בחינות רישוי אופטומטריה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחינות רישוי אופטומטריה: מהות העתירה ורקעה 1. עניינה של העתירה בשאלת הזכות לגשת לבחינות הרישוי הממשלתיות באופטומטריה. שישים העותרים מבקשים מבית המשפט להורות למשיבים להכיר בלימודיהם לתואר ראשון באופטומטריה של מכללת פנסילבניה לאופטומטריה ולאפשר להם להיבחן בבחינות הרישוי הממשלתיות באופטומטריה. 2. העותרים החלו, לדבריהם, את לימודיהם בשנת 1991 ב"מכללה למדעי הראיה" שפעלה כשלוחה של מכללה איטלקית לאופטומטריה, אך משסיימו אותם ולאחר שהוחלט כי המכללה הזו אינה עומדת בדרישות האקדמיות, לא הוכרו הלימודים ולא ניתן להם לגשת לבחינות הרישוי. בהמשך הוחלט כי מי שסיימו לימודיהם במכללה זו עד לשנת 1996 יהיו זכאים להשלימם בקורס השלמה חד-פעמי, שתכניתו תאושר ע"י המועצה להשכלה גבוהה, ויהיו רשאים לגשת לבחינות הרישוי (מכתב מיום 7.8.02 נספח 3 לעתירה). לדבריהם, לאחר שפנייתם למוסדות בארץ לקיים תכנית השלמה לא נענתה, פנו העותרים למכללת פנסילבניה לאופטומטריה, שלדבריהם, פעילה בישראל משנת 1995 והיא מהמוסדות המובילים בעולם בתחום לימודי האופטומטריה, והיחיד שקיבל את אישורה של המועצה להשכלה גבוהה להפעיל בישראל תכנית לימודים לתואר שני (ראו נספח 5 לעתירה). 3. ביום 19.7.05 פנה העותר 1 במכתב לד"ר שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, במשרד הבריאות: "בכוונתי ללמוד לימודי תואר ראשון באופטומטריה בארצות הברית, לפני שאני נרשם ברצוני לברר אם תואר ראשון באופטומטריה שמעניק המוסד, מוכר ע"י משרד הבריאות, והאם בתום הלימודים אוכל להתקבל לבחינות הרישוי באופטומטריה של משרד הבריאות" (שם, נספח 9). בתשובתו מיום 11.8.05 כותב ד"ר שנון: "הלימודים לתואר ראשון באופטומטריה ב- Pennsylvania College of Optometry בארה"ב, מוכרים ע"י משרד הבריאות ובוגרי תכנית לימודים זו זכאים לגשת לבחינות הרישוי הממשלתיות באופטומטריה בישראל" (שם, נספח 10). בהמשך, ביום 9.10.05, הבהיר ד"ר שנון את תשובתו, באומרו, כי "ההכרה היא במי שלמד תוכנית מלאה, מתחילה ועד סוף, במוסד זה ולא במי שלמד תוכנית חלקית, אליה הוא התקבל על סמך לימודים קודמים שסיים במוסד שמשרד הבריאות אינו מכיר בו" (שם, נספח 11). 4. על אף הבהרתו של ד"ר שנון, ביקשו העותרים ממכללת פנסילבניה הצעה לקורס השלמה. תכנית ההשלמה שהציעה נדחתה על ידי הוועדה המייעצת לרישוי אופטומטריסטים, שמצאה כי האוריינטציה של התכנית אמריקאית והיא אינה מדגישה את הנושאים הנדרשים בישראל, וביקשה לפיכך להכניס בה שינויים, וזאת במסגרת 1,040 שעות הלימוד שהציעה המכללה (ראו מכתבו מיום 1.3.06 של ד"ר שנון לפרופ' גונן, מנהל התכניות ללימודים בינלאומיים במכללה, שם, נספח 14). 5. בין לבין ביקשו העותרים להתקבל ללימודים לתואר ראשון באופטומטריה במכללת פנסילבניה. ביום 1.2.06 הודיע פרופ' גונן לעותר 1 על הסכמת המכללה, באומרו, כי המכללהwho will not be eligible for …will provide members of your group " The 1040 hours bridge course, for reasons that are not under PCO’s control an additional segment of 880 hours totaling 1920 hours (120 u.s. credits). This would constitute a full four-year academic programe leading to a Bachelor of Science (B.S.c) in Optometry" .(שם, נספח 17) 6. העותרים החלו את לימודיהם במכללה ביום 1.3.06. ביום 30.6.06 הגישה המכללה לרשויות המוסמכות בארה"ב בקשה לקבל מעמד אוניברסיטאי, אותו קיבלה ביום 31.1.08, כאשר החלה לפעול במסגרת אוניברסיטת סאלוס. ביולי 2008 סיימו העותרים את לימודיהם, ובנובמבר קיבלו את האישור הרשמי על כך. 7. ביום 18.1.09 פנו העותרים (באמצעות העותר 1) לד"ר שנון וביקשו לרשמם לבחינות הרישוי, שיתקיימו ביום 25.2.09, בצרפם, לדבריהם, לבקשתם את המסמכים הנדרשים לרישום (שם, נספח 20). במכתב תשובתו מיום 27.1.09 לעותר 1 אומר ד"ר שנון כי אוניברסיטת סאלוס איננה מוסד מוכר; כי מהאישור ששלח לא ברור אם סיים לימודים לתואר ראשון באופטומטריה או לימודים המהווים חלק מתכנית לימודים לתואר ראשון באופטומטריה וביקשו לצרף דיפלומה לתואר ראשון באופטומטריה של המוסד בו למד. עוד ביקש ד"ר שנון לדעת האם התכנית לתואר ראשון שסיים העותר 1 מיועדת גם לתושבי ארה"ב או לתושבי חוץ בלבד; וכן ביקש אותו לצרף סיליבוס מלא של תכנית הלימודים, הסבר על מהלכם, לרבות תאריך התחלה וסיום, פירוט התאריכים בהם התקיים כל קורס, מספר השעות שנלמדו בו, היכן התקיים, ומה היו תכניו. ד"ר שנון הוסיף כי אם העותר 1 התקבל ללימודים על סמך לימודים קודמים או קיבל פטורים מקורסים מסויימים בשל כך, עליו להמציא אישורים על כך, שבהם יצויינו הקריטריונים לקבלה ללימודים, מאיזה קורסים ניתן פטור והאם נדרשו השלמות לשם קבלה לתכנית. עוד ביקש ד"ר שנון להמציא אישור ממשרד הפנים על תאריכי יציאה וכניסה לישראל. ד"ר שנון הוסיף כי ככל הידוע לו, בארה"ב, בעלי תואר ראשון באופטומטריה אינם רשאים לעסוק במקצוע. לבסוף, העלה את האפשרות שמדובר בקורס להשלמת הלימודים לתואר ראשון, תכנית שלא אושרה ועל כן בוגריה אינם זכאים לגשת לבחינת הרישוי (שם, נספח 22). 8. במכתב תשובתו מיום 5.2.09 של עו"ד בומבך, ב"כ העותרים, הובעה פליאתם של העותרים לדרישות שהעלה ד"ר שנון וזאת לנוכח פניותיהם אליו טרם החלו בלימודיהם ומכתביו אליהם מיום 11.8.05 ו-9.10.05. עו"ד בומבך אומר במכתבו כי במסמכים שהומצאו במסגרת הבקשה לרישום לבחינה ובמכתביו של העותר 1 הובהר באופן חד משמעי כי התואר שהוענק הינו תואר ראשון מלא באופטומטריה, המבוסס על 120 נקודות זכות אקדמיות. למכתבו צירף ב"כ העותרים, בין היתר, העתק של הדיפלומה הסטנדרטית של מכללת פנסילבניה, מכתב של המכללה בדבר השינוי במעמדו של המוסד והכללתו במסגרת אוניברסיטת סאלוס, תוך ציון כי לא חל שינוי בתכניות האקדמיות, ואת מכתבו מיום 1.2.06 של פרופ' גונן לעותר 1 (נספח 23 לעתירה). 9. במכתבה מאותו יום (5.2.09) לפרופ' גונן, בתשובה לבקשתו לשינוי פרטי הרישיון לקיים תכנית לימודים לתואר שני באופטומטריה בתל אביב, כותבת לו המועצה להשכלה גבוהה, כי בישיבתה ביום 3.2.09 היא דנה בבקשה ורשמה לפניה כי שמה של שלוחת מכללת פנסילבניה לאופטומטריה שונה וכי מעתה יירשם רישיון השלוחה על שם אוניברסיטת סאלוס (שם, נספח 29). 10. במכתב תשובתו מיום 15.2.09 לעו"ד בומבך כותב ד"ר שנון, כי זכותו וחובתו בטרם יאשר בקשה להשתתף בבחינת רישוי לברר פרטים הנוגעים ללימודים שסיים מגיש הבקשה, וודאי שכך כאשר יש לו ספקות לגביהם. ד"ר שנון חוזר על טענתו כי אוניברסיטת סאלוס איננה מוסד מוכר, ועל כן יש לקבל פרטים אודותיה מהמוסדות המתאימים בארה"ב. לדבריו, מאישור המוסד לא ברור אם העותרים סיימו לימודים מוכרים לתואר ראשון באופטומטריה, לימודים המהווים חלק מתכנית לימודים לתואר ראשון כזה או לימודי השלמה לתואר ראשון, ולפיכך, ביקש סיליבוס מלא של תכנית הלימודים ומידע נוסף; מאתר האינטרנט של אוניברסיטת סאלוס עולה כי תוכניות הלימודים לתואר ראשון שם נועדו לבוגרי חו"ל שהם בעלי רישיון לעסוק במקצועם במדינתם, ולכן יש להניח כי אלה תכניות השלמה לתואר ראשון, ומשעה שהעותר 1 איננו בעל רישיון לעסוק באופטומטריה בישראל, לא ברור כיצד התקבל לתוכנית הלימודים הזו, ולפיכך, התבקש למסור פרטים על תנאי קבלתו; כי ממכתבו של פרופ' גונן (מיום 1.2.06) עולה כי מדובר בתכנית מיוחדת שנבנתה לצרכי העותרים, הכוללת תכנית של 1,020 שעות, שלא אושרה ע"י משרד הבריאות, ו-880 שעות נוספות שלא נבדקו על ידו; כי לא ברור אם העותרים שהו בארה"ב מתחילת הלימודים ועד סופם או שחלק מהלימודים התקיימו בדרך אחרת, ולפיכך, התבקשו להמציא אישורי יציאה וכניסה לישראל. לבסוף, אומר ד"ר שנון כי יוכל, בהסכמת העותרים להפנות שאלותיו ישירות לדיקן הפקולטה, וביקש למסור לו לשם כך את שמו של האחרון ואת כתובתו המדוייקת (שם, נספח 24). 11. במכתב תשובתו מיום 22.2.09 חוזר ב"כ העותרים ואומר כי מדובר בתואר ראשון, ומזכיר שוב את מכתבו של ד"ר שנון לעותרים מיום 9.10.05. עו"ד בומבך מוסיף וטוען כי לנוכח מחויבותו של משרד הבריאות לבחון היטב את אופי הלימודים במוסד בטרם יכיר בו, חזקה שעשה כן גם לגבי מכללת פנסילבניה. הוא חוזר ומסביר את השינוי שחל במעמדה של מכללת פנסילבניה. ולבסוף, הוא חוזר וטוען כי על סמך האישור שנתן ד"ר שנון לעותרים הם השקיעו משאבים עצומים בלימודים וניסיון להתנער מההבטחה הוא בלתי סביר ונוגד את הדין (שם, נספח 25). 12. למכתב לד"ר שנון מיום 1.3.09 צירף ב"כ העותרים את מכתבו של פרופ' גונן מיום 26.2.09, המאשר כי העותרים השלימו תכנית מלאה של 120 נקודות לתואר ראשון באופטומטריה, וכי לא התחשבו בלימודים קודמים שלהם, ולא נתנו להם כל קרדיט בעבורם (שם, נספח 26). בתשובה נענה ביום 2.3.09 על ידי עו"ד אבישר, מלשכת היועצת המשפטית של משרד הבריאות, כי לא ברור מדוע לא הינחה את מרשיו להיענות לדרישות של ד"ר שנון; כי לא ניתן לטעון שהמשרד אישר את תכנית הלימודים במכללת פנסילבניה בעוד התעודה נושאת את שמה של אוניברסיטת סאלוס, שאיננה מוסד מוכר; כי חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991 (להלן - החוק), מעניק למנהל שיקול דעת בשאלת עמידתו של המבקש להיבחן בדרישות ההשכלה, ולצורך כך נדרשת הכרתו של המנהל הן במוסד והן בדיפלומה (סעיף 3(2) לחוק); כי מתן אפשרות לעותרים לגשת לבחינות על אף שלד"ר שנון ספקות באשר לעמידתם בתנאי החוק, תתפרש כמעילה בתפקידו, ולפיכך, יש להמציא לו את כל המסמכים שדרש (שם, נספח 27). 13. ביום 16.4.09 הוגשה העתירה שבפניי. טענות הצדדים 14. העותרים טוענים לפגיעה בחופש העיסוק שלהם - בזכותם לבחור משלח יד כרצונם; לחוסר סבירותה של ההחלטה לנוכח התעלמותם של המשיבים מהמסמכים שהמציאו להם, לפיהם אוניברסיטת סאלוס איננה אלא מכללת פנסילבניה לאופטומטריה, שהוכרה על ידי המשיבים, ומהכרת המועצה להשכלה גבוהה באוניברסיטת סאלוס; לכך שההחלטה נוגדת את ההבטחה המינהלית שנתן להם ד"ר שנון במכתביו אליהם מיום 11.8.05 ומיום 9.10.05, ולכך שאין צידוק חוקי לחזור ממנה, באשר השינוי המינהלי שחל בחודשים האחרונים ללימודיהם במכללה, איננו מצדיק זאת; לכך שההחלטה נוגדת את המצג שהציגו להם המשיבים, שעליו הסתמכו, ועל כן המשיבים מנועים מלחזור בהם; לכך שקיים חשש כבד כי החלטת המשיבים יסודה במניעים זרים, ובכללם בלחצם של מוסדות אקדמאיים ישראליים המתחרים במכללת פנסילבניה לאופטומטריה ומבקשים להצר את צעדיה; לחוסר סבירותה של ההחלטה לנוכח התנהלות המשיבים שנתנו ברכתם ללימודים במכללה ועתה ממאנים לאפשר להם לגשת לבחינות, מבלי שהביאו בחשבון שיקוליהם את הפגיעה הקשה בחופש העיסוק של העותרים, את ההבטחה להכיר בלימודיהם ואת הסתמכותם עליה, בעוד הם (המשיבים) נאחזים בשינוי המינהלי שהתבצע במכללה כדי לדחות את בקשתם להירשם לבחינה. 15. המשיבים טוענים מנגד כי העתירה מוקדמת, שכן אין מדובר בדחיית הבקשה להירשם לבחינה אלא בדרישתו של ד"ר שנון להמציא לו מידע לשם אישורה. לגופו של עניין הם טוענים כי על פי סעיף 3(2) לחוק, לצורך הכרה בלימוים בחו"ל כ"השכלה", על המנהל להכיר הן במוסד והן בדיפלומה; מכתביו של ד"ר שנון נוגעים למכללת פנסילבניה וללימודי תואר ראשון מלא, אך כאן מדובר בהכרה בתואר של אוניברסיטת סאלוס, שאינה מוכרת על ידם, ומהאישורים שהציגו לא ניתן ללמוד באיזה תכנית בדיוק מדובר - האם היא עומדת בדרישות והאם זו התכנית אליה התייחס ד"ר שנון במכתביו - ולפיכך, נתבקשו, למשל, הסיליבוס והעתקי הדיפלומה; סוגיית תכנית ההשלמה נותרה רלוונטית, משום שבמכתבו של פרופ' גונן מיום 1.2.06 נאמר כי המכללה תוסיף ל- 1040 השעות שהיו אמורות להוות את תכנית ההשלמה שנדחתה, עוד 880 שעות, כלומר, מדובר בתכנית שהורכבה עבור העותרים ועל כן חובה לברר את מהותה; מעיון בתנאי הקבלה לאוניברסיטת סאלוס (כפי שפורסמו באתר האינטרנט של האוניברסיטה), עולה כי לצורך הקבלה נדרשים לימודים מוכרים באופטומטריה במדינת המוצא ורישיון לעיסוק באופטומטריה במדינה זו, ועל כן, לא ברור כיצד התקבלו העותרים שאינם עומדים בדרישות אלה; ד"ר שנון איננו שולל את האפשרות להכיר בלימודי העותרים, אלא מבקש לברר האם התואר שהשלימו זהה לתואר המוכר מטעם המכללה, האם נלמדו כל הלימודים, כנדרש במוסד, בחו"ל, האם מדובר בתואר שלם וסטנדרטי של המכללה או בתכנית שהורכבה ספציפית עבור העותרים, וכיצד התקבלו ללימודים אם אינם עומדים בתנאי הקבלה, ולכן הציע להם שיפנה ישירות למכללה כדי לקבל תשובות, אך לא נענה על ידם; אין מקום להתערב בשיקול דעתו של ד"ר שנון, שהוסמך בחוק לבחון את הכשרתו המקצועית של מבקש הרישיון, כאשר יש לו ספקות באשר להשכלתם של העותרים ולעמידתם בדרישות, והוא מבקש לפיכך, כפי שעשה לא פעם, השלמות והבהרות בנוגע ללימודיהם; אין כל בסיס לטענה בדבר שיקולים זרים, והחחלטה התקבלה על סמך שיקולים מקצועיים בלבד, והיא החלטה סבירה. 16. בתגובה טוענים העותרים כי אין מדובר בעתירה מוקדמת, והתנהלות המשיבים עד כה כבר הסבה להם נזקים כבדים; כי לא המציאו את הסיליבוס ואת הדיפלומות משום שהמצאתם של אלה איננה נדרשת על פי נוהלי המשיבים, כפי שפורטו באתר האינטרנט שלהם; טענת המשיבים כי לימודי התואר הראשון, בהיקף של 1920 שעות, שלמדו העותרים, אינם כמו לימודי התואר הראשון הסטנדרטי במכללה, נטולת בסיס והיא נסתרה באישורים שהמציאו הגורמים הרשמיים מטעמה של המכללה; תנאי הקבלה המלאים של המכללה אינם אלה שבאתר האינטרנט, אלא אלה שבתקנונה הרשמי, ולפיו סטודנטים שאינם עומדים בקטגוריות העיקריות לקבלה ללימודים, ובעיקר כאלה שצברו ניסיון מעשי בתחומים המשיקים לאופוטומטריה, רשאים לפנות לדיקן לעניינים אקדמאיים כדי לקבל את אישורו להירשם ללימודים, וכך התקבלו הם ללימודים; פרשנותו של ד"ר שנון לתשובתו מיום 9.10.05, מעלה כי התל בהם ביודעין ובמתכוון - חזקה עליו כי בחן את הלימודים המוצעים ע"י המכללה, לרבות את תנאי הקבלה אליה, הוא אישר להם כי בוגרי תואר מלא מטעמה יוכלו לגשת לבחינות, ואילו עתה הוא טוען כי מאחר ואינם אופטומטריסטים מורשים בישראל לא ברור כיצד התקבלו למכללה, וכך, בעת שנתן את ברכתו ללימודיהם והצהיר כי יכיר בהם, כבר ידע שלא יעשה כן; טענתו של ד"ר שנון כי הוא נזקק לאישורם כדי ליצור קשר עם האוניברסיטה תמוהה - האם הוא נוהג לבקש את אישורם של הסטודנטים בטרם יפנה ישירות למוסד בו למדו? זהות הנמען ומענו לצורך הההתקשרות ידועים לו והוא היה יכול ליצור קשר עם המללכה, ואם סבר כי מדובר במוסד אחר, הרי שפרטיו של האחרון מצויים בידיו מעת שהגישו בקשתם להיבחן. דיון 17. תקנה 5(ב) לתקנות העיסוק באופטומטריה (בחינות רישוי), התשנ"ג-1993, קובעת: "ראה המנהל כי נתקיימו במבקש להיבחן דרישות סעיף 1(2) ו(2) לחוק, יודיע ליושב ראש ועדת הבחינות כי המבקש רשאי לגשת לבחינה בכתב". בחינה זו היא הראשונה מבין שתיים, שהעובר אותה בהצלחה רשאי לגשת לבחינה המעשית (תקנה 2 לתקנות). סעיף 2 לחוק קובע כי זכאי לרישיון לעסוק באופטומטריה מי שהינו "בעל הכשרה מקצועית באופטומטריה", והוא מי שהתקיימו בו שלוש דרישות. לענייננו רלוונטית הדרישה הראשונה: "הוא בעל השכלה באופטומטריה" (סע' 2(ב)(1) לחוק). "בעל השכלה" על פי סעיף 3 לחוק הוא אחד משניים: "הוא קיבל תואר המעיד על סיום חוק לימודיו כאופטומטראי בבית ספר לאופטומטריה של מוסד מוכר כהגדרתו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958" (ס"ק 1), או "הוא סיים את חוק לימודיו באופטומטריה באוניברסיטה או בבית ספר לאופטומטריה ברמה אוניברסיטאית בחוץ לארץ אשר המנהל הכיר בהם ויש בידו דיפלומה שהמנהל הכיר בה" (ס"ק 2). הראשון עניינו בבוגר של מוסד ישראלי, כעולה גם מסעיף 4 לחוק. השני עניינו בבוגר של מוסד בחו"ל, והוא הרלוונטי לענייננו. הדרישות מבוגר מוסד מחו"ל מחמירות בהשוואה לדרישות מבוגר מוסד ישראלי, והן כוללות דרישה כפולה להכרה של משרד הבריאות גם במוסד וגם בדיפלומה (בהצעת החוק, לא נעשתה הבחנה כזו, וכ"בעל הכשרה מקצועית באופטומטריה" נחשב "מי שבידו תעודה המעידה כי סיים בהצלחה לימודי אופטומטריה בישראל או מחוצה לה, במוסד ולפי תכנית לימודים שהכיר בהם המנהל" (ה"ח התש"ן, בעמ' 120)). 18. כעולה מטענות הצדדים, הם חלוקים בעניין שיקול הדעת המסור למנהל. בעוד העותרים סבורים, כי משהוכר המוסד והתואר שהוא מעניק, אין יותר שיקול דעת למנהל, סבורים המשיבים כי החוק מסמיכם לבחון את לימודי התואר אותו סיים לכאורה המבקש להירשם לבחינה, כאשר הבדיקה מתייחסת הן למהותה של תכנית הלימודים שנלמדה בפועל והן לאופן הלימוד. 19. דעתי הינה כי פרשנות של סעיף 3(2) לחוק לפיה הסעיף מקנה למנהל את הסמכות לבחון את התכנית שנלמדה בפועל ואת עמידתו בדרישותיה של מי שמבקש להירשם לבחינות, היא פרשנות תכליתית וסבירה, וכפי שאמר ד"ר שנון, זו גם הדרך שהוא נוקט בה בכל המקרים. גם אם, כטענת העותרים, אין נוהגים כך במקרים אחרים בהם מתבקש רישיון לעיסוק, הרי שראשית, לא ניתן לגזור גזירה שווה בין כל העיסוקים, ושנית, כאמור, הסעיף מבחין בין לימודים במוסד ישראלי לבין לימודים במוסד מחו"ל. אלא שבכל מקרה אין בכך כדי להכריע בעתירה שבפניי. 20. בדיון שהתקיים בפניי חזרו בהם, למעשה, המשיבים מהטענה הנוגעת להכרה במוסד - מטענתם כי התעודה שניתנתה לעותרים היא של אוניברסיטת סאלוס, שאיננה מוכרת על ידם, ולא של מכללת פנסילבניה שבה הכירו. המשיבים גם חזרו מטענתם בעניין מסמך הדיפלומה עצמו. וכך, נותרה המחלוקת בשאלה האם יש להתיר במקרה זה לד"ר שנון לבחון את תכנית הלימודים שלמדו העותרים ואת אופן לימודיהם. 21. ד"ר שנון אמר בדיון (שאליו התייצב בעקבות הוראתי על כך במהלכו) כי הוא עומד בהתחייבות שנתן לעותרים במכתביו אליהם, ואם היה משתכנע כי למדו במכללה בתכנית המקובלת לתואר ראשון, כפי שאישר אותה, לא היתה כל בעיה. ואולם, לדבריו, מאחר שיש לו ספקות בעניין, בין היתר, גם לנוכח החומר שהמציאו לו העותרים - מכתבו של פרופ' גנון (מיום 1.2.06) ממנו למד כי לא למדו את התוכנית הנורמטיבית לתואר ראשון - ביקש מהם הבהרות. לשאלות בית המשפט, האם יכלו העותרים להבין כי הדרישה היא לתכנית זהה ומה יקרה אם יתברר כי יש שוני בין התכנית הרגילה לתכנית שלמדו העותרים וכי מדובר בתכנית מיוחדת, השיב ד"ר שנון כי התשובה שנתן לעותרים התייחסה לאוניברסיטה מסויימת ולתואר מסויים, בהוסיפו כי גם אם אין התאמה מלאה הוא אינננו מוטרד בהכרח, שהרי יכול להיות שמדובר בניואנסים לא משמעותיים, אך אם מדובר באי התאמה מלאה יש להביא את הנושא בפני ועדה מיוחדת. 22. עו"ד בומבך, שדחה את ההצעה לאפשר לד"ר שנון שהות של שבועיים כדי לבחון את ההבהרות שיקבל, טען כי אין צורך בבירורים כלשהם, שאולי היה על ד"ר שנון לעשותם לפני שנתן את אישורו, בהקשותו האם מתבקשים אישורים על נוכחות בלימודים גם במקרים אחרים, ובטענו, כי מרגע שהכירו בתואר של המכללה, סומכים על כך שהסטודנטים עמדו בדרישותיו. לפיכך הודיע לבית המשפט כי העותרים מתנגדים שתינתן החלטת ביניים המאפשרת לד"ר שנון לבדוק את שהוא מבקש ולהחליט בבקשתם להירשם לבחינה, תוך שמירת כל טענותיהם, אלא מבקשים שיינתן פסק דין. 23. ד"ר שנון אישר, כאמור, במכתביו לעותרים, טרם החלו את לימודיהם במכללת פנסילבניה לאופטומטריה, כי משרד הבריאות מכיר במכללה ובתואר הראשון שהיא מעניקה. בהמשך, לנוכח העובדה שקודם לכן ביקשו העותרים, שלא הוכרו לימודיהם במכללה למדעי הראייה, להסתפק בתכנית ההשלמה שהציעה לבקשתם מכללת פנסילבניה לאופטומטריה, הבהיר להם ד"ר שנון כי כוונתו אך ללימודים מלאים לתואר ראשון ולא לתכנית חלקית המתבססת על לימודים קודמים שלהם שלא הוכרו על ידי המשיבים. 24. אלא שהיה על ד"ר שנון גם להבהיר לעותרים - במיוחד במקרה זה שבו, כאמור, כבר למדו העותרים לימודי אופטומטריה שלא הוכרו על ידי המשיבים, וכשם שהבהיר להם כי כוונתו ללימודים מלאים לתואר ראשון ולא ללימודים חלקיים - כי כוונתו היא אך ורק לתכנית הלימודים הסטנדרטית לתואר ראשון, זו שלדבריו נבחנה והוכרה על ידי המשיבים. כלומר, היה עליו להבהיר לעותרים, שכבר נכוו בעבר ובחרו במסלול של תכנית לימודים לתואר ראשון מלא, תחת תכנית השלמה שלא יצאה אל הפועל, כי הכרה בתואר ראשון של המכללה משמעותה הכרה רק בתכנית הלימודים המקובלת של אותה מכללה. היה עליו, על כן, להבהיר את הדברים במכתביו כדי שהעותרים לא ימצאו עצמם שוב לאחר סיום הלימודים במצב שבו שוב לא יוכרו לימודיהם לתואר ראשון. 25. היות שהעותרים טוענים, והמשיבים אינם מכחישים, כי גם מדובר במכללה מכובדת מהטובות בעולם בתחום לימודי האופטומטריה, שהתואר השני שהיא מעניקה מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, הרי שהחשש כי התואר הוענק לעותרים מבלי שעמדו בדרישותיו, בטל בשישים. יש לציין בהקשר זה את מכתבו מיום 26.2.09 של פרופ' גונן המאשר כי העותרים סיימו לימודים לתואר ראשון שלם באופטומטריה, וזאת מבלי שהקלו עימם בגין לימודיהם הקודמים באופטומטריה. גם הדברים שאמר ד"ר שנון בדיון, ברוב הגינותו, כי ייתכן שאם היו ממשיכים בדיונים על תכנית ההשלמה שהציעה מכללת פנסילבניה היו מגיעים עימה להסכמה על תכנית השלמה, שלבוגריה היתה מוקנית הזכות לגשת לבחינות הרישוי הממשלתיות, תומכת במסקנה כי יש לקבל את העתירה. זאת לנוכח העובדה שבנוסף ל- 1,040 שעות הלימוד של תכנית ההשלמה, שהמשיבים ביקשו לערוך בה שינויים, אך לא ביקשו להוסיף עליה שעות (כעולה ממכתבו מיום 1.3.06 של ד"ר שנון לפרופ' גונן), למדו העותרים עוד 880 שעות במסגרת התכנית המלאה לתואר ראשון (כעולה ממכתבו מיום 1.2.06 של פרופ' גונן לעותר 1). 26. לאור כל אלה ראיתי במקרה מיוחד זה לקבל את העתירה, להורות למשיבים להכיר בלימודי התואר הראשון של העותרים ולרשום אותם לבחינת הרישוי הממשלתית באופטומטריה במועד הקרוב. 27. סוף דבר: העתירה מתקבלת, כאמור בפיסקה 26 לעיל. המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד של העותרים בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.אופטומטריהביטוח בריאות ממלכתיעיניים