האם ניתן להאריך את השהייה של עובד זר סיעודי בישראל ? ##(1) הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי - הקדמה:## בישראל, עובדים זרים בתחום הסיעוד מקיימים בעבודתם פעמים רבות, את מבחן התרומה הייחודית לחברה הישראלית. גישת בית המשפט היא כי הם מביאים עימם כשירויות אנושיות מיוחדות, ואיכויות טיפוליות-מקצועיות יוצאות דופן שפעמים רבות אין להן תחליף בהיצע התעסוקתי הקיים במשק הפנים-ארצי. ישנם מצבים שבהם המטופל תלוי בעובד הסיעודי הזר כאוויר לנשימה, כאשר קשר זה ניזון מהאופי הטיפולי המיוחד הניתן על ידי העובד הזר, וכאשר ניתוק הרצף הטיפולי עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו ובבריאותו. כאשר נוצרת תלות מעין זו, וכאשר נראה קושי ממשי למצוא תחליף לקשר הטיפולי המיוחד שנוצר באמצעות מטפל אחר, עשויה לקום הצדקה להפעלת הסמכות הכללית השיורית, הנתונה לשר מכוח סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל. כמצוות החוק, אין מדובר בסמכות שניתן להפעילה דרך של שגרה, אלא היא יוחדה למקרים מיוחדים וחריגים. ניתן על-פי נוסח החוק להחילה במצבים מיוחדים שבהם תרומתו של העובד הסיעודי הזר למטופל הנזקק היא ייחודית וחיונית, בלא אפשרות ממשית למציאת תחליף, ומקום שחייו ורווחתו של המטופל תלויים בהמשכיות וברצף הטיפול. לשון החוק המקנה לשר סמכות הארכה של רשיון ביקור לעובד זר סיעודי מעבר לתקופה המירבית על פי סעיף 3א(ג1) לחוק היא רחבה וגמישה, ומרושתת במושגי שסתום המאפשרים מספר חלופות פרשניות אפשריות. הביטויים "נסיבות חריגות ומיוחדות" והביטוי "תרומה לחברה" הם בעלי אופי כללי ומאפשרים פרשנות תכליתית במתחם רחב של אפשרויות ובמגוון רחב של נסיבות, ובלבד שיתקיימו לגביהן דרישות הייחוד והחריגות, בשילוב עם תרומה של העובד הזר לתכלית חברתית חשובה. במישור הלשוני, הסמכות הנתונה לשר הפנים להעניק או להאריך רישיון ביקור לעובד זר בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות לאור תרומתו לחברה מאפשרת, לכאורה, הפעלה של סמכות זו במצבים בהם נוצר קשר תלות מיוחד בין מטופל למטפל, שהוא עובד זר, במצב שבו ניתוק הרצף בקשר הטיפולי עלול להיות הרה אסון למטופל, ובנסיבות בהן טיב הטיפול וטיב הקשר שנוצר מקשים ביותר על מציאת תחליף טיפולי במסגרת ההיצע הקיים בכוח עבודה סיעודי בישראל. מדובר במצבים אלה בנסיבות מיוחדות וחריגות, בהן השארותו של המטפל הסיעודי לסעוד את המטופל היא בבחינת תרומה מיוחדת לחברה על פי הערכים ההומניטריים עליהם בנויה תפיסת הרווחה של החברה הישראלית. ההסדר ביחס לעובדים זרים בתחום הסיעוד בסעיף 3א(ב) לחוק הכניסה לישראל הוא הסדר קשיח, המחייב קיומם של תנאים מוגדרים. הסמכות בסעיף 3א(ג1) היא סמכות כללית, בעלת אופי גמיש ורקמה פתוחה, שניתן להפעילה במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות בלא כבילות לתנאים ספציפיים מוגדרים מראש, מלבד התנאי של תרומה מיוחדת של העובד לאחד התחומים החשובים המפורטים בחוק. היא עשויה לתת מענה לצורך חשוב במצבים שבהם ההסדר הכללי, על תנאיו השונים, אינו מספק תשובה ראויה. במיוחד בולט לענין זה הצורך ההומניטרי, אף שההסדר הכללי עצמו ביחס לעובדים זרים בתחום הסיעוד משלב את השיקול האנושי במסגרת האיזונים שבתוכו. ##(2) מטרת החוק העוסק בסוגיית הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי:## התכלית הסובייקטיבית של הוראת חוק מתמקדת בכוונת יוצרו של החוק. מקום נכבד יוחד בעניין זה להיסטוריה החקיקתית (בג"צ 4769/90 זידאן נ' שר העבודה והרווחה, פד"י מז(2) 147 (1993)). מעיון בהיסטוריה החקיקתית של סעיף 3א לחוק הכניסה לישראל ניתן לזהות שתי התפתחויות מרכזיות, אשר נעשו בשני תיקונים, האחד בשנת תשס"ג (הצעת החוק פורסמה בהצעות חוק הממשלה תשס"ג מספר 48 בעמוד 591), והשני בשנת תשס"ד (הצעת החוק פורסמה בהצעות חוק הכנסת תשס"ד מספר 41 בעמוד 74). שני תיקונים אלה הקלו על אפשרות הענקת רישיונות ביקור לעובדים זרים העוסקים בתחום הסיעוד. התיקון הראשון לחוק משנת תשס"ג הביא לעולם את סעיף 3א, אשר יצר הסדר מיוחד לעניין עובדים זרים. בתיקון מקורי זה קיים שוני משמעותי לעומת המצב החקיקתי הקיים כיום. סעיף 3א(ב) אמנם איפשר הארכת רישיון הישיבה של עובד הסיעוד מעבר ל-5 שנים, אך רק לתקופה נוספת מירבית של שנתיים וחצי, קרי לתקופה מצטברת מקסימאלית של 7 וחצי שנים. כמו כן, הוראה זו חייבה תקופת עבודה של שלוש שנים בתכוף למועד סיום חמש השנים הראשונות, להבדיל מתקופה של שנה אחת, הנדרשת בחוק כנוסחו כיום. בדברי ההסבר להצעת החוק צויין, כי לאור הנזק העלול להיגרם למטופל עקב עזיבת מטפלו, יש לתת אפשרות להמשך העסקתו של העובד אף מעבר לתקופת חמש השנים, שנקבעה כגבול עליון בעניינם של עובדים זרים אחרים. התיקון השני לחוק בוצע כשנה לאחר מכן, וביטא מגמה נוספת של הרחבה בסמכות מתן רישיונות הביקור לעובדים זרים בתחום הסיעוד. תיקון זה איפשר להאריך את שהייתו בישראל של עובד סיעודי, העומד בתנאים שפורטו, באופן מתחדש, שאינו מוגבל בזמן, עד שיחדל לטפל באותו מטופל. כן, הסתפק החוק בתנאי הקבוע בסעיף 3א(ב)(1) בתקופת עבודה של שנה אחת בלבד בטרם חלוף חמש השנים, וויתר על דרישה של שלוש שנים שנתקיימה קודם לכן. מעבר לכך, הוסיף המחוקק את הסמכות השיורית הכללית על-פי סעיף 3א(ג1) לחוק. ניסוחו של החוק, והמסגרת המילולית של סעיף 3א(ג1), מתיישבים עם הכרה בחובת החברה לנזקקיה ולחסרי הישע שבקרבה, המצדיקה את הפעלת הסמכות השיורית במקרים הראויים לכך, כחלק מתפיסה כוללת של משמעות חובתה של מדינת רווחה כלפי תושביה. ההגנה על חיי אדם ועל כבודו, גם כאשר הוא חסר יכולת לדאוג לצרכיו בעצמו, היא חלק מהתשתית החוקתית-ערכית של השיטה, ונגזרת מתפיסת ההגנה על החיים והכבוד העומדת בבסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא נגזרת מן התפיסה כי במדינת רווחה, הבנויה על תפיסה דמוקרטית של זכויות אדם, ועל ערכי היהדות, אין משליכים אדם בזקנתו, ואין נוטשים אותו במחלתו ובנכותו. ##(3) סמכות שר הפנים בעניין הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי:## סמכות הנתונה לשר הפנים על פי סעיף 3א(א) ו- (ב) לחוק הכניסה לישראל אינה בבחינת הסדר שלילי ביחס לאפשרות ההפעלה של הסמכות הכללית השיורית שבסעיף 3א(ג1) לחוק, אשר נועדה למצבים מיוחדים בהם לעובד הזר תרומה מיוחדת לאחד הצרכים החברתיים המנויים בחוק. הסמכות הכללית האמורה, ניתנת להפעלה לגבי עובד זר בתחום כלשהו גם לאחר חלוף התקופה המירבית על פי סעיף 3א(א) לחוק; היא ניתנת להפעלה במצבים מיוחדים של תרומה מיוחדת של עובד זר גם בתחום הסיעודי, וגם כאשר הארכת שהייתו מעבר לתקופה המירבית אינה אפשרית על פי ההסדר הכללי שבסעיף 3א(ב) לחוק, מאחר שלא מתקיים לגביו תנאי מהתנאים המצטברים האמורים באותה הוראה. הסמכות הכללית השיורית הנתונה בידי שר הפנים על פי סעיף 3א(ג1) לחוק, נותנת בידיו אמצעי חשוב מאין כמוהו לצורך מציאת מענה הולם לצרכים חיוניים של הנזקקים לטיפול סיעודי בישראל, כאשר ניתוק רצף הטיפול הסיעודי של העובד הזר במטופל עלול לפגוע בו פגיעה אנושה, וכאשר עקב כך, להמשך שהייתו של המטפל הזר בישראל נודעת תרומה מיוחדת לשלומו ולרווחתו של המטופל. תרומה לרווחתו של הפרט הנזקק היא גם תרומה לחברה הישראלית בכללותה. ##(4) הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי לצורך שמירה על אינטרס משפחות החולים:## בדברי ההסבר להצעה האחרונה נאמר, בין היתר, כי קביעת מועד עזיבה אחיד למטפל סיעודי התחום לאחר שבע וחצי שנים: "מסב סבל רב הן למטופלים והן למטפלים מוצע לקבוע כי לגבי מטפלים סיעודיים יוכל שר הפנים להאריך את אשרת שהייתם אף מעבר לשבע שנים וחצי אם יוכח כי אי ההארכה יהווה פגיעה קשה במטופל..." (הצעות חוק תשס"ד, שם). ואילו לגבי סעיף 3א(ג1) נאמר כי "במקרים בהם העובדים הזרים הם מומחים בתחומם ובעלי תרומה רבה למשק ולחברה, הפסקת שהייתם בישראל פוגעת גם בהם וגם במקום עבודתם. מוצע להתיר לשר הפנים להאריך את תוקף אשרותיהם של עובדים מומחים בהתקיים נסיבות מיוחדות" (שם, שם(. לא רק התיקונים לחוק ודברי ההסבר מלמדים על הרגישות שהראה המחוקק לסוגיית העובדים הזרים בתחום הסיעוד, והצורך למנוע פגיעה קשה במטופל, העלולה להיגרם עקב ניתוק רצף הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל. גם הליכי החקיקה בכנסת עשויים להעיד על רוח דברים זו. כך, בהליכי הקריאה השניה והשלישית של התיקון משנת תשס"ג, התייחס יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ח"כ יורי שטרן לייחוד שבקשר הטיפולי בין המטפל הזר למטופל אשר הביא ליצירת ההסדר הייחודי בתחום זה, באומרו: "הסעיף הבא של החוק מטפל ביוצא מן הכלל, והיוצא מן הכלל, לצורך העניין, הם עובדים שבאו לעבודות סיעוד. הוכח, שבעבודת הסיעוד, שהיא היום ברובה נחלתם של עובדים זרים, הקשר בין העובד המטפל לבין המטופל, שזה קשיש או נכה או חולה, הוא לפעמים קשר כל כך הדוק וכל כך חיוני וקריטי, שהוצאתו של העובד, כאשר הוא ממשיך לטפל באותו חולה, יכולה לגרום נזק בריאותי אמיתי לחולה, לקשיש, לנכה" (דברי הכנסת השש-עשרה חוברת יט ישיבה נ"ב בעמוד 4670). ואלה דבריו של ח"כ שטרן במעמד קבלת התיקון השני לחוק משנת תשס"ד: "באו משפחות החולים וביקשו להאריך את תקופת הרישיון של העובד הסיעודי, כי הוצאתו אל מחוץ לחוק או אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל היתה גורמת נזק, לפעמים נזק קטלני לחולה הסיעודי. הרי לא מדובר כאן ביחסי עובד מעביד; לא מדובר כאן במתן שירות רגיל. אלא באנשים במצב מאוד קשה... מי שמטפל בהם הופך לאדם שהוא כמעט בן משפחה, לפעמים יותר מבן משפחה, אדם שרק השירות שלו מתקבל על-ידי הסיעודי..." (דברי הכנסת השש-עשרה חוברת לא ישיבה קמ"א בעמוד 12931). ח"כ שטרן אף התייחס בפירוש לחריג הכללי שהוסף לחוק בסעיף 3א(ג1) באומרו: "בחוק יש סעיף נוסף, והוא מדבר בזכותו של השר, בתנאים חריגים או בנסיבות מיוחדות, להאריך את אישור השהות ואת אישור העבודה בארץ לאנשים שהם מומחים זרים שתרומתם לכלכלה ולחברה בישראל גדולה במיוחד... לא מדובר בשום טבח או עובד בניין, לא במאסות. מדובר באנשים שתורמים תרומה ייחודית בנסיבות חריגות, ואני אפילו הייתי מקל על השר את מתן הרישיונות האלה, אבל החברים בוועדה החליטו אחרת..." ##(5) הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי בראי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:## ניתוק קשר בין מטופל סיעודי למטפלו במצבים קשים של תלות מוחלטת של הנזקק בעובד הזר כרוך בפגיעה עמוקה בזכות אדם, מקום שמוכח כי הדבר עלול לגרום למטופל נזק אנושי קשה, בין לגוף ובין לנפש. ערך זכויות האדם אינו ערך מוחלט. זכויות האדם נתונות לשורה של איזונים, הן בינן לבין עצמן והן בינן לבין ערכים ציבוריים כלליים אחרים. איזון זה בין זכויות האדם לבין ערך או אינטרס נוגד עשוי להוליד הגבלה על הזכות. "ביסוד הגנה חלקית זו מונחת ההכרה כי קיימים ערכים, אינטרסים ועקרונות, המצדיקים פגיעה כדין בזכות אדם חוקתית" (א' ברק פרשנות במשפט כרך שלישי, פרשנות חוקתית, בעמ' 387). מעת שחוקקו חוקי היסוד, איזון זה בין זכות האדם לאינטרס הציבורי נעשה ברוח פסקת ההגבלה. עקרונות פיסקת ההגבלה מקרינים על הפרשנות התכליתית של הנורמה גם מקום שהיא עצמה אינה עומדת למבחן חוקתי: "פיסקת ההגבלה אוצלת כיום גם על הפרשנות הראויה של נוסחת האיזונים המעוגנת במפורש בחוק הנוגע לענין, גם מקום שההסדר בחוק גופו אינו עומד למבחן חוקתי (בג"צ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פד"י נח(1) 529, 538). היא ניצבת ברקע התפיסה הראויה של כל מלאכת שיקלול בין ערכים נוגדים (ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 87). היא מעמידה למבחן איזון שנעשה על פי אמת המידה המכרעת, קרי: האם הפגיעה בזכות האדם מתיישבת עם ערכיה של המדינה; האם היא נעשתה לתכלית ראויה, והאם היא משקפת מידתיות ראויה" (רע"א 10520/03 בן-גביר נ' דנקנר ([פורסם בנבו], 12.11.06). פרשנות החוק הכרוכה בפגיעה בזכויות האדם, צריכה להיעשות, במידת האפשר, לאור עקרונות פיסקת ההגבלה האמורים, בדרך ההולמת את ערכי המדינה, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. הפגיעה בזכות, ובמיוחד הפגיעה בגרעין הזכות, כפופה לבחינת התכלית והמידתיות של הפגיעה (ברק, פרשנות חוקתית, עמ' 434). ##(6) הארכת אשרת שהייה לעובד זר סיעודי - סיכום:## ניתן לראות בבירור את הרגישות הרבה שהמחוקק גילה בתהליך החקיקה לצרכים המיוחדים של אוכלוסיית הנזקקים לטיפול סיעודי צמוד בישראל. מוקד ההתייחסות בגיבוש ההסדר המיוחד בחוק הכניסה לישראל ביחס לעובדים זרים בתחום הסיעוד נעוץ כל כולו בצרכיו של המטופל, ובדאגה לשלומו ולרווחתו. בעוד שבמעשי חקיקה אחרים מסדיר המחוקק את ההגנה על מעמדו וזכויותיו של העובד הזר (למשל, בחוק עובדים זרים) בהסדר החוק שלפנינו, מתמקדת הדאגה של החברה לנזקק לסיעוד, וליבת סמכות ההארכה שנקבעה קשורה בצורך סוציאלי מוכר שלא לקטוע רצף טיפול סיעודי מקצועי במקום שרצף זה חיוני לשלומו של המטופל. רגישות זו של המחוקק באה לידי ביטוי הן בתיקונים שנערכו בחוק הכניסה לישראל, והן בדברים הבהירים שנאמרו בהליכי החקיקה בבית המחוקקים. תכלית זו של הכרה בייחודיות קשר המטפל-מטופל בתחום הסיעודי, בתרומה המיוחדת של המטפל הסיעודי לבעיה אנושית קשה של תושבי ישראל נזקקי סיעוד, ובקושי במצבים חריגים בניתוק הקשר הטיפולי העלול להביא לנזק ממשי למטופל - בכל אלה יש כדי להקים חזקה פרשנית לפיה המחוקק, אשר היה מודע לצרכים ההומניטאריים של המטופלים הסיעודיים, לא התכוון לשלול את סמכות שר הפנים לשקול מתן רישיון ישיבה לעובד סיעודי זר מכוח החריג הכללי השיורי הקבוע בסעיף 3א(ג1) במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, בהם החריג הספציפי לגבי עובדים סיעודיים, הקבוע בסעיף 3א(ב) לחוק, על תנאיו המצטברים המחייבים, אינו מתקיים. ##(7) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת אשרת שהייה עובד זר סיעודי:## זוהי עתירה להורות למשיבים: להנפיק לעותר רשיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1, ולהאריכו מעת לעת, עד להשלמת 63 חודשים, שהם תקופת השהייה המקסימאלית המותרת למהגר עבודה בישראל על פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. לקבוע הנחיות מנהליות למתן רישיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1 למהגרי עבודה, אשר הובאו לישראל במרמה לעבודה בתחום הסיעוד, ואשר אינם מוכשרים לעבודה בתחום הסיעוד ו/או אין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. לקבוע הנחיות מנהליות למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרי העבודה, וזאת עד ליישומן המלא של החלטות הממשלה 4024 מיום 31.7.05 ו- 2211 מיום 12.8.07, בדבר פיקוח על גיוסם של מהגרי עבודה לעבודה בישראל. עובדות 1. העותר, אזרח הודי, נכנס לראשונה לישראל ביום 23.1.08, באשרת עבודה ב/1 בתחום הסיעוד. 2. ביום 6.8.08 עוכב העותר ע"י יחידת האכיפה. במעמד זה טען העותר כי מעולם לא עבד אצל המעסיק החוקי המיועד, מר חסן עלי, וכי לפרנסתו עבד בעבודות ניקיון מזדמנות. לעותר הוסבר כי, לפנים משורת הדין ועקב שהייתו הקצרה בארץ, הוא לא ייעצר ויורחק, אלא ישוחרר למשך 30 ימים, אשר במהלכם יהיה עליו למצוא מעסיק בעל היתר העסקה פנוי בתחום הסיעוד, ולהסדיר את מעמדו כדין. על פי האמור בפרוטוקול השימוע, העותר "הבין את הנאמר בשפה האנגלית, אשרתו בוטלה באותו יום ואף הוצגה בפניו". (העתק פרוטוקול השימוע צורף כנספח ב' לתגובה). 3. ביום 11.8.08 פנתה ב"כ העותר אל המשיב בדרישה ליתן לעותר רשיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1, עד להשלמת תקופת השהייה המותרת על פי חוק. במכתב תשובה מאותו יום צוין כי העותר שוחרר למשך חודש ימים במהלכו עליו להסדיר את מעמדו, ואם לא יעשה כן יפעל המשיב להרחקתו. עוד צויין במכתב כי על העותר למצוא מעסיק "אך ורק בתחום הסיעוד, אליו נכנס לארץ מלכתחילה" וכי יחידת האכיפה אינה הגורם האחראי למתן אשרות. 4. ביום 8.9.08 הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. תמצית הטענות 5. לטענת העותר, הוא נפל קורבן לתעשיית "ייבוא" בני אדם לצרכי עבודה בתמורה לסכומי עתק, והובא לישראל, כמו עשרות עובדים הודים נוספים, לעבודה בתחום הסיעוד, חרף העובדה שאין כל מעסיק המבקש להעסיקו, וחרף ידיעת "המייבאים" כי אינו דובר אנגלית ולפיכך נעדר היכולת לקיים תקשורת מילולית עם המעסיק הסיעודי. 6. העותר הגיע לישראל על מנת לעבוד בה, על רקע מצוקתו הכלכלית ועל מנת לתמוך במשפחתו שנותרה בהודו. לטענתו, נאמר לו כי יעבוד בהשגחה על אדם קשיש במשרה חלקית וכי בשאר הזמן יוכל לעבוד במקומות אחרים. עוד נאמר לעותר, על פי טענתו, כי מעסיקיו יהיו דוברי שפתו, כי השפה לא תהווה עבורו מכשול וכי יוכל לעבוד ולהשתכר בישראל בעבודות רבות. לטענת העותר, הוא נדרש לשלם למתווך כח אדם סכום של 9000$, אותו השיג, בין היתר, באמצעות הלוואות בשוק האפור. העותר מוסיף כי מתווך כח האדם לא לקח אותו לעבודה אצל המעסיק הסיעודי, נטש אותו בשדה התעופה והתחמק מבקשותיו לשלוח אותו אל המעסיק הסיעודי. לטענת העותר, לא עלה בידיו לאתר עבודה בתחום הסיעוד וסוכנויות כוח האדם, להן הציע את שירותיו, סרבו לטפל בו או להציע לו עבודה משום שאינו דובר אנגלית. לפיכך, כך לטענת העותר, חובותיו הולכים ותופחים והוא במצוקה. 7. בעתירה, טוען העותר, כי המשיבים התרשלו במילוי חובתם לפעול בשקידה ראויה להבטיח כי לא יובאו לישראל עובדים אשר אין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים אשר אינם מוכשרים לעבודה בענף הסיעוד או עובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. כך, טוען העותר, היה על המשיבים לקבוע כללים למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרי העבודה, אשר יבטיחו כי עובדים כדוגמת העותר לא יובאו לישראל. לטענת העותר, משכשלו המשיבים לעשות כן, הם הפרו את חובתם המנהלית לפעול בהגינות ועליהם לפעול לתיקון המצב שנוצר עקב מחדלם. 8. העותר מפנה אל החלטת ממשלה 4024, מיום 31.7.05, לחתום על הסכמים בילטרליים עם מדינות המוצא של מהגרי העבודה, על מנת להסדיר את גיוסם של מהגרי העבודה לעבודה בישראל ועל מנת "למנוע ניצול לרעה של עובדים זרים וגביית עמלות מופרזות מאותם עובדים". יישומה של החלטה זו נדחה, ולטענת העותר, המשיבים לא נקטו בצעדים זמניים שתכליתם הגנה על מהגרי העבודה עד ליישומן. כמו כן טוען העותר כי החלטה זו מעידה על מודעות המשיבים לתופעות המירמה הכרוכות בהבאתם של מהגרי העבודה, וכי במודעות זו יש כדי להגביר את חובות הזהירות, ההגינות והשקידה הסבירה המוטלות על המשיבים. 9. העותר מוסיף וטוען כי חובותיה של המדינה לפקח על הליך גיוסם של מהגרי עבודה נובעות אף מהדין הבינלאומי. 10. המשיבים מתנגדים לעתירה. לטענתם, נטל הסדרת המעמד ומציאת המעסיק מוטל על העותר, והוא לא השכיל לעשות כן, על אף ההזדמנויות שניתנו לו. עוד, לטענת המשיבים, עתירת העותר לקביעת הנחיות מנהליות לפיהן תינתן אשרה כללית לעובדים זרים אשר להם קשיי שפה, הינה משוללת יסוד ומנוגדת לאינטרס הציבורי בדבר הקטנת מספר העובדים הזרים השוהים במדינת ישראל שלא כדין. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הם נמצאים בעיצומה של עבודת מטה להתקנת נהלים חדשים בתחום העסקת העובדים הזרים, וזאת במטרה להגשים את החלטות הממשלה בנושא ולאור ההלכה הפסוקה. לפיכך, טוענים המשיבים, דין העתירה להידחות. דיון 11. העותר נכנס לראשונה לישראל ביום 23.1.08, באשרת עבודה ב/1 בתחום הסיעוד. העותר לא פנה אל מעסיקו החוקי מאחר, ולטענתו, הוא לא "נלקח" אל המעסיק ע"י מתווך כוח האדם. העותר לא פנה גם אל המשיבים בנסיון לאתר את המעסיק אליו יועד, או על מנת להסדיר את מעמדו. חלף זאת, בחר העותר לעבוד בעבודות ניקיון מזדמנות, כך על פי הצהרתו שלו בשימוע אשר נערך לו (נספח ב' לתגובה). אני ערה לכך כי בעתירתו מכחיש העותר את הצהרתו לפיה עבד בעבודות ניקיון (סעיף 25 לעתירה). יחד עם זאת, טענה זו, המופיעה בעתירה, אינה נכללת בתצהיר העותר ומשום כך אינה נתמכת בתצהיר. אי לכך לא מצאתי קושי להעדיף את האמור בפרוטוקול השימוע על טענת העותר המופיעה בעתירה ואשר אינה נתמכת בתצהיר. 12. העותר, כאמור, לא פנה אל המשיבים, וביום 6.8.08, לאחר שהייה שלא כדין במשך כחצי שנה, עוכב ע"י יחידת האכיפה. על אף שהייתו הבלתי חוקית, שוחרר העותר, לפנים משורת הדין, והתאפשר לו להסדיר את מעמדו בתחום הסיעוד, אליו יועד מלכתחילה. העותר לא עשה כן, ובחר לפנות בעתירה זו. 13. מהאמור לעיל עולה כי העותר בחר לעשות דין לעצמו. העותר לא פנה אל המשיבים להסדרת מעמדו, והמשיך לשהות ולעבוד בישראל שלא כדין. גם לאחר שהעותר עוכב ושוחרר, הוא לא הסדיר את מעמדו בתחום הסיעוד. די באלה כדי לדחות את העתירה. 14. בעתירה, טוען העותר, כי לא עלה בידיו לאתר עבודה בתחום הסיעוד, וכי סוכנויות כוח האדם, להן הציע את שירותיו, סרבו לטפל בו או להציע לו עבודה, משום שאינו דובר אנגלית. טענה זו של העותר הינה טענה כללית, אשר לא פורטה באופן מספק ומשום כך לא הוכחה כנדרש. העותר לא הצביע על נסיונות ספציפים לחיפוש אחר מעסיקים סיעודיים בעלי היתר כדין, לא צרף כל אסמכתא לפניותיו, לא פרט את שמות המעסיקים אשר אליהם פנה ולא פירט את הצעדים בהם נקט על מנת לאתר עבודה בתחום הסיעוד. העותר גם לא הצביע על מקרים ספציפים בהם נדחתה בקשתו להעסקה מחמת קשיי שפה. אי לכך לא הוכיח העותר כי אין באפשרותו למצוא עבודה בתחום הסיעוד, וגם משום כך, דין העתירה להידחות. 15. העותר טוען כי המשיבים הפרו את חובותם לפעול בשקידה ראויה על מנת להבטיח כי לא יובאו לישראל עובדים אשר אין מעסיק המבקש להעסיקם, עובדים אשר אינם מוכשרים לעבודה בענף הסיעוד או עובדים שאין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. לטענת העותר, על המשיבים לפעול לתיקון המצב שנוצר עקב מחדלם, ע"י מתן רישיון ישיבה ועבודה כללי לעותר. גם אם ניתן היה לצפות כי המשיבים יפעלו עפ"י המוצע ע"י ב"כ העותר, לא מצאתי כי יש בכך כדי לתמוך בעתירה. העותר נכנס לישראל במטרה לעבוד בתחום הסיעוד, מתוך ידיעה כי זה תחום העיסוק בו הוא מתעתד לעבוד. לצד הדרישות מהמשיבים מוטלות גם חובות על מהגר העבודה ובהן, בין היתר, בירור השפה המדוברת במדינה המיועדת. העותר ידע כי הוא מתקשה בשפה האנגלית ולפיכך, ככל שהדבר הציב בפניו קושי לאתר עבודה בתחום הסיעוד, אין להטיל את ה"אשם" לכך רק על המשיב אלא גם על העותר. יתירה מכך, וכפי שצוין לעיל, העותר גם לא הוכיח במידה הנדרשת כי הקושי השפתי אכן הכשיל אותו מלמצוא עבודה בתחום הסיעוד, והוא לא הוכיח במידה הראויה כי הובטח לו שמעסיקיו יהיו דוברי שפתו. 16. ראוי להפנות בהקשר זה לסעיפים 45-46 לתשובת המשיבים, כדלקמן: "עניין לנו אם כן בטענה, לפיה ידע והיה מודע העותר כי הינו מגיע לעבוד בתחום הסיעוד... וכעת, לאחר שהגיע לישראל ולאחר שעשה דרך ארוכה זו והכל מבחירתו החופשית, טוען כי מדינת ישראל, היא היא האחראית הבלעדית למצב אליו נקלע. ולא היא. ... המדובר בטענה משוללת כל יסוד, והיא בבחינת, הגעתי לישראל - ומדינת ישראל היא האשמה בכך ועליה לשאת בכל האחריות הנובעת מעצם הגעתי...". 17. לסעד המבוקש קיימות גם השלכות רוחב. ראוי להפנות אל מכתב מאת הלשכה המשפטית של המשיב 1, אשר צורף לעתירה כנספח ע/18, בו נכתב, בהתייחס לבקשה דומה לזו של העותר, כדלקמן: "השלכות הרוחב של היעתרות לבקשת הפונות ברורות. אם נעתר לבקשת הפונות - הרי שמכאן והילך די יהיה בכך שעובד זר סיעודי... יטען טענה בעלמא שרומה ע"י מי שאחראים לטענתו על הגעתו לישראל, וידרוש לעבור תחום תעסוקה אחר, קל יותר או מכניס יותר. תוצאה זו אינה הולמת את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל" (סעיף 14 לנספח ע/18 לעתירה). 18. אין חולק כי על פי נהלי המשיב ומדיניותו, העותר אינו רשאי לעסוק בכל תחום עיסוק. העותר נכנס לישראל במטרה לעבוד בתחום הסיעוד (גם אם במשרה חלקית, לטענתו), מתוך ידיעה ברורה, ואין הוא מגלה עילה אשר מכוחה הוא רשאי לדרוש מהמשיבים לנהוג בניגוד למדיניותם ולאפשר לו לעבוד בישראל בכל תחום בו הוא חפץ. 19. העותר מוסיף וטוען כי המשיבים הכירו באחריותם ובחובותיהם כלפי מהגרי עבודה סיניים, אשר הובאו לישראל במירמה לעבודה בענף הסיעוד, מבלי שיש באפשרותם להשתלב בעבודה בענף זה. לטענת העותר, המשיבים אפשרו לעובדים סיניים אלה, לעבור לעבודה בתחומי תעסוקה אחרים. לטענתו, סירובם לעשות כן כעת, ביחס לעותר ודומיו, הינו שרירותי ופסול. כפי שעולה מנספחים ע/19 ו-ע/20 אשר צורפו לעתירה, האפשרות לעיל ניתנה רק לעובדים אשר "הובאו לישראל לעסוק בתחום הסיעוד שלא בידיעתם". תנאי זה אינו מתקיים בעותר, ולפיכך דין טענת העותר לפיה המשיבים פעלו בשרירות, להידחות. 20. בעתירה מבקש העותר להורות למשיבים לקבוע הנחיות מנהליות למתן רישיון ישיבה ועבודה כללי מסוג ב/1 למהגרי עבודה אשר הובאו לישראל במרמה, לעבוד בתחום הסיעוד, ואשר אינם מוכשרים לעבודה בתחום הסיעוד ו/או אין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. עוד מבקש העותר להורות למשיבים לקבוע הנחיות מנהליות למתן אשרות כניסה לישראל בנציגויות ישראל במדינות המוצא של מהגרי העבודה, וזאת עד ליישומן המלא של החלטות הממשלה 4024 מיום 31.7.05 ו- 2211 מיום 12.8.07, בדבר פיקוח על גיוסם של מהגרי עבודה לעבודה בישראל. דין העתירה לסעדים אלה להידחות. מתשובת המשיבים עולה כי מטעם המשיבים "נעשית פעילות רבה ומאומצת על מנת להשלים את מלאכת התקנת ההסדרים החדשים בתחום העסקת העובדים הזרים ולהביא לשינוי ממשי בדפוסי העסקת עובדים זרים בישראל...". שינוי זה נדרש, כך על פי המשיבים, "לאור החלטות ממשלה שנתקבלו, ההלכה הפסוקה שהתחדשה ובעיות מבעיות שונות אשר הוצפו על ידי גורמים שונים, לרבות המעסיקים והעובדים" (סעיף 75 לתשובה). הסדרים אלה, על פי המשיבים, הינם הסדרים כוללים אשר מטרתם, בין היתר, ליתן פתרון לשאלות ולבעיות אשר הועלו בעתירה נשוא פסק דין זה, והיא הבאתם של עובדים זרים במרמה לעבודה בתחום הסיעוד, כאשר עובדים אלה אינם מוכשרים לעבודה בתום הסיעוד ו/או אין להם את כישורי השפה הדרושים על מנת לעבוד בתחום זה. על פי הסדרים אלה, הסדרת ההעסקתם של עובדים זרים בענף הסיעוד תעשה באמצעות לשכות פרטיות אשר תהיינה כתובת בלעדית להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים, באופן אשר יבטיח לעובדים תשלום שכר ומתן תנאים הוגנים, ויגביר את האכיפה כנגד מי שגובה תשלום שלא כדין מאותם עובדים, כל זאת לטענת המשיבים. מסמכיםעובדים זריםאשרה (ויזה)משרד הפניםאשרת שהייה