בקשת שינוי סיווג אסיר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת שינוי סיווג אסיר: בעתירתו מלין העותר כנגד החלטת המשיב לשנות את סיווגו מאסיר פלילי לאסיר בטחוני, וכפועל יוצא מכך, למעשה, גם מלין כנגד תנאי כליאתו והעברתו לכלא גלבוע. העותר, אזרח ישראלי, הורשע ביום 25.11.07 עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון במספר עבירות אותן ביצע במסגרת 4 אישומים שונים, בהיותו בשרות קבע כחייל, כמפורט בכתב האישום המתוקן, לרבות לענייננו הוצאה ביודעין ושלא כדין של נשק מרשות הצבא, עבירות של סחר בנשק, והובלת נשק, וזאת במספר מקרים וכן עבירות של רכישת נשק [ת"פ 1039/07]. ביום 14.01.08 נגזר דינו של העותר ל-54 חודשי מאסר בפועל. אין חולק, כי ממועד מעצרו סווג העותר כעצור פלילי רגיל, זאת במשך כל תקופת מעצרו עד תום ההליכים, כך לאחר מכן, עם סווגו בבית סוהר צלמון ולאחריו בבית סוהר חרמון. העותר גם השתלב במעגל העבודה בכלא ויצא לחופשות סדירות. ביום 18.01.09, הועבר העותר לכלא גלבוע, והוא סווג כאסיר בטחוני, וזאת, עפ" הנטען, לאחר שנבדקה מחדש שאלת סיווגו, שנדרשה בהמשך לעתירה עע"א 914/08, , שהגיש אסיר אחר, שהיה שותפו של העותר לעבירות, אבו עיאש כאותר (להלן: "כאותר"), ועסקה בסוגית סווגו של האחרון כאסיר בטחוני. לטענת העותר ההחלטה לשנות סווגו לאסיר בטחוני הינה החלטה שרירותית, מפלה ולוקה בחוסר סבירות קיצוני ואין לה כל הצדקה בדין. לטענתו אינטרס ההסתמכות של העותר וצפייתו לשיקום נפגעו קשות תוך גדיעת ההליך הטיפולי בו החל. לטענתו ההחלטה לשלבו בין אסירים בטחוניים, מסכנת את חייו (כחייל צה"ל לשעבר), וכן היא מרעה מאוד את תנאי כליאתו, לרבות האפשרות לצאת לחופשות. לטענתו, בשונה משאר הנאשמים בכתב האישום, כבר מתחילת הדרך הוא כאמור הוגדר כאסיר פלילי על ידי המדינה עצמה, ע"י השב"כ והשב"ס, זאת במסגרת המיונים השונים אותם עבר. בהתאמה, לטענתו, אין כל הצדקה עניינית לשינוי הסיווג למעט לצורך רכישת יתרון למדינה בהליכי הערעור על קולת העונש, או לתת "מענה קל" לטענת האפליה שהעלה, כאמור, שותפו לעבירות בעתירה שהגיש. לטענתו נתוניו האישיים העבירות שעבר ועמדת המדינה על זרועותיה השונות אינם עומדים בתנאי הסף של הגדרת אסיר כאסיר בטחוני עפ"י הוראת הפקודה. לטענת המשיבים דין העתירה להידחות. לטענתם, ועל פי עמדת יועמ"ש מחוז צפון בשב"ס, עם קליטתו של העותר לבית הסוהר הוא סווג בשגגה כאסיר פלילי בהתאם נקבעו תנאי כליאתו. עם היוודע דבר הטעות, אכן במהלך ברור העתירה של שותפו, שונה סווגו של העותר והוא הוגדר כאסיר בטחוני כנדרש על פי פקודת הנציבות 04.05.00 (להלן: "הפקודה"). מחוות דעת שב"כ שצורפה לתשובה, עולה כי יש לסווג את העותר כאסיר בטחוני, חרף העובדה שעד לגילוי הטעות בעניינו הוא סווג והוחזק כאסיר פלילי. העובדה שהעותר סווג בטעות בעבר כאסיר פלילי אינה מאיינת את הנחיצות שבהחזקתו תחת המגבלות המוטלות על אסיר בטחוני מעתה והלאה, שכן הגם שעד עתה לא ידוע על קיומו של נזק שאירע, עת הוחזק העותר כאסיר פלילי, אין בכך כדי להבטיח שהדבר לא יקרה בעתיד. בחוו"ד מצוין כי עד למועד הבדיקה של שב"כ בעקבותיה שונה סווגו של העותר, לא נדרש שב"כ לשאלת סיווגו. ב"כ המשיבים ציינה כי לפנים משורת הדין, ולאור הנסיבות, החליט שב"ס לאשר את החזקתו של העותר, אשר הוגדר, כאמור, כאסיר בטחוני, באגף לאסירים פליליים בכלה שיטה וזאת כחריג ונוכח הנסיבות אשר נוצרו. באשר לטענה לפיה העותר אינו עומד בסף התנאים לסיווגו כעותר בטחוני טוענת ב"כ המשיבים כי העותר נכנס לגדרי החלופה השלישית של ס' 3(א) לפקודה הנ"ל, כפי שיפורט בהמשך. לעניין ניתוח החלופה מפנה ב"כ המשיבים להחלטתי בעע"א 914/08 (נצ') אבו עיאש כאותר נ' משטרת ישראל, , [עתירתו של שותף העותר לכתב האישום כאותר, הנ"ל]. באשר לטענות העותר בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות והצפייה שלו עת סווג מראשית ניהול משפטו כאסיר פלילי, מפנה ב"כ המשיבים להחלטת בית משפט ברע"ב 6797/03 מ"י נ' אלראזק (טרם פורסם , 02.11.03) לפיה תקלה שאירעה בפעולת הרשוות אינה מעניקה זכות לאדם שנהנה מתקלה זו, כך שהרשות יכולה לתקן את התקלה שנפלה משזו התגלתה. במקרה שם ברור היה כי הסיכון המצדיק את סיווגו של העותר כאסיר בטחוני ממשיך להתקיים. בית המשפט שם קבע כי בתיקון הטעות לא נפגע אינטרס ההסתמכות של האסיר. 3. בדיון יום 04.03.09, הרחיבו הצדדים בעיקרי טענותיהם, כאשר ב"כ העותר הוסיף וטען, כי העותר עצמו מלכתחילה לא נחקר על ידי השב"כ אלא על ידי המשטרה בלבד, עובדה המעידה על כך כי גם בעיני הרשויות אופי העבירות אותן עבר היה פלילי (בעניין זה מאשר ב"כ העותר כי החקירה הסמויה שנערכה כנגד כל החשודים בפרשיה, אכן התבצעה על ידי שב"כ). כמו כן נטען ע"י ב"כ העותר כי שב"ס ידע טרם למועד עתירתו של כאותר בעע"א 914/08 הנ"ל, על סיווגו של העותר דנן כפלילי, וזאת כעולה מעתירה קודמת של כאותר, אשר הוגשה בשנת 07'. לטענתו, העובדה ששב"ס לא פעל לשנות סיווגו של העותר קודם לכן ובשנת 07', מעידה על כך כי סווגו כאסיר פלילי לא היווה טעות, וכי השינוי בסיווגו כעת נבע רק מעתירתו השנייה של כאותר בשנת 08' ובה טען מפורשות, כי קיימת הפליה אסורה בינו לבין העותר. לגופו של עניין מוסיף ב"כ העותר כי כתב האישום בעניינו של העותר תוקן עובר להסדר הטעון , כך שהובהר מכוחו, כי העותר לא ידע בשום צורה שאותה תחמושת בה סחר תועבר על ידי כאותר לאנשים מן הרשות הפלסטינית, כאשר בכל מקום שהופיעה טענה עובדתית שונה בכתב האישום המקורי היא נמחקה. לטענתו, תיקון כתב האישום בוצע על מנת להבהיר כי אם העותר היה יודע על העברת הנשק לשטחים הוא לא היה מבצע את העבירות דנן. עוד לטענתו, מקריאת רע"ב 6797/03 עולה כי בית המשפט מתייחס רק לשתי חלופות המוגדרות בפקודה בסעיף 3(א) אשר מכוחן יסווג אסיר כאסיר בטחוני [עבירה ביטחונית מובהקת או מניע לאומני], כאשר החלטת בית המשפט שם אינה מתייחסת לחלופה השלישית שנותחה בעע"א 914/08 [העוסקת בעצימת עיניים לסיכון שהמעשה יצר לבטחון המדינה]. לטענתו, הדבר מלמד על כך כי החלופה השלישית הנ"ל אינה עומדת בפני עצמה ויש לקרוא אותה כמחייבת תמיכה של אחד משני התנאים הראשונים. לטענת ב"כ העותר, יש לראות בחלופה השלישית כמצטברת לשתי החלופות הראשונות גם מהטעם המהותי. לטענתו כל פרשנות אחרת תוביל לתוצאה אבסורדית לפיה כל אסיר אשר עובר עבירת נשק יסווג ללא שיקול דעת כאסיר ביטחוני שכן ככלל ובעבירות סחר בנשק נקבע כי העברין אינו יכול לדעת לאן הנשק יגיע בסופו של יום. זאת ועוד ועל יסוד נסיבות ביצוע העבירות במקרה של העותר, כפי שעולות מכתב האישום המתוקן וכן מגזר הדין, נכון ללמוד על כך שאין העותר נכנס לגדר החלופה השלישית בסעיף 3(א); לטענתו לעותר לא היה קשר ישיר עם אף גורם מן השטחים אלא רק עם כאותר שהינו אזרח ישראלי, ובהתאמה נכון לקבוע כי מבחינת העותר לא היה מדובר בעבירות של סחר בנשק שלצדן עמדה אפשרות ממשית לכך שיובילו למתן שירות לאדם או גוף הרוצה לפגוע בביטחון המדינה. 4. ב"כ המשיב בטיעוניו בישיבת יום 4.3.09, חזר והבהיר, כי העותר נכנס לגדרי החלופה השלישית של ס' 3(א) לפקודה כשיש לראות את מעשיו גם בכתב האישום המתוקן, כמעשים העולים כדי עצימת עיניים או אדישות לסיכון אשר יכול להיגרם לביטחון המדינה, כתוצאה מהעבירות, זאת במיוחד על רקע המצב הביטחוני השורר כיום. בהקשר זה מפנה ב"כ המשיבים לגזר דינו של העותר, בו לטענתה אמירות ברורות המחזקות את טענותיה, לפיהן נהג העותר בעצמית עיניים כלפי ייעדו הסופי של הנשק בו סחר, כשבסופו של יום, הנשק אכן הגיע לשטחי הרשות. בנוסף, מפנה ב"כ המשיבים לאמירות בגזר הדין המתייחסות למשנה החומרה שיש ליחס למעשי הנאשם בפן הביטחוני עת עשה מעשיו בהיותו חייל צה"ל, תוך הפרת אמון ונאמנות לביטחון המדינה ותושביה. לגישת ב"כ המשיבים, החלופה השלישית האמורה המפורטת בסעיף 3 לפקודה, הינה חלופה עצמאית ואינה מחייבת קשר לשתי החלופות הקודמות לה. ב"כ המשיבים הבהירה כי בניגוד לטענות ב"כ העותר, בעתירתו הקודמת של כאותר, כאותר לא נקב בשמו של העותר דנן, אלא נקב בשמותיהם של שלושה אחרים אשר נבדקו וטופלו. סוגית העותר עלתה לראשונה בעתירתו האחרונה של כאותר [עע"א 914/08], וכשנתגלתה הטעות באשר לדרך סווג העותר, היא תוקנה. נוסף על האמור, האיזון שמצאו המשיבים בכך ששיבצו כיום את העותר כאסיר בטחוני באגף פלילי, על אף החריג שבענין לאור נהלי שב"ס, בא בגדר איזון סביר בנסיבות עניינו של העותר וכפתרון לטובת ולקראת העותר. דיון 5. באשר להלכות הכלליות הנוגעות לעצם סיווג אסירים ועצורים כבטחונים, ועל מנת שלא לחזור על דברים, רואה להפנות להחלטתי בעע"א 914/08 הנ"ל [סעיפים 6,8,9,10]. 6. סעיף 3 לפקודה קובע את ההגדרה של אסיר בטחוני כדלקמן: 3.א. "אסיר בטחוני" - אסיר אשר הורשע ונדון למאסר בגין ביצוע או עצור בגין חשד לביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה הוגדרה כעבירה בטחונית מובהקת או שהמניע לעבירה היה לאומני וכן מי שהורשע או נאשם במעשה שהיה בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה" רואה לדחות את טענות ב"כ העותר לפיהן הסעיף מונה שתי חלופות בלבד [עבירה בטחונית מובהקת ומניע לאומני לעבירה] כשהחלופה השלישית הינה במצטבר אליהן. ראשית הדברים אינם עולים בקנה אחד עם לשונו הברורה של הסעיף, המצביעה על כך שמדובר בחלופה נפרדת. שנית גם על פי מהות הדברים, שעה שעבירות אותן ביצע האסיר נכנסות לגדרי אחת משתי החלופות הראשונות, דהיינו ביצוע עבירה בטחונית מובהקת או קיומו של מניע לאומני לביצוע העבירה, אין כל משמעות להוספת החלופה השלישית במצטבר אל מי מהחלופות. חלופה זו באה על מנת לתת מענה דווקא לאותם המקרים בהם מדובר במעשים שאינם מהווים עבירה בטחונית מובהקת או לא נעשים מתוך מניע לאומני [כמו בענייננו], אולם הסיכון הכרוך בהם לביטחון המדינה, ויחס מבצע העבירה לסיכון זה (של עצימת עיניים או אדישות), כשיש במעשים אפשרות ממשית כי יתנו שירות לארגון טרור או אדם שרוצה לפגוע בבטחון המדינה, מצדיקים הגדרתו של האסיר כאסיר בטחוני. לציין כי חלופה זו הוספה בתיקון מחודש 02.06, שנעשה בפקודה, כשהחלופה שלעצמה כחלופה עצמאית נידונה בבית המשפט העליון ואושרה למעשה כחלופה נפרדת ועצמאית [רע"ב 7519/06 מתאנה נ' שב"ס (טרם פורסם , 12.12.06) ורע"ב 7406/07 בראנסי נ' שב"ס (טרם פורסם , 28.10.07)]. יובהר, כי פסק הדין אליו הפנה ב"כ העותר [רע"ב 6797/03] ניתן טרם התיקון האמור. 7. לטענת ב"כ העותר לפיה, לכאורה החלופה השלישית יוצרת מצב אבסורדי, בו כל עבירת נשק תהפוך את מבצעה לאסיר בטחוני, זאת בזיקה להלכות הידועות באשר לאפשרות הקיימת כי סחר בנשק יגיע בסופו של יום לגורמים עויינים, אין לה על מה שתסמוך. החלופה מספקת שסתומים ובקרה למניעת תוצאות אבסורדיות, זאת שעה שהחלופה, כאמור, מחייבת להוכיח כי האסיר במעשיו נהג בעצימת עיניים או באדישות לאפשרות ממשית שיהיה במעשיו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרוצה לפגוע בבטחון המדינה. את מילוי הדרישות האמורות יש ללמוד הם מכתב האישום בו הואשם האסיר, מגזר דינו, והנסיבות המתוארות שם לרבות כמות הנשק שנסחרה, זהות האנשים שהיו במגע עם האסיר ומצבו של האסיר, כמו גם על פי הגיונם של דברים והמציאות בה אנו חיים. בניגוד לטענות ב"כ העותר, ניסוחו של הסעיף, מאפשר להוציא מן הכלל את המקרים בהם ראוי שלא לסווג את האסיר כבטחוני למרות שבוצעו עבירות נשק [למשל כשמדובר בכמות מועטה של נשק, או נשק מסוג, לרבות אשר יעודו ככלל לגורמים עבריינים או כשמיקומו של האסיר המורשע בשרשרת הביצוע הינו מרוחק מספיק ו/או יש בו להעיד על כך שלא מדובר בעצימת עיניים]. 8. יש להבהיר, כי בעתירה זו עסקינן בקביעת סיווג ראשוני של העותר, אשר נעשה החל מהמועד בו נתגלתה הטעות בסיווגו, ולראשונה, לאחר הגשת העתירה עע"א 914/08 הנ"ל [כשבעניין זה מצאתי לקבל את טענות המדינה בדבר מועד גילוי הטעות לראשונה]. בהתאמה בשלב זה, האבחנה לעניין סיווג האסיר צריכה להיעשות בעיקרה על בסיס נסיבות העבירות בהן הורשע האסיר, וזאת על פי המפורט בסעיף 4 לפקודה. בענייננו, אין המדובר בשינוי הגדרת סיווג אסיר במהלך מאסרו בהתאם לסעיף 5 לפקודה [כשבמסגרת זו נבחנים שקולים רחבים ופרטניים יותר בזיקה לאסיר ונתוניו, לרבות ראיות מינהליות כאלו או אחרות לגביו בכל הקשור לסוגיות בטחון]. לאחר עיון שקילה ובחינה אני רואה לקבוע כי בעניינו של העותר לא הוכח חוסר סבירות בהחלטה לשנות את סיווג העותר שבוצע בטעות, מסווג פלילי לבטחוני באופן המצדיק התערבות שיפוטית; 9. זה המקום להקדים ולהדגיש מושכלות ראשוניים לתפקידו של בית משפט זה, בבואו לדון בעתירת אסיר, כמבצע ביקורת שיפוטית על החלטותיו של שב"ס. ביסודה של הביקורת עומדת השאלה האם רשות ציבורית סבירה רשאית הייתה לקבל אותה החלטה שניתנה על ידי שב"ס, תוך שהוא בוחן האם נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, האם נעשה ביניהם איזון נכון, אם נפלה בהחלטה טעות משפטית או שמא הייתה התחשבות בשיקולים זרים, או פגיעה בעקרון השוויון. בית המשפט אינו דן בשאלה כיצד היה הוא מחליט, באותה סוגיה מנהלית, אילו הוא היה צריך לתיתה. בימ"ש אינו מחליף את שיקול דעת שב"ס בשיקול דעתו שלו, גם אם הוא אולי סבור כי היה מקום להגיע לתוצאה שונה, מאותה תוצאה, שבמתחם הסבירות, אליה הגיע הגורם המינהלי [ראה בר-אופיר עתירות אסירים, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, 3]. 10. העותר נדון למאסר של 54 חודשים בגין העבירות שפורטו לעיל ובהן הודה במסגרת כתב האישום המתוקן, ושעיקרן עבירות נשק. עבירות אלו, ובהתאם לנסיבות כפי שיפורטו, נכנסות לגדרי ההגדרה של אסיר בטחוני, על פי החלופה השלישית בס' 3.א. לפקודת הנציבות (04.05.00), כפי שהוצגה לעיל, ומשכך מתבקש כי ההחלטה לסווגו כאסיר בטחוני הינה החלטה סבירה. העבירות בהן הורשע העותר, הכוללות סחר בנשק והובלת נשק, על רקע מכלול הנסיבות בעניינו, לרבות זהות המעורבים האחרים בפרשה, כמות הנשק המועברת, סוגי הנשק, היותו של העותר חייל צה"ל והתמונה הכוללת שעולה הן מכתב האישום המתוקן בו הודה העותר, הן מגזר הדין, והן מחוות דעת שב"כ, טומנות ללא ספק פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, כשמצדו של העותר קיימות, לכל הפחות אדישות ועצימת עיניים לסיכון המהותי הכרוך בהן לביטחון המדינה, שעה שבמעשים אלו ובנסיבות המתוארות, היתה קיימת אפשרות ממשית שיהיה בהם משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה. 11. על חומרת העבירות של העותר, והסכנה הטמונה בהן לביטחון המדינה עמד בית המשפט המחוזי בגזר דינו: "19. עבירות הנשק בהן הורשע הנאשם הן עבירות הטמונה בהן חומרה מיוחדת, כשהעונש הקבוע לצידן בחוק, מלמד על כוונת המחוקק להחמיר בענישה בעבירות נשק.   נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן מוסיפות משנה חומרה לעבירות, זאת לאור היקף ותדירות ביצוע העבירות ומעמדו של הנאשם כחייל צה"ל" ובהמשך: "24. בענייננו התחמושת והרימון הועברו בסופו של יום לשטחיי הרשות, כאשר הנאשם שנהג בעניין בעצימת עיניים, לא יכול להיבנות מכך שלא ידע בברור או לא היה שותף לתוכנית באשר להעברת הנשק לשטחי הרשות.   25. כשיקול לחומרה, יש לציין את העובדה שהנאשם ביצע את העבירות בהיותו חייל צה"ל בשירות קבע, אשר ניצל את נגישותו לתחמושת צה"לית ותוך הפרת האמון והנאמנות לבטחון המדינה ותושביה.   כמצויין בהלכה הפסוקה, יש בעבירות אלו גם סממן של הפניית עורף עד כדי בגידה בחובת האמונים המוטלת, ובענייננו כאזרח וכחייל בצבא ההגנה לישראל, כלפי מדינתו וכלפי החברה בה הוא חי, עבור בצע כסף.   ראה ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל, .   בהתאמה אין גם מקום ללמוד גזרה שווה מהעונש שנגזר על אותו מעורב בפרשה דנן שהינו תושב שטחים ("אבו בוז"), ואשר חובת הנאמנות שלו אינה נתונה למדינת ישראל." 12. אכן, לא מן הנמנע וכטענת ב"כ העותר, כי כתב האישום תוקן באופן בו הוסרו מעובדות כתב האישום המקורי עובדות המלמדות כי העותר ידע בפועל על כך שהנשק והתחמושת תועבר לשטחים. עם זאת, מגזר הדין עולה, כאמור, כי העותר עצם את עיניו, לכך שהתחמושת והרימון מיועדים לעבור בסופו של יום לשטחיי הרשות. קביעה זו, בצירוף לעבודות שעולות מכתב האישום, לרבות זהות שותפיו של העותר, כמות הנשק וסוגו היותו של העותר חייל עת ביצע את העבירות, יוצרים תמונה כוללת לפיה אין ספק שהעותר בענייננו לכל הפחות עצם את עיניו לכך שהנשק אותו גנב מצה"ל, יגיע בסופו של יום לגורמי שטחים, כפי שפועל הגיע; לפי כתב האישום המתוקן, שותפיו של האסיר לעבירות היו כאותר הנ"ל, ונאסר בן עבד אלקאדר חטיב (להלן: "נאסר") כששניהם, כאותר ונאסר עבדו ישירות מול גורמים בשטחים. בנוסף, גם כמות הנשק והתחמושת וסוגיהם, מחזקים את ההנחה לפיה העותר נהג בעצימת עיניים באשר לייעודם הסופי, וכפי שתואר בגזר הדין: "הנשק אותו מכר הנאשם, כלל בין 10,000 ל- 15,000 כדורי 16-M שנמכרו במספר הזדמנויות, כדורי מקלע, מחסניות רובים, רימון לרובה 16-M, כדורים לרובה עוזי וקראבין וכן שני זוגות מתפסי פלסטיק לנשק". הפרת האמון והנאמנות לבטחון המדינה ותושביה הנובעת מהיותו של העותר עת ביצע את העבירות, חייל קבע בצה"ל, יש גם בה כדי ללמד על הסכנה הבטחונית העולה ממנו.   הדברים האמורים, גם נתמכים בחוות דעת שב"כ מיום 06.01.09. עפ"י חוו"ד, ב"כ העותר צריך להיות מסווג כאסיר בטחוני לכל דבר ועניין, היות והנדון הורשע בגניבת נשק ותחמושת מצה"ל, ביודעו כי הוא מסכן בכך את בטחון המדינה, ובכך גם הוכיח שלא ניתן לסמוך עליו. לגישת שב"כ יש לוודא כי האסיר יוחזק בתנאים כאלו שלא יאפשרו את חידוש הסיכון ממנו. יצוין כי מחוות דעת זו עולה כי בניגוד לטענותיו של העותר, ובתואם לטענת ב"כ המשיבים, עד למועד בדיקת הסיווג של העותר, בעקבות עתירתו של כאותר בעע"א 914/08, לא נדרש שב"כ לשאלת סיווגו של העותר. 13. מצאתי לקבל את טענות ב"כ המשיבים לעניין ההלכות החלות לשאלת הסתמכותו של העותר על הטעות בסיווג שחלה בענייננו. העותר אינו יכול להבנות מן הטעות אותה ביצעו הרשויות כנימוק לשינוי סווגו. כך למשל נקבע ברע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' מחמד אלראזק (טרם פורסם , 02.11.03:   "עצם העובדה שאירעה תקלה בפעולתן של הרשויות אינה מקנה זכות למשיב. המשיב אמנם זכה מן ההפקר, אך בנסיבות העניין אין סיבה לומר, למעשה, לרשות המנהלית כי אין היא יכולה לתקן את התקלה שנפלה משזו התגלתה. ברור שהסיכון המצדיק את סיווגו של המשיב כאסיר ביטחוני ממשיך להתקיים. אין אף מקום לומר כי נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיב".   ובהמשך:   "מטבע הדברים, חלק מן ההחלטות המתקבלות על ידי רשויות המינהל אינן סופיות, במובן זה שהן ניתנות לשינוי על ידי מי שקיבל אותן. הצורך בשינויה של החלטה יכול להתעורר עקב סיבות שונות... אפשרות נוספת, זו הרלוונטית לענייננו, היא שמתברר כי נפלה טעות בהחלטה המקורית (לאפשרות שטעות תפתח פתח להחלטה מנהלית שונה, ראו ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל  בע"מ נ' מנהל מס רכוש, פ"ד לז(1) 337, וכן בג"צ 159/84 שאהין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור רצועת עזה, פ"ד לט(1) 309, 334 (בין האותיות ב-ג)). בכך לא מיצינו את הנסיבות בהן תידרש או תתבקש החלטה חדשה, השונה מקודמתה. כמובן, בעת שנבחן הצורך בעיון מחדש בהחלטה מקורית, יש לשקול אף את האינטרס של הפרט או של הפרטים שסמכו על ההחלטה ופעלו על פיה. מכל מקום, וכפי שאמרנו, במקרה הנוכחי נהנה המשיב מזכויות של עציר פלילי במשך תקופה של כשנה, אף שראוי היה לסווגו כעציר ביטחוני. אין סיבה למנוע מן הרשות המנהלית לתקן את הטעות, שכן כאמור, המשיב לא שינה את מצבו לרעה עקב הטעות, אלא נהנה ממנה, ולכן שינוי ההחלטה אין בו משום פגיעה באינטרס הסתמכות כלשהו".   כפי שנקבע בחוו"ד שב"כ אין בעובדת היותו מוחזק כעצור ולאחר מכן כאסיר פלילי כדי לאיין את הנחיצות שבהחזקתו כיום תחת המגבלות המוטלות על אסיר בטחוני. מכל מקום האיזון שנעשה בעניינו של העותר על דרך העברתו, לפנים משורת הדין, לאגף פלילי יש בו כדי לאזן את הפגיעה הסובייקטיבית בתנאיו, לרבות על בסיס משקל ההסתמכות בזיקה לחלוף הזמן ויש בו ללמד כי המשיב לא התעלם מפגיעה זו ונתן לה משקל ראוי. יתרה מזאת, העברתו של העותר כאסיר בטחוני באגף פלילי, יתרה דיון בטענות העותר כי השמתו באגף בטחוני, תביא לסיכונו בשל היותו בעברו חייל צה"ל. 14. מבלי לפגוע במכלול המפורט לעיל ובשולי הדברים, רואה לציין כי בסופו של יום, העותר סווג כאסיר בטחוני בהתאם לחלופה המצויה במדרג הנמוך מבין החלופות שמונה סעיף 3(א) לפקודה, כאשר גם הזיקה בין מעשי העותר על פי כתב האישום המתוקן, לשטחי הרשות פחותים לכאורה, מאלו של שותפיו לקשר כאשר בהתאמה יש לראות את מעשיו של העותר כבאים במדרג הנמוך של המעשים הנכנסים לגדר החלופה השלישית שבדיון. הדברים האמורים בצירוף לכך שהעותר היה מסווג כאסיר פלילי במשך כשנתיים, צריך ויילקחו בחשבון, הן בקביעת מסגרת תנאיו הכללים של העותר, והן במידה ועניינו של העותר יובא בפני המשיבים במסגרת בקשה שתוגש לפי סעיף 5 לפקודה, העוסק בשינוי הגדרת אסיר במהלך מאסרו, וזאת כמובן בצירוף למכלול השיקולים הנדונים במסגרת סעיף זה לרבות, מכלול החומר הקיים בעניינו של האסיר, נתוני והערכות שב"כ מההבט הפרטני, זאת לצד ראיות מנהליות רלבנטיות אחרות, אם ישנן, לרבות מידעים מודיעיניים וכדומה. 15. לסיכום, המכלול המפורט בהחלטה זו, מלמד, כי אין מקום לקביעה כי החלטת המשיבים, לשנות את סווג את העותר לאסיר בטחוני משנתגלתה הטעות בעניינו, ובהתאם להוראות הפקודה החלות על העותר הינה בגדר החלטה לא סבירה. 16. לאור האמור, אני מורה על דחיית העתירה.אסירים