בקשה לפיצול דיון בבית הדין לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפיצול דיון בבית הדין לעבודה: 1. בפני בקשה מטעם הנתבעת- הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ (להלן- המבקשת) להורות על פיצול הדיון בתיק לשניים כך שקודם ובשלב מקדמי תידון שאלת הסמכות העניינית של בית הדין לדון בתובענה. 2. התובע עו"ד יוחאי חי (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. המבקשת והמשיב היו בעיצומו של הליך בוררות בהתאם לתנית בוררות שנחתמה בין הצדדים, לצורך בירור תביעותיהם ההדדיות . לאחר שהליך הבוררות כבר החל, טען המשיב לראשונה כי הוא סבור שהיה למעשה עובד המבקשת ולא מי שהעניק לה שירותים משפטיים כעו"ד חיצוני בהתאם להסכמי שכ"ט שנחתמו עימו ולפיכך הודיע המשיב כי מי שמוסמך לדון בעניינו הינו בית הדין לעבודה ולא הבורר שמונה לפי דרישתו; ב. משקיימת תנית בוררות בין הצדדים יש להורות על פיצול הדיון ולדון קודם בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. ככל שיקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים מן הדין להשיב את הדיון למסגרת הבוררות ; ג. לא מדובר במקרה קלאסי אליו כיוון בית הדין באמירתו כי דרך המלך היא לדון בתביעה בבית הדין כמקשה אחת; ד. התביעה הכספית איננה נגזרת ואיננה מושתת על תלושי שכר , משלא הוצאו כאלה למשיב, אלא מהתחשבנות עסקית שבין עו"ד ללקוח - על כל סממניה שבבסיסה עומדת תביעה ל"מתן חשבונות"; ה. העובדות בתיק זה ושפורטו בהרחבה בכתב ההגנה מטות בבירור ולו לכאורה את כף המאזניים למסקנה כי המשיב לא היה עובד המבקשת אלא עו"ד חיצוני עימו התקשרה המבקשת ובכך מצדיקות את פיצול הדיון לשניים במקרה זה; ו. בדיוק לתביעה מסוג זה הוקנתה לאב בית הדין הסמכות הקבועה בסעיף 18(ד)(4) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 להורות על פיצול הדיון; ז. המשמעות של תביעה למתן חשבונות תגרור בכל מקרה את פיצול הדיון לפחות לשניים כך שיהיה צורך לדון קודם בשאלת זכאות המשיב לחשבונות מהמבקשת ורק לאחר מכן לדון בשאלת סוג ופירוט החשבונות שהמשיב רשאי לבקש; ח. בדב"ע נו/244-3 נקבע, בין היתר, כי בית הדין רשאי לקבוע שתידון תחילה שאלה משפטית שגורלה עשוי להכריע את הדיון . העובדות העולות מכתבי הטענות בתיק זה מלמדות בבירור שמקרה זה עונה על הדרישה כי שאלת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד יכולים להכריע ולסיים את ההליך; ט. כך גם מהות הטענות והמסמכים ומשקלם הראיתי ולו לכאורה כמפורט בהרחבה בכתב ההגנה יש בהם כדי להביא, נוכח משקלם הרב, לפיצול הדיון לשניים; י. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח שני פסקי דין של בית הדין הארצי, בסוגיות דומות, בהם נקבע שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד (ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד - מיכה חריש, ; ע"ע 30064/96 פלאי קרני- איתן אביבי והאיגוד הארצי למסחר בישראל, ) יא. הגשת התביעה לבית הדין מהווה ניסיון מצד המשיב לחמוק מתניית בוררות עליה הוא חתום ומשכך יש לדון קודם וכתנאי מקדמי בסמכות בית הדין לדון בתביעה, קרי בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד; יב. העובדות החד משמעיות העולות מכתב ההגנה והמסמכים החתומים על ידי המשיב התומכים בהם מחייבות את פיצול הדיון; יג. מכלול הפרמטרים הנדרשים לצורך הכרעה בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד מעביד מביאים למסקנה היחידה המתבקשת כי המשיב היה הבעלים והמנהל של עסק עצמאי (משרד עו"ד). המשיב היה אדון לעצמו ומי שקבע לעצמו את סדרי עבודתו, את כמות העבודה, את מועדי יציאתו לחופשה ואת משך החופשה ולא מסר דין וחשבון על פעילותו למבקשת (למעט דיווח שוטף על טיפולו בעניינה כפי שמוסר כל עו"ד ללקוחו, ואף זאת לפי שיקול דעתו ולא לעיתים תכופות). המשיב הוא זה שהחליט כמה זמן להקדיש לטיפול בענייני המבקשת וכמה ללקוחותיו האחרים. המשיב שלט בהכנסותיו ובהוצאותיו ולמבקשת אל היתה יד ורגל בהכנסותיו והוצאותיו. לא היו יחסי כפיפות בין המשיב למבקשת כך גם המשיב לא נדרש לאישור המבקשת לצורך התקשרויות עם לקוחותיו האחרים ו/או לביצוע עבודה נוספת; יד. במהלך שנת 2001 ביקש המשיב מדירקטוריון המבקשת לשאת בתואר "מנכ"ל הפי"ל" במגעיו עם גורמי חוץ. כשנשאל המשיב במה כרוכה בקשתו לשאת בתואר מנכ"ל השיב שהתואר לא ישנה דבר לא בהסכמי שכ"ט, לא במעמדו , לא בעיסוקו ולא בזכויותיו. מהותית התואר היה למראית עין בלבד וכלפי חוץ ומערכת היחסים בין הצדדים נותרה באותה מתכונת כבעבר אלא שהמשיב ניצל את התואר שביקש לצורך שיפור הכנסותיו מהסכמי שכ"ט עליהם החתים את המבקשת לקידום פסול של ענייניו הכספיים; טו. אף מההתכתבויות ומכתבי הדרישה שהחליפו הצדדים קודם להגשת התביעה ניתן להיווכח כי בדרישת המשיב לסכומים המגיעים לו בהתאם להסכמי שכ"ט לא נזכרה ולו ברמז טענתו בכתב התביעה להיותו עובד אלא לכל היותר לזכויות המגיעות לו, לשיטתו, בהתאם להסכם שכר הטרחה. המשיב מנוע ומושתק מלטעון כנגד ההסכמים אותם ניסח, עליהם חתם ומכוחם בא בדרישות וקיבל כספים במשך שנים ארוכות, קל וחומר שעה שמדובר בעו"ד אשר מודע לזכויותיו המשפטיות. 4. מנגד טען המשיב - א. הבקשה הוגשה באופן בלתי ראוי תוך שהמבקשת מנצלת לרעה את הליכי בית המשפט ואת ה"במה" של הבקשה לפיצול דיון; ב. אופן הצגת העובדות ע"י המבקשת לוקה במגמתיות, בחוסר דיוק העולה כדי הטעיית בית הדין והוא מתאפיין בהתעלמות מוחלטת מעובדות אשר הוצגו במסגרת כתב התביעה. כל זאת בניסיון פסול ליצור בפני בית הדין תמונת מצב שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות ועם טיב מערכת היחסים בין הצדדים במהלך השנים ומהותה; ג. בחינת מהות וטיב היחסים שנוצרו הלכה למעשה בין הצדדים מעלה באופן חד משמעי את המסקנה הברורה לפיה מבחינה מהותית התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, על כל המשמעויות הנובעות מכך; ד. כל מטרתה של המבקשת הינה לדחות , לעכב ולסרבל עד כמה שניתן את הדיון לגופו של עניין, במטרה לדחות את הקץ ולהימנע מדיון נוקב במסגרתו תיחשף התנהלותה הפסולה וחסרת תום הלב של המבקשת; ה. הטענות והעובדות השונות עליהן חוזרת המבקשת במסגרת הבקשה רובן ככולן כלל אינן רלבנטיות לשאלת פיצול הדיון. המבקשת חוזרת על טענותיה אך לא משכילה להבהיר כיצד פיצול הדיון יקדם את המטרות העומדות בבסיסו של כלי דיוני זה- יעילות וחיסכון זמן שיפוטי, ולא בכדי. בענייננו- פיצול הדיון לא זו בלבד שאינו משרת מטרות אלו אלא שהוא אף עלול לסכל אותן שכן הוא רק עתיד לגרום לכפל התדיינויות ולשמיעה חוזרת של עדים רבים, דבר שיאריך ויסרבל שלא לצורך את ההליכים ואף יפגע ביעילותם; ו. המבקשת סבורה כי לשם השגת מטרתה כל האמצעים כשרים, אף אם הם כרוכים בהוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של המשיב; ז. אופן הצגת העובדות ע"י המבקשת הינו מגמתי וחוטא לאמת ולמציאות כהוויתה- החל משנת 1998 השתלבותו והתערותו של המשיב בארגון המבקשת היתה מוחלטת ומכרעת לפעילותה השוטפת ולהתפתחותה במהלך השנים. המשיב היה חלק בלתי נפרד מארגון הפי"ל והשתלבותו באה לידי ביטוי בכל תחומי עיסוקה, עד כי נותרה זהות מוחלטת בינו לבינה. השתלבות המשיב באה לידי ביטוי הן במעבר פיזי למשרדי המבקשת (לבקשת המבקשת) והן בניהול הלכה למעשה, של מכלול פעילות המבקשת (לרבות בתחום העסקי, השיווקי, האדמיניסטרטיבי, האסטרטגי והמשפטי שלה) אשר הגיעה לשיאה בשנת 2000, עת מונה ע"י דירקטוריון החברה למנכ"ל המבקשת באופן רשמי. השתלבות מוחלטת מזו קשה לתאר; ח. בניסיון כושל להתחמק מהמשמעות של מינויו וכהונתו של המשיב כמנכ"ל המבקשת, העלתה המבקשת טענה מקורית ומופרכת לפיה המשיב ביקש כביכול לשאת בתואר מנכ"ל למראית עין בלבד (להבדיל כביכול ממנכ"ל בפועל). טענה זו חסרת כל בסיס עובדתי ויש בה כדי ללמד בעיקר על התנהלותה הפסולה של המבקשת שעושה מאמץ להתאים את המציאות לטענותיה. החלטת דירקטוריון המבקשת למנות את המשיב כמנכ"ל נעשתה ביוזמתה של המבקשת ולנוכח העובדה שהמשיב שימש הלכה למעשה בתפקיד מנכ"ל בפועל, עוד הרבה קודם למינויו הרשמי ככזה. יתירה מזו- במהלך כל תקופת עבודתו אצל המבקשת היה המשיב הגורם הדומיננטי המרכזי בהתפתחותה המרשימה של המבקשת ובהצלחתה ובמיצובה כארגון לגיטימי לניהול משותף של זכויות יוצרים; ט. קיימת זהות מוחלטת בין המבקשת למשיב. בניגוד לטענות המבקשת, המשיב נאלץ להפסיק כמעט לחלוטין את עבודתו כעו"ד פרטי ואף נתבקש ע"י המבקשת לעבור פיזית למשרדיה. בנסיבות אלה ברי כי חזרתה של המבקשת חזור ושנה על טענתה לפיה המשיב החזיק במשרד עו"ד עצמאי וכי המבקשת היתה "רק אחת מבין לקוחותיו" הינה מחוסרת כל בסיס ואינה עולה בקנה אחד עם המציאות כהוויתה; י. מדובר בסוגיה משפטית אשר לבית הדין הסמכות העניינית והבלעדית לדון ולהכריע בה לאחר בחינה של מכלול הראיות והעדים הרלבנטיים; יא. המבקשת נאחזת במסגרת בקשתה בהסכמים שנערכו בין הצדדים תוך שהיא מתעלמת לחלוטין ממושכלות יסוד בדיני עבודה לפיהן היותו של אדם עובד הינו דבר הקרוב לסטטוס ומשכך ברי כי מעמד זה לא נקבע על פי תיאור ו/או הגדרה ו/או המינוח שנקבעו ע"י הצדדים אלא ממהותם וטיבם של יחסים אלה; יב. התכליות העומדות בבסיסו של פיצול הדיון לא מתקיימות בענייננו- "דרך המלך" בשמיעת תובענות היא שמיעת ההליך כולו כמקשה אחת בכל השאלות השנויות במחלוקת ואין להורות על פיצול הדיון אלא במקרים חריגים בלבד ורק שעה שברור שפיצול הדיון יביא לייעול משמעותי בשמיעת ההליך (דב"ע לז/ 101-3 טויטו- מגן דוד אדום, פד"ע ט 238; ע"ע 23/99 נתן יונתן- ספריית הפועלים בע"מ; ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג- אל על נתיבי אויר לישראל , פד"ע לח 115); יג. הלכה פסוקה זו חלה ביתר שאת מקום בו פיצול הדיון עלול לגרום לכפל עדויות ולגרום לכך שעדים רבים יידרשו להעיד פעם אחת בנוגע לעצם טיבם של מערכות היחסים בין הצדדים ופעם שנייה יחזרו להעיד בנוגע למערכת הנסיבות של פיטורי העובד ולחבות הכספית הנובעת מנסיבות אלה; יד. בעניינו המבקשת לא השכילה להראות כיצד פיצול הדיון יביא לייעול הדיון אלא בדיוק ההיפך. הנסיבות במקרה זה מלמדות כי שאלת מהות מערכת היחסים בין הצדדים שזורה בשאלות נוספות העובדות להכרעה בתביעה כאן ועדותם של עדים רבים הינה רלבנטית הן לסוגית טיב מערכת היחסים בין הצדדים והן לסוגיות נוספות השנויות במחלוקת , לרבות שאלת החבות הכספית, נסיבות פיטוריו של המשיב והשאלה האם אלו נעשו שלא כדין וכיוצ"ב. משכך ברי כי פיצול הדיון לא יגשים את התכליות העומדות בבסיסו של כלי דיוני זה והוא רק יגרום בהכרח לסרבול ההליך ולכפל עדויות; טו. סיכויו של המשיב להוכיח שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד הינם גבוהים; טז. כל מטרת המבקשת בהגשת הבקשה הינה לנסות ולהתיש את המשיב באמצעות משיכת הליכים וסרבולם שלא לצורך ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה לפיצול דיון; יז. יש לדחות מכל וכל את הטענה לפיה התביעה הכספית של המשיב הינה כביכול מסווה לתביעה למתן חשבונות שבכל מקרה תחייב את פיצול הדיון. עיון בכתב התביעה מעלה כי מהותה ועיקרה של התביעה הינה תביעה כספית לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין וברי כי לעילות אלה אין כל רלבנטיות למתן חשבונות; גם הסעד ההצהרתי שהתבקש במסגרת התביעה לפיו יוצהר כי המשיב זכאי לקבל מהנתבעת נתונים מוכחים ומסמכים הדרושים לחישוב העמלות מתבסס ומעוגן בהוראה מפורשת בהסכם בין הצדדים. משכך ומששאלת זכאותו של המשיב לקבלת מסמכים ונתונים אלה לא יכולה להיות שנויה במחלוקת אמיתית - כלל לא עסקינן בתביעה למתן חשבונות. למעלה מהצורך, ככל שהיה מדובר בתביעה למתן חשבונות (דבר המוכחש) הרי ככל שמתעורר הצורך לפצל את הדיון , הפיצול הינו בין שאלת זכאותו של המשיב לחשבונות לבין החבות הכספית בהתאם לחשבונות ומכל מקום הפיצול אינו קשור לשאלת התקיימותם של יחסי עובד מעביד ומשכך כל טענות המבקשת בהקשר זה חסרות רלבנטיות לעניין זה; יח. שלילת טענות המבקשת בכל הנוגע ל"הליך הבוררות" - יש לדחות טענות אלה של המבקשת. המבקשת מתעלמת מכך שהמשיב לא הגיש כתב תביעה בבוררות ומשכך הליך הבוררות מעולם לא נפתח. מיד לאחר שהובהר למשיב כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בסוגיות שלבית הדין הסמכות הייחודית והבלעדית לדון בהן פנה ב"כ המשיב במכתב מיום 19.6.08, בטרם הוגשו כתבי הטענות ולפני שנפתח הליך כלשהו, לבורר והודיע על ביטול הליכי הבוררות. משכך יש לדחות גם טענה זו. לאחר עיון בבקשה בתגובה לה ובכתבי הטענות שבתיק הנני מורה כלהלן - 5. בית הדין הארצי הדגיש בפסיקתו שפיצול הדיון ייעשה רק אם הדבר יביא תועלת של ממש. כך למשל מקום שחישוב הסכומים הנתבעים כרוך בהוצאות גדולות ובשמיעת ראיות רבות. לעיתים פיצול הדיון יביא דווקא לקיצור הדיון באופן ניכר . כך למשל דיון תחילה בסוגיית קיום יחסי עובד מעביד ובעניים סמכות בית הדין ורק אחר כך, לפי הצורך, הכרעה בחבויות ממוניות שהרי אם יקבע שלא שררו יחסי עבודה, ממילא יתייתר הצורך לדון בשאלות הממון. ואולם, הלכה למעשה, למדים אנו מניסיון החיים השיפוטי, כי לעיתים שזורה שאלת החבויות הממוניות בשאלת קביעתו של המעמד ובשני הדברים גם יחד מעידים אותם העדים. בית דין אשר יחליט על פיצול הדיון במקרה כזה עלול להיווכח, לאחר דיון ארוך, כי עליו לחזור ולהעיד את אותם עדים כדי שישלימו את מסכת העובדות הנוגעות לחבות הכספית. מקרה כזה של פיצול, שהביא להארכה במקום לקיצור הגיע בפני בית הדין הארצי והוא פסק- "...בית דין זה התריע לא פעם על כך שפיצול כאמור ו"ייעול הדיון"- הם "תרתי דסתרי". אם יפצלו כל דיון לפני בית דין אזורי, כך שתחילה ידונו ויפסקו במהות היחסים, ורק בשלב שני ידונו לגופה של התביעה, יביאו מראש לדיון כפול. הדרך הנכונה שבה צריך ללכת בית הדין האיזורי היא לפסוק בכל השאלות השנויות במחלוקת, והמקרה שלפנינו יוכיח עד כמה רעה הדרך שבה הלכו. הנה, אחרי שנות התדיינות, יתחיל הדיון למעשה מבראשית..." (דב"ע לז/101-3 משה טויטו- מגן דוד אדום, פד"ע ט' 238, 241). התרשמותה של הערכאה הדיונית, בעיקר בהתייחס לשאלה אם הפיצול יחסוך בהגשת ראיות ובירור עובדות אם לאו, היא הקובעת לשבט או לחסד את גורל הבקשה לפצל את הדיון, בד בבד עם בדיקת הסיכויים להצלחת טענתו של המבקש בקשר לשאלת סמכות בית הדין. כך קבע בית הדין הארצי- ..."יש לנהוג על פי ההלכה... ולא לפצל את הדיון, בהליכים שבהם נושא המעמד המשפטי של המועסק הוא ברור לכאורה על פי ההלכה והתקדימים . עם זאת , ככל שמתברר בהליך מסוים , על פי נסיבותיו המיוחדות, כי יש לנקוט דרך דיונית אחרת , משום שמתעוררת לכאורה שאלה של ממש בדבר מעמדו של המועסק, ראשי בית הדין לעשות כן..."(דב"ע נו/ 224-3 טי. אי. טי בע"מ- לינדה מנצור, (מיום 30.7.96) (י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה הוצאת ניצן מהדורת 2004 פרק 10 ) כן נפסק כי בבוא בית הדין להחליט בשאלת פיצול הדיון, עליו לבדוק האם דיון בכל השאלות שבמחלוקת יהיה בלתי יעיל, יגדיל את עלויות המשפט ויאריך את הדיון - "אין טעם לשמוע את מסכת העובדות פעמיים. ברוב המקרים ניתן לסיים את הדיון בישיבה אחת ופיצול הדיון יכריח את בית הדין ואת בעלי הדין לקיים מספר ישיבות. בתי הדין לעבודה מחייבים את בעלי הדין המיוצגים להגיש את עדותם הראשית בתצהירים ובמרבית המקרים בעל הדין מסוגל לעשות כך לגבי כל השאלות העובדתיות העומדות במחלוקת. אכן, ישנם דיונים מורכבים ומסובכים, אך בית הדין חייב לדון במכלול השאלות העובדתיות והמשפטיות באותו זמן. כמובן, שבית הדין מוסמך לפצל את הדיון, אך ורק במקרים החריגים המתאימים לכך". (ע"ע 23/99 נתן יונתן - ספריית הפועלים בע"מ, לא פורסם). מכאן, על פי הפסיקה הכלל הוא כי אין לפצל דיון אלא במקרים חריגים, בהם יעילות הדיון המפוצל עולה על יעילות הדיון המאוחד שכן פיצול הדיון מאריך ומסרבל בדרך כלל את ההליך ופוגע ביעילותו (עע 1210/02 אמיר ביברינג - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע לח 115). עם זאת, על פי סעיף 18(ד)(4) לחוק בית הדין לעבודה וכמתחייב מההלכה הפסוקה "מוסמך אב בית הדין לקבוע את שלבי הדיון בתובענה ואת הסדר שבו יתבררו שאלות שבעובדה ושבמשפט וכן את העניינים שיתבררו". סמכות זו היא דיונית, ונתונה לשיקול דעתו של אב בית הדין, בשים לב למהות ההליך שלפניו, התשתית העובדתית שבו, והשאלות המשפטיות המתעוררות.   6. לאחר עיון בכתב התביעה ובנספחים לו, בכתב ההגנה, בבקשה לפיצול דיון ובתגובה לה אינני סבורה כי מקרה זה נמנה על המקרים החריגים בהם יש לפצל את הדיון. עיון במסמכים שבתיק בית הדין מעלה כי ראוי שכל תביעות המשיב תתבררנה בכריכה אחת דבר שלא יאריך את משך ההתדיינות בתיק. לא מצאתי כל הצדקה לכך שהעדים בתיק זה יידרשו להעיד פעמיים, פעם אחת לעצם טיבם של מערכת היחסים בין הצדדים ופעם שנייה יחזרו להעיד בנוגע לנסיבות פיטורי העובד והחבויות הכספיות הנובעות מהנסיבות, ככל שיקבע, לאחר פיצול הדיון שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד. למקרים כאלה התכוון בית הדין הארצי בדבריו- "הנה אחרי שנות התדיינות, יתחיל הדיון למעשה מבראשית". לא מצאתי, חרף הפירוט הרב שבבקשה, טעמים מיוחדים וחריגות מיוחדת בתיק זה על פני תיקים רבים אחרים בהם מתבררת שאלת יחסי עובד מעביד , שיש בו כדי להצדיק פיצול הדיון על כל הכרוך בו; עיון בכתבי הטענות מעלה כי מדובר בתביעה הדומה לתביעות רבות בהן מתבררות סוגיית קיומם של יחסי עובד מעביד. 7. כך גם באשר לסוגית הבוררות המתעוררת בתיק זה. כעניין שבשגרה, נדונה סוגית סמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעה המוגשת לבית הדין מקום בו בהסכם מוקדם שבין הצדדים מצוי "סעיף בוררות" ובין היתר במקרים בהם כבר החל הליך הבוררות. אין לראות בכך טעם המצדיק פיצול דיון. 8. באשר לסעדים ההצהרתיים הנתבעים - המבקשת טוענת כי מדובר בתביעה למתן חשבונות משכך ונוכח ההלכה הנוהגת בעניין זה, ממילא יש להורות על פיצול הדיון. מנגד טוען המשיב כי לא מדובר בתביעה למתן חשבונות ומכל מקום הפיצול לא קשור לשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד. אין אנו נדרשים, בשלב זה, להכריע בסוגיה האם הסעדים ההצהרתיים הנתבעים בכתב התביעה הינם סעדים למתן חשבונות אם לאו , אך מקובלת עלי בעניין זה עמדת המשיב כי ככל שמדובר בתביעה למתן חשבונות הרי ככל שמתעורר הצורך לפצל את הדיון , הפיצול הינו בין שאלת זכאותו של המשיב לחשבונות לבין החבות הכספית בהתאם לחשבונות, ומכל מקום הפיצול אינו קשור לשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד ומשכך אין לראות בכך טעם המצדיק פיצול הדיון בשלב מיקדמי זה של בירור התביעה. 9. סוף דבר- נוכח כל האמור לעיל כמו גם נוכח הנימוקים שהובאו בתגובה - הבקשה לפיצול דיון נדחית . 10. משעד היום לא הוגשו תצהירי המשיב אין התיק בשל לקיום קדם משפט ועל כן בטל הדיון הקבוע ליום 18/6/09. המשיב (התובע) יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. המבקשת (הנתבעת) תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בתוך 30 יום מקבלת תצהירי המשיב. העתקים יועברו ישירות לצדדים. 11. קדם משפט יתקיים ביום 21/10/09 בשעה 11:00. 12. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ ובנוסף סך 2,800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מקבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל. בית הדין לעבודהדיוןפיצול הדיון