל גישה זו. וועדת הערר הינה ערכאה משפטית מובהקת, המקבילה לבית משפט שלום (ראה א' גורן, בתי משפט מנהליים, עמ' 56). משכך, קביעות בית המשפט המחוזי מקימות "השתק פלוגתא" כלפי פלוגתאות המועלות בפני וועדת הערר. ועוד, טענת "השתק הפלוגתא" הינה במהותה הדיונית טענת "מעשה בית דין". משכך, מחוייב בעל דין להעלותה בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעו לו העובדות המקימות אותה (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 112). 17. סוגיה זו של טענה הנטענת לראשונה בערכאת הערעור נדונה והוכרעה בבית המשפט העליון. ככלל: "בית המשפט לערעורים לא ידון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה; מערער שלא הביא טענה בפני הדרגה הראשונה, מה לו כי בערעורו ילין עליה? (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית; ירושלים, 1988)" [ע"א 776/86 אחמד עודא נ' מ"י, פ"ד מד(4) 652]. 18. עם זאת, הדגיש בית המשפט העליון בפסיקותיו, כי חודו של כלל זה צריך להיות מופנה בעיקרו כלפי טענות עובדתיות וכלפי טענות משפטיות שיש בהן משום שינוי מהותי של חזית הטיעון. לא כך הדבר במקרה בו מדובר בטענה משפטית: "אולם, מקום בו מדובר על העלאתה של טענה משפטית, שהיא במסגרת עילת התביעה, והנובעת מן הנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים ופתוחים בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד - הרי אין לנעול את הדלת בפניה... לשון אחרת, כאשר טענה משפטית מועלית לראשונה בערכאת הערעור, אך היא מעוגנת בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואינה אלא בגדר פרשנות משפטית, במסגרת עילת התביעה וכתבי בי הדין, יהיה זה נכון להתיר השמעתה של טענה זו..." (ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פ"ד ל(1) 473). הלכה זו הורחבה בפסיקה ונקבע כי: "כאשר המדובר בטענות עובדתיות או טענות המשלבות פן עובדתי ופן משפטי, אשר מועלות לראשונה בערעור, נוטה בית-משפט זה, בדרך כלל, להחמיר ולא לאפשר להשמיען. זאת משום ששאלות מסוג זה אין אפשרות לבררן כהלכה בלא תשתית ראייתית, אותה ניתן להניח בערכאה הראשונה בלבד... ואולם, כאשר מדובר בטענות משפטיות או בטענות, המתייחסות להסקת מסקנות מעובדות מוכחות, נוטה בית המשפט, בדרך כלל, להקל, ומאפשר את השמעתן, אף אם לא נטענו בערכאה הראשונה" (ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589) לאמור, במקרים בהם המדובר בטענות משפטיות הנשענות על נתונים עובדתיים שהוכחו ובהסקת מסקנות מאותם הנתונים, הרי שערכאת הערעור תוכל לסטות מהכלל, ולפתוח שערי בית משפט בפני הטענות החדשות, שהועלו אך בגדר הערעור. [ראה לעניין זה: ע"א 10704/05 חיים לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון , מיום 10.7.08; ע"א 1804/05 אהוד אלוני נ' פקיד שומה כפר-סבא , מיום 31.1.08; רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ (בפירוק רצון) נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ , 25.10.07; ע"א 1184/04 גרשון קרויזר ואח' נ' אנטשיל שוורץ, , מיום 15.4.07; ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3), 105]. 19. בשלנו, בית המשפט המחוזי ת"א נדרש להכריע במחלוקת הנתונה בין המערער למשיב. בית משפט זה, ביושבו בשני מותבים שונים - כערכאת ערעור ומותב אחר ביושבו כבית משפט לעניניים מנהליים - דן לגופו של עניין, פסק והכריע בסוגיה שעל מדוכת דיוננו בצורה ברורה כמפורט לעיל. חרף קביעות ברורות אלו, שב המשיב ושנה בנושא. פסקי הדין שיצאו מלפני בית המשפט המחוזי מאיינים החלטת וועדת הערר. חריגה מסמכות: 20. המערער טען בערעורו, כי וועדת הערר חרגה מסמכותה העניינית בקובעה כי המשיב פטור מתשלום הארנונה בגין המבנים החקלאיים המצויים על הקרקע החקלאית, בשל קיומו של "נוהג", כמו זה לו טען המשיב. לגישת המערער, קביעת הוועדה כי קיים "נוהג" שכזה בעיריית רחובות, הינה קביעה שניתנה תוך חריגה מסמכות ובניגוד לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976, המקנה לוועדה מוקנית לדון אך בטענות טכניות - עובדתיות הנוגעות לאופן יישומו של צו המסים ביחס לנכסים ספציפיים. המערער טען, כי טענה שכזו - שהינה טענה מהותית לגופה של עניין, ולא טענה עובדתית - מקומה להיות מועלה במסגרת עתירה מנהלית, ולא במסגרת הליכי ערר, כפי שנעשה במקרה דנן. 21. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") קובע כדלקמן: "(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות. (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס. (ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א). (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה". 22. בית המשפט העליון עמד על כך, כי המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר הינו, כי הטענות נוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים לעיתים את בדיקת המצב בפועל, ואין המדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה [ראו: בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793; ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773]. שאלות אלו, מקומן להיות מועלות במסגרת עתירה מנהלית שתוגש לבית משפט לעניינים מנהליים, כקבוע בחוק בית משפט לעניינים מנהליים, התשס"א - 2001, המסמיך את בית המשפט לדון בענייני ארנונה (ראה לעניין זה: עע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם, פ"ד נד(1) 196; ראה א' גורן, בתי משפט מנהליים, עמ' 56-57). יפים בנקודה זו דברי כב' השופט גרוניס בעע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' , מיום 5.9.05 כדלקמן: "מה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות איננה נמנית עם הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר במקרים אלה על החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3(א) לחוק הערר (בכפוף לאמור בסעיף 3(ג) לחוק הערר, המצוטט בפיסקה 5 לעיל). זאת, על פי האמור בפרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט מינהליים, לפיו מוסמך אותו בית משפט לדון 'בעניני ארנונה לפי כל דין' ". 23. צא ולמד, וועדת הארנונה חרגה מסמכותה. משהמשיב פנה לוועדת הערר על מנת שזו תכריע בשאלת ה"נוהג" והאפליה הכרוכה בה, לא הייתה זו מוסמכת לדון בטענתו. על המשיב היה לפנות לבית משפט המחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, כמצוין לעיל. 24. המשיב טען בפני, כי טענת החריגה מסמכות עלתה לראשונה בערעור זה. המערער לא טען זאת בפני וועדת הערר, ולו מסיבה זו, יש לדחות טענתו על הסף. ההלכה בעניין טענה הנטענת לראשונה בפני ערכאת הערעור, מבלי שקודם לכן נטענה בפני עראכה ראשונה, הובאה על ידי לעיל. "ואולם, כאשר מדובר בטענות משפטיות או בטענות, המתייחסות להסקת מסקנות מעובדות מוכחות, נוטה בית המשפט, בדרך כלל, להקל, ומאפשר את השמעתן, אף אם לא נטענו בערכאה הראשונה" [ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589); ראה עוד הפסיקה שצוטטה לעיל]. 25. ועוד, לא ניתן לדחות כלא כלום טענת המערער כי בפתח תשובתו לכתב התשובה לערר לשנת 2002 ציין כדלקמן: "הערר כולל טענות רבות אשר אינן מהוות נושא להשגה ו/או ערר ארנונה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976 - ולפיכך, דינן להימחק ו/או להידחות על הסף". לאמור, קשה לטעון כלפי המערער שנמנע מלטעון חריגה מסמכות בפני וועדת הערר. 26. בשלנו מדובר, כאמור, בטענת חריגה מסמכות, טענה משפטית שראוי ונכון כי בית משפט של ערעור יזקק לה ויכריע בה. סוף דבר: 27. נוכח קביעותי בסוגיית "השתק פלוגתא" והחריגה מסמכות, כמפורט לעיל, הערעור מתקבל בכל הנוגע להחלטת וועדת הערר על הענקת פטור למשיב מתשלום ארנונה עבור המבנים המוחזקים על ידו בקרקע חקלאית בגין השנים 1999-2002. 28. המשיב יישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכומים יהיו בצירוף מס ערך מוסף כדין, כשהסכומים נושאים ריבית והפרשי הצמדה עד התשלום המלא בפועל. ארנונהמבנהקרקע חקלאיתחקלאות